נכון- מחנה סיירים זה לא המקום הכי צנוע וקדוש בעולם בלשון המעטה, אבל מכאן ועד להגיע לכזאת רמה של אגדות ושמועות- יש גבול.

נדב- מוזמן במסר להגיד מה המקורות שלך. עד אז- הנושא נחתם כאן ומוזמנים להגיב להודעה הראשית תגובות לעניין.

ולא מתכוונת להכנס לזה. זה לא הענין. באמת עצוב לי שבנ"ע ממש הדרדרו. אבל ב"ה אני לא אגיע לדברים כאלה. כי אני לא אמצא את עצמי בכלל מדברת עם בן ככה. הענין הוא יותר בזה שאם יש הרבה פעילויות עם בנים שהם לא כ"כ לענין- אז אני לא רוצה לבוא.

במחנה סיירים עושים חתונות ואז הולכים כל השבט להתיר את זה ברבנות:/

שוב,

אף אחד לא חי בסרט כאן שמחנה סיירים הוא צנוע, אבל תפסיקו להוציא שם רע!

זה הלכות ל"ה מפורשות.

אז די, בבקשה.

קודם כל- למען ההגינות- אני אודה שבחיים לא הייתי במחנה- לא סיירים ולא שום דבר.

אבל שמעתי המון מאנשים, וגם אפשר להבין את הרוח הכללית ממפעלים אחרים של התנועה.

כן, השמועות נכונות. קטעים של בנים - בנות וחוסר צניעות-יהיו.  אלפי חניכים ביחד למשך שבוע, ובמיוחד בגיל הזה, יש כאלה עם רמה דתית לא מספיק גבוהה כדי לשמור על עצמם, ויש כאלה שפשוט לא יצליחו ויפלו.

אז זה- יהיה, לצערנו.

השאלה שאת צריכה להתייחס אליה לעומת זאת, היא- איפה את ביחס לזה?

את משתתפת בכל הפריצות שהולכת שם?

את מתעצבנת מכל פעם שאת רואה בן ובת ביחד?

או שאת בוחרת להתייחס לדברים הטובים שיש במחנה סיירים ולהתמקד בהם, לא מתוך התעלמות מהבעיות, אלא תוך ראיית הטוב וניסיון לקבל מהטוב שהתנועה מציעה?

אם לא היה במחנה טוב, ולא היה לו ערך חינוכי - התנועה לא הייתה עושה אותו.

בנ"ע משקיעה המון במחנות האלה, ויש רב, צוות בימ"ד, מלא פעילויות, וזאת גם הזדמנות להתחבר לסניפים חדשים, להכיר חברות חדשות..

בקיצור- זאת בחירה שלך. יכול לצאת מהמחנה הזה הרבה טוב, ויכול לצאת ממנו גם הרבה מאוד רע.

זה אחד הדברים היפים בתנועה שלנו, שבגלל כל המורכבות שלה והעובדה שיש בה גם דברים מאוד לא טובים ופשוטים, היא נותנת לנו את האפשרות ללמוד להתמודד.

תחשבי אם את מספיק חזקה ומסוגלת להתמודד, לא ליפול, ולהינות מהשבוע הזה. אם לא- ואת חושבת שסתם תיפלי- אפילו בקצת- עזבי. מחנה סיירים לא שווה את זה.

וסתם עוד נק' למחשבה- "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה- אלא מוסיפים צדק". אם כל האיכותיים לא יבואו למחנות בגלל המצב שלהם- המחנות באמת ימשיכו להתדרדר, לא משנה כמה בנ"ע תעשה מאמצים. כי בסופו של דבר מי שקובע את האופי- אלה החניכים. כמה שיותר חניכים איכותיים במחנה- המחנה יהיה יותר איכותי, וממילא מי שמנצלים את המחנה להתפרקות ופרציות- כבר לא ירגישו שייכים להתנהג ככה במחנה.

שוב, את מוזמנת בהחלט לקחת את הדברים שלי בערבון מוגבל- כי שוב- לא הייתי אף פעם במחנה, ולא ראיתי את הדברים באמת.

שתהיה בחירה מוצלחת בע"ה!

---->> ועוד הערה חשובה מאוד- יש אפשרות גם לצאת לעדה הנפרדת. לא יודעת אם זה רק לפי סניפים, אבל שם הפעילויות נפרדות. 

אני בסניף נפרד אבל לפעמים אנחנו כן בעדה מעורבת. קרה לי פעם במחנה הייתי קצת מבואסת מזה אבל זה לא שינה כ"כ כי במילא אנחנו לא בשבט עם הבנים. הענין הוא שאני מפחדת בגלל שחברות שלי התחילו כן עם הקטע הזה שרוצות כל דבר עם הבנים ואני מפחדת שזה יקרה גם במחנה ולא יהיה לי מה לעשות בענין ואני אסחף אחרי העדר כי אני אהיה במיעוט אז אולי אני עצמי לא חושבת שאני אדרדר מזה ב"ה (גם אם נעשה פעילויות עם בנים אני אשתתף בפעילות אבל לא אהיה עם הבנים ככה...) אבל כן אני ארגיש שבסה"כ נחשפתי לדברים לא טובים במיוחד וסתם אני אההיה בבאסה וארגיש שבמקום לקחת את המחנה למקומות טובים, כמו שאת אומרת, נכנסתי סתם לקטע הפחות טוב שלו.

ותארגנו לעצמכן פעילויות לזמן המחנה. [או שתדברו עם המדריכה שתארגן.. סה"כ זה התפקיד שלה..]

פשוט אל תשאירו לעצמכן זמן שיוקדש ללהיות עם הבנים!

תעשו ערבי שבט כיפים, לימוד יומימשחקים, תמצאו לעצמכן תעסוקה לכל הזמן במחנה, ותגררי את הבנות של השבט שלך אחרייך ותלהיבי אותן, שהן לא ירצו ללכת להיות עם הבנים.

שבי עם המדריכה שלך, דברי איתה- ויכול לצאת מזה משהו ממש גדול וטוב.

[הדברים הנ"ל בגדר הצעה- למקרה שאת מחליטה לצאת למחנה. שוב- אם את חושבת שהמחנה יפגע ברמה שלך- אל תצאי.]

טוב, אישית לגבי הקטע של הדיבור עם סבנים אני לא יכולה להגיד לך המון (אני בסניף מעורב ואני כן מדברת אם בנים...) אבל אני יכולה להגיד לך שמחנה זה ממש כיף ושדברים שיכולים לקרות לא צריכים להניע אותך, מקסימום את תהני מהמחנה ותתמודדי כמו שנעמה אמרה, אם הדברים הרעים ואלו שאת לא אוהבת, זה בבהחלט חלק מההווי (גם אם לא שמים לב לזה) להתמודד אם המכשולים והקשיים. משהו אחרון- לגבי הדיבור עם בנים וזה שאולי חברות שלך יתחילו לעשות בלאגן איתם וכו' (מכירה את זה...) פשוט תתעלמי תעמדי בצד. למרות שעמידה בצד לא ממש מומלצת במחנה או במסע מכיוון שכ הקטע זה להיות עם החברה, את יכולה ללכת לסניף אחר, להכיר סניף חדש (מומלץ עם עוד חברה...), או פשוט לקחתץ את המדריכה שלך ולהתחיל דבר איתה (סביר להניח שהיא לא תהיה מי שמשתגעת עם הבנים...), אה, ואפשר גם ללכת ולעזור למדריכים או לצוותים במה שהם עושים, זה ממש נחמד...

-זאת דעתי ועצתי האישיות, מקווה שעזרתי...

למה את חושבת שכדי שהיא תעמיד את עצמה בניסיון כזה? זה באמת ניסיון לא פשוט.. כשמעט כולם עושים משהו ואת כל הזמן צריכה לחשוב זה מתאים? אולי זה לא מתאים? לא עדיף כבר פשוטלמצוא משהו יותר טוב?

"תחשבי אם את מספיק חזקה ומסוגלת להתמודד, לא ליפול, ולהינות מהשבוע הזה. אם לא- ואת חושבת שסתם תיפלי- אפילו בקצת- עזבי. מחנה סיירים לא שווה את זה."

"[הדברים הנ"ל בגדר הצעה- למקרה שאת מחליטה לצאת למחנה. שוב- אם את חושבת שהמחנה יפגע ברמה שלך- אל תצאי.]" 

על מי אתם עובדים????

במחנה סיירים יש חוסר צניעות בלי שום ספק!!!

מי שהולך לשם לוקח סיכון ענק!!!

אני מדבר בתור אחד שהנפילה הגדולה שלו היתה במחנה הזה.(ולא נפרט פה..) 

אני מאוד אוהב ומעריך את התנועה שלנו, אבל אני חושב שהם טועים ובגדול בקטע של מחנה סיירים!

כל מי שחשוב לו הדת והצניעות-שלא יצא ושלא יתבייש בזה!!!!

ה' אוהב אתכם!!!

בהצלחה! 

הרוב פה נראה לי מודעים לבעיות שיש במחנה סיירים.

אבל שוב- אם כל האיכותיים לא יצאו- המחנה ישאר כמו שהוא. אין עניין רק להתלונן בלי לנסות לתקן.

זה באמת לא משנה מה בנ"ע יעשו, מי שקובע בסופו של דבר את האווירה במחנה אלה החניכים והמדריכים.

כל הטובים והאיכותיים ישארו בבית- המחנה ישאר כמו שהוא.

כל הטובים והאיכותיים- שסה"כ- הם הרוב בתנועה [כן, כן..] יבואו למחנה ויקבעו בו רף איכות חדש- המחנה יקפוץ ברמה למעלה.

אבל שוב ושוב אותה הבהרה- אם המחנה יגרום לנפילות- לא שווה לצאת אליו, ואפילו לענ"ד זה בגדר של אסור.

ובסופו של דבר הכל תלוי בך.

גם הרחוב פרוץ בקטע של בנים בנות.

הייתי בסיירים ברובע הנפרד. הרובע היה רחוק משאר הרובעים, בקושי ראיתי בנים, ובוודאי שלא דיברתי איתם.

אפשר תמיד לבוא ולחפש את הדברים הרעיםף או להדגיש את הדברים הטובים. המחנה הוא מאוד עוצמתי, עם כוחות מטורפים. הרוב המוחלט של הדברים שם זה ממש לא מה שאתם חושבים.

הימים עמוסי פעילות, וכידוע שעמום גורם לדברים רעים. אין זמן להשתעמם!

בנוסף, יש גם גיחה נפרדת לחלוטין, לכל המחנה.

את צריכה לשאול את עצמך למה את יוצאת למחנה. אם המטרה שלך נעלה, שום דבר לא אמור לעצור אותך.

כי כן, זה מחנה של תנועת נוער דתית.

המסגרת היא מסגרת של 3 תפילות ביום, פעילויות ערכיות, שיחות, לימודי שדאות ועוד.

צוות התנועה עושה מעל ומעבר כדי לקדם ולרומם את המחנה. כשבאים בגישה כזאת פוסלים הכל מההתחלה.

למה אנחנו מגיעים מעמדה שלילית?

משמועות של אנשים שבכלל לא היו שם?!

מאנשים שמחפשים איך אפשר לפסול את התנועה?!

השמועות האלה על הפלות נשמעות לי מופרכות לחלוטין! זה נשמע ממש לשון הרע והוצאת לעז על בני עקיבא. חבל.

נתתם לי המון חומר למחשבה ורעיונות טובים שאני אנסה ליישם בעז"ה=)
ולבת חיל-אני הייתי המחנה הרא"ה=)
אז א. נראה לי שדווקא יחסית למחנות אחרים הוא יותר נפרד אבל יכול להיות שזה רק הרגשה שלי.אני אישית הייתי ברובע נפרד אז בכלל לא הרגשתי בעיה מהחינה הזאת של בנים ובנות. מבחינה ערכית הוא המחנה שנתן לי הכי המון. בעצם כל המחנה זה בנושא גבורה והתמודדות עם קשיים בעצם לזכר דרור ויינברג וזה הכנה לפרויקט דרור שהשבט החדש עושה (פרויקט התנדבותי כל סניף עושה משהו אחר). מה שכן ככל שעולים בגילים אז הפריצות יותר מפריעה כן הפריע לי שהיו כאלה שהלכו עם סנטימטר אחד שרוול בשביל שכאילו יהיה שרוול וכל האלה שלא היה אכפת להם בכלל מנגיעה אבל אני לא הרגשתי בכלל שהושפעתי מזה. קודם כל תבררי אם אתם ברובע הנפרד. אם כן נראלי ברור שתלכי אם לא אני לוידעת מה להגיד לך... אבל בכל מקרה מחנה מאוד מומלץ!

המחנה הזה תמיד 'על הרגליים'. המחנה הוא מחנה נודד- כל יום את הולכת ברגל מאיפה שישנתם לאיפה שתשנו בלילה הבא. איזורי הלינה הם רחוקים יחסית. המחנה עמוס פעילויות, ומי שנמצא בפעילויות- אין לו הרבה מה לחפש מעבר.

במחנה הרא"ה, למרות שהוא נודד, יש צוות בית מדרש בהנהגתו של הרב דוד בן מאיר, שהוא רב מחנה הרא"ה כבר שנים. אפשר לשאול אותו ישירות- לשלוח לו מסר אישי בפורום בנ"ע בכיפה. [קוראים לו רמ"ה- רב מחנה הרא"ה.]

{כמובן, גם למחנה סיירים יש רב- הרב אלישיב הכהן}

רוב פעילויות הערב הם נפרדות לגמרי לכלל המחנה.

אם אתם סניף חזק- למה לברוח?

לכו ותרוממו את המחנה למקום טוב יותר!

שום דבר לא חף מהתמודדויות, אך צריך לזכור שנמצא שם צוות חינוכי מאוד רחב, שמופקד על העניינים האלה.

אני נוכחתי במקרה  שהעיפו חניך מהמחנה כי היה לו עגיל באוזן, וזה לא מתאים לרוח התנועה.

הצוות הזה עושה ימים כלילות מאחורי הגב שלכם. אין לכם מוזג אפילו מה קורה. הם לא יושבים רגל על רגל. הייתי בצוות [אולי גם אהיה השנה, אם יסתדר לי], ולכן קשה לי מאוד להאמין למה שנכתב כאן.

הענין הוא שזה ממש לא אשמת הצות אלא זה סוג החניכים שבבנ"ע שרוצים את זה.... (אני לא מתכוונת לדברים ברמה של מה שכתבו לעיל אלא סתם דיבור וקשקושים עם בנים...)

והענין הוא בדיוק כזה- אני לא מרגישה שהשבט שלי חזק אלא להפך.... 

ים...

מאז לפני מליון שנה בערך, נראלי כשנצח היו בסיירים או משו כזה, וחזרו מזועזעות...

יש לנו טיול שבט..

אבל הבנתי שזה המחנה הכי פרוץ מתוך כל המחנות..

אבל לפי דעתי, זה ממש הוצאת דיבה ולשון הרע על התנועה העצומה הזאת!!!!

מחנה פרוץ?? בנ"ע הידרדרו??

דיי נפגעתי.. (ואל תקחו את זה אישית...)

בתור אחת שעברה והייתה בכל המחנות\המסעות\הטיולים\והפעילויות של בנ"ע -

אני יכולה להגיד שלא הכל ברמה הכי צניעותית, אבל לא צריך להגיע לדיבורים כאלו! במחילה!

(אני אמשיך כמו שנעמה אמרה,) כל אחד שנרשם למחנה יודע שהמקום מעורב,

ויודע שיש את הסניפים שפחות מקפידים\או לא מקפידים כלל,

- כל אחד צריך לעשות חושבים עם עצמו, ולהחליט אם הוא מסוגל להתמודד עם זה,

ולהפך- לנסות ללמד זכות ולנסות אפילו לקרבם!

צריך לדעת באילו עיניים להסתכל!

ונכון, בכיתה ט' אין לנו עיניים כ"כ רחבות ומבוססות, אבל לומדים להוכיר טוב, להיות חכמים וכנים עם עצמינו ולהחזיק חזק שלא ניפול!!!

במחנה סיירים שאני הייתי (מחנה הגבורה) המחנה היחיד שקיבץ את כל המחוזות בארץ ליער אחד!

היו סניפים מכל המינים והצורות, וכן, גם הזדעזעתי וגם שמחתי להכיר חדשים~

ואין מה לעשות, יש גם כאלו...אי אפשר לנזר אותם ולנסות להתעלם, אולי בנ"ע זה המקום התורני היחידי עבורם...?! 

קיבלתי כ"כ הרבה מהמחנה הזה, אפילו, הכרתי את עצמי מחדש!!

גיליתי מי אני ולמה אני מסוגלת!

(כן כן, חפרתי..אני יודעת..חח)

אסיים פה,

ואומר, שללכת למחנה ולעמוד בו בגבורה את מסוגלת, אבל תעשי את הבחירות שהכי נכונות לך!!

ב"הצלחה ותהני

אני כבר אז לא אהיה בהדרכה..

תכף אני מסיימת את הדרכת שבט הרא"ה

מחנה סיירים..

כן.. יכול להית שהרבה ממה שהולך שם זה מזעזע..

ולבן- יכול להיות שהייתי ממליצה שלא ילך! הבנים שלנו לא הלכו.. ואחלה. אני מסכימה עם זה..

לבת. זה נראלי פחות בעייתי.. אם היא בשבט טוב, והיא במצב טוב.

אנחנו בתור שבט- אנחנו לא דוסות דוסות.. אבל בפנים - (רובינו הגדול) כן!

לא.. אנחנו לא עם חצאיות שמטטות את הרצפה, ולא עם צווארון.. אבל ב"ה יש בנו את הדוסיות הזו..

וראינו שם אנשים שהלכו לא בצורה הכי פסדר ואנשים שעשו דברים לא כל כך פסדר- אבל אנחנו לא היינו חלק מזה.. וזה היה כל כך כיף!

נקודה למחשבה

הרב, הרב בן מאיר הרב, הרב בן מאיר, הרב הרב בן מאיר רב המחנה!
יאווו.. געגועיםם!! היה כל כך כיףף!!

מצטער אם לקחתם קשה את מה שכתבתי.. יכול להיות שהיה עדיף שאני לא יכתוב ככה בצורה בוטה מידי... אבל חברה, יש משהו שאני רואה פה שהרבה אנשים נמצאים בזה- חיים בסרט. אני לא יודע מאיזה סניף אתם או מה סוג השבט שלכם אבל אני יכול לומר לכם שאני בא מסניף גדול שמשקף הרבה ממה שהולך היום בבנ"ע, ותאמינו שהמצב לא טוב(יכול להיות שהתגובה שלי קצת הייתה חריפה אבל עדיין זה לא טוב..). 

אני רואה פה בפורום ובכלל בבנ"ע שמדברים הרבה על כל מיני אידיאלים גבוהים ודברים כאלה, אבל לפי דעתי כל הדברים האלה במצב של היום, הם יכולים להיות פשוט שטויות. כשאתה מדבר אל חבר'ה על כל הדברים האלה זה רק משעמם אותם. כיום צריך לדבר איתם על הדברים הקטנים, שדבר ראשון יהיו אנשים טובים ויהודים. 

לגבי המחנה- המצב שם הוא ממש על הפנים, וכל אלה שכתבו שהמצב שם הוא טוב הם פשוט נמצאים בחברה טובה ולא נמצאים עם ה'עמך'. ובכל זאת אני חושב שלמרות הכל צריך ללכת למחנה ולנסות להעלות אותו למעלה...

מישי יקרה, אני יכולה להגיד לך כאחת שהייתה במחנה סיירים-

שקיימות בעיות למינהם, אבל החוויה כל כך גדולה ומאפשרת לך פשוט לא להשתיייך לבעיות האלו, אני לא ידעתי על קיומם לאורך המחנה.

נהנתי עם השבט שלי ממש.

כל אחד בוחר במה להתרכז, מה שבטוח שהבעיה לא משפיעה בכלל על ההנאה של המחנה.

לא קראתי את כל התגובות, וגם לא הייתי במחנה סיירים.

אבל ממה שאני רואה- אנשים יודעים שמותר להיכנס לתנועה מעורבת, כדי לתקן וכו', אבל אז הם פשוט אומרים לעצמם "יופי, מצאנו היתר", ולא זוכרים שבעצם זה לא טוב.

אז לענייננו- אין אפוטרופוס לעריות, ולא ראיתי שום אפשרות להגיד שאם אתה תבוא בשביל דברים טובים, ולא בשביל בנים-בנות, אז יהיה בסדר. לא, לא יהיה בסדר. עצם זה שאתה שם, זה לא טוב.

וכן, אני אומר את זה מהנסיון- מהנסיון של אחד שתמיד זכר שזה לא בסדר, ותמיד אמר שהוא בא למחנה בשביל לטייל, ולא בשביל בנות.

ובסוף גם אני הגעתי לזה, גם בדרך "מותרת". להרחבה- באישי...

אז שימי לב!!

ואני אשמח אם תפני אליי...

כשנאמר בגמרא "אין אפוטרופוס לעריות"

הוא נאמר בהקשר של ממש קירבה גדולה כשיש חשד ודאי

של גילוי ערווה ממש.

לא במקרה של 'סתם' המצאות של בנים ובנות יחד.

מה אומר המשפט? המשפט אומר שהחוקים הרגילים לא קיימים במקרה של עריות. אתה לא יכול להגיד "לי זה לא יקרה", או להגיד שבגלל שהחוק אוסר, אז אנשים לא יעשו זאת. אפוטרופוס הוא אחד שעליו הופקדה השמירה. אין אדם שאפשר להפקיד עליו את השמירה על דיני עריות. זה לא קשור איפה הוא מוזכר- זה כלל.

תסתכל בערך בויקיפדיה- הוא נותן סקירה של המקורות.

בקצרה- כתוב בירושלמי שאפילו צדיק, אין אפוטרופוס לעריות... רואה? לא דדווקא במקרה של ייחוד- וכך נפסק להלכה.

בכ"מ, עצה אישית, גם אם נניח שאכן המשפט מדבר על ייחוד גמור.

"כשנאמר בגמרא "אין אפוטרופוס לעריות"

הוא נאמר בהקשר של ממש קירבה גדולה כשיש חשד ודאי

של גילוי ערווה ממש.

לא במקרה של 'סתם' המצאות של בנים ובנות יחד."

בעניני צניעות אין דבר כזה "קירבה גדולה"! כל קירבה נחשבת גדולה כמאמר הכתוב "לא תקרבון לגלות ערוה" משמע כל דבר שיכול להיות שבעקבותיו יהיה גילוי של ערווה אסור כגון דיבור, נגיעה יחוד ולבנים אפילו הסתכלות באשה! וכמו שאנחנו אומרים כל בוקר "ואל תביאנו לא לידי ניסיון" וכו' ולכן כל החרד לדבר ה' יתרחק מחברה מעורבת כמה שיוכל. וכבר האריכו בכך רבנים רבים וכתב הרב שמואל אליהו שאסור ללכת למקום בו החברה מעורב כי אין אפשרות כלל לצאת מזה שלם. 

אז בבקשה נשים לב שכבר בגמרא נעשית חלוקה בין המושג "לא תקרב לגלות אישה"

לבין "אין אפוטרופוס לעריות".

יש לך הסכמה מלאה בנוגע ל"לא תקרב" שמשמעו - לא תקרב לגעת בה, להנות מיופיה או ח"ו להנות מכל ערווה אחרת שלה.

אך, מכאן ועד למציאות של עירוב של הרבה אנשים והרבה נשים יחד יש מרחק. וכן כתב הרמב"ם (ה"ח הרבה אנשים וכו')

ובנוגע למשפט, גם לאחר עיון במקורות (בויקיפידה כמו שקיבלתי קישור -תודה על ההשקעה, אגב-)

אולי זה יעניין אותך.

בכל אופן, העיקר שלשם שמיים ובאמת יעשו רק תיקונים גדולים בכל אחת מהדרכים.

אז "אין אפוטרופוס לעריות", מדברי חכמים, אתה אומר שהוא רק במקומות קרובים.

אבל "לא תקרב" זה בכל דבר שהוא אפילו טיפה קרבה. וזה מדאורייתא.

אז הנה לך- אסור אפילו דבר קטן, מדאורייתא, משום "לא תקרב".

בוא נהיה כנים עם עצמינו- לוקחים כמות גדולה של בנים ובנות מכל הארץ,

לכמה ימים בלי משגיח בוגר ואמיתי-

(לא, מדריך שגדול ממך בשנתיים ועסוק בלהתחיל עם המדריכה בעדה 22 לא נחשב משגיח...)

כמה סיכוי יש ליפול?

גם צדיקים עדיף שלא יכניסו עצמם לניסיונות בהזמנה.

למרות שיש לי הרבה טוב לומר על התנועה אני ממליצה להדיר רגלייך משם.

ונכון שה"דוסים" יכולים להרים את ה"חלשים" אבל עדיף לענ"ד שלא יעשו זאת ולא ייפלו.

מי ערב לכך שה"חלשים" לא יורידו את ה"דוסים"?

ברגע שיווצר לחץ חברתי חיובי- החלשים יהפכו באמת לחלשים והדוסים לחזקים.

וזה עובד, מניסיון.

עד מתי נבכה על המצב של בנ"ע ולא ננסה לתקן?

למה שתהיה איזה שהיא תזוזה בתנועה לכיוונים חיוביים- אם כל אלה שטוענים שהם רוצים את זה בכלל לא טורחים לבוא למפעלי התנועה?

שוב- [כדי שאני לא אקבל אח"כ התקפות במסר] בתור יחידים בודדים- אם אתם חושבים שהמחנה יוריד אותכם- אל תצאו.

אבל למה לא להתאסף בחבורות של דוסים ולבוא למחנה ככוח וכמשפיעים?

סה"F- החלשים במחנות הם מיעוט שגורר אחריו עוד הרבה, ומוציא שם רע לכל התנועה.

אז בואו נשנה את התמונה!

יעש הרבה יותר דוסים וחבר'ה טובים שיכולים לבוא ולהשפיע.

אני אספר לך משהו שקרה במחנה מעפילים- בנ"ע הוציאה חולצה טישרט... עד כאן סבבה. מה הבעיה? הם שכחו שיש כל מיני הילכות צניעות של בנות משהו פעוט לא באמת חשוב- כמו שצריך לעבור את המרפק ושטויות כאלה (סליחה על הציניות אבל זה באמת ההרגשה שלי שהם היו מאוד לא בסדר). בקיצור הוציאו את הכל טישרטים קצרים (אגב אם מתקמצנים על הכסף פשוט אל תוציאו חולצות). אני אישית לא לבשתי את החולצה אבל הרבה מהמחנה (רציתי לכתוב רוב אבל אני לא בטוחה אז בו נגיד בערך חצי) לבשו את החולצות מתוכם הבנות שלבשו מתחת חולצה\שרוולון היו מועטות עד כדי כך שהיה אפשר לספור אותם באצבעות.
 

אז כן כאלה שמגיעים למצב שהעלו אותו למעלה יש אולי מעט ונניח גם כאלה שלא שומרים נגיעה בצורה בולטת יש מיעוט (אם כי גם הוא לא כזה מיעוט.... הוא פשוט פחות מחצי וגם זה אטני לא בטוחה). אבל הרוב המוחלט של החניכות בבנ"ע לא שומרות על הלכות הצניעות. 

וקשה לי. קשה לי להשפיע כי כולם מסבירים שכל אחד עושה כמו שהוא עושה וזה לא עקרוני ומה שבאמת עקרוני זה האידאלים הענקיים שבת'כלס שווים כלום כי לא עושים איתם כמעט כלום כי אם לא אכפת לך מההלכות מהסיכוי שיהיה לך מספיק אכפת מאידאלים כדי לנסות להשפיע. אז כן כשזה הקול שנשמע קשה לי להשפיע גם כשאני אומרת את דעתי בצורה נחרצת וכי אני באמת מאמינה בה. וכשאני המיעוט המוחלט בשבט שמתנגד להיות עם בנים (נניח אנחנו 3-6 בנות מתוך 30 או משהו כזה) אז קשה לי להתנגד לשבט כי אף אחד לא שם עלי.

הלוואי שהייתי בתנועת נוער אחרת.

א. נתחיל דווקא מהסוף- קשה? ברור שקשה. זה הכי קשה בעולם. ותאמיני לי שאני מבינה אותך טוב מאוד [אם את רוצה יותר פירוט- לא כאן.. במסר]. אבל יש גדלות ענקית בלהיות המיעוט שאומר את האמת. ואת צריכה לדעת את זה- ולהמשיך בדרך שלך באומץ! אל תתייאשי!

ההצעה שלי, לעניות דעתי הענייה ביותר- אם את רואה שאת לא משפיעה על השבט שלך, אל תנסי. לכי ותתחברי עם סניפין אחרים, דוסים יותר. לכי עם חברות שלך, שיותר באופי שלך. אל תרגישי חובה להיות עם השבט שלך אם את לא מרגישה חלק מהם..

ב. לא סתם אנחנו נקראים "תנועה של עם". גם אם אנחנו עדיין לא מצליחים להגיע לכל אחד ואחד בעם, אם יש משהו שאין ספק שאפשר להגיד על התנועה שלנו- זה שבתוכה יש חניכים מהמון קצוות מהעם.

ולכל אחד יש דרך שונה, ואידיאולוגיה שונה- ומעל כולנו מתנוסס אותו דגל של תורה ועבודה, שבגללו כולנו חלק מתנועה אחת.

אז כן, יש חלק שלא מקפידים על הלכות צניעות והלכות אחרות מתוך חפיפניקיות לשמה, אבל יש גם חלק שלא מקפידים על זה כיז את הדרך חיים שלהם, וזאת האידיאולוגיה שלהם.

אז התנועה צריכה להחליט על איזה שהוא קו שיהיה מתאים לכולם. 

ידעת שיש כאלה שמתלוננים על זה שבנ"ע מקפידים מדי על הלכות צניעות ושזה סותר את האידיאולוגיה שלהם?

אז אין מה לעשות- יש בתוך התנועה מלא גוונים וצריך להתאים לכולם. נכון- התנועה הייתה צריכה להתחשב ולהתאים לכמה שיותר גוונים. 

וכן, עושים טעויות לפעמים, ועדיין לא הכל מושלם. אבל בדיוק בגלל זה אנחנו תמיד בתהליך של עליה.

בנ"ע של לפני שנתיים היא לא בנ"ע של השנה. דברים משתנים כל הזמן. רק בהתאם לגודל שלנו- לוקח קצת זמן..

--------------

בכ"א- מוזמנת בהחלט לש"א/מסר. יש לי עוד כמה דברים להגיד לך

אבל תנועת בני עקיבא היא תנועה ענקית שעובדת עם גישה צבועה ועמוסה באלפי חניכים שחיים בסרט!

לפחות יש הסבר למחמאות?

במה זכינו?

ניקח דוגמא- את הסיפור של בנ"ע ומסע הל"ה.

בנ"ע אמרו שהם עומדים על העקרונות שלהם, ויש קווים מנחים לתנועה בלה בלה בלה, ולא יוצאים כי זה מעורב.

למה כשאני אומר שאין מצב שהשבט שלי יוצא למעורב, הם מתחילים לגמגם ולמצוא תירוצים?

זה היה ענין של שירת נשים, וזה עניין של לצאת למחנות. זה שונה.

ומתי מגמגמים ומוצאים תירוצים? [לא בתור תקיפה, אני שואלת באמת!] בשביל זה יש את המסלולים הנפרדים.

יש לך טעות קטנה...

המסלולים הנפרדים הם כדי שתוכלי להגיד "בשביל זה יש את המסלולים הנפרדים."

(מצטער שאני כ"כ אנטי, אבל זה כבר לא פשוט... כל פעם אותו סיפור..)

כל פעם אני אומר לקומונרית שתדבר עם הרכז, ותזכיר לו שיש פה שבט שלא יוצא אם זה מעורב. לא יוצא.

ואז הקומונרית אומרת שזה חשוב לגיבוש, וחשוב שכולם יהיו ביחד, וכל מיני דברים כאלו, למרות שהיא יודעת שאלו חניכים שפשוט לא יוצאים. ההורים שלהם לא מרשים.

והיא מדברת עם הרכז, והוא אומר שזה בעיה רק שבט אחד וכו'. אני מבין אותו, אבל בכל זאת, חשבתי שבנ"ע מתאימה לכולם (לא רק למי שצריך לקרב...), ושהיא עומדת על העקרונות שלה וכו'...

אצלנו זה בדיוק אותו דבר. וזה מתסכל ומעצבן ברמות. הרכז שלנו אמר פעם לקומונרית שלנו:"הסניפים הנפרדים הם חוד החנית שלנו" וואי כמה השגות יש לי על זה. אם אנחנו חוד החנית אז למה תמיד דופקים אותנו במסלולים, במחנות קיץ שהם בפרוש מעורבים, בערבי מדריכים, וכו..

אני לא מכירה כ"כ מקרוב את מה שהולך עם המסלולים הנפרדים, שנה הבאה בע"ה אני אהיה מומחית , אז אין לי באמת מושג מה הולך שם ולמה.. [אני באה מהסניפים של הצד השני, שמתלוננים כמה בנ"ע דוסית ומפרידים יותר מדי]

אני בסה"כ מנסה כמה שאפשר ללמד זכות על התנועה הגדולה [תרתי משמע] שלנו.

כי כון, לא הכל מושלם, ולפעמים עושים טעויות- אבל שוב- צריך לדעת כמה קשה זה להוביל תנועה כזאת.

אז עם אמירות על טעויות ודברים לא בסדר של בנ"ע- אני מקבלת. אבל אמירות על זה שאנחנו צבועים וחיים בסרט- צר לי.

שוב- לעלות למעלה זה תמיד קשה, ובטח עם כל התנאים שיש לתנועה שלנו [פירוט בהודעות הקודמות שלי].

אבל איך הרב זצ"ל כותב? "..אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר - אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות..." [אורות התשובה ה',ו'] עצם זה שיש כל הזמן את הרצון להתקדם קדימה, ואת הניסיונות לשפר כל הזמן זה כבר גדלות. אבל בדרך לשלמות יש הרבה שלבים שצריך לעבור.. זה לא בא בבום.

מה זו הלהקה הזו של בנ"ע??? וגם אם הם מצאו איכשהו פסק שאפשר בגלל שזה כמה בנות ביחד זה נראה לי ממש לא בסדר שבנות מופיעות בשירה וחילול ה' גמור!!! (במיוחד שהן שרות יחד עםן בנים....)

הם קוראים לעצמם בנ"ע, אבל התנועה הורידה אותם מחסותם.

אם את יכולה להתמודד עם זה, תחשבי טוב על כך, ואם את עדיין חושבת כך, תצאי.

את הבדיקה אם את יכולה להתמודד עם זה או לא, תשאלי אנשים שהיו במחנה סיירים.

עקב הגירוש

אבל כן הייתי במחנה הרא"ה עוד לפני שהוא היה נודד ככה שבת'אכלס הוא היה כמעט אותו דבר כמו סיירים רק פחות יום או יומיים.

מהנסיון שלי כל עוד אתה עם השבט שלך או העדה שלך בתקווה שאתם בעדה נפרדת אין שום בעיה.
הכון אם אתה מחפש את הקטע של בנים בנות יש סיכוי גדול שתיגרר הלאה.
אבל אם אתם נמצאים כל השבט ביחד וגם בערבים נמצאים כולם ביחד....עושים פעילויות, משחקים, פק"ל עם גיטרות וכו' אז אין שום סיבה לראות בעיות וכו'.


חוץ. מזה היום עד כמה שאני יודע אין כזה דבר לישון בעדה.......יש מקום לינה של בנות ומקום לינה של בנים.

אני זוכר עוד משבט מעלות שהבנים ישנו בעדה והבנות היו הולכות לישון במקום מיוחד לבנות ככה שהייתה בעיה אם בת הייתה מחליטה להישאר לישון בעדה.


קיצור הכי טוב לדבר עם המדריכה וגם לעשות ישיבת שבט ולתכנן ביחד איך יראה המחנה שלכן.

בהצלחה תהנו ונראה אולי יהיה השנה באיזה מחנה.(לא בתור חניך או מדריך   )

אני הייתי  בסיירים(לפני כמה שנים...) ואין, זה אחת החוויות שאני הכי זוכרת....

פשוט כיף, מושקע בטירוף!! באמת שכדאי לך לצאת,

הסניף שלי הוא יחית דוס אז לא היה לנו כ"כ קשר עם בנים, ואם כן אז בגבול הטעם הטוב.

בעיקרון זה יותר תלוי בך\בכם\ן ...

אני וחברה שלי הבאנו מזרון זוגי מתנפח (וגם שק"ש...) וחברה אחרת שלי הביאה אוהל של איזה 10 איש...

ובמשך כל המחנה היה לנו נח  וזה היה פשוט כיף!!!

קיצור לדעתי ממש ממש כדאי לך לצאת...

אנחנו בחמנה מעפילים יצאנו 15 חברה למחנה והיינו עדה לבד!!! למה?? כי התעקשנו להיות נפרד.... אז קראו לנו העדה החרדית.. והיינו פטורים מכל הפעילויות של העדות... היה אחד הצחוקים... שנה אחרי זה.. היינו עדה נפרדת עם סניף רבבה... גם אותו דבר.... ובמחנה סיירים.. .פשוט חבר'ה פתאום לא רצו נפרד (גם אני לצערי-חמשושים מה לעשות) א5ז לא יצאנו נפרד והיה ממש עצוב הקטע של הבנים בנות ... מה שעשינו שם.... (מי שרוצה פירוט... בש"א.). בקיצר... אם ממש רוצים אז אפשר....

אבל כמו שכתבתי מקודם (לפחות נראלי כתבתי)- אני בדעת מיעוט ולכן אני לא יכולה לקבוע מעצמי....

אבל ראית שכשזה הגיע למשהו רציני....לא כ"כ רצו, נכון?

ופה הבעיה...

הפיתוי גדול מידי, ועוד להתמודד שבוע שלם!

כי המדריכים שלי לא היו חזקים וקשורים אלינו מספיק כדי להכניס לנו לראש את העניין

אבל- אני רואה את חברים שלי שמדריכים את נעלה... הם ממש שונים מהמדריכים שהיו לנו....

הם הרבה יותצר קשורים לחניכים שלהם וגם הרבה יותר מכניסים להם את הענין הזה לראש (אחת הסיבות היא שהם בעצמם היו בזבל הזה... אז הם יודעים את התוצאות מראש...) בקיצר לבן כהה...העניין פה הוא רמת הקשר והיחס שלך לחניכים... ד"א בסוף נראה לי שהם לא מוציאים אותם.... אבל עדיין ההתנלות שונה לגמרי...

ולי אישית ב"ה לא היו שום פעיות פריצות למיניהן!

ברור שיש את האלה שמחפשים את זה ויצאו רק בשביל זה,

את תמצאי הרבה מעגלי גיטרות ושירה משותפת וכו',

אבל הכל תלוי בך-- אם את רוצה את יכולה להיות רק עם חברות שלך, ולהנות ממש!

גם חבל שתפסידי את המחנה הזה!! 

יש גם צוות בית מדרש [אני שיחנ"שתי שמה עם אחת מהן פווול זמן על הקטע של מעורב נפרד בבנ"ע וזה..]

וחוגים ופעילויות שיאאא היפות בשבת ובכלל,

וזה כיייף חיים!

אז אני אומרת שכדאי

עכשיו כל הבנות פתחו נכון?? סורי על התגובה הקודמת...זה לא היה בכוונה..

פיצול א: טוב...חפרתם אש.....על הכל--כל מי שחושב שבנ"ע סבבה לגמרי..או שהוא חי בסרט הדוסי של עצמו או שהוא ממש גרוע שהוא חושב שבנ"ע זה בלי בעיות..

בבני עקיבא יש סניפים שהחניכים בערך חילוניים וכשהם באיםלמחנה סייריםהם לא באם בשביל לכבוש את הארץ ברגליים אלא בעיקר לבלות עם חברה שלהם...ואני ראיתי את זה בכל חור במסעות... זוגות ביחד...וכו'..לא אפרט!!! וגם אח שלי שהיה מדריך ויצא למחנה סיירי עם השבט שלו-חזר בהלם... ואפילו אמר לאמא שלי שיש מישי שנהייתה בהריון--עכשיו אתם יכולים לומר שהגזמתי ושזה שמועות  וחד פעמי ואולי לא נכון בכלל..אבל אפילו בי זה שבט מעליי סיפר שהיה מקום שלשם כל הזוגות הלכו והתנשקו..אז--- בנ"ע בסדר?? לא בדיוק.. זה מתדרדר... אני גם בבנ"ע ובסניף שלי רק חב"ב מעורב..אני ממש נהנת אבל ברור שיש תקטעים של הבנים.. אבל לא ברמה הזאת...אבל בסניפים אחרים מעורבים לגמרי--כן..

פיצול ב: אין לי כוח לחפור.... יום טוב!!!

יש סכנה גדולה מאוד במחנה, השאלה היא- מה עושים הלאה? האם אני הולך ומסתגר? איני יכול להגיד משהו חותך, כמוש נעמה אמרה- תחשבי אם זה יפגע בך, כל אחד זה משהו אישי, אם הוא חושב שהוא יכול 'להכנס בשלום ולצאת בשלום' אז שילך, זה חוויה שתבנה בו הרבה, למעשה  המשפט נכנס בשלום ויצא בשלום מדבר על כניסה לפרד"ס שר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשום, איון לי ספק שמי שיכול- חייב להכנס(לא אכנס לכך אך הראי"ה קוק כותב שמי שמילא כריסו ש"ס ופוסקים חייב להכנס לפרד"ס) אז אם את יכולה ללכת ולשנות את התדמית, אז תלכי, אם לא-אל תכנסי זה לא מתאים, אני אישית השנה בעזרת ה' יהיה בצוות בית מדרש(צב"מ) באחד המחנות, מכיוון שאני חושב שיש לי מה לתת, אם גם לך יש- בואי בשמחה ובששון, אם לא- השארי בביתך בשמחה ובששון זה מה שטוב לך.(שוב אני אומר זה עניין אישי, תעשי בירור עצמי עם עצמך)

ומישי- אני איתך בהתלבטות.

לכל המייעצים למיניהם- עדה נפרדת היא לא פיתרון!!!!

לפעמים גם בעדה נפרדת- אם החניכים יחפשו את הקטע של הבנים-בנות הם ימצאו

וחוצמזה- אצלי בסניף אומרים שהעדה הנפרדת בסיירים היא לא שווה, אז מוציאים לעדה המעורבת (רק את השבטים האיכותיים אחרי שמתייעצים עם הרב של היישוב)  בסדר, אנחנו שבט איכותי ואין הרבה סכנה שמשהו יקרה. אבל יש מגע וחיכוך עם הבנים כל הזמן,ואני חושבת שזה לא טוב!!! אני לא רוצה שיהיה לי חשש להתדרדרות ברמה הדוסית שלי!!!!

לדעתי הפיתרון הוא למצוא חברות אחרות (יש לי עוד חברות מסיניפים אחרים) שבטוח  לא יהיו עם הבנים....

ו--אנחנו יוצאות!!

נהיה חברות כי אנחנו גם ממש לא בקטע של בנים..

באיזה סניף את???

קראתי את כל התגובות של כולם, אבל זה לא עזר לי כל כך.. אני ילדה ממש דוסה יחסית לשבט שלי ולסניף בכללי, אני בסניף מעורב ואני הולכת אליו בכל זאת כי כן חשוב לי להשפיע ולהרים את הסניף.. אבל אני ממש לא יודעת אם לצאת למחנה כי עקרונית חוץ מלהכיר בנות ולפגוש חברות לא יהיה לי מה לעשות שם כי גם הבנות וגם המדריכות יהיו עסוקות בלהיות עם הבנים.. אז ב"ה אני כבר 6 שנים בסניף מעורב ובנתיים זה רק חיזק אותי אבל השאלה היא אם שווה לבזבז כל הרבה כסף בשביל כלום..

אבל לפחות תהני עם השבט, לא? גם לגיבוש של השבט יש משמעות...

כי לא יהיה גיבוש שבט כי הבנות של השבט שלי יהיו עם הבנים, ואני לא! אבל בכל זאת נרשמתי אפילו עם זה יהיה רק בשביל לפגוש את החברות מהאולפנא זה גם יהיה שווה משו=]]

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.