חכה כמה דקות - ויש להניח ש"להפתעתך" תגלה שלא נשואים חושבים בדיוק אותו דבר...

אלה אם כן כבר נמאס לך...

לא חשבתי שבכלל צריך לכתוב את זה...

מאשר לא נשואים....

הם רואים את הדברים מנק' מבט קצת אחרת...וזה יכול להועיל.

זה לא משנה מהן הסטטוס של מנהל הפורום.

ההגדרות של מה מותר לכתוב, ואת מה יערכו/ ימחקו, לא קשורות למי אתה.

הן אמורות ( ) להיות אובייטיביות.

זה ממש מוסיף ומועיל שיש פה נשואים פעילים שאכפת להם ממנו.

(לא מתוך מסכנות, אלא באמת בתור הכרת תודה שאתם פה.)

אבל גם בעיני בסדר גמור שעקיבא מנהל פה.

(ד"א, זו הזדמנות לתרץ את "היעלמותי" מהפורום בזמן האחרון... לא באמת נעלמתי - אתם פשוט מציגים את דעתי כ"כ טוב. קבלו ח"ח!)

אבל אקבל זאת כמחמאה.

בס"ד

ראשית אציג את עצמי:  אני שייכת לכותבי וקוראי הפורום בכיפה. 
בעבקות הכרות עם אדם שכותב פה, נודע לי עליכם וגם פתחתי ניק לפני חודשיים בערך....
לא התחברתי כ"כ לסגנון (וגם כוח ההרגל הוא חזק, נודה על האמת  )
אז אני ממעטת לבקר פה..אבל אתם נשמעים נחמדים:

אני מאוד מסכימה עם יעקב ורחל שיש באינטרנט מקום לכולם, ושאם מישהו רוצה לומר משהו עליו לעשות זאת בצורה מכובדת.

יכול להיות שדווקא מנקודת מבט חיצונית (חלק מכם אבל לא ממש, ולכן לא אתבייש להגיד מה אני חושבת) אוכל לתרום לשרשור או סתם להאיר/להעיר:

1. לדעתי צריך לדבר עם ההנהלה של שבע: כדאי וראוי לפתוח פורום לרווקים בלבד. שלא תבינו לא נכון- פורום לרווקים לא מגביל כתיבה של אנשים שהם אינם רווקים ח"ו, כולם רצויים פה, נשואים בכיף יכולים לכתוב ולחלק מהעצות החכמות שלהם..אבל הכותרת של הפורום, המהות שלו וקהל היעד שלו צריכה להתרכז ברווקים.
זה יעשה סדר בבלאגן ויתן לכם במה להכיר טוב יותר אחד את השניה.
בכיפה יש הפרדה: "לא כלה דרכנו" ו"לקראת חתונה"..פה יש אי-סדר, בעמוד הראשון יש שאלה על תסרוקת לכלה- דבר נחמד מאוד אבל לא רלוונטי בעליל.
בנוסף אין רע בכך שנשוי מנהל את הפורום- אבל יש בזה טעם לפגם, הרי מי יכול להבין מצוקה של אדם באופן הכי טוב? להזדהות איתו עד עמקי נשמתו?  אדם שנמצא באותה סירה. 
המנהלת בכיפה, מעבר לנעילות, נותנת לאנשים הרגשה טובה, זורקת מילה חמה כשמישהו נמצא במשבר עקב רווקות .  
בנוסף,  יש היום רווקים בוגרים לצערנו, שבהחלט יכולים לנהל פורום..וברווקות שלהם הם צברו כ"כ הרבה ניסיון וחכמה, שהם בקלות יכולים לנהל פורום ולעזור מנסיונם יותר מאשר אדם נשוי.
יש פה מסר סמוי בעייתי: רווק לא יכול לנהל פורום, יש פה פורום של רווקים אבל האחראים צריכים להיות נשואים.
אני חושבת שהאיזון צריך להיות: מנהל נשוי ומנהל רווק. זה הגיוני. כמו שאת פורום נשואים לא ינהל רווק.
ואפחד לא צריך להפגע מזה או להעלב- זו לא הכוונה שלי!! אני בטוחה שהמנהלים פה מקסימים.

2. יש לכם כלי אדיר פה, פלטפורמה מעולה להכרות: צ'אט אישי, אתם בכלות יכולים להגיע ל81 זוגות אז אל תדאגו!
אתם לא נופלים מכיפה ואני בטוחה שזה עניין של זמן כי זהו פורום צעיר.
מבחינה טכנולוגית אתם על הגל.

3. כפי שכתבתי לעיל אין ספק שאחת ויחדה היתה צריכה להתבטא באופן יותר נעים, אבל ברור שלא היתה לה כוונה רעה, אני חייבת לציין שחלק מהתגובות בשרשור ההוא צרמו לי ולדעתי היה מיותר לרדת לפסים אישיים.
לא חכמה לדבר על "צניעות" ולהלבין אדם ברבים באותה נשימה. זה עצוב, במיוחד שלא מזמן עברנו את ט' באב.
ביטויים כגון: 'תלכי לעבוד בירקון' ו'פרוצה' מביישים בעיקר את הכותב. ואני הייתי מזועזעת שאיש לא מחה.
וכמובן למען הסר ספק- אני חושבת שגם לשרשורים שנותנים לגיטימציה לעבור על הלכה אין מקום,
אבל היא הקצינה כדי להעביר נקודה וזה היה די ברור.
 

4.   בעיה נוספת שיש פה- הסגנון של הכותבים הוא הרבה יותר רחב מכיפה, יש פה חרדים, חרד"ל, דת"ל, חוזרים בתשובה..לכולם יש מקום וזה מבורך! אבל הפער הולך וגדל ומי יודע שהכרויות מושפעות מכך (אנשים שואפים להכיר את הדומים להם) :

יש הרגשה שהגישה הפחות ממלכתית שולטת פה. וזה יכול לגרום לאנשים צעירים ודתיים לשמור מרחק.
עצוב שבפורום של דתיים אני צריכה להצדיק את עצמי כשאני חושבת שמישהו צריך להתגייס לצבא, או קוראת ביטויים נגד שירות לאומי בתדירות גבוהה.
גם אני גדלתי בבית דתי וחונכתי באולפנא..ואני בעד צבא וש"ל. וממלכתי זה לא גינוי בשבילי.
אולי בנקודה הזאת מרגישים את החד-ממדיות, את גישת 'הבועה', וכן זה מעיד גם על ילדותיות מסוימת,

כי צריך לצאת  "מעצמך" כדי להבין שיש כמה דרכים להיות דתי.. ויש עוד ערכים ליד ערך הקמת הבית. 
ואפשר ורצוי לכבד את כל הזרמים שיש בציבור שלנו.
דיבור גנאי הוא מיותר ופוגע ולא נותן חשק להיות פה. (מה בכלל תורמים בשירות לאומי?? "צבא זה רק ל.."
ועוד כאלה.,) 

5. ס' 4 לא מפריע לי בכלל כי יש לי פורום חלופי וכמו שיעקב אמר לכולם יש מקום ברחבי האינטרנט..

ואולי קהל היעד פה הוא הציבור החרדי ואני בכלל לא יודעת. 
רק ניסיתי להסביר מה יכול להשפיע על ההכרות ולמה מתקבלת תחושה של חד ממדיות.

6. אני מקווה מאוד שלא פגעתי באיש בהודעתי, זו לא היתה הכוונה. זו רק פרסבפקטיבה חיצונית שאולי תעזור לכם ואולי לא.
אם מישהו נפגע אני מבקשת סליחה.
 

בשורות טובות,



 
 

כפי שנכתב בטעות.

קודם כל, לדעתי מגיע לך כל הכבוד, על שהצלחת להעביר את מה שהיא ניסתה להגיד פה במסננת של דיבור נעים.

לא הגבתי שם, לא כי לא היה לי מה, אלא כי לא הצלחתי לנסח את זה בנעימות בגלל לשון השאלה.

1. הדבר העיקרי שעולה לי מקריאת הנקודה הראשונה שלך, הוא דווקא מושג סוציולוגי.

כן, יש לזה שם מקצועי, קוראים לזה תחושת קיפוח יחסית.

מה זה אומר? שזה שאדם מרגיש מקופח, לא בהכרח אומר שזה נכון. כך גם פה, יש כאלה שמרגישים מקופחים מכך, "רווק לא יכול לנהל פורום" וכד', אבל זו לא בהכרח הכוונה.

כמו שאמרה צאדיקה בשרשור השני לדעתי, שאלו מי רוצה להיות מנהל זכר, אך אף אחד לא נענה עד שבא עקיבא, וכמו שראית, יש הרבה דעות חיוביות בעניין.

**לגבי העניין שמנהל נותן גם חיזוק ועידוד- אני לא מבינה, הם לא נותנים פה? ובואי נגיד שלא המנהלים, יש פה מספיק אנשים מדהימים, נחמדים, תומכים, שיתנו עידוד למי שזקוק. אם מישהו רוצה עידוד דווקא מרווק, אני בטוחה שימצא את מבוקשו.(ותודה לש"א שהביאתני עד הלום, ולאנשים המדהימים שהכרתי דרכה)

**שאלה: מה ההבדל בין "לא כלה" לבין "לקראת חתונה"? אני באמת שואלת. אף פעם לא הייתי באיזור הזה של אתר כיפה..

**הערה: נראה לי מוזר כל העניין של מישהו שכביכול "מומחה" בתחום הרווקות. רווקות זו לא מטרה, ואף אחד לא רוצה להיות מומחה בזה. אם מישהו יקבל את תואר הניהול מתוקף היותו מומחה בתחום, מה נראה לך שזה ישדר לו? זה יעזור להעביר אותו סטטוס?

2. ההערה היחידה שיש לי על זה, זה משהו ששמעתי מפי אדמין בכבודו ובעצמו- אל תאמרי "צ'אט", אלא "שיחה אישית". יש הבדל, מסתבר...

3. הייתי רוצה להשתמש פה בתירוץ ההתגוננות- תוקפים אותך, אתה תוקף חזק יותר, אבל את צודקת. אין תירוץ לדבר ככה או לענות ככה.

"אחת אחרת", אני מבקשת סליחה. לא הגבתי, אבל אילו הייתי, זה לא היה בצורה נעימה.

4. לפי מה שנראה לי, יש פה מגוון די גדול. אולי לא כולם כותבים ומגיבים, אבל תסמכי על זה שיש.

ברור שצריך להגיב לדעות אחרות בכבוד, גם אם לא לקבל אותן, ותמיד יש מקום להשתפר, אבל מי שרוצה להגיב מוסמן בשמחה אם הוא רוצה, ואם לא- לא. כבוד רלוונטי בכל חברה שהיא, מגוונת או לא, אבל יש דעות שאפשר להניח מראש שלא יתקבלו בפורום שבו שואפים לקיים את מצוות ה', ש"ואהבת לרעך כמוך" היא אחת מהן. כמו שייתכנו ולפעמים אף רצוי לענות בחריפות לגבי פגיעה בכבודו של ת"ח, כך גם לגבי עבירות כ"אידיאל" במסווה של ליברליות.

ל-6. כבר הגבתי בהתחלה...

ערב טוב, בשורות טובות ורפו"ש לכל עמ"י.

זה פשוט פורום של ארגון חתונות, צלמים, להקות מאפרת וכו'...

כן, אני דיי הייתי בכל פורום אפשרי

[כתבתי בלא כלה, נשואים, הורות ומשפחה, ואפילו גדלתי במפתח הלב..]

בס"ד

1. ברור שאין פה קיפוח, וברור שאין פה כוונה רעה. אבל זה המסר שמתקבל.
מדוע - מבחינה הגיונית- פורום של רווקים מנוהל ע"י נשואים?

אני לא כותבת פה הרבה ולכן לא דיברתי על איכות התמיכה של המנהלים כי אין לי מושג וזה גם לא ענייני.
כתבתי שתפקיד של מנהל זה גם תמיכה ויעוץ ולא רק נעילות כמו שכתבו אנשים מעלי בשרשור.
רווקות זה לא אידאל, אבל עובדה היא שרווק בין 26 שיצא לאינספור דייטים הוא בעל יותר נסיון בתחום מאדם נשוי שהתמזל מזלו והתחתן בגיל 20 עם הבחורה השניה שיצא איתה. לכן גם הרציונאל של הנסיון מתבטל.
אני יודעת שכשאני צריכה אוזן קשבת, תמיכה ועידוד יותר נח לי שאדם שנמצא במצבי ונותן לי עצות מפרספקטיבה מבינה ולא מפוזיציה שונה. מקרה אמיתי- הציעו לי להתחתן והתלבטתי:  חברה נשואה דיברה איתי על להתפשר..."אני מפחדת שאת בררנית ובסוף לא תתחתני",  
חברה רווקה מאוד הבינה אותי. זה עניין של מיקום בחיים, כשמישהו עובר מיקום הוא שוכח.
 כמו שאני לא מתיימרת לייעץ לאיש איך לנהוג עם אשתו.

קיצר לא קיפוח:  אלא מסר שגוי וחוסר הגיון.(כי היו כאלה שאמרו נשואים יכולים לעזור עם הנסיון שלהם ואני אומרת שאין כ"כ הבדל)
בגלל שאני מבינה שנשואים יכולים לתרום הרבה מנסיונם אני הייתי ממליצה על מנהל רווק ומנהל נשוי.
ד"א- גם בכיפה שם המנהלים רווקים, אנשים נשואים נכנסים ומייעצים.

אבל זה לא מה שחשוב בנקודה 1  ( ממש לא מעניין אותי מי ינהל פה)- הנקודה הכי קריטית היא שזה צריך להיות פורום שקהל היעד שלו זה רווקים.
לקראת חתונה- פורום של מאורסים ומאורסות. נשואים טריים- של נשואים. יש הבחנה- ואת יודעת שכל מי שכותב איתך הוא בחור/ה פוטנציאלי להכרות. הנושא הוא רווקות ויש דיבור על זה 

2. סבב"ה, שיחה אישית.

4.  לא כ"כ הבנתי למה התכוונת. "עבירות כאידאל" "פגיעה בכבודו של ת"ח" ...דיברתי על קבלה של דרך חיים *דתית* ששונה ממך. לא כל פעם שמישהי מזכירה ש"ל היא צריכה לקבל 'קופלימנטים'. (או בייניש)
'צדיק באמונתו יחיה'
 

1. למה פורום של רווקים ינוהל ע"י נשואים? לא כאידיאל, אלא זה מה שיצא. אבל דווקא אני יודעת על עצמי אישית שבהתלבטויות מסוימות אני אעדיף שהמיעצ/ת יהיו נשואים. כן, כהעדפה, כי כמו שאמרה לי פעם חברה (נשואה, כשהתייעצתי איתה): לפעמים אי אפשר להתלבט עם החברות הרווקות, כי כולנו "תקועות" באותו מצב, ואף אחת מאיתנו עוד לא יצאה מזה, ולא יודעת לגמרי איך. המטרה היא לצאת מפה (תרתי משמע), ולכן יש פעמים שעדיף נשואים.

ואם המטרה היא לאו דווקא ייעוץ, אלא עידוד? אז במה שונה רווק מנשוי? בהזדהות במצב? כן, יש בזה משהו, אבל אני מעדיפה נשוי בעל רגישות מאשר רווק בלי. ובשתי הקבוצות יש מי שידע לעודד, ויש מי שלא. אם מישהו לא רוצה תגובה מסוימת או ממישהו מסוים, זה בסדר לא לקרוא אותה.

אני אספר לך שהחברה הכי טובה שלי מזה 13 שנה מתחתנת בקרוב בעז"ה, ומאז שהיא התארסה, הדבר היחיד שמונע ממני להתייעץ איתה לפעמים הוא העובדה שלא תמיד היא עונה לטלפונים, מסיבות ברורות ומובנות. ובעז"ה גם אחרי החתונה אני אמשיך להתייעץ איתה, כי אני יודעת שהיא מכירה אותי טוב ואני סומכת עליה. הסטטוס לא משנה.

החלוקה שאמרת של הפורומים ברורה לי, אבל הסיבה מאחוריה קצת פחות... נכון, יש מקום שאליו ירצו לפנות מי שהם בעלי שאלות להכנות לחתונה, אבל כמה זה כבר מפריע שיהיו שאלות שונות פה? באמת?

דווקא יש בזה צדדים חיוביים שלדעתי גוברים; זה גם שומר על הפורום רץ, פועל, זז וכו', ועוד דבר- הרבה פעמים אם אדם מרגיש שהפורום לא שייך אליו כ"כ, הוא פחות יכנס לשם. כמו שאני לא מרגישה צורך להכנס לפורומים מסוימים פה, ואני לא חושבת שאני היחידה. במקרה כזה אנחנו עלולים לפספס דעות, עצות ותובנות חשובות, וחבל.

4. מצטערת, גלשתי לדוגמאות שראיתי בשרשור של "אחת אחרת". הסכמתי עם מה שאמרת, ולכן גלשתי קצת מעבר (או במילים אחרות, חפרתי....)

למנהלים יש גם תפקיד של שדכנים-לעת-מצוא

ולפעמים זה יותר נעים- כשהשדכנית נשואה

אחד הדברים שלומדים- זה ההבדל בין הזדהות- לאמפתיה

הזדהות זה להרגיש כמוהו... ממש להכנס לתחושות של האדם השני- וזה נותן לו תחושה שהוא לא לבד

אמפתיה זה- להכנס לנעללים של השני על מנת לצאת מהם- כדי לעזור לו

עיצה אמיתית- תבוא מאמפטיה- לא מהזדהות

אדם שיש לו לב אמיתי- יכול להזדהות על כל אדם- לא רק עם מי שבדיוק חווה עכשיו את מה שהוא חווה גם. קצת לב פתוח, קצת דימיון- ואפשר להרגיש אנשים.

בס"ד
 

1. לא הבנתי מדוע הדגשת את ההבדל בין להזדהות/לגלות אמפיה. הרי גם אדם רווק שמייעץ לרווק אחר- יכול להכנס למקום שלו ואז לצאת כדי לייעץ. (לא כל הרווקים חווים אותם חוויות)

2. אמרת יפה, אדם עם לב טוב וקצת דמיון יכול להזדהות עם כל אחד, ועדיין רוב הנשואים לא היו רוצים שאני אייעץ להם. זה תחושה מאוד אנושית..לרצות שמי שחווה את החוויות שאת עובר יתן לך ייעוץ. מישהו שנמצא במקום שלך. כמו שאני לא אלך לנהל פורום נשואים..(וזו כמובן דעתי הבלעדית והלא רלוונטית)

3. בקשר לשדכנים- את צודקת בהחלט, שמתי לב שזו פוק' שאין בכיפה ומאוד התרשמתי.
לכן ההצעה שלי זה איזון. רווקים ונשואים בניהול.
 

4. אני מקווה שברור לך שלא פקפקתי ביכולות הניהול שלכם..ואין לי דבר איתך אישית. אני בטוחה ששניכם מנהלים נפלאים ואנשים טובים. אמרתי את דבריי כי אני יודעת שאנשים שחושבים כך ימנעו מלדבר כי זה לא נעים (הכרות אישית) סליחה אם נפגעת.

בשורות טובות.
 

1. הבנתי שזה מה שקרה. זו המציאות. סבב"ה. יעקב ורחל שאל מה ראוי ונתתי את תגובתי.
שימי לב שבגלל שהתרגלתם למציאות כזו הצעתי רווק אחד ונשוי אחד כדי לשמור על האיזון.
ברור שלדעתך אין הבדל..לדעתי יש הבדל כפי שפרטתי . דווקא בגלל המקום בחיים.
אבל זה לא האישיו- אני עניתי לתומי עניתי ליעקב ויעל, רק כי הנחתי שגם אלה שאוחזים בדעה זו לא יגידו בגלל הכרות טובה עם המנהלים, ובצדק.
מבחינתי שישארו מנהלים נשואים אין לי עניין אישי בנושא זה. ונראה לי מיצינו.

הנקודה השני היא החשובה:
את לא מכירה מציאות אחרת..אבל יש הבדל גדול, בפעם הראשונה שגלשתי פה ראיתי בלגאן..לא הבנתי של מי הפורום ולאיזה פונקציה הוא משמש. ברגע שיש משהו שנועד לרווקים בלבד- ההכרות שלך עם הרווקים גודלת, התחומי עניין המשותפים שלכם בולטים, זו תהיה קרקע יותר פוריה להיכרויות- הרי רק בעלי עניין- רווקים ורווקות יגלשו כאן.
יש משהו גם מנטאלי ומחשבתי (מעבר לצד הפרקטי) שמאפשר סדר. וזה הדבר המהותי.
את הנקודה הזו הוספתי כי הכל התחיל מכך שבכיפה יש המון זוגות יחסית לכאן..סתם נתתי הצעה לייעול..אבל זה קשור להנהלת בשבע לא לכאן.

 

כי נראה לי יודעת מי את....

אבל אודה לך אם לא תחשפי לי ניקים

הצעת אתגר:

מעניין אם תדעי מי אני

[תשובה בפרטי כמובן]

אם אומרים "לא בתוקפנות" לפני דבר תוקפני זה לא הופך אותו ללא תוקפני.
 

זה טוב וחיובי שיש לך דעות והשקפות עולם משלך..באמת.
אבל זה לא נותן לך לגיטימציה לסלק במילים מכובסות אחרים מהפורום רק כי הם לא חושבים כמוך.
וזו יקירתי- בדיוק ההגדרה של תוקפנות.

אחת אחרת נחשפו כאן הרבה פרצופים של אנשים, לצערי לרעה!

אני למשל שיניתי את גישתי לכמה חברה בעיקבות תגובותיהם.

מה ככה, בכזאת קלות מצליחים להדליק אתכם??

   חבל...

אדרבה, זה מראה שהיא לחצה פה על נקודה כואבת באמת.

וכשלמישהו כואב - הוא צועק....

אני בטוח שגם פרצופך יחשף ל(?!?!) כשמישהו יפתח שרשור

בנושא כואב לך ונוגע לך אישית.

זה לא ליגיטימי כלל !

ובטח לא לאנשים עם מידות, אנשים שגדלו על ערכים כמו שרוב חברי הפורום, אני מאמין, גדלו עליהם! 

מה זה ש אתה אומר "זה מראה שהיא לחצה פה על נקודה כואבת באמת.

וכשלמישהו כואב - הוא צועק...."         ???

אתה באמת מאמין בזה ??         אנשים שמתפרצים, שלא שולטים על עצמם

זה חמור מאוד ובטח שמדובר באנשי תורה!!!

למעשה, אתה עושה בדיוק את מה שיצאת נגדו,

רק בלי סימני הקריאה....

בעצם, גם אצלך יש סימיני קריאה!

קשוט עצמך.

אתה מנסה לטהר את השרץ ב- 1000 תירוצים !

אך כולם יודעים את האמת!

   ונקודה למחשבה - אם אתה חושב שמישהו כתב משהו בוטה(הרי אמרת זאת בעצמך!),

ואתה מבין שזו לא צורה,

אז איך אתה יכול להשיב גם כן בצורה לא מתאימה??

זה קצת סותר את הקנספציה שלך!!

ודרך אגב - הקוספציה שלי היא דוקא כן להגיב בצורה בוטה,

וגם כתבתי את זה מקודם....

אולי תשקול לשנות את הניק ל'טל ומטר'.....

והסיגנון.

הסיגנון וה"תכנים" שהגב' הזו הכניסה כאן (ולא פחות צורתם - כאילו אתם רק "צריכים ללמוד" עד כמה זה "אחרת ממה שאתם חושבים"..) - אם לא מקיאים אותם מהר וכד', הארס שלהם מפעפע באיזשהו מקום באטמוספירה שבה הם נכתבו.

יש נושאים, שכאשר הופכים אותם ל"דיון לגיטימי" שכלי, זה עצמו ה"ניצחון" שלהם, זה ה"אשר קרךָ", הקירור.

נניח שמישהו היה פותח שירשור מלגלג על הדוסים פה, הילדותיים, שחושבים שכל דקירה של "בבא" צריך לעשות ממנה ענין.. . וכן על זה הדרך - אפשר להביא עוד דוגמאות, רק חבל..

היית פותח איתו בדיון שכלי מנומס?

אז להיכנס ברשות הרבים, בחוצפה וגסות - ולא כתגובה על משהו - ו"לדרוך" בלגלגנות ואטימות על כל היקר והקדוש, בתיאורים שאמורים לזעזע כל נפש נורמלית ונאמרים ב"אדישות" של אדם שכבר איבד כל רגישות ומה שנשאר לו זה רק להדביק אחרים -

זה לא הרבה פחות.

מי שפותח כך - אל יצפה לתגובה אחרת. ולא רק כלפיו, אלא מתוך אחריות לאוירה הסביבתית, לא פחות מה"אחריות" שהוא ניסה לתפוס כלפי הסביבה כדי לקלקלה ולהעכירה. 

יש להניח שאם אדם היה רואה דבר כזה נכתב, באופן אישי - כלל לא היה מתייחס, לא בזעם ולא שלא בזעם. כי זה לגמרי מתחת לרמה - גם התוכן וגם צורת "הבלחתו". אני אישית הייתי מפסיק לקרוא דבר כזה על השורה הראשונה, אם לא היכן שזה נכתב. 

אף אחד, אני מניח, לא נהנה מכך שבמקום אוירה של דיונים לגופם של נושאים שונים, צריך "להקיא" כך דברים כאלה. אבל בלית ברירה, כשמישהו מתפרץ כך, אינו מותיר ברירה אחרת.

כשאדם מכניס במקום כזה דברים כאלה - ולא כ"שאלות", אלא כ"אמירה" מתייהרת, של "איש העולם הגדול" (הקטן מאד) ה"מנוסה", ובגסות-יאושית, שבאה כל-כולה מאיזו "בִּיצה" ששכחו בה מזמן כל רגש של טוהר וצניעות עדינות ובושה - אז הוא לא אומר "תוכן", הוא מנסה להכניס "אוירה" ולדבק בה. ועל אוירה - עונים באווירה נגטיב.

כדאי לשים לב לנקודה הזו: ב"אוירה" אפשר להדביק "מתחת לחגורה", זה לא דיון אינטלקטואלי. ודחייתה צריכה להיות בהתאם. וזה לגמרי לא נעשה, כמחשבתך, מ"התפרצות בלתי נשלטת", "הידלקות"; אלא מבריאות נשלטת, מתבטאת וטבעית מאד.  מכח"ערכים שגדלו עליהם", כלשונך, וחיים אותם.

זה מלבד מה שכתב "עין הקורא" על מה שכואב למישהו, כדברי ספר החינוך: התורה לא ציותה עלינו שנעמיד עצמנו כקיר..

וזה גם בנוסף לכך שהנ"ל הרשתה לעצמה, על הכניסה, לתקוף אישית אנשים שמוסרים את עצמם בשביל הציבור, ובתור "אורחת" בלתי קרואה. .  אני לא בטוח שהמחילה המושכלת על חשבון אחרים היא מצוה גדולה..

ובכן, יש הבדל בין מתקפה גסה וזולה לבין תגובה; בין רשות היחיד לבין רשות הרבים; בין דיבור לבין לגלגנות; בין דיון לבין נסיון לייצר אוירה שנותנת לגיטימציה לכל תועבה באוירה "אפורה" וחסרת חיים וטוהר, עם המעטפת ה"מתנשאת" וה"מלמדת".., כביכול.  לדברים כאלה - תגובות מהסוג שאתה רוצה (ובאמת - גם אני מעדיף, כמובן) לא יתנו מענה. הם רק יתנו להם את הלגיטמציה של "דיונים-שבאים-בקהל" שכלל אינו מעונין בהם כמובן. וזה בדיוק מה שהם רוצים.

לכן, עדיף באמת שמי שמעוניינים באוירה כ"כ זרה לכאן - יישארו בפורום ממנו באו, ולא יכריחו לענות להם בסגנונות שכנראה רגילים להם משם, ושאין לנו כל ענין להגיע אליהם.

בס"ד

לשלוח מישהי לעבוד בתחנה המרכזית זה ממש לא יותר טוב, אם לא יותר גרוע. מצטערת..עם כל ההזדהות עם מה שכתבת עכשיו.

ואני מצטערת אני לא יודעת איזה אנשים אתה חושב שכותבים בכיפה, אבל ההודעה של רוויה בהתנשאות,
בכיפה יש אנשים תורניים יותר ותורניים פחות בדיוק כמו פה. למה לדבר כך על אנשים שאינך מכיר?
למה לעודד פערים בתוך הציבור הדתי?
לידיעתך!! לפני כחודש נפתח שרשור על שמירת נגיעה בכיפה- שננעל כדי לא לתת לגיטימציה לעבור על ההלכה אחרי שאנשים מחו בצורה עדינה!
באותה מידה הייתי יכול לבקש מהמנהלים שינהלו את ההודעה מפאת חוסר צניעות.

נ.ב-

זה די ברור שהכותבת אינה רווקה "מבוגרת" מהביצה, הדברים לא נאמרו בצורה בוגרת בעליל וכל בר דעת יכול לקלוט את זה. לכן הקצף שלך מוצדק אבל לא יצא בשרשור הנכון.  
דבר נוסף- היא הזכירה את צורת חייה כדי להראות שהיא "בעלת נסיון" והיא היתה יכולה כביכול לייעץ לנשואים..כמו שהם מייעצים לה פה -אבל היא לא עושה זאת.  זו היתה הנקודה:
 היא ניסתה ליצור הקבלה שטותית ולומר: "כמו שאני לא מייעצת לנשוי, אני לא מעוניינת שהוא ייעץ לי".
והיא השתמשה בדוגמא שהכשילה את כל הכוונה שלה. אני בכלל לא בטוחה שזה אמיתי ושהיא דיברה על עצמה.  ודבריה הכשילו בעיקר אותה.

אתה לקחת את דבריה בתור נסיון לשדל אנשים לעבור על ההלכה במסווה של ליבראליות. ברור שאין לזה מקום, לא כאן ולא בכיפה. ולא בכל מקום שמתיימר להיות דתי.
 

א. חס ושלום, לא שלחתי אף אחת "לעבוד" שם... וכבר הסברתי את זה, וחוזר שוב:  היא דיברה על נסיון, כביכול (מתועב), מדבר שקראה לו בשם "יפה" "מערכות זוגיות" - אז בשביל להסביר מה המשמעות המבחילה של מושג כזה שלא בנישואין, ושל ההתיימרות ב"נסיון" שיש ממנו לחיי נישואין..., אמרתי שהיא יכולה למצוא שם כאלו עם יותר "נסיון" ב"מערכות" כאלו..  במילים אחרות, לומר שדבר כזה הוא פריצות, גם אנושית וגם תורנית, בלי יפויים והצגות.  ולא עלה על דעתי לומר שתלך לשם.. אני חושב שזה מובן מאליו. אפשר לקרוא מה שכתבתי.

ב. צר לי - לא הבנת מה שכתבתי ואולי הייתי צריך להבהיר יותר: לא דיברתי בכלליות על "כיפה". וגם זה לא מוזכר בדברי שעליהם את מגיבה. וממילא גם אין בדברי שמץ "התנשאות"..  התכוונתי בדיוק לאותה "חברה" שבשמה היא התיימרה, של אנשים שאיבדו (לצערי הרב מאד באמת, כי הם אנשים מישראל וכואב לי עליהם) את רגשי העדינות הראשוניים והכ"כ בריאים ועושים "אידיאולוגיה" מזה בחוסר תחושה.  בין אם זה - כפי שהיא טענה - ב"כיפה" ובין אם במקום אחר.

אני עצמי שולח קישור למאמרים באתר שלי, לפורום מורים וגננות ב"כיפה", כמו גם לעוד.

כיוון שהיא ציירה (ועוד כותבים) תמונה מאד זוועתית של מה שהולך שם - הנחתי שיש שם איזו פינה שהתנקזו אליה אנשים שאיבדו כנראה כמה תחושות מחמת רווקותם המתמשכת שהצטרפה אל חוסר עמוד שידרה דתי. לא "הכללתי" חלילה. דיברתי בדיוק על מי שהיא הזכירה ואכן אינני יודע כלל איזה אחוז הם. וכמובן, נכונים דברייך שאסור לקבל לשון הרע על כללותם (ומה שכתבת על "נגיעה" - הרי הגב' הזאת טענה ששם לא "מתרגשים מזה"... אני כמובן שמח להאמין לדברייך. כל ידיעה טובה על אנשים מישראל משמחת בלי קשר ל"פורומים"..).

עם זה, עלי לציין שכן נתקלתי ב"כיפה" בתגובות מסויימות מגוונים שכאן לא הייתי פוגש בהם. לא דווקא בנושא פורום זה. ויש שם אכן ציבור מגוון.

ג. גם המושג "ביצה" שהזכרתי אינו קשור לאסוציאציות שזה העלה אצלך (מבוגרת..). התכוונתי למושג כפשוטו, של משהו שמבוססים בו.  ודברי היו בדיוק בשירשור הנכון: היכן שהתפרסמו הדברים, שם נכתבה התגובה.

ד. זה לא משנה בשביל איזו מטרה הזכירה את "צורת חייה" האמיתית או המדומה.  ברגע שהזכירה את זה ובצורה המכוערת שהזכירה - זה הנושא הגורר את עיקר ההתייחסות והגועל.  משל לאדם שכדי להראות שהוא מבין יותר טוב בדולרים, יזכיר שכאשר הוא שדד בנק, הבחין מיד מה מזויף. כמובן שמאותו רגע את אף אחד לא מענין בשביל מה הביא את זה...  קל וחומר כאן, שעצם היכולת להעלות "רעיון" כזה, שע"י נסיון של פריצות ניתן לייעץ לנישואין, מראה גם על שחיתות מוסרית וגם על אי הבנה בסיסית מה זה נישואין.

ואכן, אם מישהי סתם היתה כותבת שהיא לא רוצה שנשוי ייעץ לה כמו שאינה מייעצת לו - זכותה. אף אחד לא היה מתרגש ומן הסתם גם לא היה מגיב. וכי מישהו פה מחפש "לייעץ בכח"?... כמובן העובדה שהרוב המכריע מרוצים, אפילו מאד.

ואכן נכונים דברייך ש"הכשילה את עצמה".  השאלה היא רק בשביל מה העקשנות להתחפר בדברים, במקום לומר: טעיתי, זו היתה הצגה, סיגנון מוטעה או כד'. וזהו.

יש גם לציין, שכמה היא "בוגרת" לא כ"כ רלוונטי ברגע שדבריה יצאו לרשות הרבים. כבר כתבתי שאם זה היה נוגע רק אלי - לא הייתי כלל קורא את הדברים, כבר מתחילתם.

ה. ואני לא "לקחתי את דבריה" בתור ניסיון לשדל וכו', אלא זה בדיוק מה שדברים כאלה מנסים לעשות - ויותר ביצירת אוירה זלזלנית-רדודה -יודעת, שבאה מריקנות, מאשר ע"י "שידול" שכלי. וזה חמור בהרבה כפי שהסברתי. ואת צודקת שאין לזה מקום בשום מקום, ולדעתי לא רק במקום דתי.  לא רק בגלל שמצד האמת אלו לא רק נושאים "הלכתיים" אלא גם סתם נורמליות (ועד לפני לא הרבה שנים היו מקובלים, במידה זו או אחרת, בחלק גדול של האנושות), אלא גם מפני ש"שיטה" כזו של שכנוע ודיבור היא לא לגיטימית ברוב העניינים ואינה דרך של דיון כלל.

היחס בין הנשואים והרווקים בפורום.

חפרו פה הרבה ונראה לי שדלגו על נקודה (פואנטה....).

לא מדובר רק על נשואים אחרי דייט ראשון, מדובר פה על נשואים שיצאו ב"ה מספיק זמן כך שיש להם ידע על התקופה הזו, ובעקבות זה שהם נשואים הידע שלהם תפס יותר עומק.

בשביל שמישו ישב ויבכה איתך, לא צריך נשוי, אפשר גם עם רווק.

אבל לקבל ייעוץ- חייבים מישו שבאמת מבין מזה קשר בין איש לאישה!

רווק עם המון ניסיון שמייעץ זה הרעה הכי חולה!!! כמו מישו שנמצא בתוך הבור ולא מצליח לצאת ממנו- ומייעץ לאחרים איך לצאת. וכמה שהוא יותר עם נסיון בדייטים הוא יותר מסוכן, כי זה אומר שהתפיסת עולם שלו מעוותת ועוד עם קבלות.

לא מדובר על עיצות פרקטיות ואולי אפ' לא על קצת יותר. אני מדבר על עיצות בשאלות עמוקות שנוגעות במהות הקשר 'אני מרגש...'.

למסקנה, לא רואה בעיה במנהיגינו. כמו שכבר נכתב צאדיקה ב"ה היא בעלת נסיון וכמו"כ מר עקיבא (יעקב...).

עוד קצת.

זה שהנשואים מנהלים לא נראה כהבעת אי אמון עקב זה שכולנו יודעים שגם רווקים יכולים (דוג' פורומים אחרים...) וזה יצא כך וזה מאד נוח.

ועוד.

אין עניין ללחוץ על לעשות שידוכים דרך הפורום. והגיוני מאד שיהיו פה פחות חתונות מבכיפה, אין מה לעשות, אנחנו יותר 'דוסים', ושיטת ההיכרות אצלינו פחות חופשית. לא צריך להתבייש בזה.

(הייתי נותן פה קצת מוסר, אבל אין לי כוח לזה)

לילה טוב

לשמוע מגוון של דעות (כמובן בתוך מסגרת מסוימת) ולהחליט לאן ליבי נוטה

אדם ששואל פה שאלה לא מצפה שיענו כולם כאחד בשפה ברורה ובנעימה,

אלא מצפה לשמוע:

את הרווקה שמחכה להצעות

ואת זו שמוצפת

את הבייניש התורן

את זה שהוא לא דוס

את הנשואה הטריה

את הנשוי הוותיק

את האב לילדים בגיל הפגישות

את השביעיסטים שמסתובבים פה

וכן גם אורח או אורחת לרגע שנחתו מכוכב אחר

כי אם הייתי רוצה תשובה אחת ברורה  הייתי מתקשרת לחברה הכי טובה, ואם זה לחוץ לי אז היא תמצא לי זמן גם כשהיא מאורסת וגם אחרי החתונה.

ולפעמים אני רק רוצה לפרוק ושמישהו יקשיב (יקרא)

ואז דרך אגב הגברים לומדים פה איך להביע הזדהות ואמפתיה ולא למצוא פתרונות,

כי הנשים באו מכוכב אחר וזה מה שהן צריכות...

ואם הייתי צריך עזרה מקצועית הייתי נכנס לקישורים בחתימות של חלק מהחברים ששתלו את עצמם פה לש"ש

אבל אני רוצה יעוץ מסוג אחר, מסוג שירחיב לי אפיקים(אופקים)  וישנה דפוסי מחשבה

בקיצור יש כאן מה שלא תמי קיים  בחברה לא וירטואלית

וכמו שיענקלה ורשל אמרו יש מקום ברשת לכולם

ואני הייתי אומר יש מספיק רשתות לכולם (ויש הרבה דגים בים אז קדימה-אבל זה לא קשור)

חפרתי?

לא נורא גם אתם חפרתם

אהבתי

לילה טוייב!

בס"ד
"הוא לא הצליח לצאת בעצמו מהבור"

וכי מדוע.."לא הצליח לצאת מהבור".. ? אף אחד לא יוצא מהבור לבד.. אותו נשוי לא יצא מהבור לבד- הקב"ה הוציא אותו מהרווקות.
וזה בערך ההבדל היחיד.
יש כאלה שה' החליט שיתחתנו בגיל 18 ויש כאלה שה' החליט שיתחתנו בגיל 26..ואתה מייחס תכונות שליליות לאחרון בעודך זונח לחלוטין את עניין ההשגחה בעולם.
יש המון אנשים מצוינים, חכמים, יראי שמיים וטובים, בעלי נסיון ולב טוב שיוכלים לחלוק עצות. ונחש מה? הם עדיין רווקים.


 

רווק- זה אדם שלא יודע באמת מזה מערכת יחסים עם אישה. ולא משנה כמה דייטים הוא עשה!

לעומת נשוי. ההבדל בניהם הוא לא הבדל בטפסים. אלא הוא הבדל משמעותי, כל התפיסה שלהם לגבי הקשר הוא אחרת. במיוחד אם הוא היה בדייטים הרבה זמן- שאז הוא גם מבין את המצב, וגם יודע יותר טוב מה טוב שלב כזה.

זה נכון שלא הייתה מבקשת עיצה ממי שלא הצליח לצאת מהבור? למה פה זה שונה?

כי כך ה' רצה, השגחה.

מזה קשור לנושא? מי דיבר על זה?

נכון, ה' רצה שיתחתן יותר מאוחר, אבל מי אמר שהוא נתן לו 'שכל של נשוי'???

אולי חלק מזה שהקב"ה רוצה שאותו אחד יתחתן מאוחר, הוא נותן לו בכוונה שכל מעוות, שיקח לו הרבה זמן של עבודה ליישר אותו ורק אז להתחתן?

אני לא רוצה להכנס לשיקוליו של קדוש, אבל לא כ"כ הבנתי מה הקשר.

ויש רווקים שיש להם כל מה שצריך כדי להיות בני זוג מעולים,

בדיוק כמו שה' נותן ילדים לאו דווקא להורים הכי טובים.

בס"ד

1. כל נשוי, היה פעם רווק..וראה איזה נס הוא "הצליח" לבוא תחת חופה מבלי שהיה לו נסיון שיש לאדם נשוי.
לכן כל הדיבורים על ניסיון שיש לנשואים לעומת רווקים בתחום הדייטים זה שטויות.
אדם נשוי יודע את אשתו בעיקר..במיוחד אם הוא התחתן בגיל צעיר, וכן הוא מכיר רובד הרבה יותר עמוק של הזוגיות.
אבל זהו רובד שלא צריך לדעת/להכיר בשביל להצליח בעולם הדייטים. קשר בין איש לאשתו הוא שונה בתכלית.
פגישות זה קודם כל אינטרקציה בין ב"א- לא צריך הרבה מלבד כבוד לאחר, רגישות וטאקט.
אם נלך לפי גישתך- נאמר שגם גרוש לא יכול לתת עצות, כי הוא כשל בנסיון- ולכן בטוח שעצותיו הן גרועות. 

2. מה הקשר להשגחה?? זהו תחום שההשגחה גלויה בו באופן מבוהק, רואים את יד ה' בכל צעד ושעל.
יש אנשים שיצאו לדייט 1-2 ומצאו את אבדתם ויש כאלה שבמשך שנים חיפשו... 
זו גזרת ה'-, לא בגלל תכונות נשגבות ונסיון עלום הם באו לידי חופה.
ולכן כל הרציונאל שלך הוא מגוחך.הבט סביבך וד"ל.
אני לא טוענת שנשוי לא יכול לייעץ, אני טוענת שרווק יכול לייעץ באותה מידה.

3. אני מאחלת לך ולכל כל רווקי ישראל שיתחתנו בעז"ה בקרוב- עוד השנה. אבל גם אם זה לא יקרה השנה..תשתדל שהדימוי העצמי שלך לא יפגע. ותבין שנסתרות דרכי ה'.

בשורות טובות.
ושבת שלום.

אני גם מייעץ לחברים שזוטרים בעסק עיצות מועילות.

אבל עיצות שקשורות לדברים יותר עמוקים וייותר מסובכים יש לנשוי נקודת מבט קצת יותר מבינה, לא רק על העולם של הנשוי, אלא גם הרבה על נפש של הבנזוג, איך קשר נבנה. הוא מסתכל אחורה ורואה איך אפשר לעשות את זה יותר טוב.

את חוזרת כל פעם מחדש לאלו שהתחתנו זריז. אני מדבר על כאלו שיצאו הרבה, כך שיש להם תפיסת עולם על הדייטים.

ובאמת אם הייתי נשוי לא הייתי מתייעץ עם גרוש. אא"כ יש לו סיבה מאד מיוחדת.

האמת, גם נשואים לפני 5 שנים- כשיש לי בעיה רצינית אני מעדיף לדלג עליהם. אבל ברור שאני לא הולך לרווק.

שבת שלום.

אבל זה כבר לא משנה. הדיון מיותר... וכנראה שבסופו נשאר חלוקים.

כל טוב.
 

מה שהפריע לי זה שאין החלטה עקרונית של האתר שמנהלי פורום כזה- יהיו רווקים.

אין לי שום בעיה עם הניהול שלך, עקיבא, או של צדיקה.

הטענות על זה שמנהלי הפורום יהיו נשואים. קנטרני ומחפש להתלונן משהו.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב