והפעם על האות אל"ף 
מוקדש למי שחיכה לזה 
האל"ף היא לעתים עיצור (הוגים אותה) לדוגמה: ארון.
ולעתים היא אם קריאה (לא הוגים אותה והיא משמשת לקריאה) לדוגמה: קרא.
לעתים היא פשוט נאלמה או נעלמה.
דוגמות: "תוֹמים בבטנה", "שֶׁלָתֵךְ".
מַאתים, חֹטִאים, בית הסוּרים, קֹרִאים, הָראוּבני (-מקרים שבהם לא הוגים את האל"ף).
יש שלוש מקומות בתנ"ך שבהם האל"ף היא אם קריאה בצורה שונה:
"דָאג" (=דג) (נחמיה יג טז)
"וקָאם" (=וקם) (הושע י יד)
"בקשת הרָאש" (=הרש) (שמואל ב' יב יד)
האל"ף היא אות גרונית ולכן היא לא מקבלת דגש ולא שווא נע.
בארבע מקומות בתנ"ך מוצאים נקודה באל"ף:
"ויביאּו" (בראשיית מג טו)
"ויביאּו" (עזרא ח יח)
"תביאּו" (ויקרא כג יז)
"ראּו" (איוב לג כא)
ככל הנראה במקומות אלו הנקודה אינה גדש, אלה מַפּיק - המוֹרֶה 'להוציא' את האל"ף.
תופעה באות אל"ף שאיתה כבר נפגשנו:
כאשר יש חטף באל"ף ולפניה יש אותו ניקוד כמו החטף - יש נטייה לשמוט את החטף והתנועה שלפניו מתארכת.
נבין זאת על ידי הדוגמות הבאות:
*לֶאֱמֹר הופך ל- לֵאמֹר.
*לֶאֱלֹקים הופך ל- לֵאלֹקים.
לא הוגים את האל"ף!
זהו להפעם. סליחה שהיה ארוך... מקווה שהחזקתם ראש.
לזכות עם ישראל.
