"שהכל נהיה ורוד".

עמדתי ליד שער החצר שלנו, ניגש אלי הילד של השכנים ושאל: "למה יש לכם שתי דלתים?" (במקום דלתות, יש לנו גם יציאה לחצר)

עניתי לו: "אחת להיכנס ואחת לצאת..."

הוא חשב רגע או שניים בכובד ראש, ואז הנהן והלך.

היה לי רב בישיבה עם בעיות שמיעה.

היו לו שני זוגות משקפיים.

אחד לנהיגה - בלי מכשירי שמיעה (הרעש היה משגע אותו),

ואחד לישיבה - עם מכשירי שמיעה על הידיות.

יום אחד הגיע אלינו שבו"ש סקרן,

ושאל את הרב:

'הרב, למה יש לך שני משקפיים?'

והרב ענה לו:

'אחד בשביל לראות ואחד בשביל לשמוע....'

השבו"ש (שלא הבין את התשובה) צחק צחוק גדול ומביך

(איך הוא יכול לנהוג בלי לשמוע? את המנוע, את התנועה...)

רק (קצת) קשה שמיעה.

אפילו על אופנועים (וז-ה נראה לי מטורף!   וצריך להאסר ע"י החוק.)

לק"י

אם יש לי נכדה..

לק"י

יותר מהגיל שלהן..

אני מניחה, שהם למדו בגן על המשפחה או משו..

שאלה את חברה לשירות ואותי אם אנחנו אחיות.
לאחר שקיבלה תושבה שלילית,
היא שאלה את חברתי- אז את אמא שלה?! (היא גבוהה ממני.אבל קטנה ממני בגיל) 

"את אמא?"- לא.

"את התחתנת?"- לא.

"את ילדה?"- לא.

"אז מה את?"....

אני, אני עוד רגע נותנת לכם כאפה!!

אבל לא אמרתי להם את זה בסוף.. בכל זאת הגננת..

אבל יש לי את עצמי () ואחי:

אני:

•  "אמא, תקשרי לי את המחושים של השמלה" (שני החוטים שנקשרים מאחור מסביב למותניים)
• "אמא, אתמול בלילה היתה צפירה (יום הזכרון) זה בסדר שעמדתי דום בשכיבה כי כבר הייתי במיטה?"

אחי:

• "אמא, אני עצוב כי את ארגזנית עלי"
• "של מי הבובה הזאת"? (מציץ על תינוקת ישנה בעגלה)
• "מה זה הכלוב הזה?" (מעלית)

ועד רבים רבים

גם לי יש המון כאלו.. אמא שלי אפילו רשמה פעם במחברת..

כשאחי נולד (אני בכור) הייתי בן שנתיים וחצי בערך.. ובאוטובוס עברתי אצל כל הנוסעים וסיפרתי להם שנולד לי אח.

אבל ברגע שראיתי אותו בפעם הראשונה בבית חולים הכנסתי לו סטירה משום מה...

מאז מאזן האימה נשמר ב"ה.

(לא לגמרי סיימה ללמוד לדבר, אבל מנסה להביע תסכול מזה שאחיה אכל לה את העוגיות/לקח לה משהו.)

לק"י

קרובת משפחה שלי בת כמעט 5 החליטה להדגים לי מה יקרה ביומולדת שלה בגן.

היא שמה בלונים על איזו שמיכונת (כאילו שזה המצנח של הגן..) ורצתה שאני אנער אותה.

אז הזזתי אותה קלות..

היא החליטה שזה לא מספיק והדגימה לי.

ואז קיבלתי ממנה נזיפה חמורה: "את לא מקשיבה לכללים"..

אמא! בת בקושי חמש וכבר לוקחת אחריות על הגדולים ממנה..

היא גם שמעה את ההורים שלה מדברים על העוזרת שצריכה לבוא.

אז היא אומרת לאמא שלה: "אמא, שכחת שאני העוזרת שלך? כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שתגידי לי מה לעשות??"

אחיין שלי יושב על הרצפה ואומר לכולם "good morning, hwo are you?"

הצוציק בן השנה וחצי דובר אנגלית.

זה ממיס. 

שאחי היה קטן (שנתיים)

הוא היה חולה עם חום והיה צריך לתת לו נר (אקמולי),

אחרי בכי, הסברים, תחנונים והבטחות:

הוא: "אמא, אני מסכים אבל אל תדליקי אותו, בסדר?"

ילד(בן 4 בערך..):לא.

האבא:הנשמה שקופה..

הילד: אז למה לא עושים אותה בצבע לבן?!

בס"ד

נסיכי

הוא בא לאמא שלו וביקש נעליים חדשות 

אז אחותי אמרה לו שלא צריך כי עכשיו קנינו לך ואתה לא צריך חדשות

אז הוא אומר לה אבל הם לוחצות לי !

אז אחותי אמרה לו תראה לי ..

אז הוא אמר תמדדי אותם אפילו ותראי שהן לוחצות

שאל את אמא שלו

אם החלב שהיא מניקה איתו את התינוקת

כשר...

בס"ד

אחותי: אוריאל צא מהמקלחת .

אוריאל :לא רוצָה !

אחותי: נו צא..

אוריאל :כמה פעמים אני צריך להסביר לך שאני לא רוצָה

זה חונק.

שהוא אומר לא רוצָה במקום לא רוצֵה

אבא שלי הסביר משהו על בני חורין,

אז אחיין שלי בן 5 מתערב:

"נכון, גם פרעה היה בן-חור,

כל הבני-חורין במצריים מתו במכת בני-חורות"...

ואחיין אחר בן 3 בכה כשלקחו את בקערה מהשולחן (לפני מה נשתנה)...

חשב שהכל נגמר באמת.. מסכן....

באיזה ביקור בצרפת, אחי הקטן המציא לנו חידות שנונות... כמו: "אדם כחול ירוק, מה בחרתי?"

או: "איש אחד הלך ברחוב, הוא היה ספורטי (כלשונו), לאן הוא הלך?" (תשובה: למגרש כדורגל...)

ואז הוא גם המציא בדיחה ארוכה וסבוכה... על אדם שראה גנבים בתוך בית והתקשר למשטרה וגילה בסוף שזה הוא בעצם כי הוא מול מראה.......

"ובמקלי עברתי את הירדן, עתה הייתי שני מחנות.

חצילי גינה, חצילי גינה..."

בעזהי"ת

כשהוא היה בן שנתיים [!!] עבדו עליו שיש מפלצת חושך והוא פחד ללכת לישון, והיה שבת..

אז ניסיתי להרגיע אותו, אמרתי לו שיש מפלצת אור והיא תשמור עליו.

הקטין מנגב עיניו בתקווה, ואומר במילים האלה:

"אה, מפלצת אור זה כמו היצר הטוב ומפלצת חושך זה כמו היצר הרע?.." 

וכשאני, בהלם, מהנהנת, הוא ממשיך, עם רקיעה ברגלים להמחשת דברים:

"עוד יבוא יום, והיצר הטוב ינצח [רקיעה] את היצר הרע. ואז, ייבנה בית המקדש."

ואז הוא פצח בתיאור בניין בית המקדש.. אני טוענת שזאת הייתה נבואה

ופעם לקחתי אותו לגן, אז הוא עושה לי

'אני לא יכול להסתכל ככה, השמש כל הזמן שמה את הקרניים שלה בעיניים שלי!!'

ובנדוד שלי ההרהמורניק ששאלו אותו מי יגזור לו את התלתל הראשון אמר 'הרב טאו רבינו!'

בנדוד שלי עבד עלי שהבסליסק (מהארי פוטר)  יבוא ויוכל אותי בחושך...

כשהייתי קטנה (עד כיתה ה' בערך - לא כזה קטנה, אבל ניחה...) חשבתי שאומרים באשת חייל  "והטלית על כולנה" כמו טלית של אבא...

ואחותי חשבה שאומרים "המחזיר נשמות לגברים מתים"...

יש משפט של חז"ל שמתאים לך עכשיו: קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים   אהמ אהמ צצצעירה

בעזהי"ת

אז תדמיין לעצמך שבשירשור על אחייך הקטנים בפורום שאתה הקטין ביותר בחבורה, אחיך הקטן מגיב פתע פתאום.

מה היית אומר אז?! אה?! אה?!?!?!

בעזהי"ת

חיפש תחפושת.

רצה הרצי"ה, לא מצא;

לקח מדים וזקן לבן ויתחפש לרב גורן.

"למדת מספיק למבחנים במשך ה25 שנים האחרונות, אמא,

צריך לגמול אותך מהנוהג הזה

זה שחשבת היום ללמוד למבחן- אז אני אומר ש--

ללללללללללללללא ללללללללללא לללללללללללא "

הצלחתי לעבוד עליו!

יצראנו לטיול קצר- נרדם הבנאדם, והנה אני בורחת מהמחשב!

מי שרואה אותי פה שיגיד לי קישטה!

החליט שלא מתאים לו ללכת לישון, אז הוא קרא לאמא מהמטה:

"אמא! בואי הנה עכשיו!" (עוד לא בן שנתיים)

"קצין, בוא לפה!!"

"אני המפקד!!"  (היא באמת המפקדת של הבית)

ושכחתי תוספת היא הולכת זקוף ומצדיעה...

הילדה חיה בצבא.. מעניין למה?! 

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?