להשרות 3 תמרים (עדיף אורגני) בכוס מים

לסננן ולתת לשותו את המים 

משחרר פלאים

ואני גם מוסיפה כף שמן קנולה למטרנה.. עובד פלאים!

שמעתי מחברה, שאמא שלה מכניסה לתינוקות שמתקשים ביציאות- קצה של גבעול פוטרוזיליה וכל העסק משתחרר... לא ניסיתי.. לא לוקחת אחריות...

נתתי שלוש כפיות עגבניה (בלי הגרעינים) מרוסקת , והתוצאות לא אחרו לבוא (כשהיתה בת חודשיים שלושה )

ככה בהשפרצה עדינה לתוך הפה, אני חושבת שאפילו עם הגרעינים...

אחרי שעתיים יצאתי איתו לקניות והייתי צריכה להחליף לו כל 5 דקות...

אז תעשו את זה כשאתם בבית!

זה דבר שאימי ניסתה עליי כשהייתי תינוקת. כי כך הרופאה אמרה לה והתוצאות לא אחרו לבוא.. 

וכך ניסיתי זאת על בני.. אבל זה לא עבד לנו מספר ימים.

צימוקים, אמרו לי לטחון בפרות בבוקר וזה עזר ליום אחד אבל לא עזר לימים הבאים..

ועדיין יש לו מסכן.

תמרים- נשמע מעניין.

שמן- לא מסוגלת לזה.

בנתיים התמרים זה הכי טבעי שיש אני אנסה.

אעדכן.

תודה. 

תשרי שזיפים מיובשים למשך לילה תסנני ותתני לו בבקבוק טיפונת ממש מעורבב עם חלב אם או מטרנה.

תעסי לו עיסוי עדין בכף הרגל. המיקום: החלק האמצעי (הקעור) של כף הרגל (מתחת לאצבעות), סיבוב עם כיוון השעון בצורת מעגל שמקיף את כל האיזור. בעדינות ולא יותר מ-2-3 דקות. אם עדיין לא משפיע, אפשר קצת יותר.

אפשר גם לעשות עיסוי על הבטן סביב הטבור- עם כיוון השעון.

תוך כמה זמן זה משפיע? 

בנתיים העגבניה לא עזרה. שמן שמתי מחכה כבר ליציאות עדין לא יוצא..

אני מחפשת תמרים בחנות. הרוב אזל... (בגלל ט"ו בשבט) אנסה שזיפים ואת העיסוי.. 

השאלה תוך כמה זמן זה ישפיע עליו? 

מרחת לו על המקום?

כי אם אינני טועה שמעתי שיטה של לתת את השמן (זית) דרך הפה בתוך מים או משהו כזה..
אם את רוצה לנסות אני יכולה לברר..

ותמרים שזיפים וכו' תמיד אפשר למצוא בשוק  

ממש ללוש, לשחררר שם, התוצאות לא יאחרו להגיע

כדאי לעסות בשתי כפות הרגליים כמו שכלנית כתבה-מקסימום 20 דקות אחרי רואים תוצאות

ידוע לי שהפעולה שלו בדיוק הפוכה!

אולי אני מתבלבלת

"ס, אאל"ט.

(פתחתי משתמש חדש)

אז אין לי כרגע

ממליצה פשוט לכתוב שמלות צנועות בנות

הזמנתי לה אחת של anwesta יש להן מלא יפות וחגיגיות

ועוד 2 שזה שמלה עם גקט חיפשתי שמלה עם קרדיגן ילדות

וגם חולצות יש מלא יפות לילדות גם מכותנה רשמתי בחיפוש חולצה אלגנטית בנות

לק"י

אבל בגזרה רחבה?

זוכרת שראיתי משהו. אבל לאחרונה לא מצאתי.

אני מדברת על המכנסיים שיש בכל מיני צבעים, לא השחורים המבריקים כמו של חליפות.

יש גם גזרה רפויה אין לי מושג איך זה נראה.

חושבת שאני ניסיתי בעבר את הסקיני שבאמת היה מאוד צמוד, ואת הגזרה הרגילה שבעיני גם יחסית צרה אבל יפה. שתיהן לא ישבו ממש טוב על הבן שלי, נראה לי שבלי קשר לרוחב, אבל היה בסדר (למשל מכנסיים מקסטרו ומקידישיק ישבו עליו הרבה יותר יפה )

מדברת על המכנסיים האלה

https://www.next.co.il/he/style/st017062/a83212

https://www.next.co.il/he/style/ST017062/625745

יש פה אפשרות לבחור צבע, גזרה ומידה.

לק"י

מתלבטת איזו גזרה לנסות.

לא יודעת מה עושים ילדים בני 12 אבל שלי קרע אותם בקצב מהיר עד שאבא שלי פים אחת האיר לי שהמכנס צמוד מדי למטה ולכן נקרע יותר..

עברתי מאז למכנסיים של בזאר שטראוס שהם הרבה יותר מתאימים (וגם לא כאלה זולים) אבל עדיין נקרעים🙂

הכי זולות יחסית ויפות ויש מבפנים כפתורים כאלה שניתן להתאים בדיוק למידה במותן

אבל כל המכנסיים מכל החנויות שניסיתי

כולם נקרעות ..ככה זה בנים...

לק"י

הבן שלי שמנמן, לכן ההתלבטות.

הוא דוקא לא בן של כדורגל וכאלה.

ואני מחפשת לו גם מכנסי שבת עד אחרי הברך, וגם לא מוצאת.

לאחרונה קניתי לו מלידר ארוכים. החזיקו יפה, אבל מידה 16 כבר קצת צפוף. היום קניתי לו 18, וזה באורך שלי🤭 ואני גבוהה ממנו ב-10 ס"מ.

לק"י

מכירה את עצמי.

או שננסה לקפל, או שאם דודה שלי תוכל לתקן- אני אבקש ממנה.

דיברתי על אנשים אחרים כמובן

אני חושבת שכדאי לך לנסות.

מה שכיף אצלם, שהמידה היא אורך המכנס, ולרוחב יש 3 אופציות.

לק"י

אז אני אזמין 2 אותו צבע, כי זה מה יש.

כרגע יש לו 3 מכנסי שבת קצרים.

ויש גם ארוכים.

בעיקרון זה מספיק, אבל הוא הגמילה אז יכולים להיות פספוסים.

מתלבטת אם לקנות עוד קצר, ואז זה יספיק רק לתקופה קצרה.

ארוך אני לא אקנה עכשיו, כי יש לנו. ואחרי החגים יהיו אירועים שאז אני אקנה לו.

חוץ מזה, לא נראה לי שאני צריכה משהו חדש.

אולי מכנסיים ארוכים לגדול. אני צריכה לראות אם נשאר משהו משנה שעברה או שהכל נקרע.

בעיקר באשמתי

קודם כל יש לי בן ובת וכל סנטימטר של גדילה זה בגד חדש בערך🤣

לבן נגיד אני לא קונה,כי יש לו הרבה חולצות לבנות ולאחרונה קיבל גם חליפה. מכנסיים "רגילים" הוא תמיד צריך בנוסף קונה 2 בחודש

לבת שלי אין בכלל שמלות שעולות עליה,אני קונה פעמיים בשנה - ראש השנה ופסח

ולי אני תמיד קונה

הרגל מהבית שלי להתחדש לפני חג

גם בפיגמה ומצעים האמת אבל השנה לא כזה צריך

אבל מצעים זו חתיכת הוצאה

יחד עם בגדים החדשים לכולם זה ושאר הוצאות החג איכשהו הפסקנו עם זה.

לבנים והקטנים קונה, למתבגרות שלי קשה מאוד מאוד למצוא בגדים לטעמן לצערי למרות שבאמת הכל יפה עליהן. ננעלו על סגנון אחד וזהו.

לעצמי גם לא מוצאת לצערי, למרות שממש צריכה להתחדש ליום חול ושבת

יש 2 בנים ו 2 בנות. אז לגדולים יותר צריך לקנות, והקטנים מקבלים הרבה בגדים, אבל לפעמים צריך גם השלמות.

כרגע הם בשלב שלא גדלים בקצב מהיר, אז אני לא צריכה כל רגע להחליף מידה.

אני לא רגילה שצריך לקנות בגדים חדשים לכל חג. לפעמים אני מנצלת את החג כדי לקנות בגדי שבת, אבל לא דווקא.

והרבה פעמים זה יוצא לא נח עם העונות. בתשרי לרוב עדיין חם, אבל אם אני קונה קייצי זה רק לתקופה קצרה. ובפסח עוד לא תמיד מספיק חם. יוצא שאני קונה לפעמים לשבועות.

כרגע לגדולה יש בגדים מפסח.

לשני יש מספיק בגדי קיץ. לחורף אני צריכה לבדוק.

שלישית גם יש בגדים, אני צריכה לראות אם יש חולצות בסיס לבנות שנשארו מהגדולה, או לקנות רק את זה.

לקטן כדאי לקנות עוד חולצה, כי כשהגדול היה במידה שלו הוא לבש גם חולצות עם תיקתקים למטה וזה לא מתאים לילד גמול.

ועל מכנסיים אני מתלבטת.

לעצמי אני לא קונה יותר מידי.

נקנה אחרי החגים לחתונה של אחותי.

בהצלחה

השאלה מה יהיה עוד חודש בראש השנה.

גם ככה 3 מכנסיים ליומיים זה בדיוק.

השאלה איך הוא יהיה עד אז מבחינת פספוסים.

זה שאפשר להלביש מכנסיים ארוכים בלילות וקצרים ביום

זה נותן מרחב תמרון.

אצלכם עוד ממש חם?

ולרוב אני משאירה לבוקר את אותו בגד של הערב.

בשנים האחרונות החורף מגיע מאוחר.

יש לי תמונות של הילדים עם קצר גם מנובמבר.

יש גם את סוכות ושמחת תורה..

לק"י

ובסוכות לרוב צריך גם מאווררים בערב.

אבל אני בדרך כלל קונה בגדים קצרים קצת יותר גדולים, שיתאימו גם לאזור פסח והלאה.

או קונה ארוך ולא מלבישה בסוף😂

קצת שמנמנה אשמח.

וגם בגדי שבת יפים לילד בן שנתיים

יש דרך לחפש את המוצר אשני רוצה אבל עם משלוח חינם

מעולם לא הזמנתי ואני רוצה לדעת איך זה עובד, האם המחירים זולים משמעותית מהארץ ואיך הסחורה? האם המידות מדוייקות? האם הכותנה היא אכן כותנה?

למה בכלל להכין רשימה של הדברים שבעלך עושה בבית? השאלה היא האם את עומדת בעומס ומה הפתרונות שעומדים לרשותך. העומס של הבעל זה גם שיקול, אבל נשמע שיש כאן התנצחות מיותרת.

נקודה שבלטה לי: למה הילדים לא יכולים לעזור בבית?

ילד בן 5 יכול לאסוף משחקים, ילד בן 7 יכול לטאטא, ילד בן 10 לגמרי יכול לשטוף כלים.

מה זה משנה שהם בנים? ככה מגדלים בסוף גברים שגם אחרי החתונה לא יעשו מטלות בבית (-:

וכשהם בבית הם עוזרים במידה מסוימת, רק שלהפעיל אותם זה מטלה מפני עצמה

הרשימה היא כדי לבדוק אם מה שאני מבקשת הוא נורמלי או שאני מצפה ליותר מדי

זה השקעה עכשיו שתקצרי את הפירות בהמשך .

יש מגוון משימות שילדים יכולים לעשות - קיפול כביסה, הדחת כלים או הכנסה למדיח, פינוי מדיח, תליית כביסה, סידור חדרים, טאטוא, העברת שואב שוטף ובטח יש עוד.

אם כל ילד יעשה משימה אחת זה כבר יקל עליך, או אפשרות אחרת, אצלנו עושים 5 דקות שכולם עסוקים בלסדר את המרחב ואחרי 5 דק' שזה זמן לא ארוך הבית נראה נעים יותר.

הפרס הוא להעביר שואב שוטף במטבח

אבל ברור שאם כל שאר מטלות הבית עליך- בעיני זה הרבה הרבה מעבר.

כמות העבודה שלו בבית מן הסתם תלויה גם בכמה הוא עמוס. אבל אם הוא לא מסוגל להיות יותר שותף, אז שידאג להכניס עזרה חיצונית.

ואם את רוצה תשובה יבשה- אז בעלי עשה בבית הרבה הרבה יותר כשהייתי בחל''ד. ספציפית בזמנים שכתבת- בבוקר הוא הכין כריכים כשאני הלבשתי, ובחודשים הראשונים הקשים הוא גם הלביש ואני נשארתי לישון עם התינוקת. בהשכבות אני קילחתי את התינוקת והוא את השאר, והכניס למיטות (ארוחות ערב היו עלי כי הוא היה עדיין בעבודה).

כאילו אם אני דורשת את העזרה הזאת מעבר למה שהוא כן עושה האם זה לא הגיוני?

לעשות רשימת מטלות שהוא עושה

לדבר בשפה של דרישה

להתדיין אם זה הגיוני לבקש

הכל נשמע דינמיקה לא בריאה

כדאי להתמקד בלהחזיר את השיח לשיתוף כמה ופשוט על התחושות שלך בשלב זה אחרי לידה ושאת תשמחי לעזרה נוספת ב,..

או שתמקדי את דברים ספציפיים שאת מרגישה שיעזרו לך.

או שתשאלי אותו איזה דברים הוא ישמח להוריד ממך לתקופה הקרובה.. וגם אז כדאי איסה מיקוד כדי שלא יציע דברים שלך הם לא משמעותיים.

במקביל לזה

כדאי להוסיף לדינמיקה בינכם

הכרת הטוב על מה שכן קורה.

ולשדר את זה.

משיח מתנצח השני מרגיש לא מוערך ואפילו ביקורת ואז הוא מתגונן ומתנצח.

פתחתי מולו שאני צריכה יותר עזרה, פירטטי מתי ומה ספציפית.. זה לא חדש לו

אבל יש לנו ויכוח על רמת העיקרון - האם זה נורמלי שבעל שעושה כך וכך וכשמבקשים ממנו להוסיף זה יותר מדי

זה רק חלק מהשיח

היתי מחזירה אותו לרמה האישית.

אומרת לו לא נח לי לדבר על עקרונות

כי הז לא עוזר למה שאני מרגישה.

אני זקוקה ליותר ערזה ממך. ומה לשא יסתדר אולי בתלשום.

ואשמח לשמוע מה אתה יכל להוריד ממני -למשל- לקחת אחריות על הכביסות או על שטיפה וכו

עקרונות הז בריחה משיח

ואגב

בעלי בלי קשר ללידה עושה פי כמה וכמה ממה שכתבת אם זה עוזר לך.. לא כי עוזר לי

כי רואים בבית שותפות משותפת וכל אחד עוזר בכל מה שיכל.

אבל הוא גדל ככה ורגיל לעוזר בבית הרבה

ומניחה אשם בעלך ראה ציור אחר ומורגל בחשיבה מסגנון ושנה

צריך לפתוח את הז במהות ולא כהתנצחות והאשמה ודרישה

להבין ולהכיר שיש בינכם שוני

וללמוד איך ךעבוד יחד במרחב ההז

אין לזה שום משמעות.

מה שנורמלי זה למצוא מה טוב לכם ולבית שלכם.

אנחנו שנינו מול המשימות של הבית, איך אנחנו שנינו ביחד מתמודדים.

הבית הוא של שניכם העומס הוא של שניכם וצריך למצוא פתרונות, יכול להיות שהפתרון הוא מיקור חוץ, אולי יש פתרון אחר, אבל זה לא כמה אתה עושה וכמה אני עושה ויש מריבה אלא איך שנינו ביחד פותרים את המשימה הזו שנקראת ניהול הבית.

ועוד משהו- לכל אחד יש משימות שהן משימות עיוורות שהשני עושה והוא אפילו לא מודע אליהן יש מצב שבעלך עושה דברים נוספים שאת אפילו לא יודעת

ולבקש ממנו שיעזור לך למצוא פיתרון.

אני לא דורשת עזרה מבעלי פשוט כי הבית הוא אחריות של שנינו.

בעבר היה לי קשה אפילו להגדיר מה המטלות שלו ומה שלי כי מבחינתי שנינו מסדרים יחד עד שמסיימים. בהמשך הבנתי שיש סטנדרטים שלי וסטנדרטים שלו ולכן כן חלוקה כללית מתבקשת במקרה שלנו. אבל עדיין- שנינו רוצים לסיים את הערב בבית מאופס, אז שנינו מארגנים (לדוגמא..).

עדיין אני קצת יותר לוקחת אחריות ממנו (מישהו צריך להיות יותר ''על'' הדברים), אבל זה כמו שבעלי יותר מתעסק בהעברת כספים להשקעות וכו' ואני שותפה מלאה (גם עובדת ומכניסה כסף, וגם מעודכנת על מיקומי הכסף שותפה בהחלטות) אז ככה אני יותר על הבית והוא שותף מלא.

(אגב, כדי להיות שותף מלא לא חייבים לבצע את מטלות הבית באופן ישיר, אפשר להיות אחראי על מיקור חוץ).

אבל כדי כן לענות על שאלתך...

אם אני אשנה קצת את השאלה- האם זה הגיוני שבעל יעשה בבית יותר מהרשימה שתארת- אז לדעתי כן (או שידאג למיקור חוץ, אבל יקח על זה אחריות).

למען האמת,

אם את שואלת אותי, אם הבנתי נכון כל הבישולים, שטיפת כלים, שטיפת רצפה, כביסות- עלייך. אז, זה המון ממש. ובוודאי שהייתי רוצה עוד עזרה מצידו או אם לא יכול מאיזה סיבה, מצד עוזרת בית.

פעם בשבוע וזה לא מספיק

לי זה נשמע מעט. אבל תלוי בכוחות שלכם. אם הוא כזה שמתעייף ממש בקלות ואת עם מלא אנרגיה אז יכול להיות שזה יעבוד לכם ומדי פעם שאת צריכה יותר אפשר שהוא יתגייס או להביא עוזרת.

אם שניכם ממוצעים אז נראה לי הגיוני לצפות ליותר שוויון בנטל הבית. להיות עם תינוק זה מתיש ומעייף ממש כמו יום עבודה ולהיות עם ילדים קטנים בנוסף זה ממש לא קל.

גם העובדה שאין איוורור ושינוי אווירה ותפאורה כמו ביום עבודה שיש גיוון בין העבודה לבית לא ממש מקלה.

לצפות שתעשי בנוסף לזה את כל הבישולים, נקיונות, כביסות, ואולי גם סידורים (רופאים, טלפונים וכו) זה בעיניי המון.

את כנראה ממש חזקה וסופר וומן בעיניו וזה חמוד, אבל אני מניחה שלא פתחת את השרשור רק כדי לספר כמה הגיוניות הציפיות של בעלך, אז כן זה הרבה.

בלי קשר, מצטרפת למי שכתבה שעדיף לשנות את השיח.

זה גם לא כזה משנה איזה ציפיות הגיוניות ואיזה מוגזמות. אם כולנו היינו אומרות שהמחשבה שלו סבירה אז מה? אז הוא היה מרגיש בנוח להשאיר אותך לקרוס?

יכול להיות שכל החברים שלו לא עושים כלום בבית, אז מה? ואם הנשים שלהם שמחות וקל להן, זה אומר שגם לך? או שאולי הם פשוט כולם מזלזלים בקושי של הנשים שלהם, אז גם הוא רוצה לזלזל בך כי זה מה שהם עושים?

כי כמות זה משהו שקשור גם לעוד משתנים

אם למשל הוא עובד כל יום מהבוקר עד הערב

אז האפשרויות שלו לעזור יהיו בהתאם

ואם ככה אז מה שהוא עושה זה המון בשביל מישהו שנמצא שעות רבות מחוץ לבית..

אבל בסופו של דבר

אישה צריכה להרגיש שהיא לא נושאת את כל עול הבית על כתפיה

שיש שם עוד מישהו איתה

כל אחד עושה מה שהוא יכול ואם עדיין צריך עוד עזרה, מביאים אותה מבחוץ.

תעשי רשימה של כל מה שאת עושה,

תמרקרי את מה שאף אחד לא יכול לעשות במקומך (להניק), ואת מה שאת לא רוצה שאף אחד יעשה במקומך (לקום לתינוק בלילה אולי? לספר סיפור לפני השינה?).

ומתוך שאר המטלות תבדקי מה בכוחות, בזמן, ביכולת, ובחשק שלך, ומה לא.

ולמה שלא צריך למצוא פתרון. אם לבעל אין כוח וחשק, צריך לדבר ולמצוא פתרון אחר. אפשר לקנות מדיח ושואב שוטף. מייבש אני מקווה שלכל אמא לקטנים יש. אפשר לשלוח בגדים לגיהוץ, לקנות אוכל מוכן, להביא בייביסיטר ועוד ועוד.

לא לכל דבר אפשר למצוא תחליף תמורת תשלום, אבל להרבה דברים כן, ואז ירד ממך מטלות אחרות.

לגבי השאלה הפותחת שלך,

המון גברים שאני מכירה עושים יותר מזה.

אבל לדעתי מותר שלבן אדם לא יהיה חשק או כוח, והרבה פעמים אנחנו הנשים קובעות סטנדרטים מסוימים (כי בטוחות שככה צריך להיות ואין שום אפשרות אחרת), ומצפות שהבעל יתיישר לפי הסטנדרטים האלו ויקח בהם חלק.

דברים שצריך לעשות והאחריות היא על שנינו

סבבה לקנות מדיח שואב ולקחת עוזרת הכל טוב

אבל מהשו בגישה הזאת שמרחמת על הבעל

מסכן שרק לא יהיה לו קשה משגעת אותי

אחרי מאות ימי מילואים שאני לבד על הכל.

יומיים או יום אחד נסעתי לבד לעצמי והוא נשאר עם הילדים

וכל מי שפוגשת אותי- וואי מה הוא לבד עם הילדים ?! כל הכבוד לו! הוא מסוגל? יפה לו!"

וזה מרתיח לי את העצבים

למההההה אני יכולה לומר שיש לי כח להיות אם חד הורית 1/3 שנה? לי זה קל?

אז אני מעריכה את הפרגון שלו. ביננו הכל בסדר.

אבל התגובות האלו מוציאות לי את המיץ.

כאילו גבר עשוי מסוכר ויכל לעשות רק מה שנחמד לו והאישה מובן שתתאמץ כי היא יכולה הכל

(זה לא קשור אליך אישית ולא קשור לפותחת!! זה באמת לא מופנה לאף תגובה מסוימת

פשוט משהו שלאחרונה מציף אותי כל פעם מחדש

רק אומרת שהרבה פעמים לנשים יש סטנדרטים יותר גבוהים מלגבר, וציפיה שהוא יעמוד בהם כאילו זה חובה.

נגיד לי חשוב שבסוף יום הבית יראה מסודר ברמה מסוימת, אבל מבחינת בעלי בכיף אפשר לוותר על זה- זה לא שבבוקר לילדים לא יהיה מה ללבוש או כלים לאכול. אז למדתי להפריד מה הסטנדרטים שלי (שזה יפה מצידו כשהוא עומד בהם, אבל באמת אין חובה) לדברים שהם ההתנהלות השוטפת של הבית, שזה באמת משותף לשנינו.

(ובאמת אם אני אסע ליומיים הבית לא יהיה בסטנדרטים שלי, וזה בסדר. ככה זה כשהוא מנהל).

במינימום

ועדיין גם לי קורה שחוזרת וכהשוא איתם הבית הפוך בקטע היסטרי

ואני ישר אומרת וואי אם אני היתי במילואים היתה פה קטסטרופה חח

אבל האמת שעדיין משתדלת אף פעם לא להעיר לו במצבים כאלה ולשחרר וזהו

אבל נכון זה מהשו שיכל לקרות וצריך לשים לב

וגם אבא נחשב כמו עוד ילד לגדל לרוב

גם בעלי עושה הרבה דברים לא "סטנדרטיים"

אני פשוט לא משתפת וכך נמנעת מהתגובות🤭

כן שטף כלים

אבל בישולים כביסות שטיפה סדר זה רק אמא שלי

ובטח שלא לטפל בתינוקות עד היום הוא לא יודע להחזיק תינוק קטן🫣

אבל בעלי ב''ה הורגל ממש לעזור מגיל קטן והוא לימד אותי להכין עוף ולקלח את התינוקת הבכורה שלנו ותכלס הכל כמעט

אני אולי רגישה לזה במיוחד לא רק בגלל המילואים

אלא כי אני עצמי ממש לא מרגישה האישה הסטנדרטית שבא לה בקלות לסדר לנקות לבשל לעבוד

אני מתאמצת בשביל זה.. מתגברת כדי לעמוד בקצב הזה של החיים..בוחרת בהז בשמחה כמובן

אבל עדיין

אף אחד לא מתפעל כי הז כאילו מובן מאליו

והוא רק עושה משהו קטן וכולם ושרקים בהתפעלות

ועם המילואים זה בכלל הועצם

זה באמת רגישות שלי

אני מודעת לזה שהעולם רגיל אחרת

אבל באמת שזה גם קצת תעלומה בעיני חחלמה הז ככה מלכתחילה שבנים לא בנויים לזה טבעי כמו נשים

ברור לי למה בעבר הרחוק

אבל בא לי שזה ישתנה

יותר ממה שאת חושבת אפילו

גם לי קשה להחזיק הכל לפעמים ובגלל זה אני הרבה פעמים משחררת

נעזרת בתשלום במה שמתאים לי

או לא עושה פשוט

הבן שלי אגב יודע לעשות הכל

אצל בעלי זה משו אחר כי הוא עם קשב ובבית נתנו לו הרגשה שהוא לא "טוב" בדברים האלה, אבל עם השנים הוא יותר ויותר מעורב ועושה ביחס לנק ההתחלה (ולא ביחס ישיר לציפייה שלי🤭)

והוא גם עובד המון שעות

אז מדי פעם זה עולה

אבל שוב, בגלל שהוא באמת נותן לי תחושת חופש לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה רוב הזמן - זה מתקזז

לאישה הסטנדרטית בא בקלות לנקות לסדר לבשל?!

אם כן אז אני מכירה המון נשים לא סטנדרטיות...

( אני ביניהן כמובן)

אני בהחלט עושה את הדברים האלה אבל לא בקלות ועם הרבה מאמץ

מילואים זה הדבר הכי מייגע מהבחינה הזו, כי אין אפילו מי שיראה את מה שעשית, או מישהו להשאיר לו משהו.

אני אכן חושבת שאישה גם כן לא צריכה לעשות מתוך תחושת הכרח. ואם אין לה כוח, שלא תכריח את עצמה אלא תעשה מתוך בחירה. יכול להיות שמתוך תחושת בחירה, יהיה לה קל יותר לעשות את אותה משימה שעכשיו אין לה כוח, יכול להיות שהיא תבחר להוריד סטנדרטים או להיעזר. לעשות כי מישהו אחר חושב שאתה חייב, זה ממש תחושה גרועה. אפשר כמובן שהבעל ייקח על עצמו יותר! אבל הדרך לשם היא לא לדרוש ממנו או לומר לו שגם אני עושה משימות למרות שלא מתחשק לי ואין לי כוח.

זה לא שאני חיה ככה ביום יום... אני בהחלט מזדהה איתך וגם עם הפותחת, אבל משתדלת כן להיות בכיוון הזה.

גברים נבראו ככה שהם מכוונים להקשיב לעצמם ולכוחות שלהם, ונשים נבראו שהן מוכוונות לתת ולהתמסר. וכל אחד צריך לעבוד כדי לצאת מהמצב הטבעי שלו וללמוד לראות גם את הסביבה / להקשיב לעצמך.

שלדעתי גם אישה שמטפלת לבד בכל ענייני הרכב (טסט, ביטוחים, תדלוק, מוסך וכו') תקבל תגובות דומות ומתפעלות.

כי כן, יש גם צפייה שונה מהחברה, וגם הבדלים מולדים, וגם כשעמ"י היה במצרים - המדרש אומר שעבודת פרך היתה לתת לנשים לעשות עבודות של גברים, ולגברים עבודות של נשים.

אני כן חושבת שבדור שלנו דברים צריכים להשתנות מבחינת חלוקת התפקידים בבית. כי ברגע שאישה גם עובדת, אז לא רלוונטי שכל העול של הבית יהיה רק עליה. וזה אכן קורה, אבל יש עוד דרך לעבור ולהתקדם בזה.

ואני ללא ספק מעריכה מאוד מאוד כל אישה שבעלה במילואים, וצריכה לתפקד ולנהל את הבית כולל הכל.

אבל אני עדיין רואה בשביל בעלי - להישאר לבד עם הילדים זה הרבה יותר קשה מאשר לי. כמו שלי יהיה הרבה יותר קשה לקחת אחריות על הרכב (לתדלק כבר למדתי, אבל לא מעיזה לחשוב על לקחת את הרכב לטקסט או למוסך. וכשאני שומעת על נשים שעושות את זה - זה מרשים בעיני...)

עם הילדים פשוט כי הוא זורם על זה מצד האופי.. וגם זה קורה פחות ממני בהרבה כמובן

אבל מבינה ומסכימה עם מה שכתבת שזה נכון שיש נורמות וציפיות שונות

בתחילת נישואינו לבעלי לא היה רשיון ואני טיפלתי בכל מה שקשור לרכב. היו פעמים שהוא ליווה אותי כי באמת מרתיע להגיע לסביבה גברית, נגיד בטסט, אבל עדיין היו הרבה פעמים שעשיתי טסט לרכב לבד (גם אחרי שהיה לו רשיון- אם זה היה יותר נח פרקטית, אני עשיתי). (דרך אגב, לא זכורות לי תגובות מתפעלות במיוחד... אולי כי זה היה פשוט החיים ומובן מאליו)

גם בענייני תיקונים בבית, כל עוד זה לא משהו שדורש כח פיזי שאין לי, אני מאמינה שגם אני צריכה לדעת ולעשות, ולאחרונה התחלנו שאני עושה דברים כשהוא מלמד אותי.

לבעלי לא יותר קשה להשאר עם הילדים ממני (חוץ מהתינוקת שדבק אלי ברמות- אבל בתכלס גם איתה קשה לשנינו). זה כנראה כתוצאה מזה שהוא נשאר איתם הרבה בשגרה במהלך השנים, לדוגמא בשבוע שלנו היו ימים שאני סיימתי מאוחר וימים שהוא סיים מאוחר.

לדעתי זה פשוט עניין של הרגל וניסיון.

זה הכל ענין של הרגלים. אין משהו מהותי יותר קל לגברים בלטפל ברכב, או לנשים בלהיות עם הילדים.

יש הבדלים פיזיולוגיים - גברים עם יותר כוח פיזי אז דברים שצריכים כוח יהיו להם יותר קלים למשל, אבל זה פרט טכני

לבעלי הרבה זמן לא היה רישיון ואני עשיתי הכל עם הרכב, כולל טסטים, ומוסך, ולהחליף צמיגים עם כל הילדים.

ולא קיבלתי שום תגובה מתפעלת, בעיקר תגובות של הרמת גבה של, מה את עושה, למה את לא נותנת לבעלך להתעסק עם זה, את עובדת קשה לחינם ופראיירית. וכל פעם הייתי צריכה להצדיק את בעלי שאין לו רישיון

אין כזה דבר ''יותר מדי בשבילו''

אתה בנאדם בוגר, קח אחריות על החיים שלך, על המשפחה והילדים והבית שלך.

זאת אחריותו להבין שאם את בתקופה קשה ועמוסה (חופשת לידה פלוס ילדים בחופש בבית זה מטורף!!) הוא אמור לקחת על עצמו יותר.

במקביל אני חושבת שכדאי לנסות לראות איך אתם מורידים ממכם עומס בדברים כמו בייביסיטר, אוכל קנוי, עוד ימים לעוזרת וכו'

שזה לא משנה הכמות שהבעל עושה

אלא ההבנה והתקשורת ביניכם.

אני יודעת שאצלי זה קיצוני, הדבר היחידי שזה התפקיד של בעלי ביום יום זה לזרוק את הזבל (האמת בשבילי זה באמת עזרה ענקית! אחרת צריכה להוציא את כל הילדים איתי, ועם עגלה כפולה אין לי ידיים לשקית חחח), פעמיים בשבוע מוציא את הילדים בבוקר ודברים בבית כמו להחליף נורה/סתימה בכיור וכו'

אבל - הוא עובד מאוד קשה כדי לפרנס אותנו. מבחינתי זה אותו דבר כמו עבודות הבית.

מה שלי היה מאוד קשה בשינוי שעשינו זה שהרגשתי שכל אחד לבד, ולא היה מספיק ביחד וההערכה אחד לשני.

אני דרשתי את זה לא מעט - והוא למד.

למד לומר תודה על כל דבר בערך.

אתמול חזר עם שוקולד קטן כדי להראות שהוא רואה אותי.

ואני בחזרה אליו. הוא אמר לי מה הוא צריך. בסוף זה גם לא פשוט להיות ימים שלמים בחוץ לחזור אחרי שהילדים ישנים.

זה היה תהליך מאוד ארוך!! ובע"ה שהגענו למקום הזה

יצאה לי מגילה חחח

🙈

אבל תלוי בכל מיני דברים. אם הוא עובד רחוק , אולי לא מתאים לו לצאת מהעבודה באמצע היום.

לגבי עניינים פיננסיים , גם תלוי מה הרקע שלו ועד כמה הוא מבין בזה.

ילד בן עשר גם יכול לקפוץ למכולת לקנות לחם וחלב ולזרוק זבל.

אבל יש כאלו שמאוד רגישות אז יותר כואב

הפעולה עצמה זה כמה שניות

לפני מכניסים ספקולום ומחטאים את האזור

תקחי משכך כאבים לפני

ולגבי סיבוכים.. זה נדיר אבל הרופאה מחוייבת ליידע אותך בסיבוכים האלו

אבל אני רגישה אוף ולא באלי גלולות עם הורמונים

מקרה מומלץ לקחת משככי כאבים לפני ההתקנה

מה את לוקחת לכאבי מחזור למשל?

הייתי בול במצב כמו שלך אני גם רגישה נורא באזור אפילו בבדיקה רגילה..

יכולה להגיד לך שלא הרגשתי כאב שמו לי התקן נובה טי הרגשתי צביטה קטנה ברחם שהיא סיימה

היו לי אחר כך רק כאבי מחזור כאלה קלים הלכתי לרופאה שאני סומכת עליה שהיא עדינה וזהו עבר ממש בסדר..

בנושא אקרא שוב

הלוואי ולא יכאב לי קניתי את ההתקן.

לגבי הרופאה זו רופאה אחרת שמתקינה ולא מכירה אותה הלוואי ותהיה עדינה

כואב, אבל לא ברמה קשה וממילא מדובר בכמה דקות...

אישית לא לקחתי משכך כאבים, הרגיש לי מיותר בשביל כאב של כמה דקות (( ועוד כמה שעות של אי נוחות)

אבל הכאב הוא בעיקר מהספקולום באמת וזה קצר.

לי המליצו לקחת משכך כאבים מספיק מראש וזה עזר, וגם הרופא נתן לי תרופה לריכוך צוואר הרחם אבל לא תמיד נותנים..

אני לקחתי טיפול לחרדות כמה חודשים

דווקא זה עזר לישון אבל עשה חולשה ועייפות

שינה זה דבר בסיסי ואם כדור מפריע לישון אז שווה לקחת משהו בשביל השינה

ובאופן כללי

הבסיס לטיפול בדכאון/ חרדה מתחיל מהפחתת העומס בחיים ומהדברים ש'חייבים' לעשות

תסתכלי על זה כמו מחלה פיזית

בלי לתת לגוף ולנפש לנוח

ולצבור חוויות טובות יותר

אי אפשר להחלים

שרק בשיחה עם הפסיכיאטר אמרה שהתופעות לוואי של הכדור הזה דיכאון/חרדה וכל מה שאני חווה. במבט לאחור זה התחיל ממש במקביל

עשיתי הפסקה לשבועיים בערך עם הכדור ובאמת הייתי טוב יותר, אבל חיבת לקחת אותו ואין תחליף

לא יכולה לקחת כל כדור בגלל בעיה לבבית (גם זה בעייתי ולכן נתבקשתי לעשות הולטר לב בהמשך) , מעי רגיש ושילשולים ואני עייפה ממש ממש ממש אז רוב הכדורים גורמים לעייפות ולכן נתנו לי כדור מעורר אבל מזה לא ישנה בלילה. כבר מיום שישי אני לא מצליחה לישון כמעט בכלל אתמול זה היה השיא

אז אני מוגבלת במה שאפשר לתת לי

וזה עזר

אל תהססי לבקש

אאלט מורידים את השני בהדרגה

חיבוק♥️

חוששת מאוד מכל הכדורים האלה, הגוף שלי רגיש מאוד מאוד

צריך לזה מרשם

והוא עזר לי מאוד בתקופות לחוצות שלא נרדמתי לילות על גבי לילות

האפקט שלו מצטבר ולא מידי

אבל תבררי על זה עם הרופא

קסם של כדור. ב"ה לקחתי וגם סיימתי איתו. החיסרון משמין אבל זה כל התרופות . וגם בזה טיפלתי. אל יאוש!

בדקנו את זה. זנ גורם לעייפות ואצלי הבעיה בן הייתר עיפות קיצונית אז הרופאה שללה את זה. עכשיו בגלל הכדור החדש אני עדיין עיפה אבל לא מצליחה לישון

השאלה ממה נגרמת העייפות. לפי מה שתיארת הכדור הזה יכול להפוך את הכל ולשפר את כל המצב. מנסיון הייתי שם!

זה חלק מהתסמינים של דיכאון וחרדה, נמנעתי מהטיפול תקופה ארוכה אבל הרגשתי כבר בקצה אז התחלתי לקחת

יש עוד דברים לא רק מה שציינתי פה, קשוח ממש ממש 😔

מאווווד. הכדור הזה הציל אותי. זה בדיוק לזה. כל כך!!!

בלי הכדור אני הייתי נרדמת בעמידה חלשה ותשושה מכלום, טרודה ממחשבות אינסופיות, גם בלילות היה קשה כן אבל הצלחתי לישון

וגם 0 אנרגיות, לא מצליחה לעשות כלום רק מלחשוב מה יש לי לעשות בערב/למחרת הייתי נכנסת לדיכאון

קשה לי ברמות, מחר אתייעץ עם הרופאה אני בעצמי כבר לא יודעת מה אני רוצה

אולי רק לישון בכלל שכמה ימים לא מצליחה לישון בלילה כמעט בכלל

כמו חוסר באוכל

בן אדם לא יכול לתפקד גם רגשית

הגוף חייב את הניתוק הזה

מקווה שתמצאי פיתרון מהיר

הלילה לפני השינה תשתי תה קמומיל, אם יש לך שמן לבנדר שימי כמה טיפות על הכרית אולי זה יעזור לך

לפעמים המצב חמור והדברים הטבעיים האלו לא מזיזים

אבל שווה לנסות עד שתצליחי להשיג את הרופאה

רופא משפחה או פסיכיאטר?

אם רופא משפחה, למצוא פסיכיאטר. זה התחום שלו.

ופעם שמעתי שיכול לקחת לפעמים שנתיים למצוא תרופה ומינון מתאים.

על תרופות? הייתי דרך הקופה וגם בפרטי , לא נראלי לא יודעת, קיבלתי כדור אחר לקחת אבל לא נראלי

הגוף שלי רגיש מאוד מאוד לתופעות לוואי ואני מפחדת כבר לקחת

02-6515050 ייעוץ רבני/רפואי

או ללכת לאחר.

קשה לי כרגע

מצד שני אני כבר מותשת מזה, מרגיש לי שנכנסתי לדרך ללא מוצא

בריאות ושמחה.

כהמשך לביקור ששלמת עליו

אולי הוא יוכל לעזור טלפונית

לפחות מהניסיון שלי

איזה תסכול 😪

כי כל הנושא הזה של תרופות ותופעות לוואי זה משהו שחייב להיות מעקב והתייעצות דחופה

גם נוירולוגים זמינים כשנותנים תרופות לקשב וריכוז

אז בטח שלתרופות פסיכיאטריות

באחד ממעקבי האחות של ההריון... לא קובעת במיוחד

הריון ראשון לא עשיתי

הריון שני היתה לי אחת מעצבנתתת הביאה לי את הקריז

אז עכשיו לא עשיתי

מן הסתם קובעים תור לאחות.. כמו לכל דבר אצל האחיות

זה לא חיסון

לרכוב על אופניים, גן שעשועים, לצאת החוצה עם כדור.

בבית אפשר טרמפולינה, הליכות של חיות, מסלול מוטורי, משחק בגרוטאות.

כלומר, הוא יודע איך מתנהל יום בחופש, מה בא אחרי מה, מה עושים עכשיו ומה תעשו אחכ, או שזה מבולגן/את מחזיקה אצלך בראש אבל לו אין מושג?

יש ילדים שממש זקוקים לסדר יום ברור ובלי זה הם נאבדים ונסחפים לשטויות.

אז אם אין לו סדר כזה, הייתי עוצרת הכל מחר בבוקר ועושה לו סדר אחרי ארוחת בוקר:

היי שמוליק חמוד, ראיתי שאתה ממש מבולבל לאחרונה עם כל השינויים של החופש הגדול

אני רוצה שנחשוב ביחד מה עושים במהלך היום, ואז נסדר את זה בלוח יפה שיהיה לנו נוח לדעת מה קורה עכשיו.. מה דעתך?

ואז ממש לפרט.

ולכתוב. אם הוא עוד לא קורא אפשר להיעזר בAi לאייקונים

לשבץ בלוז זמנים של הוצאת אנרגיה, למשל- לצאת ליד הבית עם אופניים/קורקינט, משחקי תנועה במחשב(יש את רועיקי מצחיקי, dj רפי ועוד.. ואני בדכ מחפשת את המילה ספורט יחד עם הדמויות האהובות על הבן שלי, לרוב באנגלית.. מוצאת מלא)

אם יש לכם חצר או מרפסת כדאי להציע זמן חצר גם

אם יש אפשרות להשיג דברים כמו טרמפולינה קטנה או ערסל

לשלב גם תחושות זה מאוד מווסת, מגע בחומרים שונים(שאת מסוגלת להכיל את הבלאגן שלהם) כמו בצק/קליי/חול קינטי/דבק, משחקי מים...

לו דף של סדר יום עם תמונות, זה עבד מעולה ביום הראשון אבל אחר כך פחות.

אולי אני צריכה לבוא ולהגיד לו מה עושים בכל שנה, פשוט לא תמיד אני פנויה לזה.

הוא יודע קצת לקרוא.

להעביר אליו את האחריות כשאת מלמעלה אבל הוא זה שעושה באופן ישיר..

כשהוא ממש כועס שהוא זורק דברים על הרצפה?

אתמול הוא כעס כי לא הרשתי לו משהו ואז הוא זרק נטלה על הרצפה והיא נשברה ואח"כ פיזר חטיף על הרצפה

זה קרה בעבר בעוד פעמים כשהוא כעס.

זה נורמלי כן

אבל אפשר לעזור לו מצד אחד להיות פחות מתוסכל ומצד שני לבטא את התסכול בלי לפגוע באחרים/חפצים.

זה משהו חדש או יכול להיות קשור ללידה ושהוא לא מקבל את השינוי שיש עכשיו תינוקת?

יש לו מספעק איפה לפרוק אנרגיה במהלך היום?

כמה זה קשה אמאלה😵‍💫

לאחד הילדים שלי זה עזר והיתה מבקשת חיתול גם שנה אחרי שנגמלה.

הייתי מביאה עם תחתונים אם אין לו פספוסים כדי לא לבלבל אותו עוד יותר.

צריך הרבה סבלנות

להתפלל על זה

ולתת לו לשבת עם סיפור או סרט או משחק, משהו שיגרום לו מתישהו להרפות ולהירגע ואז לשחרר...

מודה שעם הגדולים סיפרתי סיפורים עם ספר או בלי ועם הקטנים יותר עברתי לסרטים 🫣

אפשר גם להציע בועות סבון כשהוא יושב בשירותים, זה עוזר לשחרר

לגבי המעון- זה מעון חדש? כי אם כן הייתי מחכה

אם לא הייתי מתייעצת עם המטפלות שלו לדעתם... אבל אולי בכללי עדיף לחכות קצת גם כדי שהוא יתבסס יותר וגם כי תחילת שנה זה זמן יותר לחוץ במעון ולא בטוח שכדאי להכניס גם את זה למטפלות...

לתת נורמלקס כדי שהיציאות יהיו רכות ולא יכאיבו לו

לתת לו לשבת שם סתם ככה.

לספר לו סיפור

לעשות מזה חוויה חיובית

הוא מאד חא רוצה לשים טיטול. בקושי בלילה אנחנו מצליחים לשים לו. והוא מבין. ממש. הסברנו לו שהוא יכול לתת לגדולים לצאת בטיטול. ובוא פשוט לא רוצה. כי הור החליט שהוא רוצה לעשות בשירותים. אז בשירותים הוא מפחד ולא מצליח לשחחר. ובטיטול הוא בוכה בוכה שיוצא לו והוא רוצה לעשות בשירותים והוא מנסה להתאפק. ואז גם נהיה לו עצירות וזה לא נגמר.

וגם, מה ההיתם עושות בלילה. אחרי שהולך לישון עם טיטול. כל פעם שיש לו להתפנות הוא צועק שרוצה לעשות בשירותים. ואז זה נגרר שעות. כי הוא לא נרדם כשהוא כל פעם קם לשירותים.

בלילות האחרונים הוא נרדם ב12 בלילה. ופשוט כבר איןאותנו. הבית נראה כמו מזבלה. ואני לא מגיעה לתחזק בו כלום כשאני עם 2 קטנים מחורפנים.

א. לא לשים לו טיטול בלילה, רק אחרי שנרדם.

ב. למנוע עצירות- לתת לו אבטיח, לתת לו (במחילה מכולם) מיץ פטל עם הרבה מים תוך כדי שיושב בטבלה עם קשית, ויש לו התעסקות בשירותים , לאט לאט הוא מרפה ומשחרר. הכי חשוב לגרום לו להירגע, לשיר איתו, לדבר בנחת, לא לדבר על הקקי שיצא כבר, לדבר על נושאים אחרים, נשיפות , בועות סבון, זה משחרר את הסוגרים . הכי חשוב בנחת , זה מאוד משפיע.

יתכן שירגיש יותר בטוח על סיר וגם התנוחה יותר נוחה ויעזור לו לשחרר.

לא יודעת להגיד אם זה טוב, כי בפועל לא השתמשנו. סתם כי לא ידענו איך להפעיל ולא הגענו להתעסק עם זה שמנו בצד ושכחנו מזה.

תודה!

אם כל הצ'יפים האלה עובדים באותה צורה שעובד אייר טאג... אני קניתי תג איתור (שמתחבר לשיאומי) ולדעתי הוא עובד כמו אייר טאג. תגי איתור אחרים באלי אקספרס מוגבלים במרחק (יותר מתאימים לחפצים שלא יאבדו).

פעם חיפשתי ממש ובדקתי כל מיני אפשרויות, ואם אני זוכרת נכון מה שראיתי זה שתגי המעקב שנותנים מיקום בפני עצמם הם באמת יקרים יותר, מחנויות של ציוד ריגול ומעקב וכאלה🙊

עכשיו ראיתי את זה, נראה ששווה לנסות:

מיני GPS חכם לאיתור ילדים, בעלי חיים, וחפצים – LCP – מוצרים שישנו לכם את החיים

ובגדול מילות החיפוש צריכות להיות "מכשיר איתור ומעקב GPS", אולי תנסי לחפש... אבל שימי לב שזה לא מוביל אותך למכשירים שעובדים כמו אייר טאג או במרחק מוגבל.

התייעצתי עם ג'מיני על זה אתמול והוא נתן לי אופציות מאוד יקרות, שמתי לו עכשיו את הקישור שנתת לי ותראי מה הוא כתב (בחור דרמטי חחח):

אני כל כך שמח שבדקת ושאלת לגבי המכשיר הזה, כי המוצר הזה הוא בדיוק המלכודת שהתרעתי מפניה, והוא ממש לא יפתור לך את הבעיה!

נראה לי שזה יותר מסובך ממה שחשבתי, באסה

מעניין, למה זו מלכודת?

ואגב, אולי כן כדאי לנסות את התגים כמו אייר טאג. גם אם נגיד בביה''ס אין סמארטפונים, מחוץ לביה''ס מן הסתם יש פה ושם, וזה אולי יוכל לתת לך אינדיקציה אם הוא הגיע או לא.

אבל כבר כשדיברו כאן על חיקויים סיניים של אייר-טאג, עלה לי חשש מאוד גדול.

מוצרים סיניים ידועים בזה שהם עלולים להפוך למוצרי ריגול. נגיד בארה''ב הוציאו עכשיו חוק שאסור למכור רובוטים שואבים שמיוצרים שם, מחשש שהסינים יקחו את הנתונים וישתמשו בהם. כנ''ל אפליקציית טיקטוק ועוד כאלה.

בעצם החשש הוא שהסינים ישתמשו במיקום בשביל להבין עלינו דברים, והם יכולים גם למכור את המידע הזה הלאה (נגיד- זה יכול לעזור לאיראנים לכוון טילים מדויקים על בתי ספר...).

בקיצור, לדעתי דווקא במוצר כזה שווה להשקיע יותר ולקנות משהו שיוצר במדינה מערבית מתוקנת.

אף צ'יפ לא יפתור את הבעייה ולא יעזור לדאגות שלך,

כי עוד מעט הוא יילך אחר הצהריים לחברים בלי התיק,

וקצת אחרי זה הוא יסתובב בליל שבת עם חברים...

לדעתי אם אין לו בעיה מיוחדת, אז הוא יכול ככל הילדים בעולם ללכת לבד 7 דקות גם בלי מכשיר איתור.

אם לא תלמדו כהורים לשחרר, הלחץ והחרדה יתפסו אתכם במוקדם או במאוחר ולא תמיד תוכלו להשתמש בטכנולוגיה בשביל לפתור את זה.

תנו לילד עצמאות, תנו לו להתמודד, אל תשימו פלסטר על העצמאות שלו.

במקום צ'יפ אפשר להשקיע בהכנה, למשל אפשר מספר פעמים ללוות אותו מרחוק, לראות שהוא באמת מסתדר וחוצה כבישים בצורה אחראית, ואז פשוט לתת לו לגדול ככל הילדים.

יש הבדל בין ללכת שבע דקות למקום מסוים ולחזור, לבין ללכת לביה''ס. כשילד הולך לביה''ס כמעט אין לך איך לדעת שהוא הגיע, ובעצם אתה במשך 6-8 שעות לא יודע בוודאות איפה הוא נמצא.

זה בניגוד למצב שהילד הולך לכמה דקות ואז חוזר, או הולך לחבר שאני יכולה לברר עם האמא של החבר שהוא הגיע (לשאול את המורה כל בוקר זה לא הכי מתחשב...).

כמובן שגם עם צ'יפ יש חרדה... אבל בעיני זו השתדלות הגיונית. (אני מדברת על ילדים בגיל יסודי צעיר, כן?)

וההורה יכול לראות מיד אם המורה סימן חיסור.

חוץ מזה, דרכו של עולם שתלמידים מגיעים לבית הספר, גם בלי מכשירי איתור. זה באמת להאכיל את החרדה במקום להתמודד איתה

אחרי תקופה שבדקתי יום יום.

דרכו של עולם, נכון. אבל גם הסכנות מתרבות. ואנחנו יודעים שהסיכוי למצוא נעדר הולך ופוחת ככל שהשעות מתרחקות מההעלמות. לא מבינה למה לא לקחת את אמצעי הביטחון הזה, שהוא סה"כ פשוט.

היא לא כתבה את גיל הילד,

אבל לילד בכיתה א' ב' נשמע לי הגיוני ומותאם לחשוש.

באופן אישי, יש גיל שאני מאפשרת לחזור לבד מבית הספר לבית (כי אני נמצאת ורואה שהגיע), ורק בגיל גבוה יותר מאפשרת ללכת לבד לבית הספר.

ורק בגיל מתקדם עוד יותר מאפשרת להסתובב בליל שבת עם חברים.

לדעתי, שימוש בתג איתור לא מאכיל את החרדה, אלא מהווה עזר לשלב ביניים.

נשמע לי קצת מוקדם מדי אבל אולי תלוי מיקום אופי מעברי חציה וכו

מסכימה איתך שמאוד משנה המיקום והדרך.

מקובל בד"כ שמגיל 8-9 ילד יכול להיות עצמאי בדרך. לפי החוק מגיל 6 מותר לתת לילד ללכת לבד. אבל באמת כמו שאמרת זה ממש משנה אם יש כבישים, מי האוכלוסייה באזור, מה המרחק וכו'.

הלך לביה''ס וחזר ממנו לבד השנה.

מרחק של כחמש דקות הליכה, על שביל בלי כבישים, במקום שמלא ילדי ביה''ס הולכים וחוזרים בו (גם ילדים מהכיתה שלו שגרים בבניין שלנו או קרוב). אז שמתי תג איתור כדי להיות בטוחה.

זה גיל שבו אף צ'יפ לא יעזור.

הרי הצ'יפ לא יגיד לילד מתי מותר לחצות כביש או עם מי מותר לדבר ברחוב, למשל.

שלא מסוכן ללכת לבד, אבל זה גיל שעדיין אמא דואגת ורוצה לשמוע שהילד הגיע לביה"ס לשלום ולא קרתה תקלה או החליט על תעלול עצמאי.

כנראה נישאר חלוקים, ועדיין אני מבינה את הפותחת.

לק"י

כשהבן שלי התחיל ללכת לבד לבית הספר, קנינו לו פלאפון פשוט שיתקשר כשהוא מגיע לשם.

(בצהריים הוא היה מתקשר מהבית).

היום אני כבר לא בלחץ שיתקשר. כי התרגלתי, וכי הוא די גדול.