בשנה של הגירוש- יכולנו קצת יותר להרגיש אבל וחורבן מהו.

אפשר כך לנסות ולהבין משמעות של גלות השכינה מביתה.

וכידוע- באבל על החורבן, כל אחד מאיתנו מתאבל על מה שחסר לו, הגירוש נתן עוד חסר משמעותי לעם כולו, והדגים מה קורה כשיש נתק מנטלי בין אחים.

חורבן הגוש היה בתאריכים האלה. וחורבן חבל ארץ בארץ ישראל וגירוש מעל 10000 יהודים מבתיהם בהחלט ראוי לציון.

בנוסף אולי לא מתו ישירות. אבל מתו ממחלות אחרי לאנשים נהרסו החיים פיזית ונפשית

יש גם קינות על גירוש ספרד..

בנוסף.. אחד מ5 דברים שקראו בט' באב זה שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. אז גירוש ומסירת חלק מהארץ לגויים ראוי גם לזכרון.

בנוסף.. בגוש היה מעין מלחמת אחים (נכון שצד אחד לא הגיב אבל אל תיהיה בטוח שאם זה ישנה זה לא יקרה..)

במקרה נתקלתי בזה היום

http://www.kipa.co.il/community/show/7799224

המשיכו לקרוא את התגובות שם

ב"ה

וכן את עשרת הרוגי מלכות

אבל גם אתה תסכים איתי שגרוש ספרד היה ארוע חמור פי כמה מגרוש גוש קטיף

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=823&id=5954&q=

לגבי מלחמת אחים

תנסה להיזכר איך זה כשבאמת יש מלחמת אחים

ואז תאמר על משהו שהוא "מעין"

(פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים- 60 אלף הרוגים פלוס מינוס)

ורק כמות מסוימת?

אמרתי שזו מלחמה אבל צד אחד לא הגיב. מה יקרה בפעם הבאה אני לא יודע

ב"ה

אין לי תשובה חותכת

אבל אני אנסה.

החורבנות היו איבוד ריבונות ושלטון בארץ.

ואולי על זה נתקנו הצומות.

כל שאר האסונות "תופסים טרמפ" על זה שכבר יש צום אז מוסיפים קינות מתאימות.

(סליחה על הביטוי המזעזע).

 לגבי מלחמת אחים-  התפקיד שלי ושלך זה למנוע ממנה להתרחש.

    ולפעמים - אולי כדאי לדבר על חיבור בין העם במקום לדבר על פירוד.

     ואז ככה אולי בנסיון הבא(שבעזרת השם לא יגיע) תהיה פחות שנאה ופחות חשש למחמת אחים לא עלינו.

צום מועיל.

חורבן, איבוד שלטון בארץ, ומלחמת אחים....

ולפי כל הסימנים, הגרוש בגוש קטיף לא היה מאורע יחיד במינו.

רק עוד חוליה בשרשרת בין הגרוש שלפניו לזה שאחריו.

בדרך לגלות מלאה ח"ו.

מה צריך יותר מזה לט' באב?

עצם זה שזה קרה בימים אלו וזה נקרא חורבן אז אפשר לצרף אותו לאירועים.

כמו שפרחי כהונה וההרוגים בביתר זה יחס ענק ועצום וזה כן נכלל 80/400000

כך אלפי המגורשים מהגוש תובב"א שנפשם ספגה מכה קשה יכול להיכלל.

ולקב"ה זה לא משנה כי גם בשביל יהודי אחד או כמה, זה נחשב כאבל

כמו חנה ו7 בניה.

ואנחנו רואים שזה נקבע כיום אבל לדורות אז כל דבר שקורא ביום הזה 

לאורך כל הדורות נחשב.

צום קל ומועיל

ושבעז"ה ימים אלו יהפכו לששון ולשמחה

והמשך הגלות ואנו אבלים גם על החורבן וגם על הגלות

וכמו ש MP7 כתב אנו יכולים להיכנס לתמונת החורבן במובנים מסוימים דרך הגירוש

אני לא אומרת אם זה טוב או לא טוב שמכניסים את גוש קטיף ל ט' באב. 

אני רק רוצה להאיר על נקודה מסוימת.

אולי לא שמענו בחדשות על אנשים שמתו בגוש קטיף אבל בהחלט היו לא אנשים(ברבים כלומר יותר מ1) שהתאבדו בעקבות מה שקרה אפילו תוך כדי הגרוש!!

אף אחד לא מדבר על זה.. אבל זה קרה!!

נכון זה לא מתקרב לזוועות שהיו בחורבן... אבל ההבדל הוא שבחורבן הגדול זה היה עם אחר שרצח והרג וכבש... ונכון שבתקופת בית שני גם היו מלחמות אחים עקובות מדם...

(למרות שאנחנו לא משייכים אותם לחורבן)

ועדיין הייתי חייבת לעלות את זה שלא תחשבו שאם לא דיברו על הרוגים זה לא היה!  

לק"י

לא. כי לא היית אז. וגם אני לא.

על מה תתאבל? שואה, האמת שגם שם לא היית, ואולי אולי אולי בקושי הצלחת להבין מה קרה שם.

אז לוקחים את המושג חורבן שלהבין אותו אנחנו יכולים מעט בגלל חורבן גוש קטיף, 

ומתאבלים על החורבן.

חורבן בית המקדש וודאי וכו'

ובוודאי חורבן גוש קטיף עם כל נוראותו - אינו "החורבן", וגם לא השואה, ח"ו.

ולא גלינו משם "מארצנו" אלא בתוך ארצנו. 

ואין לטשטש מה עיקר עניינו של ט' באב.

עם זה - נכון שכל בלבול הדעת ביחס לארץ, הוא המשך מהגלות המרה שהתחילה מיום זה.

ויש מי שע"י המוחשיות של ההחרבה הנוראה של מחיקת חבל ארץ שראה שם - יוכל להמחיש לעצמו יותר "כיוון" של מה שהיה החורבן באמת, וגם להצטער באמת על כל תוצאותיו כל הדורות, שזה אחד מהתגלגלויותיהם.

ולענ"ד, זה לא מעשה נכון לציין את ט' באב ברצף של סרטי הגירוש. אני ממילא לא יכול להסתכל אפילו בקצה של אחד מהם. אבל זה גם בהכרח מסיט את הדעת מיסוד הענין. ויש לכך, לדעתי, עוד השלכות קשות.  אנחנו צריכים לזכור ולהפיק לקחים, אבל גם לנסות לרפא את השבר. אני לא חושב שזה עוזר לכך.

בעזהי"ת.

[ועיינו מגילת איכה, ביהמ"ק מוזכר שם רק במס' פסוקים בסוף.. זה ממש לא הנושא העיקרי]

בית המקדש הוא סה"כ סמל [חשוב מאוד ועיקרי, אבל סמל] למצב אידאלי של העם.

אני מתאבלת על המצב העצוב שאנו שקועים בו, ובתקווה לעתיד יותר טווב.

חורבן הבית קרה בגלל המצב בו העם היה שקוע,

ולכן כן מתאבלים בתשעה באב על חורבן הבית.

את אבותינו... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחאב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה בתר ונחרשה העיר" (מסכת תענית)

"כל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (שולחן ערוך, הלכות תשעה באב.)

"וכדאי הוא בית אלוקנו להתאבל עליו על כל פנים (= לפחות) יום אחד בשנה (משנה ברורה הלכות תשעה באב).

ביהמ"ק אינו "סמל" אלא גילוי חיים ממשי. השראת שכינה וקדושה ממש, שמקרינה על כל עמנו וארצנו. ועל כן שם גם הסנהדרין, בלשכת הגזית, שמודים לכל ישראל.  אלא שכאשר העם חלילה משחית את דרכו - מתרוקן גם ביהמ"ק מתוכנו הרוחני הקדושתי הפנימי (ספר "נפש החיים")

"קדושת ארץ ישראל - בגלל המקדש" (תוספות)

מגילת איכה מתארת את חורבנה של ירושלים ויושביה. ובוודאי - חורבן ירושלים הוא המשך מאסון חורבן המקדש ואיתו (אגב, ביהמ"ק מוזכר גם בהתחלה, לא רק בסוף)

אם היו עושים סרטים כאלה (או ספרים כמו אלה של השואה)

על בית המקדש - בין על הבניין ובין על החורבן

אז היה הרבה יותר קל לך להרגיש...

לק"י

אבל זה לא רק הסרטים... זה בעיקר להיזכר.. למי שהיה שם..

וחוצמיזה- חורבן גוש קטיף, וכן השואה,

הם תוצאה של חורבן בית המקדש...

אם היה בית המקדש, דבר כזה לא היה קורה..

ולא סתם צירפו חמישה דברים לאותו היום,

יכלו לומר-רק חורבן בית המקדש! זה מספיק גדול, אבל לא,

גם חטא המרגלים, לכידת ביתר, וחרישת ירושלם...

כל דבר שקורה בזמן הזה הוא משמעותי!

תוצאה של חורבן בית המקדש!!!

גם גירוש יהודי ספרד, וגם מאורעות תרפ"ט וגם גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון.

של בתים וגלות ממקום כלשהו בארץ ישראל...

ב"ה

אם הגרוש הי ה קורה בחורף - אז זה כבר לא היה קשור לט' באב?

יש איזה משהו בימים האלה שדווקא בהם הדברים האלה קורים- ולא סתם.

וחוץ מזה- אם זה היה קורה בחורף, לדעתי לא היו שמים על זה דגש כל כך ביום הזה..

אין קשר לדעתי.

אפתח ואומר כי בכל פעם שנרצה למצוא קשר בין שני משתנים תמיד נמצא, וההוכחה לכך אפילו היא כי יש מלא מחקרים שלא מוצאים קשרים בין משתנים ולחלופין מלא מחקרים אחרים שכם מוצאים קשרים בין אותם משתנים בדיוק.

ברובד היותר עמוק, ניתן לומר כי יש קשר בין חורבן הבית לבין חורבן גוש קטיף, לאוו דווקא בתשעה באב.

ולכן לדעתי, אין קשר ממשי בין תשעה באב לבין גוש קטיף.

ובגלל שהתעייפתי מלכתוב (צום וזה.), אני רק אעשה העתק הדבק להודעה שכתבתי באותו רעיון מוקדם יותר בפורום אחר באתר:

כן, גם אני הייתי צופה כל שנה בתשעה באב בסרטי הגירוש, אך השנה פשוט נפל לי אסימון.

מעבר לזה שהגירוש אירע בי' באב ולא בט' באב. המהות של ט' באב היא הרבה יותר עמוקה, במחילה.

שריפת בית מקדשנו, המקום הזה שהוא מקור השכינה והקדושה, העילוי, פני הקב"ה התגלה שם. במחילה שוב, זה לא בית כנסת, זה לא דמה, זה המקור של המקור! זה העצום שבעצומים.

אני יכולה להבין את הדור שלנו שקשה לנו להתחבר לחורבן בית המקדש ויותר קל להתחבר לאובדן גוש קטיף. עם זאת, אני חושבת שצריך לשים את הגבול הזה. ולהבין שזאת לא המטרה! ...זה יכול להיות האמצעי בהתחלה כדי להתחבר לחורבן האמיתי, לחורבן בית המקדש, אבל אסור לנו "להיתקע" בשלב הראשוני הזה כדי להבין את החורבן הגדול באמת עליו אנו מתאבלים בתשעה באב.

חייב להיות תיאום מושלם בין שני הדברים ורק אז נוכל לומר שיש פה קשר?

הדברים שקרו בגירוש קרובים מאד למציאות בה נוכל להרגיש חורבן אמיתי ואין צורך להאריך בדיבור על זה..

דווקא תמוה בעיני לא לראות קשר כלל

וניתוק חבלי מולדת היה דיוק בט' באב, או אפילו בי' באב שזה גם יום שנחרב בית המקדש כמו שכתוב בחז"ל.

הבעיה שחוץ מהמרחק האסטרונומי בין חורבן הבית לגירוש גוש קטיף, דבר נוסף שבחורבן הבית אנו יודעים על איזה עבירות קרה לנו, ובחורבן גוש קטיף, איננו יודעים למה ה' בחר להעניש צדיקים קדושים, אין לנו נביא ואין איתנו יודע עד מה.

והנה מקור אחד בנושא שתנוח דעתך:

"אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיהו ה) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן שנאמר (תהילים קכה) שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן" (בבלי ברכות נח ע"ב)

ולהשוואה שערכת אתה יכול להוסיף לכף השניה את העניין שאת בית המקדש החריבו שונאי ישראל מבחוץ, ואת גוש קטיף החריבו אחים מעם ישראל שזה כואב יותר, ודי נכון לומר שהוא נחרב בגלל שנאת חינם.

השנה התרכזתי אך ורק בחורבן המקדש..

היה לי הט' באב הכי משמעותי שהיה לי בחיים!!

הרבה יותר משנים קודמות בהם צפינו בסרטים מהגירוש וכו'..

באמת אין מה להשוות..

אין כמו לילה בעיר העתיקה.

הייתי חורבה מחורבות ירושלים..

שנה הבאה בעז"ה בבית המקדש..

לילה בעיר העתיקה זה ממש עוזר להכנס ליום הזה כמו שצריך.

תוסיפו לזה קריאת מגילה של הרב אריאל ולעמוד כל הלילה בדוכנים של מכון המקדש, ובכלל זו חוויה מרגשת.

דווקא אם יש משהו שהפנמתי מהלילה הזה זה כמה אנשים לא יודעים מה זה בית המקדש, כולל אני. וביחס ישיר לכמה שהם לא יודעים, מגיע כמה שהם רוצים לדעת, אם רק יתנו להם את הדחיפה. לעומת כמה שיודעים על גוש קטיף זה באמת מעט. נכון, אולי זה יכול לעזור להתחבר לנושא, להבין קצת מה זה חורבן, אבל לדעתי זה לא יגרום לנו להבין מה זה מקדש, שזו המטרה העיקרית לדעתי של היום הזה- הבנייה שתבוא יותר מהחורבן שהיה, התיקון יותר מהחטא.

שנזכה לתקן את עצמנו עד לשנה הבאה בירושלים הבנויה, מהצד השני של הכותל...

 היה שמח, שמח ורוקד, שמח ורוקד 120 שנה!!!

   
בעז"ה שנזכה להתקרב לרב אריאל כמה שיותר...

יש מטרה 'עצמית' בלהתקרב לרב אריאל?

אני רוצה להתקרב לה' דרך ביהמ"ק, ואת זה אפשר לעשות אולי דרך הרב אריאל.

אוי נו....

בלי אם.. ובלי אולי..
אתה באמת לא מבין או מנסה לא להבין?
 
לא רואה מקום למחלוקת בכל מה שקשור לרב אריאל.

סוף דיון.

כמו שצורם לי המשפט 'שרבנו ימצא לך זיווג/ישמח אותך'.

למרות שלמדתי 3 שבועות על הנושא,

והתפללתי לפני, שלא נסמן "וי" על היום הזה אלה נכאב את החורבן

למרות שהייתי בכותל, טיילתי קצת בעיר העתיקה, השקפתי על הר הבית

הלב נשאר אטום והעיניים יבשות,(ווהבטן מקרקרת)

אז מה נשאר? רק לפנות לה', מהמקום הזה,

ה',אני אדישה!!

לא מרגישה שום דבר

 לא כואב לי

לא ירושלים, לא כבוד ה', לא גלות השכינה

חוץ מצפיה - שהצום יגמר ..

תגרום לנו לרצות, להבין, לצפות, לפעול לגאולה

תעזור לנו - שיהיה לנו אכפת מכבודך וכבוד השכינה..

(וכן על זה הדרך)

טוב , כן (מה רציתם אחרת לא הייתי כותבת..)

כאן באמת בכיתי,

אבל גם אם לא, זה לא משנה....

מה שאמור להיות חשוב הוא לא מס' הדמעות אלה למי הן מופנות

מה שניסיתי לומר שהרעיון כאן הוא לעמוד מול ה' ולכאוב איתו

כל אחד דרך מה שמדבר אליו

אבל אם אדם יעמוד מול ה', גם אם הוא יראה סרט על הגירוש זה לא ישאר שם

אלה יהיה מנוף למקום של ההשתוקקות לגאולה,לבית.

טוב זה בכל מקרה ארוך מידי

שנזכה..

עמ"י זכה להיות עם סגולה ולקיים תרי"ג מצוות (613)

האמנם? בלי בית מקדש אי אפשר לקיים:

א. מצות בניית המקדש- מצווה אחת

ב. עבודת המקדש (עבודת כה"ג ביום כיפור, עלייה לרגל,קידוש החודש...)-55 מצוות

ג. קורבנות וצרעת- 71 מצוות

ד. מצוות התלויות בארץ ובמקדש( יובל,ביכורים,נטע רבעי...)- 29 מצוות

ה. מצוות כהנים ולווים-35 מצוות

ו. טומאה וטהרה- 19 מצוות

ספרתם?

ישנם 210 מצוות יותר משליש ממצוות התורה שתלויות במקדש שאיננו יכולים לקיים בגלל עוונותנו...

וזה עוד בלי למנות את החוסר במצוות הסנדרין והמלך...

העולם עומד על תורה עבודה וגמילות חסדים-

היום אין לנו לא עבודה (קורבנות..,)

גמילות חסדים לא שלמה (אין סנדרין שיחוקקו וקי צדק)

וגם התורה שלנו לא מתקיימת בשלמותה....

שנזכה בקרוב ממש

(עיבוד מתוך לימוד יומי של המקדש בדרך- חודש תמוז)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?