מבחינתי זה דבר שמגלים מתישהו בפגישות

היא כנראה ממש סתומה

בטח תצאי איתו  למה לפסול את הבן אדם בגלל שאין לו רשיון זה כמן שאתם הבנות יודעת לפסול בחור שלא עשה צבא 

בחור שלא תרם למדינה, בחור שנשאר בבית שלו בזמן שכל החברים שלו ירקו בוץ ודם

כדי להגן עליו, הוא בהחלט בחור שהגיוני לפסול.

הבהרה- הכוונה כאן היא לא לאלה שדוחים צבא\ לא עושים בגלל שהם יושבים ולומדים תורה

אלא לאלה שפשוט משתמטים בלי סיבה מוצדקת!!!!

ולא על השאלה אם הוא בחר לשבת בישיבה במקום ללכת לצבא.

זה לא קשור למה שממלא את זמנו במקום הצבא.

מי שפוסלת בחור כי הוא לא עשה צבא מתוך אידאל- זה מאוד הגיוני.

זה כמו תכונה בנפש, שפשוט לא מתאימה. מה לעשות..

לא יכול להיות שהוא חושב שזה לא נכון?

כלומר משהו שבאיזה שהוא מקום מובנה.

מי שלא מתגייס מתוך אידיאל, לרוב לא יתאים למישהי "ממלכתית".

הובנתי?

אני הייתי משייכת לזה גם כמה תכונות/ מידות מסויימות, אבל עזוב..

את רצינית?

רשיון היום זה נורמה. ואם מישהו לא הוציא יכול להיות שזה מעיד על אופי מסויים

לשים לב אליה.

נכון - לתייג אנשים זה לא יפה, וצריך להימנע מכך, אבל כל העולם עובד על תיוגים, ולמה?

כי יש דברים שיש להם משמעות שאסור להתעלם ממנה.

אם מישהו לא התגייס לצבא, זה יכול להעיד על אופי מסוים או על בעיה רגשית-נפשית, הסתגלותית או בעיה רפואית שמונעת ממנו לשרת.

אם למישהו אין פסיכומטרי או הוא לא לומד כלום בגיל 25, זה גם יכול להעיד על אופי מסוים, או על קשיי למידה (שהוא רוצה ללמוד, אך אינו מסוגל).

רישיון היום זה חובה לחיים, אי אפשר להסתדר טוב בלעדיו (ומכאן גם רכב זה חשוב, וזוגות שמתחתנים צעירים ללא גרוש על הנשמה, מרגישים את זה אח"כ בחיים טוב טוב). ומי שלא מצליח להוציא רישיון למרות ניסיונות רבים, זה מעיד על בעיה. או רגשית או קושי למידה/הפרעת קשב, שאלה בעיות שמפריעות בחיים הרבה מעבר לנהיגה.

אז מה??? אז הוא בטוח לא בעלה? כל אדם הוא בעל כישרונות וחולשות. אין מושלם. לחלק מהחולשות אין שמות מוגדרים ב"נורמה" ולחלק יש שמות מפוצצים כמו "קשב וריכוז" 2 מילים שמקטלגות בן אדם ולעיתים שורפות אותו מבחינת הסיכוי שלו למשהו בחיים.

ואם הבעל לא יהיה עם רשיון ואישתו תהיה, והוא ישלים אותה במשהו שבו היא חסרה? אז מה?

בדיוק כעת סיימתי שיחה עם בחור שבגלל הקיטלוג הזה + חוסר רשיון נהיגה לא מתחתן.

בחור מקסים. ראוי לכך שיאהבו אותו עם מתנותיו וחולשותיו ממש כמו כל אחד ואחת כאן ובכלל.

לגבי ההשלכות של קשב וריכוז על ההתנהלות היומיומית א. לא תמיד זה כך, רק בחלק מהמיקרים.

ב. אם יודעים זה חלק מהפיתרון ויש כלים לסייע.

ג. אין בן זוג שאיתו לא יהיה בקשר, תהליך למידה ועבודה. אם אין בעיות קשב וריכוז יש דברים אחרים. כל אחד טוב בתחומים מסויימים, חזק בביצוע מטלות מסוימות, ופחות טוב באחרות.

אגב, קשב וריכוז מפריע לאדם להביא את עצמו במקסימום, אבל כשמוצאים איתו את הדרכים לנטרל או למזער את ההפרעות, מתגלה פעמים רבות שכשהוא במקסימום שלו, הוא עולה על אנשים ללא הבעיה הזו, בחוכמה, בהייקיו ובעוד...

זה אולי קשור לזמן וכסף..

חשוב מאוד! 'עשירות שבהן מה היו אומרות...'

יכול להיות שהוא חסך כסף במיוחד בשביל הרשיון.

לבית ולמשפחה.

וברצינות - אני לא מאמינה שאדם ידחה לימודי נהיגה (דבר סופר חשוב!) בגלל מצוקה כספית לגיל כזה מאוחר, ואם כן, אז באמת הבעיה הכלכלית שלו קשה, או שהוא פשוט קמצן (על עצמו).

בד"כ הסיבה לא כלכלית, אלא אחרת.

לכי תדעי..

למשל כי להורים שלו אין רכב, ואין לו הזדמנות לנהוג. (במיוחד שאדם שלמד נהיגה ולא נהג מאז כמה שנים עשוי לשכוח). זה לא חייב להיות שלדברים חשובים ודחופים אין לו כסף.

בדיוק בגלל זה הוצאתי רשיון לפני כמה חודשים, הרבה אחרי שלחברות שלי נגמר ה"נהג חדש"...

זה יכול לנבוע מהרבה סיבות:

* לא מצא זמן

* לא היה לו כסף

* עבר חוויה לא נעימה בכבישים

* סדר העדיפויות שלו קצת שונה

וכו וכו'.

ברור שזה הרבה יותר נוח כשכבר יש רשיון, אבל פרופורציות. זה לא כ-זה נורא להיות בלי רשיון.

לא קרה כלום אם הוא לא ילך אחר הנורמה.

מקס' תסעו בטרפמים/ אוטובוסים.. (:

מה איתך אבל גם אני ועוד הרבה חברה אצלנו בישיבה לא הוציאו רשיון לפני החתונה וגם הרבה זמן אחרי החתונה(ואנחנו לא חרדים)לדעתי זה כלום לא אומר.

אם זה מפריע אז לא.

אם זה לא מפריע אז כן.

(הודעתי מראש שזו סתם תשובה)

אני ציני כמובן...

תעשו טובה לעצמכם, בחורים ובחורות כאחד, ותחפשו מי מתאים לכם.

ועם מי טוב לכם להיות, ותפסיקו לחפש סיבות לפסול.

היא פסילה של כל מה שלא מתאים..

חיפוש בינארי מניח שאתה עובר על כל הערכים...

אני מקווה שאתה לא הולך לעבור על כל הנשים בעולם כדי להתחתן

הוא מניח שאתה עובר על עד log2 N.

אבל הוא מניח שהן ממויינות...

בחייאת אתם מחפשים שותף לנישואין!

לא מנכ"ל ולא שליח-פיצה!

אם זהו הקריטריון לבחירת החצי השני - אדם שאיתו את הולכת לבנות את ביתך

אז בעיני - זו היא רדידות לשמה מצידך

בנות - אם אתן שואלות שאלות כאלה - אל תתפלאו למה יש בדורינו אנו כ"כ הרבה בנות רווקות בגיל מתקדם.

(בתור בן - צר לי שנשאלה שאלה מסוג זה)

"הייתן יוצאות עם מישהו בלי רגל?"  (ח"ו)

(ואני מכיר בנות שהיו יוצאות עם מישהו בלי רגל ח"ו, לא אליכם)

וואו פשוט אין לי מילים.

נראה לי עדיף לך לחכות זמן מה לפני שאת מתחילה לצאת עם מישהו (בלי לפגוע בך חלילה, זו דאגה כנה לשניכם).

זה לא נשמע לי כמו שאלה שאדם בוגר ישאל. תחשבי על זה.

(אגב, לי אין רשיון מפאת סיבות כאלה ואחרות. יתוקן בקרוב בע"ה. וב"ה עוד לא נתקלתי במשהי שאפילו שקלה לפסול אותי על כך שאין לי רשיון, ואילו הייתי נתקל - לא הייתי מעוניין בקשר איתה)

ב"ה

כן, נראה לי שכן.

שב"ש

מעולה שלא יהיה לו רישיון ואני כל הזמן ינהג  <צ>

השגת רישיון זה עניין של שנה. במקרה הגרוע אפשר להסתדר גם בלעדיו. מקצוע מפרנס הוא קריטריון הרבה יותר חשוב.

זה ממש לא משנה לי אם יש לו רישיון או לא..השאלה ברצינות?

וגם אם הוא אוכל בשר

לרוב לא תענה על הסקר.

ותהפוך עצמה למטומטמת.

ולא נראה לי שאני עומד לעשות בזמן הקרוב (אולי כן) כי אני רוצה לעשות בארה"ב ולחסוך את כל הכאב ראש של השיעורים

לחברה שלי עשו בעיות עם זה.

חבר שלי עשה את ככה אין מלווה

רישיון בארה"ב ולהגיע עם זה לארץ. הלוואי שזה היה אפשרי. זה היה מציל אותי מהטירוף של כל לימודי הנהיגה שהופך את חיי לסיוט. הייתי מוציאה שם רישיון ברגע, אבל אי אפשר. 

רק אזרח ארה"ב יכול להוציא שם רישיון ולהגיע איתו לבחינות בארץ. כאן צריך לעבור טסט. יש שני טסטים בסך הכול, ואם לא עברת, אתה צריך ללמוד כאן מההתחלה 28 שיעורים.

מי שיש לו אזרחות ישראלית, חייב ללמוד כאן ואין קיצורי דרך.

הלוואי שזה היה כל כך פשוט.

ומי שלא מצליח להוציא - אני אומרת בצער, אבל אומרת - אולי כדאי שלא יוציא. הוא רק מסכן את עצמו ואת סביבתו, וגם בטוח יש לו בעיה כל שהיא, כי מי שאין לו בעיות מצליח מתישהו לעבור טסט (לא אמרתי ראשון, אבל מצליח בסוף).

אני לא יודעת בת כמה את, אבל בואי נניח שהבחור עבר גיל 22. אם אין לו רישיון, זו לא סיבה לפסול, אבל צריך לחשוב על כמה נקודות חשובות.

היום רישיון זה "מאסט", כלומר, קשה מאוד להסתדר בחיים מבלי יכולת לנהוג. איך תצאו לטיולים? איך תסעו לעבודה? (לא תמיד אפשר באוטובוסים), איך תסיעו את הילד לגן? איך תסעו לבת מצווה של דודה חמדה?

נכון - יכול להיות שלך יש רישיון ורמת נהיגה גבוהה ביותר ובכך תוכלי להחליף אותו בנהיגה, ולנהוג לכל מקום בארץ. עדיין זה קשה - ולהיות נשואים במצב שרק אחד מבני הזוג יכול לנהוג זה לא קל. כמובן, אם גם את אינך יודעת לנהוג, אתם בבעיה. לא אמרתי שצריך לפסול, כי אחרי הכול לכולנו יש חסרונות, אבל צריך לחשוב על המשמעות ועל ההשלכות ולא להגיד אח"כ - לא ידעתי, לא חשבתי.

דבר נוסף - שימי לב שכמעט כל האנשים בגיל הזה - יש להם רישיון, ומי שאין לו - זה יכול להדליק נורה אדומה. בואי אני אספר לך סיפור. אני בת 25 ואין לי רישיון. לכ-ל הכיתה שלי ללא יוצאת מן הכלל, יש רישיון כבר מזמן. ולמה אין לי? כי אני לא רוצה? שטויות. אני חולמת על זה בלילות. כל כך רוצה, אבל - אני לא מצליחה להוציא! תיאוריה עברתי פעם ראשונה ובלי אף טעות!, אבל מעשי - עשיתי ים של שיעורים, שילמתי הון עתק של כסף למורים, ואני לא מגיעה לרמת נהיגה שמאפשרת לי לגשת לטסט ולעבור. יש לי עוד רגע ממש תואר שני!!! (ואני אוסיף בחוסר ענווה בוטה "בהצטיינות יתרה"), אבל אין לי רישיון. תביני שאנשים שאין להם רישיון בגיל שלי - זה כמעט בטוח שהם ניסו ללא הצלחה וזה כמעט בטוח מעיד על בעיה כל שהיא. אצלי לדוגמה זה לקויות למידה. הקושי לא משפיע עליי רק בנהיגה, אלא יש לו כל מיני השלכות בחיים.

בקיצור - תבדקי למה אין לו רישיון - זה לא פרט שולי בכלל. וגם תחשבי אם את יכולה להסתדר עם הקושי שכרוך בכך שלא תהיו ניידים כל כך בקלות.

א. אני מסכימה איתך שרשיון זה דבר חשוב, אבל זה בעיקר עניין של מנטליות.

אני מכירה כמה וכמה משפחות שרק אחד מבני הזוג נוהג,

וכמה וכמה משפחות שבכלל אין להם אוטו. ביג דיל. מסתדרים..

לא על זה פוסלים.

ב. הבאת את הדוגמה שלך, שבגלל לקויות למידה את מתקשה להשיג טסט- אז מה??!

מה זה אומר עלייך? (אלא אם כן מדובר בלקויות למידה חמורות ביותר, שלא יאפשרו ללמוד בכלל, אז להשיג טסט ק"ו?)

קצת פרופורציות..

ואסיים בברכת "שאלו יהיו צרותינו".

כשרצינו להגיע למקום כלשהו (לרוב לבד), עשינו את זה בתחבורה ציבורית, ומגיל מאוד צעיר. אני זוכר את ימי ההולדת המושקעים כשכל ההורים הגיעו לקחת את הילדים שלהם, ואותי מישהו ליווה לתחנת האוטובוס עם הוראות לעלות רק על קו 7 (שנגמר בתחנה המרכזית, ליד מקום מגורי הוריי).

לא היה נדיר במיוחד לראות משפחה עם שישה ילדים עולה על האוטובוס בדרך לאיזה יעד (ואלמלא צורך של "צעיר ושרוט" - הצלם בחתונה, הייתי מגיע לחתונה של עצמי באוטובוס, כמו אחיי ואחיותיי).

אז לא היה רכב. אז מה ?

מצד שני, הורי גרים ליד התחנה המרכזית של פתח תקווה, מה שאיפשר גמישות יחסית ביחס למקומות אחרים.

____________________________________________

הקטע המעניין: אמא שלי בתהליכי לימוד נהיגה. ליבה אומר לה שהילדים שלה הולכים לגור בכל מיני חורים והיא רוצה לבקר אותם.

זה קריטריון? אני מרוצה מאד מכך שלנכד שלי לא בא ללמוד נהיגה! יש דברים חשובים יותר בחיים, מאשר להתמודד עם כל מיני רוצחים פוטנציאליים על הכבישים. היום לימוד נהיגה מחויב האיניות, אז, מי שמצפצף, סימן שיש לו אופי ייחודי חיובי. לעיתים לימוד הנהיגה המוקדם הולך יחד עם חולצות מותג ועם כיפה בגודל של גרוש. מעניין מה חז"לינו היו אומרים על קריטריון כזה. בושה וחרפה!

מי שללא רשיון, ללא טלפון, ללא כרטיס אשראי, יש בזה איזה ניתוק מחיי היום יום, כאילו עצמאי בשטח, וזהו נתון מעניין (לדעתי לא לטובה). יש דברים בימינו, שהם כבר מינימום לחיים. לא להיות "אין", אלא להיות.

ואני מאוד מקווה שהנכד שלך חוצה כביש, בזהירות (על אף הרוצחים שבכבישים), ולכן גם ינהג בזהירות.

מה זה השאלה הזאת?

אם הוא עבר רק טסט שלישי היתם יוצאים איתו?

בנים אם היא הייתה עוברת רק ברבעי הייתם יוצאים???

מה זה השאלה הזאת?

אם מישהי שואלת את זה ברצינות (ולא בגלל שהיא שמעה עליו שהוא "רחפן" לגמרי, וזה מוסיף לה לחשש, שמא מסיבה זו גם הענין הזה.. אלא סתם כי היא חושבת אם "שווה" לצאת עם מישהו בלי רישיון נהיגה..) -

זאת אומרת, מבלבלת בין חיפוש המהות שיש בחיפוש בעל, לענין שולי וטכני כזה, אז היא צריכה לעבוד קודם על עצמה ומושגיה.

ואז, אולי השאלה הנכונה היא: האם בחור (גם עם "רישיון"...) היה יוצא עם בחורה שהוא יודע שאחד ה"שיקולים" שלה לכדאיות, זה אם יש לו רישיון...

מחילה אבל אני ל אמבין את השאלה הבאמת ילדותית הזו.

מה את מתחתנת עם רכב? עם נהג? אם שאיפת חייך שבעלך יהיה נהג אוטובוס או מונית אז אל תצאי איתו....

לפעמים אנחנו נאחזים ונתפסים בדברים כל כך קטנונים ושולים והופכים אותם לדברים ממש גדולים ומשמעותים וחבל כי ככה אנחנו מפסידים אנשים גדולים וטובים שמשום מה לא הוציאו רישיון, לא שירתו בחי"ר, לא עשו בנג'י בנפאל, לא מנגנים על גיטרה ולא עוד מליון דברים שהם באמת שולים וקטנים.

תעשי את החשבון שלך מהם התכונות שבאמת חשובות לך בבעלך (רגוע, לא כעסן, עניו, לא קמצן וכו') תבררי מה היראת שמים שלו ואם העולם הרוחני שלו מתאים לשלך, ואם שתי אלו חלים תפגשי וחפשי את הצלע השלישית של חיבור רגשי שנבנה מפגישה לפגישה ואם כל זה מתרחש אז שיהיה במזל"ט - רק אל תשכחי לעדכן...

וכל שאר הדברים הקטנים תעשי טובה לעצמך ותשאירי אותם בצד - הם באמת לא חשובים כל כך.

גילוי נאות - אני התחתנתי בגיל 23 עם אשתי שהיתה בת 25 היא עם רישיון 7 שנים ואני בלי.

כי כשאני למדתי בישיבה השתדלתי ללמוד ולא לטייל ולעשות עוד מליון דברים אחרים כמו חברים שלי. אז מי יותר רציני אני או הם?

ואגב הערה קטנה לסיום - אחד הדברים שאשתי הכי מצטערת עליהם היום זה שעשיתי רישיון... לפעמים עדיף גבר שיושב ליידך בשקט מאשר בעל שאוחז בהגה וחובט אותך בחודש תשיעי על החגורת בטיחות בכל סיבוב...

אז תקחי גם את זה לצומת ליבך.

מישהו/שהי כתב שאלה מוקרצת, סתם בשביל לראות את חכמי הפורום מתפלפלים בשאלה.

אותי זה לא הצחיק.

בעזהי"ת.

כי התמנים לא נוהגים

והם נשואים?

(אתה לא צריך לענות לי אני יודע את התשובה)

לי עצמי אין רשיון ואני יודעת שזה נובע מחלקים באישיות שלי שאני מאד לא גאה בהם. עצלנות, דחיה, חוסר אחריות.

זה לא שכבנאדם אני רק עצלנית ודוחה וחסרת אחריות, ויש פעמים שאני אחראית וחרוצה וזריזה, אבל ברור לי שהעובדה שבגילי עוד אין לי רשיון היא חיסרון, ולא רק בגלל העובדה היבשה שכרגע אני לא יכולה לנהוג אלא בעיקר בגלל הגורם שלה.

אני מכיר מספר בחורי ישיבות שעשו רשיון עמוק בתוך הישיבה. אישיותם - לעילא ולעילא.

אם הבנתי נכון:

הם פשוט ישבו ולמדו. הלימוד היווה אצלם את מרכז העניינים, ומבחינה נפשית הם העדיפו

לדחות את לימוד הנהיגה - שאכן מסיט את תשומת הלב - לזמנים יותר נוחים. יתכן שכאשר

הם נפגשים - למשל - אז הסוגיא הזו גם כן עולה, ומתחילים לעבוד בכיוון של רשיון.

זו דוגמא מני רבות למה שמאפיין לדעתי אדם שהיו לו סיבות לגיטימיות (ואפילו סטנדרטיות)

לדחיית העניין של רשיון. באופן כללי ברור שזה גם תלוי של נורמות חברתיות משתנות.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.