כואב מאד מאד.
לצערי מכיר כמה חברים שעברו את זה.
לשמחתי הייתי שבוע שעבר בחתונה של עוד אחד מהם, שקם מהאפר והתקדם.
לא.
זה לא קל.
וזו גם לא נחמה.
זו תקווה.
אבל אולי עוד לא הגיע זמנה של התקווה.
קודם כל הזמן לאבל.
כן.
אבל.
אבדן.
כי מבחינתך היא באמת היתה שלך.
וגם אבדן זהות,
כי מבחינתך אתה באמת היית שלה.
צריך לנשום עמוק,
ולעכל.
קח את הזמן.
תבכה.
מותר לך.
רצוי אפילו.
אפשר גם בנוכחות אחרים.
לגמרי מותר ומובן.
אבל לא חייב.
אפשר גם מאחורי הדלת.
אפשר גם מאחורי פרצוף ה'פוקר'.
אף שלדעתי אפשר לזרוק רגע את הפאסון.
מותר להיות חלש.
שוב, לא חייב להראות חלש,
אבל צער מוכרח.
הוא חלק מהעיכול.
ובשביל להתקדם צריך. לעכל, להיגמל, לדחוק (לא להדחיק! לדחוק), לפנות מקום.
ועכשיו אני רוצה להביא את ראשיתם וסופם של הדברים שכתבתי לך בשרשור הראשון שלך (שאגב, עזר גם לי. אף שכתבתי כבעל נסיון מסויים, עדיין השתמשתי כמה פעמים בדברים כדי להירגע, לעשות סדר ולהתמקד, ותודה לך על שגרמת לי לכתוב אותם)
"תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.
מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.
אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים"
תעשה לזה קצת התאמות,
אבל הכוונה ברורה.
תדבר עם אבא. הוא מקשיב.
"ועוד נקודה חשובה.
פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.
אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.
אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך"
לצערי הדרך הסתבכה. אכזבה וכאב. אבל המטרה נותרה ללא שינוי.
לעשות רצונך אלקי חפצתי.
ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
אז תנוח, תעכל, תרכוש חזרה את האמון באדם.
לכתוב?
זה עלול להלחיץ, להכעיס, לנתק מכל מה שכתבתי. 'הוא לא באמת מבין אותי'. נכון. איך אפשר בכלל להבין?
לא לכתוב?
איך אפשר שלא? אם לא זה אז בשביל מה?
לבט.
כותב.
וצא לדרך.
דרך צלחה.
אח לדרך, שכואב איתך, גם בלי להבין באמת. באמת.
את יכולה לפנות לאיזה חברת כשרות שבא לך כדי להזכיר מהם משגיח!
