אבל אצטרך לבדוק טוב האם:

1. היא באמת התפנתה רגשית

2. היא מנסה להשוות אותי לבחור הקודם

וכו'

אשמח גם לשמוע למה הוא הופסק,

לא כחטטנות

אלא לצורך לימוד והכרתה טוב יותר

זה שהיא היתה בקשר רציני

לא אומר עליה שום דבר רע (בד"כ)

למלא אנשים יש קשר רציני (לפחות אחד) עם אחר לפני שהם מתחתנים. 

או שזה עניין איך מגדירים קשר רציני..?

אם את מתכוונת לאחד שביטל אירוסין אז אני מבינה... (למרות שגם זה לדעתי לא צריך לפסול ישירות אלא פשוט לברר יותר).

אבל קשר רציני- כלומר יצאו זמן ממושך, ובסוף החליטו שלא מתאים- זה דבר שממש ממש יכול לקרות לכל אחד.

שאלתי אם אתם הייתם מוכנים לצאת עם בחור\ה שעברה קשר רציני,וזה יכול להיות ב2 מצבים:

1- הקשר היה אינטנסיבי{מבחינה פיזית}

2-שזה היה "עד הסוף"

ויש לציין שהבחור\ה מתחרטים על כך ...ובכלל איך להתייחס לזה.....

{אני חייב לציין שזה לא קל כל כך ולכתוב שאלה..ולפעמים אנחנו לא יודעים במי אנחנו פוגעים. ולכן כולנו{ואני כמובן}צריכים להזהר בזה}

אם זה מובן מהשאלה, אז דווקא מי שזה קשור אליו מבין יותר בקלות

את הרמז מכל אדם ממוצע...

השאלה כשלעצמה לגיטימית...

אז תלוי אם הוא חזר לעצמו ומצטער והכל אז אין סיבה שלא

אם רואים שהוא מתחיל להשוות ולא יצא מזה לגמרי אז לברוח כמו מאש!

שאלה חשובה לכשעצמה...

זה מאוד תלוי איפה הוא/ היא מונחים כרגע...

אם זה עדיין חלק מהחיים שלהם זה מצריך בירור..

אבל אם הוא/היא עשו בירור עמוק עם עצמם ותהליך של תשובה יש מקום לקבל..

(שוב, הכל בזהירות ורגישות)

הבנתי שזו כנראה הכוונה.

וזו נקודה לשבחם של האנשים פה שלא "הבינו".

והניסוח "קשר רציני" אינו שייך כלל. זה הדבר הכי לא רציני..  בלי להתייחס לעצם השאלה.

מה זאת אומרת קשר אינטנסיבי מבחינה פיזית- שלא שמרו נגיעה??

אם זה כך הייתי משערת שהכותב/ת פשוט יכתוב את זה במפורש אבל הוא לא... אז למה בדיוק הכוונה?

מה שאני הבנתי בהתחלה- קשר רציני זה פשוט קשר שהיה רציני. ובאמת לא ברור לי מה הבעיה שיכולה להיות בזה...

וטוב שזה כך.

וזה נורמלי.

[כנראה שלא היה נוח לו לכתוב "מפורש"]

אגב: לגבי קשר רציני שהוא באמת רציני - חושבני שזה תלוי: אם הכוונה לבירור רציני לצורך נישואין - אז זה דרכו של עולם.

אם היה יחס עמוק עם מישהו - לא צריך לעשות מזה "אידיאל" ו"מוסיף ניסיון" וכד'...  הטוב ביותר כמובן, זה שפשוט הקשר העמוק - הוא עם מי שנישאים לו. אם לוקח זמן ומתברר שלא, אז מתגברים ועוברים הלאה..

שלבחור שאני יוצאת איתו היתה מישהי רצינית.

אז היא שאלה בן כמה הוא, וכשאמרתי לה היא ענתה שאם לא היה לו קשר רציני עד עכשיו זה היה מטריד.

בקיצור, מגיל מסויים כבר השאלה נהיית לא רלוונטית עד הפוכה.

אם בגיל 29 לבחור או בחורה לא היה אף קשר משמעותי, זה לא מעלה בך תהיות?

מבחינה מנטלית לקשר עמוק.

כמובן שהייתי משתדל לעקוב עד כמה אני מצליח לתפוס מקום בלבה.

זוהי שאלה טובה, שגם אני התלבטתי בה. אני מבין שהשאלה היא לא מצד העבירה שבדבר, כי אז לא היית שואל דווקא על זה...

אני מניח שמה שמפריע זה ש'הקסם הראשוני' כבר פג אצלה, ואתה חושש שזה ישפיע על יכולתה ליצור איתך קשר אמיתי. אולי אפילו שה'ראשון' יושב לה בראש עדיין, גם תוך כדי הקשר איתך...

אני לא יכול לומר שאין כלום בחששות האלה, אבל אני מאמין שזה דבר שאפשר להתגבר עליו. אולי ההקשר בו עלתה ההתלבטות אצלי תמחיש את זה: הוצעה לי בחורה שחזרה בתשובה בגיל 20. הנחתי שכחילוניה היא הספיקה להיות בקשר פיזי עם בנים, מה שקורה מאד מוקדם אצלם. אז תחשוב על זה כך: כמעט כל החוזרות בתשובה מגיל מסוים (כמדומני בסביבות 16) היו בקשר כזה. האם הזוגיות של חוזרות בתשובה מושפע מכך בצורה משמעותית? אין לי תשובה חד משמעית, אבל מציאותית ישנן לא מעט זוגות כאלה שחיים באושר. כך שניתן לפחות להוריד את מפלס החרדה. ובכלל, צריך לשים לב שאולי לנו זה נשמע מזעזע, אבל בעולם סביבנו זה מאד מקובל. לא שזה טוב כמובן, אבל גם אצל חילונים לרוב נוצרת זוגיות טובה, כך שלא ברור שצריך להיבהל מזה כל כך בהקשר הזה.

מקווה שעזרתי, ובהצלחה!

צריך ללכת לפי מה שחושבים ש"בעולם שמסביבנו מקובל" ר"ל. זה לא הופך את זה לפחות מזעזע - מכל בחינה.

ב"עולם" יש היסחפויות אחרי כל מיני דברים, גם כאלה שעד לפני עשרות שנים מועטות היו נחשבים אצל גויים מהוגנים לבלתי אפשריים.

ולא צריך "לנתח" הרבה למה זה מפריע למישהו.

מי שמפריע לו שבחורה היתה בקשר קרוב עם מישהו לפני כן - לגיטימי לגמרי, ולא צריך לחפש "הסברים" או לאידך לשכנע את עצמו.

מי שמרגיש שאם הבחורה חזרה בתשובה - זה לא מפריע לו; בסדר גמור.

בין להרגיש שזה "ממש לא בשבילו",

לבין לדבר ישירות אל בחורה שרוצה להתעלות כאילו היא רכב ממגרש...  הבדל שמיים וארץ.

[מתייחס בהסכמה לדברי אריק, בטרם "ערכם"..]

אבל כפי שגם אתה כתבת, ישנה חוסר מודעות מסוימת בציבור הדתי למה שקורה בהקשר הזה בציבור החילוני. חוסר מודעות שהוא חיובי גם בעיני, אך מעצים את הזעזוע מהמציאות הזאת ולא מעמיד אותה בפרופורציות הנכונות.

זה ניכר מעצם השאלה, ובמיוחד משלל התגובות שלאחריה שלא הבינו את השאלה. אני מסופק אם שואל השאלה העלה בדעתו שכל חוזר בתשובה נמצא בדיוק במקום הזה. איזה נזק אנחנו עושים לאנשים האלה אם במקום להעמיד את הדברים במקומם, מעצימים אותם?

במיוחד המשפט "מי שמפריע לו שבחורה היתה בקשר קרוב עם מישהו לפני כן - לגיטימי לגמרי, ולא צריך לחפש "הסברים" או לאידך לשכנע את עצמו" ממש לא מקובל עלי. ב"ה התחנכנו בצורה שרואה מעשים כאלה כמפלצתיים יותר ממה שהם בפועל, ויש בזה יתרונות רבים. אבל זה יוצר דמוניזציה של מי שהיה שם וכבר אינו שם. העובדה שזה מפריע לו ברמה הזאת היא לא טבעית ונובעת מחינוך מסוים, מבורך כשלעצמו. צריך למקד את הבעיה, ולראות אם עדיין זה מפריע, ואני לא פוסל מסקנה כזאת.

ואני מרגיש צורך לחזור ולהדגיש - הגישה שלך הופכת מגזר שלם של בעלי תשובה למצורעים. זוהי גישה רעה מאד בעיני.

בתור בעלת תשובה הרשה לי להוסיף על דבריך.

א. אני חושבת שזה ממש לא רלוונטי לספר דבר כזה לפני הדייט השלישי. עד אז זה נותן הזדמנות להכיר את הבחור\ה והאם היא בעל\ת תשובה או לא, ומצד שני מספיק זמן לא "להיקשר, יותר מידי.

ב. לבדוק אם לבחור\ה זה נראה רלוונטי מבחינה ריגשית, כלומר הנושא לא מפריע לו ולא חולפות לו מחשבות כגון "אני לא הראשון\ה וכו'

ג. להתייעץ עם רב!! וכל מילה נוספת מיותרת.

כל האמור לעיל הוא מניסיוני האישי בלבד. אנחנו התייעצנו עם רב ובע"ה אנחנו כבר 4 חודשים יחד, שומרים נגיעה כדין.

ובע"ה שכולנו נמצא את האחד\ת שלו.

יש הבדל בין סתם אדם ובין חוזר בתשובה. (שמגיע מעולם חילוני, שמשנה את אורח חייו ואת החברה שלו)

גם בהרגשה וגם במציאות. יש בזה מן לידה מחדש.

אבל גם אם לא, אין פה אשמים, ולא ממש מעניין אותי אם "הופכים מישהו למצורע" (לא שזה לא אכפת לי - אבל זה לא רלוונטי).. האמת היא אמת, יש בזה משהו.

אם יש אשם כלשהו בכך שהם "הופכים למצורעים" (כלשונ') זוהי החברה החילונית המעוותת .. היא האשמה. 

חזרתם בתשובה לא אמורה להפסיד את הנורמות הטהורות של החברה הדתית, זה פשוט מעוות.

זה כואב, ברור שזה כואב.. אבל מה שהביא את הנזק אלו הנורמות החילוניות, לא הנורמות הדתיות.

ומה לעשות... כאבים יהיו.. תמיד יהיו.. כל עוד העולם לא יהיה עולם מתוקן.

ואדם שהגיע לנפילה כזו גם אם לא חילל שבת בפרהסיא וחוזר בו, אינו עונה להגדרה של חוזר בתשובה?

שבו הוא עוזב חברה ובוחר באחרת, ומשנה לגמרי את אורח חייו - מבחינה רגשית נראה לי יותר קל עם זה, כי הוא מן אדם חדש.

עדיין לפעמים מבחינת הרגש זה לא פשוט

ובוודאי יותר טוב מה שפחות עוונות..

בעיני מה שכתבת זה חמור מאד.

אתה "לא אומר שזה לא מזעזע" - אבל אתה כן אומר...

"מעצים את הזעזוע.. ולא מעמיד אותה בפרופורציות נכונות".. שום "פרופורציות". זה אכן גרוע מאד נקודה.

ומי שחושב שהוא "עוזר" לבעלי תשובה, ע"י כך שהוא "מעמיד בפרופורציות" קשר עם איש אחר לפני כן - מזיק לעצמו, להם ולאמת.

"חוסר מודעות" אצל "דתיים" למציאות של הפקרות הוא טוב מאד. הלוואי. לצערנו מודעים יותר מידי (ואגב, גם התגובות פה לדעתי, בפרט לאור שירשורים קודמים שהיו בעניינים אלו, נובעות בעיקר מהאמת הפשוטה שיש אצל אנשים רציניים, שלדבר כזה לא קוראים "רציני", לכן "לא הבינו").

"שואל השאלה" לא שאל אותה באויר, אלא מתוך שידע על מציאות מצערת כזו והסתפק איך להתייחס אליה.

אם אתה חושב שאנחנו "עושים נזק לאנשים הללו" כי במקום "להעמיד את הדברים על מקומם אנחנו מעצימים אותם" - אתה חוטא בשניים: גם ביחס לאמת - "מקומָם" של הדברים הללו גרוע מאד. מי שלא מעמיד אותם על מקומם האמתי - זה דווקא מי שכותב כך.

ובנוסף - אתה חוטא לבעלי התשובה הללו. כאילו ה"סיכוי" שלהם - זה רק אם יגידו שזה לא כ"כ נורא... לפי ההיגיון הזה, מי ש"באמת" עשה משהו נורא - אין לו סיכוי..  לא זו דרכה של תורה. תשובה אמיתית יכולה לתקן הכל. ובנוגע לתחושה הסובייקטיבית לצורך נישואין - לגיטימי כאן או לכאן.

המשפט ש"לא מקובל עליך" - אין הבעיה בו. נורא ואיום לומר "התחנכנו בצורה שרואה מעשים כאלו...יותר ממה שהם בפועל". בעיני זה משפט מזעזע. לא "יותר ממה שהם בפועל" - כך הם. ולגמרי לגיטימי שמפריע לאדם להתחתן אחרי שהיה דבר כזה. כבר אמרתי: לא מזמן זה היה מובן אנושית, לא רק בעם ישראל.

אבל מי שחושב - כמו שאתה כתבת - ש"זה יוצר דמוניזציה של מי שהיה שם וכבר איננו", אצלו הבעיה..  זה שמישהו עשה בעברו דברים רעים, שגם היו אמורים להיות מובנים שהם כאלה בעין אנושית (גם אם כיום יש כאלה שאיבדו לצערנו תחושה כזו), אינו עושה שמץ "דמוניזציה" אחרי שחזר מהם. זו חוסר הבנה בסיסית של ערך התשובה (ואגב, כלל לא דובר על "דמוניזציה" גם לפני כן. דובר על תחושה של נישואין אחרי שעברו משהו עם מישהו אחר).

ולחשוב שאם לאדם מפריע להתחתן עם מישהי שעברה דברים כאלה, זה "לא טבעי" ונובע מחינוך מסוים - רחמנא ליצלן מהאי דעתא. זה הדבר הטבעי ביותר. וזו תחושה בסיסית בריאה לגמרי. וצריך עיון גדול מה הנסיבות של מי שאינו חש את הטבעיות שבכך. או שהוא עצמו עבר "חינוך מסוים", או דברים אחרים. ההיפך - זה בדיוק מה שאני אומר: שמי שבאופן "טבעי" לא חש בעיה, אלא צריך "להסביר" למה מפריע לו, זה חוסר הטבעיות. דבר נורמלי לגמרי שמפריע לאדם דבר כזה מקודם.

אלא שה"חידוש" הוא שיש אכן תשובה. תשובה זה דבר גדול מאוד. ואם יש אדם שבגלל התשובה - הוא נכון לבנות מחדש לגמרי וזו הרגשתו הטבעית - יפה מאד. אך לא בשלילה לרגע של מי שחש אחרת - וגם, כמו שכתבתי, לא בניסיון "לשכנע" בכח את עצמו. אני כבר ראיתי תוצאות גרועות כתוצאה מנסיונות "הדחקה" כאלו, דווקא בגלל חינוך על ערכה של התשובה.

ה"גישה שלי" אינה הופכת אף אחד ל"מצורע" (מאד תמוה, אגב, שכל נושא שעולה כאן כל שני וחמישי כעילה "לפסול", הוא לגיטימי. תחושה אנושית בסיסית כזו, היא לא..). היא מכירה בלגיטימיות של רגשות נורמליים, בטהרה שבהם. ומכירה גם בערך העצמי העצום של התשובה ובהיתכנות של תחושה טבעית שאכן לאור מהלך כזה אדם נכון מתוך היכרות אישית של מי שעליו/ה מדובר, "ללכת על זה".

הבעיה, לדעתי, היא בגישה שלך דווקא. שבשביל שמישהו אחר לא ירגיש שלא בנוח עם התרבות המופקרת שגדל בה, אתה מוכן - כלשונך - "להפוך מיגזר שלם" של בנות תמימות, צודקות וטהורות - וגם בנים - לכאלה שצריכים "להבין" שזה לא נורא כל-כך.. רחמנא ליצלן. זו ה"גישה הרעה מאד", אם כבר, במקום להדגיש את ערך התשובה וגם הטהרה; ואת זה שגם מדברים אכן גרועים מאד, אפשר לשוב. ולהשאיר לכל אחד לבחון את תחושתו הטבעית לגבי ההשלכות של הנושא לנישואין (ואגב - אפשר להירגע: יש כיום גם בעלי תשובה וגם בעלות תשובה, אנשים חשובים מאד. ולא פעם הרקע הדומה - עוזר להתגברות משותפת כשרוצים לבנות מחדש. לא צריך לנסות "לשכנע" אחרים שזה לא כ"כ נורא..).

ואם צריך "לחזור ולהדגיש" משהו, זה דווקא את זה שמי שצריך "לקבל פרופורציות" זה לא מי שחש את הנורמליות שבראשוניות של נישואין, אלא ה"רחוב" המופקר שמנסה לעמעם את הענין ולעשות מבנות כלי ל"שימוש חוזר", ועוד לגעור במי ש"מגזימים" כביכול בבעיה..

וגם להדגיש את גודל מעלת התשובה ושהיא תהיה אמיתית דווקא ככל שהיא תרגיש את הטבעיות שבגישה ה"מזועזעת". יש בעלי תשובה כאלה - ואשרי חלקם.

ראשית, לאורך דבריך ניכר שהבנת שאני מתייחס לפן ההלכתי וליחס הכללי לאדם שחטא וחזר בתשובה. הבהרתי היטב בתגובתי הראשונה שאני לא מתייחס לנקודה הזאת בכלל, אלא רק להשלכות הרגשיות של הנושא. אז אם זה לא הובן, אני מבהיר שוב: מבחינת מקומו הרוחני של האדם, מקומו הנוכחי הוא הקובע. זה ברור, ונדמה לי שאין לנו מחלוקת בכך.

הטיעון המרכזי שלך הוא ש'קשר פיזי' לפני חתונה אינו טבעי ונובע מקלקול של החברה המערבית המודרנית. לדבריך: "לא מזמן זה היה מובן אנושית, לא רק בעם ישראל". זוהי טענה שבעובדה. העובדה הזאת בדוקה לך? אני לא מומחה להיסטוריה, אבל אגב כתיבה אני יכול להצביע לפחות על שתי מקורות מהן עולה שלא כדבריך:

1. "והנערה טבת מראה מאד, בתולה, ואיש לא ידעה" (בראשית כד:טז, לגבי רבקה). למה צריך להדגיש שאיש לא ידעה? התשובה מובנת מאליה, ומפורשת במפרשי המקרא שם. הדבר ממחיש את הנורמות שהיו מקובלות אצל הגוים בימי האבות. ואם מרכיבים את הדברים עם דברי חז"ל שרבקה היתה בת שלש שנים, הרי שתמונת המצב בחרן היתה גרועה בהרבה ממה שקורה היום.

2. יתירה מכך: "הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, יתרות על בנות שלוש שנים ויום אחד - כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולים" (משנה, כתובות, א:ד). משמעו של דבר: אשה שהגיעה לגיל שלוש בעודה גויה, חזקה שהיא נבעלה (מדובר בחזקה ולא בחשש או בספק, כמו שמבואר במקומות אחרים שמיקומם אינו זכור לי כרגע). הדברים מדברים בעד עצמם.

בהקשר הזה אשלח לך עוד כמה דברים באישי. דברים שאי-פרסומם יפה להם.

המסקנה המתבקשת היא שלאורך דורות ומגוון תרבויות קשר פיזי לפני חתונה היה דבר שבשגרה. התרבות המערבית לא המציאה את זה. היא המציאה את הוצאת הנושא לרשות הרבים, על כל המשתמע מכך. אבל זהו נושא אחר.

עצם העובדה שהתורה אסרה קשר כזה גם כן לא הופך את זה ל'לא טבעי'. התורה לא באה להורות לנו את אורח הטבעי, אלא את אורח החיים האלוהי. ויתכנו אי התאמות ואף התנגשויות בין השניים. דוגמה מובהקת לכך נמצאת בעונשי המוות בהלכה, המנוגדים מכל וכל למוסר הטבעי. לא כאן המקום להרחיב בזה. בכל מקרה, אם אנחנו בוחנים נזקים אפשריים לקשר זוגי עתידי, ההלכה לא תתן לנו מענה. היא לא נועדה לכך.

התייחסות קטגורית לבעלי תשובה ככאלה שתהיה להם בעיה עתידית בזוגיות ומתן לגיטימציה לפסילה ללא בדיקה מעמיקה על סמך זה היא הפיכתם למצורעים. בעצמך כתבת: "יש כיום גם בעלי תשובה וגם בעלות תשובה, אנשים חשובים מאד. ולא פעם הרקע הדומה - עוזר להתגברות משותפת כשרוצים לבנות מחדש. לא צריך לנסות "לשכנע" אחרים שזה לא כ"כ נורא..". אני מקווה שגם הממזרים ושאר פסולי החיתון בעם ישראל ימצאו בדברים האלה נחמה..

וסייג לסיום: בסופו של דבר, יש דבר שנפגם, והוא ה'ראשוניות'. זהו שיקול משמעותי, אבל צריך לתת לו את מקומו הנכון.

ולגבי עילות הפסילה המתחדשות כאן בפורום בכל שני וחמישי: מעולם לא הענקתי להם לגיטימציה. את טענותיך בנושא הפנה לאחרים.

לקיצוניות של ההבדל בין אז והיום - אתה עונה את התשובה.

משום שאם באמת חזקה על כל בת שלוש שנבעלה - אין במעשה הזה להביע שום דבר, ואף אחד לא מצפה לראשוניות, או שאין לה משמעות.. משא"כ היום.

ובכלל, זה ממש לא נוגע לעניין, אולי אז זה היה שונה, אולי, אבל אם כך.. כיום המצב טוב בהרבה, ושוב, הרגש הזה של ההירתעות מאשה או גבר ש"אבדו את הראשוניות" הוא ללא ספק טהור ואידיאלי.

בקיצור, לא ענית שום דבר, הנושא הוא לא האם החברה המערבית המציאה תרבות חדשה או לא, זה ממש לא משנה, השאלה היא מי הבעייתי בסיפור, והבעייתיות הן הנורמות החילוניות (החברה המערבית), לא הדתיות.

עיוות הזוי לחשוב שהחברה הדתית צריכה לא להתקדם, ולנסות בכוח להישאר גסה "כמו פעם" כדי לא "להפוך אנשים למצורעים", וזה מה שאתה עושה, אתה רוצה שלא יטפחו הרגשות טהורות כי ישנם כאלה מאחור. (אם היה מדובר בהרגשות מנותקות מהמציאות - מילא, אבל לא זה הנושא, כי ההרגשות האלה קשורות למציאות, לצורת החיים הדתית.)

אגב, הוא לא מתייחס לפן ההלכתי אלא דוקא לפן הרגשי.

א. אני לא רואה לנכון להמשיך כאן דיון כזה. גם דיון על לגיטימציה של הדברים הכי גרועים, וגם אם מסקנתו תהיה שאין להם.. נותן להם כביכול כבר לגיטימציה "לבוא בקהל" כנושא לגיטימי לדיון. אין רצוני לתת יד לכך, מהתרשמותי שרוב ה"נוכחים" פה יש להם תפיסה טבעית נורמלית לגבי הנושא הזה (כולל בע"ת שפֹה, שלא פעם חלק מה גם דיברו איתי ב"אישי", ואינם נזקקים כלל ל"הקלות" האלה, כביכול..), וגם לגבי מעלתם של בע"ת.

ורק להעיר:

ב. לא נכון ש"הבנתי מדבריך" כאילו אתה מתייחס לפן ההלכתי. לגבי "היחס הכללי לבע"ת": בהיות ש"האשמת" אחרים מה הם גורמים לבע"ת, הבהרתי שדווקא הגישה ה"מטשטשת" היא המזיקה גם לכך, מלבד שִיקרה.

ג. ה"ראיות" משחיתות הגויים, רק מראות עוד יותר את יחס הטבעי שאמור להיות לענין הזה. לשאלתך על "מקור" לגבי האומות, מלבד מה שזה לא היה דבר עיקרי אצלי, אלא הרצון להבהיר שזו תחושה אנושית בסיסית; וכל תולדות האנושות מלאות ב"קינאה" של האיש כלפי בלעדיות מי שנושאה - הרי שאני התכוונתי לדברים שראיתי בספר של פסיכולוגים אנגליים מלפני כמה עשרות שנים ובו הם "מלינים" על הנורמה המקובלת, שאינה מכירה ומתירה בדברים כאלה בניגוד לשבטים הפראיים באפריקה.. עד כאן דבריהם הבלתי-קדושים.. 

ד. להסיק "לאורך דורות ומגוון תרבויות" (וכנ"ל - לא שזה כ"כ משנה לדידי) מפסוק והלכה בשו"ע, זה באמת "צורה בעייתית"..  ואגב, מיחס חז"ל לכך רואים כמה זה מגונה בעיניהם. "נורמה" שהיא ההיפך מהנורמליות שלנו. אגב, התורה גם מזכירה "נורמה" של שריפת בניהם ובנותיהם אצלם.

ה. התפיסה שלך לגבי ה"טבעיות" של מה שהתורה מורה, היא מוטעית מאד. אכן - יש בתורה גם הוראות שמעל הטבע האנושי, ויש הוראות שבאות "להזכיר" את הטבע האנושי גם אם טומאת הגויים שיכּחתו (היינו למדים צניעות מחתול וכו'), ויש הוראות שבאות לבנות את הטבע הישראלי. ומי שאחרי כ"כ הרבה שנים של תושב"כ ותושבע"פ בעם ישראל, ושל אורחות החיים של עם ישראל, ושל ההבדלה בינם לעמים - אינו חש כטבעי לחלוטין את הבושה והשיפלות ב"קשרים" כאלה, ועוד יותר, את הטבעיות של הבעיה של איש מ"מה שלפני כן", לא כ"פילסוף", אלא כמושג טבעי של נישואין שהם לא עִם "לפני כן" - אז יש לו לדעתי בעיה קשה. וגם הורס לעצמו את תחושת הערך הבעדית של הנישואין, הטבעית. החזרה בתשובה - היא עצמה יכולה לבנות טבע עליון יותר. מי שחש טבע של סלידה אנושית מדברים כאלה, גם יוכל יותר לחוש טבע של תשובה. כל אחד כעניינו.

ועי' באורות התורה פרק י"ב על העיקום במי שחושבים שהמוסר של התורה מנותק מהיושר האנושי הבסיסי.

ו. אני לא מתכוין להתמודד עם "פלומבות" - "הפיכתם למצורעים".. מי שמדבר כך - הוא המזיק, ועי' מה שכתב מוטיז לעיל. התעלמות מכך שאכן זה נושא שיכול להיות בעייתי ל"זוגיות" לא תפתור כלום. לגיטימי לחלוטין שאדם לא רוצה להתחתן עם מישהי שקיימה יחס "קרוב" עם מישהו קודם, ללא קשר למעלתה הרוחנית. לגיטימי וטבעי וטהור. וגם לגיטימי לחלוטין מי שהוא במעלה כזו שמתוך היכרותה ואמונת התשובה מחליט שאכן כן מתאים לו. וגם לגיטימי ששנים מאותו "רקע" מחליטים שזו הדרך הכי קלה לבנות את עולמם המחודש.

וניסיון להריסת הטבעיות הנורמלית, שנסלדת מדברים כאלה, בשם "פלפולים" כביכול, וכדי "לעזור" כביכול לקליטת מי שגדלו בתרבות המערבית המתועבת-בעיינים-אלו - זה דבר מחריד בעיני.

הבהרה: כל הדברים הנ"ל, הם כדי להבהיר ברור את העמדת הטבעיות הטהורה והנורמלית על מקומה.

לא חלילה "אישית" נגדך. ניכר שאתה משתדל לכתוב בצורה מכבדת.ח 

אתה לא מבין נכון את דבריי, כי אני מתקשה לראות איך דבריך עונים. יש כאן הרבה קביעות נחרצות עם מעט מאד ביסוס ('טבעי ונורמלי' ממש לא תופס).

עם זאת, אם קיום הדיון רע בעיניך, לא אכריח אותך להמשיך אותו. אני רק מבהיר שלא זזתי מדעתי.

רק טוב!

יש בנות יקרות שזה פוגע בהן.

הן לא "אשמות" שמישהו החליט "להעלות לדיון" דברים שלגבי אחרים/ות הם "דיני נפשות" ומכאיבים.

וגם אני לא הייתי מגיב כלל, מהערכתי העצומה לאלו שעברו את התהליך העצום של התשובה - אם לא שהתרשמתי מניסיון "טשטוש" לצד השני, שיכול לפגוע בתפיסות בריאות בסיסיות.

אם מישהי מהבחורות היקרות שכאן, שעשו "דרך ארוכה" - ובוודאי יש לי הרבה מה ללמוד מהן - נפגעה מדברי חלילה, אני מתנצל פומבית ומעומק הלב.

חיזקו ואימצו ותקימו בתים טהורים ונאמנים בישראל.

כל אחד יכול לפרש את זה אחרת ולענות על פי הבנתו...

תסביר לגמרי למה התכוונת, ואז אפשר לענות...

אבל נענה רק מחר כנראה. תודה על ההפניה...

מכיוון שמול ה' יתברך היא טהורה ונקיה וללא רבב (בהנחה שהיא עשתה תשובה)

והיא קרובה אליו, כנראה יותר ממני (שהרי בעניין הזה אני לא עשיתי תשובה כי לא נכשלתי ככה, ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד)

ממילא אני לא רואה שום סיבה לפסול על זה. להיפך,

מי שפוסל על זה הוא בעיני בעל מבט רוחני מצומצם ולוקה בחסר.

אין לי משהו נגדו, יש הרבה אנשים עם הרבה חסורנות, אבל זה חסרון.

מספיק להזכיר את יהושע בן נון שעל פי המדרש נשא את רחב...

אם בעיני ה' העניין מחוק ואינו, למה שאני יראה בו משהו שקיים?

אז בשביל זה הוא הבורא, ואנחנו בני אדם.

רק הבורא כששאלו אותו הנפש החוטאת מה יעשה לה, ענה ישוב וימחול לו.

יש כאלה שמפריע להם, לאו דווקא מהמקום של חטא, ויש כאלה שלא.

איך הבורא מתייחס לזה זה עניין אחר.

(אותה תשובה בעיקר לגבי מקרים שמישהו נפגע ואומרים לו שכמו שה' סולח גם הוא יכול)

רק שבגלל שאנחנו בני אנוש בשר ודם ולא מושלמים כמו הבורא

יש ביננו כאלה שלא יכולים להתייחס בצורה האמיתית למישהי כזאת

ורואים בה חסרון.

זה מה שאמרתי, שזה מבט רוחני מצומצם. מצד האמת זה לא אמור להפריע.

בקשר למישהו שנפגע, זה משהו אחר, ה' סולח כי הוא בוחן כליות ולב ויודע שהחרטה היא אמיתית

לי קשה לסלוח כי קשה לי לראות עד כמה החרטה אמיתית.

ויותר מזה, אם מצד האמת הייתי אמור לסלוח אבל לא סלחתי, אז זה באמת חסרון בי.

זה בנוגע למעלה הרוחנית של האדם. האם להתייחס אליו כ"חוטא" או לא. ומי שחזר בתשובה גמורה אינו חוטא.

שיפריע לאדם ש"טכנית" היה דבר כזה - אינו חיסרון. יש בכך גם צד טהור ואמיתי. כמו שיש צד טהור ואמיתי במי שמרגיש שבגלל מעלת התשובה - זה לא מפריע לו.

[וברמבם מוזכר ש"תשובה גמורה" זה כאשר מזדמן חטא עם אותה אשה, ועדיין יחסו אליה בעינו, ולמרות זה אינו חוטא. רואים שתיתכן תשובה גמורה כשהיחס הנפשי עדיין קיים. אז זה "חיסרון" אם מישהו לא ירצה?.. אכן, אפשר לומר שזה בגלל היחס בהווה. מכל מקום, אין הדברים תלויים ישירות הא בהא]

מעבר לזה שחוטא או לא זה בעוד כמה דברים.

לשון הרע יכול לגרום לך להיות חוטא עוד יותר.

הפרעה "טכנית" (כלשון הרב דן), או הפרעה דווקא מענין זה - הגיוני.

שוב - החשבון שלנו ושל הבורא שונים, ולא רואה קשר לזה שאצל הבורא הוא בסדר.

מאד הגיוני שלחברה בריאה תהיינה הרגשות משלה, וברגע שההרגשות הן של חברה בריאה הן נפלאות.

אנחנו לא נועדנו להיות מלאכים, ולא קומוניסטים, ולא רובוטים, ולא להתעסק באידיאליים שלא קשורים לעולם הזה...

בעצם, למה שזה יפריע?

זה בעיני לא רק מבט רוחני מצומצם,

אלא התיחסות גופנית וגסה.

מה זה משנה מה היא עשתה? למה שזה יפריע?

אני לא רוצה לכתוב את הדימוי שעולה לי לעולם האוכל

כי זה יהיה ממש גס.

מה זה משנה מה היא עשתה פעם?!

ההרגשה הזאת היא אמנם אנושית, אבל מאוד מאוד נמוכה וגופנית.

הרגשה מאד טהורה ונורמלית. בסיסית לגמרי.

[כמובן - לא סותר למה שניתן לתקן ע"י תשובה באופן האישי. ולנישואין - כל אחד כפי שמתאים לו]

לא זוכרת ממי שמעתי אותו.

בתפילת כל נדרי אנו אומרים "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" . ומפרשים שעבריין=אחד שחי בעבר.

העבר היה כבר, וחזקה על בחור/ בחור יהודים יראי שמיים שעשו תשובה מעומק ליבם על מעשיהם.

ואנחנו יהודים ומאמינים בטוב, וביכולת לתקן. ובתשובה.

מי שלא מבינים את זה, לענ"ד הוא יהודי עם צמצום רוחני מאוד מאוד לוקה בחסר.

גם אם הוא לא עבר בכאלה עבירות, איך הוא חי עם עצמו עם כל מה שהוא כן עשה או הוא לא באמת מאמין ביכולת לשוב בתשובה?

בוודאי שאפשר לחזור בתשובה על הכל.

[אבל זה לא היה הנושא המדובר. חבל לחזור מחדש על השירשור...  זה גם לא לכולם נעים. בעיקר לכאלה שאת - וגם אני - רוצה כאן בטובתם..]

לאדם מטבעו יש הרגשות ורתיעות, וזאת לא בושה.

כל הרגשה אפשר לבא ולומר - אין בזה תוכן אמיתי. אבל זה האדם, יש לו הרגשות ורתיעות.

כשיש רתיעה שנובעת מחיים טהורים יותר - היא מבורכת ומעידה על כך שהוא חי באמת את החיים הטהורים, עד כדי כך שחיים אחרים זרים ודוחים אותו.

אז.. יש אנשים שפחות מתעסקים ומרגישים ויש כאלה שיותר, אבל זה שמרגיש אין בזה שום חיסרון, בלי קשר לכך שכל אחד יכול לחזור בתשובה.

(מחילה, אבל תחשוב על מקרה קיצוני ביותר, של אחת או אחד מופקר\ת לחלוטין, לא ירתיע אותך? אז אתה בבעיה)

נכון שיש פה התנגשות, מצד אחד - הוא הרי יכול לחזור בתשובה ומצד שני - יש רתיעה.

נכון, יש התנגשות... כי מה לעשות... שני עולמות..

יכול להיות, שגם אדם שנוטה להרגיש יותר דברים, כשהוא יראה שמדובר באחד\אחת שממש חזרו בתשובה שלימה וכו' - זה לא יפריע לו. אבל גם אם כן - זה לא בעייתי.

אולי הגזמתי.. יכול להיות שישנם כאלה שלא יפריע להם כלום.

טוב, אני לא רוצה להקצין כי זה כבר לא ראוי, אבל באמת אתם מתיימרים לומר שכל מה שבסדר וראוי הלכתית אין בו סיבה לפגם בעיניכם?

כאילו... מה יהיה אם הבחור חזר בתשובה, אבל החטאים שלו הונצחו בוידאו והתפרסמו (ומפורסמים עד היום)?

אויש, תחשבו בעצמכם, תמיד יהיה מצב בו מישהו חזר בתשובה אבל לא עלה בידו להחזיר הכל למצב התקין. כי מה לעשות, הוא אמנם חזר בתשובה, ובינו לבין אלוקים אין משקעים, אבל הוא לא הצליח למחוק הכל.. ו.. זאת רק הרגשה, אל תשכחו...

אם שום דבר לא מפריע - לדעתי זאת או בעיה או מן אופי חריג.

העבר שלו נמחק מבחינת התשובה ומבחינת החטא עצמו, אבל העבר שלו היה, והותיר סימנים, בהרגשה ובמציאות.

אין שום רע בלהתחשב בזה אם זה מפריע..

וכן יש דברים שיפריעו לי.

מכשולים בעבודת ה' שהאדם התגבר עליהם באמת לרוב לא יפריעו לי, כי אני יודעת שהנשמות בדור הזה הן גדולות ובאו לעשות תיקון מאוד גדול. וכגודל ויוקרת הנשמה כך שפל המדרגה אליה היא יכולה לרדת.

והכל בעצם מסובב מאיתו יתברך-העבר בא לדחוף אותנו להווה ולעתיד. ירידה תכלית עליה.

וכל נפילה מביאה למדרגה גדולה יותר.

אני כן אבחן ביתר שאת את שמירת העיניים, היחס לנשים ולצניעות בכלל וכו'.

אבל שוב, אולי אני מוזרה. מאז ומתמיד התחברתי הרבה יותר לחוזרים בתשובה (או לכאלה ש"ביררו") יותר מלדתיים מרובעים מבית.

נראה לי שמרוב הבחינות אני מסוגל מאד להתחבר אליהם.. דוקא בגלל המקום ממנו הגיעו..

ועדיין, בעניין הספציפי הזה, נראה לי רגש טבעי ויפה מאד.

אולי כדי להבין את העניין הזה אני צריך להפוך לברסלבער בשביל הקטע עם התיקונים..?

ואני לא "ברסלברית", פשוט מחוברת לצדיק. ולחסידות בכלל.

יהושוע התחתן עם רחב, אישה שמעשיה בהחלט "מתועדים".

ונולדו להם עשרה בנים יהלומים, צדיקים אחד אחד.

ואנחנו לא יהושוע (מין הסתם) ולא רחב (רח"ל) אבל אנחנו כן צריכים ללמוד מגדולי האומה האמיתיים שלנו את היחס הנכון לכל מיני סוגיות.

רק ביקשו שלא לבטל את הרתיעה הטבעית שמקורה בטוב.

היא מה משתמע מכך?..

מה פירוש הביטוי "על כל המשתמע"?

מה ביטוי זה רומז בתוכו?..

לאלו שמדברים על כך שהרתיעה היא צמצום וכו', אני חושב שגם אדם שכבר היה נשוי כדת וכדין עלול ל"הרתיע" אדם רווק מהבחינה הזאת. עדיין זה צמצום? כאן אין נושא של חזרה בתשובה... 

דוקא לקשר אסור... השאלה היא גם על נישואים שניים.

ולכן נראה לי שכל השרשור הזה סטה לגמרי מהנקודה והתערבב עם עניין החזרה בתשובה.. למרות, שייתכן שכשהקשר אסור ולא במסגרת נישואים - מרתיע עוד יותר.

זה לא אמור להרתיע.

אבל פה זה נכנס לענינים שבאמת יכולים לפגוע מאוד

אם נדבר על זה כאן בפומבי, לכן אני מעדיף שלא לפרט.

אבל בכל אופן,

אני חושב שיחס אחר לאשה שנובע מכך שאני לא הראשון שלה,

הוא יחס מאוד גופני ונמוך.

אז למה לא? 

אולי קצת יציק בהתחלה הקטע הזה של "אני לא הראשון שלה" וכו', אבל זה עובר... לדעתי זה לא אמור להפריע אם יש חרטה שלמה כמו שאמרת. 

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר