אני פונה אליכן בתור אחת שלא, לא נכנסה להדרכה מסיבות כאלו או אחרות.
הייתי היום בכל התסי"ם וההצגות ובאמת שהיה יפה ומרשים.
אבל אתן יודעות מה הציק לי ועדיין מציק לי?
אתן.
החברות שלי.
גדלתי איתכן מגיל 0 ,אני מכירה אתכן מאז שאני זוכרת את עצמי
אבל אתן, אתן בטוחות שאתן מכירות אותי?
נכון שאני לא מדריכה כמוכן, נכון שאני חושבת שאפשר להיות אידיליאסט בלי להדריך (אולי אתן לא אבל זה ממש לא משנה)
אבל אני בנאדם ואני עדיין לא אויר ככל שידוע לי.
יש שני דברים החודש שהציקו לי ואני אתיחס אליהם למרות שאחרים אולי חווים את זה אחרת.
העלון, העלון שמוציאים לחודש ארגון.
הייתי חלק מהצוות שכתב אותו אבל כנראה שאתן לא הרגשתן את זה.
אני לא צריכה כבוד או הערכה היה עדיף לי להישאר אנונימית אבל אני גם לא רוצה שתרגישו שאתן מעלי.
הוצאתן אותי אפילו בלי לדעת מתוככן, הודיתן לי כאילו הייתי סתם מישהי שעזרה, כאילו אתן עשיתן הכל ואני רק "עזרתי" הרי המערכת לא מודים לה אף פעם אז למה לי הודיתן? כי שאר המערכת הן מדריכות?.
כתבתן דברים בלי בכלל שאדע.
והדבר השני- היום אחרי ההצגה ויודעות מה? אפילו לפני, אחרי המפקד, באמת שהתרשמתי הייתן תותחיות שפיציות וכל מה שתרצו אבל אותי שכחתן.
באתי אליכן אחרי ההצגה לומר שבאמת היה יפה והרגשתי שאתן לא "שמות" עלי.
אני יודעת אתן עסוקות, יש לכן חניכות, ואני באמת מעריכה את עבודתכן עד שזה מגיע למצב שאני מרגישה שאתן מתנשאות מעלי.
אני יודעת אולי זה לא נכון אבל זאת ההרגשה שאתן משדרות ובגלל זה אני כותבת לכן את זה.
ההרגשה שאתן נותנות היא רעה.
אתן מוציאות אותי מהכלל, לפעמים אני מרגישה ממש תקועה כאילו מה אני עושה פה? הן יסתדרו יפה בלעדי.
כל מיני דברים שאתן אומרות לבד ואפילו לא מקשיבות למה שיש לי לומר.
רק רציתי להגיד לכן- אנחנו בני אדם אנחנו טועים אבל זה כבר נמאס! די! נכון שאתן עושות עבודת קודש אבל זה לא אומר שאני לא! זה לא אומר שאני פחות מכן.....
ולצערי זה מה שנתנו לי להרגיש.
גם אתן וגם היישוב וגם כל מי שהיה מסביב.
אתן יכולות לתאר איזו הרגשה זה ללכת לבד בשקט בלי אף אחד לידך ללכת להצגות?
או לעמוד כמו מפגרת ולבהות בכן?
אני יודעת.
אני יודעת את זה כי אתן בכלל לא שמתן לב אלי וזה לא שלא ראיתן אני יודעת שראיתן אבל משום מה אף אחת מכן אפילו לא אמרה שלום.
אני כבר לא יכולה להמשיך ככה, גם אתן, גם היישוב, אפילו בבית ספר.
בכל מקום שומעים כמה אתן נהדרות כמה אידיאליסטיות, כמה אתן בנות טובות......
אני לא צריכה שיגידו עלי שאני טובה, זה ממש לא העניין
אבל גם לא שיתנהגו אלי בזלזול ולא יתיחסו אלי כי "מי את? את לא מדריכה אנחנו יותר טובות ממך".
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בטח אתם שואלים למה אני רושמת את זה פה?
אני לא שלחתי את המכתב הזה מעולם ולמען האמת כתבתי אותו הרגע.
חברות שלי גם לא יראו אותו לעולם.
אבל אני רוצה לפנות למרדיכים ולמדריכות היקרים שכן יראו אותו,
אני לא מכירה אתכן ואני לא מכירה את חבריכם
אבל אני יודעת שבטוח יש עוד שיכולים להזדהות איתי.
אתם עושים עבודת קודש באמת!
אני מעריכה אתכם על הכל!
אבל זאת עבודת קודש שלי היא לא מתאימה
אז מה? זה אומר שאתם יותר טובים?.
מהמכתב הזה לא יצא שום דבר טוב בשבילי כי אף אחת מחברותי לא תראה אותו.
אבל אולי אתם, המדריכים שפה, תסתכלו סביבכם ותבדקו האם חבריכם מרגישים ככה?
האם אתם לפעמים מתעלמים או חושבים על מישהו שהוא לא שווה כי הוא לא מדריך?
אפילו בתת מודע, גם אם זה לא במודע, תבדקו את עצמכם.
החברות שלי הן בנות מקסימות באמת, אבלכנראה שהן לא מספיק מתבוננות .
אני מתחננת לפניכם אל תעשו את זה גם אתם לחבריכם!
(אני יודעת שיכולות להיות תגובות של "מה את רוצה? הן מדריכות, עסוקות" וכו' אני ממש מבקשת ההודעה הזאת באה כפריקה! מי שרוצה להגיב את זה אני מתחננת אל תגיב!)
זה מופנה לבנים ובנות כאחד.
ועידוד 
