3.5 חודשים אחרי הלידה.
ההריון הזה לא היה מתוכנן בכלל ולא רצינו אותו. היו כמה עיכובים טכניים שבגללם עוד לא מנענו, וכך יצא שנכנסתי להריון הזה.
אני בתחילת חודש שני וגילינו את זה לפני פחות משבוע בגלל כמה ימי בחילות שהיו לי. הייתי בטוחה שלא נכנסים להריון כל כך מעט זמן אחרי הלידה! הטבילה הראשונה שלי הייתה חודשיים וחצי אחרי הלידה, אחרי שלושה שבועות קיבלתי מחזור ואז שוב טבלתי ונכנסתי להריון.
רק אתמול החלטתי שאני לא עושה הפלה. כן, כן. הלכנו לרב כדי לקבל היתר. לפני זה בעלי ואני הסתובבנו בבית כמו שני צללים, כשאני נתונה לפרצי בכי בלתי נשלטים ומתחננת לה' שיפיל לי אותו טבעית כי אני לא רוצה ולא שמחה בו. ההחלטה שלי לא להפיל באה מתוך מחשבה שאם הקב"ה עשה את זה אני מאמינה שהוא גם ייקח אחריות ויעזור לי להצליח ולשקם את כל מה שהתרסק לי עכשיו בחיים (היו מס' דברים די קריטיים שבגללם רצינו למנוע).
אני יודעת שזה נשמע נורא ושבטח יהיו כאן כאלה שיטיפו לי מוסר על זה שיש נשים שלא מצליחות להיכנס להריון אז איך אני מעיזה להתלונן, אבל בכל זאת אני זקוקה לעידוד.
הייתה כאן עוד מישהי שנכנסה שוב להריון מוקדם כל כך? עוד מישהי שהרגישה רע עם זה? אני אמא רק 5 חודשים ועוד מעט יהיה לי עוד תינוק שאני לא יודעת איך להתמודד איתו! (לא רק טכנית, גם נפשית).
אמנם החלטתי לא להפיל בעצמי, אבל זה לא אומר שאני מאושרת בהריון הזה...
אשמח לתגובות מעודדות.
, ובקיצור - אחים טובים. (אני יודעת שעוד סיפרו לך דוגמאות כאלה, אבל אולי ככל שתשמעי יותר סיפורים תוכלי להתעודד יותר).