א) האם יש מציאות שהצבא עוזר כלכלית לזוג?
ב)יש מציאות כזאת שמסתדרים שהבעל בצבא?
ג)האם זה מומלץ בכלל?
ד)האם כדאי להתחיל לצאת לדייטים עוד לפני שאני יודע אם התקבלתי?
סליחה על החפירה................
יש גם עזרה בדיור....
ב.יש מציאות כזאת, השאלה כמה מוכנים להקריב, כי זה לא קל...
ג.אם אתה אוהב את זה ורואה בזה מקצוע לחיים, תלך על זה..
ד.לדעתי אם אתה מוכן, אז לא משנה אם תתקבל או לא, רק תיקח בחשבון שבמידה ותתקבל בעז"ה לא יצא לך להיפגש הרבה...
ד"נ-רצוי שתשאל בנשואים טריים, יעזרו לך יותר, מנסיונם..
בהצלחה!!
1. תשמ"ש זה לא לכל מי שאשתו סטודנטית, זה 7 מדורי גהינום עד שמקבלים את זה (אלא אם אשתך בהיריון...)
2. אין לחיילים נשואים ת"ש גבוה. צריך לבקש את זה...
3. בן כמה אתה? הרב אמר שכדאי לך להתחתן, ומה אתה חושב בעניין?
אם זה מה שאתה רוצה לעשות, לך על זה (בתקווה שהתקבלת), בלי קשר לחתונה.
אם לא תמצא אשה עד הגיוס תוותר על התפקיד? אני מניחה שלא, אז תלך על הצבא...
אני בטוחה שגם תוך כדי הקורס או אחריו תוכל למצוא אשה שתעריך את מה שאתה עושה בלי לחשוב על זה שלמדת פרק בחייך בגניקולוגיה...
ולא, לא ממש מומלץ להיות נשוי בצבא...
בהצלחה!!
או שאתה רוצה לצאת לקורס,
ובגלל שהרב אמר, גם להתחתן?
זה נשמע כאילו חתונה אצלך זה חלק הסידורים לפני תחילת הקורס והצבא.
קח נשימה, תעשה חושבים ותבדוק שוב את סדר העדיפויות שלך.
אח"כ כבר יהיה בסדר (:
באמת נשמע שאתה מתחתן עם מישהי סתם כדי שזה יסתדר טכנית עם הקורס שכ"כ חשוב בעיניך..
הלו?!?! חתונה?! יש לך מושג מזה אומר?!?!
אם כן ואתה מוכן לחיי נישואין ומשפחה- אז בוודאי שתתחיל להיפגש,
בין אם התקבלת ובין אם לא.
ו... תשאיר קצת מקום לה' בכל התיכנונים שלך על מועד החתונה ביחס לקורס, על המצב הכלכלי וכו'..
כי עדיין יש פה מי שמנהל את העולם הקטן שלנו.
בהצלוחיי עם הנחת והזרימה של החיים.
זו הסיבה שבגללה אתה רוצה להתחתן???
לגבי השאלות שלך:
1. כן, אבל אתה צריך לבדוק את הקריטריונים.
2. ידועים מקרים בהיסטוריה שבהן היה זוג נשוי שהבעל היה בצבא - ואפילו לוחם.
3. מומלץ? בינתיים, מכל חייל נשוי שיצא לי לפגוש, ויצא לי לפגוש לא מעט (כולל קרוב משפחה שלי) - מאוד מאוד לא מומלץ.
עוד לא יצא לי לפגוש אחד שאמר לי שזה רעיון טוב...
(ברור שיש כאלה שיגידו שכן, אבל לי, באופן אישי, לא יצא לפגוש).
4. אני אפילו לא יודע איך לענות לך על השאלה הזאת. אתה רוצה להתחתן לפני הצבא רק במידה ותתקבל לקורס מסוים - ואם לא, אז לא... נשמע לי כ"כ הזוי שאני אפילו לא יודע איך עונים על שאלה כזאת.
כמו ששורש כתב, קח לך קצת זמן לחשוב על זה.
אם המצב הוא כפי שאתה מתאר וזו הסיבה שבגללה אתה רוצה להתחתן - אז אני לא יודע מי הרב שאמר לך את זה, אבל זו נראית לי טעות איומה.
ולא סתם כתובבתורה ששנה ראשונה יהיה נקי לביתו - זו אשתו.
עדיף לעשות צבא ואז בשלב שאתה יודע איפה אתה נמצא להתחתן מאשר להכנס לשני עולמות לא ידועים וברורים - צבא וחתונה
מתחתנים כי מוכנים לזה, לא כי אתה כבר ממהר להיות פראמדיק וזה לא צנוע.
אגב, גם מסכת נידה לומדים בישיבה רק אחרי החתונה?
(הלימוד הוא כל כך טכני, לדעתי, שהמוטיב הלא צנוע שבגניקולוגיה די הולך לאיבוד)
מתחילים בגיטין, ואם אחרי זה עדיין רוצים להתחתן אז לומדים קידושין וכתובות, ורק בסוף נידה.
ואם תעוף מהקורס תיפגשו על מדרגות הרבנות??
תגיד לה שזה "מקח טעות"? שהתחתנת בשביל הקורס פרמדיקים..
בפרפרזה על מה שהזכיר כוכבי בוקר, עוד לא שמעתי על בחור שהתחתן בשביל לסיים את הש"ס כי הוא היה תקוע בנידה.. (לא משנה מה דעתי על לימוד מסכת נידה רווקים)
א) הצבא עוזר בתנאים מאוד מסויימים (הריון, לידה, לימודים משנה שניה) נכון ללפני חצי שנה, זה אמור להשתנות בקרוב שכל נשוי יקבל. אני לא ממש יודע מה קורה עכשיו.
ב)מציאות? כן.
ג)לפי דעתי לא.
ד) סורי אבל שאלה מטומטמת!!!!
בעזהי"ת.
במלא מסכתות אחרות יש נגיעות בדברים האלה...
פעם, במסגרת קטנה ואינטימית של בנות, התפדחנו ללמוד משהו בברכות... אז למה ללכת רחוק?
לדעתי פשוט משהו בחינוך המיני דפוק.
באיזשהו גיל אנשים כבר אמורים לדלג הלאה, ולא לקחת את זה כ"כ קשה כמו ילדים בני 5...
ואולי משהו בכן היה דפוק?
כי אני בוגרת של אותן מסגרות ממש, ולא מרגישה שאני "לוקחת את זה כ"כ קשה כמו ילדה בת 5"
(ומה שכן - זה ממש לא באשמת מערכת החינוך.)
בעזהי"ת.
ואני לא חושבת שהיה בנו משהו דפוק, זה טבעי שבפעם הראשונה שאתה נתקל בלימוד (במלעיל) שעוסק באישה ובגופה- אתה מובך.
[לי, למשל, היה הכי פחות מביך, כי כבר התעסקתי בנושאים האלה במסגרת הש"ל]
אני פשוט חושבת שאת ה"פעם הראשונה" הזאת, צריך לעבור בגיל צעיר יותר, ולא בגיל 20-22.
(ונכון, האשמה של מערכת החינוך מינורית לעומת האשמה של גורמים סביבתיים אחרים).
אין מה לעשות...
רק לקנא בהם כמה פתוח וטבעי וטהור הדיבור שלהם
בעיני קורס פראמדיקים זה לא סיבה לנישואין
זה סיבה לדיון יותר מעמיק עם הרב שלך
בעזהי"ת.
ולהתקדם לכיוונם..
ויש מה לעשות. אני שונאת שונאת שונאת את הגישה הדוסית שלא מדברים על נושאים מיניים, בכלל, גם לא במסגרות צנועות.
זה נצרך, חובה והכרחי.
וברגע שמתייחסים לזה כאל משהו חיצוני לנו, מתחילות להגיע שאלות מעוותות כאלה. וזה עוד המקרה הפחות גרוע...
בעזהי"ת.
ההבדל בין האמירה למעשה גדול, צריך עדינות בביצוע ויש הבדל מגדרי.
שויין.
רחלקה
רחלקה
ננשמה!איך אני איתך?
בעזהי"ת.
ומחרתיים יש לי מבחן בלשון ארמית... יהיה מעניין 
תודה על הכבוד, שומרת אותו אצלי לרגעי דיכאון חריף 
הוועד למען הכבוד האבוד 
בעזהי"ת.
ואני לומדת באקדמיה, לא בישיבה....
שלהם מהסניף המקומי אצלנו...
ננשמה!אני בכלל רוצה להיות טייס אווירון 
ננשמה!
רחלקה
©©©קיש חציליםבעזהי"ת.
קודקוד היכון לירי, אש!!!
ננשמה!בעזהי"ת.
ושמעתי שירים של משניות, האלה שכולכם מכירים,
אז הייתי בטוחה שהוא שר ככה:
"כשיהיו חרדים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים"
במקום המילים האמיתיות- "כשיהיו בעלי דין עומדים לפניך..."

סתם נזכרתי
הפרוטוקולים של זקני ציוניסטים ![]()
אבל בחינוך הדתי יש טיפול לקוי בכל עניין הגוף, מיניות וכו'. אומרים רק "זה לא צנוע זה לא צנוע" מגיל 3 ואח"כ מתפלאים שזוגות נאלצים להגיע ליועצי נישואין כי הם לא הצליחו לקיים יחסי אישות 8 חודשים מהחתונה. מ"הכל אסור, רע ולא צנוע" הכל מותר.
(זה מה שקורה בפועל, לא מה שצריך לקרות).
צריכה להיות דרך אמצע. לדבר בפתיחות על הנושאים הללו ולדעת לא לפחד מהם, אך מצד שני לא להגיע לפריצות.
ובכל זאת זה היה בשביל להראות כמה זה רעיון מטופש..
האם בגלל שלומדים נושאים 'גניקולוגיים' בקורס (שעדיין לא התקבלת אליו) אתה אמור להתחתן ?
אין לך סיבות טובות יותר להקים משפחה מאשר 'ללמוד גניקולוגיה' ?
ולמה אתה חושב שמישהוא בכלל ,והצבא בפרט אמור לעזור לך כלכלית, או בכל צורה בגלל מחשבה מעוותת (ומטומטמת) כזו ?
אולי במקום לפנות לציבור בשאלות מצחיקות - תתחיל לחשוב (בעצמך, לא דרך יועצים/רבנים וכו') ?
מוטיזאני מבין כאן בצדק שהתנפלו על השאלה ועל הרקע שמאחוריה (להתחתן כדי לפתור בעיות טכניות מהסוג שהוזכר).
כמדומני שהכותב פה לא אשם. הוא לא הבין בכלל שדרך על "חבית חומר נפץ", זאת כמובן לאור העובדה שאני לא יודע מה אמר לו הרב ומה הוא הבין או לא הבין ממנו.
לכותב - אל תיקח ללב. החבר'ה לא אוהבים את הסגנון שאתה לא מודע בכלל למשמעות שלו.
והכי חשוב - בהצלחה !
א. המציאות שהצבא עוזר כלכלית (משמעותית!) היא רק אם האישה בשירות לאומי\ בשנה ב' לימודים אקדמיים\ יש ילד!!! כל שאר המקרים לא בדיוק מעניינים את הצבא.
ב. יש מציאות כזו. מכירה וגות שעמדו בזה וטוב וזוגות שכמעט התפרקו... זה מאוד אישי לכל אחד....
עד כאן ידע... אין לי עצבים להביע את דעתי!
אינטואיציה חשובה בפגישה הראשונה והאם יש להתחשב בה?
הממ...בטוחים שאתם יודעים את התשובה?.....
באתר "השדכן" מובאים טיפים טובים. כדאי לעיין. (ולא חשוב חרדים דת"ל....לכולם).
לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד
בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.
תשתפי קישור לשם?
מישהו היה אצל יועץ או מאמן לחתונה ויכול להמליץ עליו? כלומר, שהייעוץ/אימון אצלו עשה את העבודה בצורה טובה..
יש את אסף זולדן הוא תותח
ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות
אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..
למה, מה רע בלרצות?
לרצות - לגרום שהשני יהיה מרוצה.
זה דבר טוב, לא?
תאמת, שכן.
זה טוב, השאלה מה המניע לכך.
אם המוטיבציה היא להמנע מקונפליקט... אז וואלה יכולה להיות בעיה.
כי אם המטרה היא ששני הצדדים יהיו מרוצים,
מה זה עוזר אם אחד מרוצה על חשבון השני?
שהוא מעגלי
משאיר נזקים לאורך הדרך
והמטרה לא מושגת
המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו
המעשה יוצא עקום
כי עוגה עושים באהבה
המרוּצה לא באמת מרוצה
ואז המרַצה שוב נכנס לפעול
זה מתחיל במילה טובה,
ויכול להיות גם טירחה מאומצת,
נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.
האם הצד השני מכיר בזה?
"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?
או "המפייסו בדברים..."?
לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.
ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.
הראש והלב שלה במקום אחר.
וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)
נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.
ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.
באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..
ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.
וזה יוצר שני אפקטים-
א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.
ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).
בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.
(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)
התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"
זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.
אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.
ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.
אז מה ניסיתי לעשות פה?
לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.
התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.
ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.
בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.
תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.
בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.
למה אני בוחר לדבר ככה?
בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.
לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.
ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.
זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות 
כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.
זה ה-הבדל.
אתה מרכז הסיפור, לא הוא.
זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.
אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,
כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש
אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.
לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.
לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,
נשמע לי מאוד אנושי.
מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.
כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה
מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?
זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה
השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.
ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.
לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.
ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.
אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.
בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.
ולמה אני מתעקש על זה?
כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.
זה מכוון גם אליך -
המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות
ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.
וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.
זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.
נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.
אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.
זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.
לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה
זה אכן יכול להיות דבר טוב
אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע
נמצא בפרמטרים של התוצאה
האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה
ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע
אני עושה את הריצוי הטוב הרבה
סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד
נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)
אבל אני אוהבת את המעשים הללו
רואה בהם משחק פסיכולוגי
של עלות תועלת
ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי
ולא עושה את כל זה
אז החיים ממשיכים כרגיל
ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')
בריצוי רע
האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה
וביום שהוא מחליט להפסיק
הוא מקבל שפכטל
העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.
זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.
אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.
אבל הוא כולו בראש שלי.
רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).
אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.
לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.
ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.
רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.
שאדם מפתח יכולות
(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת
ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)
הסטנדרטים שלו עולים
(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)
במערכת יחסים זוגית
זה חייב לבוא משני הצדדים
פיתוח יכולת דומה
ואז הסטנדרטים דומים
אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף
אשמח להמלצות לשדכנים מומלצים,
עדיף שלוקחים כסף על פגישת היכרות איתם או על הצעות רלוונטיות 
כאלו שנעים לתקשר איתם ולא צריך לרדוף אחריהם ולהזכיר את עצמך כל כמה זמן, ושרוצים לשמוע מה אני באמת מחפשת ולא רק סתם לשלוף הצעות רנדומליות..
תודה!!
יש את צביה רחמין
ואת מרים לנדסברג
(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)
בעיקר מההיבט האנושי, ניקיון והאוכל.
סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול
לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??
פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.
לא באופי לא בנראות לא באצילות
יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.
לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי
וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה
באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף
דמט אני לא בנויה לשטויות האלה
כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל
היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.
ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.
אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.
חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.
מה אתם הייתם עושים?
בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?
גם מה שכתבת על כיסוי ראש בתגובה מתחת: מישהו הזכיר את הנושא הזה? זה קשור לתגובה שהגבת לה?
זה יפה מאוד מה שכתבת, אבל זה לא נוח שכמה אנשים מדברים על משהו אחד, וקופץ אדם לא קשור שמעלה נושא לא קשור.
בתקופת חיפוש הזוגיות.
ראומה1שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.
חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.
חכם, אבל שלא יתקן אותי.
עשיר, אבל שיהיה עניו.
תורני, אבל שלא יהיה "כבד".
קליל, אבל רציני.
מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.
רגיש, אבל גברי.
גברי, אבל מחובר לרגשות.
ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.
כריזמטי, אבל צנוע.
מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.
אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.
ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.
בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.
חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.
שיהיה לו תואר.
רצוי שניים.
ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.
שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.
אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.
שיאהב ילדים.
אבל שלא ייתן להם מסכים.
שידע לבשל.
ושלא יעשה מזה עניין.
שיקום מוקדם לתפילה.
אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.
שילמד דף יומי.
וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.
שיהיה מחובר לרב.
אבל שיחשוב בעצמו.
שידע לרקוד.
אבל לא יותר טוב ממני.
שיאהב מוזיקה.
אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.
שיהיה כריש במשא ומתן.
אבל עדין איתי.
שיזכור כל תאריך חשוב.
בלי שאני אזכיר.
שידע להחליף גלגל.
לתקן ברז.
להרכיב איקאה.
להבין במשכנתאות.
להשקיע בבורסה.
ולהוציא את הזבל בלי לבקש.
שיהיה עמוק.
אבל גם זורם.
שידע להכיל.
אבל גם להציב גבולות.
שיכבד את ההורים שלי.
ויאהב את האחים שלי.
ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.
שיהיה בן 29.
עם ניסיון החיים של בן 45.
והאנרגיות של בן 23.
בלי מטענים.
בלי אקסיות.
בלי דרמות.
ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.
וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.
כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)
שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.
תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.
חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.
זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.
שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.
נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.
דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.
עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.
שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.
שתעשה תואר פרקטי.
עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.
אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.
שתעבוד חצי משרה.
כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.
שתאהב ילדים.
שתגדל שבט של שמונה ילדים.
אבל שלא תיראה עייפה לעולם.
שתדע לבשל כמו אמא שלי.
ושלא תשתמש באבקת מרק.
שתכין חלות כמו במאפייה.
ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.
שתאהב אורחים בשבת.
ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.
ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.
שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.
אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.
שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.
אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.
שתדע לשיר זמירות שבת.
אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.
שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.
אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.
שתעשה ספורט ותשמור על כושר.
אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.
שתדע לנהוג בצורה בטוחה.
אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.
שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.
ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.
שתהיה עמוקה מחשבתית.
אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.
שתדע להכיל את הספקות שלי.
אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.
שתכבד את ההורים שלי.
ותאהב את השטויות של אחים שלי.
ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.
שתהיה בת 21.
עם בגרות נפשית של בת 50.
והמראה הרענן של בת 16.
בלי היסטוריה של דייטים.
בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.
ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.
וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?
ראומה1
ארץ השוקולדיש שיר כזה
אגב זו תשובה לכל אתגר
חתן מתוק מדבש*
אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה
שיעור ד' זה לא צעיר
לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?
אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך
זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן
לתומי סברתי שאתה שיעור ד'ימח שם עראפתאת הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא
מתחיל שיעור ג'
להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר