לק"י

אני לומדת לאט לרא להיות יותר אסרטיבית.

הבעסה שלפעמים אני כבר מרגישה כמו שוטרת, ואז אני רצינית מידי ולא מחייכת..

וחבל לי..

אם יש למישו רעיונות אני גם אשמח..

• להגדיר לך מספר כללים החשובים לך שאותם אתה רוצה לדרוש מתלמידיך.

להיות עקבי בהם! עקבי!

• לא לאיים במשהו שלא תבצע אותו!

• לממלא מקום או משהו כזה - אם אתה מאמין שתקבל גיבוי - להראות את זה לתלמידים.

(לדוגמה, פעם אחת לאיים בחתימה מהמנהל, ושהמנהל יגבה אותך.)

• הסתובבות בכיתה, ולא עמידה מאחורי השולחן, מגבירה את השליטה שלך בכיתה.

• לא להיראות לחוץ כאשר יש רעש.

• היצמדות לכללי בית הספר יתר על המידה מראה על חוסר ביטחון, לכן יש לעשות זאת בחכמה.

• לא להתווכח עם תלמיד.

זה מה שעולה לי כרגע...

הצלחות!!!

*הדברים נכתבו בלשון זכר מפאת הנוחות, אך מופנים לבנים ובנות כאחד.

ו.. לגוון.. לגוון את ההוראה..

כדאי אפילו להביא משחקים.. 

ואפשר גם כרטיסיות עיצוב התנהגות...

להכין כרטיסיה אישית לכל תלמיד עם קטגוריות שהם נדרשים לעמוד בהם.

דוגמאות שאני שמתי:

הגעתי בזמן לכיתה,

דיברתי בכבוד לצוות ולחברות

ביצעתי את הוראות המורה

פתרתי עם חברה.

בסוף כל שיעור מנקבים במקומות המתאימים(תיקחי מנקב יחודי ולא מנקב עגול רגיל,, שלא יזייפו..)

שהכרטיסיה מלאה מקבלים פרס..

האם זה עובד?

למען האמת באופן חלקי בלבד....

בס"ד

עם כל הכבוד היום למורים אנו צריכים לדבר אל התלמידים בשעת השיעור כמורה ולא כחבר,

שזה כבר עושה רושם לרצינות הלימודים ולכבוד התלמידים למורים אבל....

לאחר השיעור אנו צריכים לשנות את פרצופינו להתנהג אליהם וכל אחד אינדיבידואלי בגובה העיניים

יש תלמידים שיש להם בעיות מאוד מאוד קשות בביתיהם וזה משפיע על התנהגותם, אנו צריכים

לדובב אותם להראות להם שאנו אחרת ממה שהם  רואים אותנו בכיתה עד כדי כך להמזין אותם לביתנו

תלמיד אחד או שניים, מידי פעם ואז תראו איזה תוצאות של לימודים ומבחנים יהיו בכיתתכם

ב ה צ ל ח ה!!!!!

לומר פעם-פעמיים את הבקשה : שב, שקט וכו' ולא לחזור המון פעמים ואם התלמיד לא מקשיב להיות תקיפים ולומר: שמעת אותי?

הרב נריה אמר שלכל מחנך צריך שיהיו שתי אהבות ושלוש אמונות:

אהבה לחניכיו, ואהבה למקצוע,אמונה בכוחותיו כמחנך, אמונה בערכים שמבקש להקנות לחניכיו,ואמונה בחניכים כי יספגו את מה שמשקיע בהם.

כמורה מזה זמן, אני רואה שזה ממש מדויק- וכתוצאה מזה יש את המשמעת בכיתה. כשאני לא אוהבת את הכיתה/את החומר שאני מלמדת /את עצמי... זה לא הולך. וכשאני באה עם אמון בעצמי, בכיתה (הכי חשוב!) שהם באמת רוצים לשמוע אותי ושיש לי מה לתת להם- הכל זורם הרבה יותר (עצם ההרגשה ש: יש לי זהב ביד ומי שלא בא מפסיד- נותנת הרבה יותר ביטחון בכיתה- אני לא צריכה שיעשו לי טובה וישתקו- להפך. 

קיצר- באמת זה יותר ארוך ומפורט מזה אבל אני צריכה לעוף.

קודם כל חשוב שהתלמידים ירגישו שלמורה באמת אכפת מהם.

בקשר לתיכון - יש לי שיטה שעובדת לא רע. קודם כל השיעור הראשון בו נפגשים עם הכיתה צריך להיות סמכותי מאוד. פירוט הכללים במבט רציני מאוד. ללא חיוך כמעט........

לאחר מכן, יש לי כלל אני מזהירה במשך השיעור פעמיים, בפעם השלישית נרשמת הפרעה שמטופלת מיד! עם הורים, רכזת שכבה, פעם אפילו באמצע שיעור תלמיד אחד הגזים יותר מידי באמצע השיעור קראתי למנהלת שכבה שטיפלה בו. זה עשה רושם עליו ועל שאר הכיתה.

ודווקא מהנוקשות, לאט  לאט יורדים לנחת לחיוכים לליטופים אבל אף פעם לא מניחים לכללים. אם תעשה להפך, תתחיל רך ואז תתקשח זה לא יעבוד לך בכלל. גם את זה ניסיתי.

שימשתי מורה במשך שנה נפלאה אחת בכיתה חילונית מעורבת של בנים ובנות ואפילו מעט ערבים..בעיירת מצוקה.

סוג של התנדבות.

המחכנת הקבועה ניסתה בתחילת השנה לתת לי כל מיני מדבקות ופרסים כדי לנהל סדר בכיתה,

ואני מתוך אמונה תמימה סרבתי בתוקף.

היא והמנהלת פשוט עמדו בהלם מוחלט, כאשר הן צפו וראו שהתלמידים התנהגו ללא דופי.

זאת למרות 0 הכשרה שעברתי בתחום (חוץ מלהיות תלמיד בעצמי )

אז מה הסוד? נוכחות. אסרטיביות, ושוב נוכחות.

השיטה היתה נוכחות חזקה ויציבה, אסרטיביות, והענקת עצמאות ומרווח פעולה יחד עם הדגשת גבולות מאוד ברורים. תתפלאו עד כמה אפילו המופרעים ביותר בכיתה מבינים זאת היטב,

ואף מרוצים מכך. זה חשוב להם.

כל השאר תפאורה.

כמורה עם ניסיון, אני חושבת שמה שחשוב זה מה אנחנו רוצים מעצמנו קודם כל. האם אני יודע מה אני מלמד היטב? האם אני מודע למה התוצאות שאני רוצה שהכתה תצא אתן? עד כמה אני מוכן להתגמש?

היו שנים שהיו לי כתות מאד קשות, שכאשר עמדתי לפני דלת הכניסה לקחתי נשימה של אוויר, הבהרתי לעצמי מי הסמכות פה, אני ולא הילדים!, ואז נכנסתי. אני חושבת שהילדים ראו עלי שאני בטוחה בעצמי, ולא אתן שישחקו אתי.

מצד שני, וזה לא פחות חשוב, אם אתה לא אוהב את הילדים אין לך מה לעשות שם בכתה. לאהוב, לאהוב, ושוב לאהוב. ואם יש אחד שמפריע, לחשוב עליו כל הזמן ולנסות לתכנן כל הזמן כיצד לעזור לו. עצם ההשקעה בו, גורמת בסופו של דבר לילד לא להשאר אדיש. וגם גורמת לנו להיות יותר אכפתים למצבו. חייבים בשעת ההפסקות לדבר אתם בגובה העיניים, להיות אתם במצוקות שלהם, ואפילו להבין בשטויות שלהם. הילדים יודעים להעריך מורה שאכפת לו!

בהצלחה

היום אני מצטערת שלא מספיק שיתפתי את ההורים של התלמידים בקשר לבנם. שמתי לב בחדר מורים שהמורים שמתקשרים להורים אז מהמורים האלו התלמידים פוחדים ויותר ממושמעים

להכנס לכיתה עם פרצוץ קשוח ולא צוחק!!

ו- או לעמוד ליד הדלת ולחכות.

או לשבת במקום, לפתוח יומן ולרשום.. לא משנה מה. ולא משנה שלא מכירים את התלמידים..

לכיתות שמתאים.

לעשות על הלוח רשימה של ראוי לשבח ורשימה של קשה להתגבר

ולהתחיל לרשום ילדים..

יש לי עוד תובנות ועצות לילדים חנ"מ.. 

גם אני מהתחום, ויש בזה הרבה מרכיבים.

קודם כל,  לחזק את עצמי בלי כל קשר. ממש לעמוד מול המראה בבית ולהבהיר לעצמי שזו אני, וזה תפקידי- אני בתפקיד המורה בכיתה הזו, וזו זכות ואחריות וסמכות וליצור לעצמי ממש עמידה של מורה, מורת דרך. החיזוק החיובי הזה, מילים שאומר לעצמי- פשוט מחזקות מבפנים. ובע"ה גם ברגעי האמת זה עוזר שלא להתבלבל במעמדי בכיתה גם במצב קצת מבולגן.

שנית, התחושה שלי היתה שברגע שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי, ומתלמידי, עם שיעור מאורגן אז הכל הולך הרבה יותר טוב. חלוקת תפקידים בסיסית- אני המורה, אתם התלמידים, שיעור מסודר (כל סוג שיעור), וכל אחד יודע את תפקידו, עד כמה שניתן.

דבר שני כמובן- הכללים. להבהיר לעצמי כמה כללים שעליהם אני עומדת ללא פשרות, ולעמוד בהם. וזה צריך הרבה אימון. וגבולות ברורים. וכן- כשאחזק את המשמעת של עצמי בכלל בחיים, זה מקל יותר להציב גבולות גם בכיתה. אפילו חיזוק של כלל אחד קטן אצלי- עושה פלאות.

ושלישי ועיקרי- לאהוב את התלמידים. ממש לרצות בטובתם, להתבונן עליהם בעין טובה ומיטיבה. ולדעת- שאם אני אוהבת אותם, אז דווקא לא ארשה התנהגות לא ראויה, כי זה לא ראוי להם. פשוט כך. "את אשר יאהב יוכיח.." ובעיבוד שלי- יוכיח לו שהוא הרבה יותר מהתנהגות ירודה שהתנהג בה..

וכל מה שאמרתי- בע"ה שיגיע בעיקר לאזני וליבי..ונרויח מזה יחד

ותודה גדולה לפותח/ת השרשור

בס"ד

לקבוע בהדרגה מס' חוקים מצומצם, אבל עקרוני. לפחות בהתחלה להתעקש על קיומם בנחת ולא לשדר לחץ. טעות של מורים חדשים- לחפש עונש לכל הפרת חוק, די בהערה ותזכורת. עד שהחוקים נהפכים להרגל ברור.

כמו לדוגמא: 1.הכיתה עומדת במקום כשהמורה נכנסת, יושבים רק כאשר שולחנות מסודרים ועליהם הציוד הדרוש לשיעור בלבד.  2. המורה בודקת ש"ב לפי סדר השמות ביומן ומסמנת . (נראה כבזבוז זמן, אבל מועיל מאוד לרצינות ולשקט בכיתה).

3. להתחיל מיד בשיעור - כתיבת הנושא של השיעור על הלוח.

חשוב מאוד : לא לתת להפרעות לנהל את השיעור. לבוא עם שדר פנימי ברור - אני באתי ללמד.

ב. כניסה לכיתה בערנות-לקראת-למידה, בפנים מאירות. יחס אל הילדים לא בחנופה ולא בקשיחות. ברצינות, בהערכה, בחביבות, עניינית. כלבני אדם..  מתוך כבוד ואהבה שבלב, קירבה פנימית ואמון.  צריך לשאוף להגיע למצב, שילד ירגיש לא-נעים להתנהג בצורה "מוגזמת" כשהמורה מעיף לכיוונו מבט. בגלל הקשר הנורלמי שביניהם. זה בא עם הזמן, כשיש קשר.

ג. להציג (לפעמים אחרי התענינות קצרה בשלום הילדים - הכל לפי הענין) בהתחלה את נושא השיעור. אם אפשר - גם את הכיוון הכללי של מהלכו, ובאופן שמעורר סקרנות אינטקטואלית/רגשית בסיסית. שילד ידע לקראת מה הוא הולך.  בנושאים מסויימים ובגילאים מסויימים - ניתן לפעמים לפתוח עם סיפור קצרצר, שמתוכו נכנסים לנושא.

ד. שיעור מגוון מבחינת ההרכב: הסברת דברים, שיתוף הילדים (לבנות לעיתים ממש מתוך תשובותיהם, כך הם יותר שותפים), סיכומי ביניים, סיפורים, מטלות בכתב. כשיש גיוון במבנה - פחות משתעממים. כשלא משתעממים - פחות מפריעים. ככלל, - כשמענין, יש פחות בעיות משמעת (ו"מענין" - זה לא דווקא "משחקים-שטחיים" כפי שטועים לפעמים. זה יותר האתגר לעיתים, לכל אחד כרמתו).

ה. פידבק חיובי ומאיר, קצר משבח ומעודד, לתשובות ואמירות טובות. זה אמיתי - וגם יוצר יותר אוירה של השתתפות מרצון. צריך לשים לב שלא יהפבו "תלותיים" בשבח, אלא יותר בכיוון של עידוד החיוב.

ו. סיכומי ביניים. ולהגיד לילדים: כעת נסכם בקצרה מה שאמרנו; מי שלא הבין או שמע משהו - יש לו הזדמנות להשלים. זה "שולה" ילדים שלא מבינים מה הולך ומחפשים ענין..

ז. שימת לב לילדים עם בעיות מיוחדות -רגשיות, ריכוז וכד' (שלעיתים "הופכים" את כל הכיתה), ולסכם איתם דברים בזמנים אחרים. עם אחד לברר מה קשה ולהציע שניתן פרס אם יצליח לעמוד במשהו שמסכמים. לשני להציע שנשלח תזכורת מוסכמת ע"י רמיזה בתוך השיעור. לשלישי להציע שיצייר את הנושא שלומדים וכד'.  עצם הקשר האישי - עושה משהו, וגם עוזר מול בעיות אמיתיות.

ח. להציג מתחילת השנה כללים בסיסיים. לדוגמה: לא מדברים בלי רשות, לא מתעסקים בדברים אחרים ללא אישור, משתתפים בהצבעה. ולהסביר אותם. לא כ"גזרות". לדוגמה: הצבעה זה לא "קדוש", אבל אם כולם מדברים ביחד - אנחנו לא מצליחים לשמוע אחד את השני; זה לא מכבד את מי שמדבר (כל אחד רוצה שיקשיבו לו), אי אפשר להבין מה הוא רוצה, להתייחס. לכן - בהצבעה. וכיו"ב.  ולהזכיר את הכללים בתחילת שיעור - עד שזוכרים ומתרגלים.

ט. פרסי עידוד אפשר להציע. מדבקות וכד'. ופרס אחת לכמה מדבקות. חשוב במקרה כזה להדגיש לילדים: זה כדי לעודד, לעזור להצליח בהתנהגות שהסברנו. ה"פרס הגדול" הוא בזה שמתרגלים ללמוד בנחת, לאוירה טובה, זה נשאר מבפנים. כשאומרים את זה באמת - ילד גם מאמין לכך.

ככלל, שילוב של קירבה פנימית והערכה, עם יכולת למשמעת טבעית, מתוך הבנה שכך לגיטימי ונכון.

היי ..

 שקראתי תשירשור הזה .. על הרבה דברים פה אמרתי לעצמי: וואלה, אני עושה אותם... וחלק גם אמרתי: וואלה, אנסה אותם..

אחרי שבוע חופש,, חזרתי היום לכיתה.. 

והיה ממש בעיות משמעת!! התלמידות משגעות אותי!!!

אני ממש אוהבת אותן,, וגם הן אוהבות אותי..

וכשהן רוצות הן משתדלות ומבינות..

זה מתסכל..

ובסוף השיעור חשבתי:

יאללה, למה כל החיים להיאבק עם ילדים בכיתה?(גם אתם מרגישים שזה כמו מאבק??)

למה? איזה מין מקצוע זה ש"הלקוח" לא רוצה את מה שאתה נותן לו?

איזה מקצוע מוזר..

חשוב חשוב..

אבל זה כמו מאבק..

מה אתם חושבים?

אני חשבתי: יאללה, לפרוש.. לעבור לתואר שני.. פיתרון ככ פשוט..

אבל זה חבל..

מי את רוצה שתְלַמֵד?  כזאת שהן לא אוהבות אותה?..

לטווח ארוך - מה שיזכרו זה את האישיות של המורה האוהבת, המאמינה, המקרבת.

וזה הלימוד הכי גדול - את הן תרצינה לחקות.

בתור מורה למוסיקה, זה ענין שהייתי צריכה ועדין צריכה לעבוד עליו באנטנסיביות.

הרי המקום שהכי מזמין השתוללות זה שיעור מוסיקה.

מלמדים אותנו, המורים למוסיקה, שאם נהיה משוכנעים במה שאנחנו עושים ונאהב את זה, נשדר את זה לתלמידים ואז הם ילמדו בשיעורים כמו שצריך.

ואני רואה עם הזמן כמה זה נכון. זה ממש עמדה נפשית כזאת של ביטחון במה שאני עושה. התלמידים קולטים את זה ו"מתיישרים".

אני חושבת שזה פשוט נבנה עם הזמן הצלחה מובילה לביטחון שמוביל לעוד הצלחה. משהו כזה.

אם יש לך טיפה חוש למשחק אז שילוב של סיפורים מהחיים והעברת הנושא לימינו עם מילים של החבר'ה זה ממש נותן חשק להקשיב וללמוד

לדוגמא: אם את מורה לתורה ואת מלמדת על מישהו שלא רצה לתת בררה לשכנו כי היא תחזור מלוכלכת, אז תגימי שהיום למשל בדיוק כשסיימתי לשטוף את הבית התקשרה שכנה לבקש אותו לשבת ו"מה זה לא בא לי לשטוף אותו במוצ'ש שוב"..., רגשות, מחשבות,...

בהצלחה!

נ.ב.

בסוף את המורות שהכי משקיעות גם אם לא מקשיבים להן אוהבים אותן...

בדיוק ראיתי סרט על מורה לכינור בהארלם.

עם מריל סטריפ.

הקטעים שראיתי היו נקיים. מלל- היא היתה ביקורתית.

חפשי את זה אם בא לך לראות.

לא זוכרת את שם הסרט.

החלטתי ללכת להוראת מוסיקה!

הוא אכן סרט מדהים ואגב- אני משתמשת בחלק מהשיטות שלה בכיתה.

תודה.