1. אתה יכול לנסות לפעול במישור הרומנטי: לקנות לאשתך פרחים, להשאיר לה פתקים עם מילות אהבה, להזמין סופ"ש במלון ולעשות מחוות נוספות כדי להתחבב עליה מחדש.

2. במישור הרציונלי אפשר להסביר לה שחייה של אם חד-הורית הם לא משהו. הילדה תסבול, ל"ע, הפרנסה לא תספיק. גרושה פלוס 1 תוכל להתחתן רק עם מישהו במעמדה, שזה אומר לטפל בילד/ילדים נוספים. מי צריך את כל כאב הראש הזה?

אני חושבת ומאמינה שצריך לפנות ליועץ זוגי/ איש מקצוע, ולא לאנשים בפורום.

בע"ה אתה אכן תקבל תמיכה מאנשים, ואפילו מכאלו שעבר4ו חוויות דומות,

אך לדעתי בשביל להציל את הנישואין- וגם לבנות משהו בריא וטוב לטווח הארוך אני חושבת שצריך מישהו שמתעסק עם הדברים, יודע מה לשאול ומה להציע ע"מ שבע"ה זה באמת יצליח.

המון בהצלחה! הרבה חיזוקים, ובע"ה שתראו ישועות ותצליחו לצאת מהמצב הקשה.

אני מכירה מטפל זוגי אחד (לא מטיפול אלא היכרות אישית), אשלח לך פרטים באישי. אם נראה לך לא מתאים- תבקש פה מאנשים- יש כמה שמכירים יותר ממני.

בהצלחה גדולה.

ממש נשמח לעזור לך בפרגון, תמיכה וכו'...

אך אם חשוב לך להגיע לפתרון אמיתי (וכך אכן נשמע מדבריך),

חשוב מאד לפנות לטיפול מקצועי!!!

למפרע השיטה של ללכת לעבוד בלילה אחרי לידה - מתי שהאשה חלשה וצריכה יותר סיוע הוא לא היה נכון - ורואים לפי התוצאות

ןפעם הבאה לפני כאלו צעדים צריך להתייעץ עם מישהו שמבין, 

תלכו יחד למלון וכדו' ליום  רק בשביל לדבר ולהקשיב אחד לשני ולדבר על זה

ופשוט תקשיב לה.

אחרי שהקשבת לה תסביר לה בעדינות שאתה ממש מבין אותה ושהיא די צודקת במה שהיא אמרה, ואתה אוהב אותה ומעריך אותה על כל הקשיים שהיא עברה והנפילות שלה מובנות לך ולמפרע אתה מבין שהיית חסר לה ולא היית צריך לעזוב אותה והייתם צריכים להסתדר באופן אחר וזה מה שגרם את כל התקרים, ומכיון שהמצב נהיה כ"כ קשה עדין ושביר תבקש ממנה על מנת להמשיך את הקשר וכו' שתלכו יחד לייעוץ זוגי כי לשבור את הכלים זה יכול יותר להרוס מאשר לבנות.

בינתים תתמסר למעלה מיכולתך עבודה לתת הרגשה הכי טובה לתקן את מה שצריך בבית וכו' - לא לפנק,לתת את ההרגשה שאתה דואג לה כמה שיותר ואכפת לך ממנה.

אוכל לתת באישי ריעון ליועצת זוגית

לדעתי, אל תסכים "לעזוב את הבית"..

מה פתאום שאתה תעזוב?

מה זה "התאהבה במישהו" כשהיא נשואה.

מבחינה הלכתית ומשפטית, כרגע היא במצב גרוע יותר. אתה לא אמור "לעזוב בית" אחרי שאשה מתכתבת עם מישהו אחר.

אם תעזוב - מי אומר שיהיה יותר טוב? כמו שיכול להיות כך, יכול גם להיות ההיפך.

לכן לענ"ד, אתה קודם כל צריך להפסיק להיות מבוהל. אל תפגין "תלות" בקשר איתה, זה יכול לגרום לה להרגיש "עושה טובה" ושאינה צריכה את זה. תתנהל בנחת, בנעימות, ללא שמץ הרמת קול, אך לא בתלות. אל תקבל "אולטימאטום" של שבוע.. אין דבר כזה.

תגיד לה, שהצעד היחידי שאתה מוכן לעשות - הוא התייעצות אמיתית, מקצועית, עם מישהו מבין ענין ומוסמך, כדי לנסות להחיות מחדש.

אתם אכן, עשיתם קצת "שטויות" לפי תיאורך, בתקופה שעברה, אך הכל מרצון טוב ומאחריות לפרנסה וכו' - בוודאי לא דברים שאתה היית "לא בסדר" ביודעין.

זה רק מחזק את הצורך בעזרה, מתונה ויציבה, לשיקום.

אדם שאינו נוהג באלימות, חלילה, בביתו - אף אשה אינה יכולה "לפנותו" משם. ואם חלילה דברים יגיעו לבי"ד, הרי שהניסיון שלה לקשר עם מישהו אחר, יהיה בעוכריה.

את זה אני כותב לא כדי שתרצה "לסיים" אלא הפוך: כדי שתרגיש רגוע יותר, וכך יהיה סיכוי לניסיון שיקום בעזרת ייעוץ.

בס"ד

קודם כל ברור שצריכים ייעוץ אובייקטיבי מגורם מוסמך.

גם אם אשתך לא מוכנה אתה יכול לפנות לייעוץ ראשוני כדי להבין את המצב בצורה אמיתית ומציאותית יותר.

זה מאד אצילי לקחת אחריות על הכל, אבל ממה שכתבת לא היה נראה שעשית את הדברים בניגוד לרצונה.

ככה התנהלתם, ככה החלטתם ביחד, וכעת שניכם אמורים לשאת בתוצאות, וביחד לתקן את הדברים.

גם אם היו דברים שגויים בהתנהלות שלך, על פניו, זה לא מצדיק את ההיסטריה הזאת.

ו....

סליחה שאני אומרת את זה, אבל החיים הם לא סרט רומנטי, אז אל תיקח על עצמך תפקיד של גיבור טרגי.

"אם אתה באמת אוהב אותה, תן לה ללכת..."

מה שנראה לי הכי הכרחי כרגע זה שתעשה חושבים, תנסה להירגע מכל הרגש הזה,

ולחשוב בהיגיון. עם השכל. זה מאד לא פשוט, אבל הכרחי.

איך בדיוק עזיבה שלך את הבית אמורה לעזור לזוגיות??

יש היגיון מאחורי הדברים? מהו?

מה זה להתחיל מחדש מ0?

ובעניין הפגיעה החמורה באמון שלך,

לא כתבת מה הייתה התכתובת שלהם, אבל מובן למה קשה לך שוב לתת בה אמון.

(וכדאי לחשוב ברצינות אם זה באמת מה שאתה צריך לעשות)

עם זאת במידה ואתה מחליט כן לתת את האמון הזה, זה חייב להיות עד הסוף.

כי אחרת זה מאד מאד קשה.

תחשוב על הדברים ברצינות, תהייה אמיתי עם עצמך.

והרבה תפילה.

בהצלחה רבה.

וזה מה שמוביל אותה למעשים קיצוניים.

ייעוץ? לא יודעת אם אפשר "לגרור" מישהו לייעוץ. אני חושבת שזה הצעד הכי נכון אבל האם היא תסכים לזה? נשמע שלא.

נשמע שהיא צריכה קודם כל איש מקצוע ש-היא תדבר איתו, שיעזור לה להבין לאן היא מנתבת את התחושות שלה שאחרי הלידה, איך היא יוצאת מהבלבול והסחרור הזה?

לדעתי רק אחרי צעד שכזה היא תהיה בשלה לייעוץ זוגי.

ואתה? תפקידך בזמן שהיא מטפלת בעצמה לתמוך בה. להיות איתה ולעודד. לא להסכים/לקבל את כל מה שהיא עושה!!! מה פתאום?!?! מה זה תמונות עירום למחצה או התכתבות עם גבר אחר?? זה לא לעניין.

אתה צריך להיות שם, אבל להיות משענת איתנה! לא להיות קנה רצוץ... אתה צריך להוות בשבילה משענת, קיר חזק שהיא יכולה לסמוך עליו שיוביל אותה לדרך הנכונה.

נשמע שאתה בעל מקסים, אבל קצת-סליחה-נכנע... איך סלחת לה מהר כ"כ על ה"בגידה"? היא ביקשה סליחה? היא חזרה בתשובה?

נשמע שהיא בעצמה מבולבלת...

אל תעשה בשבילה את העבודה. נכון שתפקידך לסלוח אבל חלק חשוב מהתהליך זה שהיא תבקש א תהסליחה הזו. היא צריכה לרצות להמשיך לחיות איתך.

אגב, כתבת שהיא צריכה הפסקה. למה? לאן ההפסקה תוביל אותה?

היא צריכה מישהו שיעורר אותה, לא שיאפשר לה... שיחזיר אותה לתלם. אחרת היא רק תיכנס לתוך החור השחור הזה...

לא כתבת איפה המשפחות. המשפחות מעורבות?

אמא שלה יודעת מה קורה איתה?

יש לה קשר טוב עם ההורים שלה?

האם עירוב ההורים יזיק או יעזור?

כשאני הייתי בדכאון עירוב המשפחה שלי רק סייע... וב"ה עכשיו המצב הרבה יותר טוב!

אחד הדבריר הבסיסים בזוגיות בריאה היא לישון כמה שפחות לילות מחוץ לבית, לא חיים בשביל העבודה והיא לא מקדשת שום דבר.

כמו שכולם אומרים צריך ללכת ליעוץ זוגי ומהר

מה עושים אנשי קבע?

אבא שלי היה מגיע פעם ב.. הביתה וגדלנו כמו שצריך ולהורים שלי יש את הזוגיות הכי בריאה שאני מכירה.

הוא עובד לילות, בבקרים הוא בבית. מה הבעיה?

הבנאדם מפרנס. העבודה אכן לא מקדשת שום דבר אבל ידוע לכל שקשיים כלכליים וחובות שתופחים הם מכשול בזוגיות.

האישה צריכה לדעת איך היא מנתבת את הרגשות שלה למקום טוב, מבלי קשה לאם בעלה עובד לילות או בקרים.

(מניסיון של בעל שעובד לילות).

מצטרף לדן לעוד מישהי. כדאי לכם מאוד מאוד מאוד ללכת ליעוץ זוגי.

נראה שאשתך נמצאת במשבר. היא צריכה תמיכה נפשית. אל תעזוב את הבית ותתן לה לקבל את העזרה ממישהו אחר......

גם אם אשתך חושבת שהכי טוב בשבילה עכשיו זה הפסקה, זה לא אומר שהיא צודקת. ואם אתה חושב שצריך לחזק דווקא את הזוגיות את תעשה את מה שאתה חושב.

לגבי האולטימטום. אל תפחד ממנו!!!! זה לא יהיה כ"כ פשוט להתגרש גם אם היא רצינית בקשר לזה (זה תהליך שדורש המון זמן ולא פשוט בכלל לבצע אותו במיוחד בגלל המיילים שתיארת). יהיה לך מליון אפשרויות להשקיע בזוגיות ולתקן אותה.

רק כדי להכנס לפרופורציות: בדר"כ הרעיון של להתגרש לא מגיע בבום כזה כמו שתיארת. זה דברים שהבעל והאשה מדברים עליהם המון לפני כן (לא שבועיים) ובוודאי שהתנאי להמשיך את חיי הנישואים הוא לא ריחוק לכמה זמן... נראה לי שאין פה כוונה רצינית בכיוון הזה.

מה זה "אין לי לאן לפנות"??? לעזרה מקצועית דבר ראשון!

יש המון יועצים גם במגזר הדתי (בטח במכון פועה יוכלו להפנות אותך אם גוגל לא עוזר).

לפעמים צריך לנסות כמה, עד שמגיעים ליועץ שהכי מתאים לשניכם, וחשוב לא לוותר.

אם היית צריך כיליה, חלילה, היית מוצא את הכסף. זו כיליה - תמצא את הכסף.

הסיבה צריכה להיות-כי אני נלחם על הזוגיות שלי...

יש מישהי/מישהו שאשתך כן מעריכה ומוכנה לשמוע את דעתו?

בס"ד

האמת שהזדעזתי לקרוא את הדברים.

שיהיה לך בהצלחה רבה בדרך שבחרת.

אם אשתך לא מוכנה לבוא למייעץ זוגי אז תלך אליו לבד.

המקרה הזה לדעתי צריך עזרה מבחוץ ופורום כמו זה יכול לעזור אבל זה לא מספיק!

אתה צריך לדבר עם איש מקצוע שישמע בצורה ברורה מה קורה.

נראה שנפלו עליך פתאום דברים בבת אחת. גם מה שאמרת "תוך כשבועיים גילתי עוד המון פרטים קטנים שהצטברו אצלה עם הזמן" , וכל מה שסיפרת אח"כ. לדעתי כדאי לך מאוד ללכת ליעוץ אפילו בעצמך ולא משנה כמה כסף זה יעלה לך.

ובהחלט מצטרף ל"אביוס" בדעתו שיש לך סיבה הרבה יותר טובה להשאר בבית מאשר כסף - הנישואים שלכם.

ברגע ש"התהפך הענין" ואתה הפסקת להיות תלוי בה, זאת התקוה היחידה.

זיהום זה עוד לא אומר המצב אבוד.

וזה שבינתיים תרגעו בלי ויכוחים - גם טוב מאד.

אבל אתה צריך להסביר בהזדמנות קרובה, שהעובדה היא שאתם לא הייתם בתקשורת סבירה לגבי הדברים הבסיסיים ביותר.

ותקשורת - זה הבסיס להכל.

אשר על כן - אתם צריכים הדרכה, איך לתקשר בצורה נכונה. היא צריכה הדרכה מה מספרים, איך מספרים, מה עושים ומה לא. זה מה שנקרא "יעוץ". הדרכה.  היא צריכה להבין שזה לטובתה. כמו שבזיהום אינה מטפלת "לבד". גם ב"זיהום" הזה היא צריכה עזרה, כדי שהתקשורת התקינה תוכל לעלות על דרך המלך.

שתלכו להכוונה מקצועית!! 

אני רוצה לספר לך שאני מכירה אישית זוג שמה שאתה מתאר היה קורה באותם עוצמות כמו אצלכם (כך זה נשמע

לפחות..) והבעל בהתחלה חשב שהוא יודע הכל ולא רצה ללכת לטיפול (גם כי המשפחה שלו דחפה אותו לחתוך)

והסכים בסוף רק בגלל שזה היה או זה או לחתוך והוא קיבל כזה ניעור שהוא הולך לאבד את הבית שהקים..

וגם אישתו היתה מתפרצת בזעם ומרימה עליו ידיים

ואני מכירה אותה מאד מקרוב היא חברה מאד טובה שלי, וכיום אחרי תהליך של שנתיים הם מקסימים וטוב להם, יש

מעידות לפעמים (לא ברמה של אלימות כי בכל אופן יש דברים שזה קו אדום...) 

בקיצור כיום הם זוג מקסים שטוב להם ביחד ולא מפסיקים לעבוד על עצמם לרגע..

כי נישואים זה עבודה...לכולם.

בהצלחה, זה באמת לא פשוט מה שאתם עוברים..

אבל תדע שזה אפשרי, כי אם הם יצאו מיזה אני מאמינה שכל אחד יכול...

אתה עדיין יכול ללכת למייעץ זוגי לבד. קרא את התגובה הקודמת שלי... נראה שאתה מאוד מבולבל עם כל המידע החדש.

אתה כותב:

"היום כבר החלטתי שדיי אני יותר לא רוצה ......ואם אשתי לא רוצה לשנות ולתקן את הקשר אז אין יותר מה לעשות".

ומצד שני:

"אני שוב מבולבל לא יודע מה לעשות

מבחינתי לעזוב עכשיו זה בכלל לא משהו שהוא אופציה".

נראה לי שאתה חייב דחוף ללכת לבד למייעץ.

גם אם אשתך לא רוצה ללכת!

אולי גם ייעץ לך איך להביא אותה גם כן... (אבל לך למישהו מומלץ .לא סתם..)

קודם כל לגבי יעוץ - תלך אתה להתיעץ עם איש מקצוע גם בלעדיה.

לדעתי נוצרה בינכם דינמיקה מסוימת של כעסים\מריבות וצריך לצאת ממנה (צד אחד נפגע -> מגיב -> השני מגיב ... וכך מגיעים למקומות שלא רוצים ).

לדעתי אתה צריך לנסות לשבור את מעגל הקסמים הזה לא ע"י ויתור אלא ע"י יצירת דינמיקה חיובית.

לפי מה שאני מבין יש אצל שניכם הרבה פחד (אני קלטתי חתונה אחרי פרדה של שניכם\ אקסית שמטרידה, הסתרות של מצב רפואי ועוד). לדעתי אתה עשית צעד גדול כמו שדן אמר והפסקת להיות תלוי. 

לדעתי אם תצליח קצת להרגיע את הפחדים שלה זה יכול לעזור לשבור את מעגל הקסמים - למשל לשבת איתה ולהגיד לה שאתה תומך בה ותהיה איתה בלי קשר לאם יהיה לכם עוד ילדים.

ועם זה היא מסתובבת בבטן... לבד... כבר חודשים....

קח אתה את עצמך בידיים

אתה כרגע הצד החזק בבית שלכם- יש לך כוח כדי לבוא לשאול פה, כדי לרצות לעשות משהו

לך ליועץ זוגי- אתה, לבד, עם עצמך

ספר לו מה שכתבת פה- ועוד

תשאל אותו- מה עושים?

אני אצטט אותך- כדי שתראה שוב את האמת

"אני מאוד מודאג
ולמרות כל ה***שקורה וכל מה שנאמר אני עדיין מאוד אוהב אותה
היא קשה אבל משלימה אותי
ואנחנו מבינים אחד תשני
מה הפתרון הכי טוב כרגע???"

אשתך בתקופה של קושי עצום

היא לא מבינה איפה לשים את עצמה- לא כל שכן איפה לשים את הקשר איתך...

היא צריכה אותך

שיהיה רפואה שלמה מן השמיים

אם אתה רוצה להילחם על הנישואים האלו אתה לא יכול לקום וללכת כשקשה.

היא צריכה להיות בטוחה שלא תלך. שאתה נשאר. נלחם.

אם פחדת שהיא פשוט תתמוטט הדבר היחיד שהיית צריך לעשות זה לקום ולחבק אותה חזק חזק. להגיד לה שאתה פה ושתעברו את זה ביחד-מה שזה לא יהיה.

האריזה עושה את האפקט ההפוך.

השאלה איפה תחיה לא צריכה לעלות. אתם חיים יחד. נקודה.

עכשיו-מה הלאה??

אם אתם באמת רוצים להתקדם אתם חייבים להשאיר את "איפה אני אחיה" מאחוריכם כשההחלטה הזו סגורה ושלמה.

ובמקום לצאת ולהמשיך לריב הוא פשוט בא ומחבק ומנשק ואומר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה אני חשובה לו וככה לאט לאט אני נרגעת ואנחנו מדברים...

אני יודעת שאני לא בסדר שלא צריך להשפיל ולדבר מילים לא יפות ולצעות על הבעל..

לפעמים ההשפלה הזאת אומרת קום תתייחס אליי, תאהב אותי..

לדעתי תקבעו לכם שאתם נפגשים X זמן ביום וישנים ביחד וככה תתחילו לבנות חוויות טובות ביחד ומיזה תתקדמו!

את צריכה להפסיק עם "להשפיל" לגמרי.

מוטב תאמרי לו במילים שישים אלייך לב, שזה חשוב לך.  וגם אם כבר קרה - טוב שתסבירי אח"כ שזה כנראה היה "אמצעי" לתשומת הלב.  גבר שמצטברות אצלו חוויות משפילות מאשתו - זה גרוע מאד.  וטוב שהוא פיקח וסבלן.

[אגב, המקרה שלך ושל הכותב שונים לגמרי. ואין להסיק מזה לזה לדעתי]

אבל כנראה שלעולם לא אצליח באמת..

זה מאד קשה להפסיק!

לפעמים מהדיבורים שלי הוא יותר מידיי בשוק שהוא לא מצליח להגיב. אז הוא פשוט שותק וזה עוד יותר מעצבן.

אפשרי ומחויב לשנות,יש דרכים יותר מכבדות לבקש יחס,לכי ליעוץ.

ותדעי שהמצב הזה שהוא "בשוק" מצורת דיבורים (ויתכן שהוא לא ב"שוק" מצורת הדיבור' כפי שאת חושבת, אלא מאד נפגע ולוקח לו זמן להשתחרר מזה) - זה כבר מצב מאד לא טוב.

וזה שאת עוד אומרת ש"זה עוד יותר מעצבן" שהוא שותק - מראה שאת פשוט "לא תופסת" היכן את עם זה... לעשות דבר כזה נורא - שגורם ל"תגובה" כ"כ קשה אצל הזולת, ובמקום לומר "כמה נורא", את חושבת על כך שאותך "עוד יותר מעצבן" שהוא לא מצליח להגיב על עלבונותייך?! רק אַת ואַת?!...

תתפסי את עצמך, זה לגמרי אפשרי. ענין של החלטה, קביעת התנהגויות ודרכי תגובה, גבולות, ותירגול של יישום ההחלטות, בעקביות.

"נחשדת על אשת איש נאסרה על בעלה".

לפסוק הלכה בצורה כזאת.

אל תבוא לפה עם אמירות של "לפי ההלכה" צריך לפרק לבני אדם את החיים!

זה לא מועיל לאף אחד

זה שקר גס ומגעיל- על דעת ההלכה

כל מה שאתה עושה זה לייאש, להרפות ידיים,

להשניא את ההלכה

לפרק בית שיש לו עוד תקווה לקום

אם אתה רוצה לדעת באמת מה ההלכה בנדון-

אתה חייב לדעת המון פרטים על המציאות- שאף אחד מהם אתה לא יודע מהפורום

אתה חייב לדעת המון דברים בהלכה- שרק רבנים מומחים יודעים

ואתה חייב לדעת להסתכל בעיניים לאדם שאתה אומר לו את זה- ולהתקפל מכאב על אמירה כזו חריפה

ואתה לא כל אלו- אז תסתום

(נכתב אמנם בעצבנות גדולה- אך גם בשיקול דעת זהיר)

(אנונימית שכתבה עכשיו-

כדאי לך מאוד מאוד ללכת לייעוץ

שילמדו אותך איך לשבור את המסכה של כוח- כדי לומר לבעלך- אני זקוקה לך, להיות כנה איתו ולא להלחם איתו כדי לקבל יחס)

ולפי מה שכרגע ראיתי שכותב השואל בהמשך, אכן הענין כלל אינו פשוט.

כמובן, אני לא "פוסק" כאן - לא מכיר מספיק לא את המציאות ולא את ההלכה.

 בלי להתייחס להלכה שלא עיינתי בה -

בגלל שהגבת על תגובתי לאשה אחרת (לא לפותח השירשור), ששם אין הענין הזה בכלל, אלא סתם של דיבור לא ראוי מצידה..

והבנתי כאילו על זה אמרת ש"חייבים להתגרש"...  טעות בהבנה, כתוצאה מטעות בשירשור.

גם אם ייתכן שאפשר למצוא איזה רב שמתיר, מה שברור שעל פי התורה לא ראוי לעזור לנישואין כאלו, ואם הקב"ה אומר שזה לא מתאים הוא כנראה יודע יותר מאיתנו, וברור שאם על פי ההלכה זה לא מתאים הרי שכ פעם שנמצאים ביחד זה רק יאמלל את שניכם יותר ויותר.

ולדן אני מסתכל הרבה על התגובות שלך שתמיד משקפות הבנה עמוקה בנפש האדם עם המון פקחות ישרות ובגרות ורצינות, תודה על כל התגובות.

שהבאת אינו מדבר על המציאות כפי שהוצגה כאן.. ואינו אומר שכאן זה כבר "אסור".

אבל הוצגה כאן - וביחוד בהמשך - מציאות כעורה מאד, מצד הנהגתה של האשה. ולא בטוח שאחרי שדברים הגיעו לידי כך - ניתן לומר לגבר: תתייעץ..  קודם כל, לגיטימי שינהג כהבנתו. אם היה מאד רוצה - היה יכול להתחיל לשאול שאלות-חכם ו"שאלות יועץ".

נדמה לך שכל פעם "לא נורא" אבל עלבונות לעיתים נבנים מצטברים וגורמים לעוינות פנימית שכשהיא מתפרצת קשה מאוד להתמודד איתה! את אט-אט ובשיטתיות הורסת את היחסים שלכם. בסלחנות שלך כלפי עצמך וההתנהגות שלך את מביאה על עצמך צרות צרורות.

זה לא "מתימטיקה"....

אם הוא לא היה אורז, באמת, היא גם לא היתה מתקשרת ולא היה קורה כלום..

מה שאת אומרת, זה נכון אחרי שהיא מפנימה שהוא אינו תלוי בה - מה שעד עתה היה נראה לה כנראה הפוך והוזיל את ערכו בעיניה עד כדי שאינו "משען" באמת.

התהליך הזה, מברר לה בהרגשה שהיא צריכה אותו, אחרי שפעל באופן נורמלי ובריא ובכל זאת נשאר עם כל הרצון הטוב לתמוך ולעזור. וגם מברר לעצמו את הדברים.

נקוה שאף אחד לא יזקק לכך..

ברגע שהיא מרגישה שאתה לא תלוי בה, ומצד שני אתה מוכן לעזור לה - חזרתם במידה רבה לנורמליות.

אתה צריך להיו כאן הגבר. במובן החיובי.

לא להיות "סמרטוט", כן להיות נדיב. כשהיא מבקשת, כשהיא תופסת שזה מחייב גם אותה לנאמנות.

אולי יכול להיבנות מתוך החושך הזה אור גדול. בתאני שזה יהיה עקבי: לא מתקפל בפני השפלות, גם לא יורד לרמה הזאת. כן מוכן לקבל "תשובה", להבין את מצבה. לתמוך. תן לה לחזר אחריך.. ותיענה ברצון ובאיפוק.

אני יודע זה קצת מהפך מכל מה שכתבתי
היום (שישי) החלטתי לעזור קצת לאשתי לקחתי אותה מהצהרים ונסעתי להורים שלי
היא טענה שהיא מאוד עיפה תנקה ותלך לנוח
חוץ מזה בשבמת מתחילה לעבוד ב6 בבוקר
הכל היה בסדר עד בערך לפני שעה
אני והבת שלי נרדמהו יחד ואני לפתע התעוררתי עם תחושה מאוד לא טובה
בבטן
האינטואיציה שלי מאוד חזקה ולא טובה בדברים האלה יותר מידי
ראיתי שאשתי שלחה לי הודעה אם אני ישן בערך שעתיים לפני זה וכמובן שישנתי אז לא הגבתי
ברגע שכמתי כתבתי לה ישנתי עם הקטנה
לא היתה תשובה
נסתי עוד המה הודעות
עד שהקטנה קמה לקח בערת חצי שעה להרגיע להאכיל ולהחזיר לישון
פה התעצבנתי כי אשתי אמרה לי במפורש כל דבר דבר איתי אני זמינה
כתבתי לה המון תודה על העזרה
ואפילו ניסיתי לחייג
אך ללא מענה
לקח לה חצי שעה לענות לי
והיא רושמת לא ראיתי תהודעות הכל בסדר
אמרתי שכן
שאלתי איפה היא למה לקח לה המון זמן לענות
היא כותבת שיצאה לתל אביב עם כמה חברים
כמובן שבשלב הזה זה אומר עם גבר זר סביר להניח מנסיון קודם
זה שבר אותי לא אוצה איתה שלום בית
לא רוצה אותה יותר נקודה .
שרשמתי לה שזה לא בסדר שלפחות יהיה לה את האומץ לומר לי שהיא בדייט
ולא לתת לי תחושה של תקווה אפילו מינימלית
היא ענתה לי שהיא לא נותנת לי תקווה היא דואגת ללימודים שלי ולי ויש לנו מינוס משותף שצריך לסגור וכאדם לא מעבר

טוב כך המצב לא יכול חהמשיך
אני כל יום מרגיש חולה בגללה פיזית חולה הכל מתהפך לי
אני כבר לא מכיר את האדם שמולו אני מנסה להתנהל
הוא נראה כמו אשתי אבל מבפנים אדם זר.
אני עדיין צעיר 27
אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לחשוב גם קצת על עצמי
הבת שלי תמיד תשאר הבת שלי וממה שאני רואה הקשר שלי איתה בעקבות כל מה שקרה רק התחזק
אני כתבתי לה שמחר שאני מחזיר את הקטנה נשב כמו בוגרים ונסגור את הפינות הקריטיות התנהלות חשבון בנק נשב על הגט כדי שנעשה אותו כמה שפחות כואב לשנינו
אני לא רוצה לפתוח איתה מלחמה כי בסוף לא תתן לי להתקרב לבת שלי
ובשלב הזה היא כל מה שמעניין אותי


הרגיז אותי שהיא הפכה אותי לבייבי סיטר שלה 

(בשולי הדברים- אל תתרגז שהיא עשתה ממך בייביסיטר- תשמח שהיא נתנה לך זמן איכות על הילדה שלך.)

ההחלטה לשבת ביחד כמו בוגרים לדבר- נכונה

תעשו את זה בשום שכל

לא באמוציות

חשוב ביותר מאוד מאוד!!

תלכו ביחד ליעוץ או גישור

הדברים שיעלו להם מאוד חריפים, מאוד טעונים- יהיה לכם קשה לשמוע אחד את השניה\ אחת את השני

שיחה כזו תהיה קשה לכם. כדי לעשות אותה בצורה מיטבית- אתם צריכים גורם שלישי מקצועי

מצטער מאד לראות שכתבת בשבת. ה' יחזיר את כולנו בתשובה שלמה.

ב. בכל זאת - בגלל חומרת הענין: אני חושב שאתה צודק. צריך רק לוודא שמה שהנחת נכון. אבל אם היא אכן בגדה בך עם גבר זר, זה גועל נפש ושיפלות - יש גבול למה שאתה צריך לקחת על עצמך. תעמוד על קשר חזק עם ביתך, היום זה גם מקובל יותר לרצות שהאיש יהיה שותף כמה שיותר מלא בגידול ילדיו.

תתעודד ותתחזק - אתה כנראה הרבה למעלה ממנה.

שלום לך,

הסיטואציה נשמעת ממש קשה.

כל הכותבים בפורום יכולים להציע עצות שונות אבל אנחנו לא רואים את כל התמונה ולכן הכי חשוב זה ללכת לייעוץ זוגי. אם יש קשיים כלכליים אני בטוחה שיש למי לפנות בתשלום לא גבוה מדי [אולי מקופת החולים/ מכון ינ"ר וכו'].

הייעוץ יבהיר את הכל ויוציא את אשתך מהחלומות ש'בחוץ יותר טוב'. כל שקל שווה בניה של בית

בהצלחה.

תעבוד עליה שאתה מתאה במישהי אחרת אולי זה ינער אותה...

ההתנהגות שלה למטה ממגעילה ומבחילה - ותשתמש בתובנה הזו כדי להשתחרר ממנה ומ"אהבתה" כמה שיותר מהר. בצורה מכובדת ויעילה.

לפי מה שאתה מספר - איננה ראויה לחלוטין ל"אהבתך". אשה מסכנה מבולבלת עם התנהגות מושחתת. כדי לא להתפוצץ - אתה יכול קצת לרחם עליה שהגיעה לכזו שיפלות. יש להניח שגם הענין ה"חדש" אין לו סיכוי להחזיק הרבה.

אכן, היית "עיוור". טוב שנפקחו עיניך. יש לי רושם שזה גם עזר לך להיות יותר "בן אדם", לא תלותי בכל מיני הבלים. חשוב מאד להמשך.

נראה לי שמה שקרה לך זה לא בדיוק שהיית מאוהב לא דוקא בגלל זה

אלא שפשוט כושר השיפוט שלך מתערער כשאתה נמצא בתוך הסיטואציה. זה קורה כשאדם היה לו חבר טוב או קרוב משפחה שפתאום הוא צריך לשנות עליו את כל דעותיו מהקצה לקצה.

למרות שכל העולם אומרים לו שרגשותיו היו מוטעים והנK הוא פושע וכו' הוא לא מסוגל להפנים את זה ללב וקבל את זה.

גם אני עברתי תהליך דומה אמנם במישור אחר לגמרי.

אתה חייב לדעת שכל מי שמסתכל על האשכול הוא מרגיש בדיוק כמו שתיאר ד. בתגובה הקודמת. ומה שאתה מתנהג עכשיו זה בדיוק מה שכל אחד אחר ייעץ לך לעשות.

אמרת שזה סופי מבחינתך, אז תחשוב טוב על ההשלכות:

אשתך תהיה מפורקת!!! אחרי ניתוח, גירושין, קשר שנפלה לתוכו (עושה רושם שהיא לא היתה מעוניינת בו אלא עשתה זאת מתוך קושי נפשי מטורף)

מצב רפואי על הפנים, תת תזונה-

אתה באמת חושב שהיא תצליח לגדל את הילדה ממקום בריא??? תחשוב מה הכי טוב לילדה!

אשתך נשמעת כמו שבר כלי, שמצבה הדרדר כ"כ ואתה לא היית שם לעזור לה,

כמה קריאות זעקת הצילו, וזה רק מהתיאורים שלך ולא שלה...

בא לי לבכות!

זה נקרא לאהוב?

אתה כועס על שבירת כלים כשהיא עברה דברים כ"כ קשים לבד? אין מצב שהייתי הולכת לרופאת נשים בלי שבעלי ידע על כך ויבוא ללוות, ויהיה שם לשמוע את הבשורה הנוראה ולתמוך!! ולהקשיב ולתמוך!! למה הבאת אותה למצב שהיא זקוקה נואשות למישהו זר שיקשיב לה??

ועוד אין לה הורים תומכים, מה???

אולי קריאות המצוקה שלה עברו את הקו האדום כך שא"א להציל את הזוגיות שלכם, אבל תחשוב על העתיד שלך!

תשאל את עצמך איפה טעית וזה ממש לא מסתכם רק בעבודה בלילות וחוסר עזרה עם הילדה.

מצד שני, עצם זה שאחרי טעויות נוראיות של שנים הייתה לך מחשבה לתקן, מראה שבכל זאת נשאר בך ניצוץ של אנושיות, אז בשביל העתיד שלך ושל הילדה, אתה צריך בדחיפות להבין מה כ"כ חמור בהתנהלות שלכם שגרמה למדרון כ"כ חלקלק, איך אתה משנה את עצמך, מה זה חיי נישואים, מתי פונים לייעוץ מקצועי (לא כשמגיעים לתחתית התהום) וכו'.

שב עם מישהו שמבין בדברים כדי לדעת איך לתקן והצליח בהמשך החיים.

בהצלחה לך!

בהצלחה לאשה המסכנה!

בהצלחה לילדה! מתפללת שתזכה לגדול בבית של אהבה, וכשהיא תהיה גדולה, תוכל להתייעץ עם מבוגרים מכילים ואוהבים.

קבלת ההחלטה מבלי ללכת לייעוץ אינה חכמה. הכל רגשי עכשיו אצלך ואצלה. אתם תתחרטו על זה אם לא תגיעו להחלטה ממקום שכלי, כי רגש הכעס יעבור ובדייטים בחיפוש אחר האהבה השנייה תתגעגעו זה לזה. בגידה זה דבר נוראי אבל אפשר לעבוד עליו ולא 'לשבור את הכלים' ולהתגרש. זה הכי קל... תחשוב על זה עוד קצת...כואב הלב עליכם ועל הילדה.

יכול להיות שאת צודקת, ולאשה המסכנה (שלא שמענו את דעתה בכל הסיפור הזה) היה משבר, ולא היתה לה אוזן קשבת, ...

אבל זה לא מצדיק כלום מבחינתה. יש קווים אדומים שלא חוצים. אשה שמוסרת תמונות בעירום חלקי שלה לגבר זר, ונפגשת איתו ללא ידיעת בעלה, ומזמינה אותו לביתה (ומסלקת את בעלה מהבית לצורך כך), עברה כל גבול!!! זה צריך להיות ברור לה ולכל המעורבים בסיפור.

בכל אופן כדאי לכותב לברר עם עצמו איך לבנות זוגיות בריאה בפעם הבאה.

ולך יגאל - שיהיה הרבה בהצלחה, נגעת בלב של כולנו.

בס"ד

זעקות הצילו והוא לא היה שם כדי לעזור לה??

"למה הבאת אותה למצב שהא זקוקה נואשות למישהו זר?"?

"קשר שהיא נפלה לתוכו?"- מה זה נפלה?

גם לאדם הכי חולה בעולם יש בחירה חופשית, כמו ששהיא ידעה לבקש עזרה מגבר זר יכולה הייתה לבקש את זה מבעלה.

להאשים אותו בבחירות ההזויות זאת פשוט אכזריות.

אין שום דבר בעולם שמצדיק בגידה.

אין שום סיבה בעולם שבן אדם יקשור את עצמו לאישדה כזאת לכל חייו.

יש לו ילדה ב"ה. זה לא אומר שמגיע לו להיענש עד סוף חייו עם אישה כזאת.

אני באעמת לא מבינה מאיפה יש לאנשים את העוז לכתוב דברים כאלה,

ולהאשים אדם בצורה הזויה כזאת.

טוב. התחרטתי.

בטח יאכלו אותי פה

רציתי להעיר,

לפי התיאור של 'יגאל', אשתו נכללת בהגדרת חז"ל "משבר כלים בחמתו" 

הוא כותב כך:

אשתי אחרי עוד מריבה מטורפת שעברה לפן דיי אלים מבחינתה של זריקת חפצים עלי ושבירת כלי מטבח והרביצה לי קצת 

שימו לב. מתאים לגמרי להגדרת חז"ל.

חז"ל אומרים על אדם כזה שהוא פטור מן המצוות.

כלומר, חז"ל ירדו לסוף דעתו, שיכולת הבחירה שלו מוגבלת.

ככלל, עם קצת רגישות - שלפעמים איננו מוכנים לחלוק לאדם שממיט אסון על אחרים ועליו, ניתן להבחין שאיננה לחלוטין אחראית למעשיה.

נקודת הבחירה שלה נמוכה יותר משל האדם הממוצע. עד כמה? אינני יודע, אך יש לי כן רחמים כלפי אדם כזה. גם כשהוא שבר כלים, אינני מאשים אותו לגמרי. וכשהוא עושה מעשים נוראים יותר, עדיין אני תופס פרופורציות.

אינני מצדיק ח"ו את מעשיה. אך יש לקחת פרופורציות ופשוט לרחם, כן, על שניהם. על יגאל בגלל הסיוט הנורא שהוא עובר בגללה. ועליה, בגלל מעשיה שמראים חוסר שליטה והרס -  עצמי , ולמשפחתה.

זה לא סותר.

קשה לשים את עצמך במקומו של יגאל, אך כן שווה בדיקת הנושא אצל פסיכולוג, לפני שהורסים כמה נפשות.

יגאל,

אתה עובר תקופה נוראה. אין הרבה מה לומר.

רק לומר לך שכולנו משתתפים וחשים לפחות קצת את כאבך.

וגם לומר לך, שכולנו מחזקים את ידיך.

כרגע אתה הבריא בכל הסיפור.

אם תוכל להבריא את כל המשפחה, ע"י ייעוץ וטיפול למי שזקוק, אין לך אושר גדול מזה!!! לפום צערא אגרא.

אך עדיין, שמור על נפשך,

זכור שחייך קודמים. אסור לך לשלם באושרך ושלימות נפשך. 

בתקווה ואמונה שיבואו ימים טובים יותר.

וכמו שציינת, יפה, בסוף. יש דברים שלא יכולים "להשלים" איתם ולהמשיך, הגם שאדם לכשלעצמו יכול תמיד לחזור בתשובה, באופן אישי.

גם אינני בטוח שזה מתחיל אצלה רק מ"מְשַבֵּר בחמתו", יש כאן כנראה גם עולם ערכי מעוות מאד עוד מקודם.

וכל אשה, "בחמתה", יודעת שיש גבולות מסויימים, קריטיים.

וגם אינני בטוח שאכן מותר "לנסות" אחרי מה שכנראה כבר היה כאן.

בכל מקרה, גם אם תחזור, חייבים יעוץ כדי לבנות נכון את הבית.

בס"ד

ברור ומובן שאין מקום טוב ומתוקן בנפש כמו המקום שמסוגל לסלוח.

אף אחד פה לא יאמר לך תשמור טינה לנצח, תיקום ותיטור וכ'.

השאלה מהי משמעות הסליחה הזאת.

נאמרו פה דברים על רחמים, ורגישות וכ'.

אפשר ונכון לרחם ולסלוח, אבל אם זה אומר להציב את עצמך שוב במצב פגיע-

לא מדובר על סליחה.

מדובר על קריאה נכונה של המציאות.

אתה באמת חושב שפרפרים שחזרו לה לבטן זה בסיס לשלום בית?

ואם מחר הם שוב יעופו, או יפרפרו להם כלפי מישהו אחר?

אין עניין בכעס, טינה וכ', אבל חייבים להתסכל על המציאות כמו שהיא.

על האישה שניצבת מולך כמו שהיא.

לעיתים כדי לראות את הדברים האלו בצורה נכונה חייבים מישהו מבחוץ.

מישהו שיכיר את שניכם, ויוכל לראות את המציאות מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.

הדבר הכי טוב שתוכל לעשות למענך ולמען כל הנוגעים בדבר זה לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה רבה.

שמחים לראות שהפורום הזה עוזר לך בכללי אבל זה פשוט לחטוא לאמת להשאיר את מה שאתה/ אתם עוברים רק ברמת הפורום הזה. יש אנשים שלמדו את הנושאים האלו לעומק וברצינות וכדאי מאוד שתתייעצו איתם ( גם אם זה רק אתה בנפרד ואנחנו מכירים זוגות שרק צד אחד הולך ועדיין זה עוזר וממזער נזקים) גם אם זה יעלה כסף!!! זה באמת חשוב לעתיד שלך/ שלכם!!! 

שיהיה בהצלחה!!!

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...