אומנם בד"כ שואלים את השאלה הזאת מהצד השני.. רק שאז זה כבר לא שאלה אלא יותר ביקורת.
יצא לי להתקל בזה , ומעניין אותי לדעת יותר מה עומד מאחורי זה (לא היה לי נעים לחפור על זה בטלפון).
אז בהנחה שאתן מבינות על מה אני מדבר, אשמח לשמוע קצת.. (בנים אתם מוזמנים להביע הזדהות)
זה מאיים? זה פוגע לכן באגו? זה סתם מרגיש לא שייך?
כתמר יפרחבד"כ בנות שהן מאד חכמות יעדיפו בחורים חכמים, כדי שיהיה להם מישהו שמבין אותן ומדבר בגובה העיניים,והם יוכלו לקשקש על נושאים של חכמים
לא יצא לי לשמוע על רתיעה מבחור חכם..אני חושבת שכל אחת יודעת מה מיקומה מבחינת חכמה, ושיותר מתסכל זה להסתובב עם בחור טיפש..
בברכת- שיזכו הבנות לתלמידי חכמים
^^^ מסכימה עם כל מילה.
ממש לא מפריע.
יצאתי עם כאלה שהיה נראלי שהם יותר חכמים ממני,
וזה ממש לא הפריע לי,
זה היה מעניין....
אחרי הכל,
כשמדובר בחכם ולא בטיפש, זה יכול להוסיף, לא להזיק...
אולי ה"טיפוס" של החכם הפריע לה אישית..
בד"כ זה בהחלט בהחלט יתרון..
אך יש בנות שיראו בזה אולי כובד ראש, חשיבה ורצינות..
ואולי לה זה לא ממש מתאים..
בכל אופן לא להתרגש!!
אתה בסדר..!!
שזה לא יעורר לך את הביטחון!
לאנשים חכמים יש נטיה לעבד את הביטחון מהר מידי!
היא החמיא לך?! תהנה מזה!!
ב"הצלחה!!
מישהו שמבחינה אינטלקטואלית יותר חכם?
עם יותר ידע כללי?
יותר שנות לימוד?
תפיסה מהירה?
אנטואיציה?
זה ממש תלוי.
יש חכמת חיים ויש חכמה בשכל..
כאשר אדם למד הרבה ויש לו הרבה ידע- מעולה, אבל גם לא יפריע לי אם לא...
וגם אם האדם שנמצא מולי הוא אדם בעל תפיסה מהירה, והבנה טובה של המציאות, ובכלל,
זה מעולה,
אבל, אני ב"ה כן אדם שיש לו קליטה מהירה והבנה,
ויפריע לי לתקשר עם מישהו שייקח לו הרבה זמן לקלוט מצבים, או הסברים, וכדו'...
מקווה שהובנתי...
בקיצור, יותר חכם ממני, בכיף!
פחות- תלוי לאיזה חכמה אתה מתכוון
אם את מרגישה שיש כמה סוגים את מוזמנת להתייחס לכ"א מהם בנפרד (כמו שעשו פה..)
פשוט נראה לי יותר מעניין להשאיר את הדיון בצורה הרחבה שלו, ולא לצמצם אותו למקרה הספציפי שהעלתי.
אם את מתעקשת להגדרה, הייתי הולך על משהו שנופל בין אינטלקטואלית, ידע כללי ותפיסה מהירה..
"חכמה" זה מושג שקיבל רק אחד מהפירושים שלו, הפירוש הממוסד כמובן
, ושכחנו את השאר...
וזה אפילו יותר מזה- שיטת "ריבוי האינטיליגנציות" מדברת על 8(!!) סוגי אינטיליגנציה. וכל אחד יכול לראות במה הוא יותר חזק.
כמו שננשמה אמרה- זה תלוי למה הכוונה, ותמיד אפשר למצוא במה מישהו אחר טוב.
העניין כמובן הוא לא ההשוואה כמה מישהו חכם ביחס אליי, אלא פשוט מאוד: האם אני מעריכה אותו בשביל מי שהוא?
אם כן, הוא לא צריך להיות חכם ממני כדי שאעריך אותו.
אם לא- זה לא משנה אם הוא יהיה יותר חכם, זו בעיה הרבה יותר עמוקה.
אז הוא לא יבין את האסוציאציות שלי בגלל שאין לו ידע כללי? אז הוא לא יוכל לעזור לי בש.ב במשוואות דיפרנציאליות? אז הוא יקלוט לאט יחסית את הבדיחות?
אם אני מעריכה אותו, כל זה לא ישנה לי. וגם אם זה לא מה שציפיתי מראש...
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם".
לגבי שיטת ריבוי האינטיליגנציות, אני מניח שאת מבינה שאני לא מתכוון לאינטיליגנציה רגשית לדוגמא... לפירוט ראי מה שהגבתי לצדיקה אחותך
בכל מקרה,לפחות בסוף דברייך, ענית לשאלה ההפוכה.. השאלה היא אם את מפחדת שאת לא תביני את הבדיחות שלו/ לא תוכלי לעזור לו בש.ב. במד"ר.
לגבי אמצע דברייך, שמהם ניתן לדייק תשובה לשאלה, אני מתכוון יותר למקרה שאת כן מעריכה אותו, ועל זה שואל אם זה שהוא יותר חכם יפריע לך. (כי אם את לא מעריכה אותו מסיבות אחרת אז השאלה לא ממש רלוונטית).
בחורה שמרגישה שהבחור הרבה יותר חכם ממנה(עם דגש על ההרבה)
זה אכן יכול להפריע לה מכמה סיבות:
א. תחומי עניין שונים
ב. קצב קליטה שונה ולא נעים לה לבקש שיסביר את עצמו שוב ושוב
ג. תחושה של דיבור עם מישו הרבה יותר מבוגר כגון רב\ מחנך ולא בחור שאני הולכת לבנות איתן בית בע"ה
ד. זה מאיים לפעמים...
אך אף פעם לא יזיק שהבחור יהיה יותר חכם ממני...
בכל מיני תחומים.
בגלל שגברים בטבעיות שלהם הם אלה שאמורים להוביל בית הם אמורים להיות קצת יותר "מעל" האישה שלהם.
קצת יותר חכמים,קצת יותר דתיים,קצת יותר בוגרים וכו'.
כי מי שאמור להוביל צריך להיות מוצק יותר בדעותיו ובאופיו,ובנוי יותר.אז זה המצב.
(כרגע חלק מתופעת הרווקות קורת כי בנות מתעצבות ומתייצבות על עצמן מהר יותר מבנים... והן מחפשות גר שיהיה גבר-יוביל,שיהיה אפשר לסמוך עליו וכו'.ואין הרבה כאלה בשטח אז המצב עצוב...)
לכן,יהיה לי קשה מאוד לצאת עם מישהו פחות חכם ממני. קשה עד בלתי אפשרי.
הייתי רוצה מישהו יותר חכם. לא בהרבה,שלא יבואל י איזה גאון מטורף וארגיש טיפשה לידו.כן מישהו עם קצת יותר איקיו משלי.
הגבר לא אמור להיות "מוביל", וגם לא טרקטור, וגבר לא אמור להיות "יותר" ממך.
ומי שמחפשת להתחתן עם דבר כזה- ד' יעזור...
גבר אמור להיות שותף, שותף שווה ערך, ברור שלכל אחד יש כשרונות גם לך וגם לו.
ואם הוא למד בישיבה- אז הוא יודע יותר תורה...
איך זה קשור לחכמה?!
ואיך תמיכה באישה זה קשור לחכמה?
צאו מזה, יש המון בחורים חכמים, שהרגש שלהם שואף לאפס, וההתנשאות שלהם בלתי נסבלת.
לא צריך לחפש "חכמים", ולא "מובילים"- צריך לחפש אדם טוב!
אני מצפה לתגובה...
(סליחה ומחילה על ההקפצה)
כתמר יפרחבהם 'קחו עמכם דברים' ואנוכי, הסברנו את דברינו בהרחבה לאחר שאתם לא הבנתם את כוונתנו...
האמת, מבחינתי את פטורה בבחינת "הגונב מגנב פטור"...
(כלומר, את צדדת בדעות שהובנו אחרת.. את מעין כלי שלישי..(מטאפורות של דוסים..)
כתמר יפרחוקראתי את דברייך,בשנית. והבנתי והפנמתי.
בבחינת "כל הבנים כלים וכל הבנות שוטפות כלים"
אם יש כאן מישי שמחפשת
מישו שיוביל ויחליט ויהיה יותר ממנה,
אז יצאתי פעם עם מישו שחושב שזה תפקידו...
באותו זמן אמרתי שאני לא מציעה לו לעולם,
אבל אם יש מישי כזאת....
בחור שלא מצהיר קבל עם ועדה שהוא המוביל והוא מעל, בחור שלא מחפש את השררה(כביכול),שלא מעוניין לצעוד בראש אלא ללכת יחד,יד ביד ובשותפות- אותו אקח לי והוא ימשול בי..
דומיננטי יותר ומי פחות. לפחות כלפי חוץ...
הכוונה שלי לא הייתה להגיד שיש כאן סוג של עליונות גברית,ממש לא.
אלא שמבחינת הנהגה של בית גבר אמור להיות דומיננטי יותר (מאחורי כל גבר גדול עומדת אישה גדולה עוד יותר....) ולכן במובן מסוים הוא צריך להיות צעד אחד קדימה.
תתפלא,אני מכירה יותר מדי בנות שיודעות יותר תורה מהבייניש הממוצע,ושמות אותו בכיס הקטן.
תתפלא 2,הרבה בנות יוצאות היום עם גברים שהן מרגישות "יותר" מהם,ואוכלות אותם בלי מלח (בכל מיני בחינות-חוכמה,ידע,עומק,תורה,אחריות וכו').
תמיכה באישה קשורה לחוכמה,ודאי. קשר ישיר.
"מוביל" איננו "שליט". אין כאן יחסי שליט-נשלטת.או הפוך.
אלא מי נותן את הטון,למי יש יותר כח גברא לפלס דרך ולתת לבית כיוון.
איפה אלירז שתעזור לי....
נקדש את שמך..הוא למעלה היא למטה-זה רק ביטוי מעשי לרעיון הזוגיות ביהדות. והכל נכלל בהכל....
נקדש את שמך..קחו עמכם דבריםשהוא מעליה.
וזה לא בדיוק הצורת זוגיות לפי היהדות.
מה שזה כן אומר,
זה שהצורת הסתקלות על המציאות היא שונה יכולה להיות אותה הסיטואציה בין בני זוג והוא יחוש כנותן בו בזמן שהיא היתה חשה כמקבלת. אני יכולה לפרט יותר, אבל זה ארוך, אז אם לא הבנתם אני יוכל להסביר ממש, אבל בגדול זה הרעיון.
זה ממש לא מחייב שהבעל מעל אישתו, וזה אפילו לא משתמע מכך.
שבמובן מסוים הבעל מעל אישתו?
אגב, את בבחינת כלי שני.
כלומר, אם את ספרדיה גם לך יש פטור,
אך אם הנך אשכנזיה מן הראוי שתדבקי במנהגי אבותייך.
(ואם לא הבנת, עיייני בתגובתי לכתמר יפרח, אותה פטרתי מתגובה, שכלי שלישי זה "לכולי עלמא")
אישה לא צריכה להתבטל בפני בעלה. הם שניהם שווים וכל אחד תורם את חלקו בזוגיות.
משפיע ומושפעת?
זה פועל בדיוק אותו דבר גם לכיוון ההפוך.
משפיעה ומושפע.
נראה לי שבעבר היה נראה שהגבר הוא יותר המשפיע והמוביל בגלל שאז "כל כבודה בת מלך פנימה" היה אומר שהאישה במטבח ובתכלס רק קולו של הגבר היה נשמע.
מרשעת...!
אלא העניין הוא שהאישה הייתה בבית כי ככה היה מקובל. נו, שיהיה צניעות. זה לא הבעיה.
אבל הגבר היה הקול המושמע יותר.
בתכלס- תשאלי כל גבר- האישה היא שקובעת
אפילו בסיפורים על רבנים גדולים- תמיד טורחים להזכיר את הרבנית ותמיד תמיד תמיד יגידו שהיא הייתה עיקר הבית.
משפיע-מושפע עובד לשני הכיוונים בזוגיות. ואם לא.. חבל.
ולגבי ההתבטלות שכתבת בסוף- כן. ככה זה בדיוק אצל נשים לגבר מכה. אולי עדיף להתגרש. (טוב נו.. זה קיצוני. אבל אני לא חושבת שיש הרבה גברים שיעריכו את הנשים הכנועות שלהם).
על "ואל אישך תשוקתך".
אישה היא דמות חזקה. אם לא היה לה את התכונה של הצורך בגבר- לא היינו מתחתנות כי היינו יכולות להסתדר לבד. כן כן.
אני יכולה להעיד את זה על עצמי שכרגע אין לי שום צורך בגבר. אז זה נשמע לי פירוש יותר הגיוני מהפשט שנתת.
ואם כבר, רק חזקת את דבריי.
מה זה "אם לא היה לה"? זה לא בטעות! ככה הקב"ה ברא אותנו.
"והוא ימשול בך"...
בהתחלה אולי הצגתי את הפשט, אבל לגבי "משפיע-מושפע" אלו דברים שמקורם בתורת הסוד.
וטמונים בטבעו של העולם, כפי שהסברתי בדוגמאות..
ועכשיו חיפשתי לך גם מקור: הנצי"ב ב"העמק דבר", בראשית א' א':
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"
בתחילת הבריאה עלה על רצונו יתברך,
להיות הליכות העולם כולו משפיע ומושפע.
והנה כל המשפיעים מכונים "שמים",
וה"ארץ" מורה על המושפע, שהוא בטבעו רץ לקבל ההשפעה.
ומי שדעתו יפה, ימצא ברמז הכל..."
"תמיד טורחים להזכיר את הרבנית ותמיד תמיד תמיד יגידו שהיא הייתה עיקר הבית"
אמת. את יודעת מה לא טורחים לומר?
את היחס של הרבנית כלפי בעלה.
פעם אחרונה, אני לא חושבת שהאשה צריכה להיות שפחה כנועה של בעלה!
ובכלל, כל היחס הזה כלפי הבעל הוא מצד האשה בלבד! הבעל לא צריך לצפות לכך, ולא לחוש עליונות עליה!
ואת זה ששרה ישבה בתוך האוהל,
זה שזה כתוב יכול גם ללמדינו הפוך- היא היתה הרבה בחוץ,
ולכן ראו לציין שהיא היתה באוהל,א
חרת למה לכתוב היכן היתה?!
אם תמיד היא בתוך האוהל, אז ברור שהיא שם!
ואין לי בעיה גם אם היא תמיד היתה באוהל, שלא יובן לא נכון....
למה לא לשרשר נכון? 
ולהגיב בהקשר הנכון?
ולגבי שרה שבאוהל, מחילה, אבל פשוט הוצאת את הדברים מהקשרם המקורי והקשרם פה..
זה נכתב בתגובה לסטיגדיש..
ולגבי הרישא שלך, שוב, זה לא תזה שאני המצאתי..
ואצטט עצמי בשנית: ״זה הטבע שהקב״ה הטביע במציאות לאחר חטא אדם וחוה״.
להתווכח על זה, זה כמו לטעון שעץ יכול לדבר.. זו המציאות. ככה נבראנו.
חוכמת חיים, תורה, הלכה וכו' - אשמח אם הוא יהיה הרבה יותר בקיא בזה ממני (זה גורם לך להציב לעצמך רף גבוה, ולדעת שתמיד יש לך לאן לשאוף בקידום האישיות שלך).
חוכמה ידע (מתמט', פיזיקה, כימיה,, מחשבים וכו')- גורמת לרתיעה.
זה לא מתוך פגיעה באגו כמו מתוך זה שיש אנשים שנוח לך להתבטא לידם ויש כאלה שגורמים לך אי נוחות בזה שאתה מפגין את הידיעות שלך בחברתם.
אם אנשים אוהבים תחום מסויים יש להם נטייה לפתח את הידיעות באותו תחום והרבה פעמים כשאתה מפתח את עצמך מבחינת ידע זה בא על חשבון דברים אחרים יותר מהותים לחיים שצריכים להקדיש להם יותר זמן. או במילים אחרות, כשאדם מקדיש את החיים שלו למירוץ אחרי תארים, דוקטורטים וכו' זה בא כתחליף ל'מירוץ 'אחרי גדלות בתורה, עבודת מידות וכד',ואישית סדר עדיפויות כזה מרתיע. (וזה מצטרף לנימוק הנ"ל ש'זה לא מתוך פגיעה...' )
(אני יודעת שא"א בעולמנו הקט לחיות בלי מקצוע ביד אבל אם היתה אופציה של להתפרנס בכבוד בלי כל הפרוצדורה הזאת של לימוד לתואר [לדוג' קבע (למרות שבשלב מסויים גם זה מצריך תואר)] אם הייתי יכולה הייתי בוחרת בה).
בן אדם ממש אוהב מתמטיקה/פיזיקה או משהו כזה..
כ"כ מעניין אותו שהוא אפילו הולך ללמוד את זה, ובאופן טבעי הוא גם יוצא עם תואר ראשון/שני וכו'..
איך מזה את מסיקה שהוא לא משקיע בעבודת המידות/בורח מלימוד תורה?
איך הוא שונה מסטודנטית לעבודה סוציאלית שגם עושה תואר ראשון/שני?
בגלל שזה מתחום מדעי הטבע זה הופך אוטומטית לרדיפה שלילית?
אחרים'- זה לאו דווקא שהוא לא משקיע בנ"ל אלא פחות ממה שהוא יכול היה להשקיע.
אין נפקא מינה אם זה/זאת סטודנטית למדעי החברה או שזה סטודנט להנדסת מחשבים כל עוד זאת צבירת חוכמה שלא גורמת לך לשפר את האישיות שלך/תרומה שלך לעמ"י . ואולי מכאן נבעה הרתיעה של הצד השני בשיחת טלפון שלך.
אם מתמטיקה מעניינת אותך אז תלך ותפתח את עצמך בתחום וזה לא אמור לשנות לך אם לבנות יש רתיעה מזה אם לאו, הרי כל עוד השליחות שלך היא להיות מתמטיקאי מדופלם אז גם מן הסתם משמיים מתאימים לך מישהי שלא תירתע מהעניין.
אני יכול לקבל את העובדה שהיותי מתמטיקאי מדופלם לא משפר את האישיות שלי, אבל להגיד שזה לא תורם לעמ"י זה כבר לדעתי ממש לא נכון... (אני משאיר לך לחשוב למה).
אגב, תודה על ההתייחסות המתמשכת.
שאני חושבת שכל מי שעוסק במדעי הטבע לא תורם לעמ"י, ההפיך הוא הנכון כל אחד והכישורים שניתנו לו משמים. אבל, (אחרי שכתבתי את התגובה חשבתי על זה שהנימוק הבא הוא השורש לכל הנימוקים הנ"ל) -
לאנשים יש נטייה להתחבר לאנשים שבאופי הם בדיוק כמוהם או בדיוק ההפיך. לכן יש כאלה שיחפשו בחור שיהיה דומננטי יותר , שיגיב במקומן [קרי חכם ומשכיל יותר] וכו' ויש כאלה שמטבען הן כאלה שמחפשות תשובות בעצמן ולכן בבעל שלהן הן יחפשו מישהו שלא צריך להתפלפל איתו ולהיכנס איתו לויכוחים [כמובן שיש נושאים שברור שהם מצריכים עיון ודיון משותף אבל יש הבדל בין נושא חד פעמי לבין שיגרת חיים] . לצורך העניין זה כמו שהרב צבי נריה זצ"ל אומר(אם המקור עצמו קריטי אני אוכל לחפש ולצטט אותו) שאת החיים צריך לחקור אבל בנושאי אמונה צריך לקבל דברים בפשטות ובלי הרבה ויכוחים.
(ושוב שלא ישתמע שאני מזלזלת באופי או סגנון מסויים כל אחד/ת ומה שמתאים לה/ו)
אם הנימוק עדיין לא מספק אשמח אם תחדד את השאלה או לחילופין תגיד מה הדעה שלך בנושא ואז אוכל להגיב.
ובכיף ,יותר ממה שאני עונה לך דברים מתחדדים לי..
אני לא רואה איך חוכמה יכולה להזיק לי...
כמובן שבאיזון ובלי התנשאות.
השאלה אם יש לו כל מיני גינונים ומניירות. אם הוא מתנשא - אין הבדל אם
הוא אכן חכם או לא. אם הוא אדם צנוע, פשוט, שמח, חביב - אז החכמה היא
רק פלוס. אדם שנעים להיות בחברתו, מודע לצורך להיות רגיש, נותן השראה.
אם כי יש אנשים שדווקא האישיות האצילית שלהם גורמת לך לחוש קטן לידם.
אפילו שהם נחמדים, צנועים ובעלי מידות מאין כמותם. אז - הבעיה היא אצלנו,
ואנחנו צריכים להפסיק למדוד את עצמנו ביחס לאחרים. עבודה קשה מאוד אבל
יחד עם זאת מאוד חשובה.
בנות בדרך כלל מחפשות באופן טבעי "מישהו להישען עליו",
מישהו שהן יוכלו להסתכל אליו קצת למעלה, שיוביל את הבית.
להפך..
אני אשמח אם בעלי יהיה חכם..
זה יכול להיות ממש משעמם לדבר עם אנשים כשאתה יודע את כל מה שהם יודעים...
או שאתה כבר יכול לצפות את התגובה שלהם מרוב שהם רגילים וצפויים.. ואני אומרת את זה בתור בנאדם עם שכל ממוצא ונורמלי,למרות שאני לא יכולה לערוב לכך שכולן מרגישות כמוני..
אני דווקא אשמח וארצה יותר חכם ממני.
אבל מה זה נקרא חכם? השכלה?
אם אני עושה דוקטורט, אז אני הכי חכמה? לא נראה לי...
והאם זו חוכמת חיים או חכמת ציונים?
בקיצור, זה דבר מורכב, אבל לא רק שלא יהיה אכפת לי, אני אפילו אשמח.
לגבי ההגדרה לחכם אפשר לראות את תגובתי לעייל (היא לא מחכימה במיוחד אז אל תצפה ליותר מדי..)
בכל מקרה משכיל וחכם אלו שני דברים שונים, ואכן אפשר לענות על השאלה בצורה שונה כשמתייחסים כל פעם למובן אחר.
ספציפית אני כיוונתי למישהו שיש לו את שני הדברים ( כאמור זה לא מתחייב, אבל יש קורולציה די ברורה ברוב המקרים).
למה שמישהי תחשוש? זו בדיוק השאלה.
למה התעוררתי לשאול? כי נתקלתי בכאלה שחוששות.
יש אנשים חכמים שיודעים שהם חכמים אבל זה לא משהו שמאיים הם לא משדרים יוהרה או עליונות, ויש כאלה שמחצינים את החכמה (לא בטוח שהם מודעים לזה בכלל) וכו' וזה מרתיע במידה מסויימת. זה להרגיש קטן מדי לעומתם, שהעולם שלך יותר צר ומצומצם והם "יורדים" אליך. זה יכול להתלוות בתחושה (זו פרשנות סובייקטיבית) שהוא מבקר כל אמירה כי הוא יותר חכם וזה לא נעים להרגיש תחת בקורת כל הזמן.
איך מודדים חוכמה ? למד הרבה שנים, בעל כמה תארים גבוהים? מבין דבר מתוך דבר? למד מקצוע הדורש מיומנות רבה, יודע מטמטיקה מסובכת? לא יודע ..
נפגשתי עם הרבה אנשים בעלי תארים מכובדים ויודעים הרבה מטמטיקה ואחרי שיחה עמהם הגעתי למסקנה שהם טמבלים מדופלמים. ונכנסים ללא הפסק להסתבכויות בנושאים של יום יום. יש החכמים להרע ויש החכמים להיטיב.
התכונה הכי חשובה לבן , בת זוג היא "טוב לב". אם קיים טוב לב חוכמה יתרה הן של האיש והן של האישה יש בכך יתרון אם אין טוב לב החכמה עלולה להיות חיסרון כי החכם או החכמה עלולים למצוא תחבולות חכמות איך להתנכל לצד השני.
שיהיה בשעה טובה ושנה טובה.
אלא עם תלמיד-חכם...
כלל וכלל לא מפריע לי לצאת עם מישהו יותר חכם ממני, ההפך, נראה לי שאני מחפשת את האדם הזה שאוכל להעריץ את החוכמה שלו ולשמוע את דבריו בשקיקה. ופה יכולה להיכנס חפירה על היבטים שונים של חוכמה....
בדיוק כך
כאילו, כמה פתוחים אתם שם וכמה אתם מראים אהבה? אפילו כשזה "לא מכבד" |הגיה אשכנתוזית|
אבל אצלנו בבוקר יש קרב אימתנים בין אבא לאמא שלי. קרב פלוצים ליתר דיוק. אבא שלי תמיד זה שמתחיל ביריית פתיחה
אבל אמא שלי נותנת פייט. ואז מתחילות הצעקות והיא מעיפה אותו מהחדר. ממש כמו פיוונה ושרק ואז הם צוחקים על זה בקולי קולות ואז צורחים עוד פעם. ואז אוכלים.
אני מסתכל עליהם מהצד כשהם בבית או כשאני לוקח אותם לטייל. והאהבה שלהם היא כמו ריקוד. האהבה שלהם אמיתית. והם ככה כבר 40 שנה. ואמא דתיה והוא לא. ועדיין.
בשורה תחתונה? אני רוצה שאשתי תראה שהיא אוהבת אותי גם דרך צרחות וגם דרך פלוצים אני רוצה שהיא תפליץ בחופשיות ואני אריח ואתמוגג. וכנל. אני לא מעוניין באהבה הססנית כזאת
שחוששים להגיד מה שחושבים. כזאת שמשאירים בבטן תרתי משמע. אני רוצה אהבה אותנטית אמיתית של תכלס!
וחאלס כבר עם המחשבות על הלא ראוי. לא ראוי זה להסתיר ולהתבייש
משני סוגים.
מפתיע במקוריותו, מבריק.
או מפתיע בגסותו.
זהו.
ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.
אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.
ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים
סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)
אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)
*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)
'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.
לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.
וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות
השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,
סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)
וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.
נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..
לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.
אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות
שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.
לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.
אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.
ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת
או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר
מה אתם חושבים על פנייה לבחורה שמצאה חן בעיניך בווצאפ או בפייסבוק, או בכל כלי אחר ?
לשלוח הודעה נחמדה והכל בצורה נעימה ..
נגיד אני שמעתי על חבר שהציעו לו את אישתו וזה לא יצא לפועל , אבל הוא הרגיש שהיא מוצאת חן בעיניו ופתאום ראה אותה בפייסבוק ואמר יאללה למה לא לנסות, וב"ה הם נשואים עכשיו.. והם דוסים ממש ..
בעיני אם אני מתבונן בזה אני חושב שבסוף המטרה שלנו זה להתחתן אז מה זה משנה באיזה דרך, אם הכל בצורה נעימה וטובה..
מסקרן אותי מה אתם חושבים ?
לכל מגזר חוקים משלו ולא תמיד נעים כשפונים ישירות
והוא מאוד תורני ואעפ כן ברוך ה' הם נשואים ..
מנגד אני יכול לומר שראיתי בחורה בסגנון שאני מחפש וידעתי אם אפנה ישירות פנים אל פנים היא תעיף לי נעל לפרצוף
ומכבדת אז למה לא ..
פונים. מקסימום, מקבלים סירוב או התעלמות וממשיכים הלאה.
יש דרכים שיפתחו לך את כל הדלתות ויש אמצעים שינעלו את כולן
שם כולן מחפשות שידוך,
וכולן פנויות.
וזה עדיין קשה למצוא אחת מתוך חצי עולם.
אם לא תכיר אותה...
איך תדע בכלל אם היא מתאימה לך?
תעשו מה ששומר עליכם וטוב לכם
אם מכיר את שניכם-הכי טוב. אבל גם אם לא, היא תרגיש יותר בנח לסרב בצורה מכובדת, וממילא תהיה גם יותר פתוחה לשמוע (ואולי להפך), מתוך הידיעה שהבחירה באמת בידיים שלה.
הרב בורשטיין אומר שמי שרוצה הוא מוכן להיות בצד ג'.
אגב, נקודה, תורני-תורני פחות מצוי בפייסבוק. לא בא לומר שהם לא זוג תורני, כי זה כן קיים, אלא שיש רצף, ומה שמתאים לתורנית שנמצאת בפייסבוק לא בטטח יתאים למי שמתרחק ממנו.
ככה גיליתי לאחרונה
בכל מקרה, 'כך גיליתי' זו לא ראייה מדעית'.
וגם אם הוא ביקר שם, מכאן ועד למעקב אחרי דמויות, ויצירת קשר בעקבות כך, הדרך קצת רחוקה. לפחות בסביבתי.
פגיעה, העלבות, וגם טעות, במידה והיא לא בדיוק זו שאתה מחפש. כי אפשר דרכו לברר, מיהי הבחורה הזו.
אני נגיד כנראה לא הייתי זורמת עם פניה כזו לדייט (בעיקר כי מרגיש מנותק. מה אתה יודע עליי?)
אם זה מישהו שמכירה שלום שלום והוא כותב- יש מצב
ובכללי, הייתי מעדיפה שיגיע דרך צד ג' (חברים משותפים וכו), שאוכל לשאול עליו וכזה.
אבל אם בא לך לכתוב ואין צד ג'- רק חשוב לכתוב בצורה מכבדת ולא מטרידה, ושאם היא מסרבת אז לקבל זאת בנימוס (לפחות מולה)
ולכתוב לה בצורה מובנת אם אין ביניכם היכרות: לא סתם "היי" ולחכות לתשובה, אלא הודעה קצרה של אני __, ושמתי אליו אליך דרך __ (הקבוצה המשותפת למשל). ומשהו בסגנון של אשמח להכיר אם זה מתאים לך כעת וכו.
והיא יכולה לענות "לא מתאים לי כרגע" ומן הראוי שתכתוב משהו בסגנון של "מובן לגמרי, בהצלחה!!"
לא להתחיל להתווכח איתה או משהו
(זה אמור להיות מובן מאליו, אבל במציאות נראה שלא. לכן כותבת)
כבר תקופה אני במסע של החיפוש. בזמן הזה אני משתדל מאוד לא לשקוע בכל הבאסה שהתקופה הזאת מזמנת (למרות שמדי פעם זה בלתי נמנע, כמו עכשיו), ועברתי עם עצמי ועם אנשים טובים תהליכים באמת מופלאים ביחס שלי לעצמי, ובהסתכלות שלי על קשרים ועל תקשורת בכלל. אחת התובנות החזקות שהתחדדו אצלי לאחרונה זה שיש לי צורך עמוק (לא יודע בדיוק ממה הוא נובע, אולי אירועי ילדות וכדו') בהדדיות בקשר. אני מאוד אוהב ורוצה להשקיע ולהעניק, אבל היו לי קשרים שהרגשתי שזה מרוקן אותי פשוט כי לא קיבלתי הערכה מהצד השני. נסיעות שנסעתי וקניות שקניתי נלקחו כמובנים מאליהם, ובאופן כללי לא הרגשתי בשיח שבאמת מתעניינים בי. לא הרגשתי שהיא שואלת אותי שאלות כנות עם רצון באמת להכיר אותי, אלא הרבה פעמים הרגשתי שאני נשאל שאלות כדי לראות האם אני מתאים לה, מה שנתן לי תחושה רעה של חוסר ערך עצמי ורצון "להוכיח" את עצמי בקשרים האלה, מה שהוביל לריצוי וכדו'. פשוט הבנתי שאני צריך מישהי עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, שיודעת לתת מקום, להקשיב הקשבה פעילה, שמתעניינת, משקיעה ובאה לקראת. לא מישהי "רגישה" שה"עומק" שלה הוא הרגש שלה בלבד והכל סובב סביבו, בלי לנסות להיכנס לראש של השני, אלא מישהי שרגישה לאחר ויודעת לקחת צעד אחורה בשביל השני. מה שאני שואל זה האם זה נכון? הרי ודאי שתפקידי כה"גבר" בקשר דורש ממני את ההובלה, יציבות, השראת ביטחון וכו' וכו' אבל אני מרגיש שבשביל שאני אוכל לתת את הנ"ל מעצמי באמת, בדרך המיוחדת שלי, אני צריך קודם כל הערכה. אני לא מחפש שיקנו לי מתנות או שילטפו אותי, אבל אני כן רוצה שכשאני משקיע ונוסע רחוק או מביא איזו הפתעה, שהיא פשוט תחייך, תסתכל לי בעיניים בכנות ותגיד "תודה רבה, זה ממש לא מובן מאליו". אני מחפש את ההדדיות הקטנה הזאת, להרגיש שזה גם בא ממנה, וזה דבר שחשוב לי כבר בתחילת קשר...קיצור מה דעתכם? אני טועה בהסתכלות שלי על מקום האיש ביחס לאישה בקשר ואני צריך לעבוד על זה? מה שאני מתאר לא קיים? זה קצת מתיש לא למצוא את זה שוב ושוב ועד שכן יש משהו בכיוון הוא נחתך...
אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.
בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.
רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.
אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.
לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,
בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.
מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.
ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.
אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),
כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..
קצת כמו שכתבת על הריצוי.
אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.
זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.
ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.
כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.
אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.
נכון לשני המינים..
נקודה נוספת,
יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.
לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.
אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.
נקודה אחרונה,
על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.
כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.
עוד קשר שנגמר אחרי פעמיים. כבר לא סופרת כמה כאלה יש לי ברזומה. וזה היה נראה כיוון טוב אבל החליט לחתוך. מה יהיה? זה פשוט מתיש לחזור ללופ הזה שוב ושוב ושוב איך מקבלים כוחות? וזה שאף אחד לא מבטיח לי שזה באמת יקרה מתישהו זה עוד יותר מייאש. אוףףףף פשוט אין לי כוח אני כאילו בתחתית של התחתית, אין לי קשר, אין לי כלום, וזה זמן גם רק לבנות קשר שנראה טוב עד שיודעים אם הוא באמת מתאים. מתחילה להבין כאלה שהתחתנו פשוט עם ה"הבא בתור" שרצה אותם, מעניין איפה הייתי היום אם הייתי עושה את זה ולא חותכת מכאלה שרצו אותי ואני לא רציתי, אולי הייתי מאושרת עם ודאות וביטחון בחיים? אולי עשיתי טעות שחתכי כי זה עניין של עבודה משותפת? כבר לא יודעת מה לחשוב 
אני מבין את החוויה שלך את התסכול. למה לא היה עוד פגישה? השאלות האלה ברורות.. תזכרי שה' מכוון לך את ההכי טוב בשבילך. וקשה לראות את זה כשאנחנו במיצר
שולח לך מפה חיבוק גדול ומאחל לך שתכירי את האחד שלך. את לא צריכה להתפשר על מה שנכון לך וחשוב לך. רק תאמיני שהוא יגיע
ואם צריכה תמיכה רק תבקשי אנחנו פה בשבילך
כואב לקרוא
@רק נשמה את תפגשי בעזרת ה' בקרוב את הבחור שלך את האחד שמתאים לך ולמה שאת מחפשת אל תתייאשי תמשיכי להאמין. נכון עכשיו קשה ולא קל בכלל וגם להתעודד לא תמיד מרגיש טוב. אבל באמת שאם תאמיני בעצמך ובדרך שאת עוברת בסוף את תכירי את האחד שלך
אנחנו כאן בשבילך.
היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.
שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.
מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.
מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.
קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.
דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.
כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי
אני שמעתי כמה סיפורים -
שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,
והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.
ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.
הזיווג היא הולדה.
גם ה"תענוג" סופו הולדה.
לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.
היא לא רווקה בכלל,
יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.
ומה אחר כך?
תוליד שוב מגבר אחר?
לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...
יש מיילדת ללידה ביתית,
גם בית חולים זה בסדר.
וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.
אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,
אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.
לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.
שילדה מהפרייה. דתית חזקה, אינטליגנטית, נחמדה....חברה של בת של חברה....
היה טוב לדבר א יתה, אם את חושבת על זה, אבל ברור שצריך לשאול אותה
אם היא מסכימה לשתף.
שתי בנות שגדלו ביחד בגן וגילו שהן אחיות,
לאחר מכן הן גילו שיש להן 16 אחים מ16 אימהות שונות. כולם מאותו תורם.
פשוט בוחרים לא להכיר אותו
לק"י
(בלי קשר לשרשור הספציפי).
יהודי המאמין וירא ה' -
ירצה לקיים את דבר ה'.
מי שלא מאמין -
גם אין לו סיבה לחיות או סיבה להתרבות.
ומקיים את זה כמו בעלי חיים.
בכל מקרה - הטבע שה' נתן בחי זה להתרבות. וזה קורה.
לק"י
אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים.
וזוגיות בלי אהבה וקשר בין בני הזוג היא לא מתכון לחיים מוצלחים.
והאהבה לבחור
ואני חושב שיש מי שלמעלה שברא אותנו ומשחק בנו
לק"י
כך שלא רואה סיבה לדון סתם.
ועדיין זה המצב גיל 40 מתקרב ואין ברירה מי שבגילי ומעל גיל מסויים בכלל כבר לקחה החלטה לגביי זה.
בגיל 28 מין הסתם לא חושבים על זה אבל בגיל 38, 39 ו40 כן.
כבר השלמתי ממזמן שלא אהיה אמא צעירה ולא כלה צעירה בגילאי 20 ו30 המוקדמות. זו בשלות שאת עוברת ככול שאת גדלה. זה המצב שאליו הגעת ומפה צריך להחליט החלטות קדימה. (זה המקום לומר למי שמעל גיל 30 ורוקה רוצי לעשות שימור פוריות )
לא נחכה לזוגיות הנוצצת לעד בינתיים יש חלום להיות אמא ולהגשים את הפן הזה בתוכך.
לפחות איך שאני הבנתי, כואב לה על הסיטואציה... לא בקטע של ביקורת אלא כי באמת זו שאלה וסיטואציה שקשה איתן רגשית...
כבת לבת בטוחה שכוונת התגובה היתה להביע רגישות.
בעז"ה שכל התקוות והחלומות יתגשמו במהרה.
(כאן לדעתי פחות יהיה מענה הטווח גילאים והסגנון די ספציפיים)
לפני תקופה יצאתי עם בחור שהרגשתי שיש התאמה ממש טובה, אני ממש רציתי להמשיך. הוא לא.
סיים את זה בבחירת מילים גרועה שפגעה בי מאוד ומאז זה יושב עליי.. יצאתי מאז עם כמה בחורים, שעל הנייר לא הכי התאימו אבל הרגשתי הרבה יותר משוחררת איתם ולא "לחוצה" כמו שהייתי איתו.
יכול להיות שאותו ניסיתי יותר להרשים ואותם לא, אבל בעומק ובדיעבד הרגשתי שהוא מאוד בוחן אותי.
בכל מקרה, מרגישה שהלב שלי נחסם קצת ועדיין חושבת עליו (לא ממקום של רצון לחזור אליו) אלא בכללי על הדמות.. הוא ממש ענה על כל הקריטריונים שחיפשתי (שזה דיי נדיר בסגנון שלי) ועכשיו שוב חזרתי לצאת עם כאלה שהם חצי עונים, שזה מבאס כי מרגישה שעדיין מורידה על אותם דברים עד לרמה שעכשיו לא מוכנה לשמוע אפילו אם יש שוב את 2 הנקודות שזה תמיד נופל עליהם. [נראה לי לגיטימי].
וזה לא שהבחורים האלה לא טובים, להפך הרבה יותר אמפתים ורגישים והיה לי כיף איתם- אבל הם פשוט לא התאימו.
ובא לי להרגיש.. אבל מצד שני מפחיד להרגיש. [יכול להיות שכל זה בכלל קשור לתקופה עמוסה ומושלך על השידוכים].
והתעייפתי מהחיפוש הזה שזה יתאים וגם יזרום, מה הבעיה שזה יגיע ביחד?!
גם מרגישה שהסביבה לא הכי מצליחה להבין מה יש לי, למרות שאני מסבירה. וזה עוד יותר מקשה!
ונסיים בנקודה טובה,
שבאמת התחדדו לי הנקודות שאני מתעקשת עליהן כמה הן קריטיות לי.. וכמה מגיע לי טוב. בעזרת ה'!
חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.
אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.
לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.
ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.
ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.
לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.
יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.
בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.
באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.
אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..
ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.
זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.
ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..
ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..
חיבוק ענק, זה נסיון קשוח
תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו
תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך
תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך
המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק
את צודקת.
מותר לחשוב עליו מדי
פעם, לא קרה שום דבר
השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.
חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך
יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.
להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.
ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.
קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך
אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.
אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.
זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.
לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.
מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית
ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.
את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.
אל תצטערי על בחור שהולך שילך
מדוייק ממש.
באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.
חיזקת אותי
סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.
ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.
יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..
וייתכן שיטעו בדרך
חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!
כדאי לעשות מהר אחורה פנה;
ואולי (למרות שכנראה לא), יש לך נטייה לבחורים שבוחנים אותך, שאת צריכה להוכיח להם (ובעיקר לעצמך) שאת שווה,
על ידי כך?
להמשיך את החיים כרגיל...
והתחלתי איתך בפרטי
לק"י
ותזהרו בשיחות אישות.
אני אומר ההפך -
בנות אם ראיתן מישהו שמוצא חן בעיניכן,
תתחילו.
זה מחמיא מאוד.
רציתי לפרגן לה,
שתדע שיש הרבה בנים שעוד יתחילו איתה.
ולא צריך רבנים מדריכים ויועצים הם מאכזבים מאוד.
וברסלב זה האמת!
לק"י
ועדיין צריך זהירות.
(ואגב, כתוב לך בכרטיס שאתה "בקשר")
כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.
קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה
אני מצטט אותך מתוך הפוסט שלך: "על הבחורים שלא התאימו הייתי יותר משוחררת".
כלומר בעצם בסיפור שלו היית "לחוצה" או במילה אחרת - בחרדה. "הוא מאוד בוחן אותי". בחרדה מה יהיה. בחרדה שהוא ירצה או לא ירצה אותי. בחרדה שהוא ירצה להמשיך. בחרדה מהמילים הלא מדוייקות לך שהוא בחר בסוף הקשר.
אם אני מבין נכון. בעצם היית שם בקשר שבו את בלבלת בין רצון בקרבה או משהו כזה ("פרפרים בבטן") לחרדה.
במובן הזה הייתי מנסה להבין קודם למה את נמשכת למקום שעושה לך רע בגוף. ולמה את הרבה יותר חופשיה עם מי שאת לא רוצה בעצם (שוב, הכל במילים שלך מהפוסט, אני לא מכיר אותך!).
לפני שאת יוצאת עם עוד בחור שאת רוצה או שאת מרגישה שמתאים לך ונכנסת לפחד. יש לך שיעורי בית לעשות. והם שלך.
לאה אמנו מתי אמורה להיות אשתו של עשיו הרשע הדמעות ששפכה עזרו לה בהצלחה
תגידו לי אם אתם מסכימים עם הטענה.
אם אתה מרגיש בדייט במידה מסוימת כאחד שיש לו "יתרון" על הצד השני, לא תהיה לך את תחושת החרדה, אלא הדיבור יהיה יותר משוחרר וזורם, כי אתה יודע מה אתה שווה, ואתה מרגיש שאתה לא צריך להוכיח את עצמך.
עם זאת, הרבה פעמים זה יכול להיות בגלל משהו שיש לך ואין לצד השני, לדוג' כישרון מיוחד שאתה מתבלט בו ואתה שומע שהצד השני מעריך אותו. וכשזה קורה, יכול להיות שזה מוביל לכך שאתה פחות מתרשם מצד השני בגלל שהוא נמצא כביכול "מתחתך" כי אין לה את הכישרון שיש לך. וממילא אתה פחות מעוניין להמשיך בקשר.
זה יכול להיות כישרון נגינה, דיבור מול קהל, מראה וכו'.
דעתכם?
אין איך לטפל בבן אדם שפועל בצורה לא הגיונית.
לא בטוח שזה בגלל שהוא יותר בעמדה של בוחן, אלא שאת מרגישה צורך להילחם ולהוכיח, עמדה של ריצוי.
צריך לעבד, מה היה לי טוב שם, למה זה מה שהרגיש לי טוב, ולנסות להכווין את ההצעות והבירורים למקום הזה.
ובהחלט אפשר קצת לנוח. לא יותר מידי. אבל 'כחלום-יעוף'. החלום שהרגשת מתפוגג לאיטומוכבר פחות יושב על הלב, ואז הלב נפתח שוב.
חשוב עם זאת לשמר את הרצון ולעבוד איתו. רצון פועל. אם חושבים על הרצון, למה אני רוצה להתחתן, להקים בית, על המעלה שלו, מקבלים כוחות.
לזכור תמיד, אני עושה את ההשתדלות, הקב"ה מחליט מתי.
"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלות בוניו בו"
לדבר עם אבא על זה. הוא מקשיב. התפילה מועילה, ותפילה מתוך צרה מועילה יותר, ומעלתה גדולה (לדעת הרמב"ן זו הצוות מדאורייתא). אני רוצה להקים בית לכבודך, כרצונך. עזור לי.
יברכך ה'.
בנות אני מניח שאתם מחפשות מישהו שהוא גם רגיש מצד אחד ומצד שני גברי, אבל מישהו שיותר נוטה לרגיש המכיל המקשיב הנעים, מה אתן חושבות עליו ?
אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.
אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.
לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה
זה אחלה בנאדם להיות איתו...
ובסוף בסוף בסוף
אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....
תודה רבה !
אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..
לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות
מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?
תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)
תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה
אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..
יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .
נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות
יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..
לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..
בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך
תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.
ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.
הי, לא יודע אם מתאים לשתף כאן אבל בכל זאת...
אני גר בישוב מאוד קטן אי שם... היתה לאחותי חברה טובה שגדלה אצלנו ממש, ותמיד הדיבור היה היא לי ואני לה... [גם ממנה גם ממני]
בסופו של דבר כל אחד פנה לדרכו... ובאמת שכחתי ממנה עד שגענו לגיל היא לא הייתה הראשונה, אבל אני כן אגיד שלפני שנה ניסינו להציע אבל היא הייתה בוף תקופת מבחנים, מיד אח"F יצאה עם מישהו והתחתנה..
וואלה עבר לי יצאתי עם עוד, עדיין לא מצאתי...
אבל פתאום זה חזר לי בברומנג, לא יודע כל פעם שאני רואה אותה עם בעלה (נולד להם בן)... זה כן עושה משהו בלב...
ובשבוע האחרון פתאום יוצא לי לחושב עליה, ואני בלחץ מזה... מה הקשר שאני חושבב, זה כבר עבר לי.
וגם אני כאילו אומר מה אני ימצא...
בקיצור אני אוכל תסביכים...
לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.
כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..
אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .
ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע
אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.
ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף
זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב
רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח
אבל תדאג גם לעצמך
שהבנות שנפגשו איתך גם
יצטערו בליגת הבן העשירי
שלך ושל זוגתך בקרוב
