ההורים לא מסכימים בשום אופן!

לא צריך להילחץ, כושרות זה מאוד חשוב, אבל לא תמיד נצרך...

אולי אפשר לדבר עם המשגיח שם, ולהשיג ממנו הבטחה, אפילו בכסף, לדברים מסויימים.

לגישה שלך אני הכי פחות מתחברת. יותר מהגישה של ההורים שלי

אם הוא לא עושה את העבודה שלו ביומיום מה יגרום לו לעשות אותה היום? הכסף? לא סומכת על זה!

וגם כושרות המליצו על מקומות שאין צורך בהם, אבל לדעתך אי אפשר לסמוך עליהם כשהם אומרים שצריך? 

ומשגיח שלא עושה את עבודתו נאמנה כל הזמן, או שיש בעיה ביראת השמים שלו- או שהוא פשוט לא יודע את העבודה- אם כך- מה יועיל דיבור איתו??

לדעתי- תיזמו שיחה עם ההורים ותסבירו להם שזה חשוב לכם יותר מהרבה דברים אחרים,

ועל זה אתם לא מוותרים!!

זה עקרוני אצלהם! לא פחות ממה מאצלנו!

תלמדו משו חשוב לחיי הנישואין שלכם-

לבית שלכם יש דעה ועמדה- והעולם ילמד לכבד את זה

לגידו להם- אנחנו ייתרנו על זה וזה וזה כי הבנו שלכם זה חשוב

לנו זה חשוב- תשיבו לנו באותה מטבע של כבוד

ההכשר שלהם-

הבעיה עם כשריות היא מאוד עמוקה

עשרות משיגיחים טובים ויקרים נותנים כשרות בלית ברירה

אבל מקווים ומפרסמים- למי ששואל אותן שעדיף לא לאכול מזה

אם הרבנות לא הייתה מתנהגת כמו שהיא נוהגת

הרבה מאוד מפעלים/מסעדות פשוט היו מוותרים על הכשרות בכלל!!

יש בימנו ב"ה הרבה יהודים קדושים שרחוקים מתורה ומצוות (חילונים)-

 אבל מקפידים על כשרות הן בבית והן בחוץ.

אבל אם היה הרבה הרבה יותר נדיר למצוא אוכל כשר?

הם עדיין ההיו עושים את זה??

לא יודעת...

הרבנות מצילה את רב עמ"י מלאכול איסורי תורה מפורשים

על חשבון היתרים באיסורי דרבנן (לפעמים שגם במחלוקת) או היתרים דחוקים

זה לא אומר שצריך לאכול את זה

אבל זה לא נובע משחיטות, אלה ממחשבה והתיעצות עם גדולי ישראל 

לשתף פעולה אם צריך-

לדבר איתו אמור להועיל...

בהצלחה ענקית

וישר כוח צדיקים!!

איזה נחת רוח ...

דברו גם עם הבעלים וגם עם המשגיח, ותגיעו לנוסחה משותפת.

כושרות מאוד מגזימים ונטים לחומרות גדולות, וזה טוב...

אבל זה לא שווה ריבים ולחצים.

לגבי חתונה (לא זוכר מה בדיוק) admin המליץ שכשהזוג מציע לשלם בעצמו על מה שחשוב לו, זה יכול להוריד מתח.

אז עם זה אפשרי, זה אולי יכול לעזור.

למרות שהתנגדות של ההורים היא לא כספית,

א. זה מבטא שזה חשוב לכם.

ב. הם לא "אשמים" בזה שיש את המשגיח של כושרות, וזה כבר יותר ענין שלכם.

את יכולה להזכיר משגיח זה אולי יעלה עוד 700 ש"ח לאירוע וזה ממש ממש קצת ביחס לכל ההצואות! את יכולה לפנות לאיזה חברת כשרות שבא לך כדי להזכיר מהם משגיח!

בד"ץ רובין רבנות וכו'! בהצלחה לכם וזמל"ט ב"ה שתזכו להקים בית טוב וכשר בישראל ושתיהיה לכם זוגיות טובה! וילידם בריאים וצדיקים!

תתפללו על זה, אולי אפילו תלכו לקבר של הרב אליהו זצ"ל שמאד הקפיד על כשרות ואחר כך תאמרו להורים שאתם לא מסכימים בשום אופן להתחתן באולם כזה, אלא באישור של כושרות.

לפי מה שכתבת כנראה שיאכלו שם איסורים ממש

א. תודה לכולם.

ב. הבעיה היא לא הכסף - אלא העיקרון - ("הם ישרפו לנו את הפרגיות ואת האנטריקוט...." - הרי הם אלו שמבשלים...)

מאיפה הם יודעים לבשל? ואם משהו לא ימצא חן בעינהם הם יפסלו לך את האוכל...

ג. לא נראה לי בעניין בכלל לקחת את המשגיח המקומי או בחור צעיר אחר או הכשר אחר, כי הם לא מתמתמחים, הארוס שלי היה בסטאג' בעבר בכושרות, ותיאר לי איך פשוט בעלי האולם הטבחים והצוות פשוט יודעים את כל הטריקים בשביל לשקר...  

דוגמא - בארוע שהזמינו עופות בד"ץ ולא של הרבנות( למי שלא יודע אפשר לשים לב ע"פ השוק, האם היא פתוחה) הם לקחו עופות של הרבנות ופתחו להם את הרגליים במטבח- וכולם חשבו שזה עוף בד"ץ...

ד. ל"ארמי" כפי שכתבתי לך : יש דברים כמו בישול עכו"ם - שאין לך איך לצאת מזה ( למדת את זה לא?) ומשגיח שהורעה חזקתו בחוסר אמינות על ההכשר באולם, קצת כסף יחזיר לו את הנאמנות?

מחזיק ממנו...

גם כי הבעיה כאן היא הלכתית-

כיבוד הורים לעומת החטאת הרבים באיסורי תורה ודרבנן

וגם כי אולי יוכל לעזור- פשרה מציאת היתרים וכד'..

ב. בכל אופן זה גם תלוי בסוג האורחים-

אל תשכחו את השיקול של (הבושה) של החברות מהאופנה/ש"ל/מדרשה

                                                  חברים מהישיבה/סניף \

                                                  וכמה קרובי משפחה-

אולי תעשו רשימה, בטוח הרשימה של מי שאם ידע מה הכשרות באולם לא יאכל ארוכה- זה יכול להטות את המשקל "העקרוני" לכיוונכם-

להביא אורחים מרחוק ולהשאיר אותם לרעוב...

בהצלחה ענקית

ישר כוח עצום לכם!!!

שהוצע פה.

אנחנו הולכים להגיד להם שהחבר'ה שלי ושל החתן לא אוכלים וכדאי להוריד להם את המנות ובמקום זה לתת להם שתיה קרה ובורקסים בכניסה...

אעדכן איך זה יתקדם....

תודה לכולם

עוף בד"ץ, לא נעים לי לומר- שטיות במיץ פטריות, זאת המצאה שהומצאה לפני כמה שנים ספורות.

בישולי עכו"ם?

לאשכנזים זה ממש לא חמור, ומספיק רק לבצע אחת מתוך מלאכות הבישול או האפייה ע"י המשגיח.

ולמרות הידידות שלי עם הרב כ"ץ מכושרות- הוא מגזים ומפחיד!

וזה בטוח לא שווה ריבים.

בד"צ זה מריבות על כסף ותו לא.

אבל ברור שצריך להגיע להסכמה עם ההורים בצורה יפה ומכובדת!!

ובעז"ה ביזכות שאתם רוצים להאכיל אוכל כשר תאנשים שבאים לשמח אתכם- ה' רואה!! והוא יסדר לכם הכל לטובה..

רק בשמחה!! המון מזל טוב!!!!!!!!!!

מהכרות שלי עם השגחת רבנות שנחשבת סבירה לא ניתן לאכול באולמות כאלה חד משמעית

1. אני דווקא לא רוצה לאכול דווקא עוף בד"ץ, וזה בטח לא המצאה של השנים האחרונות , זה קיים הרבה לפני שעברת בהצלחה את מבחני הרבנות שלך.

ולידיעתך הרבה מהעופות מהדרין של הרבנות זה שאריות של בדצ"ים... (עוף שהורה בו חכם... למדת לא?)

2. בישול עכו"ם - לשיטתך- ספרדים לא יכולים לאכול בחתונה שלי???  

3. אם עברת בהצלחה מבחני רבנות - אני מניחה שאתה מבין מה זה כבוד ת"ח, ואם אתה כותב בפורום גלוי דברי ביזוי על ת"ח שגדולים יותר מכל התעודות המדופלמות שלך - אז גם תתנצל בגלוי!!!

או שתמשיך לאכול את הלוקשים שאתה מאכיל את עצמך...

בהצלחה!

אויי באמת...

כל מי שרק פתח טור ושו"ע יודע היטב את הדברים שהבהרתי...

בישולי עכו"ם זו בעיה- שניתנת לפתרון עם קצת יצירתיות.

ותסלחי לי, צאי מהריבוע, גם בלי כושרות אפשר לאכול כשר.

לפני כושרות- כולם היו אוכלים טרפות שקצים ורמשים?!

מספיק לבלבל את המח, וכן, הרבה מהחומרות של הרב כץ ושל הרב וייא- לא שוות את הנייר שעליו הם נכתבו.

"חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם".

ת"ח חכמים גדולים... בואו לא נגזים...

אבא שלי, ע"ה, עסק שנים ארוכות בכשרות (ממפעלי מזון, דרך מאפיות ומסעדות וכלה בבתי מלון, גדלתי עם זה).

אין לך מושג עד כמה בעל מלון/ בעל מסעדה/ בעל אולם שאינם יראי שמים מסוגלים לתחמן ולקלקל, ולהכשיל באיסורי תורה חמורים ביותר (והמשגיח, אם הוא לא שווה הרבה- אין לו שמץ של מושג על הדבר....)

אני לא נכנסת עכשיו לויכוח על בד"ץ / לא בד"ץ, אבל אם אפילו לא קונים שם ירקות עליים בהכשר- אפשר לעבור על איסורי דאורייתא של שקצים ורמשים ממש!!!

וסתם באופן אישי- רצוי לאמץ קצת צניעות לפני שקוטלים שני רבנים פוסקי הלכה בהינף מקלדת.....

איך לא מוחקים "ארמי" כזה!

איזה דברים מזעזעים!

כנראה שפתחת שו"ע והשו"ע לא השפיע עליך!!!

אתה יכול לקחת את הדף שכתוב שעברת בהצלחה את מבחני הרבנות שלך ולעשות ממנו טישו, הוא לא שווה הרבה יותר!

לא למדת שגם כשהט"ז והש"ך לא הסכימו זע"ז הם לא דיברו כך!

תזהר מגחלתם...

גדול תורה מכובד על הבריות שכמוך...

"אלמלא מוראה של מנהלת איש את רעו חיים בלעו"

אז שתדעו שעברתי פה 

ותתוכחו בדרך ארץ

אתם רוצים את האמת של התורה והלכה- או לרדת אחד על השני?

אבל איך ניתן בפורום להזכיר שמות של ת"ח תוך הוספת כינוי מעליב?

בנוסף אני כבר פוגשת אותך חשבתי להציע להביא לארוח את אחד מאנשי כושרות ולענות לשאלות המתחתנים, בבעיות המרכזיות באולמות הארועים.

מה דעתך?

אבל תודה על הרעיון... נוסיף אותו למאגר הרעיונות

את וארוסך סוברים, שבכל מקום שאין כושרות- אוכלים טרף.

אז מה את רוצה לשמוע?

כן כן תשכנעי את ההורים!

אני סובר, שבעולם הכשריות, יש הרבה בלאגן, והרב כץ הוא לא פוסק...

ואיסורי דאורייתא הם דיי נדירים, למעט דברים מסויימים שאפשר לפתור.

ותפסיקי לנסות לסתום פיות- כן, רבנים מחמירים.

לא כל מי שלא אוכל בד"ץ אוכל טרף! ממש לא... וגם באולם שמחות.

אבל אם זה מה שאת וארוסך סוברים- תפסיקו להתבכיין ותעמדו על שלכם.

בחתונה של אחותי הערבי הביא סכין מהבית לחתוך בו..

בבר מצווה של בן דוד שמים ירקות עלים לא ברור מאיזו חברה בלי לשטוף

אם לא משגיחים אוכלים לא כשר אני כמעט בטוח בזה

מספיק לשמוע 3 סיפורים ממשגיחי כשרות ולהבין את הבעיות.

זה לא רק בכבד ובכשרות בד"ץ

זה באורז שלא בודקים (תולעים וחרקים זה לא איסור דאורייתא?)
והערבים שמה מומחים בלפלח דברים מהצד...

משגיח מהמשפחה סיפר לי שאחד הערבי העמיס אוכל שהיה ובא לצאת
הוא תפס אותו מהחולצה וראה שזה בשר לא חלק...

בחתונה של חבר (באולם בלי כושרות) הלכנו לברר במטבח על האוכל וכו'.

הלחמניות היו תוצרת האולם. שאלנו את הטבח (הרוסי) אם הוא עשה הפרשת חלה.

הוא לא ידע על מה אנחנו מדברים.

הסברנו לו, הוא אמר לנו "דברו עם המשגיח"

הלכנו לפגוש את המשגיח, יהודי עם כיפה שחורה וזקן ארוך עד הפופיק. כששאלנו על הפרשת חלה הוא ענה "מה קרה לכם, הקמח מגיע מופרש!"

סיפור נוסף שחבר שלי סיפר לי:

פעם הוא עבד באולם אחד בתור מנקה. היו שם גויים במטבח, גם בישלו, עשו הכל, המשגיח רוב היום ישב בחדר אחר, פעם אחת חבר שלי נכנס לאחד המחסנים לנקות. הוא רואה שם את המשגיח מוטל ישן שיכור, כשמסביבו כמה בקבוקי בירה ריקים.

הרב כ"ץ הגיע לאולם, בו הערבי בעצמו היה מברך "על הפרשת חלה"

[והוא לא היה אחמד בן שרה..]

אך אנחנו בני אדם ויכולים לנהל מחלוקות לשם שמים

ובלי להזכיר שמות ומעמדים.

אני בטוח שלאבותינו אברהם יצחק ויעקב לא היה כושרות,

וגם לא למשה רבינו וגם לא לפני 200 שנה, ואני בטוח שהם הסתדרו יפה מאוד בלי כושרות. 

אך לא צריך להיות קיצוניים לכאן ולכאן, לא צריך לומר שמי שאוכל בלי כושרות אז הוא אוכל טרף וגם לא צריך לזלזל בכושרות לפעמים כן צריך אותם.

אתה רוצה לחזור לשם?

אם תייצר לי מכונת זמן אני חוזר

מה לא היית רוצה לחזור עוד פעם למעמד הר סיני?

כי אני ספרדי ולא יכול לאכול באולמות ומסעדות גם אם הן "מהדרין" בגלל שהן "מהדרין" רק לאשכנזים

בעז"ה שלכל עם ישראל יהיה מנהגים אחידים 

ואז אולי יגיעו למסקנה שכן אפשר.

גם לנו היה סיפור דומה,אצלנו הוויכוח היה על מחיצות ומעורב.לא פשוט בכלל,קחו נשימה ארוכה כי מן הסתם זה לא הפעם הראשונה שיעלו לכם קונפליקטים שכאלה בחיים,צריך ליווי של רב גדול ששניכם סומכים עליו שיבין את כל הצדדים ויוכל לתת לכם עצות איך להמשיך לכבד ולתת להם נחת בלי לוותר על ההלכה והעקרונות שלכם,לא קל,זה התמודדות חיים,העיקר שתחזקו אחד את השני(יה) ורק תתאחדו יותר מזה וחלילה לא להפך,הרבה הרבה מזל טוב אושר וברכות לרוב.

שמשמעותו עשיית צלב ע"י האצבעות

גם איך שעושים כיום את לוחות הברית על ארונות הקודש 

בבתי הכנסיות זה לא צורתם האמיתית! 

חברה תצאו ממה שלמדו אתכם בגן, חאלס תתבגרו!

שיהיה גם נוצץ וגם בהכשר כל מי שהצעירים רוצים?

אבל זוג שרוצים להתחיל בקדושה וטהרה בלי פשרות ולא מחפשים להיות בסדר אלא להיות רגועים כי הלילה הם (כן הם ולא  ההורים) מאכילים כמה מאות פיות זכותם לא להתפשר על רת הכשרות

ולכם הזוג הנוצץ

עצתי היא פשוט לחפור בעדינות ועם כבוד והערכה להורים

להדגיש שלא התוכחתם על אולם למרות שאם היה תלוי בכם אז בחיים לא הייתם בוחרים בו

לבדוק באולם אם יש מנות מהדרין- -יש אולמות כאלה רק צריך לדעת שהם באים בצורת הגשה הרבה פחות ברמה ממה שבדרך כלל באותו אולם

להעריך כמה אורחים ירצו מנות כאלה

ולתאר להורים בצורה הכי ציורית אבל הכי מכובדת שיש מה תהיה האוירה באולם אחרי שיגלו שחלק אוכלים מנות כאלה וחלק אוכלים מנות אחרות כל אחד יסתכל בצלחת של השני

ומה יהיה אם עשירית (או יותר) מהאורחים לא יאכלו ורק ישתו וכולם ישאלו למה הם לא אוכלים והם יצטרכו לגמגם ולהסביר למה האוכל לא כשר מספיק (אבל זה בסדר שאת אוכלת דודה כי אני מקפיד יותר ממך..)

בקיצור הסברה שזה מאוד חשוב לכם שכולם יאכלו מהדרין באופן גורף

כי אם לא אז אתם לא תוכלו שלא לאמר לחברים ובעצם לכולם מה רמת הכשרות וכבר באמת היה עדיף שכולם היו מקבלים פרגית שרופה כי לפחות הפדיחה  מבוקרת ולא יוצאת מפרופורציות

תמשיכו בתאורים  כיד הדמיון הטובה עליכם

אבל זיכרו

כבד את אביך ואת אימך היא אחת מעשר הדיברות שקיבלנו בדיוק בו' סיוון

וכמו שלא רוצם להכשיל אחרים כך גם לא כדאי לבוא לחתונה של עצמכם אחרי מטען מחודש עם ההורים

ד"א מעולה שפניתם לכושרות, הם לא כאלה מחמירים כמו שמציגים אותם פה
הם מכירים את המציאות בשטח!

אצלנו האולם היה ברמת כשרות גבוהה ואעפ"י שביקשנו מהם משגיח הם אמרו לנו שאין צורך וחבל על הכסף..

ובכל זאת לקחנו משגיח ושילמנו.

בקשר להורים

כשאנחנו ישבנו לבחור תפריטים המשגיח של הישיבה של בעלי

הוריד לנו דברים שעתיד להיות בהם בעיות ברוב האולמות

כמו כבד.

(בסופו של דבר באולם הנבחר כן היו דברים מסוג זה...)

תשבו עם ההורים תגידו להם שכדי שגם אתם תסכימו לאולם הזה

יש דברים שלא יהיו בתפריט לא משנה מה...

ותפתחו להם את הרשימה תראו להם שרוב המנות האיכותיות לא יכולים להיות אצלכם..

דבר שני- אין לכם רב?

תמיד הרב של בעלי היה אומר לנו, אם ההורים לא מקבלים תפילו את זה עליי.

הרב אמר ושלום על ישראל.

וכמו שהציעו אם זה חשוב לכם, תשלמו מכספכם הפרטי.

תביאו שני משגיחים ותשלמו לו אתם ההורים לא צריכים לדעת.

ד"א, עדיף לעמוד על שלכם בדרך ארץ אבל לעמוד...
ההורים לא יכולים להחליט על הכל כי זה כספם והאורחים שלהם

גם לזוג יש דעה בעיניין

ואעפ"י שאתם מתנחלים הסכמתם לאולם מפואר שהרבה מתנחלים לא מוכנים

למען כיבוד הורים, אז לפחות שיכבדו את העיניין ההלכתי שלכם.

אני בחתונתי היה כושרות, והם ללא ספק העלו את הרמה של הכשרות של אותו הקייטרינג!

הקייטרינג ההוא נלקח ע"י רבים מחברי לישיבה וגם הם לוקחים איתו כושרות, ואין ספק שבזכות כושרות הרמה הכשרותית שלו עלתה!

אגב, לקייטרינג הזה יש כבר יותר מ9 חודשים תעודה של רבנות מסויימת, אבל בפועל לא היה שם משגיח עד לפני כמה שבועות! לכל מי ששאל על הכשרות בעל הקייטרינג פשוט הציע ישר את כושרות בתור משגיחים.

ולכל הספקנים כמו "ארמי" (כמה מתאים לך השם הזה- בחינת "ארמי אובד אבי"...), חבר שלי שעבד בתור משגיח סיפר לי שביקר פעם באולם אירועים בקודיטוריה (איפה שמכינים את הלחמים, קינוחים וכדומה), ושאל שם את הטבח הערבי מי מפריש הפרשת חלה. הערבי אמר לו שלפעמים המשגיח מפריש. אז חבר שלי שאל אותו- מה זאת אומרת לפעמים? ענה לו הערבי- כי הרבה פעמים הוא לא נמצא, ואז אני (הערבי) מפריש, הנה תראה אני יודע את הכל איך עושים כמו שצריך. ואז מול עיניו המשתאות של חבר שלי, הערבי שם כיפה על הראש ומברך (במבטא ערבי כבד) "בא"ה אמ"ה להפריש חלה מן העיסה" לוקח חתיכה מן העיסה, שם בשתי כיסויים ושם בפח. עושה הכל כמו שצריך מלבד זאת שאינו יהודי!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני שואל- איפה המשגיח?!?!?!!?!?!

שמעתי פעם שיעור ממפקח של הרבנות הראשית לישראל שאמר- רבנים (כגון "ארמי" שמסתבר שעשה כמה מבחני רבנות אז הוא חושב שהוא גדול הדור...) לא יכולים להיות משגיחי כשרות. הם יכולים לפסוק כשיש למשגיח שאלה הלכתית. אבל בשביל להיות משגיח, צריך להכיר את המציאות של מטבחים, לדעת איך מטבח פועל, איך טבחים עובדים, מה יוכלות להיות הבעיות בכל דבר. משגיח צריך לחיות מטבח!

לבסוף לגביך רננה777.

אני חושב שבאמת כדאי פשוט לעשות כושרות על חשבונכם (הזוג הצעיר) (הסכום שזה יעלה יכסה את עצמו מהסכומים שתקבלו כמתנות מהחתונה), ולא לגלות את זה בכלל להורים. תגידו את זה גם מראש לכושרות, ואני מאמין שהם יכולים לעשות את זה בצורה דיסקרטית, בלי שההורים ישימו לב. אין סיבה שההורים יגלו, הרי ספק אם הם מסתובבים במטבח...

אף אחד פה לא משמיץ, לא יורד לפסים אישיים, הכל לחקר האמת- כל הכבוד!

בכל אופן, אני ממש לא אוהב להתדיין בצורה בצורה כזו.

תתווכחו עם הדעה ולא עם המחבר, ולא משנה מי המחבר, ותלמדו קצת לכבד, לא יזיק.

באשר לגוף העניין, יש כ"כ הרבה דרכים להתיר, וכ"כ הרבה דרכים לפתור את הבעיות הללו, גם בלי כושרות.

כושרות זה גוף נהדר, אבל במידה וזה יוצר ריבים ומתחים, אפשר להסתדר בלעדיו.

אני יכול להביא לכם עוד אלפי סיפורים על בעיות באולמות, ברור שיש...

אז מה?

במידה ויש מי שמפקח, ומדבר עם הבעלים והמשגיח, אפשר להגיע להסדרים ופתרונות, תפסיקו לעשות מכל ג'וק פיל.

ערבים הם לא עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) 

אז איזה בעיה יש פה? שישים חזיר?(גם להם אסור) 

שיקריב את זה לעבודה זרה (הם לא עובדי ע"ז)?

ובכל מקרה בטל טעם לא בטלה התקנה.

בנוסף בשר גמל הם אוכלים וגם אוכלים פרות לא בשחיטה יהודית. ועוד

ישנם שני ענינים:

1. האם באמת נשמרים כללי ההלכה במקום.

2. "הידורי" כשרות של חומרי הגלם.

כושרות הולכים על הטופ שבטופ בשני הדברים הללו.

המתווכחים פה מדברים בשפות שונות - אחד יורד על תרבות הבד"צים, שיותר שייכת לעולם החרדי(עם חריגות, כמו בשר חלק או ירקות עלים שאין ברירה), והשניה עונה לו - שא"א לסמוך על המשגיחים.

הבעיה היותר חמורה באולמות היא שלא תמיד אפשר לסמוך עליהם שיקיימו בכלל את סעיף 1... ואז זה ממש לאכול איסורים.

מה שאנחנו עושים - זה לקחת משגיח מוכר מהישיבה, ולאו דווקא מכושרות. ככה הוא לא ישגע את האולם עם בד"צים, אבל יהיה הקפדה מאה אחוז על ההלכה במטבח.

נ.ב. - לא קשור אבל - אתם בטוחים שאתם כל כך אוהבים לפרנס את "העדה החרדית"? אתם יודעים מי הם?!

להשכלתכם - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%AA

לא כולנו מוקשרים לישיבה שיש להם משגיחים שאפשר להביא- טוב שיש אירגון משגיחים חיצוני שכל אחד יכול

קודם כל לידיעת כולם - יש בכושרות טיפולל מיוחד לאנשים כמותי!, הם יכולים לפעול ללא ידיעת ההורים וללא שינויים דרסטיים( כך שיתכן והארוע לא יהיה מהדרין אך יהיה בהחלט כשר) והם לא תולים את התעודה של הפיקוח שלהם.

מה שאנחנו עשינו לבסוף- דיברנו שיחת הבהרה כל אחד עם הוריו, שיורידו את המנות של החברים שלנו וגם את המנה של החתן והכלה, כי אנחנו לא אוכלים באולם הזה.

אז הובן עד כמה זה חשוב לנו, והם הסכימו תוך הבטחה של כושרות שלא ישרפו את הפרגיות...

המטבח הרגילים ?

כל כך הרבה אנשים מהציבור הדתי לאומי שאיכפת להם מהכשרים וזה בוער בדם שלהם. מעניין ומפתיע.

אם זה היה מעניין רבים , אז אולמות שידוע שהציבור הדתי לאומי שם, היו עם הכשרים טובים,

מה שלא קורה...

הפורום הזה יש בו משהו חרדלי במעט..

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.