אבל..

א. גם שאומרים בצורה יפה נפגעים

ב. איזה דרך אתה מציע לבחור להגיד לבחורה שהוא לא מעוניין  אחרי שהוא ראה את התמונה שלה? אז או שהוא יצא איתה כדי שהיא לא תיפגע.. או שהוא חותך  ואז ברור שזה מסיבה חיצונית... יש לך רעיון אחר??

אין בעייה לסיים קשר השאלה היא איך מסיימים אותו...

עם אגו. יש לאגו הזה יתרונות- שאדם דואג לעצמו, מטפל בעצמו וכו', ויש בו גם חסרונות- כשאדם עסוק יותר מידי בערך שלו בהשוואה לאחרים, ותולה את ערכו ביחס של אחרים אליו במקום ביחס לעצמו.

אחת החוויות שכל בנאדם הכי לא אוהב זה חוויית דחייה מאדם אחר, ולא משנה מה הסיבה לכך, גם הבנאדם עם הכי הרבה ביטחון עצמי ירגיש רע מחוויה כזו ובטח אדם עם ביטחון נמוך.

מי שבאמת רוצה חיים מאושרים יותר, כדאי לו לעבוד על העניין הזה, להבין שהערך שלו לא תלוי ביחס של אחרים אליו,  אלא יש לו ערך בפני עצמו שאינו תלוי בכלום מכוח זה שהקב"ה יצר אותו.

יכולים להיפתח פה כל שעתיים שרשורים על "למה הוא/היא התהג ככה?", אבל כנראה שזה לא מה שישנה את המציאות, אין לנו שליטה על אחרים מתנהגים אלא רק על עצמינו. מי שרוצה לחיות טוב יותר ושמח יותר שישתדל הוא לנהוג באחרים ברגישות גבוהה יותר, ובקצת פחות רגישות  כלפי איך שאחרים נוהגים בו. 

יש פה מישהו שאוהב להיות דחוי?

ותשימי לב לדברים, יכול להיות שמדובר פה בבחורה נפלאה, או בבחור נפלא.

אז מה הבעיה שלנו?

התרבות המערבית, הסרטים, הפרסומות, שלטי החוצות וכו'

הדברים הללו, משאירים את מה שחשוב באמת- במרתף, מאחורה.

ומדגישים כל מיני אלמנטים שזרים לרוח היהדות, וכן, אם את\ה נראים כמותם- מעולה!

ואם לא- אז את\ה בבעיה.

ובמקום להיכנע לציורים הללו שיש לנו בראש- אנחנו צריכים להילחם בהם!

צריכים להבין מה באמת בראש סדר העדיפיות.

לא קל... אבל דחייה בגלל סיבות כאלו היא מאוד כואבת.

נראה לי קצת קיצוני לומר שהסיבה שאנשים לא אוהבים להיות דחויים היא התרבות המערבית..

אנשים לא רוצים להרגיש דחויים מסיבות הרבה יותר בסיסיות, הסיבה שדוחים חלק מהאנשים אולי קשורה לתרבות המערבית, שגורמת לדחייה על בסיס פרמטרים חיצוניים/משניים וכו'..

התרבות המערבית גורמת לאחוזים מאוד גבוהים, של דחייה,

על רקע לא נכון.

וגרוע מזה, על דברים שבהם האדם לא שולט.

מחדירים לנו לראש- כל מיני דברים יצריים וחיצוניים, שהם מטופשים ובהמיים.

ושדוחים אותך בגלל זה- זה כואב.

כשהדברים הדחויים והמטופשים נמצאים בראש מעיינותיו, הוא ייעלב עד עמקי נשמתו מאותן פגיעות חיצוניות-

כשעל אדם עם השקפת עולם נכונה הן היו משפיעת פחות.

אני מציעה שנהיה סבלניים ונקבל את הכאב של אחרים. כשמישהו נפגע-יש לכך סיבה. ולא משנה אם אומרים את זה ישר בפנים או בדרכי שלום בכדי לא להעליב. אדם לא מחליט "טוב עכשיו אני נעלב,שלוש ארבע ו..", זו תגובה מיידית הקשורה ברגש ובשכל, בעבר ובהווה. אין לדעת על איזו נקודה לחצנו שמהווה טריגר, כל אחד מורכב מכל כך הרבה מבוכים נפשיים,טראומות ותת מודע.

גלגל סובב בעולם, פעם ניעלב ופעם נגרום לאחר להצטער, זה הטבע. כשאנחנו נעלבים זה מרגיש לנו מותר ונכון, ואת אותה תחושת מותר ונכון אנו צריכים לזכור גם כשבא לנו "לא להבין" למה ההוא נעלב..

בברכת "הנעלבים ואינם עולבים"..

כי - תודה לא-ל - לוקחים את העניין קשה. כי הכל נעשה מתוך זהירות רבה, נימוס, עדינות.

טבעי שיש מתח גדול מכל דבר קטן. זאת הליכה על חבל דק.

ברוך ד' שזה כך, כאשר הברירה השניה היא קהות, שטחיות, זילות.

שטאקט קדם לתורה.

וביידיש: "דרך ארץ".

בס"ד לק"י.

אני מבינה את הגישה שלך ויכולה אפילו לקבל אותה ברמה מסוימת.
אפשר אפילו להשוות לרכבים יקרים רק שפשוט כל אדם יתחבר לרכב יקר מסוג אחר.
אנשים שונים.

הם אוהבים צבעים אחרים, סגנונות אחרים ואיכות חיים אחרת ושונה.
אני מבינה שלא צריך להיפגע, כמובן. 
אך כמו שאמרו לפניי, אדם לא אוהב להרגיש דחוי, גם אם הוא נדחה ע"י האדם הכי דחוי בעולם.
 

רגישות זו מתנה.!!! ומותר להעלב.

אבל כדאי להשתמש בה במינונים הנכונים. וכן זה דבר נשלט. הכל בראש...

אבל חשוב שכל העוסקים בצרכי שידוכין באמונה (שהקב"ה ישלם שכרם אמן!) יהיו מודעים

לכך שמציאותית - בעולם יש אנשים ממש רגישים (ולא מעט!). וזה לגיטימי, וצריכים לדעת

איך לתמרן איתם בעדינות וברגישות. מסתבר שזה כולל גם חתן וכלה ביחס לחבריהם,

השדכנים עצמם - וכן הלאה.

שבוע טוב!

את הדודות. בדיוק השבוע שוחחתי עם יהודי חשוב, ששמע אבחנה שלדעתי אמיתית:

מה מגדיר "ציבור" מסויים מ"ציבורים" אחרים? הדודים והדודות.

שהרי כשמדברים עם ההורים, עם המורים ואפילו עם החברים, עדיין יש הרבה פוליטיקלי

קורקט, הרבה נימוסים, הרבה טאקט. אבל השאלות החדות, המשמעותיות והמכריעות

של החיים צפות דווקא בשבתות, כשהדוד/ה מגיעים.

השאלה מה שואל/ת הדוד/ה: למה אתה לא הולך לישיבה? לאיזו ישיבה אתה הולך? למה

אתה לא הולך לעשות עם עצמך משהו, ללמוד מקצוע (ובמקום זה הולך להתבטל בישיבה)?

מתי תתגייס? לאן תתגייס? למה לא קרבי? מה פתאום קרבי (לא אכפת לך שאמא לא ישנה

בלילות)?

ומעל הכל, הקושיא החמישית של ליל הסדר: "מתי תתחתני"?

דודות זה עם, עם לא פשוט. חייבים לחקור אותו, ולגבש מסקנות.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים