ותחשבי שכאן עוד כולם שפויים בדעתם...הכי מעצבן זה בפורים. כל הבנים שתויים ומשוגעים והבנות מסתכלות עלינו כאילו אנחנו בגן חיות. כל שנה זה משגע אותי..

אבל אני, בת, ואני באמת לא מבינה למה בנות צריכות לעמוד ולראות בנים רוקדים???? מה ההנאה בלא לעשות כלום?

אני אחרי כמה דקות ממצה את העניין ועפה לעיניינים אקטיביים יותר..

אני באמת תוהה לעצמי למה אחרי כ"כ הרבה שנים,

עדיין האנשים הגדולים במרכז הרב לא חושבים שגם נשים צריכות לרקוד ולשמוח בשנמחת בית השואבה?

לא נראלי כ"כ מסובך לארגן חתיכת בד מסביב לרחבה וליצור מחיצה סגורה וצנועה..

אם מישהו פה מקורב למארגנים- אשמח שהמסר יועבר.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה ובמחיצה בנויה!!

מקום, מקום ומקום.

לא יודע אם שמת לב, אבל דחוסים כמו סרדינים מעופשים הוא תיאור די מחמיא למה שהלך אתמול בלילה בעזרת גברים. פשוט אין מקום שם...

בעזהי"ת.

וייקחו 5 ש"ח (שזה כלום) כניסה מכל אחד ואחת. ויהיה מקום נורמלי ושמחה כמו בני אדם.

לחשוב קצת בגדול, זה הפיתרון.

אבל ח"ו, לא לעשות את זה בהיכל הישיבה?!?! לא לא, אין מצב... <צ>

פשוט צריך להחליט שהרחבה בחוץ היא המשך רחבת ריקודים למה שהולך בפנים,

וכמובן להקצות שטח גם לנשים!!!

מי שרק רוצה לעמוד, לדבר או לצפות- שיעשה זאת מעבר לשער, בכביש-

ושם יעמידו עוד מסכים לנוחות הקהל, כמו שכבר עשו בעבר בעצרות למיניהן..

יש שלל פתרונות, אין לי בעיה לארגן את זה- רק שיגידו

ישימו שם רמקולים+מסך גדול ויהנו להם שם
בכ"מ עדין עזרת נשים למעלה תהיה מפוצצת בנות שצופות עלינו

יש בפורים ויש בעוד חג אני לא זוכרת איזה

מי אומר, לכאורה, שזה תפקידם?

הם מארגנים שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, ויפה מאד שדואגים שלמי שאוהבת לצפות יהיה מקום נוח.

בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?

יש מדרשות וכד', למכביר.

התקוטטות נעימה. הבאנו פופקורן לצופים

אין לכך כל קשר לנושא הזה.

שמחת בית השואבה, היא אירוע ישיבתי שפתוח למעבר לכך - ולא אירגון של ארוע כלל ישראלי (שלא כאירועי יום ירושלים, לדוגמה, שאמנם גם כן התחילו מתוך הישיבה, אבל קיבלו מגמה מובהקת מתוך מה שהישיבה "משדרת").

הישיבה מייצגת בכל הוויתה ענין כללי, במגמה של לימוד התורה שלה, בכיוון של לשם כלל ישראל. אבל זה בא מתוך לימוד התורה שם, בתור ישיבה. ואיננה מארגנת למשל, "חוגים ליהדות לציבור הרחב" בתוכה, אע"פ שהרבה דברים כאלה צמחו ממנה. ולכן גם איננה מארגנת "רחבת ריקודים לבנות", על אף שזה נושא חשוב. ובת שרוצה לראות דווקא את ההקפות של הישיבה, באה בשביל לראות הקפות של הישיבה.

ואתה עצמך הרי אומר ש"בנושא הנוכחי זה בסדר" - כי כולם יודעים למה מגיעים. כלומר, במילים אחרות בדיוק מה שאמרתי...

אז מה הענין? רק כדי לומר "דוגמה קלאסית לראיית עולם לא רחבה"?.....

בשמחת תורה אני מעדיפה להיות במכון מאיר, לפחות יש שם מקום לרקוד

ידידינו ביינ"יש פתח על זה שרשור מתלונן, שזה הורס לו את כל השמחה, כל העונג וכו'.

ודווקא הבנות לא הבינו מה הוא רוצה, הם דווקא מאד נהנו מהקטע.

אין לי כוח להביא את הלינק.

מה קרה פתאום שלבנות לא נעים עם זה???

וגם אני אפעם לא הבנתי מה הקטע לתצפת..

משעמם, ממצה אחרי דקה.

המעגל אותו מעגל, הכיפות לא משתנות..

כבר עדיף לראות דורה..

ולדן- ידוע שלישיבה יש גם אברכים

ולאברכים יש נשים

ובנות

והן חלק מהישיבה.

כמו שהן חלק מהאברכים

ואם הישיבה לא רואה אותן, שמוסרות נפשן כדי שהאברכים יוכלו ללמוד בה- אז זה עצוב מאד מאד מאד..

אבל שאר הבנות- למה לתצפת? זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?

אותי אישית זה מעצבן. 

ככה אי אפשר להיות אמיתי.

בת שרוצה להתחזק- שתרקוד במדרשה שלה.

האם הבנים הם קופים בגן חיות?

ואחרי זה מתפלאים למה המדינה שלנו מתנהלת כמו גן חיות.

שאולי נובעת מהתעלמות מהשוני הענקי בין גברים לנשים.

אנחנו לא אותו דבר!

מה אתה משווה שבן מסתכל על בת או בת מסתכלת על בן?? אל! אל תשווה!

כמו שאנחנו חייבות להפנים שאנחנו לעולם לא נבין דברים מסויימים בכם [וזה עבודה..] אז בבקשה, אל תאמר "זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?"

אגב, אנחנו לא מסתכלות עליך! אנחנו מסתכלות עליכם! על כולכם, על כו----לכם! ככה, כשאתם רוקדים בטירוף, קופצים מחייכים- זה^^ מועבר, זה מקרין...

אני לא לוקחת ספר מחזור שלכם ולומדת אותו בע"פ... זה באמת לא מעניין [לפחות אותי].

(סליחה על הפריקה..)

נכון, זאת ישיבה.. אבל?? למה זה סותר?!

אם כבר מארגנים משהו-

למה לא לקחת את זה צעד אחד קדימה ולחשוב על הכלל??

לא חושבת שהרב קוק היה מבסוט מההבדלה הזאת-

איפה תפיסת הכלליות שמאוד מרכזית בתורתו?!

בנים יקרים,

בנות הן לא עם אחר.

בנות אוהבות לתצפת אבל יש גם בנות שזה מצליח לחרפן אותן והן מבקשות לרקוד כמוכם.

בנות הן לפעמים הנשים של אותם בחורים.

בנות הן לפעמים הילדות של אותם רבנים.

תיכף תבקשו שגם יהיו מניינים במדרשות,כדי שחלילה לא תהיה עזרת נשים בבתי כנסת.

בנות רוצות להרגיש חלק.

הלוואי תפסיקו לבדל אותנו.

זית שמן ודבש-לא הבנתי את משל הקופים וגן החיות..

א. זה באמת לא קשור לרב קוק ולכלליות...

ב. בוודאי שאם אפשר לעזור למי שיהיה - זה מצוין. אבל כשאין בעזרת נשים מספיק מקום - והמשמעות היא שהישיבה בעצם תארגן מקום-ריקוד לבנות, שכל הקשר בינו לבין השמחה בישיבה יהיה העברה ברמקול של התזמורת.. זה לא בדיוק תפקיד של ישיבה.  רוב הישיבה זה רווקים. יש להניח שבמקום שיש "קהילה" והרוב אברכים, אז אם יש ביקוש, אכן מארגנים לכתחילה מקום כזה גם לנשים. וכך ראוי לגמרי.

ג. וממילא, זה לא קשור ל"עזרת נשים". אדרבה, אם יש מקום שם - מצוין.

ד. חס ושלום "לבדל אתכן".. מה עולה על דעתך?...  יש לפעמים את "תנאי השטח" של המקום, וגם את אופיו ותפקידו הספציפי של המקום.. די פשוט.

ה. ומעשה נחמד לסיום, בהקשר לדברייך. אני הייתי פעם בישוב כלשהו, ושאלנו לגבי שירה של הנשים (אולי בביהכ"נ שהיה קטן למדי, בחדר גדול אחד עם וילון או משהו דומה). אז במקביל לתשובה ההלכתית והציבורית, אמר הרב, שהוא ת"ח צדיק וידוע מאד: אבל צריך לדאוג שגם לנשים תהיינה הזדמנויות לשיר.. ואני אישית דאגתי בעקבות דבריו שיהיו להן "ערבי שירה", לנשים כמובן...

א. ברור שנושא ה"כלליות" ע"פ הרב קוק מתייחס לנקודות אחרות,

אבל בהחלט רואה קשר ישיר גם לנושא הנ"ל.

אם אתה חולק עליי -אשמח לקבל הוכחות לטעותי..

ב. ע"פ מה שידוע לי, יש הרבה משפחות של אברכים ורבנים שקשורה למרכז הרב-

כך שזה לא נכון להגיד שזאת בעיקר ישיבה של רווקים.

לא רואה בעייתיות בכך שהישיבה תמתח חתיכת בד ברחבה בחוץ או תקצה חדר אוכל שבמילא נטוש באותו ערב,

לטובת מי שכן רוצַה לרקוד.

ג. אולי לך אין מחשבות של בידול נשים, אבל מתוך דברים שנאמרו כאן-

נשמע מקבוצת בנים פה ובכלל בחיים- שמאוד פשוט שנשים צריכות רק לעמוד ולהסתכל ואם אפשר שישארו בביתן-עדיף.

אשריך על ערבי השירה.אשריכם שזיהיתם את הנק' שהייתה חסרה עבורן.

לנשים מהאזור.

ניסינו לארגן פעם הקפות שניות לנשים באזור המרכז- אם יהיה ביקוש

נעשה את זה בשמחה!

בנתיים אין כ"כ... אז אין מה להתלונן...

איך מתוך צפייה במאות בחורים שרוקדים (שנראים כמעט אותו דבר)-

אפשר לצוד ולבחור בחור אחד???

לדעתי, זה לא מציאותי..

וגם אם איכשהוא מישהי קלטה בחור חמוד שנראה לה-

מה הסיכוי שתצליח לגלות פרטים עליו ולסדר לעצמה פגישה איתו?

אני חושבת שאם אין מחיצה נורמלית לריקודים-

אז שלפחות יעמידו בעזרת נשים כמה שדכניות שמכירות את הבחורים ויהיה אפשר לברר דרכן,

שלפחות ייצא משהו מועיל מהצפייה הנ"ל

ככה זה בכל ישיבה..גם אצלי..אבל אני חושב שהן באות להתפלל למצוא חתן

וגם, זה לא ריאלי בעליל...

בזמן בית המקדש הצדיקים היום רוקדים וכל השאר, גם הבנים היו מסתכלים

לא נראה לי שהייתי מגיע בתור בחורה.

אנחנו לא באות כדי להסתכל עליכם במבט ממוסכן מלמעלה.

אני חושבת שהשמחה שאתם משדרים ברחבה היחסית די גדולה לריקודים שלכם שם בעזרת הגברים משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן? אז זה לא כדי לראות איך אתם רוקדים, מי התיישב אחרי 2 דק' לנוח ומי משתולל אלא פשוט להרגיש דרך השמחה שלכם את השמחה של החג.

ואת האמת אם היה בעזרת נשים מקום לרקוד ולשמוח אז... מי צריך אתכם ? סתם בצחוק...

בכל מקרה שיהיה לנו שמחה אמיתית בעז"ה

מועדים לשמחה לכולנ"ו!!

אין כל ספק שהרבה נשים מרגישות שמחה והתעלות אמיתית מתוך צורת ה"השתתפות" הזו עם השמחה של ריקודי הישיבה.

[אגב, דבר נחמד: פעם ר' אברהם שפירא זצ"ל אמר לגבאי שיכבד בשמחת תורה דווקא את הנשואים בהחזקת ספרי התורה (קוראים לאנשים בשמם) - כי הנשים שלהם למעלה - וזה ישמח ויכבד אותן...]

נכון שלא כל הבנים, סיסתמטית, נהנים לרקוד -

וגם לא כל הבנות, כנ"ל, נהנות לצפות ולהקשיב.

ולפעמים באמת מוסכמות חברתיות יכולות להרגיל לתחושות מסויימות (זה לא תמיד גרוע).

אבל אני חושב שבוודאי יש כאן שונות.

אם איש "צופה" (במקום שהוא בעניינים), זה בד"כ כי הוא קצת מתעצל. אין לו חשק.

אבל אשה שצופה בריקודים כאלה, פעמים רבות זה כי אכן היא חשה כך ממש שותפות ושמחה גדולה. וזה בוודאי בא מתכונה נפשית של יכולת "התפעלות" עד כדי תחושה ממש. וזה לא סותר (ולכן גם זה לא ראיה) שהיא יכולה לאהוב לרקוד בפני עצמה, אבל גם להנות מזה.

וככלל, אכן טוב שאדם ינהג באופן אמיתי עם תחושותיו (אם כי לפעמים, ההנהגה ה"ציבורית" עוזרת לו "להתיישר אל מה שבאמת טוב גם לו).

ואכן, מה שדן אמר עבר אישור של הרבה בנות.

הן שמחות כשהן צופות, וכשהן רוקדות זה כמו שאתה שותה (וכשהן שותות זה כמו שאתה מת...).

תתפלא, הן בנויות אחרת.

לא אמרנו שלא ירקדו, הוא רק ניסה להסביר למה הן צופות ומה זה נותן להן.

יש מקומות שלמרות שיש להן מקום לרקוד הן מעדיפות להסתכל - זה מספיק להן.

אמפתיה לזולת, והכרתו - אפשר להבין גם דברים שהוא מרגיש.

ב. הרי אני חיזקתי דברי בנות שכתבו כך - והגבתי אחרי שבניגוד לעדותן על עצמן, טענת שהן אומרות כך רק כי "אחרות אומרות" שכך הן מרגישות, "מוסכמה חברתית".. ואני דווקא "הבנתי להרגשתן" ואני רואה בכך גם מעלה. אוליי ה"שוביניסטי" זה דווקא לומר שהן לא באמת מרגישות מה שהן אומרות, ו"זה לא יכול להיות" שהן תרגשנה כך מה שבנים מרגישים בריקודים עצמם?...

ג. מי אמר ש"רק גברים יכולים לשמוח"?... ואיפה מצאת בדברי ש"הן רשאיות לצפות בלבד"?... הרי אמרתי במפורש, בהמשך לדבריהן, שהן גם שמחות כך, כדברי "יוטבתה" (מעתיק"): "משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן?"...  כמו כן, גם אמרתי שזה לא סותר שבנות שמחות גם בלרקוד בפועל (אדרבה, למיטב זכרוני יש גמרא כזו שמציינת שזה שווה בין צעירות לזקנות: שומעות ניגון - רצות לרקוד..). אלא שאני באמת מאמין לדבריהן שחוץ מלשמוח בלרקוד כשטוב להן לעשות זאת, הן אכן מרגישות שמחת אמת גם בצפיה הזו, מה שגברים מסוגלים פחות להרגיש (וגברים ונשים זה לא אותו דבר - לא שייך למעלה או חיסרון. ואגב, הדברים הללו גם מתחזקים עם נסיו החיים).

הדבר היחידי המדויק במה שכתבת "בשמי" הוא שלא הייתי אשה. זה אכן נכון - לפחות בגלגול הזה...

לאמפתיה, כמו שאתה לא יכול להבין רגשות של מכונית מתוך הזדהות עם בעלי המנוע.

מקסימום אתה מסוגל לדמיין שאתה מבין מישהו,

בטח בעניינים מגדריים כאלה.

ב. נראה שפותחת השרשור מסכימה איתי,

בעיקר כי היא בפעם הראשונה שם, ולא הושפעה מרקע של מוסכמות.

וגם 'מודים אנחנו לך' במובן מסויים

ועל כך הגבתי

ג. להזכירך:

אתה כתבת: "בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?"

כלומר: בשמחה זו אין להן אופציה לרקוד, ובקושי מקום לצפות. וזה בסדר גמור לדעתך.

אז נכון שאין כאן דיקטטורה ופסקי הלכה חותכים בעניין

אבל בעצם יש כאן סוג של הכוונה לאופי השמחה הרצוי.

תתאר לעצמך מה יקרה ב'מרכז' כאשר כמו שהציעו כאן, יהיה ניסיון לפתוח רחבת ריקודים לנשים .

אין שום סיכוי שזה יעבור, ואתה יודע את זה.

לאמפתיה..

בעז"ה, אחרי שתתחתן (בקרוב!..) תראה שממש אפשר להרגיש את זה. אחרי הכל - אשה זה לא מכונית...

ב.אני התכוונתי לדברים שכתבו בנות אח"כ, וגם למציאות שראיתי הרבה פעמים בחיים.

ג. טעית בהבנת דברי. לא הבעתי דעה אם "זה בסדר גמור" שאין לבנות אופציה לרקוד שם. אני חושב שאם, נניח, היו שוכרים אולם ענקי, לא היתה כל סיבה שלא יקצו חלק גדול לצורך זה.. אדרבה.

מה שאמרתי בתחילה, שאליו התייחסת, היה בנוגע לציפיה מהישיבה שהיא תעשה זאת, במתכונת של היום. וזה באמת אני לא כ"כ מבין. הרי אם היו מארגנים משהו כזה (נניח בקומה שלמטה..) אז הקשר היחידי בין הרוקדות למקום שהן נמצאות - היה זה ששומעים ברמקולים את אותה תזמורת...  על זה אמרתי שלא נראה לי שזה תפיק של הישיבה, לארגם "אולם ריקודים" לבנות, ומוטב לצפות לדבר כזה ממדרשה למשל.

וזה לא בא מ"הכוונה לאופי השמחה הרצוי", אלא פשוט מכך שהישיבה באופן טבעי, בעיקרה, מארגנת שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, וגם מי שבאות לשם הן כנראה בעיקר כאלו שנהנות מאופן הבילוי הזה (והוספתי שאכן, יש דבר כזה. מאוד מצוי. אפילו בשמחת תורה, יש בתי כנסת שיש שם ב"עזרת נשים" מספיק מקום, וחלק אכן רוקדות - ובכל זאת אנו רואים שרבות דווקא "מסתכלות". שלא לדבר על נשואות..)

ד. לגבי "רחבת ריקודים" בישיבה, הבעייתיות מובנת. הרי היה צריך ארגון שלם (מחיצות ומלמעלה - אם זה בחוץ וכו'), מלבד מה שהישיבה לא היתה רוצה לארגן אירוע שעם הזמן ייהפך למקום מפגש בין בנים לבנות.

אבל אני חושב שאם חד-פעמית היו עושים הקפות באיזה אולם גדול, עם כניסות מצדדים שונים, היו בוודאי מקצים חלק חשוב לנשים. למה לא? ואהבת לרעך כמוך.  אגב, מה שהכירו מהרב ארוש, זה כי שם זו "קהילה", ואכן דואגים לנשות הקהילה הצעירות, שיהיה להן איפה לרקוד. מעולה בעיני (וגם שם יש "תנועת הצופות"..).

מועדים לשמחה, ותסלח לי שני לא יכול להמשיך בדיו הנחמד.. הכנות של הושענא רבה, וערב שמחת תורה. העיקר - בשמחה ובעין טובה של כולנו...

שורש,

הייתי השנה בהקפות שניות עם חברה בישיבת ר"ג.

לרקוד לא יכולתי- היה לי נורא חם (מי באה עם שיער פזור לריקודים?! נו באמת...) אז עמתי לצד חברתי שהיתה דבוקה לזכוכיות.

התבוננתי בחבר'ה שמתחתיי, התרגשתי למראה המחזה- זה באמת משהו מיוחד...  אבל די מהר מיציתי.

חברתי, לעומתי, קיפצצה במקום, שרה בדבקות את השירים... והיתה בהיי כזה... ואז חשבתי על הדיון כאן.

שאלתי אותה- חברה, לא בא לך לבוא לרקוד?

היא ענתה בתמיהה- מה פתאום??? כשאני רואה אותם אני מרגישה כזאת רוממות רוח! מי צריך לרקוד? רק להתבונן.

ושורש- מדובר בילדה הכי צדיקה, טהורה ותמימה שיש... ואני ראיתי עליה את דברי דן מתקיימים- היא רק צריכה להתבונן. וזהו. והיא כבר בעולמות עליונים.

ויש בזה מן ההגיון והקשר, שבנים צריכים פעולות, משהו אקטיבי, כדי להשיג דבקות בה'- כמו ריקודים סוערים, וכמו מצוות.

לעומתם הנשים, שמטבען יותר רוחניות- הן לא צריכות ממש לרקוד, ע"מ להגיע לדבקות זאת. מספיק להן להתבונן. ולכן הן גם פטורות ממצוות רבות כ"כ.

אחרי-החגים-שמח!

ואני גם לא חושבת שרובן..

הבעיה שלא תמיד יש לבנות מקום לרקוד ...

זה באמת יכול להראות מוזר שמאות בנות מגיעות לישיבה כדי לצפות בבחורים.

אממה:

א. זה באמת לא ריאלי. יש מאות בנים. אי אפשר לעקוב אחר אחד בודד, ומרחוק כולם נראים אותו דבר.

אז אחרי כמה דק' כבר משעמם לצפות.

ב. לכן, מי שבאה לישיבה לשמחת בית השואבה/ שמחת תורה,

אם היא לא מגיעה בתמימות ומחשבה שהיא הולכת למצא שם את בחיר ליבה,

כנראה שהיא באה למטרה אחרת.

אני, לדוג', באמת באמת נהנת להגיע לישיבות (במיוחד גדולות) בשבתות, חגים וכל אירוע משמח ששרים בו.

אני נהנת מריבוי הקולות, מהשירים המרוממים, מהעוצמות..

אין לי עניין לעמוד *על* המחיצה ולבהות..

אף פעם לא שמעתי שזה  כ"כ מפריע לבנים שהבנות צופות בהן.

ודווקא השנה אמרתי לחברות שלי 'תראו איזו קדושה אמיתית, אלפי בנות מסתכלות והם רוקדים בכזאת טהרה וקדושה של מצווה בלי פוזות' קיוויתי שזה אכן ככה אבל זה ממש נראה כך.

טוב, זה לא סותר את זה שיכול להיות שזה מפריע להם, אבל אחים שלי לא אומרים כלום על זה ולא נראלי שזה מפריע להם.

ולבנים שלא מבינים מה גורם לנו להצטופף כסרדינים ולעמוד על רגלינו חמש שעות כדי לראות אותכם מקפצים, אנסה להסביר

המצווה לשמוח בסוכות חלה גם עלינו. מכיוון ששמחת בית השואבה היא מנוף מצויין להגיע למצווה האהובה הזאת,

אנחנו מנצלות את ההזדמנות ובאות להשתמח.

וכן, משמח לראות אנשים צדיקים רוקדים בקדושה, באהבת ה' אמיתית, בהודיה לקב"ה, בשמחה.

אז נכון, מבאס אותנו לא לרקוד ורק להסתכל. ברור שאתם מרגישים יותר עוצמות של שמחה. אני יכולה לומר ששמחת תורה זה היום היחיד בשנה שאני מרגישה רצון להיות בן. קנאה אמיתית.

אבל מה לעשות וזה מה שיש? והישיבה מצד עצמה ממש לא אמורה להמציא לנשים רחבת ריקודים.

כמו שאמרו לפני זה אירוע ישיבתי ומלבד התירוץ של חוסר מקום, הם לא אמורים לספק לנשים אפשרות לרקוד כמו בחורי ישיבה. גם אם יש אברכיות. זו ישיבה אחרי הכל ו'בעיה שלנו' שנתקענו להם שם..

ולא נראלי שמישהי באה לשם במטרה לחפש חתן. זה פשוט לא הגיוני. מה גם שאצל בנים לך תדע מי רווק..

מקווה שהובנתי.. [מעניין לחשוב על זה פתאום אחרי שאני בישיבה מגיל אפס ]

מוכרח להגיד שכשאר אני הייתי בישיבה, דומני שבחיים לא חשבנו בהקפות על זה שיש למעלה כאלה שצופות.. וגם לא כמה הן.. (וממילא זה גם לא הפריע..).

[טוב, אולי זה היה לפני ששרשרו באינטרנט דיווחים "מהצד השני"...]

שפשוט לא הצחיק אותם. אפילו אחיי הביינישים התקשו להבין...  

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳