(בעלי"ל=בעלי לעתיד...)

אפילו חשוב לדעתי.

ממש לא בעד.

אלא אם כן הוא איזה מרצה במכללה לבנות אז כן...

נשוי

לדעתי זה מהמם!!!

שנית זה פשוט עצוב וזה קורה מלא כסתם יושבים כמה חבריה ואז רואים בחור שמוצא חן בעני... והוא מתאים לי מבחינה דתית 

והוא טוב מבחינת המידות שלו... ופתאום אני מגלה שהוא נשוי עם ילד!!(וזה במקרה טוב לא אחרי איזה יומיים של מחשבות...)

אז הטבעת אומרת גם לי וגם לו "אתה נשוי"!!!!

כן גם הגבר כמו שיש ציצית צריך טבעת....

בעזהי"ת.

אם זה רק בישיבה- אז אין צורך, אבל מרגע שיוצאים לצבא/עבודה/לימודים מעורבים- חובה!

בתור ביניש:

זה מציק לי לראות את זה.

למרות שבמקומות רבים זה ממש חשוב, כי יש מקומות שזה פשוט אומר - בבקשה אל תתחלנה איתי!

אבל בתור בן אדם:

אני חושב שזה מה זה יפה...

לפעמים אפילו בא לי לעשות חור באוזן... איזה עגיל קטן חמוד באוזן ימין, אבל כנראה זה לא יהיה בגלגול הזה 

בס"ד

לדעתי, זה חשוב מאוד, אבל כמובן תלוי איפה הבחורציק מסתובב- בישיבה אין צורך,

אבל אם הוא סטודנט במקומות מעורבים חשוב ממש.. בנים קחו לתשומת ליבכם..

לכן אל תלמדי על הכלל...

ויש גם יותר מוזרים ממני...

ו..כמה מיטוסים ממש ברגע זה נשברו לי..

תן אחד! אבל רק אחד...

אלא עושים.

חברה דוסים-שוסים שמסתובבים עם ראסטות, עגילים, פירסינג וכל מני שטויות.. (לאו דווקא הכל ביחד, כן?)

ולא "להתחיל" עם אף אחד שעבר את גיל 6.

אני מקווה שהמיועד יסכים לענוד טבעת...

אחרת אצטרך לבקש ממנו יפה יפה יפה

אל תדאגי, אני יש לי דרכים משלי ;)

ראה כל הדיונים שהיו פה על מבטים של בנות בעזרת גברים..

וגם בדר"כ בישיבה/ביישוב כולם מכירים את כולם פחות או יותר

בעולם הגדול יכול להיגרם מזה פאדיחות הרבה יותר גדולות.

כלומר, זה בטח ממש מוזר והזוי לבנים לשים טבעת פתאום,

אבל מה לעשות, כיוון שבדורנו לא מעט בנות עושות גם ב"ה השתדלות למצוא את אבידתן...

לא הייתי רוצה שאף אחת תשים עין/תתחיל עם בעלי!!

החבר'ה החילונים בטוחים,

שאם אתה "דוס", אז אתה נשוי..

וזה דיי נכון מבחינה סטיסטית.

נראה מ-ז-ה צעיר, והוא כבר בן 34!

פעם הוא הלך למכללה כלשהי, וראיין את הבנות לאיזה קורס,

וכשהוא חזר הוא אמר לנו: "אני חייב להתחיל ללכת עם טבעת! הן לא הפסיקו להתחיל איתי!"

בושה לבנות עמישראל.... בעע...

זה מאד תלוי איפה אתה מסתובב.

בישיבה ממש לא שייך ללכת

מחוץ לישיבה מי שרוצה לשים סבבה

אבל אני חושב שיש מספיק שיטות לדאג שיבינו שאתה נשוי גם בלי הטבעת.


ואני אספר סיפור שקרה לחבר שלי שמוכר בדוכן של דברי שיר......כמו שידוע לכם הדוכן בעיקר שייך לבנות(לא התכוונתי למוכרות אלא לקונים) וניסו להתחיל איתו כמה פעמים אז תמיד הוא דאג להזכיר תוך כדי שיחה על הסחורה שאישתו ממליצה על זה ואת זה אשתו קראה וכו'.


אפשר בקלות למצוא תמיד דברים כאלו לעדכן את הסובבים אותך שאתה נשוי וככה לא יטרידו אותך.

לדעתי בכלל עדיף שבנות (ובנים..אבל זה סיפור אחר) לא יתחילו ככה ב"פרונטלי" אלא ע"י שליח, ואם הן כבר כן מתחילות- "אני נשוי.יום טוב."..לא ביג דיל חבר'ה! הוא נשוי וטוב לו, אז אם מישהי תתחיל איתו הוא ישוחח איתה להנאתו? לא. אין צורך בטבעת בשביל זה..

ברוך שפטרני מעונשו של זה.

ממש לא התחלתי איתו, אבל הוא ישר הראה לי איזה ספר חדש ש"אישתי קראה וממש נהנתה..."

אחלה טכניקה!

בלי לדון ב"יפה" / "לא יפה",

אני מניח שכבר העלו פה את כל הדעות שיש... (סה"כ 2, לא? )
אז רק באתי לחזק את המנהג לענות טבעת במקומות שיש בהם חיכוך יתר בין גברים לנשים...

אחד המפקדים שלי לשעבר נהיה מבוקש יתר על המידה ע"י אחת המשקיות אחרי שהוא התחתן,

אז כמובן שהוא קנה טבעת (זהב צהוב, פשוטה..) וכל פעם שהוא היה מוריד אותה לרגע...
פשוט הייתה למשקית תחביב להציק לו כי "מה.. אבל הורדתה את הטבעת, זה לא אומר שנפרדתם? "
זה הגיע למצב שאפילו בשטח הוא היה מסתובב עם הטבעת עליו
פעם ראשונה שראיתי שיפצור מושחר לטבעת!! שח"ו לא יצתרך להוריד את הטבעת לרגע
(אם במקרה אתה קורא פה, דע שאני מתגעגע!! למה עברת לצפון הרחוק? )

ולדעתי,
למרות שזה ממש לא נראה לי יפה  או מרגיש לי נכון ללכת עם טבעת,

לצערנו יש מקומות היום שבאמת חייבים לענוד בהם טבעת...
כמו הרבה דברים אחרים שפתאום צריך כי מתחתנים, גם טבעת צריך לפעמים...

אם צריך, אז צריך. חד וחלק.

וזה אני חושב שברור לכולם פה. הגברים והנשים כאחת.

אם לתת לגבר טבעת במקים אחרים... תלוי בזוג ובסיטואציה ובדינמיקה הזוגית בניהם, לא?(כלומר... ברור שכן. אני אשמח לראות את זה. כתוב שחור ע"ג אפור)

אני מתה על הסימן הזה!! חוסך כ''כ הרבה מלל מיותר..

(ומשתמש בהחלט בביטוי "אשתי X Y" כשנראה לי נכון להבהיר/להזכיר לצד השני שאני נשוי)

צבא,עבודה,וכו'.

למרות שלפי דעתי זה די יפה,אז אם אלי"ל (כמו בעל"יל,רק הפוך..)תרצה ,לא תהיה לי בעיה..

רק בשביל השרשור הזה היה שווה.... אז ככה:

כשאישתי דיברה איתי על זה עוד היינו חברים וצחקתי על זה, אבל ראיתי שזה חשוב לה... דיברתי על זה עם אבא שלי (ר"מ בישיבת הסדר מן הגדולות בארץ) והוא (שהתנגד לזה בתוקף) ואני ישבנו לסיעור מוחות והגענו למסקנה שלפעמים זה הכרחי, אני אישית מסביר לחברי הדוסי על את הצעד כך- היא עם כיסוי ראש ואני עם טבעת.- משפט פשוט שמסביר הכל ואומר הכל

אגב לי זה לא עזר, מישו מהעבר הלא כ"כ רחוק התקשר לפני שבוע להציע את אחותו... 

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר