אולי בזכותך אני כן ישים לב הרבה יותר לחברות שלי בשבת הבאה-שבת אירגון שלנו...

כמה שאת צודקת...

תודה!!

כמה שזה קשה ורק אם את יודעת שיש סיכוי שיקשיבו- שווה להגיד על משהו מאוחר יותר אולי.

זה יכול לעזור (לפחות אצלינו זה קצת עזר)..

שולחת  ועידוד

צןדקת לגמרי, תודה על תשומת הלב!

שנזכה לחבר ולהתחבר  ולא לשכוח אף אחד מאחור.

היו כמה שאמרו לי לדבר איתן על זה אבל אני והן לא נדבר על דברים כאלה....

הדרכה לאו דווקא נובעת ממניעים אידיאליסטים.. הרבה פעמים מסטיגמות וקריטריונים חברתיים..

אבל מי שרוצה לתרום יכול בקלות לתרום בכל מקום שהוא לא חסר! בין הדרכה בין שארים דברים..

ישר כ'ח!

שלא יובן - ברור שבהדרכה גם אידיאלסטים וכו'.. אבל זה לא משוואה, מדריך=אידיאליסט.

בס"ד יכול להיות שאחרי ההצגות הן לא שמו לב.. את יודעת לחוצים לארגן את המקום, השבעה וכו'..

צעיר רענן- ביישוב שלנו כנראה זה כן.

או לפחות זאת ההרגשה שנותנים.

אני לא מדריכה מסיבות שלי כי חשבתי שלא אצליח ולא רציתי להכנס לזה אבל זה לא אומר שאני פחות אידיאליסטית או כל דבר אחר מהן.

גם אצלינו חסר מדריכות אבל לא רציתי להכנס אז לא מכריחים.

נכון.. כל מילה פה נכונה. וזה ממש קשה.. אני יודעת..

הייתי במקום הזה! 
והיום.. אני בצד השני..

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אולי המדריכות באמת חושבות שהן מעליך.. אבל קשה לי להאמין..
לפני שנכנסתי להדרכה.. (בהתחלה לא נכנסתי.. נכנסתי רק כמה חודשים מאוחר יותר בגלל שמישהי יצאה..)
הרבה פעמים הייתי אומרת שאם יום אחד בטעות אני אכנס, אני אדע לא לעשות ככה, ולא לעשות ככה..

ועכשיו,כשאני בפנים. אני באמת משתדלת שלא לעשות אותם..

אבל אין מה לעשות. נופלים. והרבה פעמים זה בלי לשים לב..

והרבה פעמים אני שמה לב רק כי אני יודעת מה הצד השני חושב.. אבל אנשים שלא.. הם פשוט לא שמים לב. וזה לא בא ממקום רע... הם פשוט לא חושבים שזה יכול לפגוע..

אבל.. תנסי להבין.. שזה בד"כ ממש לא בא ממקום רע..

מקווה שהייתי ברורה והבהרתי את עצמי כמו שצריך..

בכולופן..

מוזמנת לאישי.. באמת באמת! (את עזרת לי...אולי גם אני אוכל לעזור לך)

א. זה לא רק המדריכות אלא כל היישוב, והבית ספר וכל מי שתרצי.

ב. אני יודעת שהן עושות את זה מתמימות בגלל זה כתבתי את המכתב כדי שהן לפחות ידעו וינסו איכשהו לעשות אחרת.

אני מבינה שיש לכן לחץ והכל אבל ההרגשה המשפילה הזאת של לשבת בהצגה ואף אחד לא מתייחס אלייך זאת הרגשה רעה!

עד כמה שאתן עושות עבודת קודש יש מקום גם לעשות עבודת קודש של בין אדם לחברו....

לעשות? איך אני יכולה לתת להם הרגשה שהם בדיוק כמונו? אני באמת חושבת ככה אבל יכול להיות שאני  בלי לשים לב נותנת להם הרגשה רעה? באמת! אני לא רוצה שזה ימשיך ככה!!

אני נכנסתי להדרכה לפני חודש, 

וכמו בכל מקום- גם אצלנו בשבט יש את "מי שלא נכנסה להדרכה",

וכן, אני חושבת שהיא גם הרגישה אתמול כמו שאת הרגשת, כן, בגללנו.

ואני לא מתביישת בזה. 

אין מה לעשות. 

בלילה של חודש ארגון אני באמת מרגישה מעליה. (בלילה הספציפי הזה. בכללי אני לא חושבת שבגלל שאני מדריכה זה אומר שאני מעליה)

מה לעשות, שאני והיא נמצאות בלילה הזה במקום אחר לחלוטין. אני אחרי חודש של מאמץ והשקעה, תסכולים, דמעות,   עצבים, אהבה וצחוקים, אחרי שבועיים של כל יום סניף, וכל יום להוציא ת'גרון, ולהשתדל שהכל יצא על הצד הטוב ביותר, ושחנש"ים ארוכים, ומריבות עם הצוות, ועם כל זה להשתדל להיות שם בשביל כל אחת, וכו' וכו'

ואז, אחרי 3 לילות ללא שינה, בלי גרון ובלי רגליים... בחייאת, את ילדה גדולה. 

את יכולה להבין שעכשיו, בלילה הזה, החוויות שלנו הן אחרות, המקום שלנו הוא אחר.

ואם את חברה טובה, את יכולה להבין את זה, שעכשיו אני גמורה, וכן, יותר נחמד לי עם החברה שעברו איתי את החודש, וכן, אולי איתנו את תרגישי קצת תקועה, כי ככה זה, עבודה משותפת זה אחד הדברים שמגבשים.

לא הייתי איתנו... אין מה לעשות. זה בא ביחד.

והיישוב? כן. גם היישוב גאה במדריכים שעשו ימים כלילות בשביל הסניף של היישוב.

כי פשוט ככה זה, אנשים בדר"כ מעריכים אידיאליסטיות כשהיא מועילה להם.

לי יש עוד פרוייקט צדקה שאני מרימה, אני עובדת עליו המון, ואני בטוחה שהוא הרבה יותר חשוב ואידיאלי מהסניף, אבל עדיין, כולם מתייחסים בתור האידיאליסט בהא הידיעה למי שנותן את כל כולו לסניף, למרות שהם יודעים על כל העבודה שלי, שבאה על חשבון הסניף. פשוט ככה זה.

וסתם שאלה- את כאילו היחידה שלא מדריכה אצלכם? אין עוד חברה שלא בקטע? או שמיניסטים שכבר פרשו?

את חושבת שבגלל שאת מדריכה את ילדה לא רגילה, ובגלל שהיא לא  מדריכה אז היא כן רגילה?

אז את השקעת בחניכות בצוות וכו'.. מגיע לך כל הכבוד אבל לא להסיחף..

את צריכה לעשות את זה בתור חסד, לא כדי אח"כ להרגיש עליונות או משהו..

ברור שבטיבעיות זה ברור שהורים לדוגמא יגידו תודה למדריכה..

אבל זה לא הופך אותך ל"סופר אדם" ומי שלא לסתם עוד ילדה..

הכותב הינו מדריך.

ואני מסכים עם צעיר!

מי שמך לקבוע שאת יותר ממני???

החלפת את הקב"ה ולא סיפרת לנו על זה?!

אגב, שימי לב, זה לא שלא קיבלו אותי להדרכה! דווקא ביקשו ממני וסרבתי...

עדיין את מרגישה עליונות?

יש לי עוד אחת בשבט שלא נכנסה להדרכה אבל אצלה ידעו מלכתחילה שהיא לא תיכנס אצלי היו לבטים....

אבל לא יכולתי להיות איתה כי היא מצאה לעצמה את החברות שלה ולי אין הרבה חברות פה ביישוב.

חוץ מזה שאני לא יודעת איך היא מרגישה אולי גם היא מרגישה ככה.

מרב, אם אחת החברות הכי טובות שלך לא נכנסה להדרכה את לא תתיחסי אליה? את תחשבי שהיא סתם ילדה?

אני אידיאליסטית לא פחות מהן רק שאני לא חושבת שמתאים לי להדריך (לא מבחינת אופי אלא בגלל דברים אחרים), לךמה נראלך שזה אומר שאת מעלי?

את יודעת כמה לא מדריכים אני מכירה שהם פי אלף אידיאליסטים ממדריכים?

ומצד שני את יודעת כמה אני מכירה שמדריחכים רק בגלל הלחץ חברתי דבר שגם אני כמעט עשיתי ואני מודה לקב"ה שלא עשיתי?

להיות מדריכה זאת עבודת קודש בזה אין ספק, אבל להרגיש שאת מעלי זה כבר יוצר מצב שההדרכה שלך היא ממש לא עבודת קודש ותסלחי לי אבל אני הייתי מתביישת במדריכה כמוך!

אחת שמודה בפה מלא שהיא מעל מישהי כי היא מדריכה לא הייתי שולחת את ילדיי אליה....

לכל מי שאמר דברים אחרים (לא נוקבת בשמות) פשוט טועה ומתכחש לאמת. אין שום עדיפות או (עליונות)למדריך.

היא מרגישה במקום אחר. זה לא רק העניין של הגאווה. זה ענין שהדברים שמעניינים אותה זה לא הדברים שמעניינים אותה...

לגבי מה שכתבת- אני מזדהה לגמרי. בעייתי. מאוד. צריך לעשות השתדלות.

גם אם זה טבעי צריך לתקן את זה!

חריף ממה שהיא התכוונה ואני חושבת שגם מי שכתבה קודם רצתה בסה"כ לטוב ולא התכוונה שהיא מעל ענבל אז לא מגיע לה לקבל כאלה תגובות. זו דעתי. 

כמובן שצריך להשתפר ולתקן.

בס"ד

ואני באתי לחברות שלי ואמרתי להן את זה, בפנים.

לא "את לא יותר ממני, אז תסתמי"- אבל שהן לא יותר ממני...

את צריכה להשתדל שלא להפגע, ואני מבינה אותך ממש, כן, זה קשה, אבל את צריכה להבין שהן לא עושות את זה בכוונה.

היום, חברות שלי באו אלי לסניף בלילה לבן, חברות שלא נכנסו להדרכה (וגם כאלה שכן.), הן התקשרו קצת לפני ההופעות כדי לאחל לי ב"הצלחה ולשאול "איך היה בשבת", אני ידעתי שאם אני צריכה עזרה- אני יכולה לבוא אליהן ולבקש עזרה- כי להן אין שבט על הראש- והן עשו זאת בשמחה!

כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו, אנחנו, המדריכים- להבין גם אתכם, לא לפגוע, לא לחוש, לא להרגיש יותר ממכם, כי אנחנו באמת לא יותר ממכם!!!!, ואתם, אלה שלא נכנסו להדרכה, מבחירה או שלא מבחירה- להבין אותנו, ולדעת לבוא להעמיד אותנו במקום כשצריך- וצריך, ולדעת שלא להפגע כי אנחנו באמת שלא מתכוונים להעליב או לפגוע חס ושלום.

אני ניסיתי לעזור..(ועזרתי)

ומה שקיבלתי אחרי זה סטירה

אותו מדריכה פשוט התעלמה ממני..

אחרי כל העזרה שנתתי לה בערך של החודש!!

אם זה לא היה מספיק ברור מההודעה שלי- 

אני מדברת ר-ק על מוצ"ש ארגון!!!!!! 

בהקשר הזה של לילה של סיכום כזה של כל החודש, בהקשר הספציפי הזה, אני מעלייך. 

ואני ממש לא חושבת שמי שמדריך הוא יותר ממישו שלא מדריך!!!!

 זה ממש לא אכפת לי אם רצו להכניס אותך להדרכה או לא, כי אני לא אמרתי שום דבר על רמת הבנאדם!! פשוט ספציפית ספציפית ספציפית בלילה הזה ובשבת הזאת המדריכים קבוצה מגובשת שעברו הרבה ביחד וזאת המסיבה שלהם, אז הגיוני שתרגישי תקועה. זהו.

מצטערת שלא הבנתם אותי.

אצלנו, הבנות שלא היו מדריכות התקבלו יפה בסוף ההופעות ע"י המדריכות.

הם כיבדו אותנו בקישקושים....(נתנו צומי...) הכינו לנו כתרים של שנתיים לשבט להבה. הן  חשבו עלינו לפני כן וגם אחרי.

ותאמיני לי מרב..זה לא מאמץ גדול להתחשב בחברים שלך. ממש לא! גם בזמנים קצת יותר לחוצים.

צריך להבין שמדריכה אחרי חודש ארגון, מאוד טבעי שתתקשה פיזית ונפשית,

לתת לחברה שלה את התחושה שהיא פנויה אליה לגמרי.

ששום דבר לא שונה, שהקשר הוא הדדי.

כי באותו רגע, היא נמצאת במקום אחר.

ובמקום הזה היא צריכה לפרוק את כל המתח וההתרגשות עם אנשים שחוו איתה את זה.

אם תחשבי על החיים שלך, תגלי שגם אצלך זה כך.

יש חוויות שמקיפות את כולך, ואת לא מרגישה פנויה להתחיל לשתף בהן את מי שלא היה חלק מזה.

גם אם מדובר בחברה מאוד טובה שלך.

אני במקומך הייתי מבליגה, מכילה את הצורך הזה של החברות שלי,

ומחכה יום, יומיים, שבועיים.

אם את עצמך לא תנסי לראות את היחס שלהם אליך כשלילי (נחיתות?),

אם תהיי שלימה עם ההחלטה שלך, ושלימה עם המקום שלך בחיים,

הן יחושו בנוח לשתף אותך.

(תחשבי על הצד שלהן: לפעמים לדבר עם חברה שלא נכנסה להדרכה, זה אי נעימות אחת גדולה. אל תשדרי את זה - תראי שההדרכה לא תעמוד כמו קוץ בינכן.

כמו שחברות טובות יכולות לעבוד במקצועות שונים, להתחתן בזמנים שונים, לגור במקומות אחרים, ולאחוז בהשקפות שונות לחלוטין - ולהשאר חברות טובות)

א. כבר כתבתי על זה פעם פה.

ב. זאת הרגשה של המון זמן ולא רק בקשר אליהן אלא בקשר ליישוב גם שמי שמדריכה יותר "שווה" אם תרצי לקרוא לזה ככה.

בעוד שהסביבה ממש לא חושבת ככה.

ואני אומרת את זה בתור... (אם ההיסטוריה שלי ממש מעניינת אותך... שלחי מסר)

לדעתי כל זה, זה בעצם עניין של גישה, מצד אחד את יכל להיות לא מספיק שותפה לפעילות ביישוב שלך... ומצד שני יכל להיות שזה נכון למרות שבתור מדריכה (לשעבר) אני לא זוכרת שהתנהגתי כך לחברות שלי...

ושהם אומרות תודה על משהו שעזרת להם זה באמת כי הם מתכוונות לכל מילה... 

אני לא אומרת שרק את אשמה ואני אםילו מבינה מה את אומרת אבל לפעמים רק"בכוח" משתלבים בחברה...

ואת תמיד יכלה להיות חברה של בנות שהם לא מדריכות...

כי חוץ מהעובדה שהם מדריכים,, הם חבר'ה כמונו בני 16-17 שעמוסים ולא תמיד יהיו רגישים...

חוץ מאחת שלומדת יחידה מהשבט במקום מסוים.

ככה שאין לנו הרבה קשר אליה.

אני איתך לגמרי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....