"שלא עשני אישה"...(?!)אח..

עאלק 'אמן' - דווקא מתאים לי להיות אישה.
ריבונו של עולם, גם אני רוצה תאווה ל...
גמרא..!
ואם הייתי אישה - כמו שאתה רואה לפעמים בעולם קטן -
מסתבר שהיצר שלי ללמוד גמרא היה בשמיים...!
אווף, אלוקים, למה לא עשית אותי אישה...?


(התמונה מאתר 'קרוקס'. הלזה יקרא עקב?! בורות לשמה..)

אם אתם שואלים עד היום איך הייתי מברך,
ת'אמת - שזה התחיל מהנעליים של אחותי. כמו כל ילד -
גם אני לקחתי לה את העקבים, ועד היום אני מברך במדרגות
'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. היא התחילה לרדוף אחרי,
ועוד רגע שהייתי מתהפך עם העקבים האלה. אתם יודעים מה זה..?!
ממילא, 'לברך שלא עשני אישה' זה ממש היה יוצא מהלב...
אבל עכשיו - אחרי שנוכחתי לדעת שלבנות יש תאווה לגמרא,
שלבנות יש תאווה לפתוח 'פוסקים' ואולי אפילו להיות דייניות ---
תאווה? וואו, אני מ-מ-ש צריך תאווה לגמרא. ממש, בטירוף...
אמנם משום מה תאווה בתחום 'צניעות' אין להם - אבל אני כבר הייתי
בן ויודע כמה טוב זה להיות יהלום צנוע, ואהיה מוכן להיות בת של מלך,
רק תן לי תאווה ללמוד גמרא כמו של בנות. אלוקים, בבקשה..

~~~~

אוי - זה ממש לא נשמע טוב,
וזה מזכיר איזה איש אחד שלא חיכה לאלוקים אלא קם
והפך את עצמו לאישה - לא! אני רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב...!
אבל מציקה לי שאלה לא קטנה - למה לנשים יש תאווה ללמוד גמרא?!..
אולי, אולי אולי, אבל רק אולי ברוב המקרים זה לא מגיע ממקום כ"כ טהור
כמו שזה נשמע שגם הן רוצות 'לדעת תורה' או לא יודע מה...?!
הרי הלכות שבת, כשרות, ברכות, תפילה, משפחה, מוסר וכו' וכו' -
אני עם כל השעות שלי בישיבה שמוקדשות רק לתורה לא הספקתי ללמוד,
ואיך הן הספיקו כבר לסיים את כל הש"ס - משניות...?! פתאום קמה
זעקה גדולה ומרה - "רוצות ללמוד גמרא"..!

ממש כדברי עמוס הנביא:
"הנה ימים באים והשלחתי רעב בארץ --- כי אם לשמוע את דברי ה' --
ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים בצמא"...


לא, בעצם לא. משום מה, אלו רק 'הבתולות היפות',
אבל איפה הבחורים? דווקא אצלהם רץ המשפט 'אני לא מתחבר לגמרא',
אז מה הולך בעולם הזה, ריבונו של עולם?!...


====

עד לכאן הרהורי ליבי.
ובאמת, הגיע הזמן שנגיד את הדברים הכי ברור שאפשר.
כל מי שמנסה לדמות בין בנים לבנות - הוא פושע,
והוא רק מכניס ארס והורס כל חלקה טובה שיש בבריאה.
אין מה לעשות - יש הבדל ברור בין נשים לגברים.
זה מתחיל בהבדל הביולוגי שנראה ברור מאוד לכולם,
וממשיך יותר עמוק בהבדל הנפשי - הבדל, שהוא כ"כ תהומי.

למה יש ברכת שלא עשני אשה?
למה נשים לא לומדות גמרא?
למה לנשים יש הרבה הלכות צניעות?
למה נשים לא יכולות להיות 'רבניות ראשיות'?
למה נשים לא יכולות לעשות מניין?
למה נשים לא כשרות לעדות?
למה נשים...

למה לא פשוט נשים את הדברים על השולחן?
יש הבדל נפשי בין המינים - ממילא, חייב להיות הבדל הלכתי.
אשה היא הרבה יותר רגשית, הרבה יותר פנימית מגבר -
סוג של 'שר הפנים' של הבית, וגבר הוא הרבה יותר שכלי
והרבה יותר חיצוני מהאשה - סוג של 'שר החוץ'.
מאמיתי ראינו ששר הפנים זועק על שר החוץ שהוא רוצה
להחליף תפקיד כי זה לא הוגן שהוא רק בפנים...?!
מאמיתי? מאותו רגע, שבו 'שר הפנים', לא הבין בעצם שהוא
שר - ולא סתם שר, אלא שר הפנים, של הפנימיות -
משם, מה - 'אי הבנה', יוצאות כל הטעויות הכי הורסות,
וכל הכעסים והתנועות הכי מזיקות שיש.


~~~~~~~

שיהיה הכי ברור שאפשר -
לנו יש גדולי תורה, והם אלה שיחליטו לנו מה תהיה ההלכה,
ובשום פנים ואופן לא נשמע לשום 'ארגון' שאין מאחוריו גדולי תורה,
כי עם ישראל בנוי ממסורת ושרשרת של דורות -
ומי שרוצה 'לחדש', אם הוא לא למד ועמל שנים בתורה, אז ---
"חדש - אסור מן התורה"...


למה לנשים אסור להעיד? שאלה טובה,
שיש עליה טובה לא פחות טובה - אבל איך מכאן הגיעו
לזה שחכמים לא מאמינים לנשים - אלוקים יודע. או שבעצם, מי שרוצה
להציג את הרבנים ככאלה, הנה לו 'טרמפ' נחמד..
ההלכה אומרת שאשה נאמנת להעיד על בעל של אשה שמת ---
ולהתיר אשת איש (שזה בין האיסורים החמורים ביותר),
אז להגיד שההלכה חושבת שאשה משקרת - זה פשוט שקר...!


מה עוד? נקח לדוגמא הלכות 'צניעות'.
למה לנשים יש הרבה הלכות צניעות? הרבנים לא יכולים
לתת לנשים הלכות צניעות כי הן לא נשים...
למה? כי כל מי שמבין שיש הבדל ביולוגי בין אישה לאיש,
מבין גם שיש הבדל נפשי - שממנו, נובעות הלכות -
ובמקרה הזה: הלכות צניעות שיותר רחבות כלפי האשה מאשר כלפי הגבר.
אהה - ושמעתי שיש נשים שמתלוננות שרק לנשים יש הלכות
כ"כ קשות, אז הנני להודיע בבמה זו, שהלכות תלמוד תורה -
או יותר נכון 'ביטול תורה', הן קשות פי כמה וכמה מהלכות צניעות...
או בעצם - אני לא עורך דמיון בניהם. אף פעם לא הייתי בת, וזה לא ענייני
לדמות כל דבר - אלא אני מבין, שצריך קצת ענווה לדעת ש...

חכמים - לא היו טפשים,
ואם הם אמרו כל מיני הדרכות או הלכות בחיים,
צריך לדעת שיש מאחורי זה הרבה הגיון. ועוד לפני שמרימים
את הגבות ונכנסים לדיכי של 'אפליה', צריך להרגיש שהתורה היא שלנו -
של הגברים ושל הנשים, שהרי כולם קבלו אותה בהרי סיני.
לדעת, שלכל אחד בעולם הזה יש את מקומו ותפקידו,
ואוי לנו על בן שיברך 'באסה שלא עשני אישה',
ואוי לנו על אשה שתברך 'באסה שעשני כרצונו'...


~~~~~~

זכור לי שפעם שאלתי את אחד מרבותי -
יש אישה בעולם שחיה באמת על ההבנה הזו? למה זה נראה כאילו
כל העולם ואשתו (...) חושבות שהן מופלות לרעה?..
הוא הסתכל עלי, נעץ בי מבט שאומר: מה השאלה הזו?!
ואמר בנעימות - 'בטח', ומן הסתם הוא כיוון על אשתו..
האמת? שהשאלה הזו הייתה יותר בשביל לקבל תשובה ממנו,
כי הרי אני יודע בבירור שיש נשים שמרגישות טוב מאוד עם התפקיד
שלהן - וממש שמחות להיות 'שרות הפנים', ולנהל את העולם, מבפנים..


====


אני לא אומר -
אם יש אשה או בחורה שרוצה ללמוד גמרא,
שתהנה, ושלא תשכח לראות את הרי"ף על המקום..
אבל הבעיה היא, שמתחילים להרגיש 'נחותים'.
שמציגים את הדברים - ויש כבר 'מומחים' בתחום שאפילו
פתחו ארגונים - ודי לחכימא ברמיזא - ש...
כל הרבנים לא מספיק רגישים וכו' וכו'.
שאלות? אנחנו תמיד שמחים לשמוע, אבל בטון שזה נאמר
ובמעשים שנוצרים כפועל יוצא - מוכח שזו התרסה,
ולנו - אין שום חלק איתם...!
כל שאלה על גדולי הדורות ומסורת עם ישראל לא תערער
את מעמדם, ומי שלא שואל מתוך ענווה גמורה -
לא מגיע לו אפילו לא לגעת בתורתינו הקדושה, שזה יסודה,
"ועשית ככל אשר יורוך". חד משמעית.
קרי: אחרי ככלות הכל אנחנו מחוייבים להלכה ולחכמים,
ואסור לנו 'לחדש' מעצמינו שום דבר כנגד מסורת עם ישראל.
אם יבוא גדול תורה שעמל (!) בתורה בלימוד בעיון וכו',
הוא ורק הוא יוכל לחדש הלכות למעשה, תורת אמת.


אז נזכור רק דבר אחד:
חכמים קבעו את דברים אחרי התבוננות גדולה מאוד במציאות,
והתבוננות והבנה לא קטנה לנפש האדם. אם לא מובן משהו -
בשמחה אפשר להכנס ללמוד, להבין, לקבל תשובה,
אבל אף פעם לא ללכת נגד מסורת עם ישראל.


הזכיר לי שקרובת משפחה שלי פעם התריסה -
מה? למה אסור ללמוד גמרא? למה? למה? למה נשים...?
גם אני רוצה, גם אני רוצה, גם אני רוצה...!
וכ"כ עמד לי על קצה הלשון להגיד לה:
את מגיעה מצד הקדושה או מצד ההתרסה?
לא, כי פשוט רואים עלייך שאת עוברת על ימין ועל שמאל מול כולם
על ההלכה שאת מחוייבת (!) בה, אז תבדקי בדיוק מאיפה הרצון הזה בא...




יש שיוון בין גברים לנשים. כל אחד מקבל כלים למילוי תפקידו.
אבל בשום פנים ואופן א-י-ן דמיון בין גברים לנשים.





אשמח מי שיכול בבקשה לכתוב אפילו רק נקודה בתגובה,
בשביל שהשרשור יעלה, ועוד כמה חבר'ה מאיתנו יקראו.









יפה ממש ! תודה!שירקה

פעם רב שלנו אמר לי משהו שגם מתחבר לי לזה,

 

מה זה זוג? למשל כסא ושולחן. ואם הכסא אמר זה לא פ'ר אני גם רוצה להיות שולחן, אז הוא יהיה שולחן ומה נעשה עם שני  שולחנות? א"א להשתמש בהם. גבר ואישה זה זוג, זה מהויות ותפקידים שונים. אבל החיבור ביחד של שני המהויות יוצר משהו משמעותי שממלא את תפקידו..

על שני שולחנות אפשר לישון..רחלקה
יפה!משה
אין אדם זוכה לשני שולחנות.קיש חצילים
אפשר לישון גם על שלושה כיסאות צמודיםאבא!
מקסים!!! אני כ"כ מסכימה איתך!‏*קומי אורי*
שמעתי סיפור עלאבא!

הרבנית קנייבסקי ע"ה ששאלה את בעלה,

אולי תסביר לי מה אתם עושים כל היום בישיבה..

אז הוא שאל את אביה הגרי"ש אם מותר לו ללמד את בתו תורה?

הגרי"ש אמר שזה כנראה בסדר, כי זה לא המלמד את בתו תורה,

אלא שהיא רוצה ללמוד. וזה בסדר.

הקיצור הוא התחיל ללמד אותה את סוגיית "תגרי לוד" (לא מכיר את הסוגייה הזאת)

אחרי שלושה ימים היא אמרה

אני חושבת שהבנתי מה אתם עושים שם


כל מילה-בול!!! תודה!!2 גדות לירדן

אישה שרוצה להיות "שווה" לגבר היא מושפלת מהבחינה שהיא משפילה את עצמה כי היא מרגישה קטנה שרוצה כל הזמן להיות יותר "גדולה'..

אין קשר - כל אחד ותפקידו שלו\ה!!

החכמה היא ליישם את התפקיד הפרטי שלי - 

אצלנו תמיד אומרים במשפחה

"איפה כל הפמיניסטיות שיקומו ב7 בבוקר ביום שלג להתפלל במניין..."

או בכלל

קודם שנתעסק במה שאנחנו חייבות ואח"כ במה שלא

(משום מה בדר"כ  - הבנותש רוצות 'יותר' הםן אלה שלא עושות את מה שהן כן חייבות ולהיפך..)

החשיבה שלך לא מעמיקהאלעד123

אתה מערבב בין סיבה למסובב

נשים וגברים לא רק שווי זכויות אלא גם זהים ברוב תכונותיהם על אף השוני הגופני.

הסיבה לכך שיש נשים המזכירות  את הדמות הנלעגת שאתה מייחס להן היא בחינוך שהן מקבלות ולא בתכונות שעמן הם נולדות.

אנו לא נולדנו עם תאוות לימוד גמרא ונשים לא נולדו עם תאוות עיון בספרי סגולות והכנת מרק עוף.


אני גם לא כ"כ הבנתי אותך אחח.אבא!

לדעתי אתה מנסה להלחם פה במשהו שלא קיים, לא נראה לי שיש בנות שכ"כ רוצות ללמוד גמרא.

ולא נראה לי בכלל מאיפה הגרלת את הביטוי הזה מה הקשר בין המילה שאמרת לגמרא?


אם אין לך חשק ללמוד אל תלמד וזהו.

זה לא קשור לשום נושא אחר.


ואני מזדהה עם הרב שלך שנעץ בך מבטאבא!

ששואל "מה זו השאלה הזו"?

מה הייתה עונה למישהו ששואל אותך

"למה הבנות לא חיות בתחושה רוחנית בלה-בלה-בלה"?


למה שמת דוקרנים ^^^^^^^^ מתחת למה שכתבתי?אבא!

אם את לא מסכימה יש דרכים יותר עדינות לבטא את זה...

יצור, זה מבטא הסכמה, וזה היה לתגובה של אלעד123הלליש

זה פשוט ירד למטה,

 

על אף שגם עם שלך אני יכולה להסכים:d

אבא! אתה פשוט מורח...נוצה ברוחאחרונה
לקחתם אותו קשה..

נראה לי אתה צריך להוסיף בחתימה שלך <צ>..
מה אמורים לעשות?אשר ברא

לפני תקופה יצאתי עם בחור שהרגשתי שיש התאמה ממש טובה, אני ממש רציתי להמשיך. הוא לא.

סיים את זה בבחירת מילים גרועה שפגעה בי מאוד ומאז זה יושב עליי.. יצאתי מאז עם כמה בחורים, שעל הנייר לא הכי התאימו אבל הרגשתי הרבה יותר משוחררת איתם ולא "לחוצה" כמו שהייתי איתו.

יכול להיות שאותו ניסיתי יותר להרשים ואותם לא, אבל בעומק ובדיעבד הרגשתי שהוא מאוד בוחן אותי.

בכל מקרה, מרגישה שהלב שלי נחסם קצת ועדיין חושבת עליו (לא ממקום של רצון לחזור אליו) אלא בכללי על הדמות.. הוא ממש ענה על כל הקריטריונים שחיפשתי (שזה דיי נדיר בסגנון שלי) ועכשיו שוב חזרתי לצאת עם כאלה שהם חצי עונים, שזה מבאס כי מרגישה שעדיין מורידה על אותם דברים עד לרמה שעכשיו לא מוכנה לשמוע אפילו אם יש שוב את 2 הנקודות שזה תמיד נופל עליהם. [נראה לי לגיטימי].

וזה לא שהבחורים האלה לא טובים, להפך הרבה יותר אמפתים ורגישים והיה לי כיף איתם- אבל הם פשוט לא התאימו.

ובא לי להרגיש.. אבל מצד שני מפחיד להרגיש. [יכול להיות שכל זה בכלל קשור לתקופה עמוסה ומושלך על השידוכים].

והתעייפתי מהחיפוש הזה שזה יתאים וגם יזרום, מה הבעיה שזה יגיע ביחד?!

גם מרגישה שהסביבה לא הכי מצליחה להבין מה יש לי, למרות שאני מסבירה. וזה עוד יותר מקשה!

ונסיים בנקודה טובה,

שבאמת התחדדו לי הנקודות שאני מתעקשת עליהן כמה הן קריטיות לי.. וכמה מגיע לי טוב. בעזרת ה'!

האםנחלת

אינטואיציה חשובה בפגישה הראשונה והאם יש להתחשב בה?

הממ...בטוחים שאתם יודעים את התשובה?.....

באתר "השדכן" מובאים טיפים טובים. כדאי לעיין. (ולא חשוב חרדים דת"ל....לכולם).

אינטואיציה היא כלי מדהיםאביעד מילוא

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

יש לה משקלארץ השוקולד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

מאודהפי

זו פרסומת סמויה?ברוקולי

נראלי גלויה חחהפי

#שיווק ופרסוםאביעד מילוא

לא. אין לי שום נגיעות. פשוט רוצה לעזור.נחלתאחרונה

יועץ/מאמןאיזו

מישהו היה אצל יועץ או מאמן לחתונה ויכול להמליץ עליו? כלומר, שהייעוץ/אימון אצלו עשה את העבודה בצורה טובה..

אני מכיר כמהאביעד מילוא

יש את אסף זולדן הוא תותח

ממליצה לך להבין למה אתה הולךברוקולי

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

ברור לי למה אני הולךאיזו

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

דווקא מי שמכוון לחתונה?advfb

רצוי. בסוף זו המטרה העיקריתאיזואחרונה

לרצות - זה דבר נפלאadvfb

למה, מה רע בלרצות?

לרצות - לגרום שהשני יהיה מרוצה.

זה דבר טוב, לא?

תאמת, שכן.

זה טוב, השאלה מה המניע לכך.

אם המוטיבציה היא להמנע מקונפליקט... אז וואלה יכולה להיות בעיה.

כי אם המטרה היא ששני הצדדים יהיו מרוצים,

מה זה עוזר אם אחד מרוצה על חשבון השני?

הבעיה בריצויoo

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

כמה השקעת?שנונימי

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

מזדהה מאודadvfb

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

כשמדברים על המונח 'ריצוי' לא מדברים על נתינה.מדרשיסטית20

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיףadvfb

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

לא, לרצות זה לא לגרום שהשני יהיה מרוצהנעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

מי אמר?advfb

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

אפשר לשאול את עצמך כמה שאלותנעמי28

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

את לוקחת את זה למקום אחרadvfb

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

בריצוי באמת יש אלמנט של שליטהנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך י"ט באב תשפ"ו 6:45

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

ככה נוהגים העולם להגדירadvfb

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

מה דעתך על המילה "סיפוק"?חתול זמני

לגרוםoo

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יפהadvfb

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

בדיוק זה. קרבן של "משא ומתן" שהצד השני לא הסכים לואנוני.מית

אבל הוא כולו בראש שלי.

ואם ממשיכים לעסוק ברצוןadvfb

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

ככלooאחרונה

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

שדכנים.. :)

אשמח להמלצות לשדכנים מומלצים,

עדיף שלוקחים כסף על פגישת היכרות איתם או על הצעות רלוונטיות

כאלו שנעים לתקשר איתם ולא צריך לרדוף אחריהם ולהזכיר את עצמך כל כמה זמן, ושרוצים לשמוע מה אני באמת מחפשת ולא רק סתם לשלוף הצעות רנדומליות..

תודה!!

אני מכיר אחת או שתיים שעושות פגישת היכרותאביעד מילואאחרונה

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

אולם ממילא, המלצות/דיס המלצות? הערות?ארץ השוקולד

בעיקר מההיבט האנושי, ניקיון והאוכל.

מקפיץארץ השוקולדאחרונה

הדבר הכי קשה בעולםהפי

סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול

לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??

פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.

לא באופי לא בנראות לא באצילות

יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.

לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי

וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה

באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף

דמט אני לא בנויה לשטויות האלה

כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל

ואו לגמרי אמןהפי

בירור בצניעותחצלה

היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.

ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.

אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.

חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.

מה אתם הייתם עושים?

בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?

שוב, איך מה שכתבת מתקשר דווקא לתגובה שלי?חושבת בקופסא

גם מה שכתבת על כיסוי ראש בתגובה מתחת: מישהו הזכיר את הנושא הזה? זה קשור לתגובה שהגבת לה?

זה יפה מאוד מה שכתבת, אבל זה לא נוח שכמה אנשים מדברים על משהו אחד, וקופץ אדם לא קשור שמעלה נושא לא קשור.

אולי יעניין אותך