לא צריכה להיות בשבילה. זה דבר שהוא צריך להאמין בו, ומתוך כך לקיים.

(זה גם לא ישרוד הרבה. לקיים תרי"ג מצוות בלי להאמין בהם?!)

אז ככה...-תנסי להפעיל בעניין הזה את השכל. הרבה יותר מהרגש. כשתצליחי להתנתק קצת ממה שאת מרגישה, אני חושבת שתצליחי להבחין בדיוק מה נכון. 

אני יכולה לתת לך כמה טיעונים למה זה לא קשר סוג א', אבל את צריכה להחליט אם להתנתק ממנו ריגשית ואז תראי עד כמה זה לא קשר אידיאלי.

>כל הדרך חיים היא שונה. איך אפשר להתחתן עם מישהו שעל הדברים הכי בסיסיים אתם לא מסכימים?

> חינוך הילדים-לאיזה כיוון?

> טהרת המשפחה

יש עוד...

השיקולים הם ביידיך.

ונכון - זה די דחוף (יפה שעה אחת קודם...)

ופשוט לנתק כל קשר, גם מזדמן (אלא אם כן היהודי מעונין לחזור בתשובה... אבל לא בונים על דעת שאולי ישתנה אח"כ).

אז תגידי לשכל להגיד ללב שלא.

או במילים אחרות- ממש לא כדאי, מתכון לבעיות שחבל להתחיל איתן.. לא קל לשכוח אך אפשרי, קחי בחשבון שזהו תהליך והתייחסי לכך בהתאם..

וחוצמזה, ב"הצלחה אחותי, לא קל..

כמו כל הכרות שלא מצליחה, גם אם שניהם דוסים, אבל בסופו של יום צד אחד רוצה והצד השני לא, והצד "שרוצה" חוזר הביתה לבכות אל תוך הכרית לשבוע שבועיים או יותר, כך גם כאן.....

בנוסף, אם קראתי נכון, לא נפגשתם למטרת נישואין אלא אתם מכירים ואת חולמת עליו, אולי אחרי הכרות עמוקה יתברר שהוא לא בדיוק כמו שאת חולמת???

רוב המקרים הזהים למה שאת מתארת, לא נגמרים עם שפע חיוכים.  אמנם שני בני אדם בוגרים, הוא והיא, יכולים להגיע להסכם, כתוב או בע"פ לגבי הנהגות שלהם בחייהם המשותפים, (לדוגמא - כשרות, שבת וטהרת המשפחה בבית כן, אבל בחדר הצדדי הוא יוכל לעבוד על המחשב, ואצל "המשפחה שלו" הוא יוכל לעשות מה שנוח לו),

א ב ל   -  בשעה טובה נולדים הילדים.  ילד אינו מבין בגוונים - אפור בהיר, אפור כהה, יש רק שחור או לבן, מותר או אסור.  ילד אינו עומד בלחץ של מה שנראה "כיף"  לעשות כמו אבא, לעומת המגבלות של אמא.

בד"כ, הילדים לומדים בממ"ד ביסודי, ובתיכון הם ב"ממלכתי", על כל המשתמע מכך.

ולסיים בנימה אופטימית - אני מכירה זוג דתי, שמח ומאושר.  הם הכירו במקום העבודה, מאוד התידדו, ומפני שהם מאוד מאוד התידדו, והוא לא היה דתי, היא התפטרה ועברה למקום עבודה אחר, כדי לנתק מגע.

היא לא סיפרה לו את הסיבה שהיא נעלמה ממקום העבודה.

אחרי תקופה קצרה, היא קבלה ממנו שיחת טלפון ובו שאל בעדינות למה עזבה ונתקה כל קשר, כי הוא חשב שיש בינינו כימיה טובה, ושגם היא הרגישה זאת, ולא רק הוא.

היא סיפרה לו את האמת, שדוקא בגלל הכימיה הטובה, היא עזבה, כי היא תתחתן רק עם בחור דתי.

הוא סיפר לה שהוריו מסורתיים, וכי הוא בשמחה יהיה דתי אם היא תראה לו איך, אין לו שום בעיה עם הדת,.

בסופו של דבר היא (עם עזרה החב"ד) הכשירה את המטבח אצלו בדירה ואצל הוריו בדירה וכו' וכו' .  אמנם הוא לא בוגר ישיבה זו או אחרת, אבל היום שניהם, וגם הילדים, דתיים גם בתוך הבית וגם מחוץ לבית.

הם זוג נדיר.

בהצלחה באתגר שנקרה לדרכך

 ושתהיה לך שנה טובה ומתוקה מאוד!

חוץ מהעובדה שאני יכולה לגרום לעצמי לא לראות אותי יותר...

איך שוכחים??

אוף הוא כזה בנ"א טוב.. למה הוא לא דתי!!

אם הייתה נוסחת פלאים, הכל היה קל יותר..

אז איך לשכוח?

לבקש מה',בפשטות.שהרי הוא מרפא לשבורי לב. לבקש ממנו להחזיק אותך, לעזור לך להתקדם הלאה..

בנוסף, פשוט לנקות את המחשבות, בכל פעם שהוא צץ בראשך-להעלים אותו עם מחשבה אחרת, ממש כמו שנלחמים ביצר הרע. תהיי מוכנה להרבה כאב, אבל לאט לאט זה פשוט ידהה..

חיבוק אדיר.ואשרייך אחותי.

להתייעץ איתו?

לא שאני אמרתי משהו...

ולא שהוא אמר משהו...

אבל נראה שהוא לא מעוניין בי כלל..

האמת נראה לי שיש לו חברה...

בכול מקרה גם כך וגם כך זה לא חשוב...

אפשר שהוא ידרוס אותי?? זה פשוט כ"כ יחסוך לי במקום לראות אותו שוב ושוב...

למה אי אפשר לאהוב משהו שיהיה מוכן לקבל את האהבה??

למה אי אפשר שזה יהיה פשוט??

זה כואב כ"כ כשדוחים את האהבה שלך... 

אני לא רוצה לחיות בסרט אני רוצה את הדבר הכי פשוט! 

איך?

פשוט להכיר מישהו דתי וטוב.

וזה לא שיש לנו- הדתיים, איזה מונופול על הטוב בעולם.

אבל כן, אנחנו יותר טובים.

נכון... זה שונה מידי (דתיה וחילוני או חילוניה ודתי) 

אבל צריך קודם כול לא לראות אותו גם אם זה אומר להחליף מקום עבודה...

למצוא מקום עבודה אחר(עדיף מקום דתי...) ואז לראות מה קורה אחרי שבוע...

אם את כבר חושבת עליו פחות...אז תצאי עם בחור אחר דתי שיתאים לרמה הרוחנית שלך

קצת עידוד... לפחות את יודעת עכשיו שיש לך רגשות רק תפני אותם לבנ"א הנכון

שלא יודע מכלום ואולי הוא בכלל לא מעוניין בכלום.

זה מצב מאד מצער.

אם הוא מעוניין בך הוא מן הסתם היה עושה איזה צעד לקראתך ואז היית באמת עומדת בפני בעיה קשה.

אבל אם הוא לא מעוניין אז אין מנוס אלא להתייסר ולקוות שהזמן יעשה את שלו ותמצאי לעצמך מישהו שגם משיב לך אהבה.

אבל קראתי את זה ואני חייב להגיב.

מניסיון מר וכואב עד מאוד, עצתי מכל הלב היא לא להכנס לזה בכלל!! לברוח! להפסיק לחשוב על זה!

עבר זמן מאז ששאלת ואני מקווה שהמשכת הלאה אבל אני כותב את זה עבור כל מי שעלול להכנס לסיטואציה דומה.

הקושי הוא כ"כ גדול! נכון שצריך להתפשר בזוגיות, אבל יש דברים שא"א להתפשר בהם! (ילד אחד ילך לבי"ס דתי וילד אחד לחילוני?). תלמדו מניסיון כואב של אחרים ועם כל הצער והכאב שבדבר תיפרדו ויפה שעה אחת קודם.

גם אם הוא רוצה לחזור בתשובה, זה לא צעד של יום, ואם זה ביום בד"כ זה לא מחזיק מעמד. קודם שיחזור בתשובה ברצינות ויוכיח שהוא נשאר בזה תקופה. אח"כ תדברו...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים