1. אתה יכול לנסות לפעול במישור הרומנטי: לקנות לאשתך פרחים, להשאיר לה פתקים עם מילות אהבה, להזמין סופ"ש במלון ולעשות מחוות נוספות כדי להתחבב עליה מחדש.

2. במישור הרציונלי אפשר להסביר לה שחייה של אם חד-הורית הם לא משהו. הילדה תסבול, ל"ע, הפרנסה לא תספיק. גרושה פלוס 1 תוכל להתחתן רק עם מישהו במעמדה, שזה אומר לטפל בילד/ילדים נוספים. מי צריך את כל כאב הראש הזה?

אני חושבת ומאמינה שצריך לפנות ליועץ זוגי/ איש מקצוע, ולא לאנשים בפורום.

בע"ה אתה אכן תקבל תמיכה מאנשים, ואפילו מכאלו שעבר4ו חוויות דומות,

אך לדעתי בשביל להציל את הנישואין- וגם לבנות משהו בריא וטוב לטווח הארוך אני חושבת שצריך מישהו שמתעסק עם הדברים, יודע מה לשאול ומה להציע ע"מ שבע"ה זה באמת יצליח.

המון בהצלחה! הרבה חיזוקים, ובע"ה שתראו ישועות ותצליחו לצאת מהמצב הקשה.

אני מכירה מטפל זוגי אחד (לא מטיפול אלא היכרות אישית), אשלח לך פרטים באישי. אם נראה לך לא מתאים- תבקש פה מאנשים- יש כמה שמכירים יותר ממני.

בהצלחה גדולה.

ממש נשמח לעזור לך בפרגון, תמיכה וכו'...

אך אם חשוב לך להגיע לפתרון אמיתי (וכך אכן נשמע מדבריך),

חשוב מאד לפנות לטיפול מקצועי!!!

למפרע השיטה של ללכת לעבוד בלילה אחרי לידה - מתי שהאשה חלשה וצריכה יותר סיוע הוא לא היה נכון - ורואים לפי התוצאות

ןפעם הבאה לפני כאלו צעדים צריך להתייעץ עם מישהו שמבין, 

תלכו יחד למלון וכדו' ליום  רק בשביל לדבר ולהקשיב אחד לשני ולדבר על זה

ופשוט תקשיב לה.

אחרי שהקשבת לה תסביר לה בעדינות שאתה ממש מבין אותה ושהיא די צודקת במה שהיא אמרה, ואתה אוהב אותה ומעריך אותה על כל הקשיים שהיא עברה והנפילות שלה מובנות לך ולמפרע אתה מבין שהיית חסר לה ולא היית צריך לעזוב אותה והייתם צריכים להסתדר באופן אחר וזה מה שגרם את כל התקרים, ומכיון שהמצב נהיה כ"כ קשה עדין ושביר תבקש ממנה על מנת להמשיך את הקשר וכו' שתלכו יחד לייעוץ זוגי כי לשבור את הכלים זה יכול יותר להרוס מאשר לבנות.

בינתים תתמסר למעלה מיכולתך עבודה לתת הרגשה הכי טובה לתקן את מה שצריך בבית וכו' - לא לפנק,לתת את ההרגשה שאתה דואג לה כמה שיותר ואכפת לך ממנה.

אוכל לתת באישי ריעון ליועצת זוגית

לדעתי, אל תסכים "לעזוב את הבית"..

מה פתאום שאתה תעזוב?

מה זה "התאהבה במישהו" כשהיא נשואה.

מבחינה הלכתית ומשפטית, כרגע היא במצב גרוע יותר. אתה לא אמור "לעזוב בית" אחרי שאשה מתכתבת עם מישהו אחר.

אם תעזוב - מי אומר שיהיה יותר טוב? כמו שיכול להיות כך, יכול גם להיות ההיפך.

לכן לענ"ד, אתה קודם כל צריך להפסיק להיות מבוהל. אל תפגין "תלות" בקשר איתה, זה יכול לגרום לה להרגיש "עושה טובה" ושאינה צריכה את זה. תתנהל בנחת, בנעימות, ללא שמץ הרמת קול, אך לא בתלות. אל תקבל "אולטימאטום" של שבוע.. אין דבר כזה.

תגיד לה, שהצעד היחידי שאתה מוכן לעשות - הוא התייעצות אמיתית, מקצועית, עם מישהו מבין ענין ומוסמך, כדי לנסות להחיות מחדש.

אתם אכן, עשיתם קצת "שטויות" לפי תיאורך, בתקופה שעברה, אך הכל מרצון טוב ומאחריות לפרנסה וכו' - בוודאי לא דברים שאתה היית "לא בסדר" ביודעין.

זה רק מחזק את הצורך בעזרה, מתונה ויציבה, לשיקום.

אדם שאינו נוהג באלימות, חלילה, בביתו - אף אשה אינה יכולה "לפנותו" משם. ואם חלילה דברים יגיעו לבי"ד, הרי שהניסיון שלה לקשר עם מישהו אחר, יהיה בעוכריה.

את זה אני כותב לא כדי שתרצה "לסיים" אלא הפוך: כדי שתרגיש רגוע יותר, וכך יהיה סיכוי לניסיון שיקום בעזרת ייעוץ.

בס"ד

קודם כל ברור שצריכים ייעוץ אובייקטיבי מגורם מוסמך.

גם אם אשתך לא מוכנה אתה יכול לפנות לייעוץ ראשוני כדי להבין את המצב בצורה אמיתית ומציאותית יותר.

זה מאד אצילי לקחת אחריות על הכל, אבל ממה שכתבת לא היה נראה שעשית את הדברים בניגוד לרצונה.

ככה התנהלתם, ככה החלטתם ביחד, וכעת שניכם אמורים לשאת בתוצאות, וביחד לתקן את הדברים.

גם אם היו דברים שגויים בהתנהלות שלך, על פניו, זה לא מצדיק את ההיסטריה הזאת.

ו....

סליחה שאני אומרת את זה, אבל החיים הם לא סרט רומנטי, אז אל תיקח על עצמך תפקיד של גיבור טרגי.

"אם אתה באמת אוהב אותה, תן לה ללכת..."

מה שנראה לי הכי הכרחי כרגע זה שתעשה חושבים, תנסה להירגע מכל הרגש הזה,

ולחשוב בהיגיון. עם השכל. זה מאד לא פשוט, אבל הכרחי.

איך בדיוק עזיבה שלך את הבית אמורה לעזור לזוגיות??

יש היגיון מאחורי הדברים? מהו?

מה זה להתחיל מחדש מ0?

ובעניין הפגיעה החמורה באמון שלך,

לא כתבת מה הייתה התכתובת שלהם, אבל מובן למה קשה לך שוב לתת בה אמון.

(וכדאי לחשוב ברצינות אם זה באמת מה שאתה צריך לעשות)

עם זאת במידה ואתה מחליט כן לתת את האמון הזה, זה חייב להיות עד הסוף.

כי אחרת זה מאד מאד קשה.

תחשוב על הדברים ברצינות, תהייה אמיתי עם עצמך.

והרבה תפילה.

בהצלחה רבה.

וזה מה שמוביל אותה למעשים קיצוניים.

ייעוץ? לא יודעת אם אפשר "לגרור" מישהו לייעוץ. אני חושבת שזה הצעד הכי נכון אבל האם היא תסכים לזה? נשמע שלא.

נשמע שהיא צריכה קודם כל איש מקצוע ש-היא תדבר איתו, שיעזור לה להבין לאן היא מנתבת את התחושות שלה שאחרי הלידה, איך היא יוצאת מהבלבול והסחרור הזה?

לדעתי רק אחרי צעד שכזה היא תהיה בשלה לייעוץ זוגי.

ואתה? תפקידך בזמן שהיא מטפלת בעצמה לתמוך בה. להיות איתה ולעודד. לא להסכים/לקבל את כל מה שהיא עושה!!! מה פתאום?!?! מה זה תמונות עירום למחצה או התכתבות עם גבר אחר?? זה לא לעניין.

אתה צריך להיות שם, אבל להיות משענת איתנה! לא להיות קנה רצוץ... אתה צריך להוות בשבילה משענת, קיר חזק שהיא יכולה לסמוך עליו שיוביל אותה לדרך הנכונה.

נשמע שאתה בעל מקסים, אבל קצת-סליחה-נכנע... איך סלחת לה מהר כ"כ על ה"בגידה"? היא ביקשה סליחה? היא חזרה בתשובה?

נשמע שהיא בעצמה מבולבלת...

אל תעשה בשבילה את העבודה. נכון שתפקידך לסלוח אבל חלק חשוב מהתהליך זה שהיא תבקש א תהסליחה הזו. היא צריכה לרצות להמשיך לחיות איתך.

אגב, כתבת שהיא צריכה הפסקה. למה? לאן ההפסקה תוביל אותה?

היא צריכה מישהו שיעורר אותה, לא שיאפשר לה... שיחזיר אותה לתלם. אחרת היא רק תיכנס לתוך החור השחור הזה...

לא כתבת איפה המשפחות. המשפחות מעורבות?

אמא שלה יודעת מה קורה איתה?

יש לה קשר טוב עם ההורים שלה?

האם עירוב ההורים יזיק או יעזור?

כשאני הייתי בדכאון עירוב המשפחה שלי רק סייע... וב"ה עכשיו המצב הרבה יותר טוב!

אחד הדבריר הבסיסים בזוגיות בריאה היא לישון כמה שפחות לילות מחוץ לבית, לא חיים בשביל העבודה והיא לא מקדשת שום דבר.

כמו שכולם אומרים צריך ללכת ליעוץ זוגי ומהר

מה עושים אנשי קבע?

אבא שלי היה מגיע פעם ב.. הביתה וגדלנו כמו שצריך ולהורים שלי יש את הזוגיות הכי בריאה שאני מכירה.

הוא עובד לילות, בבקרים הוא בבית. מה הבעיה?

הבנאדם מפרנס. העבודה אכן לא מקדשת שום דבר אבל ידוע לכל שקשיים כלכליים וחובות שתופחים הם מכשול בזוגיות.

האישה צריכה לדעת איך היא מנתבת את הרגשות שלה למקום טוב, מבלי קשה לאם בעלה עובד לילות או בקרים.

(מניסיון של בעל שעובד לילות).

מצטרף לדן לעוד מישהי. כדאי לכם מאוד מאוד מאוד ללכת ליעוץ זוגי.

נראה שאשתך נמצאת במשבר. היא צריכה תמיכה נפשית. אל תעזוב את הבית ותתן לה לקבל את העזרה ממישהו אחר......

גם אם אשתך חושבת שהכי טוב בשבילה עכשיו זה הפסקה, זה לא אומר שהיא צודקת. ואם אתה חושב שצריך לחזק דווקא את הזוגיות את תעשה את מה שאתה חושב.

לגבי האולטימטום. אל תפחד ממנו!!!! זה לא יהיה כ"כ פשוט להתגרש גם אם היא רצינית בקשר לזה (זה תהליך שדורש המון זמן ולא פשוט בכלל לבצע אותו במיוחד בגלל המיילים שתיארת). יהיה לך מליון אפשרויות להשקיע בזוגיות ולתקן אותה.

רק כדי להכנס לפרופורציות: בדר"כ הרעיון של להתגרש לא מגיע בבום כזה כמו שתיארת. זה דברים שהבעל והאשה מדברים עליהם המון לפני כן (לא שבועיים) ובוודאי שהתנאי להמשיך את חיי הנישואים הוא לא ריחוק לכמה זמן... נראה לי שאין פה כוונה רצינית בכיוון הזה.

מה זה "אין לי לאן לפנות"??? לעזרה מקצועית דבר ראשון!

יש המון יועצים גם במגזר הדתי (בטח במכון פועה יוכלו להפנות אותך אם גוגל לא עוזר).

לפעמים צריך לנסות כמה, עד שמגיעים ליועץ שהכי מתאים לשניכם, וחשוב לא לוותר.

אם היית צריך כיליה, חלילה, היית מוצא את הכסף. זו כיליה - תמצא את הכסף.

הסיבה צריכה להיות-כי אני נלחם על הזוגיות שלי...

יש מישהי/מישהו שאשתך כן מעריכה ומוכנה לשמוע את דעתו?

בס"ד

האמת שהזדעזתי לקרוא את הדברים.

שיהיה לך בהצלחה רבה בדרך שבחרת.

אם אשתך לא מוכנה לבוא למייעץ זוגי אז תלך אליו לבד.

המקרה הזה לדעתי צריך עזרה מבחוץ ופורום כמו זה יכול לעזור אבל זה לא מספיק!

אתה צריך לדבר עם איש מקצוע שישמע בצורה ברורה מה קורה.

נראה שנפלו עליך פתאום דברים בבת אחת. גם מה שאמרת "תוך כשבועיים גילתי עוד המון פרטים קטנים שהצטברו אצלה עם הזמן" , וכל מה שסיפרת אח"כ. לדעתי כדאי לך מאוד ללכת ליעוץ אפילו בעצמך ולא משנה כמה כסף זה יעלה לך.

ובהחלט מצטרף ל"אביוס" בדעתו שיש לך סיבה הרבה יותר טובה להשאר בבית מאשר כסף - הנישואים שלכם.

ברגע ש"התהפך הענין" ואתה הפסקת להיות תלוי בה, זאת התקוה היחידה.

זיהום זה עוד לא אומר המצב אבוד.

וזה שבינתיים תרגעו בלי ויכוחים - גם טוב מאד.

אבל אתה צריך להסביר בהזדמנות קרובה, שהעובדה היא שאתם לא הייתם בתקשורת סבירה לגבי הדברים הבסיסיים ביותר.

ותקשורת - זה הבסיס להכל.

אשר על כן - אתם צריכים הדרכה, איך לתקשר בצורה נכונה. היא צריכה הדרכה מה מספרים, איך מספרים, מה עושים ומה לא. זה מה שנקרא "יעוץ". הדרכה.  היא צריכה להבין שזה לטובתה. כמו שבזיהום אינה מטפלת "לבד". גם ב"זיהום" הזה היא צריכה עזרה, כדי שהתקשורת התקינה תוכל לעלות על דרך המלך.

שתלכו להכוונה מקצועית!! 

אני רוצה לספר לך שאני מכירה אישית זוג שמה שאתה מתאר היה קורה באותם עוצמות כמו אצלכם (כך זה נשמע

לפחות..) והבעל בהתחלה חשב שהוא יודע הכל ולא רצה ללכת לטיפול (גם כי המשפחה שלו דחפה אותו לחתוך)

והסכים בסוף רק בגלל שזה היה או זה או לחתוך והוא קיבל כזה ניעור שהוא הולך לאבד את הבית שהקים..

וגם אישתו היתה מתפרצת בזעם ומרימה עליו ידיים

ואני מכירה אותה מאד מקרוב היא חברה מאד טובה שלי, וכיום אחרי תהליך של שנתיים הם מקסימים וטוב להם, יש

מעידות לפעמים (לא ברמה של אלימות כי בכל אופן יש דברים שזה קו אדום...) 

בקיצור כיום הם זוג מקסים שטוב להם ביחד ולא מפסיקים לעבוד על עצמם לרגע..

כי נישואים זה עבודה...לכולם.

בהצלחה, זה באמת לא פשוט מה שאתם עוברים..

אבל תדע שזה אפשרי, כי אם הם יצאו מיזה אני מאמינה שכל אחד יכול...

אתה עדיין יכול ללכת למייעץ זוגי לבד. קרא את התגובה הקודמת שלי... נראה שאתה מאוד מבולבל עם כל המידע החדש.

אתה כותב:

"היום כבר החלטתי שדיי אני יותר לא רוצה ......ואם אשתי לא רוצה לשנות ולתקן את הקשר אז אין יותר מה לעשות".

ומצד שני:

"אני שוב מבולבל לא יודע מה לעשות

מבחינתי לעזוב עכשיו זה בכלל לא משהו שהוא אופציה".

נראה לי שאתה חייב דחוף ללכת לבד למייעץ.

גם אם אשתך לא רוצה ללכת!

אולי גם ייעץ לך איך להביא אותה גם כן... (אבל לך למישהו מומלץ .לא סתם..)

קודם כל לגבי יעוץ - תלך אתה להתיעץ עם איש מקצוע גם בלעדיה.

לדעתי נוצרה בינכם דינמיקה מסוימת של כעסים\מריבות וצריך לצאת ממנה (צד אחד נפגע -> מגיב -> השני מגיב ... וכך מגיעים למקומות שלא רוצים ).

לדעתי אתה צריך לנסות לשבור את מעגל הקסמים הזה לא ע"י ויתור אלא ע"י יצירת דינמיקה חיובית.

לפי מה שאני מבין יש אצל שניכם הרבה פחד (אני קלטתי חתונה אחרי פרדה של שניכם\ אקסית שמטרידה, הסתרות של מצב רפואי ועוד). לדעתי אתה עשית צעד גדול כמו שדן אמר והפסקת להיות תלוי. 

לדעתי אם תצליח קצת להרגיע את הפחדים שלה זה יכול לעזור לשבור את מעגל הקסמים - למשל לשבת איתה ולהגיד לה שאתה תומך בה ותהיה איתה בלי קשר לאם יהיה לכם עוד ילדים.

ועם זה היא מסתובבת בבטן... לבד... כבר חודשים....

קח אתה את עצמך בידיים

אתה כרגע הצד החזק בבית שלכם- יש לך כוח כדי לבוא לשאול פה, כדי לרצות לעשות משהו

לך ליועץ זוגי- אתה, לבד, עם עצמך

ספר לו מה שכתבת פה- ועוד

תשאל אותו- מה עושים?

אני אצטט אותך- כדי שתראה שוב את האמת

"אני מאוד מודאג
ולמרות כל ה***שקורה וכל מה שנאמר אני עדיין מאוד אוהב אותה
היא קשה אבל משלימה אותי
ואנחנו מבינים אחד תשני
מה הפתרון הכי טוב כרגע???"

אשתך בתקופה של קושי עצום

היא לא מבינה איפה לשים את עצמה- לא כל שכן איפה לשים את הקשר איתך...

היא צריכה אותך

שיהיה רפואה שלמה מן השמיים

אם אתה רוצה להילחם על הנישואים האלו אתה לא יכול לקום וללכת כשקשה.

היא צריכה להיות בטוחה שלא תלך. שאתה נשאר. נלחם.

אם פחדת שהיא פשוט תתמוטט הדבר היחיד שהיית צריך לעשות זה לקום ולחבק אותה חזק חזק. להגיד לה שאתה פה ושתעברו את זה ביחד-מה שזה לא יהיה.

האריזה עושה את האפקט ההפוך.

השאלה איפה תחיה לא צריכה לעלות. אתם חיים יחד. נקודה.

עכשיו-מה הלאה??

אם אתם באמת רוצים להתקדם אתם חייבים להשאיר את "איפה אני אחיה" מאחוריכם כשההחלטה הזו סגורה ושלמה.

ובמקום לצאת ולהמשיך לריב הוא פשוט בא ומחבק ומנשק ואומר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה אני חשובה לו וככה לאט לאט אני נרגעת ואנחנו מדברים...

אני יודעת שאני לא בסדר שלא צריך להשפיל ולדבר מילים לא יפות ולצעות על הבעל..

לפעמים ההשפלה הזאת אומרת קום תתייחס אליי, תאהב אותי..

לדעתי תקבעו לכם שאתם נפגשים X זמן ביום וישנים ביחד וככה תתחילו לבנות חוויות טובות ביחד ומיזה תתקדמו!

את צריכה להפסיק עם "להשפיל" לגמרי.

מוטב תאמרי לו במילים שישים אלייך לב, שזה חשוב לך.  וגם אם כבר קרה - טוב שתסבירי אח"כ שזה כנראה היה "אמצעי" לתשומת הלב.  גבר שמצטברות אצלו חוויות משפילות מאשתו - זה גרוע מאד.  וטוב שהוא פיקח וסבלן.

[אגב, המקרה שלך ושל הכותב שונים לגמרי. ואין להסיק מזה לזה לדעתי]

אבל כנראה שלעולם לא אצליח באמת..

זה מאד קשה להפסיק!

לפעמים מהדיבורים שלי הוא יותר מידיי בשוק שהוא לא מצליח להגיב. אז הוא פשוט שותק וזה עוד יותר מעצבן.

אפשרי ומחויב לשנות,יש דרכים יותר מכבדות לבקש יחס,לכי ליעוץ.

ותדעי שהמצב הזה שהוא "בשוק" מצורת דיבורים (ויתכן שהוא לא ב"שוק" מצורת הדיבור' כפי שאת חושבת, אלא מאד נפגע ולוקח לו זמן להשתחרר מזה) - זה כבר מצב מאד לא טוב.

וזה שאת עוד אומרת ש"זה עוד יותר מעצבן" שהוא שותק - מראה שאת פשוט "לא תופסת" היכן את עם זה... לעשות דבר כזה נורא - שגורם ל"תגובה" כ"כ קשה אצל הזולת, ובמקום לומר "כמה נורא", את חושבת על כך שאותך "עוד יותר מעצבן" שהוא לא מצליח להגיב על עלבונותייך?! רק אַת ואַת?!...

תתפסי את עצמך, זה לגמרי אפשרי. ענין של החלטה, קביעת התנהגויות ודרכי תגובה, גבולות, ותירגול של יישום ההחלטות, בעקביות.

"נחשדת על אשת איש נאסרה על בעלה".

לפסוק הלכה בצורה כזאת.

אל תבוא לפה עם אמירות של "לפי ההלכה" צריך לפרק לבני אדם את החיים!

זה לא מועיל לאף אחד

זה שקר גס ומגעיל- על דעת ההלכה

כל מה שאתה עושה זה לייאש, להרפות ידיים,

להשניא את ההלכה

לפרק בית שיש לו עוד תקווה לקום

אם אתה רוצה לדעת באמת מה ההלכה בנדון-

אתה חייב לדעת המון פרטים על המציאות- שאף אחד מהם אתה לא יודע מהפורום

אתה חייב לדעת המון דברים בהלכה- שרק רבנים מומחים יודעים

ואתה חייב לדעת להסתכל בעיניים לאדם שאתה אומר לו את זה- ולהתקפל מכאב על אמירה כזו חריפה

ואתה לא כל אלו- אז תסתום

(נכתב אמנם בעצבנות גדולה- אך גם בשיקול דעת זהיר)

(אנונימית שכתבה עכשיו-

כדאי לך מאוד מאוד ללכת לייעוץ

שילמדו אותך איך לשבור את המסכה של כוח- כדי לומר לבעלך- אני זקוקה לך, להיות כנה איתו ולא להלחם איתו כדי לקבל יחס)

ולפי מה שכרגע ראיתי שכותב השואל בהמשך, אכן הענין כלל אינו פשוט.

כמובן, אני לא "פוסק" כאן - לא מכיר מספיק לא את המציאות ולא את ההלכה.

 בלי להתייחס להלכה שלא עיינתי בה -

בגלל שהגבת על תגובתי לאשה אחרת (לא לפותח השירשור), ששם אין הענין הזה בכלל, אלא סתם של דיבור לא ראוי מצידה..

והבנתי כאילו על זה אמרת ש"חייבים להתגרש"...  טעות בהבנה, כתוצאה מטעות בשירשור.

גם אם ייתכן שאפשר למצוא איזה רב שמתיר, מה שברור שעל פי התורה לא ראוי לעזור לנישואין כאלו, ואם הקב"ה אומר שזה לא מתאים הוא כנראה יודע יותר מאיתנו, וברור שאם על פי ההלכה זה לא מתאים הרי שכ פעם שנמצאים ביחד זה רק יאמלל את שניכם יותר ויותר.

ולדן אני מסתכל הרבה על התגובות שלך שתמיד משקפות הבנה עמוקה בנפש האדם עם המון פקחות ישרות ובגרות ורצינות, תודה על כל התגובות.

שהבאת אינו מדבר על המציאות כפי שהוצגה כאן.. ואינו אומר שכאן זה כבר "אסור".

אבל הוצגה כאן - וביחוד בהמשך - מציאות כעורה מאד, מצד הנהגתה של האשה. ולא בטוח שאחרי שדברים הגיעו לידי כך - ניתן לומר לגבר: תתייעץ..  קודם כל, לגיטימי שינהג כהבנתו. אם היה מאד רוצה - היה יכול להתחיל לשאול שאלות-חכם ו"שאלות יועץ".

נדמה לך שכל פעם "לא נורא" אבל עלבונות לעיתים נבנים מצטברים וגורמים לעוינות פנימית שכשהיא מתפרצת קשה מאוד להתמודד איתה! את אט-אט ובשיטתיות הורסת את היחסים שלכם. בסלחנות שלך כלפי עצמך וההתנהגות שלך את מביאה על עצמך צרות צרורות.

זה לא "מתימטיקה"....

אם הוא לא היה אורז, באמת, היא גם לא היתה מתקשרת ולא היה קורה כלום..

מה שאת אומרת, זה נכון אחרי שהיא מפנימה שהוא אינו תלוי בה - מה שעד עתה היה נראה לה כנראה הפוך והוזיל את ערכו בעיניה עד כדי שאינו "משען" באמת.

התהליך הזה, מברר לה בהרגשה שהיא צריכה אותו, אחרי שפעל באופן נורמלי ובריא ובכל זאת נשאר עם כל הרצון הטוב לתמוך ולעזור. וגם מברר לעצמו את הדברים.

נקוה שאף אחד לא יזקק לכך..

ברגע שהיא מרגישה שאתה לא תלוי בה, ומצד שני אתה מוכן לעזור לה - חזרתם במידה רבה לנורמליות.

אתה צריך להיו כאן הגבר. במובן החיובי.

לא להיות "סמרטוט", כן להיות נדיב. כשהיא מבקשת, כשהיא תופסת שזה מחייב גם אותה לנאמנות.

אולי יכול להיבנות מתוך החושך הזה אור גדול. בתאני שזה יהיה עקבי: לא מתקפל בפני השפלות, גם לא יורד לרמה הזאת. כן מוכן לקבל "תשובה", להבין את מצבה. לתמוך. תן לה לחזר אחריך.. ותיענה ברצון ובאיפוק.

אני יודע זה קצת מהפך מכל מה שכתבתי
היום (שישי) החלטתי לעזור קצת לאשתי לקחתי אותה מהצהרים ונסעתי להורים שלי
היא טענה שהיא מאוד עיפה תנקה ותלך לנוח
חוץ מזה בשבמת מתחילה לעבוד ב6 בבוקר
הכל היה בסדר עד בערך לפני שעה
אני והבת שלי נרדמהו יחד ואני לפתע התעוררתי עם תחושה מאוד לא טובה
בבטן
האינטואיציה שלי מאוד חזקה ולא טובה בדברים האלה יותר מידי
ראיתי שאשתי שלחה לי הודעה אם אני ישן בערך שעתיים לפני זה וכמובן שישנתי אז לא הגבתי
ברגע שכמתי כתבתי לה ישנתי עם הקטנה
לא היתה תשובה
נסתי עוד המה הודעות
עד שהקטנה קמה לקח בערת חצי שעה להרגיע להאכיל ולהחזיר לישון
פה התעצבנתי כי אשתי אמרה לי במפורש כל דבר דבר איתי אני זמינה
כתבתי לה המון תודה על העזרה
ואפילו ניסיתי לחייג
אך ללא מענה
לקח לה חצי שעה לענות לי
והיא רושמת לא ראיתי תהודעות הכל בסדר
אמרתי שכן
שאלתי איפה היא למה לקח לה המון זמן לענות
היא כותבת שיצאה לתל אביב עם כמה חברים
כמובן שבשלב הזה זה אומר עם גבר זר סביר להניח מנסיון קודם
זה שבר אותי לא אוצה איתה שלום בית
לא רוצה אותה יותר נקודה .
שרשמתי לה שזה לא בסדר שלפחות יהיה לה את האומץ לומר לי שהיא בדייט
ולא לתת לי תחושה של תקווה אפילו מינימלית
היא ענתה לי שהיא לא נותנת לי תקווה היא דואגת ללימודים שלי ולי ויש לנו מינוס משותף שצריך לסגור וכאדם לא מעבר

טוב כך המצב לא יכול חהמשיך
אני כל יום מרגיש חולה בגללה פיזית חולה הכל מתהפך לי
אני כבר לא מכיר את האדם שמולו אני מנסה להתנהל
הוא נראה כמו אשתי אבל מבפנים אדם זר.
אני עדיין צעיר 27
אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לחשוב גם קצת על עצמי
הבת שלי תמיד תשאר הבת שלי וממה שאני רואה הקשר שלי איתה בעקבות כל מה שקרה רק התחזק
אני כתבתי לה שמחר שאני מחזיר את הקטנה נשב כמו בוגרים ונסגור את הפינות הקריטיות התנהלות חשבון בנק נשב על הגט כדי שנעשה אותו כמה שפחות כואב לשנינו
אני לא רוצה לפתוח איתה מלחמה כי בסוף לא תתן לי להתקרב לבת שלי
ובשלב הזה היא כל מה שמעניין אותי


הרגיז אותי שהיא הפכה אותי לבייבי סיטר שלה 

(בשולי הדברים- אל תתרגז שהיא עשתה ממך בייביסיטר- תשמח שהיא נתנה לך זמן איכות על הילדה שלך.)

ההחלטה לשבת ביחד כמו בוגרים לדבר- נכונה

תעשו את זה בשום שכל

לא באמוציות

חשוב ביותר מאוד מאוד!!

תלכו ביחד ליעוץ או גישור

הדברים שיעלו להם מאוד חריפים, מאוד טעונים- יהיה לכם קשה לשמוע אחד את השניה\ אחת את השני

שיחה כזו תהיה קשה לכם. כדי לעשות אותה בצורה מיטבית- אתם צריכים גורם שלישי מקצועי

מצטער מאד לראות שכתבת בשבת. ה' יחזיר את כולנו בתשובה שלמה.

ב. בכל זאת - בגלל חומרת הענין: אני חושב שאתה צודק. צריך רק לוודא שמה שהנחת נכון. אבל אם היא אכן בגדה בך עם גבר זר, זה גועל נפש ושיפלות - יש גבול למה שאתה צריך לקחת על עצמך. תעמוד על קשר חזק עם ביתך, היום זה גם מקובל יותר לרצות שהאיש יהיה שותף כמה שיותר מלא בגידול ילדיו.

תתעודד ותתחזק - אתה כנראה הרבה למעלה ממנה.

שלום לך,

הסיטואציה נשמעת ממש קשה.

כל הכותבים בפורום יכולים להציע עצות שונות אבל אנחנו לא רואים את כל התמונה ולכן הכי חשוב זה ללכת לייעוץ זוגי. אם יש קשיים כלכליים אני בטוחה שיש למי לפנות בתשלום לא גבוה מדי [אולי מקופת החולים/ מכון ינ"ר וכו'].

הייעוץ יבהיר את הכל ויוציא את אשתך מהחלומות ש'בחוץ יותר טוב'. כל שקל שווה בניה של בית

בהצלחה.

תעבוד עליה שאתה מתאה במישהי אחרת אולי זה ינער אותה...

ההתנהגות שלה למטה ממגעילה ומבחילה - ותשתמש בתובנה הזו כדי להשתחרר ממנה ומ"אהבתה" כמה שיותר מהר. בצורה מכובדת ויעילה.

לפי מה שאתה מספר - איננה ראויה לחלוטין ל"אהבתך". אשה מסכנה מבולבלת עם התנהגות מושחתת. כדי לא להתפוצץ - אתה יכול קצת לרחם עליה שהגיעה לכזו שיפלות. יש להניח שגם הענין ה"חדש" אין לו סיכוי להחזיק הרבה.

אכן, היית "עיוור". טוב שנפקחו עיניך. יש לי רושם שזה גם עזר לך להיות יותר "בן אדם", לא תלותי בכל מיני הבלים. חשוב מאד להמשך.

נראה לי שמה שקרה לך זה לא בדיוק שהיית מאוהב לא דוקא בגלל זה

אלא שפשוט כושר השיפוט שלך מתערער כשאתה נמצא בתוך הסיטואציה. זה קורה כשאדם היה לו חבר טוב או קרוב משפחה שפתאום הוא צריך לשנות עליו את כל דעותיו מהקצה לקצה.

למרות שכל העולם אומרים לו שרגשותיו היו מוטעים והנK הוא פושע וכו' הוא לא מסוגל להפנים את זה ללב וקבל את זה.

גם אני עברתי תהליך דומה אמנם במישור אחר לגמרי.

אתה חייב לדעת שכל מי שמסתכל על האשכול הוא מרגיש בדיוק כמו שתיאר ד. בתגובה הקודמת. ומה שאתה מתנהג עכשיו זה בדיוק מה שכל אחד אחר ייעץ לך לעשות.

אמרת שזה סופי מבחינתך, אז תחשוב טוב על ההשלכות:

אשתך תהיה מפורקת!!! אחרי ניתוח, גירושין, קשר שנפלה לתוכו (עושה רושם שהיא לא היתה מעוניינת בו אלא עשתה זאת מתוך קושי נפשי מטורף)

מצב רפואי על הפנים, תת תזונה-

אתה באמת חושב שהיא תצליח לגדל את הילדה ממקום בריא??? תחשוב מה הכי טוב לילדה!

אשתך נשמעת כמו שבר כלי, שמצבה הדרדר כ"כ ואתה לא היית שם לעזור לה,

כמה קריאות זעקת הצילו, וזה רק מהתיאורים שלך ולא שלה...

בא לי לבכות!

זה נקרא לאהוב?

אתה כועס על שבירת כלים כשהיא עברה דברים כ"כ קשים לבד? אין מצב שהייתי הולכת לרופאת נשים בלי שבעלי ידע על כך ויבוא ללוות, ויהיה שם לשמוע את הבשורה הנוראה ולתמוך!! ולהקשיב ולתמוך!! למה הבאת אותה למצב שהיא זקוקה נואשות למישהו זר שיקשיב לה??

ועוד אין לה הורים תומכים, מה???

אולי קריאות המצוקה שלה עברו את הקו האדום כך שא"א להציל את הזוגיות שלכם, אבל תחשוב על העתיד שלך!

תשאל את עצמך איפה טעית וזה ממש לא מסתכם רק בעבודה בלילות וחוסר עזרה עם הילדה.

מצד שני, עצם זה שאחרי טעויות נוראיות של שנים הייתה לך מחשבה לתקן, מראה שבכל זאת נשאר בך ניצוץ של אנושיות, אז בשביל העתיד שלך ושל הילדה, אתה צריך בדחיפות להבין מה כ"כ חמור בהתנהלות שלכם שגרמה למדרון כ"כ חלקלק, איך אתה משנה את עצמך, מה זה חיי נישואים, מתי פונים לייעוץ מקצועי (לא כשמגיעים לתחתית התהום) וכו'.

שב עם מישהו שמבין בדברים כדי לדעת איך לתקן והצליח בהמשך החיים.

בהצלחה לך!

בהצלחה לאשה המסכנה!

בהצלחה לילדה! מתפללת שתזכה לגדול בבית של אהבה, וכשהיא תהיה גדולה, תוכל להתייעץ עם מבוגרים מכילים ואוהבים.

קבלת ההחלטה מבלי ללכת לייעוץ אינה חכמה. הכל רגשי עכשיו אצלך ואצלה. אתם תתחרטו על זה אם לא תגיעו להחלטה ממקום שכלי, כי רגש הכעס יעבור ובדייטים בחיפוש אחר האהבה השנייה תתגעגעו זה לזה. בגידה זה דבר נוראי אבל אפשר לעבוד עליו ולא 'לשבור את הכלים' ולהתגרש. זה הכי קל... תחשוב על זה עוד קצת...כואב הלב עליכם ועל הילדה.

יכול להיות שאת צודקת, ולאשה המסכנה (שלא שמענו את דעתה בכל הסיפור הזה) היה משבר, ולא היתה לה אוזן קשבת, ...

אבל זה לא מצדיק כלום מבחינתה. יש קווים אדומים שלא חוצים. אשה שמוסרת תמונות בעירום חלקי שלה לגבר זר, ונפגשת איתו ללא ידיעת בעלה, ומזמינה אותו לביתה (ומסלקת את בעלה מהבית לצורך כך), עברה כל גבול!!! זה צריך להיות ברור לה ולכל המעורבים בסיפור.

בכל אופן כדאי לכותב לברר עם עצמו איך לבנות זוגיות בריאה בפעם הבאה.

ולך יגאל - שיהיה הרבה בהצלחה, נגעת בלב של כולנו.

בס"ד

זעקות הצילו והוא לא היה שם כדי לעזור לה??

"למה הבאת אותה למצב שהא זקוקה נואשות למישהו זר?"?

"קשר שהיא נפלה לתוכו?"- מה זה נפלה?

גם לאדם הכי חולה בעולם יש בחירה חופשית, כמו ששהיא ידעה לבקש עזרה מגבר זר יכולה הייתה לבקש את זה מבעלה.

להאשים אותו בבחירות ההזויות זאת פשוט אכזריות.

אין שום דבר בעולם שמצדיק בגידה.

אין שום סיבה בעולם שבן אדם יקשור את עצמו לאישדה כזאת לכל חייו.

יש לו ילדה ב"ה. זה לא אומר שמגיע לו להיענש עד סוף חייו עם אישה כזאת.

אני באעמת לא מבינה מאיפה יש לאנשים את העוז לכתוב דברים כאלה,

ולהאשים אדם בצורה הזויה כזאת.

טוב. התחרטתי.

בטח יאכלו אותי פה

רציתי להעיר,

לפי התיאור של 'יגאל', אשתו נכללת בהגדרת חז"ל "משבר כלים בחמתו" 

הוא כותב כך:

אשתי אחרי עוד מריבה מטורפת שעברה לפן דיי אלים מבחינתה של זריקת חפצים עלי ושבירת כלי מטבח והרביצה לי קצת 

שימו לב. מתאים לגמרי להגדרת חז"ל.

חז"ל אומרים על אדם כזה שהוא פטור מן המצוות.

כלומר, חז"ל ירדו לסוף דעתו, שיכולת הבחירה שלו מוגבלת.

ככלל, עם קצת רגישות - שלפעמים איננו מוכנים לחלוק לאדם שממיט אסון על אחרים ועליו, ניתן להבחין שאיננה לחלוטין אחראית למעשיה.

נקודת הבחירה שלה נמוכה יותר משל האדם הממוצע. עד כמה? אינני יודע, אך יש לי כן רחמים כלפי אדם כזה. גם כשהוא שבר כלים, אינני מאשים אותו לגמרי. וכשהוא עושה מעשים נוראים יותר, עדיין אני תופס פרופורציות.

אינני מצדיק ח"ו את מעשיה. אך יש לקחת פרופורציות ופשוט לרחם, כן, על שניהם. על יגאל בגלל הסיוט הנורא שהוא עובר בגללה. ועליה, בגלל מעשיה שמראים חוסר שליטה והרס -  עצמי , ולמשפחתה.

זה לא סותר.

קשה לשים את עצמך במקומו של יגאל, אך כן שווה בדיקת הנושא אצל פסיכולוג, לפני שהורסים כמה נפשות.

יגאל,

אתה עובר תקופה נוראה. אין הרבה מה לומר.

רק לומר לך שכולנו משתתפים וחשים לפחות קצת את כאבך.

וגם לומר לך, שכולנו מחזקים את ידיך.

כרגע אתה הבריא בכל הסיפור.

אם תוכל להבריא את כל המשפחה, ע"י ייעוץ וטיפול למי שזקוק, אין לך אושר גדול מזה!!! לפום צערא אגרא.

אך עדיין, שמור על נפשך,

זכור שחייך קודמים. אסור לך לשלם באושרך ושלימות נפשך. 

בתקווה ואמונה שיבואו ימים טובים יותר.

וכמו שציינת, יפה, בסוף. יש דברים שלא יכולים "להשלים" איתם ולהמשיך, הגם שאדם לכשלעצמו יכול תמיד לחזור בתשובה, באופן אישי.

גם אינני בטוח שזה מתחיל אצלה רק מ"מְשַבֵּר בחמתו", יש כאן כנראה גם עולם ערכי מעוות מאד עוד מקודם.

וכל אשה, "בחמתה", יודעת שיש גבולות מסויימים, קריטיים.

וגם אינני בטוח שאכן מותר "לנסות" אחרי מה שכנראה כבר היה כאן.

בכל מקרה, גם אם תחזור, חייבים יעוץ כדי לבנות נכון את הבית.

בס"ד

ברור ומובן שאין מקום טוב ומתוקן בנפש כמו המקום שמסוגל לסלוח.

אף אחד פה לא יאמר לך תשמור טינה לנצח, תיקום ותיטור וכ'.

השאלה מהי משמעות הסליחה הזאת.

נאמרו פה דברים על רחמים, ורגישות וכ'.

אפשר ונכון לרחם ולסלוח, אבל אם זה אומר להציב את עצמך שוב במצב פגיע-

לא מדובר על סליחה.

מדובר על קריאה נכונה של המציאות.

אתה באמת חושב שפרפרים שחזרו לה לבטן זה בסיס לשלום בית?

ואם מחר הם שוב יעופו, או יפרפרו להם כלפי מישהו אחר?

אין עניין בכעס, טינה וכ', אבל חייבים להתסכל על המציאות כמו שהיא.

על האישה שניצבת מולך כמו שהיא.

לעיתים כדי לראות את הדברים האלו בצורה נכונה חייבים מישהו מבחוץ.

מישהו שיכיר את שניכם, ויוכל לראות את המציאות מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.

הדבר הכי טוב שתוכל לעשות למענך ולמען כל הנוגעים בדבר זה לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה רבה.

שמחים לראות שהפורום הזה עוזר לך בכללי אבל זה פשוט לחטוא לאמת להשאיר את מה שאתה/ אתם עוברים רק ברמת הפורום הזה. יש אנשים שלמדו את הנושאים האלו לעומק וברצינות וכדאי מאוד שתתייעצו איתם ( גם אם זה רק אתה בנפרד ואנחנו מכירים זוגות שרק צד אחד הולך ועדיין זה עוזר וממזער נזקים) גם אם זה יעלה כסף!!! זה באמת חשוב לעתיד שלך/ שלכם!!! 

שיהיה בהצלחה!!!

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?