אני לא הולך לספר לך את כל סיפורי,לא מגיב פה.רק הודעתך נגעה לליבי.והייתי חייב להגיב!

אבל קרה לנו אותו הדבר ממש!

אני יכול להגיד לך שאפילו בהתחלה לא נראה לי שהיה לנו טוב,אבל כל הזמן עבדנו על הקשר!

ושיתפנו תמיד בהרגשות-לטוב ולרע!(והיה בעיקר רע!והמון!)

החזקנו את זה ככה כמעט 5 חודשים!וכל הזמן התלבטיות מצידי ומצידה!וההרגשה שאולי זה פשוט לא זה!ודיי!

ואחרי 5 חודשים קרה משו מפתיע!ישבנו להיפרד,ודווקא שם עלינו על הבעיה של למה לא טוב בתוך הקשר!ולמה הרגש לא מתפתח!

והחלטנו לא להיפרד והיום ב"ה אני מודה לה' על כל רגע!וגם על החמישה חודשים ה"הלא טובים" שהיו לנו!או יותר נכון לי!והבנתי ועדיין מבין היום שרק נבנינו מזה!

ואצלינו ממש לא חשבתי שיבוא יום וארגיש ככה!זה היה אבוד לגמרי מבחינתי,וממש אמרתי דיי!נואש!לא יילך!אני לא גורם לה ליהיות שמחה ולא היא לי!והייתי בהתלבטיות המון זמן!(כפי ששמת לב חמישה חודשים!)

וכן ממש ב"ה זה נ"גמר" עם סוף טוב!ומקווה שלא ייגמר לעולם!

ואפשר ליהיות דוגרי?!

מצד שני הייתי פוחד לבנות על זה,כי המון פעמים אחרי התלבטיות קשות ...זה נגמר!

אבל אם תנסי לשבת איתו ולראות למה,למה המחשבות האלה!למה צריך להתלבט!(גם אם את המתלבטת!)

דברים שחשובים לו/לך,עקרונות מסוימים,דיבור,חיצוניות,קשר בין אישי,פתיחות,פחדים(הפחד להיתלות במישו.שסוגר אותך משום מה!וכן הלאה וכן הלאה..!כל פחד שהוא!)הרגשת שייכות.הכלה(מלשון להכיל!)וכן כמעט כל דבר שחשוב לבן/בת זוג!

תנסי לראות מה מפריע!ואם ניתן לשינוי!

והשאלה אם יש רצון שזה יצליח!רצון אמיתי מצד שתיכם!ואז תוכלו להיפתח ולדבר באמת על מה שמרגישים אחד כלפי השניה!

אני לא יודע באיזה שלב אתם!אבל אני הייתי הולך על כנות!פשוט שואל!כמו שבאמת שאלתי (ותאמת גם קצת נפגעתי!לא מימנה אלה מהדברים שאמרה!כי לא קל לקבל ולשמוע דברים לא טובים אצלך..!אבל מה לעשות..צריך לשמוע!והינה ב"ה עזר!)

מקווה שעזרתי.המון ב"הצלחה!

מה החזיק אתכם באותם חמישה חודשים?

למה לא חתכתם? 

מה הרים אותך כל פעם מהבית לצאת ולהפגש?

תודה

השאלה מופנית אליי?!

י(צא קצת ארוך!מצטער!)

הרגשה פנימית שמשו לא בסדר!

(בה)וכמובן בי!!

והתעסקתי בבי!מה אני לא עושה נכון שהקשר  ככה!וחיפשתי תשובות תמיד!

(הבנתי על עצמי הרבה דברים בגלל זה!)

אבל היית לי הרגשה פנימית שמשו חסר!לא סתם אחרי 4 וחצי חודשים אני לא מצליח לפתח רגש!משהו חוסם אותי!

מה הוא?!למה?!

הרי שיכלית מאוד קיבלתי אותה ושמחתי בה!וגם זה לקח קצת עבודה עם דברים מסויימם!(כמו שכתבתי מקודם עקרונות!)

אבל למה הרגש נחסם?!אז פשוט כל פעם אמרתי אולי עכשיו התפתח!אולי אני סתם חוסם את עצמי!ולכן המשכתי!

ובסוף הגענו למסקנה שזה באשמת שנינו!(היא ממש צדיקה!)ואני מאמין ויודע שהיא עברה את אותן מחשבות!

ואני ידעתי תמיד שקשה לה להיפתח אליי,כי אני הראשון שלה.וזה קשה!והבנתי את זה!

אז תמדי אמרתי לעצמי שאולי בגלל שאני ראשון שלה אז לא לשפוט ולתת לה את הזמן שלה!

וברגע שישבנו והבנו שצריך לדעת להכיל את השני!ולקבל את השני!לתת מקום לבנאדם השני אצלך!זה עבד כי זה מה שהיה חסר(בגדול!)

והיו עוד המון סיבות!שאמנה כמה מהן.

*פחד מתלותיות!

*קשר בין אישי-ז"א תפיסת עולם שונה באיך אמור ליהיות זוג!שדברנו על זה והיא הבינה והכילה את עולמי וגם   אני את שלה כמובן!

*היו דברים שגרמו לרתיעה מצידי!ורתיעה מצידה!(ולכן אמרתי-לדבר על זה!)

אני נרתעתי מזה שהרגיש לי שהיא קצת מפחדת ממני!מפחדת מהקשר!אבל  ידעתי שהלחץ הזה גורם לה להלחץ עוד יותר!ואמרתי לה אל תפחדי מהפחד!שזה מאוד חשוב!וזה שפחדה גרם לי לרתיעה בשביל שלא אפגע!(כמובן שהכל השארות שאח"כ ניסינו לעלות עליהן ביחד!)

אבל שמדברים על זה והקרח נמס!ואתה מבין שפחדת בעצם מכלום!אז אתה בעצמך עצרת את היתפתחות הרגש!

זה אח"כ ממש מצחיק ומוזר יחד!

נשמע לי קצת שאתם בדבר הזה המון זמן!ויצא לכם לדבר על זה כמה פעמים!

אני חושב שמישו צריך להגיד לו,שיפסיק לחשוב על זה כל הזמן!ויחפש מה טוב,שיקח איזה יומיים להסתכל על הדברים הטובים שבך,הדברים הטובים שבקשר,הדברים הטובים שאת מכניסה לקשר!

אם יש לך קשר עם חברים שלו/אחים שלו משו!אז תבקשי מהם אוליי לדבר איתו על זה!

כי שמתסכלים רק על הרע אז כל הרע צף ועוד מושך אותך!וזה העיקר-סתם!מושך אותך סתם!מניסיון שהיה לנו!!!

אם לא מכירה מישו שיכול לדבר איתו!תגידי לו את זה את!

בסוף הפגישה כמין כזה "בוא נקח איזה יומיים לחשוב על הדברים הטובים שבקשר שלנו..." ותנסי גם להכניס צחוקים או חוויות שהיו לכם שישאר לו לאח"כ "אתה זוכר ש...."וכ"ו שישאר לו לחשוב ולהיזכר בזה אח"כ!

אני מאוד מבין שמה שחסר לך זה אותו!זו הרגשה שגם אני הרגשתי!אבל,תיהיי חכמה!אני בטוח שאת כך,אז תשתמשי בחוכמך!וגם תיזהרי לא להיפגע!להירגע קצת עם הרגש!

וזה שאת אומרת לי שזה שהוא מתלבט לא הוריד מהרגשלך!לא משחק תפקיד!כי זה יכול ליהיות הפוך!שהוא נהפך ליהיות "הפרי האסור" כזה!ועכשיו את רוצה יותר!ותיזהרי מזה!

כי זה גם יכול להרתיע וגם לקחת אותך כמובן מאליו!

אם בעז"ה והוא יפתח אלייך תוכלי להיפתח כמו שאת רוצה..עכשיו קחי קצת מרחק!

ואיך את יכולה לעזור לו?!תני לו את הספייס שלו ובכל זאת תראי לו שאתם שם בשבילו!(במידה כמו שאמרתי מיקודם-להזיהר מזה!)

כולי תפילה שבעז"ה יעזור!

וגם את קחי לעצמך קצת חופש מלחשוב על זה!בעז"ה הכל יהיה בסדר!לטוב ולמוטב!!!

(נ.ב-הייתי מציע לך עוד עצה פרקטית(בקשר למה שתכתבי בהתחלה),אבל מפחד שזה כבר יבלבל אותך.אם לא יעזור מה שרשמתי!(ולא כדאי לסמוך עליי!)אז תגידי אני אהיה באישי או שתכתבתי פה וארשום!)

אל תדאגי בע"ה הכל יהיה לטובה מהרה ובשמחה  !

לגבי מה ששאלת אז אני יכול לומר לך מניסיון שהכל בע"ה אפשרי . בדידי הוה עובדא ...
נפגשתי עם מישהי בעבר ואחרי כחודש+ שב"ה היה קשר זורם ונראה שמתקדם היא חתכה בפתאומיות ...
לאחר כשנה וחצי היא שלחה לי הודעה שהיא מעוניינת לנסות שוב .אחרי שב"ה כבר די שכחתי ממנה ..

נעניתי לבקשתה והיינו בקשר במשך כחודשיים עד שהצעתי לה והיא השיבה  ב"כן".....
אבל לאחר זמן קצר היא שינתה את דעתה ואמרה שהיא צריכה עוד זמן ...לאחר כחודש נפרדנו ביוזמתה .
העניין שהוא שמכאן למדתי מספר דברים יסודיים בקשר שבע"ה מיועד לנישואין ברי קיימא עד 120 ועד בכלל .

כמובן שהכי חשוב זה סייעא דשמיא .אבל חשוב שיהיו מספר דברים שיבואו לידי ביטוי גם אם לא תמיד ...
חובה שיהיה רצון אמיתי לרצות בקשר , זה אומר ציפיה לקראת פגישה , מוכנות לתת לצד השני
ותוכדי להרגיש שמרויחים כשנותנים ושמחים בכך .  פתיחות וגלויי לב .
ברגע שאדם גלוי ונותן לשני להביט פנימה זה סימן שהוא בוטח בו והוא מאמין שהסיכון [אם יש] בכך שווה את זה ..

אם את רואה/ראית  מספר דברים /סימנים שמראים על רצון אמיתי , בע"ה ואי"ה ליבו יטה לרצות בשלמות ...
הכי חשוב לא להגיע להחלטה מתוך פזיזות או מתוך רצון לברוח . זה מעיד על חוסר בגרות /רגישות .

לא יודע את טיב ומהות הקשר ביניכם אבל חמישה חודשים זה בסדר כדי להגיע לכדי בשלות ברצון לקשר ..

לפי דעתי את צריכה בעיקר בשביל עצמך לא להיות מודאגת אלא פשוט לנסות להבין ולדעת מה הם הדברים
שתוקעים אותו בקשר , כמובן בלי לחץ ...
אם אתם מספיק גלויים אחד עם השני כדאי פשוט לשבת לפגישה אחת ללא הגבלת זמן ...
ופשוט לדון בכל הדברים האחלו אחד לאחד ...אולי זה קושי רגשי שלא בהכרח קשור אלייך ...
יכול להיות שהוא בתוך תוכו מעוניין בך מאוד אבל יש אי אלו דברים (שכליים או לא )שמעכבים אותו ...

מצד אחד את יכולה לתת לו להוביל את הקשר ולהחליט ...
ומצד שני את יכולה לעשות משהו בנידון , כמובן תמיד אפשר להתייעץ בין אם באופן איש בין אם באופן זוגי
גם יעוץ מקצועי (יש בישפה .נ"ל ..) לא בהכרח לפסול .

חמישה חודשים זה זמן ביחד לא מבוטל וזה אומר שיש משהו בך ש"קושר" אותו אלייך ואותך אליו

לכן חבל לפספס את זה וכדאי לעשות זאת במתינות ובע"ה בשורות טובות ומשמחות .

להתייעץ עם אדם חכם ומבין זה יכול להיות רעיון טוב ומועיל.

חבל להסתבך ולהסתבך בתוך עצמך/ם

הרבה הצלחה

צריך להרגיש משהו- צריך להרגיש באיזה שלב "שזה זה"..

לפעמים אנחנו מנסים לספר לעצמנו סיפור ואומרים אולי יהיה טוב ואולי ננסה ואולי נמשיך- אבל לפעמים זה כיסוי לדבר האמיתי.

צריך לדעת מאיפה הרצונת האלה באים..

וכן, יש מצב שיתפתח משהו גם אחרי זמן- לפעמים הזמן עושה את שלו- אבל הכי חשוב זה לראות מה המקור...

קשר שמתקדם יפה אבל לא כ"כ ברור למה הוא תקוע. שיחה עם גורם חיצוני שמבין עניין עזרה להבהיר כל מיני פרטים ולקבל החלטה נכונה.

בדרך כלל אני קוראת סמויה אך הייתי חייבת לשתף.

אני נשואה כבר חמש שנים באושר רב ותהליך הפגישות היה דומה מאד. 

לי היה קשה מההתחלה ובפעמים הראשונות המשכתי רק "כי לא נעים מהשדכנית"...

התארסנו לאחר 5 חודשים ועדין בחששות מפני הבאות...

כמובן שהקושי היה קושי שחסר הרגש, כשבעלי כבר מהרגע הראשון רצה מאד וידעתי זאת למרות שרק רמז ונזהר לא להעיק בכך...

ההחלטה באה מתוך בירור עמוק שעשינו ובעקבותיו הגעתי לנקודות הבאות:

* חובה שתהיה הערכה רבה בין בני הזוג ומוכנות לקבל אחד את השני בלי רצון שישתנו. (דברים קטנים שהפריעו לי התבררו כלא נכונים לאחר שיחה מעמיקה בנושא...)

* שיהיה כיף בפגישות עצמם (אך לפעמים לא מחכים כ"כ לפגישות- כי כמו שאמרת נמצאים כל היום בהתלבטויות אין סופיות)

* פחד לאבד אותו- הציעו לי להפרד וכך לבדוק את הענין אך פחדתי כי ידעתי שיש מישהי מצויינת שרוצים להציע לו ופחדתי שייתפס ואאבד את זה.

הרגש והאהבה- מגיעים אחרי החתונה...

מה שמאוד עזר לי (הצד המתלבט) זאת ההרגשה שאני יודעת מה הוא חושב (אך לא טורח להגיד לי כל הזמן ולעמת אותי עם הדבר), הוא נתן לי את ההרגשה שכל מה שאחליט בכל זמן נתון- סימן שזה טוב לשנינו והיה שם תמיד בשבילי אם אני רוצה להתייעץ איתו בנושא, אך לא לחץ לשתף ולדון כשלא רציתי...

נראה לי שאם זה מחסום בשכל אין מנוס מלדבר על הדברים ולברר את המניעות
אולי זה כיוון מחשבתי השקפתי , אולי הוא חשב שאשתו תהיה אחרת מבחינת אופי וכיוון בחיים ...
דברים שבשכל טיבעם להתבהר מהר יותר ולפעמים גם ע"י עזרה להתבונן בזוית הנכונה .
יכול להיות יש לו דברים שהוא חושב שבעתיד אולי יתכנו ביניכם אי הסכמות לגבם ...

אבל....אם המניעה שלו נובעת מרגש כלומר הוא לא מרגיש שהוא אוהב עד הסוף ...
ולפי מה שהבנתי כנראה פה טמונה הסוגיא ...אז אפשר לעורר את הרגש שמסתמא ישנו  .
א. אם לא היה לו רגש כלפייך הוא לא היה נמצא איתך 5 חודשים .
ב. כנראה שהרגש שלו צריך דבר/ים לעורר אותו מחדש ובשמחה ,
[טיול , חוייה מושתפת , התנדבות , דברים שתעשו ביחד שיהיו רק שלכם כמובן הכל בגדר ההלכה .. ]
ואולי אם הוא יפגש איתך כשיש עוד אנשים בסביבה ויראה אותך בסביבה הטבעית ולא כל הזמן אחד על אחד
אולי זה יגרום לו להכיר אותך יותר טוב ולהרגיש הרגשת שייכות אלייך בצורה יותר חזקה .
ג. כשמושכים קשר הרבה זמן קורה שהרגש מתכהה , ולפעמים מגיעים להרגשת מיצוי ולכן
טוב לא לגרור יותר מדי סה"כ אחרי שלב הפגישות והחוויות יחד אין כ"כ מה לעשות לזוג דתי ביחד ...אלא להתחתן
ואולי זה מה שתוקע אותו הרגשת המיצוי וההתמסמסות [כמובן אם הרגשת התקיעות לא היתה אצלו מההתחלה .]
וכפי שאמרו אחרים ומנוסים האהבה האמיתית באה רק אחרי החתונה ומתוך בנייה בע"ה של בניין עדי עד .

בע"ה בהצלחה רבה ובשמחה תמיד .  כשבע"ה תתארסו / תתחתנו תודיעי לנו ...על הסוף הטוב שלכם

שמחה שעזרתי... ולו במעט....

את באמת צודקת שלא כדאי להתעסק כל הזמן במה שקשה ולא טוב, לכן נראה שכמו שכבר אמרו פה כדאי לנסות לעשות ביחד דברים מעניינים לפי מה שמתאים לכם (טיולים, ארוחות ערב, מפגש אצל אחים/חברים ואולי גם ללכת להורים)

אבל כן חשוב להשקיע זמנים (ועוד פעם- לא כל הזמן) שמדברים באמת על הקשר בצורה כנה ואמיתית, גם על הדברים שפחות נעים לשמוע  ולהשמיע...

אולי תציעי לו שיזום הוא את השיחה מתי שמתאים לו יותר...

בהצלחה!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?