שם-איתיאל קריספין

גיל-17.5

מתעסק בעיקר בשירה...

כותב מגיל 14.....(בערך)...

אסוציאציות:

פיל-בית מרקחת...

עט-בגרויות...

לשבור-שבירת שגרה...

ריקוד-משהו של בנות...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שם- הלליש

גיל- מעל 20

תחום מרכזי- שירה

באיזה גיל? שאלה טובה, אני לא באמת זוכרת.. הזכרון הבטוח זה כיתה ו'..

אסוצאציות- פיל: מלחמה, פיל צבעוני עם פרח

עט- פרקר, עיפרון, צבעים ומחברת שורות.

לשבור- "לשבור את החזיר"

ריקוד- שם של שיר שלי שמתחיל במילה "ריקוד", וגם בפשטות- שיעור במחול.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שם- אסתי

גיל- 20

מתעסקת בעיקר בשירה ובכתיבת קטעים.

לא הצלחתי עדיין להגיע לסיפור שלם.

פיל- פיל פיל פיל פילון... השיר של המעון...

עט- העט היפה שלי שקיבלתי מתנה.

לשבור- לשבור מוסכמות.

ריקוד- מחול.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אוהבת מאוד לכתוב, מקווה אי-פעם להוציא לאור משהו...

שם כינוי: מתואמת.

גיל: 25+

כותבת מכיתה ג', בערך, אבל באופן רציני יותר מגיל 13-14. ובאופן רציני ממש (אני מקווה) בשנים האחרונות.

תחום מרכזי: פרוזה. לפעמים קצת שירה.

ונשתתף במשחק האסוציאציות:

פיל - "פילפילון אפו ארוך..."

עט - כלי הכתיבה המועדף, אם כי עתיק.

לשבור - סטיגמות על עצמי. להחליט שאני יכולה.

ריקוד - ריקוד המילים העדין, מילה עולה, מילה יורדת, תנוחות שונות של מילים, משפטים שמרחפים בתיאום מושלם...

לא יודעת כמה קטעים אעלה לפה, כדי לשמור על זכויות היוצרים. אך בהחלט אתייעץ בנושאים שקשורים.

שם- דפנה.

גיל- 15. וחצי. אבל לא מדברים על ה"וחצי" הזה. אני בת חמש-עשרה עד גיל עשרים.

תחום מרכזי- שירה.

הקטע הראשון? כיתה א', אני חושבת. אולי טיפה לפני. גן חובה. מרגע שלמדתי להשתמש במילים. (יש לי ספר של שלושים עמודים בערך שכתבתי כשהייתי בכיתה א', עד היום אני גאה בו , ויומן של שירים מכיתה ב'-ג'.)

פיל- "פיל בחנות חרסינה". 

עט- פיכס. שונאת אותם. לא מצליחה לכתוב עם זה.

לשבור- המשחק חבוש. 

ריקוד- הנעלי בלט שלי.

שם:אולפניסטית..

 גיל-לא מפרסמת ומי שיודע שישתוק!

תחום מרכזי-אמממ לא יודעת

הקטע הראשון שלי-אההה  גן חובה בערך...

פיל-גן חיות התנכי

עט-אבא שלי -כותב תמיד עם עטים..

לשבור-אהה לא יודעת

ריקוד-שומעים שיירם ורוקדים!

היוש!!

נקווה לכיף! ביוש!!

בעזהי"ת

שם- מוריה

גיל- 19.5. ותזהרו מי שיגיד שאני בת 20, כי יש לי עוד שלושה חודשים שלמים אז שקט.

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? מתעסק או מחבב? בפועל יש לי הכי הרבה- שירה. בלאהוב אני הכי אוהבת פרוזה, ובעיקר פרוזה שמבוססת על ההיסטוריה. היו לי כמה טובים כאלה, ולצערי הם נמחקו  

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? יש לי ספר שהוצאתי [עם כריכה מקרטונים, ציור, כותרות והכל!] בכיתה ב'. ומחברת מכיתה ג'-ד'-ה'-ו'. 

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- קוף

עט- יד

לשבור- לשחוק

ריקוד- שירה

שם- תחיה

גיל- 14

אני מתעסקת בעיקר בשירה, ומכתבי געגועים.

התחלתי לכתוב רציני-בתחילת שנה, אחרי משבר.

פיל-הקפות ביער. ספר מדהים!

עט-שיעור מ"מ! מישי נורא חמודה..

לשבור-השכונה האהובה שלי

ריקוד-סולו!

שם - אליהו 

גיל - 14.9 (באלול יומלדת)

התחום המרכזי - שירה וקצת ספרות ועוד מעט מדברים אחרים..

קטע ראשון - אני לא כול כך יודע אבל אני משער שבשנתיים האחרונות.

פיל - חדק

עט - עיפרון

לשבור - לתקן

ריקוד - חתונה (במזל טוב..)

שם: שירה

גיל: 14.5

כותבת מ: אממ... תמיד אהבתי, אבל בערך מגיל 11...

אוהבת לכתוב: סיפורי פנטזיה

פיל- ג'ונגל

עט- דיו

לשבור- חלון זכוכית (טראגי)

ריקוד- נשף

שם - נתנאל.

גיל -  19

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה וטורים אישיים.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? לא ממש זוכר...איזור גיל הארבעשרה.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- עוצמה.

עט- מקל קסמים.

לשבור- לעצור.

ריקוד- מחול.

שם-נשאיר את הניק

גיל- 19

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? סיפורים שעושים טוב. וקצת שירה כשהיא לא מעוכה.

ושאלה חשובה- פעם ראשונה,באנגלית בכיתה א. ובעברית פעם ראשונה בכיתה ד.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- משפחתיות

עט- כוח

לשבור- להתחיל מחדש

ריקוד- ילדות

כתיבה שמחה!

שם- צעיף

גיל- עוד מעט 19

תחום- שירה,סיפורי |מתח| (אבל יותר בקטע הרגשי..) ונאומים(נשמע מכובד

אהה וגם אני אוהבת לכתוב עבודות!!! משקעות יפות כאלו

גיל...?|מאמץ ת'זיכרון|-ניראלי גיל 14 כיתה ח' כזה..

מה אומרות לי הסיטואציות הבאות:

פיל- גדול ומגושם עם נפש עדינה

עט- תמיד טוב שיש

לשבור- הרס קיצוני

ריקוד- פירוק רגשות

מספר תעודת זהות- 5463826373637363- משהו כזה,ואם יש יותר מידי-תוריד

שם - מושמושית

גיל - 18.

תחום - קטעים, שירה. סיפורים פחות...

באיזה גיל הקטע הראשון? זוכרת תעצמי ביסודי כבר כותבת קטעים ושירים. קטע של ממש שהתייחסתי ושמרתי? בסביבות 15 נראלי.

פיל - חדק.

עט - דף.

לשבור - אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן.

ריקוד - שיר. (תחום שלא מעניין אותי בכללל אז אפילו האסוציאציה לא משו...)

שם-אלעד

גיל-24 (נגיד)

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? בתחום הטקסטואלי- שיר

באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? כיתה ב'

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- וורוד

עט- רפידורגף

לשבור- עבודה זרה

ריקוד- אגם הברבורים

בס"ד

תנעצו את השרשור הזה!(למעלה.....)

שם- תמר

גיל- 15

מה התחום המרכזי שבו אני עוסקת?אני בעיקר כותבת סיפורים ושירים ואני כותבת עכשיו את הספר השני שלי...(הראשון, כתבתי ביחד עם אח שלי אבל לא גמרנו אותו...)

כתבתי פעם ראשונה בכיתה ב', ולמדתי חוג כתיבה יוצרת בכיתה ג', ומאז לא הפסקתי....

פיל- אפריקה, חם, מבחן במדעים.

עט- אבא,עיט, נשר, ציפור

לשבור- סטיגמות, אולפיזמון, מקום שני!

ריקוד- אחותי, גלגלון, אירובי...

שם : שירה

גיל : 15

תחום מרכזי ? בעיקר סיפורים לא גמורים כ"כ , אולי זה נכנס לפרוזה . ומדי פעם שירים .

הקטע הראשון שלי .. זה היה סיפור , בכיתה ב' . מאז אני מתפתחת |מרגיש עץ|

פיל - חיוך ממש גדול

עט - העט שלי , שיש לו כמה צבעים .

לשבור - מוסכמות , דף קרוע

ריקוד - צעדים קלילים בגשם בנעלי בובה .

גיל 16

שירה בעיקר

נראלי כיתה ג'??..

פיל- ג'ונגל

עט- פיילוט

לשבור- את הלב

ריקוד- ירח

שם: יעל

גיל: 14

תחום מרכזי: ספורים קצרים ועלילה.

פיל-גדול

עט- כתיבה

לשבור- משבר

ריקוד- תנועה

שם- אני פה בשבילכם (אני מופיעה בשם זה גם בפורום של 'אותיות')

גיל-12.5 (עוד מעט 13)

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?

- בעיקר שירה...

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? גיל 9 או 8, לא זוכרת בדיוק.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- הודו

עט- משהו שאפשר לכתוב איתו שירים

לשבור- עציץ (:

ריקוד- בת מצווה של חברה שלי..

וזהו!

היי


מרב, בת 18.5
כותבת בעיקר שירה וקטעים.. הרוב למגירה..

התחלתי לכתוב בכיתה י"א, במגמת ספרות.. עשינו כתיבה יוצרת ומשם התפתחתי..
אז כבר שלוש שנים של כתיבה מאחורי
עם הרבה חומר בפח/סתם באיזה מקום, הרבה שמור גם.. לא בטוח שנפרסם...

פתאום אני קולטת שלא עשיתי אסוציאציות!!

אז-

פיל- אפור ושמן.

עט- נובע, עם הקדשה חרוטה עליו. שחור עם זהב.

לשבור- שוברת לבבות קטנה, אני שבור ללא תקנה.

ריקוד- לא בשבילי

נעים מאוד!

את שמי אשמור לעצמי ולמירי ט. |<לא שיש לי ברירה|

גיל - קידומת חדשה טריה (וזה לא קידומת 3 למי שלרגע חשב)

תחום מרכזי בכתיבה - למען האמת, ניהול יומן אישי. מאז ומתמיד אני מתעדת את חוויותיי ו\או רגשותיי\צפונות ליבי וסודותיו. היו לי די הרבה סגנונות של יומנים אישיים..

בשנות היסודי המוקדמות דווקא הייתי גם מחברת סיפורים לא רעים אבל מאז - כך נדמה - אבדה היצירתיות בתחום

שירים כתבתי כמה פעמים, אבל לא בקטע המקצועי אלא המנונים (..לא ג'ינגלים.) וכאלו...

מאוד מאוד מאודדדד אוהבת לקרוא!!! (מאז גיל 4..) לא משנה מה, העיקר איכותי, על רמה ומעניין. וצנוע.

אסוציאציות:

פיל - אפור - - וכבד. (אסוציאציה קלושה לענייני דיאטה)

עט - משו שכוססים את הקצה שלו. כדורי, פושטי כזה. נורא טעים, כשמשעמם..

לשבור - את הלב. מומחיות של אנשים מסויימים

ריקוד - קלילות וגמישות, שמלה מתנפנפת..... משום מה מזכיר לי גם תלתלים מקפצים

מידת נעליים - 40.   <צ>

למה אתה צריך תעודת זהות למה זה יעזור לך? {סתם שאלה}

אהה חחח ויש מצב אני פותחת איתך רגע שיחה אישית כדי שתסבירי לי על הפורום הזה?

גיל- 20

התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? קשה להגדיר.. לפעמים שירה, לפעמים פרוזה....

 גיל הקטע הראשון שלי- אם אפשר להחשיב את כיתה ג', אז כן. כתבתי איזה חמשיר.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- דמבו

עט- נובע

לשבור- שברי זכוכית

ריקוד- מקלט

איתן שלוה

19.5-20

כרגע כמעט ורק כתיבה סתמית לעצמי (בהדרכה של הרב רן שריד) היו קצת שירים

18.5 (לא כולל דברים שנאלצתי בגלל לימודים...)

פיל- כחול

עט- נובע

לשבור- ת'לב

ריקוד- איטי

צבי למפרט

כמעט 17

בעבר כתבתי ותרגמתי מאמרים, וגם כתבתי קצת סיפורים אבל זה היה מזמן. כרגע מנסה לסיים שיר באנגלית.

אני מאמין שממש בגיל מוקדם, אולי כיתה ג'...

ו...הלוואי שאחזור לכתוב. זה דבר מדהים.

הודיה 

בת 16 (בסיוון רק, אבל לונורא, תנו לי לעוף קצת) 

אני כותבת בעיקר שירים, סיפורים קצרים ... בכיתה ו' כתבתי ספר ומקווה לכתוב עוד בעתיד.

בכיתה ג' נכתבו הקטעים הראשונים שלי

פיל-משו ממש גדול ...

עט- דף!! שיעור משעמם!! יאללה שיר חדש ;)

לשבור- אהבה. לב שבור. וכו' וכו'.

ריקוד- תנועות, יופי.

חרות

19 לעת עתה

שירה בעיקר.

כלומר שום דבר אחר בנושא של כתיבה..

באיזה גיל? אממ..

בכיתה ה' היתה משימת כתיבה,

יצא לי אז שיר ממש יפה.

אח"כ בשביעית יצא עוד שיר ומאז ב"ה זה קורה הרבה..

פיל: הפיל הכחול/יסמין

עט: 0.4 סגול

לשבור: שברי זכוכית

ריקוד: נעליים ורודות כאלה (שאני שונאת)

מעניין אם אני אי פעם אעלה לכאן משהו. העיקר שהתפקדתי

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שם - בכוונה פתחתי ניק חדש אז אל תנסו לברר מי אני . 

גיל - 21

תחום מרכזי - בעיקר קטעים קצרים .

אבל אני צריך לאזור אומץ לפרסם .

שם - פצל"ש, חיבס

גיל - כמעט 22

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? - איד, כלשונך.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? - לא לפני הרבה זמן, אולי עשרים, היו כל מיני שטותיים מוקדם יותר אני מניח

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל-  הצטננות, חנות חרסינה

עט- הצטננות, דף

לשבור- הצטננות, לב, צום

ריקוד- חופש. או - פרייייייייי!

שם: ענאל

גיל: כמעט 14

תחום מרכזי שבו אני עוסקת: ספורט,כתיבה, צילום

הקטע הראשון שלי נכתב בסוף כיתה ג'

פיל: זבוב

עט: עיפרון

לשבור : את החלון (בעזרת כדורגל.. אני בנאדם מוכשר ^^)

ריקוד: ברייקדאנס

שם: אלחי

גיל: 16

תחום מרכזי: כתבתי משו לעצמי ואיזה 5 שירים..

הקטע+השיר הראשון נכתבו בערב יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות הרצח של המחבלים ימ"ש תשע"ג  ככה שאני די חדש בעסק..

פיל:פסנתר א"א להפיל..

עט:פילוט 0.4

לשבור: בנ"א

ריקוד: חסידי...(אם מעניין אתך למה את/ה מוזמנ/ת לאישי..)

שם- יוני

גיל- 20.

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? פרוזה, נובלות למגירה, תסריטאות ועוד

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? 13

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- חנות חרסינה.

עט- חפירה 

לשבור- קרח

ריקוד- חתונה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שם- שושנה ירחימוביץ'

גיל- 16

יצא לי בעיקר לכתוב ספרי אימה על בלשים וכו', רק ש..

סתם בעיקר שירים, לא ככי אני יותר אוהבת, כי אני פחדנית יותר נוח לי לכתוב שלא לגמרי מבינים...

לא זוכרת באיזה גיל נכתב הקטע הראשון, אבל כתבתי טיפטיפה עד לפני כמעט שנה, ואז הייתי איזשהי תפנית והתחלתי לכתוב הרבה יותר- בעיקר קטעים מוזרים ולא מובנים וגם  קצת |מסמיקה| לה'...

פיל- ורוד (ברור, לא?!)

עט- כתמים, דיו שפוך.  

לשבור- צעקות, כעס, כאב, בריחה    - עלית  עלי...

ריקוד- רגל של בובה (קניבליזם!)

אה וואלה- לא קוראים לי שושנה ירחימוביץ', למרות שזה דוקא אחלה שם

שם-תהילה

גיל-כמעט 18

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? שירה

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? קטע ראשון לא ממש זוכרת..(בטח בסביבות כיתה ב'\ג' ) בכיתה ו' כבר כתבתי הרבה.. 

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- נפיל (פו הדב...), פסנתר

עט- בגרות, שירים

לשבור- חתונה (לשבור את הכוס...), קרח , עצבנות, קושי. קיצור קונטציה שלילית...

ריקוד- זומבה , לרחף, שמחה, חתונה

אני בן 12

אני מתעסק בהלחנת וכתיבת שירים.

כתיבת ספרים {אני באמצע כתיבת ספר}

הקטע הראשון שלי היה בגיל  1/2 7

שיר שקוראים לו "להתעלות ממעמקים"

פל

חיה מגושמת אפורה וחכמה

עט

ב"ה שברא דבר כזה....

...שמלכלך את הידים....

לשבור.

לעצור אותי באמצע שאני קורא ספר מתח...

לרקוד

שמחה...

אני בת 20 יו כמה שנים אני חיה כבר! הזוי!

אני כותבת מה שיוצא מן הלב

הקטע הראשון שכתבתי? אממ גיל 17? לא יודעת בעצם

פיל- מגושם

עט- לימודים

לשבור- לשבור סטיגמות

ריקוד- חלק מהנשמה.

גיל: 16
מתעסקת בעיקר בשירה, לפעמים גם קטעים..
קטע ראשון שכתבתי באמת כדי לכתוב ולשמור היה בערך בגיל 13.

*אסוציאציות*
פיל- פיל בחנות חרסינה
עט- כתיבה (מן הסתם )
לשבור- זכוכית
ריקוד- בלט

שם. איזבלה בשבילכם..

גיל. אולפניסטית.

אני כותבת מה שיוצא.. בדרכ יוצא יותר שירים וסוגשל מונולוגים.. (לא אני נתתי תהגדרה )

ממ.. לוידעת.. בכיתה ח' כתבתי שיר ממש. בתים ופזמון והכל.. (ואני שונאת אותו). אבל נראלי לפניזה כבר כתבתי סתם כזה..

פיל- אוזניים ענקיות כאלה

עט- 0.4

לשבור- לב. מציאות.

ריקוד- כלי מדהים.

(בערך עכשיו גיליתי תפורום.. אז מעלה קטעים מכלמיני תקופות ודברים)

ב"ה

גיל- תיכון

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?

קצת שירה ופרוזה, בעיקר הגיגים אישיים שלי לעצמי, יומן. לסדר את המחשבות

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך?

אני משערת שבכתה א' בשיעורי כתיבה יוצרת. אבל זה לא כ"כ נקרא... אז אזור תיכון.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- חיה גדולה וחמודה עם אוזניים.

עט- אחד הדברים האהובים עליי, בלי סיבה.

לשבור- צליל כואב באוזניים.

ריקוד- חצאיות בלט מתנופפות  ספונטניות שמחה בעקבות בשורה משמחת...

גיל- 20

תחום מרכזי- פרוזה אולי

גיל בו נכתב הקטע הראשון- לא זוכרת

פיל- ענוה

עט- כחול

לשבור- הפתעה

ריקוד- הגבלה

בס"ד

שם- ענבל

גיל- 17

שירה... (לא סגורה על ההגדרה של פרוזה אז...)
וואו, שאלה קשה... אני חושבת שסביבות גיל 14.

פיל- שנהב

עט- המחנך שלי!

לשבור- מוסכמויות..

ריקוד- בעע אחד גדול

פעם ראשונה שאני עושה את השטויות האלה, אבל ניתן צ'אנס לפורום כתיבה יוצרת חדש...

שם- נריה

גיל- עוד שניה 18

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?

מתעסק בעיקר בפרוזה. ופארודיות.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך?

כתה ב'. היה ממש לא משהו, אבל מאז לא הפסקתי.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- לדרוך

עט- בייניש

לשבור- קרח

ריקוד- לב

בן 21. מבין התחומים פה אני הכי מתעסק בשירה, אם כי אני ממש רוצה לכתוב קצת פרוזה.

באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלי? אם לא נחשיב את הפזמון ההוא בכיתה ג', אז משהו כמו שנתיים..

פיל- תרוץ של אחד הרמי"ם שלי למה הוא מאחר ("הגיעו המון פילים ורודים וחסמו את הכביש") 

עט- העטים המעפנים שקנינו פעם שכל הזמן נפתחו ולכלכו לנו חולצות.

לשבור- שבירת הכלים. מושג בחסידות.

ריקוד- פיזוזים בחתונות בישיבה.

שם - בטחה רוטקוף

גיל - 12

מתעסקת ב - כתבות, סיפורים. אני כתבת בעיתון "שמים" של תנועת אריאל.

הקטע הראשון שלי נכתב בגיל 11 בערך.

אסוציאציות -

פיל - למה פיל וארנב נכנסו למערה ויצאו שלושה?

עט - העט שקיבלתי ביום הכשרה לכתבים צעירים

לשבור - פעם שברתי בטעות כיסא בבת מצווה של חברה שלי...

ריקוד - פעם הייתי בחוג ריקודי אירובי.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שם: בן ציון

גיל: 16

תחום מרכזי: כתיבת הרהורים (אפשר לקרוא לזה שירה...)

קטע ראשון: תלוי: או 8 או 16

פיל: מד"ש

עט: דף

לשבור: שתיקה

ריקוד: גשם

לא אמרתי כלום

שם- נראה לי שזה כבר ברור

גיל- בסביבות העשרים, אבל אני בתקופה שבה סופרים לפי הפז"ם (והמבין יבין....)

הקטע הראשון?- וואו, לא זוכר, מזמן.

כותב בעיקר שירה אבל מתעסק גם בפרוזה מהצד.

פיל- חיה מגושמת עם אוזניים גדולות. משום מה גם בננות.

עט- חייב להיות בשלוף 7\24 (בעצם לא בשבת), דרך להעביר שמירות בכיף.

לשבור- בדרך כלל משתלב עם פשלות לא נעימות. לא כיף.

ריקוד- הדרך לאוטובוס ביום של היציאה הביתה...

שם - אחד מאבות אבותינו הקדומים. 

משתדלת להיות ראויה לשם שניתן לי.

גיל - 24

תחום מרכזי - משולב - היום בעיקר שירה, אבל מדי פעם מבליחים סיפורים והרהורים שזוכים להכתב.

הקטע הראשון - אני זוכרת שני שירים שכתבתי בכתה ו'. יכול להיות שהיו לפני , אבל אלו הם הזכרון הראשון שלי.

פיל - חרסינה

עט - בלי דיו

לשבור - חלום

ריקוד - שמחה

שמחה על הזכות להיות פה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שם-אור

גיל-18

בעיקר שירה

בכתה ג' כתבתי את שני השירים הראשונים שלי, אח"כ עוד כמה סיפורים.. אבל את הכתיבה הרצינית שלי יותר התחילה בערך לפני שנה..

פיל-פיל ורוד קטן(איזשהו חלום ילדות של אמא שלי..)

עט-אני מאבדת עטים ועפרונות סדרתית..

לשבור- לשבור את הכלים..

ריקוד- לחיות

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני בת 16..

כותבת שירה והתחלתי עם זה השנה..

אסוציאציות:

פיל-גן חיות..

עט-שיעורים..

לרקוד-לעשות מה שבאלי..

לשבור-מישו עצבני..

שם החיבה שלי הוא יולָה, אז תנחשו לבד מה השם..

אני בת 12 +\- (בעיקר +).

אני מתעסקת יותר בפרוזה וכתבות, ואני גם כותבת בקבוצת ה'כתבים צעירים' בתנועת 'אריאל' (אני חניכה שם...)

אין לי מושג מתי התחלתי לכתוב, אפשר לומר שבכיתה א' (בשיעורי לשון...), אבל נראה לי שהתחלתי רציני עם הכתבה הראשונה שהתפרסמה בכיתה ה או ו'.

פיל אומר לי פיל אפריקני ואת החדר של אחותי הגדולה, שעל התקרה מודבקים פילים אפריקניים ויש לה תמונה שלהם (שיגעון גדלות...)

עט אומר לי עיפרון ואת קבוצת הכתבות שלנו שבפלייר שמתפרסם כל שנה רואים עט...

לשבור אומר לי break, מילה שלמדנו לאחרונה (מזמן...) בשיעור אנגלית.

ריקוד מזכיר לי את שיעורי מחול בביצפר שכ"כ שנאתי...

אני מאד אוהבת לכתוב, ואם רק היה לי כל הזמן שבעולם הייתי כותבת ספר.. אבל אין לי.

שם- נעה

גיל-קצת נמוך אבל כמעט12

כתיבה- בעיקר שירים

קטע ראשון - בערך בכיתה ד'

פיל- משו שלפעמים מגן ולפעמים שובר

עט- משו שבזכותו הכל נשמר

לשבור-אין לי מושג......

מחול- התחלפות מורות.

שם- זורמת עם החיים

גיל- 16.

אני מתעסקת בשירה.

הקטע הראשון נכתב בגיל 8, שיר טיפשי ואחריו נכתב השנה...

פיל- חנות חרסינה.

עט- לשון.

לשבור- נורמות.

ריקוד- כאב.

שם- יעלה

גיל- 18.

כותבת בעיקר שירה וקטעים

הקטע הראשון נכתב כנראה בגיל 15.. לא זוכרת לפני..

פיל- מחסום

עט- מחשבות

לשבור- הרגלים

ריקוד- נפש/שחרור

משום מה הצלחתי ,להוסיף קצב לסגנון שלך .

הכתיבה שלך ,מעניינת . 

וזה שהוספת לזה כתיבה של שיר .

סחטיין

שם-שרו'ש

גיל-20

מתעסקת בהכל....שירה, מכתבים, כתיבה חופשית, סיפורים...

מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת....אם זה בעיתון של הבית ספר יסודי וכשלא היה פינת התבטאות חיצונית אז יומן וכזה...

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- ספר ילדים על פיל שמן שרצה לרקוד ושבר את הרצפה...

עט-סופר

לשבור-זכוכית

ריקוד-עודפעם הפיל....חחח

שם: אוריה

גיל: נושקת לשלושים

עוסקת: מנסה להתחיל

באיזה גיל נכתב הקטע הראשון: 23

פיל - חרסינה

עט - מעיין

לשבור - שמלה לבנה

ריקוד - נפש

אוקי בדיוק התלבטתי שעה אם לכתוב ולהצטרף או לא...

שם- אור

גיל- 15

כותבת שירים וקטעים קצרים.. אבל בעקרון סיפורים ארוכים.

את הקטע הראשון כתבתי בסביבות כיתה ב' בשיעור שנקרא כתיבה יוצרת..

פיל- חברה שלי.. ולא היא לא שמנה

עט- דרך נפלאה לתקשר עם העולם.

לשבור- משהו שאחים שלי עשו ואני לא קשורה!

ריקוד- תנועות מזעזעות שמישהו התלהב עליהן.

שם- אנונימית.

גיל-15

אני מתעסקת בסיפורים רגילים.

הקטע הראשון שלי נכתב בכיתה ה'.

האסוציאות הבאות אומרות לי:

פיל-חיה מפלצתית גדולה. 

עט-מכשיר קטן וחמוד

לשבור-מבאס,באסה 

ריקוד- פעולה כיפית ומשחררת.

שם- לא משנה..

גיל- 18

בעיקר שירה ופרוזה, לפעמים גם סיפורים (אף פעם לא כתבתי סיפור שלם...)

הקטע הראשון נראה לי בכיתה ה'.. אבל רציני יותר בכיתה ח'.. אולי פעם נעלה אותו..

אסוסיאציות..

פיל- עוצמתי למראה, אבל מגושם וחסר שכל.

עט- רק פיילוט 0.4!

לשבור- לשבור שגרה

ריקוד- צריך מוזה... ;)

שם- הממ.. נראה לי שאני אשמור אותו לעצמי כרגע..

גיל- ארבע עשרה.. (קטינה..)

תחום מרכזי- בעיקר שירים. אבל אני גם עובדת על ספר, ומדי פעם שיש השראה גם קצת פרוזה וסיפורים קצרים..

באיזה גיל נכתב הקטע הראשון- כיתה א', בערך..

אסוציאציות-

פיל- "סוד הגן הנעלם"..

עט- עטים ירוקים וורודים..

לשבור- "תבוא" של עמיר בניון.

ריקוד- הופעות שהשתתפתי בהן.. סיוט:/

שם- ריעות (עם ה-י)

גיל-15

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? מממ. התחלתי עם סיפורים (קצרים וארוכים), עברתי לשירה, ועכשיו הכל ביחד.

באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? בעיקרון שבע. אבל האמיתי אמיתי כשהייתי בת שתים עשרה.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- וורוד (אף על פי שמעולם לא ראיתי אחד כזה)

עט- כחול

לשבור- כד קרמיקה

ריקוד- חצאית טוטו. יאאכ

אני בת 28 + (כמעט 29 , בשבט יהיה לי יום הולדת ל29 )

כותבת קטעים ושרים 

וגם ברכות לימי הולדת /ארועים קטנים (גיוס , שבת כלה של חברה ....)  - למשפחה וחברים קרובים .

כותבת מגיל צעיר יחסית , נראה לי סביב כיתה ה' או ו' .

( קבלתי מתנה מאיזה בת מצווה  נראה לי , יומן זיכרונות  ושם התחלתי לכתוב ....)

קשת1

נעים להכיר איזה מן פורום מגניב זה ! הרגע נכנסתי !!!!

פיל - משהו ענק ומפחיד

עט - עולם מופלא מתחבא מאחוריו

לשבור - לנפץ את הלב לרסיסים

ריקוד - משהו שכולם רוצים , ומבקשים גם ממני , לעשות ולא ממש מבינים למה

ביי בנתים

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שם: מזה משנה, אני יהודי!

גיל: 15

רק שירה מדוברת

פיל- גן חיות

עט- משהו ששמים בכיס של החליפה כדי לעשות פוזות....

לשבור-תראש

ריקוד- תלוי איפה

שאלון נחמד

שם -רונה

גיל -29

תחום מרכזי -שירה וקצת סיפורים קצרים

הקטע הראשון -כותבת מאז שזוכרת את עצמי אבל הכי ישן שיש לי שמור אצלי זה מגיל 11

אסואציות

פיל - עור של פיל

עט -הנשק שלי

לשבור -לבבות

ריקוד - של הדמיון והצללים

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שם:יוסי

גיל:20

התחום המרכזי:כרגע שירה.

הקטע הראשון שלי נכתב בגיל 18

מה אומרות לי האסוציאציות הבאות:

פיל-דבר מגושם במראהו,אך עדין.

עט:סכין המנתחים האישי שלי.

לשבור:להפר איזונים.

ריקוד:ביטוי של הנפש בתגובה למוזיקה.

גיל – 17

תחום – שירה ופרוזה.

הקטע הראשון שלי נכתב בגיל 8~.

פיל – כדור (בנאלי, אבל לא ממש נתון לשליטתי).

עט – קפוארה.

לשבור – פרח.

ריקוד – אספרנטו.

הייתי מבקש גם מספר תעודת זהות – התחנה המרכזית בירושלים.

מוזמנים לשאול על האסוציאציות.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

שם- לא חובה לא עושים

גיל- 15

תחום מרכזי קטעים קצרים נראלי

והקטע הראשון כיתה ב בערך

פיל- ג'ימי

עט- אדום

לשבור- כלים

ריקוד- never

את השם לא מגלה אבל זה לא קסנוסייד (מפתיע)

גיל 15 עוד אין תחום מרכזי התחלתי לכתוב בחצי שנה האחונה אז עוד לא ממש התגבשתי...

פיל- אלעזר

עט- אין תמיד אין

לשבור- משפחה

ריקוד- לילי 

שם-דניאלה

גיל-11

אני מתעסקת בשירה וסיפורי מתח, כבר הוצאתי ספר לאור.

הקטע הראשון שלי נכתב בגיל שבע.

אסוציאות:

פיל-שומר

עט-כתיבה

לשבור-הרס\כאוס

ריקוד-רוגע

נועם
15-16
13.5
כתיבה חופשית

פיל כחול
עט כחול
לשבור אגרטל
ריקוד מחול

שמי- אלעזר ר.

גילי- נכון לעכשיו, 16 ושלושה חודשים בערך

אני מתעסק בעיקר בשירה, אם כי גם פרוזה וסיפורי מתח לא זרים לעטי.

קטע הפרוזה הראשון שלי נכתב בכיתה ד' נראה לי,

וקטעי השירה הראשונים שלי נכתבו בסביבות כיתה ה' - ו'.

פיל - קרקס.

עט - דף.

לשבור - ברך.

ריקוד - בלרינה.

בת חמש עשרה וחצי, זה בכלל לא עיסוק מרכזי אבל משהו שעושה לי טוב מאוד- כתיבה... בערך מגיל מגיל 14 נראלי.....

פיל- החיהה

עט- עט

לשבור- אגרטל

ריקוד- המגמההה

"הכל סובב את האשכנזים". 

שם- טל.

גיל- עוד חודשיים שמונה עשרה.

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? ממ. אני מתחברת יותר לפרוזה.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? הקטע הראשון הרציני מכיתה ד'.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- אפור

עט- 0.4 (פיילוט)

לשבור- להכאיב

ריקוד- ט"ו באב (משו מסובך )

הקטע הראשון בכיתה ה'

אהלן, בת 17 ומשהו

כשאני כותבת זה שירים

אני מניחה שאת הקטע הראשון כתבתי כשהייתי קטנה, זה לא התפרסם כמעט בשום מקום, אולי אחד בגיל 15

פיל-וסוף

עט - בעיקר שיעורי בית (זה מלמד משהו על עולם האסוציאציות שלי)

לשבור - קרח

ריקוד - חברה טובה שלי

והאמת שאני ככה עם הת"ז רק עם גובה ומשקל, לוקחים אותי ברצינות מדי...

גיל-מעדיפ/ה שלא

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה סיפורי מתח

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? 8 

שפורסם? 11 או משהו

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל-להפיל!!!!!!(לא יודע/ת מה הקשר)

עט-כתיבה!

לשבור-את הקרח...(לא הסרט)

ריקוד-שונאאאאאאאאאאאאא/ת

שם-לא חובה.גילה

גיל-רצוי מאוד.12

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?אני חושבת פרוזה

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך?7

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל-חרסינה

עט-דיו

לשבור-שתיקה

ריקוד-עיפות

שם-בתאל

גיל-20

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? פרוזה

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? אמממ... 5-6 ככה....

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- פלאות

עט- נשר

לשבור-אכזבה

ריקוד-סכין (בטעות קראתי דיקור...)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שם : אסתר

גיל: 30 (לפני חודש וקצת חגגתי 30 )

תחום מרכזי : קטעים -פרוזה , סיפורים ,קצת שירים אין משהו מיוחד .

מאיזה גיל כתבתי : מגיל קטן יחסית , אני חושבת ה'-ו' .(כתבתי המון למגרה כזה , יומני זיכרונות , .....)

מדי פעם ממיצה בפורום הזה .... היה תקופה שכתבתי כאן קצת .....

נחמד לראות שיש חברה צעירים שאוהבים לכתוב .

בהצלחה לכולם.

חן 

18++ (30)

כותב בעיקר - שירים 

הקטע הראשון שלי בגיל 18

פיל- חנות חרסינות

עט- אם יש כבר עט אז למה לא לכתוב?

לשבור- מיתוסים

ריקוד- אין כמו לרקוד בחתונות  

 בהצלחה לכולם ! 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שם-עדיין חסוי

גיל-19

 מרכזי-שירה (משתנה עם הזמן)

קטע ראשון-בגיל עשר הייתה לי מחברת שירים.

פיל-זיכרון

עט-כדורי

לשבור-מוסכמות

ריקוד-הנשמה.

אז אני שירה.

בת 19 בקרוב.

האמת יוצא לי כל מיני דברים..נראלי בעיקר פרוזה אם אני מגדירה את זה נכון.

האמת שאין לי מושג מתי נכתב הקטע הראשון שלי, אני אוהבת לכתוב נראלי מהרגע שידעתי לעשות את זה..

אני מניחה שבפועל זה קרה בכיתה ב'- ג'.

אסוציאציות:

פיל- גן גוריםשירי ילדים וכזה.

עט- מעיין של דיו עם מלא רעיונות

לשבור- אאוצ'. יש יותר מידי דברים כאלה.

ריקוד- החיים עצמם בלי הצד של הרע(מכורה לריקודי עם!!)

שם -"נחמיה" (למה ציפיתם....)

גיל- 16.5 (למה ציפיתם....)

תחום מרכזי- חיים (לפעמים מבטא בשיר לפעמים כותב סיפור.)

מאיזה גיל?  -נראה  לי  13 לא בטוח... סיפורים- מגיל 6 בערך....

מה אומר:

פיל- חיה גדולה אפורה וחדק!. משהו גדול שבדמיון עוד יכול לעוף..... (וכן! בעיקר גדול וחדק, אמרתי חדק?....)

עט- כלי מלא דיו שאם האדם הנכון יקרב אותו לדף- יצא ממנו דם הנפש.

לשבור- לגרום לשבר, להפסק לקטוע ולגדום. (רק דבר ישר ומסודר נשבר)

ריקוד- צעדים של התפרצות הגוף בפתיחה למעבר קיבוע באדמה.

בלה, אפשר לומר.

נושקת לתשע עשרה.

מתעסקת כמעט רק בשירה, יש גם מונולוגים, פה ושם, פרוזה, אולי.

(אפשר להגדיר כי הכתיבה שלי אינה יש מאין. 

אין בי היומרנות הדרושה, תחושת האלוקות הנדרשת בכדי לברוא דמות, ליצור לה צביון וחיים וגזירות טובות או רעות על ראשה. הכתיבה שלי היא יש מיש, אותה רוח פנימית סוערת ואינסופית שלי, יצוקה אל מילים.)

אני כותבת מגיל צעיר. השיר העתיק ביותר שלי שמצאתי נכתב בגיל תשע, בערך.

(היי לך. לפני עשר שנים בסך הכל.)

פיל - פיג'מה ולבד.

עט - עשן מקטרת דחוס.

לשבור - אמונה.

ריקוד - זכוכיות מנופצות, כביש וחושך.

בד"כ יוצא שירה אבל פתוח להפתעות

קטע ראשון נגיד בגיל 23 (ודווקא לא שירה)

פיל- מחט

עט- נובע, נחל

לשבור- מוסכמות ומחסומים

ריקוד- כי למה לא?

שם-חיים(שם נוסף על מנת לשמור על מנת אנונימיות.

גיל-חודש וחצי ל18.

מה אני בעיקר כותב משפטים על העולם והחיים שעולים לי בעת מוזות

ושאלה חשובה-לא זוכר

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל-שנהב

עט-כלי להוציא מן הכוח לפועל

לשבור-חבל

ריקוד-לא אני

בע"ה

גיל: 15

התחום המרכזי שבו אני מתעסקת: בעיקר סיפורים. קצרים וארוכים, בהמשכים או חד"פ. גם שירים אני כותבת לפעמים...

באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלי: גיל 4.5

מה אומרות לי האסוציאציות הבאות:

פיל- ג'ונגל

עט- לכתוב. אני מאוד אוהבת לכתוב... ודווקא בעט.

לשבור-  לפרק מה שעשיתי ולעשות חדש בסגנון אחר לגמרי.

ריקוד- תנועה, חופש, יצירתיות, קלילות.

אני בת 14

כותבת קטעי נגינה, שירים וסיפורי מתח (כתבתי ספר אחד ועומדת לסיים את השני)

גיל-13...

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה ופרוזה

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? קטע שירה מחורז- 6 סיפור שהיה ראוי- 7,8 סיפור שדל לפחות חמישים עמדים 9

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- כבדות

עט-שמחה

לשבור- חיובי

ריקוד- נשמה

גיל-19.5

מתעסקת בעיקר בשירה אם אפשר לקרוא לזה מתעסקת...

ככה מדי פעם, כשאין לי מילים..

הקטע הראשון:

סיפור, בסוג של סדנת כתיבה שעשו לנו בכיתה ב...

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- חרסינה

עט- כדורי

לשבור- את עצמי

ריקוד- אור

שם-ינון.

גיל-19.

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? יותר כתיבה חופשית, פחות מכיר שמות של הגדרות ופחות אוהב את ההגדרות..

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? וואו, לא זוכר... אני כותב המוון, לא זוכר ממתי... (יש לי פנקס צמוד תמיד, וכשיש לי מוזה אני כותב )

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- עצום.

עט- חתימה, סיום והתחלה.

לשבור- להתחדש, להתחיל.

ריקוד- שיחרור.

שם-אסף.

גיל-.19

עיסוק מרכזי בכתיבה-שירה, פובליציסטיקה.

קטע שירה רציני ראשון-גיל 15

פיל-ועדה בריטית מימי המנדט.

עט-מלחמה בכתב.

לשבור-להביא מזון.

ריקוד-הצייר אדגר דגה.

שם-לא חובה. -אני גם לא אעשה את זה

גיל-רצוי מאוד.- 12.5 (מחשיבה את עצמי כבר ל13)

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?

תאמ'ת, לא זה ולא זה. אני ממש אוהבת לרקוד. בשיעורים אני כותבת שירים. או קטעים כאלה קצרים.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? חח מצחיק

כיתה א' כתבתי שיר על גבינה צהובה

מה אומרות לך האסוציאות (?) הבאות-

פיל- פיל הוא פיל (מע? פילים עושים פה)

עט- פיילוט 0.4- כי הוא עושה את הכתב הכי יפה

לשבור- סטיגמות על בנות. מחרפן אותי.

ריקוד- "ברוך הגבר" חח היה שנה של תקופת בת-מצוות

שם-אביטל

גיל-12 

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?  סיפור-יותר התחום שלי 

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? מגיל ממש קטן 6 אני חושבת כתבתי על שרפה

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- ססגוני למדי 

עט-כתיבת סיפורים וכו

לשבור- לשבור את השקר ולהוציא את האמת לאור

ריקוד- משובב נפש ערכו 5 הציפורים אשר עפו מענף לענף בקול ניצחון...

שם- איילת מור.

גיל- 15.

מממ.. כתיבה חופשית

אני חושבת שבערך בגיל 8. קינאתי באחותי שהייתה בת 12 והלכה לסדנאת כתיבה. אז החלטתי לעשות סדנא לעצמי. עד היום אני זיכרת את הסיפור המטופש והתמים של ילדה בת 8 שכתבתי.

פיל זה פחד. זה שוני. זה לא לדעת מה העולם רוצה ממך. זה להיות הכי גדול, הכי מפחיד, אבל מצד שני להתחיל לרקוד במקום מרוב פחד כשעכבר מסתובב לך בין הרגליים.

עט זה כלי. זה הדרך להביע. זה תקשורת בין אנשים. עט זה חופש.

לשבור זה אכזבה. זה הקמט בין העניים. זה החשיבה הביקורתית כלפיי עצמך. מצד שני, זוהי ההתחלה החדשה. זאת שבירת הכוס בחתונה, זה הזיכרון, הקושי, אבל גם ההמשך הורוד.

ריקוד זה אתה. זה האישיות שלך. זה פשוט.. אתה. אתה שיוצא החוצה. אתה שעומד מול העולם. אתה שלא מפחד שכולם יראו אותו, לא מפחד שאף אחד לא יראה אותו.

שם- אמונה 

גיל- 14

אני מתעסקת בשירה

הקטע הראשון נכתב בתחילת שנה אבל כבר יש לי ברוך ה' עוד...

פיל- גדול

עט-כתיבה

לשבור- להרוס

ריקוד- ביטוי של משפטים שלמים דרך הגוף

שם - נחמיה (אולי הוא בדוי, אלוקים יודע)

גיל - 22

תחום מרכזי - כתיבת פרוזה ומאמרים, אוהב ליכנס להומור עדין שהיעד הוא ביטוי רגש (גם הרבה כתיבה תורנית ותוכנית).

הקטע הראשון - נראה לי 8.

פיל - רכיבה על פיל בארגנטינה. משהו ענק עם מבט חלש..

עט - החבר הכי טוב (היום זה המקלדת)

לשבור - לפעמים זו גם אמנות

ריקוד - כמה שיותר, משחרר ברמות, אם אפשר עם קצב טווב וחברים זורמים בכלל..

שם-לא חובה. שומרת על שתיקה

גיל-רצוי מאוד. 15

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? בעיקר סיפורים אבל גם כתבתי איזה 15 שירים.. הבעיה שגנזתי את כולםם

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? כיתה א'.. חחח... אבל זה סתם היה סיפורון. בגילים יותר מאוחרים כתבתי שני ספרים.. 

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל-  מתתיהו

עט- פיילוט.

לשבור- זכוכיות

שם-  

גיל- 14

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח?- שירה

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך?-13

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל-שומן

עט-קו דקיק

לשבור-התנפצות

ריקוד-מעגל, סיבוב

שם- סודי

גיל- 16

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק?- בעיקר סיפורים אבל גם קצת שירים וקטעים.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך?- כיתה א'. אבל סיפורון קצרצר. משהו דפוק.

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- יצור חמוד.

עט- עיתונים.

לשבור- קירות.

ריקוד- מישהי בגשם.

בעיה רצינית שככה זה כאב

שם- תקראו לי ר'

גיל-כמעט 16

מתעסק בעיקר בפרוזה

התחלתי לכתוב בגיל 13 בערך

פיל- חור של מחט\ אפריקאי

עט- לכתוב ועט למחוק

לשבור- שבר ממצרים

ריקוד- עם

מגניב לגלות שרשור היכרות שנמשך על כמה שנים.אז אנסה להצטרף גם. 

לכבוד זה שגיליתי את הפורום.

שם-לא חובה - אז אוותר על זה כרגע.

גיל - מעל 30

תחום מרכזי -פרוזה,כמדומני, אבל לרוב פשוט לא כותבת, וכשיוצא, יוצאים לפעמים דברים אחרים. 

באיזה גיל הקטע הראשון? אני חושבת שביסודי,לא בטוחה לגבי הגיל המדוייק. 

אסוציאציות

פיל - הפיל הסגול. סיפור שכנראה אף אחד לא יקרא. כולל אותי. קבור אי שם

עט -נובע

לשבור את הכלים

ריקוד -ריקודי עם.  

גיל- 13, כיתה ח' (קטן בשנתון)
אני מתעסק גם בשירה וגם בכתיבת סיפורים מכל הסוגים. כרגע כותב סיפור מד"ב.
התחלתי לכתוב בכיתה ה'.
פיל- חיה גדולה שלא יודעת לדרוך

עט- כלי כתיבה יעיל בהחלט.
לשבור- פרוזן (לשבור את הקרח)
ריקוד- סטפן

גיל: 15

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? שירה? פרוזה? סיפורי מתח? סיפורי מתח.

ושאלה חשובה-באיזה גיל נכתב הקטע הראשון שלך? 11 אני חושבת...

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- חיה שמנה ואפורה

עט- כלי כתיבה

לשבור- זכוכית

ריקוד- מחול. תנועות מוזרות

שם-

גיל-16

מה התחום המרכזי שבו אתה מתעסק? כתבה יוצרת או כתיבה לכיף

ושאלה חשובה-ניראלי כיתה ו

מה אומרות לך האסוציאות הבאות-

פיל- יערות

עט- הלב

לשבור- חתונהה. בקטע עצובב (כי אין בית מקדש)

ריקוד- שחרור

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

הנה, אני מרגיש אותו

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

מחכה להמשך

מה אהבת?

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת

"חזרתי לישיבה לתחילת זמן אלול ופגשתי שם את עמיחי"

"וקנין?"

"לא זוכר איך קוראים לו... רזה, קורא בתורה בספרדי ירושלמי"

"די בטוח שזה וקנין. בחור טוב, היה באגוז"

"בקיצור הוא אמר לי שיש עכשיו כמה חברים שנפגשים בערבים ומתווכחים על פוליטיקה בגן סאקר, נפגשים עם חילונים ומנסים להשפיע. אני ממש רוצה ללכת גםף אבל מתלבט על הסדר ערב."

"מה תשפיע?"

"תצחק תצחק, אבל כשתראה כמה החילונים בורים ואיזה סיסמאות הם משלשלים מהפה אתה תבין שיש ערך גדול למחשבות של בני תורה"

"גם לדוסים יש סיסמאות בלי סוף"

"בסדר אבל זה לשטחיים, מי שלומד תורה כמו שצריך מדבר אחרת. אתה יודע איך זה לפגוש בעלי בתים, זה לא כמו השיחות שלנו"

"כן..."

"אז עמיחי הזה העלה את הנושא של התורה של הגלות והתורה של הרב זצ"ל, תורת ארץ ישראל. היית צריך לראות את זה, לחילונים שם היה אור בעיניים כשהוא דיבר"

"שמו"צים?"

"מה זה?"

"חילונים קיבוצניקים, יעני הארדקור"

"לא, האמת חבר'ה חמודים, הולכים למכינות, כמו הזה של נחל צופית. הם לומדים הרבה אבל דברים לא רלוונטיים, פילוסופיה והיסטוריה... הם מדברים על המצב הבטחוני אבל אין להם מושג על הערך של מה שאנחנו עושים פה, בסוף כמו שהרב קוק אומר הציונות היא דבר קדוש, זה לא סתם מקלט לאומי. שאלתי אחד כזה עם שיער בצבע תכלת מי היה הרב צבי קלישמן והוא לא ידע"

"מתערב איתך שגם בבני עקיבא בשוהם או בכפר סבא לא ידעו מי זה הרב קלישר"

"זה שונה אחי, אל תערבב. אנחנו הולכים לישיבות ובסוף זה משנה את המצב. פעם המזרוחניקים היו בורים... היום בזכות הישיבות זה ממש השתנה, תחשוב כמה אנשים נכנסים לצבא אחרי לפחות שנתיים של עמל בתורה, זה עושה השפעה מטורפת. כל חילוני שפוגש מחלקות בייניש יודע להגיד שאנחנו זה משהו אחר"

"כן..."

"... רוצה אחת?"

"לא אחי, לא מעשן."

"אתה יודע שהרב זצ"ל גם היה מעשן?"

"נראה לי שזה מיתוס. בטוח שהוא היה מרגיש שזה גומר לו את הריאות"

"הרב כדורי היה מעשן נובלס ואומר שזה הכי טעים למלאכים"

"וואלה..."

"דביר אבל למה אנחנו יושבים בחושך?"

"נשרפה המנורה ועוד לא הספקתי להחליף... וחוץ מזה יותר נעים לי ככה. אפשר לראות את הדקלים נעים מול הירח"

"מה נהיית לי עכשיו אורי צבי גורדון, אני לא רואה כלום אחי"

"אני אוהב אותך מאוד אביאל, הרבה זמן לא ישבנו ככה"

"אתה מוזר..."

"למה ככה?"

"אף אחד לא מדבר ככה, יושבים ומדברים אחי, לא יודע. יש לך סגנון מוזר..."

"אתה שומע את הצרצרים?"

"אתה רוצה שאני אזוז כאילו?"

"לא, טמבל. תשמע את הצרצרים."

"וואלה עד שלא אמרת לא שמתי לב, איזה רעש מטורף הם עושים."

"בלילות כאלה אני מרגיש געגועים למשהו שאין לי בחיים ואין לי מושג איך מגיעים אליו."

"מה נהיית לי ברסלבר, אתה רוצה להתבודד או משהו?"

"אבנר הג'ינג'י אמר לי שיש אומנים שיושבים בחדר ובוהים בקיר שבועות בשביל לקבל השראה"

"אבנר הזה כופר, מה אתה מקשיב לו? יש לו בספרייה בבית ספרים של הברית החדשה ודברים כאלה. אמרו לי שהוא להט"ב."

"אני מחבב אותו, יש לו משהו מיוחד."

"אתה מחבב את כל היצורים. לדעתי הוא חולה נפש. אני גם חושב שהוא מסתובב עם גויה. לא מבין איך חבר'ה כאלה לא עושים לך בחילה."

"הרגע אמרת שהוא להט"ב..."

"אתה יודע מי אני מדבר, היא מסתובבת מחוץ לישיבה לפעמים, לבושה לא הכי צנוע. בוהה במרפסות, אני חושב שהיא גם קצת קוקו."

"אבנר טוען שהיא סכיזופרנית"

"אין לי מושג מה אמרת עכשיו אבל אני מאמין לך. אבל עזוב את היצורים האלה, לי זה עושה צמרמורת. לא מתאים לך לחבב אותם, אתה מבלבל אותי."

"מה אני יודע... אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך?"

"חזרתי לספר הזה אחרי שנתיים שלא העזתי לפתוח אותו. הוא מזיז לך משהו."

"נראה מפחיד. על מה זה?"

"דוסטויבסקי כתב אותו בתקופה שהתחיל הניהיליזם באירופה. אנשים הגיבו לא טוב למהפכה המטריאליסטית, הנוער התחיל להגיד שאין מוסר ואין ערכים, היה רומס את הדברים הקדושים לכיף. הגיבור בספר הוא אחד כזה... זה מבוסס על אחד הפרקים בברית החדשה. ישוע פוגש רועה חזירים שנכנס בו שד. דוסטויבסקי צולל שם לתהום הזאת ובורא את סטברוגין, עם אישיות מפוארת ונשמה חלולה. אף אחד לא יודע לכתוב כמוהו כיום."

"זה איזה שש מאות עמודים. בחיים לא קראתי ספר כזה."

"לא יודע אם טוב שתקרא אותו. יש תהומות עמוקים מאוד בנפש האדם. מי שמציץ לתהום התהום מציצה עליו בחזרה, זה ניטשה מפורש."

"בקושי מכיר את הכתיבה של ניטשה. אני די בטוח שהרב צבי יהודה אמר עליו שהוא נשמה מעולם התוהו."

"הוא היה שבור, כן. אני מצטער שלא הייתי חי בתקופה שלו."

"היית יכול לשגשג בגרמניה היהודית בתקופת ההשכלה."

"היו הורגים אותי כי אני יהודי. אולי הייתי משחזר את העורלה שלי ומשוויץ בה בכל מקום."

"אני שמח שאני חי כיום, אני חושב."

"פעם הדברים הרגישו אמיתיים. אנשים הרגישו שאנחנו לקראת פיצוח חידת החיים. היום זה מרגיש ביזארי וכמעט נאיבי לרצות לצלול למעמקי הנפש, לפרוץ את מחסומי התודעה. אפילו אנשים שעושים מדיטציות מצלמים את עצמם או משלבים את זה ברוטינה לאינסטגרם."

"ניסיתי לעשות מדיטציה. אין לי מושג איך עושים את זה. כל השרירים שלי כאבו."

"אני עושה הרבה מדיטציות. אני חווה דברים שאני לא יודע להסביר במילים, אפילו לעצמי."

"נשמע מטורף, איפה למדת את זה?"

"סיפרתי לך על שירה. היא היתה כמה חודשים במנזר בהודו. היא לקחה את זה ברצינות. אני נהנה לשמוע אותה כשהיא מדברת. אני די בטוח שהיא סכיזופרנית."

"באיזה קטע אתה חושב ככה?"

"יש לה דיבור כזה מוזר."

"זה הכל?"

"אמרתי לה שאני חושב שכדאי שתיפגשו. היא סקרנית לגביך. תפגוש אותה ותשפוט בעצמך."

"אני לא מתכנן להכריע האם היא סכיזופרנית. אני בקושי יודע מה זה."

"היא טוענת שהיא שומעת קולות. שהיא שומעת את האדמה שרה. כמה פעמים ראיתי אותה מנסה לחבק את האוויר ומתחילה לבכות."

"אני מסתנוור מהאור הכתום הזה, אפשר לכבות אותו?"

"שוט."

"אמרת יפה מקודם על החוויה שלך מהמדיטציה. אני גם מרגיש הרגשות נורא עמומות שאין לי מושג איך להסביר אותן אפילו במילים."

"כלא התודעה."

"כמו כלא. הייתי רוצה שיהיה מישהו בעולם שיוכל לתת לזה מילים."

"שמעת על הדא-דאיזם?"

"לא... מה זה?"

"הם טענו שבשביל להגיע אל העומק של נפש האדם צריך לבנות ערוצים עקיפים, בשפה של תת-מודע. בהמשך נולד מהם הסוריאליזם, כמו בציורים של סלבדור דלי".

"אני לפעמים מכבה את האור במרפסת ומסתכל אל הכוכבים ומרגיש שרוב היום אני אומר מילים שאין להן תועלת ולא מדגדגות בכלל את מה שאני באמת רוצה להגיד."

"כמו מחסום?"

"לא... כאילו אין לזה בכלל שפה."

"אתה חייב לדבר עם שירה. היא תשתולל כשתשמע אותך מתאר את זה."

"בת כמה היא?"

"אין לי מושג. מאוד קשה לדעת. בהתחלה הייתי משוכנע שהיא צעירונת, אבל יש לה קמטים בצדדים של העיניים. לדעתי היא נושקת לשלושים."

"זקנה!"

"אולי עדיף להגיד 'נשמה עתיקה'. לשלוח לך את המספר שלה?"

"חזרתי ממדיטציה ארוכה של קואן. ישבתי במערה אולי שבועיים, לא אכלתי כלום ולא שתיתי כלום. הלכתי מהנזיר עם שאלת קואן בסיסית, 'איך נשמעת מחיאת כף ביד אחת'. יש לתודעה שבע חומות שצריך להקיף שבע פעמים. אמרו לי שבבלוטת האצטרובל יש יכולות לשבור את החומות האלה. שקעתי בטרנס. קשה לתאר איך תחושת הזמן משתנה, איך תחושות הגוף משתנות. במדיטציה מכבים את המחשבות. אתה יודע שבני אדם חושבים בערך שישים אלף מחשבות בכל יום? אבל מי שמורגל במדיטציה מצליח די מהר להפסיק לחשוב ואז נכנסים פנימה והכל מרגיש אחרת. מצאו לפני כמה שנים קבר של נזיר טיבטי וכשנגעו בבשר שלו ראו סימנים ברורים של חיים. כמה שאנחנו לא יודעים כלום על השבעים קילו בשר שלנו. אני חושבת שמי שיודע למדוט יכול לגעת בנצח. הגוף האסטרלי מתחנן מאיתנו שנפתח לו חלון החוצה. גם בקבלה הנשמה מחולקת לחלקים. החלקים העליונים שלה מחוברים לשורש העליון של ההוויה, לקוצו של יוד. האור המבהיק שם יכול להוציא בן אדם מדעתו. גם הגנוסטים ידעו את זה, לכן הם המציאו את הדמיורגוס. אנשים נתקעים בתוך הבשר שלהם ומטביעים את כל הנשמה שלהם ואת כל האור העליון בתוך הסופיות של החומר. בגלל זה יש אנשים באשפוזים. הם הגיעו לאור בהיר כל כך ששרף להם את הפיוזים והם חיפשו דרך החוצה. הכדורים מחזקים את הכלובים של התודעה.

"יש לך ש' שורקת, בחיים לא שמעתי ש' כזו".

"זאת סוג של מחמאה?"

"לא הבנתי את רוב מה שאמרת, אבל נהניתי להקשיב."

"אתה רוצה לצאת לחופשי?"

"כן."

"שקרן."

"למה ככה?"

"מי שרוצה לצאת לחופשי לא עונה ככה."

"אבל אני באמת רוצה."

"מה זה מבחינתך חופש?"

"יש דברים שאני מרגיש שאין להם מילים בכלל ומשהו בי מתענה כי הוא לא יכול לגעת בהם. הם לא נמצאים בשום פעולה או מעשה או מחשבה שאני פוגש ביומיום. אני מרגיש שיש שפה אחרת שאני צמא אליה ואני לא דובר אותה, והלוואי והייתי יכול למצוא אותה ולהצליח לבטא את מה שאני מרגיש."

"למה אבנר קרא לך לפגוש אותי?"

"הוא אמר שאת סקרנית לגביי. גם אני הסתקרנתי."

"אבנר לא מבין כלום בדברים שהוא מתעסק בהם."

"בעיניי הוא גאון."

"גאון אולי, אבל הנפש שלו מתה."

"ושלך?"

"תסתכל לי בעיניים, מה אתה רואה?"

"חשוך, אז לא הרבה. אני רואה את ההשקתפות של הפנס רחוב."

"תסתכל יותר מקרוב."

"אני לא רואה עכשיו כלום."

"כי אתה טיפש."

"לאן את הולכת?"

"כואב לי כל הגוף."

"הכעסתי אותך?"

"גם הנשמה שלך חולה. אתה מלא טומאה."

"טוב."

"מה טוב?! אתה אדם מגעיל!"

"מה שתגידי."

"אמרת את זה מקודם בשביל ללעוג לי?"

"את מה?"

"על השפה האחרת."

"לא, זה מענה אותי."

"אבנר סיפר לך?"

"סיפר מה?"

"אתם שקרנים, אסור לי לדבר עם אנשים."

"אני נהנה לשמוע אותך מדברת. אני לא מכיר אנשים שמדברים כמוך."

"יש לך פוטנציאל לגעת באור אין סוף. אבל אתה טיפש."

"מה אני יעשה..."

"תגיד לאבנר שאני לא רוצה לפגוש לא אותו ולא אותך שוב."

"היה לי מיוחד לפגוש אותך, מצטער אם אמרתי משהו לא בסדר."

לקול קרקוש ותרועת גונג חגיגית עלה עמוד השחר ושרט בחשכת הרקיע. עננים עמומים בכחול עמוק נחרצו בשמיים המתבהרים. גלגלי השמש חרקו על מסילותיהם, פנסי רכבים ושאגת מנועים בישרו ראשיתו של יום. מדרס נעליים עייף גרר נער צעיר למיטתו. לחייו סמקו ועיניו היו נפוחות. חדרו קטן, מיטתו סתורה, הוא נפל אליה וחפן את סדיניה. בחלונו דפק בוקר עיקש וציוץ ציפורים הבליח בעדו. שעון מעורר החליט לצלצל, שקיק קטיפה של תפילין בהה נכחה מהמדף. הוא חשב שהוא שומע את הכוכבים שורטים את החלל, שרגליו מתאחדות עם האדמה, שמפיו בוקע אור, שבעיניו שופעים רקיעים, שידיו צומחות ומתעבות ומתארכות. הוא נשם את הסדין ושתה את גליו ומשבריו. צחקוק עמום מבטן כבדה דנדן לו ואסף אותו אל השינה.

היא המשיכה להביט בו, היישר אליו

לרגע תהה אם היא בכלל רואה אותו או סתם מסתכלת לכיוון. אבל לא, הקשר עין היה מורגש באוויר. לפעמים מרגישים את זה.

הוא לא העיז לזוז. דקה חלפה. שניהם הביטו זה בזה.

הדופק שלו עלה וירד, הוא לא היה בטוח למה. רק בחורה שמסתכלת עליו.

הקשר עין נמשך, וכל שאר העולם נמחק לאט. מאבד משמעות. הוא לא ידע למה. אבל הוא לא יהיה האחד מבין שניהם שיפנה מבטו. אובססיה השתלטה עליו. משחקים כאלה היו מה שעשו אותו. חיוך קטן התגנב לפיו אבל הוא לא זז אפילו סנטימטר.

אלוהים יודע כמה זמן חלף. אולי רק עשר דקות. אולי שעה. זה הרגיש כמו נצח. אבל לפתע משהו בהבעתה השתנה. היא חייכה גם.

עיניו מרותקות ומוחו מרוקן לחלוטין. הוא הרגיש את עצמו נאבד לאט, שוקע במחשבות, שוקע בעיניה המרוחקות. מאבד אחיזה עם המציאות לאט, נתלה ביד חשופה על העוגן האחרון, האישה למטה.

הוא הרגיש שהוא מתעורר פתאום, אפילו שלא נרדם, כשאור קלוש הגיע פתאום. שמש? הוא הופתע לחלוטין, מסובב את ראש בפצאומיות למזרח.

כן, שמש. אלוהים אדירים, כל הלילה. או שיט. בחורה משוגעת. הוא סובב את ראש בחזרה אליה. הרחוב היה ריק לחלוטין.

מאז שהוא היה קטן הוא הכיר נדודי שנה מקרוב מאוד.

ההורים שלו דאגו מזה מאוד, רופא, מטפלים, כדורים.

אבל הוא? זה פשוט היה טבעי לו. לפקוח עיניים. כשכולם ישנים, כשהכל רדום ומת. לפתוח עיניים. ולחשוב.

יש לו רק אח אחד, גדול. ליאו. בכל זכרונות הילדות שלו הם ישנו ביחד, חדר גדול, אבל המיטות קרובות.

הוא היה מעיר את ליאו באמצע הלילה בהתחלה. והם היו מדברים, עד הבוקר לפעמים. זה חמוד להיזכר.

עד שאמא שמה לב לילה אחד וכעסה. אוהו כעסה.

חיוך משועשע התפשט על פניו של מיכאל והוא התיישב במיטה ואז התחרט וקם.

נדודי שינה אולי. הוא חייב לרדת למטה. איפה שהבחורה נעלמה, אולי היתה תעתוע.

רגליו נשאו אותו כמאליהם במדרגות, אל המדרכה, אור זריחה בהיר. אנשים זריזים כבר ממהרין לעבודה. אבל הוא באקסטזה משהו. עיניו חולמניות ומחשבותיו מופשטות. הוא הולך לאט. כאן, ממש כאן היא עמדה.

הוא התיישב בספסל הקרוב. מחשבותיו לאט נהיות בהירות יותר. הוא נושם עמוקות ומרגיש עייפות. למה הוא ירד בכלל?

סירנה נשמעת מאחוריו, צעקות עמומות. הוא מסתובב. שוטרים. המון אנשים. מתי הגיען כל ההמון הזה? השמש כבר במרכז השמים. צעקות מכל כיוון. מה קורה פה? הם צועקים אליו. הוא מסתובב במבטו מחפש פיתרון. ואז נעצר הלום רעם.

הנערה ישבה בספספל לידו. צווארה משוסע בגסות. והמון דם, בכל מקום. דם יבש.

אמא מתה. די מזמן, לפני שנתיים אולי. אבל מה שמעניין זה אבא שלי.

הייתי בטוח, כלומר כולם היו בטוחים שזה יגמור את אבא.

הוא ואמא היו כל כך אוהבים. דברים שקשה למצוא היום. ולילה אחד והיא לא קמה.

בהתחלה אבא היה שקט, לא דיבר. לא איתי ולא עם ליאו.

ואז, בדיוק שלושה ימים מהרגע שהיא מתה. הוא פרח. בן אדם אחר. אני זוכר את הבוקר הזה. העירו אותי דפיקות בדלת. אבא בפתח. עשרים שנה אנחנו מדברים בטלפון. נפגשנם כשאין ברירה. והנה הוא פה על מפתן ביתי, מחויך מאוזן לאוזן.

מאז, כל שבוע ביום חמישי הוא הגיע ללילה. חשבתי שהוא השתגע, השכול גמר עליו. אבל הוא היה יציב. במידה מפתיעה.

אני לא זוכר לגמרי איך הגעתי לכאן ומה שאלו אותי. אבל אני חושב שזה היה חשוב.

"חלאה" ירק האיש שעמד מתנשא מעלי בחדר הריק . שוטר. הוא שוטר.

"לשחק אותה משוגע לא יוציא אותך מזה" הוא אמר בקול מאופק משהו "מבטיח לך"

דם. משהו התחיל להבזיק בזיכרון שלי. לא חשוב.

"מי אתה?" לחשתי בשקט, מעוניין לא מעוניין לשמוע.

האיש-שוטר כיווץ את עיניו ויצא מהחדר, מתעלם לחלוטין.

נערה. ודם. המון דם. אני נזכר אולי.

הוא נעל את הדלת אני חושב. ניסיתי לזוז מהכיסא ללא הצלחה.

ספסל בודד. נערה. נערה מתה. המון דם.

אני שואף אויר בחדות, הזיכרון חוזר אלי במלואו.

רוצח. אני רוצל

איזו כתיבה סוחפת

תמשיךך

חדרים סגורים ריקים. מעולם לא החלטתי לגביהם.

אהבתי אותם. על פי רוב. את השקט שהריקנות הפיזית מביאה איתה, אין דבר חיצוני שיסיח. והייתי שוקע פנימה עוד ועוד, המקומות שבאמת מעניינים אותי. ומרגיעים.

מבטי נשאר על דלת החדר הנעולה בודאי, בוהה.

אני אוהב את זה. אבל אלוהים, אני מפחד מזה.

כששקעתי יותר מדי פנימה, הבדידות האפלה חונקת אותך לאט. ואז מהר מאוד. ואין אויר, והמון פחד. כמה חרדה.

מחדר סגור. חדר סגור וריק. אין כלום ואת זה אני אוהב. רק אני. מזה אני פוחד.

הדלת נפתחה באחת וקטעה את הרהורי. לבוש מדים וחמוש נכנס פנימה נעמד מאחורי הכיסא שלי. ממלא את החדר הריק.

אדם נוסף נכנס לאט. מביט בעיני בעצב. או כעס. אני בולע רוק בחוסר נוחות. אולי אכזבה.

"ליאו, אני-" המילים מתפרצות לי מהפה ועוצרות בעודם באויר. איני יודע.

ליאו התיישב. מולי. אין דבר שמפריד בינינו, רק כמה סנטימטרים של אויר. קרובים כל כך ורחוקים כל כך.

"הרגת" הוא לא ניתק את קשר העין כשהוא לחש רצחת אותה?"

הסתכלתי עליו. על העיניים. אני מנסה להבין מה אני רואה. ולא מצליח. מנסה. מה ליאו רוצה? מה הוא אומר.

"ליאו תקשיב" אני נאנח ועוצם עיניים חזק "אני לא יודע מה קורה. אני לא מבין, אני רצחתי. אולי לא רצחתי, אולי כן, ליאו אני נשבע אני לא יודע" אני פוקח עיניים מיוסרות מדיבור שעל הלב. "ליאו זה כמו פעם" אני מתחנן "שוב, בדיוק כמו פעם", תולה בו את עיני. מבועת.

ליאו הרחיק את ראשו במהירות, נסוג. הוא מבין אותי, אני בטוח בזה. הוא מתנשם פתאום במהירות, עיניו מתרוצצות, אני מבחין. אני מגחך, כן זה אחי.

"אז זה היה אמיתי?" הוא שואל בקול לא יציב. ספק מכחיש ספק מפחד להאמין. לי.

אני רק מהנהן.

"אז למה לא אמרת אף פעם ש-" הוא עצר באמצע, מילותיו עוצרות בפיו.

-----

כדאי שאספר לכם מה קרה לי ולליאו בקיץ שבו הייתי בן 10