המטרה כנראה נשגבת מבינתנו. כי לדקלם "לקדש שם ה' בעולם" כבר פאסה.....

כמו שבני עקיבא כתבו בעולם קטן שלדבר על הפרדה בנים-בנות - זה כבר פאסה..

"והיה מחנך קדוש" - פאסה?!!?

[ורואים כמובן בתמונה בנים ובנות יושבים מעורב לחלוטין! חוסר צניעות מזעזע!!]

אז כל התורה פאסה וגמרנו..

הדבר היחיד שאני מכירה "פאסה"..

זה "פסו אמונים מבני אדם"....

מאוד פשוטה: ילדים

(יש עוד מטרות)

יש בעיה רפואית בנושא, כנראה לא אפגש איתו

ב. כמובן, מה שכתבתי למעלה קצת קיצוני, אבל זה מכיוון ששאר הדברים שאני אחפש הם דברים שארצה בבן-זוג גם בגלל שאר המטרות. למשל (בסוגריים ההשלכה של התכונה הזו לנושא של ילדים):

מידות טובות (=יהיה אבא טוב, סבלן, לא כעסן וכו'), אותה תפיסת עולם פחות-או-יותר כמו שלי (=נוכל יחד להעניק לילדים חינוך ראוי בעיניי), כושר השתכרות (=יוכל לפרנס משפחה עם ילדים)...

אלה שתי המטרות המרכזיות בנישואין, לדעתי: הקשר בין בני הזוג, וילדים.

אפשר לשאול מה המטרה שלך, בשירשור הזה?

את יכולה להמשיך לשאול: מה המטרה בילדים, ומה המטרה בקשר זוגי טוב... עניתי את המטרה הכי "קרובה", כי הנחתי שלזה התכוונת. אם הולכים יותר רחוק אפשר לשמוע כמה דברים, גם אישיים וגם כלליים. אישיים: צורך ורצון טבעי להיות הורה (בלי להכנס ללמה הוא ישנו, אבל הוא קיים), רצון להשאיר אחריך זכר, לא להיות בודד, שיהיה מי שיטפל בך בזקנתך. כלליים: יישוב העולם, חינוך ילדים לתורה ומצוות - לקידוש שם שמים בעולם.

לא דומה חינוך חרדי

לחינוך דת''ל

לחינוך ברסלברי

לחינוך חב''דניק..

מובן?

לא הבנתי מה רצית בהודעה האחרונה.

קל לומר "אני אחנך את הילדים שלי בדרך של תורה ומצוות"

אבל מה זה דרך של תורה ומצוות בעניך?

בעני אנשים מסוימים למשל- לחנך ילדים בדרך החרדית זה ממש לא תורה ומצוות..

 וכן להפך

יהיה מישו שברגע שהילדים ילמדו ללכת ישלח את הילדים שלו לאומן והשני טוען בתוקף שלא יוצאים מא''י בשביל זה וזה חילול ה'..

אני אשאל זאת אחרת.

מה זה בענייך "לקיים תורה ומצוות"?

סיכום דיון עד עכשיו:

שאלת לגבי מטרת הנישואין.

עניתי "ילדים, קשר זוגי".

אמרת: "זה פנים ביתי, ולא כלפי חוץ. בניסוח שלי: "אישי" (=פנים) מול "כללי" (=חוץ")

אני: עניתי מטרה "קרובה". אם הולכים יותר לעומק, למשל, שואלים מה המטרה בילדים, יש פה גם מטרות אישיות וגם מטרות כלליות.

עד כאן הדיון עד הודעתי עם הכותרת "שמעי".

עכשיו, את עוברת לנושא אחר מהודעתך "זאת אומרת", ואומרת לי שמה שכתבתי לא מספיק מפורט. את רוצה פירוט מה ז"א חינוך טוב, ובכך נראה לי שאת את סוטה כבר אפילו מהנושא הראשוני - מה מטרת הנישואין.

למיטב הבנתי את שואלת עכשיו שאלה אחרת, והיא: איך נכון לחיות.

פשוט מנסה להבין מה נושא הדיון כדי לענות בצורה הגיונית.

אני מפרטת את מה שאמרת קודם.

את אומרת "חיוך טוב לילדים"

סבבה.

מה זה אומר חינוך כזה?

ז''א.. לחדד את המטרה..

מטרת על- לחנך ילדים בצורה טובה.

פירוט-

דרך טובה לדעתי היא--

**זהירות, חפירה לפניך**

ואני לא חושבת שאיך שאת מציגה את זה נכון. פירוט מה נקרא "חינוך טוב"הוא לא חלק מהגדרת המטרה לשמה רוצים ילדים. (תאורטית מישהו יכול לומר שאין לו מטרה לילדים, ואם יהיו לו ילדים - אין לו מטרה לחנך אותם - מבחינתו שיגדלו ב"טבעיות". זה שאומרים שהמטרה היא לחנך חינוך טוב, יש בזה תוכן בפני עצמו, ותוכן מספיק לדעתי לשאלה הראשונה).

אבל לא חשוב. מהי דרך טובה לחינוך לדעתי, זה מורכב מהמון דברים - זה מבחינתי דומה מאוד ללשאול אותי מהי תפיסת העולם שלי. וזה לא משהו שאוכל (או ארצה) לכתוב כאן בהודעה קצרה.

אבל למה זה מעניין, ומאיפה מגיעה השאלה (בהקשר של נישואין)?

אני יכולה לדמיין כמה מחשבות\תחושות שמובילות לדיון כזה:

א. איזו אחריות כבדה זו, לחנך ילדים בדרך נכונה. אני - מילא, אחריות כלפי עצמי. אבל ילדים שסומכים עליי - אז אני צריכה להיות הרבה יותר משוכנעת בדרכי. איך אדע אם זו באמת הדרך?

ב. עד כמה החינוך צריך להיות מאפשר להתנסות בדרכים שונות משל ההורים. לדוגמא: אם אני דת"ל ובני הופך לחרדי - מה לעשות. או להיפך. להתיחס לזה כאסון? או כדרך לגיטימית?

מוזמנת לומר האם ניחושיי קשורים בקשר כלשהוא או מנותקים מהמציאות

שאלה סקרנית, כשפתחת את השרשור התכוונת להגיע לשאלה של: איך מחנכים ילדים? אם כן, מדוע לא התחלת איתה? אם לא, אז -- מה היית שואלת על תשובות אחרות? איפה הנקודה שאת חותרת אליה?

אמרת שאת רוצה לגדל את הילדים שלך בדרך של תורה ומצוות, לקידוש שם שמיים.. לא דיברת על הרצון בילדים כערך בפני עצמו ועל זה דיברתי..

כשפתחתי את השירשור התכוונתי למטרות, ולא דווקא לחינוך ילדים.

פשוט שאר המטרות הן ברורות לי יותר..

לאהוב. להיות נאהב..

אין כ''כ מה לפרט בזה..

לא ראיתי כאן תובות אחרות שיש מה לפרט עליהם..

למשל אם היית אומרת לי שהמטרה שלך בנישואים זה להפיץ את אהבת ה' ברבים-

הייתי שואלת איך זה מתבטא.. זה יכול להתבטא במקום מגורים. זה יכול להתבטא בסגנון חיים ורמת הדוסיות וזה יכול גם להתבטא שוב- בחינוך ילדים..

מבינה אותי?

מה שאת אומרת, ההרגשה הזו על העול שמונח על כתפיי וכו' וכו'.. זה נכון שאני מבועתת מהמחשבה שאעשה נזק כל שהוא לילדים שלי. אבל זה בכלל לא השאלה פה. אני מדברת על המטרה. עוד לפני מה עושים בכל מקרה..

גם רצון בילדים בפני עצמו.

המטרות שמניתי לכך שיולדים ילדים הן:

"אישיים: צורך ורצון טבעי להיות הורה (בלי להכנס ללמה הוא ישנו, אבל הוא קיים), רצון להשאיר אחריך זכר, לא להיות בודד, שיהיה מי שיטפל בך בזקנתך. כלליים: יישוב העולם, חינוך ילדים לתורה ומצוות - לקידוש שם שמים בעולם."

אמנם לא מנוסח כמטרה, אבל זה בגלל ניסוח לקוי. אפשר לנסח כ"מילוי צורך ורצון טבעי..."

מממ... נראה לי שאני קצת נתפסת לקטנות... כל אופן, לא בטוחה שאני יכולה לענות יותר על שאלתך ממה שאמרתי, שכיצד נכון לחנך ליר"ש, תו"מ - זו סוגיה גדולה עם פרטים רבים שאי אפשר לפרט כאן.

כתבת, "אם היית אומרת לי שהמטרה שלך בנישואים זה להפיץ את אהבת ה' ברבים-

הייתי שואלת איך זה מתבטא.." - מנסה להבין. מה הקשר בין זה לבין נישואין? אפשר לעשות את זה אדם יחיד, אפשר לעשות את זה נשוי... (אבל ילדים - זה מהותית מטרה של נישואין). אולי באופן כללי, להרבה דברים שאתה רוצה לעשות, השותפות יכולה להעצים ולחזק זאת. אבל זה לא משנה מהו הדבר. וכך המטרה היא: העצמה. לא חשוב של מה בדיוק. ה"מה בדיוק" - זו כבר לא מטרה של הנישואין, כי היית עושה זאת גם לבד אם זה חשוב בעיניך. זו כבר מטרה נפרדת, עם קיום עצמאי.

 זו המטרה העליונה שלך כמשפחה

זה מה שיעבור הכי חזק לסביבה ובכללם לילדים.

ואם זו המטרה שלך בחיים לא תוכלי להתחתן עם אדם שלא מסתדר עם המטרה הזו..

וזה בדיוק מה שזה - מטרת החיים, לא מטרת הנישואין! כנגזרת, תחפשי להתחתן עם מי שזה יתאים לו ויעצים את זה וכו'.

אבל מטרת ה*נישואין* כאן היא (למשל): שותף למטרת החיים, להוסיף "חיילים" למטרת החיים שלי... (=ילדים) (אם לנסח קצת בוטה, אבל הרעיון מובן)

מסכימה שזה יכול להיות מטרה פרטית ומטרה זוגית

אבל זה צריך להיכלל במטרותיך, בתור מטרה לנישואים,לא?

עם מי להתחתן, אם לזה את מתכוונת.

שבהודעת פתיחת השרשור שלך כבר מופיעות שתי השאלות:

א. מהי מטרתכם בחיים, ש(אם היא בעלת אופי כזה - לא כל מטרה בהכרח בעלת אופי המכליל גם את המשפחה) תהפוך באופן טבעי למטרתכם כזוג, וכמשפחה.

ב. מהי מטרת הנישואין והקמת בית.

אלו שתי שאלות שונות, ששתיהן מופיעות בהודעת הפתיחה. ומכיוון שפתיחת (הכותרת) וסיום(השורה האחרונה) הודעת הפתיחה היא דווקא שאלה ב, (האמצע הוא שאלה א), אנשים התמקדו בלענות לך על שאלה ב. (כולל אני)

להקים דור של תלמידי חכמים..לומדי תורה

דור המשך (דור ישרים כמובן)

וכמאמר השיר: 

"קח לך אישה ובנה לה בית"

או, ע"פ אבטיח: "קח לך אישה ונעלי בית" (שם, שם)

וידוע שהוא ממין זכר

יש מישי עם ניק דומה..

יש מצב?

(רוצה להיות צדיקה ולערוך?)

בס''ד

רצון לאהוב, רצון לתת מעצמי, רצון להיות שותף בדור ההמשך של עם ישראל ואלו רצונות מאוחדים. כלומר לא כל אחד לכשעצמו אלא כולם ביחד תלויים זה בזה.

סרטון שמסביר את זה ממש נפלא:

את הסרטון אני אראה אח''כ..

אבל אתה מדבר נורא בכללי...

תוכל לפרט לי את זה?

ולפשט?

בס''ד

שזה כללי (מה שכתבתי) וכדאי לך לראות את הסרטון הזה (אם הצלחתי להקשיב לו ולהבין אותו עכשיו אז כל אחד\ת יכול..Iחצי ישןI)

ויש מאמר ממש יפה של הרב שפירא - http://www.tovimha2.org.il/%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9D%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/tabid/90/articleType/ArticleView/articleId/7/---.aspx

בס''ד

כן.. להיות שותף בדור ההמשך של עם ישראל זה ילדים.

מה המטרה שלך בגידול ילדים?

(איך אתה רוצה לגדל אותם? באיזו דרך?)

בס''ד

מה זאת אומרת באיזה דרך?

שיהיו יהודים ושיידעו מה זה להיות יהודי.. אני רוצה לגדל אותם כיהודים שומרי תורה ומצוות. להחדיר בהם יראת שמים. בקיצור שיהיו יהודים שהולכים בדרך התורה!

האם העיקר זה הולדת הילדים וחינוכם זה בא כתופעה שיש להתמודד איתה בל כורחנו, או שזה העיקר, ושיש לנו אפילו דרך מסויימת שאנו רואים בה כעיקר העניין בהקמת הבית...

לא כן, כמוצי?

בס''ד

אז ככה:

כתבתי בהודעה הראשונה שלהיות שותף בדור ההמשך של עם ישראל זה חלק מהמטרה. וכוונתי בלהיות שותף בדור ההמשך זה להביא ילדים לעולם. לשאלה איך ארצה לגדלם אמרתי שיהיו יהודים שומרי תורה ומצוות. ולא אין זה תופעה שצריך להתמודד איתה בעל-כורחנו.. ההיפך, זה חלק מהמטרה של הקמת בית. 

מה זה אומר יהודים שומרי תורה ומצוות?

יש כ''כ הרבה שיטות בעניין..

בס''ד

למה שכל אחד מגדיר את עצמו.. אחד יגיד לך שהוא רוצה בית דתי לאומי כי הוא חושב שזו הדרך הנכונה. אחד יגיד לך שהוא רוצה בית חרדי כי לדעתו זו הדרך הנכונה וכן על זה הדרך.. 

כל אחד דרכו ורבניו.

אבל סבבה

בס''ד

כמוצי.. פשוט לא זאת השאלה.. את שאלת בתחילה ''מה מטרת הנישואין'' ועכשיו את כבר שואלת ''מהי הדרך לעבוד את ד' טוב יותר''

או שפשוט אני לא מבין..(אפשרות עם סבירות גבוהה)

(כמו שכתבתי למעלה - באמת לא כל-כך מובן מה השאלה)

שאלתי באיזו דרך אתם הולכים להשיג את המטרה של חינוך ילדים לתורה ומצוות..

כן. אולי זה קשור למה שאתם חשבתם שזה..

אבל אני עדיין מדברת על המטרות ועל הפירוט המעשי שלהם..

בס''ד

אם את שאלת ''באיזו דרך אתם הולכים להשיג את המטרה של חינוך ילדים לתורה ומצוות'' אז זה כבר לא שאלת ''מטרת הנישואין''..?!?.. לא כך?

את שאלת כבר על הדרך. וזה כבר נושא אחר...

גם לדעתי, כמו שכתבתי כבר. והתשובה לשאלה "באיזו דרך" - היא ארוכה ומלאת פרטים. וחוץ מזה, מה האינטרס לדעת מהי תפיסת עולמו הכוללת של כל אחד בפורום?

בעזהי"ת

זו סדרה של 37 שיעורים, סדרה מומלצת מאוד והוא בונה את המהלך הזה לאט לאט.... אולי תוכלי למצוא שם תשובה

נותן גם כלים מעשייים, עצות, טיפים, שובר סטיגמות ואמונות מוטעות, באמת מומלץ

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3809&rabbi=3780

בהצלחה

עוד מישו רוצה להמליץ לי על שיעורים?

אני יו-דע-ת שיש שיעורים בנושא

רוצה לשמוע את דעתכם!!

אבל אני מחפש קודם בת זוג -שתוביל לילדים-שיובילו ליצירת דרך חיים-שאולי, תוביל לעשיה כללית (פעם ראשונה שאני משתמש בביטוי כזה..).

עוד משהו?

אבל זה הרעיון הכללי..

מהם הפרטים?

והרבה ממנו.

 כסף              כסף     כסף

           כסף           כסף                כסף

    כסף         כסף             כסף

כסף

רק כסף מנצח!

"בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום?" (לשם שינוי יש שירים מזרחיים שקולעים לאמת...)

אז זה המטרה. כראש ובראשונה אדם מתחתן בגלל הגזירה האלוקית שה' גזר שאדם לא יהיה שלם עד שידבק בצלע שאבדה לו בימי בראשית, ולכן "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו". זה המטרה הבסיסית ביותר - חוסר יכולת נפשית וגם פיזית להמשיך את הקום שלך בעולם בלי בת זוג לידך. 

אחרי זה כמובן, באים הרצונות של מישהו שיקשיב לי, מישהו שתמיד יהיה איתי (אבל הכל, שימי לב, נגזרת של בסיס הראשוני שזה חוסר בתוך הנפש ללא צלע נוספת בדמות בת זוג...). וכמובן - ילדים, שזה גזרת של הצורך הקיומי להשאיר זכר בעולם. מי שלא מעוניין שיישאר ממנו זכר בעולם, לא מביא ילדים - אבל ברוך ה' שרוב העולם כצורך קיומי רואה ערך עליון בלהשאיר אחריו משהו ולהמשיך לפתח את העולם - ומביא ילדים (גם אם לא הרבה. גם בזה ניכר ההבדל בין חילונים או גויים להבדיל, לדתיים או עוד יותר - חרדים. ככל שתפיסת העולם שלך יותר דתית ומבינה יותר את הערך העליון של המשפחה ושל הלאשאיר זכר בעולם, אתה גם רוצה להביא יותר ילדים לעולם... זה ברור, נכון?)

מקווה שקלעתי נכון לשאלתך, בתשובתי...

יש את התשובה האישית שלך..

או שכיוונתי בטעות לתשובה לשאלה אחרת...

מבינה?

אולי השאלה שלך בכלל הייתה אחרת ולא הבנתי אותה נכון...)

לצערנו לא כולם זוכים.

נכון שיש מצבים שאין ילדים - אבל זה לא סותר שאחת ממטרות הנישואים, הם ילדים.

אולי מה שאני הולך להגיד קשה ואני מודע לזה שלא כולם נוהגים ככה, ואני מכיר מקרים בעצמי - אבל אפילו ההלכה נותנת למטרה הזאת גושפנקא חזקה מאוד - ההלכה קובעת שאדם שהוא ואשתו לא מצליחים להביא ילדים לעולם 10 שנים (והכוונה שם היא כנראה שאיכשהו ברור שזה בגלל שהאישה עקרה ולא האיש) - זה עילה מספקת בשבילו לגרשה ולישא אחרת (טוב, למעשה עצם הבאת הילדים לעולם, זה מצווה שמוטלת על גבר בצורה ישירה - פרו ורבו. מצוות הרבייה בעולם מוטלת על הגבר בלבד והאישה, היא מסייעת לו בזה... ואני מדבר מבחינה הלכתית נטו, ברור שמבחינה רעיונית ומציאותית המצב כיום שונה בתפיסה, אבל מבחינה הלכתית, המצווה - על הגבר).

בקיצור - אם אין ילדים, דבר ראשון, כן, אפשר להתגרש ולנסות דרך אחרת עם אחרים, ואפשר גם ויש הרבה שמנסים, לנסות שנים ולהתקדם ולסות שוב ושוב, בסוף לפעמים מצליחים ולפעמים מאמצים...

אבל בכל מקרה את הבניין הזוגי הם יוכלו לבנות גם בלי ילדים (למרות שזה שונה לחלוטין ממצב של זוג עם ילדים, אבל זה עדיין יהיה בניין זוגי...).

מקווה שעניתי לעניין.

אם תסתכל ב7 ברכות, תראה שברוב הברכות לא מוזכר כלל עניין הילדים (חוץ מב'שוש תשיש', שאולי מזכירה את זה אבל אני חושבת שגם שם הכוונה למשהו אחר).

מכיוון ש7 הברכות נאמרות בחופה, לדעתי יש יסוד סביר להניח שהן עוסקות במשמעות הנישואין, וזה לא ילדים.

ברור שגם זה חשוב, אבל לא העיקר, לפי מה שאני מבינה.

מה גם, אם היו מתחתנים רק בשביל הילדים אז ברגע שהאישה הייתה מגיעה לגיל בו היא לא יכולה כבר ללדת, היינו מצפים שהזוג יתגרש והבעל יתחתן שוב - עם אישה צעירה (ומקטין את בעיית הרווקות ).

במציאות אנו רואים שזה לא כך, ואפילו אם הגבר מתאלמן בגיל מבוגר בד"כ, במידה והוא נישא שנית,הוא יתחתן עם אשה מבוגרת גם היא.

ככה שמתחתנים בעיקר בשביל הקמת בית ובשביל הזוגיות.

מה המשמעות והתכלית של זה?

אין לי תשובה עדיין

"אם היו מתחתנים רק בשביל הילדים אז ברגע שהאישה הייתה מגיעה לגיל בו היא לא יכולה כבר ללדת, היינו מצפים שהזוג יתגרש והבעל יתחתן שוב - עם אישה צעירה" -

א. קודם כל, אאל"ט, איש לא אמר כאן שהמטרה היא רק ילדים, אלא שזו אחת המטרות המרכזיות והעיקריות, יחד עם הקשר בין בני הזוג.

ב. הקפיצה מההנחה למסקנה בעייתית. המטרה ילדים, אין משמעותה "כמה שיותר ילדים". ובמיוחד לא, כמה שיותר ללא תשומת לב לרווחתם ואופן גידולם. אפילו אם המטרה היתה רק ילדים - לגרש את אמם כאשר היא כבר אינה מסוגלת ללדת הוא הפך טובת הילדים.

זה שרואים במציאות שע"פ רוב גבר מבוגר שמתאלמן לא מתחתן עם אשה צעירה, זה פשוט מכיוון שצעירה לא תרצה אותו...

לגבי שבע ברכות - הבה נבדוק את טענתך.

1. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
2. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.
3. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.
4. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הָאָדָם.
5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה,‏[1] בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
6. שַׂמֵחַ תִּשַׁמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.
7. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.

ברכות 1,2,3 - לא מאוד עוזרות לענייננו.

ברכה 4 - מה זה "הותקין לו ממנו בנין עדי עד?" האמת שלא מצאתי כל-כך הסברים, אבל הבנה פשוטה אפשרית היא היכולת להוליד ילדים, ובכך המשך הקיום האנושי. אם כתבתי שטויות ואם מישהו יודע פירוש יותר טוב - אנא מכם, שרשרו

5 - על זה את דיברת, למרות שאני דווקא לא בטוחה שזה בהכרח רומז לילדים של בני הזוג עצמם.

ברכה 6 - לא מאוד מועילה לענייננו

ברכה 7 - מדברת על  גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, ולכן על הפן של הקשר הזוגי ככל הנראה.

סיכום: ברכה אחת מדברת כנראה על ילדים (4), ברכה אחת על קשר זוגי (7). ועוד ברכה אולי על ילדים (אך לדעתי אם כך, אז רק ברמז) (5)

ברכה 1 אכן לא עוזרת,

ברכה 2 - אולי עצם זה שיש עוד בית שמראה איך בית אמיתי, של עבודת ה', צריך להיראות, זה "לכבודו"? (חשבתי על זה עכשיו, אשמח לתגובות )

ברכה 3 - ברור שזה על הזוגיות! "ויקרא שמם אדם..."

ברכה 4 - באמת לא חשבתי על זה קודם הפירוש שלך נראה לי נכון.

ברכה 5 - לא יודעת.

ברכה 6 - שוב על הזוגיות. "רעים האהובים" - למיטב הבנתי הדלה: רעים = הזוג.

                                                                                     האהובים = הזוגיות אהובה ורצויה לפניו יתברך.

ברכה 7 - זוגיות. 

אם כך: ברכות 2,3,6,7 על הזוגיות, ברכה 4 על צאצאים, ברכה 5 - לא ברור.

מכאן שלזוגיות משקל הרבה יותר גדול.

ועכשיו צריך להבין מה העניין הכל כך גדול בזוגיות

נסיק שרוב הברכות מדברות על זוגיות, זה עדיין לא מראה לדעתי שילדים אינם עיקר חשוב ומרכזי בנישואין.

עדיין ההלכה ש"ותן טל" הביא קודם - במקומה. ומלמדת שזה כן עיקר חשוב.

לא כתבתי את זה קודם כי חשבתי שזה מראש לא יוצא שרוב הברכות על זוגיות.

אמנם, עדיין לא נראה לי שזה רוב גדול אפילו אם נקבל רוב:

לגבי ברכות 3 ו-4, אם תסתכלי כאן מוסבר שהרביעית היא על בריאת האשה והשלישית על בריאת האד לפני שנבראה אשה, ומכיוון שמברכים את הברכה הרביעית מברכים גם את השלישית. לכן אני לא כל-כך מסכימה שזה ברור ש-3 היא על הזוגיות.

ברכה 6 - נשמע שאת צודקת.

לא הבנתי למה ברכה 2 ניכסת כל-כך בקלות לזוגיות. לפי מה שכתבת: בית של עבודת ה' - זה לא קשור דווקא לקשר זוגי. אם כבר יותר מתקשר לילדים. אבל לא הייתי משייכת לאף אחד מן הקטגוריות.

יוצא שתיים זוגיות ואחת ילדים.

אם העיקר היו הילדים לא היו נותנים לזה כ"כ הרבה זמן.

אני לא מנסה לשכנע שזה העיקר. אלא שזה עקרוני.

תגידי שילדים הם העיקר, למה זה אומר בהכרח ש-10 שנים הן מדיי?

הרי, כמו שאמרתי קודם, בילדים אין הכוונה רק להוליד ילדים, ולא בהכרח כמה שיותר. זה כולל את חינוכם הראוי, שיתאפשר יותר עם אשה שאדם אוהב ומתאימה לו. ולכן אפילו אם נגיד שהמטרה רק ילדים, אולי כדאי לחכות 10 שנים כדי לגדלם בדרך הטובה ביותר שאפשר.

1- כי צריך לברך..

2- כדי שנזכור לכבוד מי הכל ושהכל ממנו ובשבילו- המטרה הסופית

3. קודם כל אנחנו מברכים על כל אחד בנפרד- שנוצר בכלל.

4- זה דווקא ממש לא נשמע לי ילדים- אלא שכל אחד מבני הזוג זכה להיות מה שנרא "מענטש" אדם הראוי להתחתן וזכה גם להתחתן (בניין עדי עד) 

5- כאן אנחנו מברכים על תהליך הגאולה (מה עקרה בחתונה? אלא שזו א"י שהיא עקרה, ועם כל בית שקם- היא מתקרבת לתהליך הגאולה- קיבוץ הבנים)

6- שמח תשמח, יש אומרים כפשוטו- חתן וכלה, ויש אומרים הקב"ה וכנסת ישראל שהם חתן-כלה עליונים.

7- עוד ישמע- כמו שאנחנו חוגגים היום חתונה של זוג גשמי, ככה עוד ישמע קול השמחה של החתונה האמיתית- הנ"ל..

בגדול- 7 ברכות זה יותר חיבור של החתונה הגשמית עם תהליך הגאולה.

לא אמרתי שרק הילדים זה חשוב, אלא זה אחד מהדברים לשמם מתחתנים...

ונעשה את זה הכי חריף שיש: אם את פוגשת מישהו והוא מצהיר בפניך בתחיל הפגישה, שהוא עקר, ואין לו סיכוי לעולם להביא ילדים - תשקלי אפילו טיפה להמשיך להיפגש? (ברור שבמקרה שבו מגלים נתונים כאלה שני בני הזוג רק אחרי החתונה, המצב יהיה שונה, אבל יש מצבים שבהם בגלל מחלה או משהו, זה כבר ידוע בגיל צעיר יותר, ואז הסיכוי שמישהו "פורה" יתחתן עם עקר, היא מועטת ביותר... אנשים כאלו, אם יתחתנו, לצערנו, זה כנראה יהיה עם אנשים במצבם/ אלמנים/אלמנות שכבר פחות מעניין אותם ילדים ויותר מעניין אותם מישהי/מישהו שיהיה לצידם...

אני זוכר שקראתי בספר של חיים ולדר סיפור על נערה כזאת...

בנגע לברכות הנישואין - זה לא אומר...כלומר, זה שהילדים פחות מוזכרים שם זה לא אומר שהם לא מטרה של נישואין... הברכה היא תקנת חכמים מאוחרת, שכוללת בעיקר פסוקים, וחכמים לאו דווקא ניסו להעביר דרכה את מטרת הנישואין...

הרי עבודת הזוגיות - זו עבודה על המידות..

במישור הכללי - 

להקים בית נאמן בישראל, עם ילדים יראי שמיים - 

שיקחו איתנו ההורים, חלק בהקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש - 

ויפיצו את שם ה' בעולם.

[ועלתה השאלה - אם חס ושלום, אין ילדים.. 
יש ילדים ברוחניות (תלמידים או אנשים שדואגים להם)

אפשר גם לאמץ.
וכדאי גם להכיר בזה - שמעבר לגידול הילדים שזו עבודה נהדרת, נפלאה ועצומה מאין כמוה -

אנחנו גם כאנשים פרטיים (ולא רק כהורים) אחראים על הבאת הגאולה הכללית.]

אז אין פה את המישור הכללי.

יש מישור כללי כזוג..

בקירוב לבבות ובהקמת הממלכה, בחיזוק הגאווה היהודית.

הילדים - הם שותפים בתהליך הזה.

בעצם המטרה הכללית מתחלקת לשניים:

1. לקדש את שם ה' בעולם (כל אחד במישור שלו) - היא המטרה העליונה.
2. להביא ילדים שימשיכו את התפקיד ואת קיומו של עם ישראל.. - בעצם חלק מהמטרה, המשכיות.

אבל החלק השני לא פוסל את האפשרות לפעול בחלק הראשון והעיקרי.

המטרה המטרתית: לבנות בית המושתת על תורה וחינוך לחסכנות מתוך מקום של יש.

מה כל-כך חשוב בזה דווקא?

יש הרבה ערכים חשובים. למה דווקא את זה בחרת לכתוב ולא למשל: בית המושתת על תורה - וחינוך לזהירות בדרכים?

נסיון החיים...

יש גם בזבזנים שהם אנשים טובים ומקסימים.

אני מסכימה שחסכנות זה דבר חשוב,

אבל לא זה האידיאל!

מה הבעיה שזה יהיה אידיאל אצלי?

מי אמר שאנשים בזבזנים לא טובים?

לי אישית נכון לחנך בצורה מסויימת.

לא התנגדתי לשיטות אחרות.

כלומר, גם לדעתי צריך לחנך לחסכנות,

 אבל לא הייתי אומרת שבשביל זה צריך להתחתן...

ברור שלא בשביל זה.

חתונה זה עסק בזבזני..

|מזדהה|

הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה וגו'. (שבת ל"ג ע"א)

שאין לנבל את הפה, ואפילו שהכל יודעים וכו'...

"הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו ואומרו- אפילו גזר דין של 70 שנה הופכים לו לרעה"

וד"ל...

לק"י

ואין לי כח לחפור מעבר..

האם אנחנו חיים רק בשביל שיהיה לנו טוב???

או שיש משהו יותר מזה?

לק"י

רק שבתכל'ס הרצון שלי להתחתן הוא כדי שיהיה לי טוב בחיים..

כלומר, אם הנישואים לא טובים יותר מהרווקות או לפחות טובים כמוה- אני נגד להתחתן.

(ואני לא מדברת על ההתמודדויות, אלא על זה שפשוט לא טוב בנישואים).

וקצת מעבר- אני רוצה בית משלי, שבו אני אקבל החלטות ואבנה אותו בדרך שאני מאמינה בה.

ואני רוצה גם ילדים משלי.

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח