אררררררררררררררררררררר! :Oאח..

מי פה אמר 'ושמחת בחגך' שיהיה גבר וירים ת'יד. עצבני

היתושים האלה. אני אומר לכם, אני אכנס בהם! מה?
א"א לישון בשקט?! חייבים לתת עקיצה?!...

מצטער שאתם 'הכותל' שלי, אבל אני חייב לפרוק פה משהו,
ממש, כמה רגעים אחרי החג, ו -

"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, 
בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתרה שנאמר.." (רמב"ם)


אז למה אתם מוציאים אותי החוצה למה?! י'רבנן, ל-מ-ה ב-ח-ו-ץ?!...
אררררר! יתושים, חום אימים + קור אימים, כיור במרחק 20 ק"מ,
ואז אתם מצפים שאני אשמח הכי הרבה בעולם? ככה?!...

כבר עדיף לאכול ת'דיקטים של פסח עם מזגן בבית מאשר ---
סוכה בחוץ?! שמחה יתרה?! איך מצאתם קשר בין המילים?!...


עכשיו קבלו מהפך בחיים. חיוך
'שמחה', זה לא כסף ואלכוהול - וכן, תתפלא דודו אהרון,
אבל שמחה זה גם לא בחורה...
כי ת'כלס, כל האלה שמורחים מייק-אפ על הפנים (שם כולל לאנשים שחיים 'בכיף'...)
אתם תראו אותם - אנשים עצבניים, עצובים, ומשועממים בטירוף.
אז רגע, מי זו שמחה? איפה היא גרה? איך אפשר להשיג אותה?
הוווווופה! הנה זה בא:
השמחה האמיתית יכולה לבוא, רק אם האדם מבין שכל החיים שלו פה הם רק 'ימים עוברים',
ובאמת הכל פה זה ר-ק הכנה לעולם הבא. ממילא, להוא יש יותר? לא נורא, העולם פה
זה רק 'מעבר'. ההוא עצבן אותי? לא נורא, לא נשאר פה לנצח, פה זה רק אמצעי...
קיצור - "השמח בחלקו", הוא היחיד שבאמת מאושר, שמח. ול - 'שמח בחלקו',
אדם יכול להגיע ר-ק אם הוא מחדיר לתוך הראש שלו, שהעולם הזה הוא עראי, ות'כלס,
יש ת'עולם הבא ששם נקבל ת'שכר האמיתי, ושם זה שיא העונג והכיף, ופה? רק מכינים לעולם הבא...


סוכות. יוצאים החוצה, יוצאים לסוכה שהיא 'עראי'.
ווואו. עכשיו מובן הכל. ד-ו-ק-א בסוכה, ד-ו-ק-א שאנחנו יוצאים אל מקום עראי,
ד-ו-ק-א שם נוכל להרגיש הכי ת'שמחה האמיתית. ד-ו-ק-א בחוץ נבין באמת מה זו שמחה...


יאאא. תראו איך המעגלים נסגרים יפה. חיוך
רק אדם שמבין שהעולם הוא 'עראי', חולף - רק הוא יוכל להיות שמח באמת.
= דוקא בסוכה - שיוצאים החוצה, ל - 'דירת עראי', דוקא שם צריך להיות ה-כ-י בשמחה.
כי באמת, זו הדרך היחידה להגיע לשמחה האמיתית, לזכור תמיד ולחיות ממש -
שהשמחה תבוא רק ע"י ההבנה, ש - 'העולם הזה הוא מקום עראי'...



טוב, חברים, אני עפתי לסוכה.

יודעים, קצת שמחה... מוציא לשון




עשו טובה, שמרו על השרשור למעלה.
קיצור - תקפיצו בשמחה.




חח שיהיה בעז"ה חג מלא מלא מלא שמחה אמיתית,

א-מ-ן-! חיוך











תודה רבה! הלואי שנפנים...ענבל
אממ .. יפה,אבל קשה מידי.טובי =][=

על גבול הלא אפשרי ..

שבוע שלם שאנחנו חייבים לשמוח ?! איך אפשר לחייב אותנו להרגיש הרגשה פנימית כ"כ ..

זה לא לנענע איזה לולב - דבר מוחשי .

זה לשמוח,ולא לתת איזה חיוך ציני/הנאה ממשהו גשמי.

 

אוקי, להיות שמחים בחלקנו .. לא כולנו הגענו לדרגה הזאת.

אז למה למען ה' זה חיוב ?! אני יודעת שיש מצוות במחשבה כמו "ואהבת את ה' בכל לבבך".

אבל זה פשוט קשה מידי .. יש אידיאל,ויש מציאות.

 

אז שמחה .. בעז"ה.

ברשותך -אח..

אעלה על שתי השאלות - גם על השאלה בד"ת הקודם (מצורף קישור) וגם על השאלה הזו, כאן.
קודם כל, בואי נחזור רגע לד"ת הקודם,
ונתעמק בו עמוק בפנים - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t387514#4652144

עברנו את ראש השנה.

ושם, 'ראינו', בעיניי השכל שלנו - כמעט כמו שאנחנו נוטלים לולב -
שה' הוא האלוקים!

אין-עוד-מלבדו.

וביו"כ, התנקנו. אז עכשיו יש ממה לפחד?!...
אם תהיה מלחמה או לא - הכל בידי שמיים.
אם יהיו צרות - הכל בידיים שמיים.
ואת יודעת מי 'מושך' בשמיים? אנחנו. דע מה למעלה? ממך!!

כל מה שקורה למעלה? זה מאיתנו.
איך? אם נשתדל לקיים מצוות, ונשאר נקיים.


ואם אמרנו שעם המצוות - ננצח -

ממילא, לשמוח בסוכות זו מצווה, אז...
זו, המלחמה שלנו! דווקא כן להיות שמח! דווקא כן להאמין ש...
הכל - אבל ממש הכל הכל - זה מלמעלה.
ועם הנצח לא מפחד, כי לנו יש אלוקים אמת.
ובקיצור? "ושמחת בחגך, והיית אך שמח",

זו מצווה - שהיא, כמוה - כפגז על כל מחבל.

אולי צריך להפעיל את הדמיון שיתן קצת אמת לשכל,

אבל זו המציאות. זו - המציאות.
וכשחיים את האמונה הזו, כשנושמים אותה באויר -

אפשר, ואפשר, מאוד, להיות שמחים.



תחשבי על זה. יודעת מה? עזבי. 
בואי נצא קצת לסוכה, לחוש את זה. לחיות את זה, אפילו קצת.
את יודעת, נושמים בסוכה, אמונה.

ואם קצת הצלחת לחוש, אשמח לדעת. ואם עדיין לא,

אז פשוט מאוד. לומדים עוד - גם מה שאנחנו יודעים -
עד שיזלו הידיעות הגדולות, האמונות הכתובות, מהשכל, אל הלב.
ואת יודעת, המרחק הוא קצת יותר מ - 10 ס"מ, אז זה דורש.
בהצלחה, ומקווה שעזרתי קצת. חג ש-מ-ח,
והלוואי בעז"ה שנזכה כולנו ואת איתנו, לחוש יותר את השמחה, ואמן!




מקפיצה, אהבתי תודה!!! סקארבן
ממש יפה!!! תודה... שטוזי...=)
זה מאוד קל לומראנונימי (פותח)

שחייבים לשמוח למשך שבוע.

זה מאוד קל להסביר, איך שאנחנו צריכים לשמוח בחלקנו, ולדעת שהכל מגיע מה'.

אבל, למה זה שמקור הכאב הוא ה' מעלים אותו???

 

אתה טוען שהתנקינו ביוה"כ. ואם יצאתי ממנו בתחושה כבדה? כבדה יותר מכשנכנסתי אליה?

 

אני לא אומרת שזה שאני לא שמחה זה טוב, ואני אומנם לא מקיימת עשה כשאינני שמחה.

אבל אין לך מושג עד כמה שזה לא קל. אין לך מושג עד כמה שהדרך ההפוכה פשוטה יותר. ובבקשה אל תגיד איך שמקור העצב שלי הוא כי אני יושבת בחוץ בסוכה ויש יתושים. ההבדל היחיד בין בכי בתוך הבית, לבין בכי בסוכה, הוא שבסוכה כולם רואים שאני בוכה. וזהו.

 

 

 

אני לא מבינה משו אחד,דוסית גאה!

מה לא כיף ולא נוח לישון בסוכה???????

כל השנה אני מחכה לזה!!!!

זה כיף, קריר ונעים!!עם ריח של העצים של הסוכה(=ריח גן עדן?!)

 

אני ממש נהנית מזה ובעזרת ה' ב"נ אני הולכת לישון בסוכה כל לילה!!!!!!!!

תודה רבה, יפה מאוד!מעפר אני באה
הופ שכוייחעץ על מים
יפה ממש!!!צדיקה אחתאחרונה
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Giniאחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך