בשנה של הגירוש- יכולנו קצת יותר להרגיש אבל וחורבן מהו.

אפשר כך לנסות ולהבין משמעות של גלות השכינה מביתה.

וכידוע- באבל על החורבן, כל אחד מאיתנו מתאבל על מה שחסר לו, הגירוש נתן עוד חסר משמעותי לעם כולו, והדגים מה קורה כשיש נתק מנטלי בין אחים.

חורבן הגוש היה בתאריכים האלה. וחורבן חבל ארץ בארץ ישראל וגירוש מעל 10000 יהודים מבתיהם בהחלט ראוי לציון.

בנוסף אולי לא מתו ישירות. אבל מתו ממחלות אחרי לאנשים נהרסו החיים פיזית ונפשית

יש גם קינות על גירוש ספרד..

בנוסף.. אחד מ5 דברים שקראו בט' באב זה שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. אז גירוש ומסירת חלק מהארץ לגויים ראוי גם לזכרון.

בנוסף.. בגוש היה מעין מלחמת אחים (נכון שצד אחד לא הגיב אבל אל תיהיה בטוח שאם זה ישנה זה לא יקרה..)

במקרה נתקלתי בזה היום

http://www.kipa.co.il/community/show/7799224

המשיכו לקרוא את התגובות שם

ב"ה

וכן את עשרת הרוגי מלכות

אבל גם אתה תסכים איתי שגרוש ספרד היה ארוע חמור פי כמה מגרוש גוש קטיף

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=823&id=5954&q=

לגבי מלחמת אחים

תנסה להיזכר איך זה כשבאמת יש מלחמת אחים

ואז תאמר על משהו שהוא "מעין"

(פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים- 60 אלף הרוגים פלוס מינוס)

ורק כמות מסוימת?

אמרתי שזו מלחמה אבל צד אחד לא הגיב. מה יקרה בפעם הבאה אני לא יודע

ב"ה

אין לי תשובה חותכת

אבל אני אנסה.

החורבנות היו איבוד ריבונות ושלטון בארץ.

ואולי על זה נתקנו הצומות.

כל שאר האסונות "תופסים טרמפ" על זה שכבר יש צום אז מוסיפים קינות מתאימות.

(סליחה על הביטוי המזעזע).

 לגבי מלחמת אחים-  התפקיד שלי ושלך זה למנוע ממנה להתרחש.

    ולפעמים - אולי כדאי לדבר על חיבור בין העם במקום לדבר על פירוד.

     ואז ככה אולי בנסיון הבא(שבעזרת השם לא יגיע) תהיה פחות שנאה ופחות חשש למחמת אחים לא עלינו.

צום מועיל.

חורבן, איבוד שלטון בארץ, ומלחמת אחים....

ולפי כל הסימנים, הגרוש בגוש קטיף לא היה מאורע יחיד במינו.

רק עוד חוליה בשרשרת בין הגרוש שלפניו לזה שאחריו.

בדרך לגלות מלאה ח"ו.

מה צריך יותר מזה לט' באב?

עצם זה שזה קרה בימים אלו וזה נקרא חורבן אז אפשר לצרף אותו לאירועים.

כמו שפרחי כהונה וההרוגים בביתר זה יחס ענק ועצום וזה כן נכלל 80/400000

כך אלפי המגורשים מהגוש תובב"א שנפשם ספגה מכה קשה יכול להיכלל.

ולקב"ה זה לא משנה כי גם בשביל יהודי אחד או כמה, זה נחשב כאבל

כמו חנה ו7 בניה.

ואנחנו רואים שזה נקבע כיום אבל לדורות אז כל דבר שקורא ביום הזה 

לאורך כל הדורות נחשב.

צום קל ומועיל

ושבעז"ה ימים אלו יהפכו לששון ולשמחה

והמשך הגלות ואנו אבלים גם על החורבן וגם על הגלות

וכמו ש MP7 כתב אנו יכולים להיכנס לתמונת החורבן במובנים מסוימים דרך הגירוש

אני לא אומרת אם זה טוב או לא טוב שמכניסים את גוש קטיף ל ט' באב. 

אני רק רוצה להאיר על נקודה מסוימת.

אולי לא שמענו בחדשות על אנשים שמתו בגוש קטיף אבל בהחלט היו לא אנשים(ברבים כלומר יותר מ1) שהתאבדו בעקבות מה שקרה אפילו תוך כדי הגרוש!!

אף אחד לא מדבר על זה.. אבל זה קרה!!

נכון זה לא מתקרב לזוועות שהיו בחורבן... אבל ההבדל הוא שבחורבן הגדול זה היה עם אחר שרצח והרג וכבש... ונכון שבתקופת בית שני גם היו מלחמות אחים עקובות מדם...

(למרות שאנחנו לא משייכים אותם לחורבן)

ועדיין הייתי חייבת לעלות את זה שלא תחשבו שאם לא דיברו על הרוגים זה לא היה!  

לק"י

לא. כי לא היית אז. וגם אני לא.

על מה תתאבל? שואה, האמת שגם שם לא היית, ואולי אולי אולי בקושי הצלחת להבין מה קרה שם.

אז לוקחים את המושג חורבן שלהבין אותו אנחנו יכולים מעט בגלל חורבן גוש קטיף, 

ומתאבלים על החורבן.

חורבן בית המקדש וודאי וכו'

ובוודאי חורבן גוש קטיף עם כל נוראותו - אינו "החורבן", וגם לא השואה, ח"ו.

ולא גלינו משם "מארצנו" אלא בתוך ארצנו. 

ואין לטשטש מה עיקר עניינו של ט' באב.

עם זה - נכון שכל בלבול הדעת ביחס לארץ, הוא המשך מהגלות המרה שהתחילה מיום זה.

ויש מי שע"י המוחשיות של ההחרבה הנוראה של מחיקת חבל ארץ שראה שם - יוכל להמחיש לעצמו יותר "כיוון" של מה שהיה החורבן באמת, וגם להצטער באמת על כל תוצאותיו כל הדורות, שזה אחד מהתגלגלויותיהם.

ולענ"ד, זה לא מעשה נכון לציין את ט' באב ברצף של סרטי הגירוש. אני ממילא לא יכול להסתכל אפילו בקצה של אחד מהם. אבל זה גם בהכרח מסיט את הדעת מיסוד הענין. ויש לכך, לדעתי, עוד השלכות קשות.  אנחנו צריכים לזכור ולהפיק לקחים, אבל גם לנסות לרפא את השבר. אני לא חושב שזה עוזר לכך.

בעזהי"ת.

[ועיינו מגילת איכה, ביהמ"ק מוזכר שם רק במס' פסוקים בסוף.. זה ממש לא הנושא העיקרי]

בית המקדש הוא סה"כ סמל [חשוב מאוד ועיקרי, אבל סמל] למצב אידאלי של העם.

אני מתאבלת על המצב העצוב שאנו שקועים בו, ובתקווה לעתיד יותר טווב.

חורבן הבית קרה בגלל המצב בו העם היה שקוע,

ולכן כן מתאבלים בתשעה באב על חורבן הבית.

את אבותינו... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחאב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה בתר ונחרשה העיר" (מסכת תענית)

"כל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (שולחן ערוך, הלכות תשעה באב.)

"וכדאי הוא בית אלוקנו להתאבל עליו על כל פנים (= לפחות) יום אחד בשנה (משנה ברורה הלכות תשעה באב).

ביהמ"ק אינו "סמל" אלא גילוי חיים ממשי. השראת שכינה וקדושה ממש, שמקרינה על כל עמנו וארצנו. ועל כן שם גם הסנהדרין, בלשכת הגזית, שמודים לכל ישראל.  אלא שכאשר העם חלילה משחית את דרכו - מתרוקן גם ביהמ"ק מתוכנו הרוחני הקדושתי הפנימי (ספר "נפש החיים")

"קדושת ארץ ישראל - בגלל המקדש" (תוספות)

מגילת איכה מתארת את חורבנה של ירושלים ויושביה. ובוודאי - חורבן ירושלים הוא המשך מאסון חורבן המקדש ואיתו (אגב, ביהמ"ק מוזכר גם בהתחלה, לא רק בסוף)

אם היו עושים סרטים כאלה (או ספרים כמו אלה של השואה)

על בית המקדש - בין על הבניין ובין על החורבן

אז היה הרבה יותר קל לך להרגיש...

לק"י

אבל זה לא רק הסרטים... זה בעיקר להיזכר.. למי שהיה שם..

וחוצמיזה- חורבן גוש קטיף, וכן השואה,

הם תוצאה של חורבן בית המקדש...

אם היה בית המקדש, דבר כזה לא היה קורה..

ולא סתם צירפו חמישה דברים לאותו היום,

יכלו לומר-רק חורבן בית המקדש! זה מספיק גדול, אבל לא,

גם חטא המרגלים, לכידת ביתר, וחרישת ירושלם...

כל דבר שקורה בזמן הזה הוא משמעותי!

תוצאה של חורבן בית המקדש!!!

גם גירוש יהודי ספרד, וגם מאורעות תרפ"ט וגם גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון.

של בתים וגלות ממקום כלשהו בארץ ישראל...

ב"ה

אם הגרוש הי ה קורה בחורף - אז זה כבר לא היה קשור לט' באב?

יש איזה משהו בימים האלה שדווקא בהם הדברים האלה קורים- ולא סתם.

וחוץ מזה- אם זה היה קורה בחורף, לדעתי לא היו שמים על זה דגש כל כך ביום הזה..

אין קשר לדעתי.

אפתח ואומר כי בכל פעם שנרצה למצוא קשר בין שני משתנים תמיד נמצא, וההוכחה לכך אפילו היא כי יש מלא מחקרים שלא מוצאים קשרים בין משתנים ולחלופין מלא מחקרים אחרים שכם מוצאים קשרים בין אותם משתנים בדיוק.

ברובד היותר עמוק, ניתן לומר כי יש קשר בין חורבן הבית לבין חורבן גוש קטיף, לאוו דווקא בתשעה באב.

ולכן לדעתי, אין קשר ממשי בין תשעה באב לבין גוש קטיף.

ובגלל שהתעייפתי מלכתוב (צום וזה.), אני רק אעשה העתק הדבק להודעה שכתבתי באותו רעיון מוקדם יותר בפורום אחר באתר:

כן, גם אני הייתי צופה כל שנה בתשעה באב בסרטי הגירוש, אך השנה פשוט נפל לי אסימון.

מעבר לזה שהגירוש אירע בי' באב ולא בט' באב. המהות של ט' באב היא הרבה יותר עמוקה, במחילה.

שריפת בית מקדשנו, המקום הזה שהוא מקור השכינה והקדושה, העילוי, פני הקב"ה התגלה שם. במחילה שוב, זה לא בית כנסת, זה לא דמה, זה המקור של המקור! זה העצום שבעצומים.

אני יכולה להבין את הדור שלנו שקשה לנו להתחבר לחורבן בית המקדש ויותר קל להתחבר לאובדן גוש קטיף. עם זאת, אני חושבת שצריך לשים את הגבול הזה. ולהבין שזאת לא המטרה! ...זה יכול להיות האמצעי בהתחלה כדי להתחבר לחורבן האמיתי, לחורבן בית המקדש, אבל אסור לנו "להיתקע" בשלב הראשוני הזה כדי להבין את החורבן הגדול באמת עליו אנו מתאבלים בתשעה באב.

חייב להיות תיאום מושלם בין שני הדברים ורק אז נוכל לומר שיש פה קשר?

הדברים שקרו בגירוש קרובים מאד למציאות בה נוכל להרגיש חורבן אמיתי ואין צורך להאריך בדיבור על זה..

דווקא תמוה בעיני לא לראות קשר כלל

וניתוק חבלי מולדת היה דיוק בט' באב, או אפילו בי' באב שזה גם יום שנחרב בית המקדש כמו שכתוב בחז"ל.

הבעיה שחוץ מהמרחק האסטרונומי בין חורבן הבית לגירוש גוש קטיף, דבר נוסף שבחורבן הבית אנו יודעים על איזה עבירות קרה לנו, ובחורבן גוש קטיף, איננו יודעים למה ה' בחר להעניש צדיקים קדושים, אין לנו נביא ואין איתנו יודע עד מה.

והנה מקור אחד בנושא שתנוח דעתך:

"אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיהו ה) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן שנאמר (תהילים קכה) שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן" (בבלי ברכות נח ע"ב)

ולהשוואה שערכת אתה יכול להוסיף לכף השניה את העניין שאת בית המקדש החריבו שונאי ישראל מבחוץ, ואת גוש קטיף החריבו אחים מעם ישראל שזה כואב יותר, ודי נכון לומר שהוא נחרב בגלל שנאת חינם.

השנה התרכזתי אך ורק בחורבן המקדש..

היה לי הט' באב הכי משמעותי שהיה לי בחיים!!

הרבה יותר משנים קודמות בהם צפינו בסרטים מהגירוש וכו'..

באמת אין מה להשוות..

אין כמו לילה בעיר העתיקה.

הייתי חורבה מחורבות ירושלים..

שנה הבאה בעז"ה בבית המקדש..

לילה בעיר העתיקה זה ממש עוזר להכנס ליום הזה כמו שצריך.

תוסיפו לזה קריאת מגילה של הרב אריאל ולעמוד כל הלילה בדוכנים של מכון המקדש, ובכלל זו חוויה מרגשת.

דווקא אם יש משהו שהפנמתי מהלילה הזה זה כמה אנשים לא יודעים מה זה בית המקדש, כולל אני. וביחס ישיר לכמה שהם לא יודעים, מגיע כמה שהם רוצים לדעת, אם רק יתנו להם את הדחיפה. לעומת כמה שיודעים על גוש קטיף זה באמת מעט. נכון, אולי זה יכול לעזור להתחבר לנושא, להבין קצת מה זה חורבן, אבל לדעתי זה לא יגרום לנו להבין מה זה מקדש, שזו המטרה העיקרית לדעתי של היום הזה- הבנייה שתבוא יותר מהחורבן שהיה, התיקון יותר מהחטא.

שנזכה לתקן את עצמנו עד לשנה הבאה בירושלים הבנויה, מהצד השני של הכותל...

 היה שמח, שמח ורוקד, שמח ורוקד 120 שנה!!!

   
בעז"ה שנזכה להתקרב לרב אריאל כמה שיותר...

יש מטרה 'עצמית' בלהתקרב לרב אריאל?

אני רוצה להתקרב לה' דרך ביהמ"ק, ואת זה אפשר לעשות אולי דרך הרב אריאל.

אוי נו....

בלי אם.. ובלי אולי..
אתה באמת לא מבין או מנסה לא להבין?
 
לא רואה מקום למחלוקת בכל מה שקשור לרב אריאל.

סוף דיון.

כמו שצורם לי המשפט 'שרבנו ימצא לך זיווג/ישמח אותך'.

למרות שלמדתי 3 שבועות על הנושא,

והתפללתי לפני, שלא נסמן "וי" על היום הזה אלה נכאב את החורבן

למרות שהייתי בכותל, טיילתי קצת בעיר העתיקה, השקפתי על הר הבית

הלב נשאר אטום והעיניים יבשות,(ווהבטן מקרקרת)

אז מה נשאר? רק לפנות לה', מהמקום הזה,

ה',אני אדישה!!

לא מרגישה שום דבר

 לא כואב לי

לא ירושלים, לא כבוד ה', לא גלות השכינה

חוץ מצפיה - שהצום יגמר ..

תגרום לנו לרצות, להבין, לצפות, לפעול לגאולה

תעזור לנו - שיהיה לנו אכפת מכבודך וכבוד השכינה..

(וכן על זה הדרך)

טוב , כן (מה רציתם אחרת לא הייתי כותבת..)

כאן באמת בכיתי,

אבל גם אם לא, זה לא משנה....

מה שאמור להיות חשוב הוא לא מס' הדמעות אלה למי הן מופנות

מה שניסיתי לומר שהרעיון כאן הוא לעמוד מול ה' ולכאוב איתו

כל אחד דרך מה שמדבר אליו

אבל אם אדם יעמוד מול ה', גם אם הוא יראה סרט על הגירוש זה לא ישאר שם

אלה יהיה מנוף למקום של ההשתוקקות לגאולה,לבית.

טוב זה בכל מקרה ארוך מידי

שנזכה..

עמ"י זכה להיות עם סגולה ולקיים תרי"ג מצוות (613)

האמנם? בלי בית מקדש אי אפשר לקיים:

א. מצות בניית המקדש- מצווה אחת

ב. עבודת המקדש (עבודת כה"ג ביום כיפור, עלייה לרגל,קידוש החודש...)-55 מצוות

ג. קורבנות וצרעת- 71 מצוות

ד. מצוות התלויות בארץ ובמקדש( יובל,ביכורים,נטע רבעי...)- 29 מצוות

ה. מצוות כהנים ולווים-35 מצוות

ו. טומאה וטהרה- 19 מצוות

ספרתם?

ישנם 210 מצוות יותר משליש ממצוות התורה שתלויות במקדש שאיננו יכולים לקיים בגלל עוונותנו...

וזה עוד בלי למנות את החוסר במצוות הסנדרין והמלך...

העולם עומד על תורה עבודה וגמילות חסדים-

היום אין לנו לא עבודה (קורבנות..,)

גמילות חסדים לא שלמה (אין סנדרין שיחוקקו וקי צדק)

וגם התורה שלנו לא מתקיימת בשלמותה....

שנזכה בקרוב ממש

(עיבוד מתוך לימוד יומי של המקדש בדרך- חודש תמוז)

אי אפשר לדעת לפי הלבוש החיצוני על העולם הפנימי. לפחות אי אפשר לקבוע על פי זה.

אני חושבת שזה לא כדאי.

אם היא טיפוס ספורטיבי או זרוק, פשוט או "מגונדר" - אולי כן. אבל אין ספק

שלא זה בלבד מאפיין את הבן אדם.  ודאי שלא.

אני לובשת פשוט מה שיפה וצנוע בעיני.

אני גבר חחח בסוף לובש מה שיש בארון.

אבל בכללי אני בוחר בגדים נוחים, פשוטים, נושמים. שמאפשרים לי לנוע בהם בחופשיות.

אני רוצה לנוע בחופשיות, לנשום, להיות מחובר לעצמי. מבינה? זה למשל ביטוי של בגדים בעיני.

אם הייתי חושב על חוזק וגבורה נגיד הייתי בוחר אחרת

אני מסכימה, אבל שוב, לא נראה לי שזה צריך להיות קריטריון, אני מאמינה שכבר באופן טבעי הדברים יסתדרו ככה שאשתך תהיה בסגנון שלך.

ואני בכלל לא בטוחה שהיית רוצה שאשתך תתלבש כמוך.

שיש לזה משמעות אבל לא לבחון דרך זה את הבן אדם.

שמעניין מה שאמרת בסוף אם הייתי רוצה שאשתי תתלבש כמוני, נקודה למחשבה.

תודה רבה!

הוא על סגנון לבוש. לא על רמת צניעות, גם בתוך הצניעות יש סגנונות של בגדים.

אם זה צנוע לפי כללי הצניעות למה שלא יהיה צנוע?

תמיד מדברים על צניעות בלבוש של בנות, אבל אצל בנים זה גם חצי קטע של צניעות וחצי קטע של סגנון.

לך בטח לא מציעים כאלה, אבל אני מקבלת כל מיני הצעות של בחורים בסגנון של ללבוש שרשרת מארינס בשיער ומכנס סקיני ואמא שלי לא מבינה למה אני פוסלת על זה. או שקיבלתי מספר של בחור שהוא "ירא שמיים" וכו' ובוואטסאפ תמונת פרופיל שלו בלי חולצה. ממש עושה רושם שאנשים יודעים מה שהם מדברים.

מה הקשר?

דובר על סגנון לבוש

זה לא הנושא

אתה באמת חושב שזה מדע מדויק?

נשמע חבל להוסיף את זה כקריטיון

שסגנון לבוש מעיד גם על סגנון חיים

לא הייתי אומרת לפסול בחורה אם הסגנון שלה הוא לא בדיוק מה שאתה אוהב

אבל כן להתמקד יותר בבחורות שלבושות בסגנון כזה

בסוף מי שאוהבת ללבוש מותגים שונה ממי שאוהבת ללבוש זרוק

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים