חבל שלא בדקתם לפני, כי אלה לא סתם בדיקות אם יהיה לילד שפעת או לא...

אני במקומך הייתי בודקת ומבטלת, אם חלילה לא מתקבלות התוצאות הרצויות (שמעתי על זוג שביטל בגלל זה...).

אני מקווה בשבילך שהכל בסדר ואין סיבה לדאגה (ב-90% מהמקרים אומרים שהכל תקין...)

אתם יכולים לעשות בדיקת דור ישרים או בדיקה של קופ"ח.

בדיקת קופ"ח מפורטת ומורחבת.

בבדיקת דור ישרים - אומרים רק אם מתאימים או לא, ובודקים רק את הדברים ההכרחיים.

שיהיה בהצלחה!

לפי התקנון שלהם גם אסור בשלב כזה.

שווה אולי להתייעץ עם יועצת גנטית של הקופה או רופאת נשים טובה שתדע להפנות אותך למקומות הנכונים...

אני מתארת לעצמי שמכון פועה ידעו גם הם לאן להפנות.

בשעה טובה!!!!

אני מאמינה שיש אופציות להתמודד עם דברים גם בלי לבטל אירוסים..

תודה, בכל מקרה

שימי לב עם מה את מתמודדת: עם הטבע!

לסמוך על ניסים (שינוי של הטבע) זה לא מעשה שאהוב על הקב"ה.

נכון שאם הייתה בעייה אחרת (למשל: הבחור מדיף ריח לא משהו), אז אפשר להתחתן ולהיות רגועים שהבעיה תיפתר.

במקרה שחלילה השילוב הגנטי ביניכם לא טוב - זה יקבל ביטוי אצל הילדים שלכם, וחבל....

אומנם כייף לכם כרגע אחד עם השנייה, ואתם בטוחים ב"ה שמצאתם את הנפש התאומה שלכם, אך אתם עלולים לשלם על זה מחיר כבד מדיי (טיפול בילד/ים חולים ל"ע, לקבור חלילה ילד/ים. אני הכרתי משפחות שיש להם "רק" ילד אחד לא בסדר, ולא במחלות שבודקים לפני החתונה, במחלות "קלות" יותר, והבנתי שהילד כל העולם של ההורים שלו: הם צריכים ללכת איתו לביקורות כל החיים, לדאוג לו למוסדות הנכונים, טיפולים יומיומיים, האחים "מאבדים" באיזושהי צורה את הוריהם וכו').

אני מציעה לכם שתעשו בדיקות של קופ"ח, ואם חלילה יתברר שהשילוב ביניכם לא טוב לילדים - תעשו מחקר מקיף, לפני שאתם מתכננים חתונה (כמה אחוזים מהילדים עלולים לחלות במחלות האלו? האם יש דרך להציל אותם מהמחלות האלה? וכו').

שוב...

תחשבי מה את מעדיפה: לשמוח שנה עם בעלך ואח"כ לבכות המון שנים? או לבכות כמה חודשים על קשר רציני מאוד שהתפרק ולשמוח המון שנים (כשיהיו לך ילדים בריאים וצדיקים אי"ה)?

אני לא אומרת ישר לחתוך. כן לעשות מחקר בעניין, אבל לא להחליט מראש שלא מבטלים (אני לא רוצה להגיד לך או שאחרים יגידו לך "אמרנו לך").

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה!!

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!!

כיום ניתן לגלות מחלות ל"ע כבר בתחילת ההריון,

ואם נערכים לכך מספיק מוקדם לא אמורה לצוץ שום הפתעה לא נעימה.

אנחנו אפילו לכתחילא לא ערכנו שום בדיקות, וזאת בהתייעצות עם מומחים בתחום.

ולכן ודאי שבדיעבד אין שום מקום להלחיץ ולהפחיד את הזוג הצעיר. מקס'- פנו כעת לקופ"ח.

מזל טוב,

אושר ועושר בבניין עדי עד!

ההתמודדות אומרת הפריית מבחנה- או גידול ילדים חולים, ולא בשפעת, כפי שאמרו לפני....

שתי האפשרויות- לא ממש פיקניק....

אז נכון שלפעמים לא עושים את הבדיקות- וב"ה הכל טוב ונפלא,

אבל לפעמים קורה אחרת....

בעזהי"ת.

יש מחלות שה' ישמור! ואם שניכם נשאים ח"ו הסיכויים מאוד גבוהים. [אאל"ט הסיכוי לטיי-זקס הוא 25%]

והיום ב"ה יש שיטות של הפריית מבחנה למנוע את זה...

פשוט תפני ליועצת גנטית מטעם הקופת חולים שלך, והיא כבר תפנה אותך לבדיקות הרצויות.

מזלל טוב!!

חשוב לבדוק, כי אם יודעים מראש זה יכול מאוד להועיל למנוע את זה 

אתה טועה...

אמנם אפשר לדעת דברים מוקדם בהריון אבל לא עד כדי כך..

הכי מוקדם- בחודש שלישי להריון

אא"כ עושים הפריה חוץ גופית ומכניסים רק עוברים בריאים לרחם- אבל אז זה אומר שזוג בריא ללא בעיות נכנס לטיפולי פוריות קשים- לא קל...

זהו פתרון מצוין בדיעבד- לא לכתחילה

ולך פותחת השרשור- לדעתי כדאי לעשות את הבדיקות עכשיו וכמה שיותר מהר- לכי ליועצת מהקופה ותתקדמי בענין זה

כדאי לפנות למכון פועה שם מבינים בזה הכי טוב.

"להיפרד בגלל זה - זה לא יקרה".

זה מראה על משהו מאד טוב ביניכם. אשריכם. ב"ה.

כעת, דומני שלמרות זה כדאי לעשות - בלי פחדים יתרים - כדי להיות מודעים (מן הסתם - עפ"י הרוב - יתברר שאין בעיה בעז"ה).

אם חלילה יש "משהו", כמו שכתבו - אפשר ללכת לפוע"ה או כד', כדי לקבל מידע על ההשלכות.

זה בכלל לא חייב ליגוע במישור של "להיפרד".

הצלחה רבה.

נשמח אם תבשרו בשורות טובות.

לדור ישרים יש יתרון גדול כשהבדיקות נעשות כשאת עוד לא יודעת עם מי את עומדת להתחתן. זה נותן מידע ראשוני.

במקרה שלך - את כבר יודעת עם מי את מתחתנת (בעזרת-ה'), ומה שחשוב - את יודעת את המוצא שלו.

בבדיקות בקופ"ח הם שואלים מה המוצא שלך ומה המוצא של בן זוגך, ומפנים אתכם לרשימת בדיקות שמתאימות ספציפית לשילוב שלכם (לעומת דור ישרים שבודקים גם מחלות שממילא אין בעדה שלכם, ולא בודקים מחלות שיש בעדה שלכם). וכמו שכתבו כאן - יש גם את מחלת X שביר, שזו מחלה כלל-עדתית, והיא תלויה רק באם, ואותה לא בודקים בדור ישרים.

תפני לייעוץ גנטי בקופ"ח, רק את צריכה לעשות בדיקת דם. אם חס וחלילה מתגלה שאת נשאית לאיזו שהיא מחלה (קריטית לשילוב שלכם), גם ארוסך צריך לעשות בדיקת דם.

רב הסיכויים שתוצאת הבדיקות יהיו תקינות, כך שאת יכולה להסיר דאגה מלבך. אם חס-וחלילה יתברר שיש בעיה, אני מאמינה שניתן למצוא פתרון במכון פועה.

ושיהיה במזל טוב. בניין עדי-עד בעזרת-ה'.

כתבת שעשית בעבר דור ישרים, אבל שזה לא רלוונטי כי ארוסך לא עשה, ולכן לא ניתן להצליב את המידע.

בכל מקרה, המידע הזה חשוב מבחינה אחרת:

על פי מה שידוע לי, יש מספר בדיקות גנטיות שניתנות בחינם לכל האוכלוסייה, שחלקן נבדקות על ידי דור ישרים.

כיוון שאת כבר עשית את הבדיקה של דור ישרים, כבר ניתן לך מימון מהמדינה על הבדיקות הללו, ולכן לא יאפשרו לך לעשות אותן שוב בקופת חולים בחינם (המדינה מממנת לכל אדם רק פעם אחת).

לפי מה שזכור לי (אבל אני לא בטוחה- צריך לבדוק את זה)- למרות שדור שישרים בעיקרון לא נותן את תוצאות הבדיקות, בבדיקות שממומנות על ידי המדינה הוא כן צריך לתת את המידע (אם נמצאת נשאית או לא), במידה ואת מבקשת מהם.

בכל מקרה, אפשר גם שקודם ארוסך יעשה את הבדיקות בקופת חולים, ורק אם הוא ימצא נשא לאחת המחלות הללו, תנסו לברר בדור ישרים האם גם את נשאית אליהן.

וכמובן, שיהיה בהצלחה רבה ומזל טוב!

 אני בדקתי בקופת חולים כי רציתי לדעת תוצאות ושאלו אותי אם הבן גוז עשה בדור ישרים או הדיקות אחרות - כי יש להם קשרים והם במידת הצורך מבררים תוצאות מולם...

עשינו דרך הקופת חולים כשהחלטנו להתארס לפני המסיבה........

ואת התשובות קיבלנו רק אחרי האירוסין!

ואמרנו לעצמנו את כל מה שכותבים לך כאן בתגובות- בעז"ה הסיכויים נמוכים לשני נשאים

וגם אם שנינו נשאים ח"ו, הסיכויים לילד כזה הם נמוכים או שיש דרכים אחרות להביא ילדים

העיקר שהחלטנו להתחתן.

פתחנו פתח של אמונה מלמטה ועכשיו אנחנו סומכים רק עליו!

אם אין לזה השלכות על עצם ההחלטה על הנישואין (וטוב שאין לזה) אפשר לעשות גם אחרי שמתחתנים. ניגשים למרפאת נשים של קופת חולים והם ינחו אותך על הבדיקות המומלצות. אם חלילה מגלים נשאות של מחלה גנטית רצסיבית אצל שני בני הזוג הסיכוי לעובר חולה הוא 25% ולעובר נשא 50%. יש מה לעשות כדי למנוע לידה, ואפילו למנוע כבר את ההריון עם עובר הלוקה במחלה (למשל: אבחון טרום השרשתי או PGD בלעז = pre gestational diagnosis) בכל מקרה אנו מאחלים לך שמדובר בדיון תיאורטי בלבד. מזל טוב והרבה שמחה. 

בוקר טוב ומזל טוב!

קודם כל אני חושבת שאם את מעלה את השאלה לפורום אז את  בעצמך חושבת שהעניין טעון בדיקה ומודעות-כמו שכתבת.

לדעתי לא צריך ללכת לבדיקות בתחושה של ווידוי הריגה-נפרדים או לא.קודם כל זה עניין חשוב מאוד מאוד ואתם צריכים להיות מודעים למצבכם.

במשפחה שלי יש מחלה גנטית שלא נבדקה-ויש תוצאות לא פשוטות בכלל.ואת האחריות הזו את לוקחת לא רק על עצמך אלא מעבירה את ההתמודדות לילדים שלך.ילד חולה בסופו של דבר הוא זה שצריך להתמודד עם התוצאות.

אז אני מאמינה שהכל יהיה בסדר ותוכלו להתחתן באושר ובלי פחדים אבל כדאי לבדוק.שתדעי שעשית מה שאת יכולה.

אם חלילה קיים משהו-מכון פוע"ה זו הכתובת המומלצת.

הרבה הצלחה ,שמחה וסיעתא דשמיא.

הכי מומלץ בעולם לעשות בדיקות גנטיות.. להכנס להריון וח"ו להביא ילד חולה זה ממש חבל.. 
מאחלת לכם שתעשו ותמצאו מתאימים..
גם אם ח"ו אתם מגלים ששניכן נשאים לאיזשהיא מחלה.. יש היום דרך להתמודד עם זה.. יש אפשרות להכנס להריום בהפריה מבחנה.. ואחרי בערך 3 ימים שהעובר במבחנה בודקים אם הילד בריא או חולה ומחזרים לרחם רק את העוברים הבריאים. 
אם זאת זה לא הדרך האידאלית להביא ילדים..( השיטה נקראת PGDׂ 
תעשו בדיקות ב"ה לא תהיה בעיה, גם אם כן, לא חושבת שזה הכרחי להיפרד.. השאלה מה אתם מוכנים לעשות.. 
בדר"כ מחלות אוטוזומליות רצצביות מועברות ב25% כאשר 2 בני הזוג נשאים. ( המחלה בגנים שלהם ולא מבוטא אצלם).

בהצלחה, מזל טוב, הרבה בריאות ושמחה לכל עמ"י. 
 

הבחורה מאורסת. קצת חוששת

למה להלחיץ?? למ הלהכניס אותה לסרטים ותרחישי אימה?

להתחיל לדבר איתה עכשיו על אחוזי סיכויים למחלות, והפריות מבחנה, ואח"כ לאחל לה מזל טוב?

היא פתחה את השרשור לא לקבלת ברכות- אלא להתייעצות.

מי שמתייעץ- אמור לדעת שלא תמיד התשובות והעצות נעימות ומלטפות.

הבדיקות של דור ישרים ושם יש גם אפשרות לעזרה אם ח"ו יש בעיה כלשהי עושים את זה בקופות חולים, הבחורה עושה בדיקת דם לכל הבדיקות ואם נשאית של איזה שהיא מחלה אז הבחור עושה גם. קצת יקר אבל שווה.. בהצלחה 

הבדיקות הגנטיות הללו, לסוגיהן, הן אחד הדברים ההכרחיים ביותר ברפואה מונעת, בפרט בקרב היהודים האשכנזים, אך לא רק. נכון שהסיכוי גם להיות נשא וגם להתחתן עם נשא נראה לא גדול במיוחד, אך יש לזכור ש"גדול" הוא מונח יחסי. ביחס לסבל העצום של הילדים ולעגמת הנפש הרבה של המשפחה - זהו סיכוי/סיכון בכלל לא קטן. העובדה שיש לכך פתרון מאוד פשוט, ואפילו לא כלכך יקר - עושה את הפעולה הזו להכרחית לכל בר דעת.

אני מנסה ללמד זכות על אלו שנמנעים מזה, שהם לא בקיאים בנושא, או שדעתם אינה צלולה, אבל ברור לי מעל לכל ספק שכל בר דעת צריך לעבור בדיקות גנטיות הרלוונטיות לעדתו. כשאני עשיתי את הבדיקה ב"דור ישרים", אגב, סיפרו לנו על מחלקות שלמות בארה"ב של מחלות גנטיות של יהודים-אשכנזים שנסגרו לגמרי לאחר כמה שנים של פעילות האגודה. תראה כמה סבל וצער נמנעו!.

אנחנו עשינו בדיקות גנטיות של הקופה לפני האירוסין ב"ה. שנינו עשינו<!!> מכיוון שלי במשפחה יש מחלה לא פשוטה שידענו שהסיכוי שאני נשאית של הגן הפגום היא יותר מסבירה ולא רצינו לחכות מלא זמן עד שאני אקבל את התוצאות ורק אח"כ שהוא ילך לעשות את הבדיקה ונצטרך לחכות שוב את כל הזמן הזה(אם אני לא טועה מדובר בבערך חודש- חודש וחצי המתנה לתשובה, אבל זה היה כבר לפני למעלה משנה וחצי אז אני לא זוכרת לגמרי). בעיני זה בכל מקרה האופציה המומלצת. קצת יקר(תלוי בכמות הבדיקות שאתם צריכים לעשות וכמובן בסוג הביטוח שלכם בקופה...) אבל מסיר ספיקות. בעיני זה חשוב מאוד לדעת, לא רק בשביל השאלה אם תיפרדו או לא, אלא גם בשביל ההכנה הנפשית והידיעה שיתכן, והלוואי שלא, שתהיה התמודדות לא פשוטה וצריך להיכנס אליה מבחירה ולא מתוך עיניים מכוסות.

אני מסכימה שזה תקופה נפשית מאוד לא פשוטה אבל עדיף אולי לא לחשוב על זה יותר מדי עד קבלת התוצאות.

אצלנו זה נגמר בצורה די מפחידה- אבל הסוף הוא טוב ב"ה. לצערי התגלה שאני נשאית של 2 הגנים הפגומים(או בפשטות- חולה מבחינה גנטית, אפילו שאין תסמינים קליניים). זה היה חתיכת סטירה לפנים והרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים. ב"ה ב"ה ב"ה שבעלי עשה יחד איתי את הבדיקה ורץ לבדוק את התוצאות שלו ואז הסתבר שהוא לא נשא של הגן בכלל- מה שאיפשר לנו קצת לנשום, כמובן, אחרי חוות דעת של פרופ' מומחה בתחום. אז כל התהליך מרגע הגילוי לקח בערך שבוע וזה היה שבוע מאוד מאוד קשה בחיים, אבל ב"ה, היום אנחנו נשואים, שמחים ומאושרים. ויותר מזה, אני יודעת שבעלי בחר בי אפילו חולה.

כן, היום כשאנחנו בהיריון היינו צריכים ללכת לייעוץ גנטי על מנת לבדוק צורך בבדיקות פולשניות, אבל ב"ה גם שם אמרו לנו שכרגע אין צורך בבדיקות. כמובן, שהעמידו בפנינו את האופציה של הpgd נדמה לי שקוראים לזה. אבל לא רצינו.

אני אגיד לך משפט שאמרו לי פעם שמצד אחד הוא כ"כ נכון, אבל מצד שני, אני עדיין חושבת שהבדיקות הם קריטיות וכמה שיותר מוקדם יותר טוב(ולא לחכות להיריון כי כמו שאמרתי לוקח זמן עד שמתקבלות תוצאות, אפילו שבהיריון הם משתדלים להקדים):

זה שעושים בדיקות ל6-12 או יותר מחלות, לא אומר יותר מדי. יש מליון מחלות בעולם, ואנחנו לא יכולים לתכנן הכל. גם אם לא נמצאתם נשאים למחלות מסוימות שבדקתם, זה לא אומר כלום לגבי מחלות אחרות, תאונות דרכים ועוד דברים שלא עלינו יכולים לקרות.

אז כמו שאמרתי, זה כ"כ נכון, אפילו שבעיני יש צורך לבדוק את הדברים הקשים והנפוצים, שזה מה שבודקים בד"כ....

שיהיה המון מזל טוב ובהצלחה רבה!!!

קודם כל מזל טוב נשמה!

עכשיו כמה דברים..

תמיד הייתי מהאלו שתמיד אמרו שאין מצב להתחתן בלי דור ישרים.

למה?

מכירה מקרוב משפחה עם טייזקס - סיפור נורא ועצוב מאוד

חיים שנעים סביב החולי, ילדים שנפטרים מוקדם, וובקיצור - השם ישמור, ולא על אף אחד אף אחד.

שיהיה לך משפחה שמחה בריאה ומהממת!

אז מה טיפה השתנה לי?

קלטתי שכיום, זה לא שאם אומרים שאין התאמה זה בעצם = אי אפשר להתחתן.

ב''ה פותחו טכנולוגיות דורכים שונות ומשוכללות להביא ילדים גם לא בהריון רגיל.

מה שאומר שגם אם כאילו דור ישרים אומרים שאין התאמה - אפשר להתחתן בידיעה שההריונות  לא יהיו רגילים וכו'.

בכל מקרה, אם לא עשיתם דור ישרים (אחרי אירוסין הם לא נותנים לעשות)

מה זה אומר?

ההדרכה של מכון פוע''ה לפי מה שהבנתי היא לעשות בדיקות גנטיות

גם דור ישרים לפני אירוסין זו דרך, אבל בכל מקרה הם ממליצים לעשות בדיקות מורחבות לפני הכניסה להריון,

בדיקות שבודקות מחלות נוספת מלבד אלו שבודקים בדור ישרים.

את הבדיקות אפשר לעשות בבית חולים,

ה' נתן לנו כלים מדהימים למנוע ייסורים, וצריך להודות על זה ולהשתמש בזה.

בכל מקרה נשמה הייתי רוצה שלא תסתפקו בתשובות כמוני של האנשים פה...

זה עניין רציני, וכדי להבטיח שיהיו לך נסיכים בריאים ומתוקים,

הייתי מאוד ממליצה לדבר עם מכון פוע''ה שעונים בשמחה על כל השאלות בנושא

והם מנוסים מאוד מאוד בתחום. פשוט תרימי טלפון קצר.

02-6515050 או במייל שכתוב באתר שלהם.

בהצלחה מאמי ושיהיו חיים שמחים תמיד!

אה.. ובהצלחה בכל ההכנות...

בס"ד

הסירו דאגה מלבכם.

בטחו בקב"ה, ומה שלא יהיה - זה בטח ניסיון.

לא ראלי להפרד בשלב כזה...

מזל טוב יקרה!

כשאשתי ואני התחתנו היא היתה במאגר של "דור ישרים" ואני לא, למרות שרציתי לעשות ומשום מה לא הסתדר לי...

קצת אחרי החתונה הלכנו לבדיקות גנטיות של קופת החולים, שהן הרבה יותר יסודיות מ-"דור ישרים", וגם מגלות מי נשא של מה (אם..) ולא רק אם ההתאמה הגנטית תקינה או לא.

ב"ה התגלה שלשנינו יחד אין שום סיכוי (0.001%) להעביר הלאה איזו מחלה גנטית, כנראה בגלל ארצות המוצא השונות.

ועם כל זה, את ההריון הראשון (תאומות) איבדנו בגלל מום בלב של אחת מהן, שבגללו היה חייב להפסיק את ההריון גם של הבריאה, אחרי שזו עם המום "נפלה" לבד.

בגדול, זה לא מום קטלני ויש הרבה אנשי בעולם שחיים איתו (כבר בחדר הלידה מכניסים את התינוק לניתוח לתיקון המום הספציפי הזה).

מום כזה הוא לא גנטי או תורשתי, ויש סיכוי לכל זוג, גם הכי בריא ומעורב בעולם, להיכנס לסטטיסטיקה הזו.

אז תפסיקו לעשות סרט מכל "לא עשיתי דור ישרים".

יש דברים הרבה יותר קריטיים שאי אפשר לדעת עליהם מראש.

וגם אם ח"ו גיליתם ששניכם יחד נמצאים בקבוצת סיכון למחלה גנטית מסויימת, זה לא אסון והיום ניתן לבודד את הביציות המופרות הבריאות עוד לפני ההריון. זה לא הכי כיף, אבל לא מפסידים בן/בת זוג "מושלם" אם ניתן להתגבר על בעיות כאלה ואחרות בעזרת טכנולוגיה.

כל השאר זה תוכניות של ה'

אבל יש הבדל רציני מאוד בין השתדלות (לבדוק מה ואם, ולתכנן את הצעדים בעתיד בהתאם), לבין לשחק את תפקידו של הבורא.

שלא לדבר על בעיות קוגניטיביות שאי אפשר לחזות מראש.

לא מכל חשש גנטי מפרקים אירוסין או נפרדים מקשר טוב, כמו שיש מצווה לשאת אשה שניה אם הראשונה "מפלת נפלים" או לא מצליחה להיכנס להריון (בהסכמתה, כמובן).

אנחנו צריכים לעשות את שלנו, אבל לא להגזים עם זה. קצת מידה של ביטחון ב-ה' שיעזור לנו עם ההחלטות בחיים, גם בבחירת בן/בת הזוג, גם בהבאת ילדים בריאים וגם בחינוך שלהם לעבודת ה'.

אצלנו במשפחה אף אחד לא עשה ( היום 3 זוגות נשואים) אם השם מחליט לתת ילד עם מום לא יעזור כלום הוא יעשה את זה.

ואין משמעות להשתדלות של האדם.

אני מסופקת אם הדעה שלך תואמת את הדעה של חז"ל...

ב"ה אצלכם זה היה טוב, לא אצל כולם, לצערינו

כתבתי לפותחת את הסיפור שלנו באישי, כי אני לא רוצה לפתוח את זה פה.

אבל אני אוסי עוד משהו: מכירה אישית מישהי שלא עשו (ואין להם אותן ארצות מוצא. הוא אשכנזי היא ספרדיה), והבן הראשון שלהם נולד פגוע במחלה קשה מאוד (CF), והיא אמרה שזה מאוד מאוד קשה. וברור לה שאם היא הייתה חושבת, היא הייתה עושה דברים אחרים.

זה לא קל!!

לא רציתי להגיב, אבל נשמע לי (וגם לפני כן כתבו ככה) שיש כאלה שמסתכלים רק על הסיפורים הטובים. ב"ה. זה מקסים! הלוואי ולכולנו תהיה תמיד רק הסתכלות חיובית, אבל צריך לדעת שאם כל הסיפורים האלה, יש גם סיפורים אחרים לצערינו, ואני חושבת שגם פחות שומעים עליהם...

זה שאצלכם לא היה, איך אפשר להגיד שתמיד אין??? איך??

גם ככה ה' מחליט.זה לא נכון לחשוב ככה.

יש בידינו את חובת ההשתדלות

לא נכון להשוות בטחון בה' במופלא ממך, לחובת השתדלות במה שלפניך.

להבנתי - חובת ההשתדלות היא ביחס הפוך למצב האמונה/בטחון, כך שההשתדלות והבטחון משלימים זה את זה. כך שככל שאדם במצב יותר של בטחון ממילא חובת ההשתדלות שלו נמוכה יותר וההפך - כאשר רמת הבטחון שלו נמוכה עליו להשתדל יותר.

(דומה: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. בטחון =עול תורה, השתדלות= עול מלכות ועול דרך ארץ, וד"ל) 

שנתחזק כולנו בבטחון.

אם את רוצה, אספר לך סיפור אישי...

עדיף לא לעשות יותר ממה שכבר עשיתם.

'תחשוב טוב - יהיה טוב' זה על אמת, מחשבה מאפשרת מציאות. לפני שאיזה דבר בא לידי ביטוי במציאות, הוא מופיע קודם במחשבה.

חג שמח!

מומלץ מאוד מאוד לעשות בדיקות גנטיות לפני ההריון.

תסמונת הX השביר נפוצה הרבה יותר ממה שחושבים, ובדיקה קטנה יכולה להציל את הילדים שלכם.

טיי זקס זאת מחלה שוברת לב ( בערך 3 שנים של סבל שנגמרים במוות בטוח)

וכן שאר המחלות שבודקים. 

לא סתם יש מימון של הקופות חולים- אלו בדיקות שמצילות משפחות!

זה לא אמור למנוע חתונה אלא למנוע את היווצרותו של הילד החולה. (הפריה חוץ גופית כמו שכבר אמרו) 

נכון- זה לא מבטיח ילדים בריאים תמיד-ילד יכול ח"ו להפגע בתאונה וכו. אך זה לא אמור למנוע ממנו לחצות את הכביש בזהירות. 

לא באתי להפחיד, ובע"ה הכל יהיה בסדר. (גם עם נשאות וגם בלי.) 

הדברים היום הם לא כמו שהיו בעבר- יש מה לעשות והתוצאה לא צריכה להיות פרידה. אלא בע"ה חיי נישואין שמחים וילדים בע"ה בריאים.

שיהיה במזל טוב!

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏