אז אני אשמח להתחתן איתה... 

קשה ליצור ולפתח קשר עם אדם שלא מכירים בגישה כזו..

אבל למה לבוא בגישה כזאת? קשר בריא זה קשר שיש בו זרימה- "החי נושא את עצמו". נכון, יכול לצאת מצב שלא ייפגשו שבוע-שבועיים ולא ידברו כל יום, אבל למה להגביל מראש? אנשים, תנו לקשר לזרום. אל תהרגו את הקשר סתם...

בהצלחה!

אולי היא פוייקע.

בכל אופן, קשה לי להבין איך בונים משהו בכזו מתכונת..{וכל זה בהתחשב שאתם בוגרים בגיל. אם אתם בני 16 וחצי ו16 ושמונה חוד'-אפשר להבין את ההגבלה..}

יכול להיות שהיא לא רוצה עכשיו להתחתן ולהיות עם עצמאית..

משום שאם בחור מוצא חן בעיני בת, אין שום סיבה שהיא תעכב את הקשר יותר מחודשיים שלושה, אם היא באמת רוצה להתחתן.. אם לא - זה כבר סיפור אחר..

רק בלי הטלפון כל יומיים
לא בכוונה, הוא פשוט היה בצבא.

ונראה לי שהוא מה זה נעלב כשאמרתי שאני נהנית מזה...

אבל אחרי עוד שתי פגישות באמת נפרדנו.

זה יכול להיות נחמד בהתחלה, אבל בשביל לפתח קשר רציני, או להחזיק אותו, כדאי תדירות גבוהה יותר.

אז עדיף לסיים את הקשר כמה שיותר מוקדם?

בעצם זה בזבוז זמן?<

אם אין אפשרות- כדאי לתת עוד הזדמנות ולראות אם מתפתח משהו..

בהצלחה!

אולי יש איזה עניין חולף שהיא צריכה להתרכז בו ונדרשת רגישות מהצד השני?

אולי היא קצינה?

..

ואני תוהה אם היא רוצה קשר איתי..

היא אומרת שכן..אבל בקצב כזה אין לי מושג לאן זה יוביל

אולי יש דברים וגו'?

ואם לא- אז וגומר..

הטענה שלי היא שבתחילת קשר זה סבבה

וכשתהיו בקשר רציני אחת משתיים

או שממילא תפגשו בתדירות גבוהה יותר כשהקשר יתחזק

אחרת, אם עדיין אין לה רצון לראות אותך יותר מפעם בשבועיים, זה כבר ממש מוזר, והייתי ממליצה לבדוק עד כמה רציני הקשר...

זה פשוט נראה חסר סיכוי..בין 5%-10% שמשהו יצא מזה..

זמן = מלא מלא מלא הצעות אחרות..שמגיעות בלי סוף

מה אתם הייתם עושים??

אל תנסה לתלות את זה בדברים אחרים...

[מה שאני הייתי עושה לא כ"כ רלוונטי במקרה הזה]

נשמע מוזר..

אולי פשוט תגיד לה שלא מתאים לך כ"כ,

כי אתה בעל ניסיון ושכל בריא,

וחושב שזה לא שייך מלכתחילה לבניית קשר ראשיתי,

אז שתנסה לחשוב על אלטרנטיבות..

אבל הכי הכי טוב זה לבוא אליה בשאלה תמימה-

למה את מבקשת דבר כזה?

בטוחה שיהיה לה מה לענות שיסדר הכל בראש ותדע כיצד לכלכל דרכיך..

בהצלוחי!!

בעיני, בכל אופן.

קשר איטי- המשמעות שלו לדעתי היא שלוקחים את הזמן ולא לחוצים לקבל החלטות, לא שלא נפגשים ועושים צעדים כדי לבנות את הקשר.

אני הייתי מבררת טוב טוב מה העניין מאחורי זה, ובסבירות גבוהה הייתי חותכת על זה.

אני נפגשתי עם מישהי שעשתה שירות באילת ולא יצא הרבה להיפגש, נפגשנו פעמיים סה"כ בהפרש של שבועיים כי זה לא התאפשר בגלל המרחק, אבל יכול להיות שיש לה סיבות אחרות כמו לימודים וכ"ו..

אני לא הייתי שולל מיד...

ואם בחרת לא להשקיע בקשר, את צריכה להודיע את זה לבחור...

נכון, לגיטימי לגמרי להשקיע בלימודים והכי טוב אם אפשר לשלב בין העולמות, אבל אם הבחירה היא או לימודים או קשר ובחרת בלימודים, צריך ליידע את הבחור ולו בשביל ההגינות (לא לשכוח שמבחינתו הקשר בעדיפות עליונה)...

או שאולי עמוס לה?

אבל להפגש פעם בשבועיים ואפילו רק פעם בשבוע זה לא נורמלי..

ובד"כ גם לא הולך..

לגבי טלפון- אני קצת מסכימה איתה על התחלת קשר... לא צריך לדבר כל יום בטלפון אם גם ככה נפגשים...

מה כבר יהיה להגיד?

אח"כ כבר מן הסתם מדברים הרבה..

בהצלחה!

קשר יציב...

צריך לשקול את זה.

רק דעתי

אז היא תדבר אחרת לגמרי.

עכשיו תסיק בעצמך את המסקנות

אולי היא נפגעה מקשר אחר שהיה אינטנסיבי מדי והסיקה מסקנות?

אולי היא 'שכלית' ורוצה לבדוק קודם אם יש התאמה ואח"כ לתת דרור לרגשות?

אולי זה מה שנהוג בסביבתה?

אולי העומס של החג והציפיה המשפחתית שלה להיות ביחד עם כולם?

יכולות להיות המון סיבות

לא רק שהיא לא רוצה.

מה שבטוח שהדבר הכי משמעותי בקשר זה היכולת לדבר על דברים,

להעלות קשיים וציפיות

ולחשוב על קו שמתאים גם לך וגם לה

מאוד חשוב לדעת להכיל גם מה שמתאים לבן הזוג.

ואם זה לא מתאים לך, אולי תשקול אתה את הקשר,

אבל זה בהחלט לא אומר שהיא מזלזלת/לא מעוניינת.

לפעמים בנות מרגישות שמשהו לא מתאים בקשר, אבל הן לא יודעות על מה בדיוק להצביע. מהסיבה הזאת יכול להיות שהיא מפחדת להגיד שזה לא מתאים והיא פשוט עם צפייה גדולה שהלא פשוט יגיע מהצד השני וייתן לה הקלה, הסרת ספקות וגם יחסוך ממנה את המקום המתנצל. 

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר