ממש בא לי לצחוק אבל הראש שלי מלא במילים ובתרגילי כמותית מילולית... 

דורש הבנה פוליטית

20111108201224.xls

רק תיכנסי ותיקחי

מה סופרים כשלא נרדמים?-כבשים.

מה סופר קווניק שלא נרדם-שמונה קבצים..

סופרמן, שלגיה ופינוקיו הולכים בשוק פורים.

הם מסתובבים ורואים שלט "תחנת שרירים"- סופרמן נכנס, ואחרי 5 דקות יוצא כולו מאושר: "ניצחתי מקום ראשון".

הם ממשיכים, ורואים שלט נוסף "תחנת יופי"- שלגיה נכנסת... 5 דקות... "ניצחתי".... וכו'.

פתאום רואים שלט "תחרות שקרים"- פינוקיו אומר "פה אני בטוח מנצח...".
אחרי 5 דקות הוא יוצא בוכה בכי תמרורים. סופרמן ושלגיה מרגיעים אותו ושואלים "מה קרה?" הוא אומר: "הפסדתי- הייתי מקום שני... מי זה הביבי נתניהו הזה?".."

ממש מתאים לעכשיו... 

בעזהי"ת.

איך מתכנת נרדם?

סופר קבצים..

וזה הזכיר לי את זה:

http://www.aish.co.il/v/ch/118904474.html

בעזהי"ת.

הלכות פורים
א. משנכנס אדר מרבין לשבור את הראש למה להתחפש, ומנהג יפה נוהגת הצדקת
המזהירה כשושי זוהר הרקיע לפרסם מבעוד יום חוברות של מלבושי כבוד עשויין
מניילון זול, כדי לזַכּוֹת את הרבים בזיכוי חשבון הבנק שלה. בשבת שלפני
ר"ח אדר קורין "פרשת שקלים" זכר לשקלים שיאבדו בחודש זה.

ב. מנהג נאה לחפש גם תינוקות של בית רבן כדי להרגילם במצוות. תינוקות
המסרבים לחבוש מחושי הפרפר, והפולטים על תחפושת הארנבת, והתולשין רעמת
האריה תכף לאחר שלבשוה מחמת הדגדוג – אין להם חלק לעולם הבא.

ג. מלכתחילה יש לחפש הילדים לגדולי הדור כר' יובל המפולפל, הדרדס באבא
שליט"א, סמי הגבאי, תותית (מגדים) ובת הרב הקטנה, כדכתיב: "פני הדור כפני
הדורה". בדיעבד יוצאין ידי חובה גם בתחפושת ערסים של גורמיטי ובתחפושות
פיראטים שזכו לנפוש בקריביים. מנהג משונה ראיתי שמתחפשות בנות ישראל
לכלות, אך הבנים לא מתחפשים לחתנים, ונותרות אלה עגונות רח"ל. והוא הדין
בנסיכות שלא מוצאות נסיכים וד"ל.

ד. הנכנס לכפר של שעשועים רח"ל ורואה את הזומבי ואת רוח הרפאים ואת השלד
יברך "המחזיר נשמות לפגרים מתים", ואם הוא כהן יקיף חנויות אלה סביב. טוב
לאסור על הגברים ליכנס לחנויות אלה כלל, שמא יתורו עיניהם אחר תחפושות
הנשים, שהצד השווה שבהן שנראות כפרוצות רח"ל, ובין אם תתחפש לאחות,
רקדנית או עכבר השדה, תלבש היא מיני שאפילו טפח אינו מכסה, גרבונים
מרושתים ומחשוף שחמתו מרובה מצילתו.

ה. ימי פורים הם בבחינת ונהפוך הוא: שהחילונים מהדרים במצוות ההתחפשות
יותר מן הדתיים, והדתיים יותר מן החרדים, ואלה האחרונים נוהגים לקיים
המצווה בחבישת תרבוש תורכי בלבד (ושמא מחשש איסור פסל ומסכה). בכרכים
המוקפים חרדים נהגו לשחזר פורענויות שנעשו לישראל, ומתקבצין חבורות
חבורות של שיכורים ברחובה של עיר, מתפרצין לבתי היהודים באמצע סעודה של
מצווה ושולחים ידם בביזה (בבחינת שנור שאין לו תחתית).

ו. שלושים יום קודם החג מתלמדים הילדים במלאכת ניפוץ הנפצים ומשמיעים
אחריהם קול רעש גדול, עד שמתקיים מאמר "בלילה ההוא נדדה שנת הפלך".
המתעסק בפיצוץ להתלמד, והשומע מן המתעסק, לא יצא ידי חובה, וינפץ שוב בשם
ובמלכות.

ז. עד מתי יכה בהמן? עד שידפוק הגבאי אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש.
מנהג המתחכמין להרעיש בפיצוץ מיד לאחר שדופק הגבאי, כדי שיהא מפסיק בין
פיצוץ של אחרים לפיצוץ שלו. חרש, שוטה וקטן יורין עד שתכלה פיקה מן
האקדח. העוסק במצוות הניפוץ פטור מהקשבה למקרא מגילה (מדין העוסק במצווה
פטור מן המצווה). חסידים ואנשי מעשה מביאין זמבורות של מונדיאל (וובוזלע
בלע"ז) ומשלחין בהמן את הצרעה.

ח. יש לחנך הקטנים בלימודי ליבה של תורת החשבון, שלא יבואו חלילה לידי
תקלה ויכלו את כל תחמושתם על ההמנים שבפתח פרק ג', וייוותרו ערומים מן
הפיקות בהמנים המפוהקים שבסוף פרק ט'. מנהג תינוקות של בית רבן לבכות
בהמן הראשון כששומעין קולות הנפץ, ורצים הוריהם למקלט מדיני מחוץ לבית
הכנסת ואינם שבים עד לאחר הפסח הבעל"ט.

ט. שילוח מנות כיצד? נוטלין כלים מכלים שונים ומניחים בם קן עשוי קש
צבעוני ועליו יין מלכות גמדי כיד המלך ומבחר מוצרי טטרזין, ומשלחין ביד
הקטנים לארבע כנפות חדר המדרגות. נדיבים מביאים "אפרופו" ו"פסק זמן"
בסלסלת נצרים, וקמצנים מביאים "לולי" ו"פה גדול" בצלחת נייר מידלדלת,
ובלבד שיביאו גם אוזן המן תעשייתית אחת. בקהילות צפון ת"א ומזרח ג"ש
מביאין יין מרלו משובח עם שוקולד מקס ברנר בשקית קרטון מצופה זהב ועטרת
"חג שמח" בראשה.

י. יש לצאת בכל תוקף נגד המתבוללים ימ"ש, שבוללים המשלוחים זה עם זה
כשעטנז רח"ל עדלאידע מי הביא את השוקולד השווה ומי הביא ופלות בטעם חומצת
לימון. בשעת הדחק, כגון שהביאו בפניו משלוח בלתי צפוי, מותר להכין משלוח
של מנחה בלולה ולהעביר ממתק ממשלוח אחד לרעהו, ובלבד שיעבירו מכלי שני,
שבכלי ראשון עשוי לבוא לידי תקלה ולהחזיר את הממתק לזה אשר הביאו, כאותו
מקרה שאירע למשה שמסר המשלוח ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים החזירוהו למשה
ולא דיבר עמם שנתיים.

יא. ממתק שעבר עליו הפורים, דהיינו: שנשאר ארוז במשלוח מנות מיום פורים
שעבר ועד יום פורים זה, יכול להעבירו ליום הפורים הבא עלינו לטובה. ממתק
אשר פשה בו הנגע בצורת שקערוריות ירקרקות או אדמדמות, ומראיהן שפל מן
הממתק, יעבירו למשלוח מנות המיועד לכהן שיסגירו שבעה ימים. מי שאחזו
בולמוס ורוצה לטעום ממשלוח מנות שקיבל, מאכילין אותו אפילו עדשים של
מגדים שפג תוקפם, עד שיאורו עיניו.

יב. בכריכים המוקפים טונה נוהגין לשלוח זה לזה קופסאות שימורי דגים,
בבחינת "יום שימורים יהיה לכם", ושמעתי כי מקור המנהג בחצרו של האדמו"ר
מנחם-מנדעל סטארקיסט (נכד לגאון ר' אבן-שפרוט). רשעים שבישראל בורחין
מבתיהם ערב החג כדי להימנע משילוח מנות, וסופם שנענשים ולא יכולים ליכנס
לביתם מחמת ערימת המשלוחים המונחת בפתח ביתם.

יג. ראשי ערים שהשתכרו נוהגים לקיים בטבורה של עיר תהלוכות עדלאידע, עד
שלא יודעין התושבים כיצד לברוח מהפקקים, וכל העיר נבוכה. ראשי ערוצים
שהשתכרו נוהגים לשדר סרטים שפג תוקפם, כאותה ההילולא שאירעה בסנוקער
רח"ל, או סרטי לימוד החשבון כצ'ארלי וחצי ופעמיים בוסקילה. ומנהג טוב
הוא, שכך מתפטרין מהבורקס לפני הפסח.

יד. נס נעשה להם לילדי ישראל שבצאת החג מסמא הקב"ה את עיני הוריהם
ומתעלמין מ-(יש לקרוא בנשימה אחת)- המונוסודיום ומהגלוטומט ומהטטרזין
ומהנתרן ומהחומר המשמר ומהשומן הרווי ומהגלוקוז ומהסורביטול ומחומרי הטעם
והריח ומה E-204 - עשרת מרעין הבישין שבממתקי ישראל, עד ששואלין הילדים
מה נשתנה החודש הזה, שבכל השנה אנו אוכלים שאר ירקות והחודש הזה כולו
מגדים.

טו. עם צאת החג יברך ברכת הגומל על שלא בא פורים פעמיים בשבוע, יתקע יתד
ראשון לחג הבא, ויברך את חברו בברכת "איפה אתם בסדר השנה?" (וטוב יעשה אם
יברח בטרם יתקע בו חברו יתד(

בעזהי"ת.

איך לירות לעצמך ברגל בשלל שפות

NET
אתה מוצא אקדח, אבל הוא מתפרק לך בידיים. אתה מחבר אותו בחזרה, והוא שוב מתפרק. אתה מנסה להשתמש ברכיב .GUN של מיקרוסופט אבל גם הוא מתפרק. מתוסכל, אתה דוקר את עצמך ברגל.

Assembler
אתה מתכונן לירות לעצמך ברגל, ואז מגלה שאתה קודם צריך להמציא את האקדח, את הקליע, את ההדק וכן, גם את הרגל.

PHP
אתה יורה לעצמך ברגל באמצעות אקדח שהורכב מ-300 אקדחים אחרים.

C
אתה פשוט יורה לעצמך ברגל.

++ C
זה אמנם קשה יותר לירות לעצמך ברגל. אבל אם אתה מצליח אז אתה מפרק לה את האמ'אמא!

ASP
מיקרוסופט יורה לך ברגל.

Perl
אתה יורה לעצמך ברגל, אבל אף אחד לא מצליח להבין איך עשית את זה. שישה חודשים אחרי - גם אתה לא!

Javascript
המצאת דרך חדשה, דינאמית ומהנה לירות לעצמך ברגל. בסוף מסתבר שהאופציה לירי disabled באקדח שלך.

HTML

http://body/lower-half/leg/foot.appendage‎" _cke_saved_href=">‎http://body/lower-half/leg/foot.appendage">Shoot here

CSS
אתה יורה לעצמך ברגל ימין וברגל שמאל באותה צורה בדיוק, אבל משום מה הקליע ברגל שמאל גבוה ב-10 סנטימטרים מרגל ימין.

AJAX
אתה לוחץ על ההדק (א-סינכרונית כמובן) ומתפלל שעד שהקליע יגיע לרגל, היא עדיין תהיה שם.

Basic
אתה יורה לעצמך ברגל עם אקדח מים. במערכות גדולות, אתה ממשיך לירות עד שהרגל נרקבת ונושרת.

Basic עם קומפילציה
אתה יורה לעצמך ברגל קליע 9 מ"מ באמצעות משגר רקטות.

JAVA
אחרי שהצלחת לייבא את אובייקט "ג'אווה.יד.ימין.הדק" ואת "ג'אווה.אקדח.קליע", וכתבת את כל הקלאסים ואת המתודות של תהליך הירי, שכחת כבר מה אתה אמור לעשות.

Pascal
חבל על הזמן, הקומפיילר פשוט לא יתן לך לירות לעצמך ברגל.

Visual Basic
אתה יורה לעצמך ברגל, אבל אתה נהנה כל כך מהקלות שזה אפילו לא מזיז לך.

Python
אתה יורה לעצמך ברגל בלי שום בעיה. ממשיך לאגן, לבית החזה ולבסוף לראש. בעיה נפתרה.

Ruby
האקדח שלך מוכן לירי תוך 5 דקות בלבד, אבל אתה לא מוצא את הנקודה הנכונה לירי.

Microsoft
אובייקט "רגל" ייכלל רק בגרסה הבאה. אתה, ככל הנראה, תאלץ לשדרג בעלות של 500 ש"ח. אבל, במיקרוסופט טוענים שזה יהיה אובייקט ה"רגל" הטוב ביותר איי פעם.
אחרי ששידרגת, אתה יודע שאתה יכול לירות לעצמך ברגל, אבל אתה לא מצליח לעשות זאת על סמך התיעוד ב-.MSDN
ב- Windows 95: האקדח לא תואם את מערכת ההפעלה. אתה חייב לשדרג לאקדח אחר.
ב-Windows 3.1: אין לך את הדרייברים הנכונים בשביל לירות לעצמך ברגל.

Apple
אתה יכול לירות ברגל בקלות, אבל זה יעלה לך ביוקר.

IBM
אתה מכניס מחסנית לתוך האקדח. מחכה חצי שעה. האקדח מתחיל לירות באקראיות לכל עבר. אם יש לך מזל, הוא יפגע לך רק ברגל.

Unix
!
כן: זה כל מה שצריך בשביל לירות לעצמך ברגל.

Paradox
לא רק שאתה יכול לירות לעצמך ברגל, גם המשתמשים יכולים.

FORTH
ברגל לעצמך יורה אתה

SNOBOL
אם הצלחת - ירית לעצמך ברגל ימין. אם נכשלת - ירית לעצמך ברגל שמאל.

Concurrent Euclid
אתה יורה לעצמך ברגל של מישהו אחר

HyperTalk
"שים קליע ראשון של האקדח לתוך הרגל מצד שמאל של הרגל של עצמך"
המתן לתגובה.

Modula2
אחרי שאתה מבין שאתה לא יכול להשיג שום מטרה באמצעות השפה הזו, אתה יורה בסובבים אותך ולבסוף מתאבד.

APL
אתה יורה לעצמך ברגל ואז מבלה יום שלם בניסיון להבין כיצד לעשות זאת בפחות תווים.

FORTRAN
אתה יורה לעצמך בכל אצבע במחזוריות, עד שנגמרים לך האצבעות ואז אתה עובר לרגל השנייה. במידה ונגמרו לך הכדורים בדרך, אתה ממשיך בכל מקרה לירות סרק כי אין שום דרך לעצור את זה!

WORDPRESS
אתה כותב פוסט ארוך על לירות לעצמך ברגל, אבל TinyMCE מחברת לך את כל הפיסקאות ואף אחד לא יכול לקרוא את זה.

MATLAB
אתה יכול לירות את כל המחסנית בלחיצה אחת על ההדק, אבל אם הכדורים מסודרים בשורה במקום בטור זה לא יעבוד.

CLP
בעזרתה האדיבה של מערכת ההפעלה, אתה מצליח לפגוע לעצמך ברגל אולם כשאתה מנסה לבצע החייאה (CPR), אתה מגלה שקיבלת CPF שאחריו תצטרך לעקוב.. (

RPG
קיבלת רק 6 קליעים לעשות זאת, אולם אם לא תשים אותם במקום הנכון לא תוכל להשתמש בהם.

RPGLE
קיבלת עוד 4 קליעים לביצוע המשימה. אתה "חופשי" לשים את הקליעים היכן שאתה רוצה ופתחו לך את כל הדרכים להשתמש בהם.

MS-ACCESS
אתה מנסה לירות לעצמך ברגל אבל מגלה שהרגל לא מאונדקסת כלל והקליע לא מצטלב טוב עם הטבלאה של האקדח ויצא שירית רגל באקדח באמצעות הקליע.

AJAX
אתה יורה קדימה, ואז מגיע מהר ככל האפשר לצד השני בתקווה שתשיג את הקליע שיפגע ברגל.

DRUPAL
כדי לירות לעצמך ברגל אתה צריך להתקין מודול אקדח. אחרי שאתה מתקין אותו אתה מגלה שאתה צריך להתקין גם מודול מחסנית ומודול כדור. אתה מתקין הכל ומגלה שאין לך הרשאות לירות באקדח. אתה פותח הרשאות לירות באקדח. והרשאות להשתמש במחסנית, והרשאות להשתמש בכדור. אתה יורה לעצמך ברגל, אבל זה לא נראה טוב.

Walla Mail
אתה מנסה לירות לעצמך ברגל, אבל זה לא הולך,
כי הם שמו עוד מאות אלפי אנשים שיורים לעצמם ברגל על אותו שרת,
והעיקר הבטיחו מלא כדורים לכל אחד!

GMAIL
אתה יכול לירות לעצמך ברגל, אבל אם אתה לא מרגיש את זה - תבדוק בspam-

JQEURY
$("leg").addClass("damage").do("shoot").run

VMS

אתה רוצה לראות לעצמך ברגל, אבל אתה מגלה שאקדח שם נקרא log$gun אחרי שאתה קורא את ההוראות אתה מגלה שהדק לא קיים אלא קיים descriptor שדרכו ניתן להגדיר את מצביע להדק בהתאם לגרסה של המערכת שלך. כשאתה מנסה אתה קוראה הוראות במשך שבוע ומבצע הכל פי המתואר בסוף מסתבר שזה תקף רק לכדורי סרק ועל מנת להחליף אותם לאמיתיים אתה חייב להתייעץ עם מהנדסי HP שיסבירו לך מה עשית לא נכון רק שהם בעצם כבר שכחו איך לוחצים על ההדק

לינוקס

אתה מנסה לטעון את האקדח ומגלה שאין לך הרשאות לאקדח, אחרי שאתה מסדר הרשאות לאקדח אתה מגלה שאין לך הרשאות לפקודה לטעון. אתה מסדר הרשאות אחרי חיפוש בפורמים ואז מגלה שאין לך הרשאות לרגל בין השעות 12 בצהריים לארבע לפי הוראת מנהל : "לאחרונה משתמשים רבים טוענים אקדח ויורים ברגל. לאחר תלונות ובקשת המשטרה לעשות זאת מועד מאוחר יותר כיוון שהרעש מפריע לשכנים".
ולבסוף אתה מצליח לירות לעצמך ברגל ויש לך תחושת סיפוק שלא תאמן ! ואתה אפילו לא יודע למה!

Window Vista

כשאתה מנסה לירות לעצמך ברגל, מופיע ה UAC וכתוב שם שזה עלול להזיק לרגל

Wine
אתה יורה לעצמך ברגל, ואתה מופתע לגלות שהקליע עף מהר יותר מאשר ב WIndows

Photoshop

אתה מנסה לירות לעצמך ברגל, אבל אחרי דקות ארוכות של המתנה שהקובץ יטען אתה מגלה שהאקדח, הכדור והרגל שלך נמצאים בשכבות נפרדות ובתיקיות לא הגיוניות

xhtml

אתה יורה לעצמך ברגל בקלות
אבל אז מגלה שזה לא עומד בתקן W3

ASP.Net
"אתה גורר אובייקט אקדח מה-toolbox לעמוד, מבצע Binding למחסנית הכדורים שגררת לפני-כן ומפעיל. לאחר מספר דקות של קומפילציה (אם ה-Studio לא קרס בדרך), אתה מגלה שהאקדח שגררת מגיע עם ארסנל שלם של כלי-נשק שבכלל לא רצית ואין לך כל דרך לוותר עליהם. לאחר מספר דקות נוספות של טעינה הכדור נורה באיטיות רבה ומפספס את המטרה."

TSQL
אתה טוען כדור לטבלת אקדח רק כדי לגלות שעוד כמה אנשים מבצעים את אותה פעולה באותו רגע ותוקעים יחד את הכדור בקנה האקדח שמתפוצץ לך ביד.

TSQL2
אתה מורה לאקדח לירות את כדור מספר 1 ומגלה שהוא נמצא בתחתית המחסנית, מתוסכל - אתה נאלץ לקחת מחסנית זמנית ולסדר בה את הכדורים מחדש לפי סדר מספרי רץ.

BizTalk:
כדי לירות לעצמך ברגל, אתה צריך להגדיר את תבנית הכדור, את הקישור לאקדח מצד אחד ולרגל מצד שני ואת התווך של היריה עצמה. אם אתרע מזלך, הכדור יגיע לרגל. אם לא, הוא ישאר בתווך לנצח.
OpenVMS:
אתה יכול לירות לעצמך ברגל כל כמה שתחפוץ, אבל השורה התחתונה היא שלמרות שהיא כבר מעלה עובש מרוב וותק אין שום מצב שהכדור חודר.
Vista:
תמונת הקליע בתנועתו אל הרגל מרהיבת עין ומשובבת נפש, אבל עד שהוא מגיע היא נפרדת בעצמה מן הגוף ונושרת ללא רוח חיים אל הקבר

Windows Vista:
ראשית אתה מחפש את הרגל בעזרת Live Search, אבל כשאתה מנסה לירות בה, אתה צריך לעבור כזו בירוקרטיה והרשאות שכל החשק ירד

Microsoft Word
אתה לוקח אקדח ורוצה לירות לעצמך ברגל, אבל המילה אקדח מופיעה עם זיגזג אדום מתחתיה. אתה מופתע שהתוכנה לא מזהה אותה, לוחץ כפתור ימני ואז מופיע לך מימין חלון שלם של טיפים ואנימציות שמנסה לעזור לך לירות לעצמך ברגל. האנימציה המכוערת תוקעת לך את המחשב (מעצור), אתה מנסה לכבות את התוכנה אבל גם העכבר קופא. אתה לוקח אקדח ויורה במחשב.

WINDOWS MOBILE 6.1
יש לך אקדח קטנטן אבל צבעוני ומגניב. אתה מנסה ללחוץ על ההדק אבל הוא לא מגיב. אתה מנסה לעדכן ROM והפעם האקדח יורה מצויין אבל הכדורים עפים לאט מדי. אתה מסיר ומתקין מחדש את התוכנה אבל היא מעלימה לך את האייקון של ההדק מהמסך. אתה עורך את הרג'יסטרי, עושה הרד ריסט, סופט ריסט, טוויקינג, עידכון קושחה, מוציא את הסוללה וממתין כמה דקות. אתה מחזיר את הסוללה ומגלה שהאקדח התפרמט לחלוטין. בינתיים יוצאת גירסה יותר טובה ומישהו אחר יורה לך ברגל.

WINAMP
אתה זוכר שפעם ירית לעצמך ברגל בקלות, אבל היום האקדח כל כך מכוער ומלא פיצ'רים מיותרים שפשוט אין לך חשק.

MS Paint
אתה לוקח משהו שנראה כמו אקדח. אולי זה מקדחה. או פן לשיער. ויורה לעצמך ברגל. או שזה מטאטא. אולי זה עציץ? כן. אתה לוקח מקדחה ויורה לעצמך בעציץ.

My Documents
אתה יודע בוודאות שיש לך איפשהו פה כדורים לאקדח, אבל יש מאה מחסניות ריקות בשמונה מאות ארגזי פעולה בתוך ארגז עץ ענקי שכתוב עליו Documents and Settings ואתה לא מבין איזו מין שיטה זו לשמור על כמה כדורים בודדים.

Windows Media Player
אתה לוקח אקדח ומכוון אל הרגל. אתה מניח את האצבע על ההדק, נושם עמוק ויור-קיים עידכון חדש לתוכנה האם אתה רוצה להתקין אותו כעת?

Microsoft Dynamics CRM v3
אתה מבלה יום שלם לעשות קסטומיזציה, בונה קשרים בין ישויות אקדח, ישויות קליע וישויות רגל.
אחר כך, אתה מגלה שאתה חייב לכתוב callout כי לגרסה 3 אין קשרי many-to-many.
בסוף יוצא לך תותח וולקאן שיכול לירות 1000 כדורים לדקה לנקודות מדויקות לפי נתוחי סטטיסטיקות של ביצועי העבר ועם הכנה למגה-מחסנית שיכולה להכיל 100,000 כדורים אבל כדי להפעיל אותו צריך למלא 20 טפסים עם שדות חובה ובסוף אתה מגלה שהתותח מצליח להנעל על כל שטות שהוא מוצא חוץ מהרגל שלך!

windows xp
אתה לוחץ על ההדק הכדור נתקע: "הרובה ביצע פעולה בלתי חוקית ולעליו להיסגר"

Windows XP

אתה יורה לעצמך ברגל, ואז מופיעה ההודעה:

ההוראה ב- "0׳7c961669″ ביצעה הפניה ב- "0׳00000200″. לזיכרון לא הייתה אפשרות להיות "shoot".
לחץ על אישור כדי לסיים את פעולת התוכנית

IE 6
אתה מכוון את האקדח לרגל הנכונה(שב-FF הצלחת לירות בה בלי בעיה)
אתה יורה - ואז אתה מגלה שאתה מדמם מהאף

בעזהי"ת.

כשהמרצה אומר:                                                 הוא בעצם
מתכוון:

"זה נכון עד כדי קבוע" ----------------------------------------- "יש לי טעות איפשהו"
"יהי אפסילון"  ---------------------------------------------------- "לכו לישון זה ייגמר עוד שעה"
"זה טריוויאלי" --------------------------------------------------- "לא מעניין אותי שאתם לא מבינים"
"בהנחה הכללית" ----------------------------------------------- "אני אפתור כדור בריק, אתם תפתרו משושה מולטי סיגולארי בשדה מגנטי"
"קל לראות ש..." ------------------------------------------------ "אין לי סבלנות להסביר ש..."
"זה לפי ההגדרה" ---------------------------------------------- "אין לימושג למה זה ככה"
"זו שאלה טובה"  ----------------------------------------------- "התקלת אותי"
"זו שאלה מצויינת" --------------------------------------------- "התקלת אותי אבל במקרה אני יודע את התשובה"
"זו שאלה חשובה" --------------------------------------------- "וואו! הזכרתם לי חומר ששכחתי ללמד!"
"זה יהיה במבחן"  ---------------------------------------------  "נמאס לי לדבר לעצמי"
"זה לא יהיה במבחן" -----------------------------------------  "יש לי עוד כמה דקות לסוף השיעור אז אני מורח את הזמן"

בס"ד

א. אלו דברים שאין להם שיעור: השופינג בקעניון, הגלישה בפייסבוק, והקניות בסופרמרקעט, שכל כמה שיקנה האדם בקנייה החודשית, מספיקה היא לו לשלושה ימים. מאימתי יוצאין לקניות? משהמקרר ריק, הרשימה ארוכה, הבעלים עצלים והאשה דוחקת. טוב לילך לקניות במתחם שבו חנויות הרבה, שקנאת סוּפֶּרים – תרבה מבצע. 

ב. נהגו נשות ישראל להצמיד למקרריהן פתקא טבא ורושמות בה כל צורכיהן בשפת הסתרים אשר להן, וזוכות לקבל ריבי רבבות שיחות טלפון מבעליהן המתקשים לדרוש במופלא מהם ולפענח מה הייתה דעתן כשרשמו "2 יו' 3% רביעייה דיאט".

ג. מזונותיו של אדם קצובין לו, ואין זה חשוב כלל מה רשום באותה פתקא דמקררא, שכן מביא האדם מצרכים שנגזר עליו משמים לקנותם - בין אם צריך להם ובין אם לאו, כדכתיב: "פתי-בר מאמין לכל מבצע אחד פלוס אחד לחברי מועדון בלבד". ומכל מקום מנהג נאה לרכוש ג' מוצרים שכן נמצאים באותה פתקא, כדי להפיס דעתה של אשתו.

ד. אין להשתמש באותן עגלות ריקות הרועות כצאן ללא רועה בחניון הסופר, אלא יקפיד לילך לבית האסורים ולשחרר בערבות עגלה בחמישה שקלים. הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי להבין מנהג המחליפים חמישה שקלים במחזיק מפתחות עגלגל, ושמא כדי לקנות עוד חמישה עופות בבית מדרשו של ר' רמי הלוי הי"ו.

ה. עגלה שנערף אחד מגלגליה היא עגלה ערופה, ומוליכתו היישר אל תוך צנצנות הריבה עד שיאמר: "ידי לא שפכו את הדם הזה". המשאיר עגלה ערופה במקום אחד ומכתת רגליו ממדף למדף כדי ללקט מוצריו - למה הוא דומה? לאותם אב ובן שכיוון שלא גמרו בדעתם מי ירכב על החמור ומי יוליכנו - נשאו החמור על גבם.

ו. גזרו חכמים להציב הלחמים בצד האחד של הסופר ומוצרי החלב בצד שכנגד לו, כדי לזכות את ישראל בשכר פסיעות. אמר ר' אלון גל: המהלך בדרך שבין הלחם לחלב ואומר מה נאה סילאן זה, מה נאה שמיר זה, הרי הוא מתחייב בכרטיסו, ומתקיים בו מאמר: הפורץ מסגרת אשראי – תישכנו ריביתו.

ז. אלו ג' דברים שגם אם יתייגע לא ימצאם לעולם: מסנני הבריטה, נייר הטואלט המחותך, ומפות הניילון הדקיקות. ויש אומרים: אף החמאה בימי הבצורת. המחפש מוצר ואינו מוצאו, יפנה לאותם מומחים המוסמכים ביורֵה-יורֵה תוויות המחירים שעל המוצרים, ואלה יפנוהו לקופה הראשית לעשות שאלת חכם.

ח. לא יכניס אדם מוצר לעגלתו אלא אם כן בדק בציציותיו. חסידים ואנשי מעשה אינם קונים עגבניה אלא אם מיעכוה באצבעותיהם (פוֹק בלע"ז), אינם רוכשים השמפו אלא-אם-כן הריחוהו קודם (בשיטת הלוחץ עד שישיב הרוח) ואינם נוטלים מן החמוצים עד שיטעמו מהם כזית. הרבה כזית.

ט. יש להקפיד וליטול קוטג' מן השורה האחרונה בלבד, כדי להוציא ממנהג הצדוקים להניח הקוטג' הישן מקדימה בשיטת הנכנס באחרונה יוצא בראשונה (ליפ"ו בלע"ז). ואם תאמר: הקוטג' הראשון מה יהא עליו? יהא מונח עד שיבוא אליהו מתנובה ויזדכה עליו.

י. סדר העבודה של שקיות הניילון כיצד? מושכין השקית מהגליל העליון, לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף, עד שתיתלש מחמת זיז הפטענט או מחמת הזעם, כשהזיז אינו פועל. משנתקיים בשקית דין תלוש, ממשמשין ומפשפשין בה עד שיתפרדו דפנותיה המדובקות זו בזו. תחילה ימשמש בה מהצד הלא נכון (הצד החתום - שכנגד לפתח השקית), ומשלא יצליח לפתח הדבקים, יהופכה לצדה השני, ימשמש בה שוב, עד שיגלה שבכל זאת הצד הראשון היה הנכון.

יא. מנהג הבבלים להניח הירקות בכעין מִגדלים שראשם בשמים (בבחינת אני עגבניה ופלפלי כמגדלות), ועל כן יקפיד ליטול ירקותיו בזהירות, שמא ייכשל במצוות שמיטה, ויתגלגלו מלפפוניו בחיבוט רצפות עד שתצא בת קול שתקרא לעובד התחזוקה. אין מוכרין תפוחי אדמה אלא בצרורות מרושתים, והרוצה לרוכשם בבודדת קורע בם פתח כחודו של מחט ומחלצם אחד אחד. ר' שפן הסופר אומר: והוא הדין אף בגזר.

יב. הרשות נתונה לבחור בכל קופה שירצה, ובלבד שלא יהלך אחר מקסם שווא של קופה ריקה, שאין זו אלא קופה סגורה של סופרת סתם. משבחר בקופה ידבק בה, ולא יתורו עיניו אחר קופאיות הנחזות כפותחות קופה, שגזרה מלכות הרשעה שיהא מספר הקופות פוחת והולך ככל שהעומס גדל. טוב להימנע מלילך לקופות אקספרס של חצות, שצובאים עליהם המוני בית ישראל כדי שייעשה להם נס וייחשבו רמ"ח מוצריהם כתריסר בלבד. אין לשלם בקופה של טיב טעם שהיא קופה של שרצים.

יג. מיד כשיגיע לקופה יניח מוצריו על מתקן קפיצת הדרך, שלא יהא חלילה הפסק בין מוצרי זה שקדם לו לבין מוצריו הוא. מנהג יפה להציב כראשון המוצרים קופסה של קורנפלעקס או גלילים של נייר, למען יהא ניכר גבול ישראל, ואף על פי כן מערבב השטן את דעת הקופאית עד שמצרפת ג' מוצרים לקניית הקודם, שכל הקודם זוכה. קופאית שאירע לה דבר תקלה, תזעיק הקופה הראשית כדי שתבצע סבטלנה נס של כרטיס מנהל, הפותח כל מגירה ופותר כל תקלה וכל קטטה וכל גזירה רעה ושנאת חצי חינם מעל כל בני בריתך, ומזכה את הרבים תוך 14 יום.

יד. מצווה להשאיר בצד הקופה לקט (סנפרוסט), שכחה ופאה של מוצרים שנמלך ברגע האחרון מלרוכשם. מי שלא ראה את סלסלת המסטיקים המצומדת לקופה ובתוכה כרעיים עוף, שוקולד מריר וקטשופ, לא  ראה מנת פיוז'ן מימיו. מי שאין עתותיו בידו, יכול לבצע כל קניותיו בצד הקופה ויוצא בדיעבד ידי חובת קנייה מדין "הביננו". אלו ג' אנשים שאין להם חלק לעולם הבא: המתעניין במבצעים שבקופה, הרוכש מוצר שנמחק ברקודו, והבא לשלם בתווי קנייה.

טו. כל השיטות כשרות לאריזה: התמים אורז בשקית אחת, והמנוסה אורז בשתיים וקושרן בקשר כפול. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שתיקרע השקית של בקבוק השמן בחדר המדרגות. כמין נס נעשה להם לישראל שכל המצרכים שנחו בעגלה אחת לפני החשבון, אין נכנסין בה לאחר החשבון. המחזיר עגלתו הריקה יברך ברכת שלא אצטרך לעגלה בזמן קריב ואמרו אמן.

בעזהי"ת.

בעזהי"ת.

"הייתי זורקת עליך את הטוש, אבל אני צריכה אותו"

(מורה לאנגלית, אורט חולון)

"דמיינו קולנוע ישראלי. מה קורה כאשר מתפנה מקום מקדימה? בדיוק! ישראלי טיפוסי ישר קופץ לתפוס את המקום. בדיוק ככה אלקטרונים."
(מקיף ח' אשדוד, שיעור פיסיקה)

מורה: הבאת קמח?
תלמיד: מה?! על מה אתה מדבר?
מורה: קמח לעוגה.
תלמיד: איזה עוגה?
מורה: עוגה למסיבת פרידה שלך... אתה יורד ל4 יח"ל. ביי ביי
(בית ספר הימלפרב, שיעור מתמטיקה.)

שני תלמידים רבים.
מורה: "נו מה קרה?!"
תלמיד: "הוא לקח לי את העט!!!!"
מורה: "נו תפסיקו להתנהג כמו תינוקות!! הנה, קח לו את הקלמר."
(שיעור היסטוריה על"ה מדעים לוד)

"תיזכרו, אתם יכולים להעתיק, רק שלא יתפסו אתכם"
(רגע לפני הבגרות במתמטיקה, המורה מנסה לעודד את הכיתה. תיכון אורט חולון)

המורה לאזרחות: "אתם נחשבים מעל לממוצע הארצי.."
קובי: "וואלה?!"
המורה: "תירגע.. לא אתה..."
(שיעור אזרחות התיכון לאומנויות יא 3 ירושלים)

תלמיד נרדם בשיעור.

המורה: טל תעיר אותו...
טל: תעירי אותו את, את הרדמת אותו!

תלמידה: "איך אתה מגיש אותי על ציון כזה לבגרות?"
מורה: "לכל התלמידים העלתי בין 3-5 נקודות מהממוצע בבחינות של השנה, לך העלתי 40"
תלמידה:"אבל אתה מגיש אותי על 40"
(אורט ק ביאליק)

המורה: "אתה לא מצחיק בכלל!"
רועי: "גם את כל האומנים הגדולים לא העריכו עד שהם מתו. אם אני אמות את גם תצחקי מהבדיחות שלי."
המורה (עם חיוך): "כן. זה באמת יהיה מצחיק..."
(מחשבים, תיכון בן-צבי קרית אונו)

תלמיד: "או-או..."
המורה: "או-או, או-או, מה זה מזכיר לי? אההה, את ה-ICQ."
(שיעור כימיה - "רבין", תל מונד)

מורה ללשון:"מה יש בך שכל-כך מעצבן אותי??? בחיים שלי לא התעצבנתי ככה כמו שאני מתעצבנת עלייך!"
דנה: "טוב.. סליחה..=\"
המורה ללשון: "ועוד כשאני מעירה לך את נהיית תמימה פתאום"
דנה:"טוב... סליחה.."
המורה ללשון:"ועוד אין לך טיפת הגינות להתנצל"
(תיכון בן צבי קרית אונו)

תלמידה: מה זה אומר ש-X שואף ל-0?
מורה: כמו שאת שואפת ל-100 אבל לעולם לא תגיעי.
(מורה למתמטיקה, גמנסיה ריאלית ראשל"צ)

המורה: "ליסטן!"
תלמיד: "המורה, לא אמורים לבטא את ה-ט'"
המורה: "אי קנואו"
(מורה לאנגלית, תיכון לוסטיג)

"אם מישהו לא מדליק את המזגן, אני מתפוצץ"
(מתרגל ערבי לא מסוגל להתמודד עם החום)

מרצה: "תסגור בבקשה את הדלת"
הסטודנט סוגר את הדלת.
מרצה: "לא, תסגור אותה מהצד השני..."
(מרצה לחדו"א מוציא סטודנט המכיתה בדרך מקורית, אוניברסיטת בן גוריון)

פרופסור: "מה אתם חושבים? אני צריך להרשות למאחרים להיכנס?"
סטודנט: "מה אתה רוצה? ככה חינכו אותנו!, ביסודי שאיחרנו, שאלו אותנו, מה אתם
סטודנטים?!"
(האוניברסיטה העברית בי-ם, סטיסטיקה לסטיסטיקאים, שנה א')

סטודנט ניגש לפתוח את החלון.
המרצה: "לא לא!!! יהיה בסדר, אל תקפוץ!"
(פקולטה למתמטיקה, טכניון.)

מתרגלת באלגברה: "ערכים עצמיים זה מאוד קל - אתה פשוט צריך לזכור מאיפה אתה יוצא ולאן אתה הולך.
סטודנט: "כן - אני יוצא מדעתי והולך להכשל."
(טכניון.)

המרצה:"את המבחן אפשר לעבור, תשאלו את אלה שעשו אותו סמסטר קודם"
סטודנט:"אפשר לשאול אותם עכשיו. רובם פה"
(המחלקה לכלכלה אוני בן גוריון. קורס עם הרבה נכשלים.)

פעם הבאה אני יפנה ישר אלייך כשצריך דברים כאלה...

בעזהי"ת.

מה נראלך עשיתי כל שנה שעברה?

סתם, פשוט קיבלתי מלא כאלה במייל, אז שמרתי את כולם תחת תווית ספציפית... וככה קל לחפש ולמצוא

[ואם את לומדת מדעים מדויקים, אז יש לי עוד מלא מלא בדיחות בשבילך ]

האמת שרק עכשיו קראתי הכל!

צחקתי בקול! מזל שהשותפה שלי לא פה

ואחרי יום מגעיל- שימחת! תודה...

http://daat.ac.il/DAAT/chiyuch/barometr.htm

לא הצלחתי להעתיק לכאן...

לטובת מי שלא זכה

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !