הזוי לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה,רק דוני ערני ב1:30 בצהריים?

זה נושא שלדעתי צריך לפתוח אותו!!!

אז תתעוררו. טוב?...

אם תחשבי על זה לעומק, תראי שאין כיום, במציאות שבה אנו חיים, אפשרות להכיר מישהי בדרך אחרת.

אם בעבר יכלתי להכיר את אשתי בשכונה, או במסגרת תנועת 'בנ"ע', כיום מצב הדור מצריך תנועות נפרדות, וחינוך נפרד.

להכיר בשידעך זה לא אידאלי (ובנינו, גם אחרי חודשיים ושלושה לא מכירים...), אבל זו המציאות הנצרכת..

יכול להיות שהשיטה לא מתאימה לך. אם באמת את מרגישה כך, אל תהיי מחוייבת לה... תמצאי דרך אחרת (שמתאימה לך) להכיר את החצי החסר..

בהצלחה! 

אולי תסביר.

אני מתחיל להיעלב אישית

גם אנשים שהיו במסגרת בנ"ע וכאילו הכירו - ראו לא פעם אחרי החתונה שאינם מכירים כ"כ בעצם.. כי זה משהו שונה.

והנזק שנגרם מכל מיני "הכרויות" בוסריות במסגרת כזו, גם לנישואין שאח"כ, גדול לאין ערוך מה"תועלת" שאולי מישהו ימצא שם את זיווגו.  לא פעם גם חיפשו  דווקא במקומות אחרים כי "אין נביא בעירו".

וגם עד גיל הנישואין, לרוב היו רחוקים מהגיל של ה"תנועה", ומשיכת קשרים למשך שנים אינה טובה.

על כן, אין להצטער שאין מסגרת כזו. צריך להביא בחשבון שמתחתנים מתוך היכרות בסיסית, כמה שאפשר לפני כן, ובירור עניינו של האדם - ואח"כ בונים ביחד.

הכירות ספונטנית - בני עקיבא\ התנדבות\ עבודה זאת הדרך האולטימטיבית, והנורמלית ביותר,

ככה יגידו ואומרים רוב מי שיצא לכמה דייטים כושלים.
דבריך אינם מבוססים כלל מציאותית

בוודאי שיש להצטער שאין מסגרות כאלה, ויעידו כל הרווקים שאין להם מספיק דרכים להכיר.

כבר דיברו על זה מספיק וכל כמה ימים מישהו אחר פותח שרשור שנמאס לו לצאת לדייטים על פי גחמה של שדכן כזה או אחר.
צריך ליזום מסגרות כאלה! יש רבנים ששולחים את תלמידיהם למקומות התנדבות וכדומה כדי להכיר בנות!

מדבריך עולה החשש שאינך מכיר כל כך את המציאות.

הכרתי את זה ממש מקרוב..

לגבי עבודה - אכן אמרתי (זה כמו לגבי שכנים) שאם מישהו מכיר מישהי מקרוב ונראית לו מתאימה, אין סיבה שלא ליזום, ישירות או ב"תיווך".

ולהיות במסגרת של "להכיר הרבה בנות", כדי שאולי ימצאו שם מישהי - לדעתי הנזק רב על התועלת.

ואכן נכון, שלפעמים זה מאד מתסכל כל מיני "דייטים כושלים", אך דברים כושלים שיותר "ארוכים" מדייטים, בגלל חברה מעורבת בגיל צעיר - זה מתסכל הרבה יותר, וגם מזיק הרבה יותר. לצערנו, גם על כך יש עדויות מכל מיני "בעלי כוויות" מזה..

ולאידך, אי אפשר להכחיש שיש הרבה מאד שבסופו של דבר יצאו ל"דייטים לא כושלים" והתחתנו (דומני, חלק גדול מאד מהזוגות הצעירים בציבור שמסביבנו היום) - והם מאד מרוצים...

זה דבר טבעי שבמקום שכותבים אנשים שעדיין מחפשים, יובע גם תסכול - כואב - על פגישות כושלות. זה עוד לא אומר שבשיטה אחרת יותר טוב.

בנות בדייטים מאשר בחברה מעורבת

ודבריך (גם השניים) עדיין נטולים קשר מציאותי ( ולכן אני לא אוהב שאתה מראה "ידענות" בנושא ע"ג הפורום)

בנחת...

אפשר לחלוק ולהתווכח - בשביל זה קיים הפורום.

ראוי לדבר לגופם של דברים ולא לנסות למצוא למה השני לא יודע/מכיר את המציאות כשכלל לא מכירים אותו..  בפרט שזה לא נכון.  אין מה לעשות, גם בין אנשים שמכירים את המציאות, יכול להיות ויכוח.

מה שאתה "לא אוהב" זה ענין של טעם אישי. כנראה שיש לא מעט כאן שטעמם שונה. ולהגיד שוב "נטולי הקשר מציאותי" - עדיין לא עושה אותם לכאלה. זו דעתך על המציאות. כמו שאמרתי - יכולים לחשוב אחרת. אבל האמת היא, שזו לא "ידענות" במרכאות.. כמו שכתבתי לעיל - ואין טעם לחזור שוב ושוב - כל מה שכתבתי הוא מתוך הכרה מציאותית מקרוב ממש.

אלא יש אנשים שמעוניינים בהפרדה (וזו זכותם, כמובן) ויש שמתנגדים להפרדה. אך יש כפייה בנושא ההפרדה, וגם אנשים שאינם מעוניינים בה צריכים להתיישר לפיה, ברור שהפרדה היא חיסרון ענק כאשר מגיע עת מציאת בן זוג. 

כאשר רוב הרבנים סבורים שצריכה להיות חברה שאינה "מעורבת" (צריך להבין גם במה מדובר ואיפה לא מעורב ואיפה כן,וכו') אבל זה לא עניין של טעם או בחירה אישית,אלא עניין הלכתי כמו כל עניין הלכתי אחר..

נכון שזאת שיטה מלאכותית ומעט מאולצת..

אבל היא עדיפה מהתיסבוכים שנובעים מחברה מעורבת..

במיוחד בגיל ההתבגרות..

השיטה חיצונית ומרוחקת מהטבעיות.

היא הומצאה ומוסדה בעיקר כדי לאכוף את הבעיות של חוסר ההכרות ואי נעימות.

הרבה פעמים היא עוזרת לברוח מאחריות ולהקטין ראש!

אבל לא חייבים לקדש אותה.

מותר ואף מומלץ להשתמש בכל האמצעים שהקב"ה מעמיד לרשותינו כדי להכיר את החצי השני

בהצלחה

ולבלוע כמה צפרדעים, זה אחד מהם, אין מה לעשות.

תיהי חזקה.

למה לא גם וגם?

מה זה משנה מאיפה ההצעה מגיעה?

העיקר לברר טוב-טוב!!!!!!!!!!!! (גם אם ההצעה היא מאדם שמכיר טוב...)

ולרוב מעצבנת לחלוטין.

וברור שצריך לחשוב על עוד אפשריות,

וכן,

אולי גם על מסגרות מעורבות נורמליות בגיל נורמלי,

שיאפשרו היכריות מסוג קצת אחר.

בנתיים, זה מה שיש.

ואני טורחת להשמיע באוזני מי שמוכן את קיטוריי על חוסר ההיגיון בעובדה שיגיע ההוא משם ואני מכאן ויצא מזה משהו. אבל, באותה נשימה, לא מקובלת עליי דרך אחרת דוגמת ה"התחלות" או הסופים למינהם..

כך שנשארנו בעצם עם השיטה ה'רגילה', שהרבה ניסו והצליחה להם מעבר לכל הציפיות

גם אני מתנגד להתחלות למניהם,

אבל צריך לחשוב על משהו.

למה הדרך המקובלת כבר לא מתאימה?

שואלת באמת..

לצערנו אין ברירה אלא להשתמש בה, חבל ממש שאין מספיק מסגרות אחרות שאפשר להכיר בהם.

בעיני- זוג שהכיר ספונטנית, שלא בשידוך, יכולים להכיר אחד את השני הרבה יותר טוב, כי כל הגישה היא אחרת, ואתה מביא את עצמך באמת.
לגבי חברה מעורבת- בנאדם שמכיר בשידוכים, יכול לפעמים להכיר יותר בנות מאשר מי שחי בחברה מעורבת והתחתן עם מישהי מהסניף.

המסגרות שתיארת כמעט ולא קיימות, וכשהם קיימות אז לעיתים רחוקות

הרבה אנשים לא יוצאים תקופוץ כי פשוט אין הצעות, ואין דרכים

פעם בני עקיבא היה הרבה יותר פופולארי... מלא זוגות יצאו משם, גם סבא שלי הכיר את סבתא, והוא רב שכונה...

היום הפרידו את תנועות הנוער, ויש הרבה פחות מגע

היום יש יותר דרך האינטרנט בלבד

אבל עדיין יש הרבה שמכירים דרך בנ"ע, ארגוני התנדבות, עמותות וכדו'..

הבעיה היא שאין הרבה אנשים שבאמת מוכנים להקדיש זמן גדול לשידוכים.

זה לא פשוט..

מפה אפשר להבין את הוראת חלק מהרבנים לתת 5000 ש"ח מכל צד לשדכן שמצליח.

זה מדרבן אנשים לנסות..

אבל אני נוטה להסכים איתך לגבי העניין שאין צורך בחברה מעורבת ע"מ להכיר,

אל לא דרך הרמיזה בזלזול כבודם של הרבנים האלו. תזהר בלשונך.

מי שחי בחברה מעורבת מכיר כמותית הרבה יותר בנות מאשר מי שהולך לשידוכים,ולמעלה מזה הוא מכיר אותן בדר"כ בצורה לא צנועה,לפעמים אף לא ראויה,ההיכרות היא לא ברמה הצנועה של הנסיון לבדוק התאמה לנישואין ומדובר בעולם אחר לחלוטין..

בוודאי שאם לאדם מזדמן להכיר מישהי בדרך מהוגנת אחרת - הוא לא חייב לעשות את זה דרך "שידוך".

אלא שבחברה שחיה בצורה "נורמלית" ולא מבזבזת את ההיכרויות בין איש לאשה על כל מיני "תחנות שווא" בדרך - זה לא תמיד מצוי.

וכמו כן, בשידוך יש יתרונות של בירור מוקדם ואיזשהו "מקדם התאמה", יודעים נתונים וכד'.

מה האופציה האחרת? שאדם יראה מישהי ויגש אליה? לא תמיד זה הולך; לפעמים "מחשיד", וגם אז - יכול להיות שאחרי 10 דקות יראה שמראה העיניים אינו תואם למה שקיים...

לכן, לדעתי, לא צריך לאחוז ב"פלומבות"..  צריך להגדיר מטרה: המטרה היא להכיר בדרך כמה שפחות מסובכת אדם שיש את מיטב הסיכוי ש"יצא מזה משהו" מבחינת נישואין.

אם יש חברים קרובים שמכירים מישהו מתאים. משפחה. או שדכן/ית "מקצועי/ת", טוב מאד.

אם מכירים מישהו/י מהשכונה וכד', ויודעים שזה קרוב למה שרוצים - גם טוב. או ישירות או ב"תיווך".

וגם דרך אתרי היכרויות מהוגנים באינטרנט אפשר. גם זה "שדכן". רק כיוון ששם האדם מעיד על עצמו - כדאי יותר להיזהר. לברר נתונים, לפעמים לברר עם אנשים שמכירים.

יש גם אתרים ("כולנו שדכנים", "שושבינים") ששם פונים אל מי ש"משדך" - מישהו מהשמפחה/חבר וכו' שמציעים להכיר מישהו.

קצרו של דבר - כל שיטה שיש בה צניעות, כבוד, ואפשרות לברר על מי מדובר בצורה סבירה, מה טוב..

שהשיטה הזאת עקומה, למה?

כי היא עובדת בצורה שנראית כהכי לא הגיונית שיש.

את פוגשת בחור פעם ראשונה בחייך וזה למטרת ח ת ו נ ה ???

כאילו, חברים שלי שאני מכירה אותם שנים, יש מצב שהייתי מאוד נרתעת אם הייתי יודעת שהקשר שלנו אמור להגיע לחתונה. אז לפגוש בן אדם שאיני מכירה, שהוא הכי זר לי, במטרה שהוא יהיה האדם הכי חשוב בחיי, שאיתו אתחתן. זה נשמע לי די בעייתי.

האמת היא שדווקא הרצון הבלתי הגיוני והמלאכותי הזה להגיע מ-0 ל-100 גורם להרבה קשרים להתפרק. כי כבר בפגישה ראשונה עושים החלטה - מתאים לי להתחתן עם כזה או לא מתאים לי, ואם לא מתאים, זה נגמר. אם היו יותר מרככים את התהליך, נפגשים כחברים ורק אחר כך חושבים על הקומה הבאה שזה נישואים, אולי זה היה אחרת. אני מודעת לזה שזה לא מתאים כל כך לדרך התורנית, ולכן זה לא ממש יתפוס, אבל פגישות למטרות חתונה יש להן יעילות מאוד נמוכה וסיכויי הצלחה לא גבוהים בכלל.

ככל שיש לך יותר השוואות כך הסיכוי שתמצאי קשרים עולה? לכן בסטטיסטיקה (אני מושפעת קשות מהתזה שלי...) מקובל לעשות את החיים יותר קשים ולהוריד עוד ועוד את הערכים הנדרשים להוכחת קשרים ככל שיש יותר השוואות.

ומה זה אומר לגבי שיטת הדייטים? אמרת נכון. יש אלפי זוגות וברור שלפעמים זה מצליח, כי יש כל כך הרבה ניסיונות, אז השיטה צריכה להיות דפוקה לגמרי כדי לא להצליח באף ניסיון (מה הסיכוי לא לדעת במבחן אף שאלה ולקבל 0 מאופס? ככה הסיכוי שהשיטה לא תצליח אפילו לא עם זוגות בודדים). עצם העובדה שהשיטה הצליחה עם זוגות מסוימים לא אומרת שהיא שיטה יעילה. אם נבדוק את מספר הכישלונות, אני בטוחה שנגלה הפתעות.

עם פחות כשלונות?

למה שזה יהיה הזוי ?

כך מכירים בצורה צנועה,וגם לא מתוקף של הסחפות אחר מראה חיצוני בלבד.

אם כ"כ הרבה נישאים בדרך הזו אז זה עובד.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳