להיות זה שסיפרו עליו ניסים ונפלאות ואז לגלות שזה מורכב מכל מיני חצאי אמיתות

שלכל תכונה יש שני צדדים.

כשהיא ואמרת שיש בה משהו חי -

זה אומר שהוא חי תמיד, גם איפה שאתה חושב שהיא צריכה לשתוק.

כשהיא אומרת שהיא דוסית אבל פתוחה - 

זה אומר שהיא דוסית איפה שאתה חושב שלא צריך,

ופתוחה איפה שאתה חושב שזה ממש גרוע.

כשהיא אומרת שהיא ביתית -

זה אומר שהיא לא נפרדה מהבית של ההורים שלה,

אבל גם תתקשה להיפרד מהבית שלה בעצמה, שאותו תקים ביחד איתך.

כשהיא אומרת שהיא חכמה -

 זה אומר שהיא תבין אותך,

וזה אומר שהחולשות שלך יהיו גלויות לפניה כספר פתוח.

כשהיא אומרת שהיא רגישה -

זה אומר שהיא מתלהבת מהרבה דברים

וגם נפגעת מהרבה דברים.

כשהיא אומרת שהיא סבלנית -

זה אומר גם שהיא תהיה סבלנית

כלפי דברים שאתה חושב שאסור להיות סבלניים כלפיהם.

כשהיא אומרת שהיא מאופקת - 

זה אומר שיש לה נחת להקשיב לך

ולא לכעוס עליך גם כשזה דורש.

ובקיצור - 

אין כזה דבר פרטים מדוייקים בבירורים,

כי אנשים הם לא מפרט טכני.

על כן כשהשדכנית אומרת 'תיפגשו, מקסימום תיפרדו' -

זה המשפט הכי נכון שהיא אומרת.

כי רק כשנפגשים אתה יכול לגלות

איזה צד בתכונות שלה מדבר אליך

פותח אותך ומחבר אותך אליה.

כל שאר ההגדרות הם באמת רק הגדרות.

אבל יש תהום רצינית בין מה שנאמר לבין מה שמגלים בדרך כלל...

אני מבינה אותך ואת כל הסערה מסביב-

כי אני גם תקועה באותו סרט, באותו תסכול, באותן עוגמות נפש שנגרמו עקב מידע לקוי או הבנה שגויה.

אבל זה מאוד מובן:

דבר ראשון:

"כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות",

מה שהשדכנית חושבת זה לא בהכרח מה שאתה חושב.

תתאר לך איזה עולם משעמם היה לנו אם כולם היו רואים בעיניים בדיוק אותו דבר?!

תתאר לך שכל מי שמכיר אותך היה מתאר אותך בדיוק באותן מילים ומצליח לזהות בך רק 3 תכונות חיוביות בזמן שלדעתך קיימות בך 10 תכונות חיוביות?!

הראייה אנושית היא מצומצמת,

ההגדרות של בני האדם בדר"כ מגוונות ומשתמעות להרבה פנים..

ולכן ה' נטע בכל אדם יכולת ראייה והתנסחות אחרת-כדי ליצור השלמה, כדי ליצור הרמוניה.

בדיוק כמו שלל הפירושים למילה אחת בתורה הקדושה.

דבר שני:

אנשים רוצים שתתחתן ולכן הם מנסים להציג את הכל בצורה חיובית.

אם יגידו שהיא אגרסיבית- מה הסיכוי שתצא איתה?!?!

אבל יש מצב שבגלל שאמרו שהיא עדינה-

זה יגרום לך להיפגש איתה,

ומי יודע??? אולי בעיניים שלך אתה לא תראה את אותה אגרסיביות או תראה ותחליט שיש בה מספיק טוב אחר כדי להכיל את זה..

אני מכירה כמה חברות שהתחתנו מתוך מקום של אי ידיעת כל הפרטים על הבחור או שהציגו להן את הדברים בכלל בצורה אחרת-

וזה מה שהביא אותן לחתונה..

אותן חברות אמרו לי שאם הן היו יודעות מראש את אותם דברים- אין מצב שהן בכלל היו יוצאות איתו..

אז כנראה שיכול לצמוח גם טוב מהדרך הזאת הכביכול "מעוותת"..

המ"ה

טוב או לא טוב זה כבר עניין אחר

גם אני לפני כמה שנים "חיפפתי" בזה, עד שנפל האסימון שזה כ"כ משמעותי ויכול לחסוך מלא עוגמות נפש.

גם לפי דעתי קשר צריך להתחיל ממקום שכלי בריא ומבוסס ולא רק ע"פ רגש.

נכון, הבירור לא מבטל מהעולם את כל עוגמות הנפש,

אבל בהחלט חוסך לא מעט.

פשוט צריך לדעת לשאול שאלות נכונות,

לזהות במי מדובר מתוך מה שנאמר וגם מתוך מה שלא,

להרגיש את קול המספר,

וכו' וכו'

המ"ה

אם למי שמציע לי יש מידע ואני מקבלת ממנו תמונה כלשהי, אני מוותרת על הבירור.

בכ"מ יגידו דברים טובים ואני לא חושבת שזה ישנה הרבה (לפחות לא שינה עד עכשיו)

אם המציע "מגמגם" אז אני כן אברר כדי לקבל תמונת מצב.

בכ"מ כשהקשר מתפתח ליותר מ3 פגישות אז אני כן מבררת, לדעתי אין טעם לפני אם זה מסתכם בפגישה שתיים

שצורגי לא התכוון לשקרים

אלא לדברים שיכולים להשתמע לכמה פנים.

אני חושב שגם כשזה נדמה לך כשקר,

במחשבה נוספת היה אפשר להבין את זה אחרת,

והשדכנ/ית לא רימתה אותך בכוונה,

וברוח זאת כתבתי את הדברים.

ואם אתה חושב שספרו עליך או על 

המשודכת שקרים בכוונה תחילה,

זה באמת עצוב מאוד,

אבל זה נושא אחר לדעתי

אם לא אומרים לך את כל האמת - היתרונות והחסרונות - כשאתה מגיע לפגישה ונתקל גם בחסרונות, זה אוטומטית מבאס (כי שמעת עד עכשיו רק את היתרונות). 

אני כבר די מיואש מהעניין של הבירורים. אומרים על כל בחורה את אותם דברים: מדהימה, תורנית, דוסית אבל פתוחה (מה זה אומר, לכל הרוחות?!), עדינה, וכו'. יוצא שכל פגישה ראשונה היא למעשה רק הימור, וזה לא יכול להימשך כך...

מה זה בעצם אומר אצלך "עדינה"?!

עדינה – רגועה, לא טמפרמנטית, נוחה עם הבריות, סימפטית, לא אימפוסיבית, מדברת בנחת, קול דק.

״קול דק״??????

בנים, יש לכם גבולות או שאתם חיים שמה איפושהו בחלל???

נראה לי שהבחור הבהיר את כוונתו בהגדרת "עדינה"

למה להיתפס לקטנות?ועוד להפוך אותו לאיזה חייזר?

אבל זה ממש ממש העלה לי קרניים!!

סורי, שיהיה לו בהצלחה במציאת העדינה!!

ה׳ יעזור לכם ולנ״ו

אני בהחלט יכול להבין אותו

יכול להיות שיפריע לו שיהיה לה קול עבה!

למה זה נראה לך כזה הזוי?

לך זה לא יפריע במידה מסויימת אם לבחור יהיה קול ציפציפ??

תחשבי על זה ברצינות!!

יש מצב שזה יפריע לי.

אבל לא אסכים לותר על בחור שאני רוצה אם יש לו קול ציפציף.....חחחחח ( סתם הצחיק אותי הביטוי)

 זה מה שמעצבן אותי בכם.....

זה שיש משהו שיפריע לא אומר שמוותרים!

בחור גזעי= שאקל, מגניב, זורם ואה... איך שכחתי?! קול עמוק....

על הדרישה מראש אני מדברת

הרבה בנות כן

הן מנסחות את זה אחרת

אבל בהחלט דורשות את זה

חוץ מ"קול דק" שאין לי מושג מה כוונת המשורר ובעיקר עד כמה דק

כך שאני דיי מופתעת שעד היום לא התגלגלו אליך כמה בנות עדינות כאלה..

תנסה להגיד לבני אנוש שאתה מחפש:

רגועה, לא טמפרמנטית, נוחה עם הבריות, סימפטית, לא אימפוסיבית, מדברת בנחת, קול דק.

ופשוט אל תשתמש במילה עדינה..

מי יודע??? אולי זה יפתור כמה בלבולים.

וממש אהבתי תכתיבה בעין טובה!!

ואל דאגה יצאתי עם הזויים.... שטויות!! רצון ה׳!

 כל הכבוד לשדרכנים!!

אולי רק הנקודה השלישית למטה נכונה. אולי.

אז חברה, בואו נהיה כנים, ואם יצא דייט לא מוצלח, להבליג. ולא להוציא לכולם את המיץ ואת המצב רוח, ואת החשיבה, בכלל!

לפעמים הלהט לשדך מעביר את השדכנים והשדכניות על דעתם ועל דעת קונם. ואחר-כך עוד מאשימים אותך שאתה בררן...

בעזהי"ת.

ממש ממש לא יפה. אנשים מנסים לעזור, ואתם עוד מתבכיינים??

כשאני נתקלתי בבירורים לא אמינים, זה גרם לי פשוט לא לברר יותר. כן, פגישות ראשוונות הן באמת "על החיים ועל המוות". אין מה לעשות, זו הדרך הקשה של הדייטים, ואני אומרת את זה ממקום שהייתי בו, לא מהאוויר..

תכלס, עין הקורא מאוד צודק בדבריו. כל אחד קולט אחרת את הבנאדם שלפניו, לכן כל תכונה נצפית אחרת. מי שלי נראית עדינה, תראה "חננה" למישו אחר. מי שלי נראית חברותית, עלולה להיראות חפרנית. וכן הלאה..

וזה ממש ממש לא עושה חשק לנסות להציע...

בעזהי"ת.

קודם כל אני אספר שכן, הייתי בדיוק בסיטואציות כאלה. כל מיני טיוחים רק בשביל שנצא... וזה באמת מעצבן, אני לגמרי מבינה את התחושה.

אבל מכאן ועד לפתוח שירשור כזה, שעושה אמבוש על כל השדכניות באשר הן?!.. זאת נראית לך התנהגות של בני אדם נורמטיביים?!??

ובאמת כל הכבוד לך שהודית. ברצינות.

בשידוכים מושקעת המון מחשבה והמון תכנון, המון כוחות נפש וזמן. זה מאוד לא פשוט, גם לצד המשדך שלכאורה הוא בד"כ "על הסוס".

וברגע שאומרים מילה טובה, זה כבר גורם לשדכן לסיפוק ולרצון להמשיך ולהתאמץ בתחום הזה.

שכוייח לך.

בעזהי"ת.

עד שראיתי את השירשור הלז.

בכל מקרה יש לדון את השדכן\שדכנית לכף זכות, ולהאמין (באמת) שהם התכוונו לשם שמיים, ועשו ככל יכולתם וכו' וכו', ולכן צריך להודות.

השרשור הזה מצביע על בעיה כללית, ששדכנים דוחפים הצעות לא מתאימות, בין אם הם באמת ובתמים מאמינים שזה יתאים ופשוט לא טרחו מספיק כדי להכיר את המשודכים לעומק, בין אם הם מנסים לעשות "גמילות חסדים" ולמצוא "שידוך טוב" למישהו עם בעיות, ובין אם הם פשוט דוחפים הצעה כדי לצאת ידי חובה.

זה לא על אף מקרה ספציפי. אני אישית נתקלתי בתופעה, והיא כואבת. במיוחד כשזה נובע ממניעים טובים, ובמיוחד כשאתה או את מרגישים שמנסים לעשות גמ"ח על חשבונך.

הוא פשוט, לפי הבנתי, דיבר על הסוג *הזה*

ברור שישנו את הסוג האחר, אחרת הוא לא היה בכלל מקשיב להצעות, כמדומני.

וכפי שהוא אמר- הוא גם הודה לשדכנים הללו. (גם אני, כאשר קרו לי מקרים כאלו, הודיתי עד מאוד לשדכנים-

גם כאשר אנשים מהצד אמרו שהם היו מתעצבנים עליהם.).

יש גם סוג כזה, זאת המציאות.

ואני, בכללקראתי את זה בחצי- הומור, חצי- רצינות

      ''ש קר   ד ובר  -  כ סף   נ וטל''

של אנשים שנותנים כסף לשדכן?

לא מכירה פה אישית, אבל בכללי לא ראיתי הרבה ששלמו (ואני מתכוונת הרבה כסף, לא סט צלחות ב300 ש"ח) לשדכן שלהם.

אולי אם אנשים היו משלמים, זה היה ממריץ את השדכנים הטובים והמוכשרים שקיימים לעבוד יותר, לומר אמת בלבד וכו'....

אבל סתם להלעיז על "שקר דובר כסף נוטל" זה כבר ממש מגעיל.

אז טוב שהשדכן שיקר. לא?

דמי הרשמה

אלא אם כן את מדברת על "בנה קינך"..

לא אהבתי את הציניות וחוצמזה אל תסיר אחריות מעצמך גם אתה יכול לברר עליה אצל אחרים ולא לסמוך רק על השדכנית. כלל ראשון  כאדם ובטח שבזוגיות- הכרת הטוב.

ומאמץ לראות את הטוב בכל אחד ולשווק לשני (שרואה רק את הדבשת של אחרים) ואם היו נוהגים אצלנו לשלם הרבה כסף על שידוך ובשמחה- אז אולי הרבה אנשים היו מתאמצים לשדך - גם החברה ש"ממש לא אוהבת את זה"..

פספסתם לגמרי את הנקודה שלו. לקחתם אותו בצורה מעוות לדעתי והייתי מפרטת אם המקלדת לא הייתה כזאת גרועה :S

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר