שעושים, יש כאלה שלא.

עניות דעתי והרגשתי: רק כשממש אין כל ברירה אחרת, וגם אז בצינעא ככל האפשר (פינה וכד').

[ובוודאי שאם דעת הבעל שלא - אז לא]

זה לא מפריע לי 

אם זה באמצע החיים זה בעיה 

ביקור שנתי?

התגעגענו!!

ולכן אתם יכולים לקחת אותי בעירבון מוגבל

יצא לי להפגש כמה פעמים עם התופעה (פארקים, מוסדות לימוד ואפילו באוטובוס)

לענ"ד זה רחוק מלהיות צנוע

זה מושך את העין ואת המחשבה

ויכול גם לגרום להירהורים מיותרים של העוברים ושבים

הצענה איננה האי ראיה של האיבר

אלא זה מה שהדבר הזה משדר לסביבה

אם ניתן להסתדר בצורה אחרת

כדאי להשתדל לעשות זאת

זאת דעתי

פחות צנועים? אדרבא, דווקא תגובה כמו שלך

מראה שזה באמת בעיה. 

ואגב, גם אני מרגיש ממש ככה. 

ודווקא זו נקודה שמפריעה לי.

בוודאי שברבים אני אניק בצד, מכוסה, ואשתדל שלא למשוך תשומת לב.

אבל זו הרגשה לא נעימה שאם את מיניקה את צריכה להיות "ממודרת" כל שעתיים שלוש...

יש משהו מאוד טבעי ופשוט בתינוק שיונק מאמא שלו. כך נבראנו וכך ה' רוצה שנעשה, מן הסתם.

אז אולי בסביבה של בחורי ישיבה זה נראה קצת תמוה, אבל בסביבה של משפחות צעירות, שבה כולן כמעט מיניקות,

אמא מיניקה צריך להיות דבר טבעי ופשוט.

צר לי, אבל אני לא מכירה שום אמא שמיניקה כדי לשדר לסביבה משהו. אמא מניקה כי התינוקי רעב. וזהו. והיא לא יכולה ללכת עכשיו למקום אחר, ואולי היא גם לא רוצה כי יש לה עוד ילדים או שזה ממש מבאס אותה לעזוב הכל כל שעתיים שלוש.

אז אמא מניקה יושבת בצד, אולי עם הגב לציבור, מכסה את עצמה וממלאת את תפקידה בהזנת התינוק על הצד הטוב ביותר.

זה נורמלי, זה טבעי, זה פשוט. והגברים שבאיזור יראו שהיא יושבת ככה, יבינו מה היא עושה, ויתרחקו משם למשך רבע שעה. זה הכל.

לעשות מזה "חוסר צניעות" ו"שדר לסביבה" זה ממש לא קשור, בעיני.

מה זה, אנחנו חברה שיש בה "הדרת נשים מיניקות"?

הייתי מצפה שחברה שבה מעודדים ילודה, ובה נשים רבות נמצאות שנים רבות בשלב ההנקה (...), תראה בזה חלק מהסביבה הטבעית.

נכון שלבחור לא נשוי זה קצת מוזר, אני מבינה את זה.

אבל ברגע שתהיה אבא בע"ה ההנקה תהיה חלק בלתי נפרד מחייך בע"ה, ואז אני מקווה שתבין.

ולא, אי אפשר להסתדר בצורה אחרת. כי כשתינוק רעב הוא רעב. זה לא ילד שאפשר למשוך אותו קצת. תינוק רעב צורח. נקודה.

אבל מסכים עם כל מילה.

לאיזה מין ציבור הפכנו אם הדברים הכי בסיסיים נחשבים "גורם מגרה"?

כשדברים כאלה בכלל עולים לדיון זה מעלה סימני שאלה גדולים מאוד בנוגע לכיוון הכללי שאליו אנחנו הולכים...

פה זה מתחיל, אבל ההמשך הוא יריקה על ילדות קטנות ברחוב והפרדת מדרכות...

מצד אחד, על המניקה לעשות מאמץ לא להתבלט, אבל כל מה שמעבר לזה זו חובתם של העוברים ושבים.

אי אפשר לגזור על מיניקות להיכלא בבית לכל תקופת ההנקה, ובדיוק בשביל זה הומצאו הכיסויים הצנועים למיניהם.

מי שזה מפריע לו שיעשה "חושבים" בפעם הבאה שהוא יוצא מהבית.

העולם הוא מקום ציבורי, ומי שלא יודע לשמור את עיניו ומחשבותיו במקום הנכון - הוא זה שצריך להישאר בביתו!

איזו מין צורת דיבור היא זאת, "ההמשך יריקה על ילדות"...

לפני כבוד למניקות - כבוד לאנשים שדנים איתם..

זה לא קשור לשום "כיוון כללי שאליו אנחנו הולכים". אתה באמת חושב שזו בעיה של "גברים דתיים"?... אז לא. דווקא שם, לפחות מי שנשוי, רגיל ליחס אל הצד של החסד והרחמים והאימהות והטבעיות שבכך.

ואני מציע להפסיק עם דמוגוגיה כאילו הברירה היא "להיכלא בבית כל היום". תיאוריות בעלמא. אני ראיתי נשים שלא "נכלאו" לרגע, ולא הניקו מעולם במקום ציבורי. הפרטים אינם ענין לדיון ציבורי - בוודאי לא עם רווקים.

ובוודאי שזה לא סותר איך אמור להתנהג מישהו שניפגש במציאות כזאת, שזה לא דברים נדירים, ושאינו אמור "להתעסק" עם זה או לגרום אי נוחות למישהי.

השואלת שאלה, מן הסתם כדי לדעת מה המציאות ב"עולם". וכבר אמרתי - שאם אני הייתי יודע שאפילו חלק מהאנשים רואים זאת כך - מן הסתם הייתי נמנע(ת..), לטובת עצמי קודם כל..  [וגם - שחשובה גם דעת הבעל למי שרוצה "להקל" לעצמה].

ומי שנוהגת אחרת, ובצניעות - גם כמובן אינה מתכוונת לעשות אף רע.. כל אחד מבין את זה. אשריהן האימהות שזוכות לחסד העצום הזה עם תינוקיהן, ללא קשר כרגע ל"מיקום"..

הן אימהות ותינוקות, מה שהופך ל"שטח נשי", ולקחת בחשבון שאולי יש נשיןם שמניקות שם. מי שזה מפריע לו, שיתרחק משם או ישמור על עיניו.

בגינה היא מקום ציבורי. זכותו של כל אחד להיות בו.

גם לאנשים מבוגרים שבאים לראות ילדים וגם לגברים.

חוץ מזה שזה הרבה פעמים מעבר ומשמש כל אדם ברחוב. זו לא עזרת נשים.

גינה זה בהחלט מקום שגברים אמורים להיות בו עם הילדים שלהם. בעלי ממש משתדל (בעיקר בשבתות) לבוא עם הבן שלי לגינה. עכשיו אני בהריון כך שבכלל ה"גינה" זה משהו ש"נופל" על בעלי.

בקשר להנקה, היתה תקופה (ב"ה עברה) שכבר ממש הביך אותי להיות עם בעלי בגן שעשועים. מסביב למתקנים היו ספסלים שעל כולם ישבו מניקות (אצלינו היה מצב שמסביבך היו 10 מניקות כמעט). זה כבר ממש מביך, זו לא אחת שיוישבת בפינה בצד ואפשר להתעלם. זה פשוט מצב שבעלי הרגיש שהוא נכנס לחדר הנקה. כל מה שגבר יעשה לא יחשב כ"בסדר". אם הוא לא יסתכל (איך בדיוק לאיפה יסתכל) אז יהיו נשים שיגידו שזה טבעי וזו התנהגות פוגעת. אם הוא יסתכל אז יש שיגידו שזה לא מתאים ולא צנוע. אם אחת שיוישבת בצד אפשר עוד להמשיך ברגיל אבל בגן שעשועים שכולן מניקות סביבך זה כבר משהו אחר.

דר"א, אני הנקתי עד גיל שנה וחודשיים ובמקומות ציבוריים הבאתי בקבוק (שאוב או מטרנה- בנסיעות ארוכות). אם נתקעים זה משהו אחר, אין מה לעשות..... למשל תינוק שרוצה רק הנקה/ מטרה או חלב שאוב שיתקלקלו/ תינוק שלא מצליח לשתות מבקבוק וכד'...

דר"א, לרב אצל תינוק קטן ההנקה עדיין לא חלקה מה שטכנית גורם לבעיית צניעות לכל הדעות.

כי היא יכולה לשקף לנשים מה יכול לעלות בראשם של חלק ממי שרואים אותן, גם אם הם רווקים - בסופו של דבר, הם שם.. 

[והן כמובן כלל לא "בכיוון" שזה כך. סה"כ דואגות לילד..]

ואז הן יכולות לחשוב האם הן מעוניינות בכך..

מהסיבה שלפעמים אהשים נשואים חיים בתוך ההנקה, בעיקר הנשים.

לא תמיד הם זוכרים איך הם היו רואים את זה בתור רווקים.

אשה שכל היום סביב הנקה וזו השיחה הקבועה שלה עם חברות לא תמיד יודעת איך זה נראה בעיני רווק כי בסופו של דבר גם בעלה נשוי וגם הוא נמצא מסביב להנקה, בעיקר בתקופה אחרי לידה. גם הוא כל היום שומע על תנוחות הנקה/ שאיבות/ בעיות שונות בהנקה והיחס שלו הוא לא כמו של רווק.

האם האם צריכה להשתדל כל הזמן לדאוג להיות מכוסה או שהיא צריכה להתרכז שהתינוק אוכל?

יש מקמות מסויימים בגוף האשה שהתעסקות איתו מול גברים זה לא צנוע בגלל ההרהור שהוא גורם, ולהניק ולג גבר זה אחד מהם וד"ל

לא בעיה למצוא בכל מקום פינה שקטה מגברים ומקסימום אפשר להפנות גב 

אין ספק שחשובה הצניעות אבל אם כבר נתקלת במישהי מניקה עליך ללמד עליה זכות ולהבין שזה חיים לא פשוטים. חוץ מהנושא של הזמן הרב שבו האמא מוצאת את הזמן בצד, יש הרבה פעמים (במיוחד עם חוק המרפי...) שהתינוק נזכר לאכול בדיוק כשיוצאים מהבית או כשבדיוק מתחילה נסיעה באוטובוס ועוד...

בקיצור, עליכם להבין שזה מאוד מורכב גם למי שמאוד רוצה לשמור על הצניעות...

שאלתי את אישי והוא ענה:" מה הבעיה?"

ואני אומרת, גברים יקרים, אם יש לכם בעיה עם זה- טפלו בעצמכם, נו באמת. מדובר פה בדבר טיבעי בין אם לילדה,

שאין בו שום רמז למשהו לא צנוע או לא ראוי לפרהסיה (כמובן מדובר כשהאם מכוסה).

ה"טפלו בעצמכם" הזה..  יוהרה ריקה.

אז "אישך" חושב כך - ויש אחרים שחושבים אחרת.

השואלת שאלה כנראה בכוונה גם גברים, כדי לדעת מה אנשים חשים ביחס לזה.

ומה הקשר שזה "דבר טבעי בין אם לילדה" - וכי מישהו חושב שלא?...  לא כל דבר טבעי זה עדיין מתאים בכל מקום, וזו השאלה שנשאלה כאן.

לגיטימי לגמרי שיהיו אחרים שחושבים אחרת.

ואם "אישך" היה אומר שזו בעיה - אז זה היה בעיה (הרי שאלת אותו, משמע - לא ידעת מה יאמר)?  כל העולם "צריך טיפול" או לא - עפ"י מה שהוא אומר?.....

ולמה "כשהאם מכוסה"?... יש מקומות בעולם שמקובלת הנקה בפרהסיא..  אז כנראה שהדברים משתנים לפי התרבות והמקום.

אין לי כ"כ ענין להיכנס לעצם הנושא, כי באמת יש בו תחושות שונות בין אנשים - אם כי אני נוטה שזה לא כדאי אם לא בלית-ברירה - אבל מקוממת אי היכולת לתפוס שאת בוודאי אינך יכולה לחוש "במקום" גבר - וגם בעלך עם כל הכבוד, עדיין אינו ה"פוסק" האחרון לכולי עלמא.

השואלת שאלה. אם אני במקומה היייתי שומע לא מעט גברים נורמטיביים ומוכרים פה אומרים שזה יכול "לעורר" משהו - אני מניח ("מניח" כי אינני אשה) שכבר הייתי נזהר יותר...

כמה מאמץ אישה שהתינוק שלה רעב צריכה להשקיע בלחפש מקום שיהיה צנוע?

כמובן אני מסכימה שאכן צריך לחפש מקום כזה. אבל א"א להשתגע.

פינה צדדית שלא מגיעים אליה הרבה אנשים, ישיבה עם הגב לציבור, כיסוי מלא- גם זה לא טוב?

מחילה, אבל גבר בר דעת, שמבין מה האישה עושה, יתרחק משם.

במחילה מכבוד כולן (וכולם),

גם להתפנות זה דבר טבעי ונורמלי. ואם חצאית אפשר אפילו בלי לחשוף

ובכל מקרה לא נראה לכן הגיוני

אז לא.

ממש לא הגיוני להניק בציבור

(ובמשפחתי כולן מניקות ואף פעם לא בציבור)

להתפנות בציבור זה דבר שלא מקובל גם אצל "מגזרים" (למרות שאני סולד מהמילה הזו) שלא מקפידים על צניעות.

ההנקה היא דבר שגם אי אפשר "להתאפק" איתו, כי כשהילד רעב הוא צריך לאכול.

אז כן, ממש הגיוני להניק בציבור, כמובן עם מרב הצניעות האפשרית.

ב"ה

... היא מה אומרת התורה ולא מה שחושבים הציבור, ככל שהוא יהיה ולאיזה "מגזר" הוא משתייך.

וסליחה על הבוטות אבל אתן שתי דוגמאות ששייכים ל"מגזרים" שונים:

באיסלם לא מקובל להפיח בציבור לעומת זאת בצרפת אולי זה דבר הגורר תגובות של צחוקים והרגשת פדיחה אבל זה עובר בשלום.

"גראפס" בצרפת יגרור תגובות זוהמות ובאיסלם זה מקובל.

ב"ה אצלנו לא זה ולא זה, לא מקובלים.

ובכן לעננינו, לגבי להתפנות, בתלמוד כתוב שיתפנה באוזן חמתו ולא יתאפק, איפוק זה כוח רק אצל מר שרון, איפוק ממושך יכול לגרום לבעיות בריאותיות רציניות ביותר, הולכים לצד ואיידה.

לגבי האנקה בוודאי שצריך לעשות את הנ"ל בצניעות מרבית, אבל מה אשם הילד, שאמו חייבת לנסוע באוטובוס שעה ארוכה? מי שרואה בזה פסול, שלא יביא ילדים ויסתפק באימוץ ילד בוגר שדורש רק כסף ולא חלב אם !

באחלט ניתן להתכסות מתחת חיתול בד ולאניק, ושהנשמות "הטהורות", הייתי מגדיר אותם יותר הנשמות הסוטות ילכו לטיפול פסיכיאטרי בדחיפות, הבעיה היא אצלם בראש ולא בשד המכוסה של האימא המסורה.

על אחרים "נשמות סוטות" - יש לו סטיה בעצמו כנראה.. לפחות מילולית...

ומה שכתוב בתלמוד, הוא על איפוק מדבר מסוים בלבד, מחשש שיגרום לעקרוּת. אין כל קשר הלכתי בין "להתפנות" לבין הנושא הנידון. לא כל אחד יכול להמציא היקשים של הלכות, גם אם הוא רוצה להביע דעה. בוודאי לא מי שטוען שמה שחשוב זה "מה אומרת התורה"...  

ואגב, התורה גם אומרת משהו על שמירת הלשון.

יכול להיות שהילד לא יכול להתאפק. הצורך הזה לא אומר שזה לא יגרום לגברים להרהור.

וחוץ מזה, להגיד "הילד לא יכול אני אעשה את זה באמצע הגן הציבורי ומי שזה מפריע לו שלא יסתכל" זו לא טענה נכונה. כי ברור שבמקום שזה לא נהוג לא היית עושה ככה, למרות שהילד רעב, נכון? היית מצליחה למצוא איזה פינה או מקום נסתר אחר. וכן, ברור שזה לטרוח אבל בסופו של דבר השאלה המקורית היתה האם זה יפריע לגברים, והתשובה היא (למרבה הפתעתך) היא כן! זה מפריע לנו. נכון שזה בכיסוי והכל אבל ברור לכולם שאת מניקה ובאופן טבעי עולה הרהור (ולהגיד זה לא נורמלי, תטפלו בעצמכם זו לא טענה נכונה, כי זה כן נורמלי. ובאמת שאני לא חושב שאישה תבין את זה, בדיוק כמו שאני לא ארגיש למה קשה ללכת עם כיסוי ראש או למה ללכת עם חצאית קצרה. גברים ונשים הם שונים! וזה שאשה לא מבינה את העניין הזה לא אומר שהוא לא קיים).

באמת בעניינים שהם הלכתיים אין שום עניין להגיד לגבר "תטפל בעצמך",

אבל בנושאים שהם תלויי נורמות חברתיות- אם יש ערך בהתמודדות הזו- ובמקרה הזה ברור שיש-

אז עדיף שתעבדו על זה מאשר שנשים לא יניקו כי זה קשה מדי.

ואגב אם הילד שלי היה רעב ולא הייתה לי אפשרות סבירה ומהירה להניק בפרטיות- הייתי מניקה בצניעות בציבור ולא משנה מי שם.

רוצה לשמוע דבר מזעזע? בגלל דיבורים כמו של הגברים בשרשור כאן-

יצא לי להיפגש בנשים שמניקות בשירותים ציבוריים (!!!)

פירטתי עוד בתגובה למטה.

את לא יכולה להתווכח עם העובדות, זה עושה משהו לגבר! זו העובדה.

ואף אחד לא אמר לא להניק, אם אין ברירה-אין ברירה. אבל לא להגיד הילד צריך לאכול אז אני אניק איפה שאני רוצה. 

וכן, כולן אצלנו מניקות ולא בציבור

או להיות אחראים מספיק בשביל לתכנן מסלול נסיעה שאפשר להניק את התינוק ברוגע ובצניעות.

עדיף להיות חסרי טקט ולבקש פינה שקטה (אפילו לנקוש על דלת של בית..)מאשר להכנס לספק צניעות

לתכנן מסלול נסיעה ועצירות לא רלוונטי לאוטובוסים ורכבות.

קודם כל- הנה התייחסות של מכון פוע"ה (תשובה שניתנה בשו"ת מ 2010):

שלום וברכה, 
אתחיל מהדברים הברורים יותר. 
הנקה לעיני בעלה - הבן איש חי כתב כי הנקה היא דבר טבעי ולכן מותר לאשה להיניק בנוכחות בעלה, יחד עם זאת, אין לו היתר לראות את המקום באופן של הבטה היינו התבננות שיש בה קרבה גדולה אבל ראיה כלאחר יד אין בכך כלום ואם יודע בעצמו שהדבר מעוררו הרי שנכון שתניק בנוכחותו באופן שתהא מכוסה או שיסב מבטו. יש לזכור כי הבעל נוכח בתדירות גבוה מאוד ואסור ליצור מצב שיקשה על האשה בביתה להניק את בנה או ביתה. 
בבית בנוכחות אחרים - ודאי שיש חובה להניק בצניעות, ואין דומה הנקה בבית להנקה מחוץ לבית הנקה בנוכחות קרובי משפחה (או בני הבית) לבין הנקה בנוכחות אנשים זרים. 
אי אפשר לומר דבר חתוך לגבי הנקה בחוץ כאשר הדבר נעשה בצניעות, יש מקומות שהדבר מקובל ויש מקומות שהדבר יוצר אי נעימות מרובה עבור הסובבים (גם כאשר ברור כי האשה מכוסה היטב). 
בדרכ יכולה האשה למצוא פינה בה תוכל להניק באופן צנוע ומכוסה ובלא למשוך תשומת לב מרובה או ליצור אי נעימות לה או לסובבים אותה. 
בהצלחה רבה 
אודי רט 
רב משיב מכון פועה

ולדעתי-

השאלה לא מתחילה דווקא מהמקום של הצניעות ההלכתית.

זו יותר שאלה של הרגלים חברתיים שיוצרת מציאות (אמתית) של חוסר צניעות במקום בו היא לא צריכה להימצא.

אני חושבת שאם מבינים את הערך (גם ההלכתי!!) של ההנקה,

ואת חוסר האפשרות להמשיך ולהניק כאשר לא לגיטימי להניק בציבור, 

מנסים ליצור מציאות בה זה לגיטימי.

להבדיל.. נזם ואפילו חור שני באוזן נחשב פעם למושך תשומת לב וללא צנוע. כשזה נהיה נפוץ זה כבר לא היה כך.

כמובן שאני לא משווה בין עצם ההנקה לחור שני.

אני רק מנסה להראות שישנם מצבים בהם שינוי של נורמה חברתית בנושא שאינו אסור הלכתית-

משפיע על תפיסה של דברים כצנועים או לא.

מניקה ב"ה את ילדי החמישי. ברור שכשיש אפשרות לעשות זאת שלא בפני אנשים- אעדיף, אך אם יש צורך ואין אפשרות אחרת,

אני בפירוש לא עושה חשבון. מניקה בצניעות, ומי שמפריע לו- שלא יסתכל.

אין לי ספק שאם לא הייתי נוהגת כך, לא הייתי מצליחה להניק לאורך זמן את ילדיי.

חשוב לזכור שבניגוד לעבר, כיום אישה מניקה לא יושבת רוב היום בביתה, (ואם רוצים לשמור עליה במצב של שפיות נפשית,

כדאי לא לעודד אותה לכך..) וההימצאות בחוץ היא חלק מחיים נורמליים. 

במצב הזה- ראוי בעיניי לעודד תפיסה לפיה ההנקה בצניעות היא דבר טבעי שלא אמורה להיות לו שום קונוטציה מינית.

אני מקווה שכמו שהיום גבר יכול לראות אישה צנועה עוברת ברחוב לבדה בלי להתחיל להרהר (מה שבתקופות ובמקומות מסוימים היה בגדר פריצות ממש), ולכל הפחות להבין שהעבודה על המחשבה מצויה אצלו

ולא בדרישה מהאישה שלא להסתובב לה בחוץ, 

ככה בעוד לא הרבה זמן נוכל לראות נשים מניקות בצניעות כשצריך- באופן חופשי ובכל מקום.

יש נשים שלא ממש מקפידות וזה גורם לפעמים לחוסר צניעות,

לענ"ד כדאי מאוד להמנע ברור כשמש שאם אין ברירה אין בעיה עם כיסוי כמו שצריך והקפדה.

אצלנו ספציפית אשתי משתדלת לא אבל קורה לפעמים שנוצר הכרח ואז באילוץ היא עושה זאת.

לא בכל מחיר.

אם התינוק בוכה באוטובוס- אז אני אוציא כיסוי ואניק באוטובוס, ואשתדל לשבת במקום לא בולט ולעשות את זה בצורה לא בולטת.

אם אני במקום שיש בו פינת הנקה או שירותי נכים במצב טוב (טוב! לא מסריחים ומגעילים עם מקום להכניס עגלה ולשבת)- מה טוב. וכבר יצא לי להניק כשאני יושבת על הרצפה בשירותי נשים או בפינות נידחות..

ואם אין שום דבר כזה- אז אני אניק איפה שאני יכולה. כמה שיותר בפינה ובצורה לא בולטת- אבל אם אין לי ברירה אז אני אניק. (מכוסה כמובן)

ולא, אי אפשר "לתכנן לפי האוטובוס" כי לא כל התינוקות הם שעון שוויצרי. ולא תמיד נסיעה אורכת פחות מ3 שעות.. 

ובקבוק זה לא פיתרון. תאמינו לי. 

גם ממש במציאות...

כשהבת שלי רעבה ובחוץ, מה עושים עכשיו??

אז בגדול, קודם כל לפני שאני יוצאת אני עושה מאמץ גדול להאכיל אותה.

ואח"כ, אם אני יודעת שעוד רגע יעברו 3 שעות, אני מנסה לחשוב לפי המקום שאני נמצאת בו, מה אני יכולה לעשות... יש קניונים שיש בהם חדרי הנקה, יש חנויות שלפעמים אפשר להיכנס לאיזה מקום ולהניק. יש קופות חולים שלפעמים יתנו לך... נכון, לא תמיד מסתדר, אבל לפעמים כן, ובפעמים שכן אני משתדלת לעשות מאמץ לחפש אותם...

וכשלא מסתדר, אני מנסה לתפוס את הפינה הכי שקטה והכי צנועה ושהכי יש פחות סיכוי שמישהו יעבור שם (וכמובן מתכסה...).לא תמיד אני צודקת. לפעמים בדיוק עוברים, ואין מה לעשות...

אני מרגישה שיש פה חובה של השתדלות, ואני משתדלת. כשאין ברירה, אני לא אתן לה לצרוח...

ואני רוצה להתייחס פה לעוד נקודה:

אני חושבת שאישה לא יכולה להגיד לגבר שהוא צריך טיפול אם זה יוצר אצלו משהו, כמו שגבר לא יכול להגיד לאישה אז אל תצאי מהבית, אין מה לעשות או תתארגני שלא תצטרכי להאכיל בחוץ...

אנחנו לא מבינים בצרכים של אחרים. אפשר לייעץ, אבל קודם כל להיזהר לא לפגוע ודבר שני לא להעיר במקומות שאני לא מתנסה בהם... אני חושבת שלהרבה גברים צנועים וטהורים זה יכול לעשות לא טוב...

בדרך כלל, בקבוק מים רתוחים עם קצת סוכר ענבים מספק מספיק זמן עד למקום מתאים.

בכל שרשור בנושא הזה הן עולות מחדש.

עד שלב יחסית מאוחר הילדים שלי לא מקבלים מים בכלל ובטח שלא סוכר ענבים,

הגדולה שלי לא הכירה בכלל את הבקבוק עד גיל שנה.

אני מניחה שיש עוד הרבה תינוקות כאלה ושלי לא היחידים...

למה צריך לעשות כל כך הרבה מאמצים שהקושי שכרוך בהם גורם להכבדה ממשית על נשים מניקות (שבסוף מניקות בשירותים ציבוריים מזוהמים),

ולא לנסות פשוט לשפר את הלגיטימציה החברתית להנקה בצניעות?

באמת שואלת.

יש אפשרות להניק מול קהל נכבד וזה יהיה צנוע, אבל מתי שזה יהיה נורמה לא כל אשה תוכל להפקיד על צניעות כל הזמן ויהיה מצב שבטעות היא תגלה את בשרה במצב הזה.

שלאישה שהולכת בכיסוי ראש מלא יבצבץ בטעות שיער- 

אז אולי כדאי שנאמץ את עניין הרעלות..

דווקא היום יש פתרונות מעולים להנקה בצניעות שלא מעלים את החשש הזה.

בכל אופן תודה על ההרחבה.

אבל....

עם תינוק קטן צריך הרבה התעסקותותזוזות והמום שימת לב. אני טכנית לא מבינה איך אפשר להניק תינוק קטן בצניעות. אולי צריך יועצות הנקה בצניעות?

עם תניוק גדול (במקרה שלי כבר בגיל 3 חודשים בערך) התינוק כבר למד להזיז בדים ולעשות "קו-קו".

זה עניין של הרהורי עבירה

ככה גברים נבראו ויש רבים שזה מפריע להם במישור ההלכתי, ולכן אישה לא צריכה להניק בשירותים (כמו שכתבו פה..) אבל כן להשתדל איפה שניתן

שהרהורי עבירה הם תולדה של תפיסות חברתיות.

כרגע זו התפיסה החברתית, ולכן כרגע זה גורם להרהורים!

האם הנקה היא דבר מספיק חשוב בשביל לעבוד למענו על התפיסות החברתיות,

או שעדיף לגרום לנשים להרגיש כ"כ לא נוח להניק בצניעות בציבור עד שחלקן יפסיקו להניק...

ומה שהיה לפני כמה שנים צנוע היום נהיה פרוץ.

רק לחשוב שמישהו יצלם בטלפון החכם תמונה של אשה כזו ויפיץ אותה לחבריו בווצאפ למשל.+ כמה הערות גסות

סתם בשביל הקטע

זה הנורמות היום אין מה לעשות

"העצה שלי" (וזו גם תשובה ל"שירה שירים" וגם לג'ינג'ר) נאמרה רק בתגובה למישהי שראיתי שמאד רוצה פיתרון למצב בעייתי.

בוודאי לא למי שכתבה שממילא היא נוהגת אחרת..  (קל וחומר למי שבטוחה שרק צריך "לשפר את הלגיטימציה החברתית"...  

משל, אין "לגיטימציה" לתפיסה אחרת, וזה רק ענין של "חינוך מחדש" נכון..).היא פשוט תגובה שבאה לעזור נקודתית. את דעתי

בענין כבר כתבתי בהתחלה.

ובאופן מעשי זו עצה שימושית. אע"פ שבוודאי אינה עונה על כל מצב ולכל תינוק. אבל ככלל, גם מי שלא נותנת מים בד"כ - אם זה

חשוב לה (כפי שנראה לגבי מי שלה הצעתי את הענין), אז במקרים חריגים (לא כל יום נוסעים למרחקים, בד"כ..), יכולה להיעזר

בכך.

וזה מנסיון של כמה-וכמה ילדים...

באמת לא כ"כ פשוט..

ואינני יודע על איזה לימודים את מדברת. אם רק של בנות, אז ממילא אין בעיה.

אבל אם יושבים סטודנטים וסטודנטיות, ובכל פעם שהתינוק בוכה, בקביעות, כולם יודעים שכעת האמא שיושבת ביניהם מניקה לידם, אני לא בטוח שאם הייתי אשה הייתי רוצה בכך (גילוי נאות: לא הייתי אשה..), אע"פ שבוודאי ההנקה לכשלעצמה היא דבר עילאי.

בעול!! ב"ה שכולן יזכו לעול המבורך הזה אבל זה לא קל

מי "ביקש מכן" לקחת בקבוק...

זו היתה עצה מנסיון רב-ילדים, לאשה שמאד רצתה בכיוון הזה. לא לך..

וחבל להיתלות בקב"ה. לפי אותו היגיון אפשר גם ללא כיסוי כלל. מישהי ביקשה "פידבק" ביחוד מגברים על מידת הצניעות שבכך לדעתם - בדיוק מהבנה שהדרך שהקב"ה נתן אינה מכוונת-בדווקא לכל סיטואציה - וקיבלה אותו. מי שמרגישה צנוע גם בלי זה  - יערב לה.

וכמובן, לכל אחד יש את הנסיונות והקשיים שלו, גברים ונשים.

ובכללי - חבל להתעצבן....

חיזקי ואמצי. את עושה דבר חשוב.. (מחזק את אימך..)

לתינוקות קטנים ממש לא טוב מים . סוכר ענבים אמנם מתעכל אצליהם אבל למה הם צריכים עודף סוכר (כן, כדאי לחשוב על תזונה נכונה כבר מגיל כזה) אם הוא רוצה חלב הוא צריך לקבל חלב. זה פיתרון לשעת הדחק אם משהי חייבת לרוץ עם הילד לבית חולים ומשאירה את התינוק עם שכנה ולא הסםיקה לשאוב וכ'. לא פיתרון כשהאמא נמצאת על ידו. צריך לחשוב על פיתרון אחר...

לתת לתינוק רעב, שרוצה חלב,

מים ממותקים, בשביל לא להניק בציבור

זה מוגזם, ועלול לגרום לו לא לרצות לינוק חלב,

שזה מה שגורם לו לגדול ולהיות בריא ונותן לו את ההזנה שלו, בניגוד למים ממותקים שזה ג'אנק..

זה כמו שתיתן לילד שוקולדים שימלאו אותו, ואז הוא לא ירצה את העוף והלחם.

וגם להכניס את התינוק לשירותים ציבוריים נראה לי דיי דוחה ולא אסתטי,

וגם לא נוח לאמא להניק בישיבה על הרצפה.

אם יש מקום נוח ונסתר להניק, זה לכתחילה וזה מצוין,

ואם לא, הצורך של התינוק לקבל את החלב שלו ומהר

קודם לכל. 

במקום שמקובל בו, כמו שכתב הרב רט, לא צריך לעשות חשבון. 

כמובן שלהניק באמצע חדר לימוד מלא רווקים או משהו בסיגנון זה לא לעניין,

אבל בסביבה של משפחות ואנשים שמורגלים בזה לא צריך להעיק על האישה,

שגם ככה עושה מאמצים מאוד גדולים להניק.  

ומעניין לשמוע את הגברים פה..

גם בעיניי הנקה בציבור על אף כל הכיסויים פחות נעימה,

חשבתי שזאת רק אני אבל טוב לדעת שיש לזה אחיזה במציאות..

נראה לי שהדרך להתמודד היא לדבר על זה ובכך ליצור מודעות לעניין ומאז אולי ייקצו יותר חדרי הנקה באולמות אירועים, בתי כנסת וכו'  ולא רק בקניונים..

מניסיון זה ממש לא נוח לפני כל אירוע או יציאה משפחתית להתחיל לתכנן איך אצליח להסתדר ובסוף להניק בשירותים ציבוריים..

באולמות יש מחיצה בבתי כנסת יש גם בעיקר בבניני משרדים וכו'

מכל זה, בהכנה מראש(שאיבה) ואם אפשר לצמצם כמה שיותר את רמת החשיפה לציבור מעולה, אם אין ברירה, אפשר למצוא מקום שקט, ולהניק..

באמת חשוב לשמוע את דעות כולם,

והאמת שקצת התאכזבתי.

כמו שנכתב מעלי דווקא בחברה שלנו שאכן מעודדת ילודה, וילודה צפופה למדי הייתי מצפה להתחשבות ונסיון להקל מעל הנשים (שבאמת עובדות קשה ובמסירות!).

גם אני ואני מניחה שרוב הנשים בכלל לא נהנות להניק בחוץ, זה מסורבל, לא נעים ולא נח. אבל בפעמים רבות זה יכול להקל על האישה (2 סיטואציות אפשריות:אמא שנמצאת עם הילדים בגינה-אופציה אחת היא לאסוף את  כל הילדים העצבניים לבית, להניק שם בחיפזון ולהרגיע אותם תוך כדי ואז להתארגן שוב ליציאה.. סיטאוציה נוספת זה אוטובוס-שבו הילד רעב ואין יותר מדי ברירות-חוץ מכמובן להישאר בבית מראש..)

הפתרונות שהוצעו כאן נחמדים בתיאוריה אבל מאוד קשים ליישום (תינוק מתחת גיל חצי שנה לא יכול לקבל מים וסוכר, שאיבות-זה אחד מהסיוטים הגדולים שקיימים..)  האופציה שנותרת בפני האם המניקה היא ויתור חלקי על הנקה או ויתור על יציאות העולות על שלוש שעות מהבית.

אני לא יודעת מה הפתרון לכך, אבל דעו לכם, גברים יקרים, שאינכם מעלים על הדעת את הקושי הכרוך בנושא..

שאלת אנשים מה דעתם...

לא שאלת על נושא שביקשת בו "התחשבות"..

וההנחה הפשוטה של מי שקראו (להבנתי את תגובותיהם), היתה שאת מעוניינת לדעת מה הרושם של דבר כזה בעיניהם. כי אם זה לא נתפס-טוב אצל חלק מהציבור, אז אולי זה עלול להפריע לך לנהוג כך. כך לפחות אני הבנתי את הסיבה ששאלת (אחרת - למה לפנות ל"גברים".. מה זה בכלל עניינם..).

אז אנשים באמת התחשבו בך - וענו בכנות, כדי לעזור לך להחליט כרצונך, על סמך ידיעת נתוני-אמת לגבי המגוון בענין זה.

אז מה את רוצה מאותם "גברים יקרים"? שישקרו לך?... יפה עשו שענו עניינית ובכבוד.

אם היית שואלת אנשים האם הם מוכנים "להתחשב" וכשהם רואים אותך בפינת הגינה שלא יפנו לכיוון - אני מניח שכולם היו מוכנים ברוחב לב להתחשב... לא זו היתה השאלה...

גם אם היא קצת חוזרת על הנאמר פה, אב נדמה לי שאני בכל זאת 

לטעון שלא צנוע לאישה להניק מכוסה היטב כי "יודעים מה קורה שם" זה בערך כמו לטעון שלא צנוע לאישה להכנס לשירותים/מקלחת "כי יודעים מה היא עושה שם" (שירותים כמו למשל שירותים ציבוריים, הדוגמא של מקלחת יכולה להיות למשל להכנס להתקלח כשמתארחים איפשהו, ושלא יאכלו אותי, הדוגמאות הנ"ל קיצוניות, כדי להמחיש היטב שהאמירה יודעים מה קורה לא בהכרח תירוץ)

אולי גם תטענו שבכלל לא צנוע לדבר על הנקה, ובכלל את השרשור הזה צריך למחוק כי הדיון הזה לא צנוע בכלל...

אני תפרתי לעצמי כמה וכמה שכמיות גדלות ומכסות, ואיתן אני מניקה כמעט בכל מקום.

אני יוצאת לגינה בכוונה להניק שם, בכיף בחברת הנשים, ובאוויר. (דגש: חברת נשים, לא חברת גברים/מעורבת)

אז במקומות שיש גם גברים אני משתדלת לשבת יותר בצד, וכך למשל אני לא אשב ליד שולחן השבת להניק אלא אלך לשבת בצד, על הספה, אבל אני בפירוש לא מסתתרת. אני עוד זוכרת כל מיני באסות מהילד הראשון כמו למשל ליל סדר שהפסדתי כמעט את כולו, לשבת לבד בליל שבת בחושך להניק, בזמן שכולם יושבים ליד השולחן, ואז לחזור לשולחן ולגלות שנגמר כל האוכל הטעים...

ותופתעו, אבל כשעושים את זה בטבעיות, וכשהכיסוי מכסה היטב אז בכלל לא בהכרח יודעים מה קורה. הרבה אני נתקלת בהפתעה למראה התינוק המגיח מתחת לשכמייה, אחרי שהוא ינק בשקט ושלווה בלי שאף אחד שם לב.

אז אולי הנשים צריכות להשתדל יותר שההנקה תהיה אכן בכיסוי בצניעות, ובכך תפתר הבעיה, ובפרט בחברה שמקפידה על גדרי צניעות של הפרדה בין גברים לנשים, גברים זרים לא אמורים להיות קרובים לנשים זרות במרחק כזה שהם יכולים להבחין מה בדיוק היא עושה שם מתחת לשכמייה...

אבל מעבר לזה אני חושבת שכל התפיסה של הנקה כדבר לא צנוע נובעת מחוסר הבנה לחשיבות ההנקה שיש בימינו. נשים היום מניקות הרבה פחות מההמלצות. ההלכה מתייחסת להנקה עד גיל שנתיים כאלמנטרית, גם ארגון הבריאות העולמי ממליץ על הנקה עד גיל שנתיים לפחות, ובכל זאת בחברה שלנו, מעטות הנשים שעושות כך. גם מעטות הנשים שלא עוברות בשלב כלשהו לתמ"ל. אז במציאות הזאת זה לא פלא שלהניק נחשב ללא צנוע. (מבלי להכנס לשאלה מה קדם למה)

ועוד בקטנה - כל הפתרונות שהציעו פה על בקבוקים, וסוכר ושאיבות וכו'. הפתרונות האלו לא מחזיקים מים. הם לא פרקטיים במקרה הטוב, ומסוכנים במקרה הרע.

כל כך מזדהה איתך!!!

בכלל - אני רואה - על עצמי ועל אחרות, שבהנקה פתאום כל ההרגשה של הצניעות משתנה. כמו חתונה. רגע לפני זה - לא צנוע להיות עם בחור לעיני אנשים ופתאום - מקור הגאוה. שינוי סטטוס. התפלאתי לראות כאלו שמחפפות בצניעות - אבל מרגישות בסדר. לא שמות לב.

רגע לפני -בושה. פרטיות. ורגע אחרי - זה כמו ידיים או אף או מכשיר חשמלי.

לי יש סינור הנקה והרגשתי עם זה מוסרית לגמרי - בכל מקום. 

ויש לי צד יותר קיצוני מזה. 

אני שואלת:

איך מתנהגים בנוכחות הבעל? כי הוא נכנס או עוזר ולפני זה לא היה ככה.

באמת שואלת. כי זה הביך אותי ברמות. אולי אני פנטית מדי וזה הפוך מהסינור. הסינור בשבילי הוא כמו חדר סגור. בחדר סגור לא צריך סינור.

זה למה אני שואלת.

וחוץ מיזה- הסינור הוא גם להסתיר מנשים וילדים. כשמניקים יש כל מיני נשים שמשום מה מרשות לעצמם להיות שותפות. בטיפת חלב או ביולדות או סבתות ויועצות. מי הזמין אותך להסתכל?

כל מילה.

בצד/בגינה/בספה ליד שולחן שבת/במקום ציבורי כולם מסכימים שאין בעיה, לא צריך להסתתר,

אבל מול גברים עדיף שלא.

אגב במוקמת החרדיים כבר יש חדרי/פינות הנקה בכל מקום ציבורי +- בגלל המודעות לזה

לדעתי אין שום בעיה!!!

מצעטרת לומר אבל לא נראה לי סביר שאשה שמניקה צריכה להיות בעונש.

זה דבר טבעי ונכון וככה נבראנו, בשביל להניק (מדברת כאישה)

בילד הראשון שלי תמיד כשהיינו אצל ההורים בשבתות הייתי בחדר מניקה, היום בראיה לאחר בילד רביעי שיקפצו כולם, אן שום סיבה להיות כלואה בחדר כמעט חצי שבת , (כמעט 8 הנקות בממוצע שכל אחת לוקחת לפחות חצי שעה)

אז היום יש לי סינור הנקה שמכסה הכל וגם בשולחן שבת ליד כל המשפחה אין לי שום בעיה,

יותר מזה כשהייתי בשירות לאומי באחת השבתות אכלנו אצל רם בישיבה שאשתו הניקה בשולחן שבת.

ולגברים שיש אם זה בעיה שלא יסתכלו, למה כשמזמינים אורחים חילונים ואישה לבושה בצורה לא צנועה זה בסדר, כי זה מצווה. זה הרבה יותר בעייתי ולא צנוע.

אז תנסו להסתכל גם מהצ שלנו,הנשים.

אני הינקתי יותר מילד אחד עד קרוב לגיל שנתיים. ולא הייתי כלואה בבבית. ומעולם לא הינקתי במקום ציבורי.

עשיתי שמיניות באוויר בשביל זה. ולא הרגשתי שמישהו מכריח אותי או מלחיץ אותי, להרגשתי זה דחף טבעי של אישה צנועה.

כשהייתי ברחוב והייתי חייבת להניק בדחיפות, תמיד הצלחתי להסתדר.

כמה פעמים יצא שנתקעתי בעיר. אז נכנסתי לקופ"ח או משהו כזה, מקום שיש בו חדרים ריקים או אזורים שלא עוברים בהם. היו מקרים שלא מצאתי שום מקום מסודר - אז נכנסתי לאיזו חצר אחורית של בניין, התיישבתי על איזו גדר בפינה והצבתי את העגלה לפניי כך שהייתי נסתרת פחות או יותר ואף אחד שעובר לא מעיף מבט, וגם אם כן לא מתרשם בשום צורה מה הולך שם, וממילא זה מקום שלא עוברים בו אנשים.

אפשר להסתדר!

ובקשר לאוטובוסים - אז ב"ה שיצא לי לנסוע בעיקר באוטובוסים מהדרין, ושם אפשר בכיף להניק חופשי בספסלים האחוריים. זה באמת פינוק!

ואם נסעתי עם בעלי, אז הוא ישב בכיסא הפונה לאמצע ואני בכיסא הפנימי, כך שיכולתי להסתיר את עצמי בקלות.

אני לא חושבת שזה בשמים, להסתדר בצורה כזו שיהיה אפשר להניק בכיף ועדיין לא לגרום שום אי נוחות לאנשים.

זה בכלל בכלל לא קשור לחשיבות ההנקה. אפילו לא במילימטר. אפשר להתחשב ברגשות של אחרים גם כאשר מניקים מלא.

מה הראיה (והבעיה) מזה שבשרות לאומי התארחתן אצל איזה ר"מ בישיבה שאשתו הניקה ליד השולחן..

אני מבין שלא התארחו שם בחורי ישיבה, אלא בנות ש"ל - איך זה קשור לנושא הנידון?...

הראיה היא שאין כאן ענין הלכתי ולא בעיה צניעותית, שזה בסדר גמור להניק "גם" ליד שולחן שבת.

ואגב, אישה שמנסה להסתדר וזה מקשה עליה וגרום לה ללחץ מידי, זה פוגע בהנקה, מוכח!

אז, יש קדימות ועדיפות וחשיבות לענין.

ואולי אפילו יש מקום להקל, עוד זה בגדר ההלכה, כמובן.

איזו בעיה הלכתית/צניעותית יכולה להיות בהנקה ליד השולחן. לשולחן זה בוודאי לא מפריע.. ואם מי שיש לידו זה רק בנות ש"ל מעבר לבני משפחתה, אז זה לא קשור לנושא שהועלה.

[ובוודאי את צודקת שחלילה להיכנס ללחץ. אם כי פעמים רבות זה תלוי בגישתה מראש. כלומר, אם למשל היא ניגשת כמובן מאליו שכך צריך להיות.. אז זה "ביצה ותרנגולת"... כמובן, יש חריגים]

וכפי שמובן, לא התכוונתי להיכנס בזה לנושא הכללי של השירשור - רק לשים דברים במסגרתם.

תובנה שנפלה לי עם הלידה האחרונה  שכל הזמן הנקתי סביב הילדים- הקב"ה עשה שהתינוק יאכל דווקא מהאיבר הזה שצריך להיות זמין  ופעיל כ"כ - במיוחד בשביל להוריד את המתח שמסביב לעניין , כשילד גדל למציאות שאמא שלו והשכנה שלו מניקות (בצניעות כמובן )לידו הוא לא יגדל להיות בייניש רגיש כ"כ לעניין.  

דיבר בשירשור זה על "הנקה סביב הילדים" (האחים)?...

קצת רציונאליות בתגובות...

כמו שזה פשוט לילדים שאמא מניקה כי צריך וזה האוכל של התינוק ככה פשוט גם כשהשכנה מניקה וגם כשהילדים יהיו למתבגרים הם יודעים שאשה מניקה כי התינוק צריך לאכול בפשטות

בוודאי שהם יודעים שכך צריך להאכיל ילד ובגלל זה מניקים..

אין לכך כל קשר להנקה של השכנה על-ידם כשהם נהיים ל"מתבגרים".. (לפי אותו "היגיון" אז גם כשהיא לא מכוסה הם "יודעים" את זה. יש באמת תרבויות בעולם שכך נוהגים). 

יש בעולם גם דברים מורכבים. כשילד "מתבגר" מתפתחים אצלו כמה כחות. נכון שלתודעת-המשמעות יכולה להיות השפעה מסויימת גם עליהם, אבל לא תמיד ולא אצל כל אחד ולא בכל אוירה תרבותית (ומה נעשה.. נמצאים מסביב אנשים מכל מיני "אווירות"..).

אז מאד מובן הרצון של נשים שיראו את הענין רק מבחינתו האידיאלית והטהורה והפשוטה - כי זה באמת כך. אבל דווקא לשם כך - חשובה שמירת הצניעות בסביבה שיש בה גם גברים.  עד כמה ואיך - משתנה לפי הנסיבות והאנשים.

מי שרוצה להשלות את עצמה שאם היא "תסדר לעצמה בראש" ותגיד הרבה פעמים ש"זה בפשטות" וכו' - אז בגלל זה גם כל העולם יחוש רק את זה - צעירים ומבוגרים, רווקים ונשואים - יבושם לה. אני לא בטוח שבכל מקום זה גם יכבד אותה...  רוצה להתעלם? "זכותה"..

[ואגב, הנימוק ש"ה' עשה" אינו רלוונטי. לא כל מה שה' עשה מקומו בכל מקום. תלוי לפי הענין]

עם חצאית ארוכה אבל בלי גרביים, זה גם לא מכבד אותי בעיניהם... 

אבל אם אני מאמינה שזה צנוע ועומד בגדר ההלכה, אז ה"כבוד" הזה לא ממש נחוץ לי..

ובמקרה כזה, גם אם כולם יגידו שם שזה גורם ל"הרהורים"- אני אחשוב שהבעיה היא אצלם ולא אצלי.

והקישור להנקה? כל אחד כפי שהוא רואה זאת.

בעיניי זה זהה לחלוטין.

בעינייך - זהה לדוגמה שהבאת. בעיני - לא קשור, כפי שכתבתי, עד כדי אי צורך לנמק.

מה זה 'אני מאמינה שזה צנוע ועומד בגדר ההלכה'?

ומה אם מישהי אחרת מאמינה שזה צנוע ללכת במכנסיים צמודים?

כל אחד מה שהוא מאמין זה מה שצנוע או לא?

ומה זה עומד בגדר ההלכה? איפה ביררת את ההלכה הזו?

נראה שאת עושה מה שנראה לך ומה שמרגיש לך, וזה לא נשמע מדד רציני ואחראי.

אם זה המדד שלך, בתור מה את בעלת הבית יותר מאשר כל אחד אחר?

ואם אנשים כאן בפורום אומרים שזה לא מרגיש להם צנוע, אז מבחינתך יש להם כל הלגיטימציה להרגיש ככה, בדיוק כמוך. וגם לכעוס על כל מי שחושב אחרת. ולהיות בטוחים בדעותיהם. בדיוק כמו שאת עושה.

לדעתי זה מוזר כל אישה שמרגישה שיש לה כלים לקבוע לפי הרגשה מה אמור לגרום לגבר להרגיש כך או אחרת, ומי מן הגברים נורמלי יותר ברגשותיו ומי לא.

דברי חכמים בנחת נשמעים.

לא בתקיפות אישיות ולא בסילופים..

עומד בגדר ההלכה- בהתאם לפסיקת הרב שאנו הולכים לפיו.

ממש לא עושה מה שמרגיש לי במה שקשור להלכה (ולכל הפחות משתדלת).

אז מכיוון שזה המדד שלי, ומכיוון שאני לא בעלת בית של כלום חוץ משל עצמי,

אפשר להנמיך את הלהבות (אולי גם להתנצל? או שזה לא בגדרים ההלכתיים שלך..)

לא אמרתי שאין לגיטימציה להרגיש.

השאלה היא שוב- ובאופן ענייני לחלוטין- כאשר אין איסור הלכתי להניק בצניעות בציבור

(אולי לפי רבך יש ואז כמובן תנהגי לפיו), עד כמה אני מחויבת להתחשב ב"הרגשות" האלה שלך ושל אחרים..

אז כמובן שאם זה לא היה גובה שום מחיר- הייתי מתחשבת בשמחה,

אבל מכיוון שזה גובה מחיר- אישי וחברתי,

אני בוחרת להתחשב בדבר החשוב יותר בעיניי- שאגב גם הוא עניין הלכתי- ההנקה.

אה, ולכעוס זה בטח לא לגיטימי. או שאולי בעניין הזה דווקא את עושה מה שמרגיש לך?

כדי שלא אניק.

אני חושבת שהחשיבות של ההנקה דילגה על דור ההורים שלנו ורק עכשיו חוזרים להבנה על חשיבות ההנקה.

במקביל הפריצות מאוד גדלה בדור הזה . השילוב בין זה  שההנקה היתה נדירה,  והפריצות שגדלה -הפכה את הכל ליותר מיני .

כרגע אנחנו לא בשלב אבל בעז"ה כבר הדור הבא שגדל על הבסיסיות שבהנקה -יקבל את ההנקה יותר בטבעיות

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏