יהיה יותר ברור ומסודר.

רעיון יפה!

יאלה, אמונה פשוטה, את פותחת 2 שירשורים??

בעזהי"ת.

ואח"כ לסדר את זה...

בעזהי"ת.

לומדים על. לא לומדים את.

החכמת אותי ממש!!!!

חבל שלא קראתי את העצות שלך לפני שאמרתי לא ....

לחשוב, לחשוב ולחשוב.

להשתמש בשכל הישר ובהגיון.

ולא לעשות דברים רק כי "זה הכלל" אלא לחשוב אם יש סיבה לכלל הזה או שהוא סתם משהו דפוק שהומצא בימי הביניים ע"י גויים. 

ולהיות מוסרי- לבחון את המעשים שלי ואם הם מוסריים ומועילים ולא פוגעים. (או לפחות לא פוגעים סתם, כי לפעמים א"א להתחמק מפגיעה..)

כללים שלא צריך לקדש:

הכלל שהבת לא מתקשרת לבן לפני פגישה 3

הכלל שהבן צריך לשלם

(ובכלל כל מני כללים שיכולים לדפוק בנים, וגורמים לבנות להיות מפונקות)

הכלל שפגישה ראשונה לא עושים בבית קפה

וכל מני כללים שהם סתם חברתיים.

כללים שצריך להיזהר בהם ולא לעבור עליהם אפעם-

"ואהבת לרעך כמוך"

"מה ששנוא עליך אל תעשה למדוייטך" 

תשומת לב לפרטים קטנים

השקעה שבאה מאכפתיות אמיתית

הקשבה לבנ"א שמולך

"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

תחשוב טוב יהיה טוב

תחשוב בכלל...

לא לדרוש אוטומטית מבחורה תמונה, לא חייבים שהיא תיסע אליך..

טוב יש לי מלאאא דברים אבל אתחיל בכאלו שעולים לי בהבזק:

- לא לשאוף את הסוף של הכוס עם הקש, לא ברעש ולא בשקט. וזה שאתה מריץ על ההתנהגות הזאת בדיחה לא הופך אותה  למקלה בעיניי הבחורה.

- לא לספר בדיחות גזעניות על העדה של הבחורה. מה שמצחיק אותך ואת חברייך לא בהכרח מצחיק אותה. גם אם אתה מהעדה וגם אם היא צחקה קוד על עצמה. לה מותר לך אסור.

- לברר מראש מאיפה היא באה ולמצוא מקום אמצע ולא להגיד לה בסוף הדייט. קחי טיפ אל תעשי את זה יותר להגיע עד רחוק בשביל בחור..

אם יעלה לי עוד ואזכור, אכתוב...

עדיין לא קרה לי מקרה כזה.. חח אבל מה זה מפריע לך!?

טאקט.

או שמא שתי מילים-טאקט ורגישות.

הרבה מאוד רגישות.

בנות, אם אחרי **(מספר דו-ספרתי כלשהו, נניח 10 ומטה) פגישות יש לכן ספק - בבקשה נסו להריץ את תהליך העיבוד וההגעה למסקנה... מריחה של העסק מורגשת ולא נעימה... ואם בסוף גם תגיע תשובה שלילית, זה יכאב יותר.

(כנ"ל גם לגבי בנים, אבל מה לעשות - אני בן - והרגשתי את זה מהצד הנשי יותר. מטבע הדברים...)

לגבי גוף האמירה(או שאלה מוסווית?), גם פעם אחת שלא יצא ממנה משהו זו פעם אחת יותר מדי. לענ"ד...

לא חבל לפספס?על כל ספק ישר לפסול?

נכון שצריך לחשוב,אבל לא ככה להפסיק מהר כי עברו 20 פגישות...

באמת צריך למצוא איזון.

אבל לכל דבר יש גבול. כמה כבר אפשר למרוח?

אז הנה הטיפ שלי: אל תהיו "כבדות".

הבחור שאף את הסוף של הכוס??? זה מש שמפריע לך בדייט??? באמת??? 

כלומר, כל אחד והשיקולים שלו וזו זכותך (ולא שאני נוהג לעשות דברים כאלה בדייטים), אבל זה נראה לי ממש מוגזם. 

אל תעשו טובה כשאתן מחייכות בדייט, והומור עצמי, גם עדתי, הוא לא דבר נורא ואפילו חינני. 

1. אם אתה מאחר-להודיע על האיחור, ולא להניח שהבחורה תחכה. אם כבר איחרת, להסביר למה ולא לעבור לסדר היום, בכל זאת-איחור בשעה למשל זה לא נורמלי, בלי סיבה מוצדקת.

2. אל תתעקש לשבת בחוץ אם קר. ואם מישהו חשב לעשות זאת, אני מזהירה-אל תציע את המעיל שלך כאופציה לישיבה בחוץ, זה לא עושה אותך ג'נטלמן.. לפעמים התחשבות עושה יותר טוב.

3. הבחורה לא נראית לך? אתה מרגיש שנפלת? תתייחס יפה לבחורה, ואל תתן הרגשה רעה כמו שתיקה רועמת ומכוונת. אחרי הכל, זו פגישה להכיר בנאדם חדש, וגם אם בסוף עדיין לא נראה לך, עשית גמילות החסד עם הנערה. (תחשוב כמה פעמים היה ההיפך, ולא ידעת..)

4. נגמרה הפגישה, לווה אותה לאוטובוס. אתה לא גר בסביבה? גמור את הדייט יותר מוקדם, ואל תשאיר אותה ללכת לבד לתחנה. גם אם הבחורה מקומית, המנהרה לרכבת ב-10 בלילה, עדיין לא ידידותית לסביבה.

5. אתה ממשיך לצאת, אבל עדיין לא בטוח שזה זה? אל תקשור את הבחורה יותר מידי אליך, שזה אומר-לא לשלוח הודעות ידידותיות מידי, לא לגרום לבחורה להיפתח מידי..כי אם תחליט שזה לא זה, הנתק יכאב יותר. זכור-מבחינתך זה הודעה תמימה, מבחינתה זה סימן.

אשמח לתגובות , או אם מישהי נתקלה בזה..

כבר שמעתי מכמה וכמה בנים, וגם חויתי על בשרי את המקום הזה של 

"אני מתלבט, חסר לי רגש- אז אני אהיה ג'נטלמן ואשקיע בה בצורה מטורפת ואולי זה יעזור וח"ו אני לא אגיד לה שאני מתלבט כי זה יכול להרוס" ואז היא מתאהבת בג'נטלמן החביב, והוא פתאום כרעם ביום בהיר חותך ודי.

אתה מתלבט? תגיד! אל תעשו הפתעות.. 

וח"ח למישו אחד ששאל אותי פעם(אחרי חודש וקצת)- מה עדיף, להתקשר לבחורה ולחתוך ישר או לתת לה עוד יום יומיים ובהם להגיד לה שאני מתלבט? למרות שאני כבר יודע שלא..

ואכן התשובה שלי הייתה- לעשות את זה לאט. עוד יום-יומיים לא יהרגו אפחד ויעזרו לה מאד..

להתייעץ!!!

ועדיף עם אנשים שמכירים אותך אישית. ואתה מכיר אותם ויודע שהם יודעי ח-ן ושכל טוב וישר..

(כלומר, לא רק בפורום...)

ק"ו לא בפגישות ההראשונות ווק"ו שזה קרוב לבית....

אבל במקום שיש סיכוי שמכירים אז -ממש מעדיפה שלא..

יש  עוד משהיא מרגישה כמוני???

כשמדובר בעיר זרה [גם לך וגם לה], ובשעת לילה-בדר"כ הבחורה רוצה ליווי, בעיקר מבחינה בטחונית אישית. לא תמיד היא תגיד משהו, ולכן צריך ללוות אוטומטית, בלי לשאול אא"כ היא תאמר באותו רגע, שהיא מעדיפה ללכת לבד, ואז תכבד את רצונה.

שמעתי שיש רבנים שמורים לבחור לנסוע לבחורה לדייט ראשון ולא ההיפך. במיוחד אחד.

א. אל תאמרו לבחור/ה שהוא/היא הדייט ה*/**/**/***/.. שלכם! זה לא נעים!

תבואו בראש פתוח, אופטימי, צ'אנס חדש!! אז מה אם סיפרתם את סיפור חייכם למליון בחורים/ בחורות..

נכון, זה קשה כל פעם להתחיל ולהתאכזב, זה מתיש ומעצבן (!!)..

אבל אם בחרנו לתת עוד צ'אנס , להפגש שוב- אז עד הסוף..

א.2. בכלל אל תשתמשו במילה "דייט".. בלעעע..

ב.  אם כבר בפגישה אתם מרגישים שזה לא זה, אל תשדרו אחרת. כמובן חשוב להיות נחמדים ולא לפגוע, אבל גם לא להטעות. לעשות את הפרידה כמה שפחות מפתיעה ומכאיבה.

ג. פגישות זה לא הזמן לויכוחים על הא ודא. פגישות זה הזמן להכיר עולם חדש!

ד. לבנים שבינינו: אני מניחה שרובכם ככולכם לא כך, אבל מחוויה שחוויתי: בבקשה, אם הבחורה מסתבכת באוטובוסים והיא מתקשרת להכוונה (כי אתה זה שהציע את המקום..), אל תגידו לה "למה לא שאלת אנשים?!" "אני לא יודע איפה זה, תשאלי את הנהג..".  מתוך הלאו ניתן להסיק את ה"הן".

ולבסוף, חשוב לי להגיד שהחבר'ה פה איכותיים אחד אחד!

ברגע שתתנו לבנות להרגיש כמו (נסיכות) מלכות- אתם תהיו מלכים..

כל זמן שהוא מתייחס לאשתו כמו מלכה...!

תנהג כמו בנאדם! {שנון}

מניסיון (אמנם לא מר..), אפשר ללמוד על הבנאדם גם מהלך הרוח של הנהיגה שלו..

לא לצפור למטה!! ולא ברחוב...בעצם בדייט ראשון? לא לעשות זאת בכלל...

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)