ותחשבי שכאן עוד כולם שפויים בדעתם...הכי מעצבן זה בפורים. כל הבנים שתויים ומשוגעים והבנות מסתכלות עלינו כאילו אנחנו בגן חיות. כל שנה זה משגע אותי..

אבל אני, בת, ואני באמת לא מבינה למה בנות צריכות לעמוד ולראות בנים רוקדים???? מה ההנאה בלא לעשות כלום?

אני אחרי כמה דקות ממצה את העניין ועפה לעיניינים אקטיביים יותר..

אני באמת תוהה לעצמי למה אחרי כ"כ הרבה שנים,

עדיין האנשים הגדולים במרכז הרב לא חושבים שגם נשים צריכות לרקוד ולשמוח בשנמחת בית השואבה?

לא נראלי כ"כ מסובך לארגן חתיכת בד מסביב לרחבה וליצור מחיצה סגורה וצנועה..

אם מישהו פה מקורב למארגנים- אשמח שהמסר יועבר.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה ובמחיצה בנויה!!

מקום, מקום ומקום.

לא יודע אם שמת לב, אבל דחוסים כמו סרדינים מעופשים הוא תיאור די מחמיא למה שהלך אתמול בלילה בעזרת גברים. פשוט אין מקום שם...

בעזהי"ת.

וייקחו 5 ש"ח (שזה כלום) כניסה מכל אחד ואחת. ויהיה מקום נורמלי ושמחה כמו בני אדם.

לחשוב קצת בגדול, זה הפיתרון.

אבל ח"ו, לא לעשות את זה בהיכל הישיבה?!?! לא לא, אין מצב... <צ>

פשוט צריך להחליט שהרחבה בחוץ היא המשך רחבת ריקודים למה שהולך בפנים,

וכמובן להקצות שטח גם לנשים!!!

מי שרק רוצה לעמוד, לדבר או לצפות- שיעשה זאת מעבר לשער, בכביש-

ושם יעמידו עוד מסכים לנוחות הקהל, כמו שכבר עשו בעבר בעצרות למיניהן..

יש שלל פתרונות, אין לי בעיה לארגן את זה- רק שיגידו

ישימו שם רמקולים+מסך גדול ויהנו להם שם
בכ"מ עדין עזרת נשים למעלה תהיה מפוצצת בנות שצופות עלינו

יש בפורים ויש בעוד חג אני לא זוכרת איזה

מי אומר, לכאורה, שזה תפקידם?

הם מארגנים שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, ויפה מאד שדואגים שלמי שאוהבת לצפות יהיה מקום נוח.

בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?

יש מדרשות וכד', למכביר.

התקוטטות נעימה. הבאנו פופקורן לצופים

אין לכך כל קשר לנושא הזה.

שמחת בית השואבה, היא אירוע ישיבתי שפתוח למעבר לכך - ולא אירגון של ארוע כלל ישראלי (שלא כאירועי יום ירושלים, לדוגמה, שאמנם גם כן התחילו מתוך הישיבה, אבל קיבלו מגמה מובהקת מתוך מה שהישיבה "משדרת").

הישיבה מייצגת בכל הוויתה ענין כללי, במגמה של לימוד התורה שלה, בכיוון של לשם כלל ישראל. אבל זה בא מתוך לימוד התורה שם, בתור ישיבה. ואיננה מארגנת למשל, "חוגים ליהדות לציבור הרחב" בתוכה, אע"פ שהרבה דברים כאלה צמחו ממנה. ולכן גם איננה מארגנת "רחבת ריקודים לבנות", על אף שזה נושא חשוב. ובת שרוצה לראות דווקא את ההקפות של הישיבה, באה בשביל לראות הקפות של הישיבה.

ואתה עצמך הרי אומר ש"בנושא הנוכחי זה בסדר" - כי כולם יודעים למה מגיעים. כלומר, במילים אחרות בדיוק מה שאמרתי...

אז מה הענין? רק כדי לומר "דוגמה קלאסית לראיית עולם לא רחבה"?.....

בשמחת תורה אני מעדיפה להיות במכון מאיר, לפחות יש שם מקום לרקוד

ידידינו ביינ"יש פתח על זה שרשור מתלונן, שזה הורס לו את כל השמחה, כל העונג וכו'.

ודווקא הבנות לא הבינו מה הוא רוצה, הם דווקא מאד נהנו מהקטע.

אין לי כוח להביא את הלינק.

מה קרה פתאום שלבנות לא נעים עם זה???

וגם אני אפעם לא הבנתי מה הקטע לתצפת..

משעמם, ממצה אחרי דקה.

המעגל אותו מעגל, הכיפות לא משתנות..

כבר עדיף לראות דורה..

ולדן- ידוע שלישיבה יש גם אברכים

ולאברכים יש נשים

ובנות

והן חלק מהישיבה.

כמו שהן חלק מהאברכים

ואם הישיבה לא רואה אותן, שמוסרות נפשן כדי שהאברכים יוכלו ללמוד בה- אז זה עצוב מאד מאד מאד..

אבל שאר הבנות- למה לתצפת? זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?

אותי אישית זה מעצבן. 

ככה אי אפשר להיות אמיתי.

בת שרוצה להתחזק- שתרקוד במדרשה שלה.

האם הבנים הם קופים בגן חיות?

ואחרי זה מתפלאים למה המדינה שלנו מתנהלת כמו גן חיות.

שאולי נובעת מהתעלמות מהשוני הענקי בין גברים לנשים.

אנחנו לא אותו דבר!

מה אתה משווה שבן מסתכל על בת או בת מסתכלת על בן?? אל! אל תשווה!

כמו שאנחנו חייבות להפנים שאנחנו לעולם לא נבין דברים מסויימים בכם [וזה עבודה..] אז בבקשה, אל תאמר "זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?"

אגב, אנחנו לא מסתכלות עליך! אנחנו מסתכלות עליכם! על כולכם, על כו----לכם! ככה, כשאתם רוקדים בטירוף, קופצים מחייכים- זה^^ מועבר, זה מקרין...

אני לא לוקחת ספר מחזור שלכם ולומדת אותו בע"פ... זה באמת לא מעניין [לפחות אותי].

(סליחה על הפריקה..)

נכון, זאת ישיבה.. אבל?? למה זה סותר?!

אם כבר מארגנים משהו-

למה לא לקחת את זה צעד אחד קדימה ולחשוב על הכלל??

לא חושבת שהרב קוק היה מבסוט מההבדלה הזאת-

איפה תפיסת הכלליות שמאוד מרכזית בתורתו?!

בנים יקרים,

בנות הן לא עם אחר.

בנות אוהבות לתצפת אבל יש גם בנות שזה מצליח לחרפן אותן והן מבקשות לרקוד כמוכם.

בנות הן לפעמים הנשים של אותם בחורים.

בנות הן לפעמים הילדות של אותם רבנים.

תיכף תבקשו שגם יהיו מניינים במדרשות,כדי שחלילה לא תהיה עזרת נשים בבתי כנסת.

בנות רוצות להרגיש חלק.

הלוואי תפסיקו לבדל אותנו.

זית שמן ודבש-לא הבנתי את משל הקופים וגן החיות..

א. זה באמת לא קשור לרב קוק ולכלליות...

ב. בוודאי שאם אפשר לעזור למי שיהיה - זה מצוין. אבל כשאין בעזרת נשים מספיק מקום - והמשמעות היא שהישיבה בעצם תארגן מקום-ריקוד לבנות, שכל הקשר בינו לבין השמחה בישיבה יהיה העברה ברמקול של התזמורת.. זה לא בדיוק תפקיד של ישיבה.  רוב הישיבה זה רווקים. יש להניח שבמקום שיש "קהילה" והרוב אברכים, אז אם יש ביקוש, אכן מארגנים לכתחילה מקום כזה גם לנשים. וכך ראוי לגמרי.

ג. וממילא, זה לא קשור ל"עזרת נשים". אדרבה, אם יש מקום שם - מצוין.

ד. חס ושלום "לבדל אתכן".. מה עולה על דעתך?...  יש לפעמים את "תנאי השטח" של המקום, וגם את אופיו ותפקידו הספציפי של המקום.. די פשוט.

ה. ומעשה נחמד לסיום, בהקשר לדברייך. אני הייתי פעם בישוב כלשהו, ושאלנו לגבי שירה של הנשים (אולי בביהכ"נ שהיה קטן למדי, בחדר גדול אחד עם וילון או משהו דומה). אז במקביל לתשובה ההלכתית והציבורית, אמר הרב, שהוא ת"ח צדיק וידוע מאד: אבל צריך לדאוג שגם לנשים תהיינה הזדמנויות לשיר.. ואני אישית דאגתי בעקבות דבריו שיהיו להן "ערבי שירה", לנשים כמובן...

א. ברור שנושא ה"כלליות" ע"פ הרב קוק מתייחס לנקודות אחרות,

אבל בהחלט רואה קשר ישיר גם לנושא הנ"ל.

אם אתה חולק עליי -אשמח לקבל הוכחות לטעותי..

ב. ע"פ מה שידוע לי, יש הרבה משפחות של אברכים ורבנים שקשורה למרכז הרב-

כך שזה לא נכון להגיד שזאת בעיקר ישיבה של רווקים.

לא רואה בעייתיות בכך שהישיבה תמתח חתיכת בד ברחבה בחוץ או תקצה חדר אוכל שבמילא נטוש באותו ערב,

לטובת מי שכן רוצַה לרקוד.

ג. אולי לך אין מחשבות של בידול נשים, אבל מתוך דברים שנאמרו כאן-

נשמע מקבוצת בנים פה ובכלל בחיים- שמאוד פשוט שנשים צריכות רק לעמוד ולהסתכל ואם אפשר שישארו בביתן-עדיף.

אשריך על ערבי השירה.אשריכם שזיהיתם את הנק' שהייתה חסרה עבורן.

לנשים מהאזור.

ניסינו לארגן פעם הקפות שניות לנשים באזור המרכז- אם יהיה ביקוש

נעשה את זה בשמחה!

בנתיים אין כ"כ... אז אין מה להתלונן...

איך מתוך צפייה במאות בחורים שרוקדים (שנראים כמעט אותו דבר)-

אפשר לצוד ולבחור בחור אחד???

לדעתי, זה לא מציאותי..

וגם אם איכשהוא מישהי קלטה בחור חמוד שנראה לה-

מה הסיכוי שתצליח לגלות פרטים עליו ולסדר לעצמה פגישה איתו?

אני חושבת שאם אין מחיצה נורמלית לריקודים-

אז שלפחות יעמידו בעזרת נשים כמה שדכניות שמכירות את הבחורים ויהיה אפשר לברר דרכן,

שלפחות ייצא משהו מועיל מהצפייה הנ"ל

ככה זה בכל ישיבה..גם אצלי..אבל אני חושב שהן באות להתפלל למצוא חתן

וגם, זה לא ריאלי בעליל...

בזמן בית המקדש הצדיקים היום רוקדים וכל השאר, גם הבנים היו מסתכלים

לא נראה לי שהייתי מגיע בתור בחורה.

אנחנו לא באות כדי להסתכל עליכם במבט ממוסכן מלמעלה.

אני חושבת שהשמחה שאתם משדרים ברחבה היחסית די גדולה לריקודים שלכם שם בעזרת הגברים משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן? אז זה לא כדי לראות איך אתם רוקדים, מי התיישב אחרי 2 דק' לנוח ומי משתולל אלא פשוט להרגיש דרך השמחה שלכם את השמחה של החג.

ואת האמת אם היה בעזרת נשים מקום לרקוד ולשמוח אז... מי צריך אתכם ? סתם בצחוק...

בכל מקרה שיהיה לנו שמחה אמיתית בעז"ה

מועדים לשמחה לכולנ"ו!!

אין כל ספק שהרבה נשים מרגישות שמחה והתעלות אמיתית מתוך צורת ה"השתתפות" הזו עם השמחה של ריקודי הישיבה.

[אגב, דבר נחמד: פעם ר' אברהם שפירא זצ"ל אמר לגבאי שיכבד בשמחת תורה דווקא את הנשואים בהחזקת ספרי התורה (קוראים לאנשים בשמם) - כי הנשים שלהם למעלה - וזה ישמח ויכבד אותן...]

נכון שלא כל הבנים, סיסתמטית, נהנים לרקוד -

וגם לא כל הבנות, כנ"ל, נהנות לצפות ולהקשיב.

ולפעמים באמת מוסכמות חברתיות יכולות להרגיל לתחושות מסויימות (זה לא תמיד גרוע).

אבל אני חושב שבוודאי יש כאן שונות.

אם איש "צופה" (במקום שהוא בעניינים), זה בד"כ כי הוא קצת מתעצל. אין לו חשק.

אבל אשה שצופה בריקודים כאלה, פעמים רבות זה כי אכן היא חשה כך ממש שותפות ושמחה גדולה. וזה בוודאי בא מתכונה נפשית של יכולת "התפעלות" עד כדי תחושה ממש. וזה לא סותר (ולכן גם זה לא ראיה) שהיא יכולה לאהוב לרקוד בפני עצמה, אבל גם להנות מזה.

וככלל, אכן טוב שאדם ינהג באופן אמיתי עם תחושותיו (אם כי לפעמים, ההנהגה ה"ציבורית" עוזרת לו "להתיישר אל מה שבאמת טוב גם לו).

ואכן, מה שדן אמר עבר אישור של הרבה בנות.

הן שמחות כשהן צופות, וכשהן רוקדות זה כמו שאתה שותה (וכשהן שותות זה כמו שאתה מת...).

תתפלא, הן בנויות אחרת.

לא אמרנו שלא ירקדו, הוא רק ניסה להסביר למה הן צופות ומה זה נותן להן.

יש מקומות שלמרות שיש להן מקום לרקוד הן מעדיפות להסתכל - זה מספיק להן.

אמפתיה לזולת, והכרתו - אפשר להבין גם דברים שהוא מרגיש.

ב. הרי אני חיזקתי דברי בנות שכתבו כך - והגבתי אחרי שבניגוד לעדותן על עצמן, טענת שהן אומרות כך רק כי "אחרות אומרות" שכך הן מרגישות, "מוסכמה חברתית".. ואני דווקא "הבנתי להרגשתן" ואני רואה בכך גם מעלה. אוליי ה"שוביניסטי" זה דווקא לומר שהן לא באמת מרגישות מה שהן אומרות, ו"זה לא יכול להיות" שהן תרגשנה כך מה שבנים מרגישים בריקודים עצמם?...

ג. מי אמר ש"רק גברים יכולים לשמוח"?... ואיפה מצאת בדברי ש"הן רשאיות לצפות בלבד"?... הרי אמרתי במפורש, בהמשך לדבריהן, שהן גם שמחות כך, כדברי "יוטבתה" (מעתיק"): "משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן?"...  כמו כן, גם אמרתי שזה לא סותר שבנות שמחות גם בלרקוד בפועל (אדרבה, למיטב זכרוני יש גמרא כזו שמציינת שזה שווה בין צעירות לזקנות: שומעות ניגון - רצות לרקוד..). אלא שאני באמת מאמין לדבריהן שחוץ מלשמוח בלרקוד כשטוב להן לעשות זאת, הן אכן מרגישות שמחת אמת גם בצפיה הזו, מה שגברים מסוגלים פחות להרגיש (וגברים ונשים זה לא אותו דבר - לא שייך למעלה או חיסרון. ואגב, הדברים הללו גם מתחזקים עם נסיו החיים).

הדבר היחידי המדויק במה שכתבת "בשמי" הוא שלא הייתי אשה. זה אכן נכון - לפחות בגלגול הזה...

לאמפתיה, כמו שאתה לא יכול להבין רגשות של מכונית מתוך הזדהות עם בעלי המנוע.

מקסימום אתה מסוגל לדמיין שאתה מבין מישהו,

בטח בעניינים מגדריים כאלה.

ב. נראה שפותחת השרשור מסכימה איתי,

בעיקר כי היא בפעם הראשונה שם, ולא הושפעה מרקע של מוסכמות.

וגם 'מודים אנחנו לך' במובן מסויים

ועל כך הגבתי

ג. להזכירך:

אתה כתבת: "בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?"

כלומר: בשמחה זו אין להן אופציה לרקוד, ובקושי מקום לצפות. וזה בסדר גמור לדעתך.

אז נכון שאין כאן דיקטטורה ופסקי הלכה חותכים בעניין

אבל בעצם יש כאן סוג של הכוונה לאופי השמחה הרצוי.

תתאר לעצמך מה יקרה ב'מרכז' כאשר כמו שהציעו כאן, יהיה ניסיון לפתוח רחבת ריקודים לנשים .

אין שום סיכוי שזה יעבור, ואתה יודע את זה.

לאמפתיה..

בעז"ה, אחרי שתתחתן (בקרוב!..) תראה שממש אפשר להרגיש את זה. אחרי הכל - אשה זה לא מכונית...

ב.אני התכוונתי לדברים שכתבו בנות אח"כ, וגם למציאות שראיתי הרבה פעמים בחיים.

ג. טעית בהבנת דברי. לא הבעתי דעה אם "זה בסדר גמור" שאין לבנות אופציה לרקוד שם. אני חושב שאם, נניח, היו שוכרים אולם ענקי, לא היתה כל סיבה שלא יקצו חלק גדול לצורך זה.. אדרבה.

מה שאמרתי בתחילה, שאליו התייחסת, היה בנוגע לציפיה מהישיבה שהיא תעשה זאת, במתכונת של היום. וזה באמת אני לא כ"כ מבין. הרי אם היו מארגנים משהו כזה (נניח בקומה שלמטה..) אז הקשר היחידי בין הרוקדות למקום שהן נמצאות - היה זה ששומעים ברמקולים את אותה תזמורת...  על זה אמרתי שלא נראה לי שזה תפיק של הישיבה, לארגם "אולם ריקודים" לבנות, ומוטב לצפות לדבר כזה ממדרשה למשל.

וזה לא בא מ"הכוונה לאופי השמחה הרצוי", אלא פשוט מכך שהישיבה באופן טבעי, בעיקרה, מארגנת שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, וגם מי שבאות לשם הן כנראה בעיקר כאלו שנהנות מאופן הבילוי הזה (והוספתי שאכן, יש דבר כזה. מאוד מצוי. אפילו בשמחת תורה, יש בתי כנסת שיש שם ב"עזרת נשים" מספיק מקום, וחלק אכן רוקדות - ובכל זאת אנו רואים שרבות דווקא "מסתכלות". שלא לדבר על נשואות..)

ד. לגבי "רחבת ריקודים" בישיבה, הבעייתיות מובנת. הרי היה צריך ארגון שלם (מחיצות ומלמעלה - אם זה בחוץ וכו'), מלבד מה שהישיבה לא היתה רוצה לארגן אירוע שעם הזמן ייהפך למקום מפגש בין בנים לבנות.

אבל אני חושב שאם חד-פעמית היו עושים הקפות באיזה אולם גדול, עם כניסות מצדדים שונים, היו בוודאי מקצים חלק חשוב לנשים. למה לא? ואהבת לרעך כמוך.  אגב, מה שהכירו מהרב ארוש, זה כי שם זו "קהילה", ואכן דואגים לנשות הקהילה הצעירות, שיהיה להן איפה לרקוד. מעולה בעיני (וגם שם יש "תנועת הצופות"..).

מועדים לשמחה, ותסלח לי שני לא יכול להמשיך בדיו הנחמד.. הכנות של הושענא רבה, וערב שמחת תורה. העיקר - בשמחה ובעין טובה של כולנו...

שורש,

הייתי השנה בהקפות שניות עם חברה בישיבת ר"ג.

לרקוד לא יכולתי- היה לי נורא חם (מי באה עם שיער פזור לריקודים?! נו באמת...) אז עמתי לצד חברתי שהיתה דבוקה לזכוכיות.

התבוננתי בחבר'ה שמתחתיי, התרגשתי למראה המחזה- זה באמת משהו מיוחד...  אבל די מהר מיציתי.

חברתי, לעומתי, קיפצצה במקום, שרה בדבקות את השירים... והיתה בהיי כזה... ואז חשבתי על הדיון כאן.

שאלתי אותה- חברה, לא בא לך לבוא לרקוד?

היא ענתה בתמיהה- מה פתאום??? כשאני רואה אותם אני מרגישה כזאת רוממות רוח! מי צריך לרקוד? רק להתבונן.

ושורש- מדובר בילדה הכי צדיקה, טהורה ותמימה שיש... ואני ראיתי עליה את דברי דן מתקיימים- היא רק צריכה להתבונן. וזהו. והיא כבר בעולמות עליונים.

ויש בזה מן ההגיון והקשר, שבנים צריכים פעולות, משהו אקטיבי, כדי להשיג דבקות בה'- כמו ריקודים סוערים, וכמו מצוות.

לעומתם הנשים, שמטבען יותר רוחניות- הן לא צריכות ממש לרקוד, ע"מ להגיע לדבקות זאת. מספיק להן להתבונן. ולכן הן גם פטורות ממצוות רבות כ"כ.

אחרי-החגים-שמח!

ואני גם לא חושבת שרובן..

הבעיה שלא תמיד יש לבנות מקום לרקוד ...

זה באמת יכול להראות מוזר שמאות בנות מגיעות לישיבה כדי לצפות בבחורים.

אממה:

א. זה באמת לא ריאלי. יש מאות בנים. אי אפשר לעקוב אחר אחד בודד, ומרחוק כולם נראים אותו דבר.

אז אחרי כמה דק' כבר משעמם לצפות.

ב. לכן, מי שבאה לישיבה לשמחת בית השואבה/ שמחת תורה,

אם היא לא מגיעה בתמימות ומחשבה שהיא הולכת למצא שם את בחיר ליבה,

כנראה שהיא באה למטרה אחרת.

אני, לדוג', באמת באמת נהנת להגיע לישיבות (במיוחד גדולות) בשבתות, חגים וכל אירוע משמח ששרים בו.

אני נהנת מריבוי הקולות, מהשירים המרוממים, מהעוצמות..

אין לי עניין לעמוד *על* המחיצה ולבהות..

אף פעם לא שמעתי שזה  כ"כ מפריע לבנים שהבנות צופות בהן.

ודווקא השנה אמרתי לחברות שלי 'תראו איזו קדושה אמיתית, אלפי בנות מסתכלות והם רוקדים בכזאת טהרה וקדושה של מצווה בלי פוזות' קיוויתי שזה אכן ככה אבל זה ממש נראה כך.

טוב, זה לא סותר את זה שיכול להיות שזה מפריע להם, אבל אחים שלי לא אומרים כלום על זה ולא נראלי שזה מפריע להם.

ולבנים שלא מבינים מה גורם לנו להצטופף כסרדינים ולעמוד על רגלינו חמש שעות כדי לראות אותכם מקפצים, אנסה להסביר

המצווה לשמוח בסוכות חלה גם עלינו. מכיוון ששמחת בית השואבה היא מנוף מצויין להגיע למצווה האהובה הזאת,

אנחנו מנצלות את ההזדמנות ובאות להשתמח.

וכן, משמח לראות אנשים צדיקים רוקדים בקדושה, באהבת ה' אמיתית, בהודיה לקב"ה, בשמחה.

אז נכון, מבאס אותנו לא לרקוד ורק להסתכל. ברור שאתם מרגישים יותר עוצמות של שמחה. אני יכולה לומר ששמחת תורה זה היום היחיד בשנה שאני מרגישה רצון להיות בן. קנאה אמיתית.

אבל מה לעשות וזה מה שיש? והישיבה מצד עצמה ממש לא אמורה להמציא לנשים רחבת ריקודים.

כמו שאמרו לפני זה אירוע ישיבתי ומלבד התירוץ של חוסר מקום, הם לא אמורים לספק לנשים אפשרות לרקוד כמו בחורי ישיבה. גם אם יש אברכיות. זו ישיבה אחרי הכל ו'בעיה שלנו' שנתקענו להם שם..

ולא נראלי שמישהי באה לשם במטרה לחפש חתן. זה פשוט לא הגיוני. מה גם שאצל בנים לך תדע מי רווק..

מקווה שהובנתי.. [מעניין לחשוב על זה פתאום אחרי שאני בישיבה מגיל אפס ]

מוכרח להגיד שכשאר אני הייתי בישיבה, דומני שבחיים לא חשבנו בהקפות על זה שיש למעלה כאלה שצופות.. וגם לא כמה הן.. (וממילא זה גם לא הפריע..).

[טוב, אולי זה היה לפני ששרשרו באינטרנט דיווחים "מהצד השני"...]

שפשוט לא הצחיק אותם. אפילו אחיי הביינישים התקשו להבין...  

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!