אהבתי את ההתעמקות, אני כתבתי לעצמי איזה מאמר בנושא לפני כמה שנים אחרי שהרגשתי שאני באמת חייב לברר לעצמי משהו.

חזק וברוך, ישר כח.

יש בנות שמתלבשות בצורה מסויימת כדי למשוך תשומת לב,אין עוררין על כך.

מצד שני רוב הבנות (אם לא הרוב המוחלט) מתלבשות איך שהן מתלבשות משום שכך הן אוהבות,זו הנורמה וכו'.

איך נשים מבצעות הטרדה מינית לפני הגברים אני אשמח לשמוע. 

יש כאלו שעושות זאת בכוונה, ויש כאלו שלא, וברור שהיחס צריך להיות בהתאם, אבל הליכה ברחוב כמו בחוף הים היא הטרדה, ולא משנה איזה שם יקראו לזה.

זה לא מצדיק הטרדה נגדית, אבל כשזה נעשה בכוונה, זה לא פחות חמור.

היא לא באה להטריד אף אחד,זה מה שהיא מכירה וככה לימדו אותה.

(ושוב,תמיד יש את הבנות שילתבשו בצורה מסוימת כדי להשיג תשומת לב,לא עליהן אני מדברת.וגם הן-לא רוצות להטריד...)

מדובר בבחורה שנכנעה ליצר שלה,אין ספק.

אבל היא לא אומרת כלום,לא מסתכלת אפילו לעבר גבר מסויים.

זה שלו יש עבודה מולה (לא להסתכל וכו') זה אומר שהיא מטרידה אותו?! ממש לא.

זה אומר שעצם נוכחותה באותו רחוב כמוהו היא ניסיון בשבילו.

בחינת-"מפגע תברואתי",ממש לא הטרדה מינית.

גם בור פתוח ברחוב הוא "מטריד",ועדיין לא תקחי את זה לכיוונים של הטרדה מינית....

מי קבע שרק דיבור או הסתכלות יכולים להחשב להטרדה?

לבוש חשוף הוא, כפי שכבר הוסבר - הטרדה - ואולי יותר מכל דיבור.

אלו דברים שקל להבינם, ותמוה שיש צורך להסביר אותם.

אבל היום הכל הפוך.

כשגבר מעיר לאישה שנדחפת בין גברים שזו פריצות - מאשימים אותו ב'הטרדה מינית' - וכולם מקבלים את זה.

אבל כשאישה הולכת בצורה שממש מזמינה חטאים (שוב, ממש לא מצדיקה אותם) - זה נחשב כלגיטימי.

פרטית והופך אותו להטרדה מכוונת לכיוונו.

לבוש הוא לא הטרדה,לבוש הוא בחירה אישית. אפשר להסכים איתה או לא להסכים,ולפעמים צריך להתמודד איתה.

בנוסף,בנות יכולות להתלבש באופן צנוע-אך-פרובוקטיבי,וד"ל. אז גם זו הטרדה מינית?!

לבוש חשוף נחשב כלגיטימי מבחינת החברה,וזה גם מה שגורם לי ללמד זכות על האישה הזו.פשוט וברור שזה עדיין לא הופך את זה ללגיטימי הלכתית.

מעבר לכך,שבחורה יכולה לבקש מגבר מסויים לחטוא-ועדיין לא תהיה לו שום הצדקה לעשות כן,זה פשוט וברור לי.

(ומאוד כדאי שלא נתחיל בדיוני "הדרת נשים" כי זה לא יסתיים....)

נכון, היא לא מתכוונת להטריד (וברור לי שהמון פעמים כן אבל לא נכנס לזה), אבל היא מטרידה.

זה ממש לא עניין פרטי שלה -  כי מדובר במרחב הציבורי - ולכן זה עניין ציבורי מובהק.

לא אמרתי לא ללמד זכות, אבל לימוד זכות לא אמור לסתור הגדרה נכונה ואמיתית של דברים.

אם אדם ילך ברחוב ללא בגדים - כולם יסכימו (כיום  בעצם אי אפשר לדעת, אז בא נאמר,  יש שיסכימו) שמדובר בהטרדה, אז אותו הדבר נכון גם פה.

הטרדה לא חייבת להיות מכוונת, והרבה פעמים היא באמת לא כזו.

יש גם נשים שמבינות את זה, כמו הד"ר הזו, למשל:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216324

ואני בכלל לא מדברת על משפט קצב-היה או לא היה.זה לא מענייני.

הרבה פעמים כשאדם במצבי לחץ (במיוחד נשים) גופו ומוחו משתתקים,והוא מפסיק להגיב.קופא.

רק כי מישהי נכנסה למעין מצב "קטטוני" שכזה והיא לא אמרה "די" זה מצדיק את מעשי התוקף?

גם אם זה "רק" חיבוק או נשיקה,ולא אונס ממש.

נו,באמת.

מזכיר קצת את סיפור האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת,בו חלק מטיעוני ההגנה למעשה הנערים היו כי הנערה לא אמרה "די".

(מתוך ויקפדיה):

'במקרה של אונס נערה מאורסה בעיר, גוזרת התורה מוות על האנס ועל הנאנסת, עם הנימוק: "אֶת-הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ".

המפרשים מבארים כי גם בעיר, אם לא יכלה הנערה לצעוק, רק האנס חייב מיתה, ולהפך: אף בשדה, אם היו שם אנשים שיכלו להושיעה ולא צעקה, זה מצביע על רצונה ביחסים עם האנס'.

נכון שניתן לפרש את זה גם אחרת ולהסביר שהמצב שונה ועוד הסברים נוספים, אבל בבסיס - זו קביעת התורה.

אבל את הלינק' הזה הבאתי בכלל לא בהקשר הזה, אלא כדי להראות שישנם נשים, גם לא דתיות, שמבינות שגם לבוש חושפני של אישה יכול להחשב כהטרדה, גם אם הנורמות החברתיות הן כאלו.

אפשר ציטוט של פרשן שאומר את זה,ולא ויקפדיה...??

אומר כך:  "שגם האישה בחזקת מזנה לדעת, כיוון שלא צעקה כלל, כי דרך כל אנוסה לצעוק בעיר להושיעה ולהצילה...נדין האישה כמתרצה בעבור שהיתה יכולה להיוושע ממנו".

לקח לי כמה שניות להבין...

ומה התכוונת לכתוב? (באישי,כמובן....)

כאפרה על גלוק!!!

(למרות שהיית חוטפת מכות,כן?! לא שאני מסוגלת להרביץ לך,או בכלליות...)

ברור לי שהיום רבנים יפרשו את זה שונה, בהתאם לכל מיני דברים, ואעפ"כ ההבאתי את הפירוש הזה (ואגב, לא התכוונתי בכלל לפתוח פה דיון נוסף על זה אבל מכיוון שזה הוזכר -  הרגשתי חובה להגיב), כי שמתי לי למטרה להראות את הניגוד החריף שקיים בין תפיסת התורה את הנושאים הללו לתפיסת התרבות המערבית, ולהביא אותו עד לקיצוניות.

הזעזוע הוא כ"כ גדול, משום שאנו שבויים כולנו בכבלי החשיבה של התרבות המערבית השלטת כיום, ונתרחקנו מרחק עצום מדעתה של התורה בכל הנידונים הללו, אבל דוקא משום כך, חשוב שאנשים ידעו מה התורה אומרת, ועד כמה התפיסה החילונית סותרת במהותה את ההסתכלות של התורה.

שיוך מיני?

זה מה שהיה קשה לי בהודעתך. כל השאר-פשוט וברור.

מול גבר דתי,או גברים בכלל. אפילו לא פוזלת בכיוון.

זה יכול להציק בעין,לפעמים גם לי זה מציק.מכאן ועד "הטרדה מינית" הדרך רחוקה.

"אומללים".

זה יכול גם פשוט להגעיל אותם, הזולות הזו.

ומכל מקום, זה לא מקנה נסיבה מקלה לבחורה.

וזה באמת כבר די מאוס, התופעה הלא כ"כ נדירה ברחוב - שנשים מסויימות עושות כל מאמץ

למשוך תשומת לב, ובשביל זה; וכשמישהו שם מזהה את מטרתן, אבל צורת הבעת תשומת הלב,

או מי שהביע, לא בדיוק לרוחה, היא פתאום נזכרת ב"הטרדה" אותה הזמינה ע"י הטרדתה...

כמובן, גם אותו זה לא פוטר שלא להיות טיפש/לא מוסרי, ולא ללכת שולל..

לא מחנכים לזה באולפנות? 

אבל כן לנו כעם יהודי יש מטרה להשיג קדושה. להתעלות בטהרה. רק כך העם שלנו ינצח את אויביו. צריך לומר דברים אלה בפירוש ובלי היסוס.

ו"זה" הדבר שאותו לדעתי צריך לחנך. איך בפועל מיישמים את זה? אין כפיה. אין בגד אחיד לכולם. מנסיון שלי, ככל שהערכים שלנו יותר ברורים אצלנו כך בפועל הדרך תהיה יותר ברורה.

היום הנורמה היא להתייחס בחיוב לנישואים חד מיניים, לאי נישואים בכלל, לחד הוריות מבחירה, ולחיים ללא נישואין.

לא חסרות נורמות מעוותות כיום, אבל זה שדבר מסויים הוא נורמה לא הופך אותו ללגיטימי.

גם אם אישה לא מתכוונת להטריד כשהיא הולכת כך, היא מטרידה בעצם זה שכך היא לבושה, גם אם אין בה טיפת הבנה לבעייתיות שבזה.

ועדיין, נראה לי שרבים מבינים, וגם מבינות, שזה בעייתי, וחלק אפילו מסכימים שזה מטריד, אך מסיבות שונות, ביניהן נורמה חברתית, הן ממשיכות ללכת ככה.

מסכים עם כל מה שכתבת,
רק עם משהו אחד לא. "לא יכול להטיף" אמרת - היית חייבת להכניס את זה?
לא הטפתי לאף אחד או אחת, אלא רק השתדלתי לתת 'טיפ' להתגבר,
בגדר "בתחבולות תעשה לך מלחמה".


שנזכה בעז"ה רק לקדש שם שמיים.
שבוע מבורך לכל עם ישראל! (:

וואי כמה אמת ויופי!!! yow באמת מדהים כמה אמיתי עצוב ומחזק שבאמת אנחנו לא רוצים את הגועל נפש!

חייבים להסביר לפחות איך קורה  שכל הסטטיסטיקות של מעשי אונס מלמדות כי רבות מן הנשים המותקפות הן נשים מבוגרות, לעתים אף זקנות ממש, שהותקפו בבתיהן או מן המארב וזאת ללא שום קשר לאופן בו התלבשו או התנהגו. חלק אחר מן המותקפות הן ילדות שמישהו מבני ביתם נטפל אליהם וביצע בהם מעשים מגונים וזאת על אף היותן ילדות קטנות ואפילו בגילאי גן ילדים.

מכל זאת אני למדים כי מעשי תקיפת נשים, בכל הגילים קשורים מאד לאישיותו הסוטה והנפשעת של התוקף וכמעט בכלל לא לאופן שבו אשה מתלבשת בלכתה ברחוב.

אני מציע לכל הגברים והגברברים שאינם שולטים בעצמם לא לצאת כלל מן הבית או מכל מקום סגור אחר ובכך ימנעו מעצמם ומזולתם צרות צרורות.

(ה+) שלא יהיו אי הבנות

הפמינסטיות טוענות שאין שום קשר בין לבוש פרוץ לבין הטרדה - אבל אני לא רואה חובה לקבל את השקרים שלהם כאמת.

מטריד סדרתי הוא אכן בעייתי, אבל לא כל מי שהטריד  אי פעם הוא 'סוטה' או 'בעל אישיות נפשעת'.

הוא פשוט בן אדם עם יצרים, כמו כל אחד, שנפל - אין אפוטרופוס לעריות.

ועודבר חשוב:

45% מהנשים בתל אביב (כלומר, קרוב למחצית!!) העידו כי הוטרדו מינית בתחבורה הציבורית.

כל זה לא מפריע לפמיניסטיות ההזויות ולדתיי המחמד, וגם לרבנים מסויימים,  להשתולל כמו מטורפים על 'קוי המהדרין - שהם אחד הפתרונות הטובים ביותר למניעת הטרדות.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר