(ההקבלה הכי קרובה שיכלתי למצוא)

ולא, לא יפריע לי

כבר יצאתי עם כאלה

לא על שטויות כאלה אני מחליט שקשר לא מתאים

טבע זה מאד יפה, סנדלים לא. 

אבל כמובן שזה עניין של טעם

באחת מהפעמים שיצאתי בכלל לא שמתי לב בערך עד אמצע הפגישה שהבחורה הגיעה עם סנדלים...פשוט היו כל כך הרבה דברים אחרים שהיו מעניינים ושהיה לדבר עליהם/להתייחס אליהם, שבמחילה מכל אלו שהאופנה והלבוש בנפשם - אני בן, ולמה לי לשים לב לזה בכלל? מצטער, אבל באמת זה כמעט לא מזיז לי, כל עוד זה בגבולות הצניעות שאני מקבל על עצמי...

מאידך, אני בהחלט מבין שלבנות זה הרבה יותר משנה, זה אופי שונה, ולכן שאלתי את ששאלתי...

בקיצור, בנים, לפני שיוצאים לדייטים חייבים לעבור קורס מזורז באופנה אצל אחות/ בת דודה גדולה, ומי שאין לו לא את זו ולא את זו, יאלץ לראשונה בחייו לבקש עזרה מדודתו הפולנית...

לק"י

הוא לא יהפוך לסגנון אחר פתאום (אולי רק בצד החיצוני).

ורק המחשבה על כך מעוררת בי חלחלה.

ההתעקשות על השורש, והגרביים- כן.

אם זה סתמי, ולא יהא אכפת לא להחליף, אז שישאר איתם...

כלומר, אם הוא מתעקש ללכת כך כי זה 'מגדיר אותו' או כי ככה הוא מרגיש 'נוח בחברה'- אז ברור שזה יפריע.

אבל אם זה סתמי, כי כל החבר'ה עשו כך, ולא מזיז לו ממש להחליך לנעלים נורמאליות, אז, או שהוא יחליף, או שישאר עם זה...

הובן?

בוא נגיד שההפך אולי קצת יפריע.. אבל ממש לא בשביל לפסול על פכים קטנים כגון אלו...

לק"י

חוץ מזה שגמני הולכת ככה לפעמים בחורף

זה ממש סגנון..

אי אפשר להגיד שאם לי זה יפריע זה אומר שזה יפריע לכל הבנות ולהפך..

אם בחור רוצה להראות ככזה,

ורוצה מישהי כזו,

זה מצויין.

במידה ולא, הייתי ממליץ לו לפחות בתחילת הקשר,

ללכת על דברים שהם יותר נורמטיביים, נעליים רגילות...

אם מישהו הולך עם סנדלים וגרביים (בלי להתייחס לכך שיש בכך צדדים חיוביים, וגם לא לכך שהכל ענין של "אופנה" כנראה) - 

אז בגלל זה לא להשתדך איתו, גם אם מעבר לכך הכל בסדר (שהרי אם לא - אז זה לא בגלל הסיבה הזאת. וגם זה לא משהו שמראש אומר שאיזה דבר "קיצוני" לאיזשהו כיוון)?..

נראה לענ"ד מוגזם בהחלט.

לדעתי האישית בלבד.. 

אדם ההולך עם שורש וגרביים זה א. לא יפה בעיניי בכלל. ב. כנראה הוא דוס מאוד והוא בעצמו לא יסכים לקבל אותי כי אני פחות. 

על כן, לכתחילה לא הייתי יוצאת עם אחד כזה אלא עם כן אולי זה היה בא ממנו אבל גם אז ממש לא בטוח..

לק"י

הוא לא יתאים לך, כי הסגנון לא ישתנה..

ולעניין ה"יופי"- אני מניחה שמי שתתחתני איתו לא ילבש/ינעל רק מה שאת תאהבי.

על "יופי" כזה לפסול, אם מצד עצמו הוא בסדר?!

תמןה בעיני לגמרי. פרופורציות.

לגבי "ב" - כבר אמרתי, אם בגלל עניינו של האדם, אז לא זה הענין - אלא זה סימפטום. ענין אחר. 

[ולגבי זה ש"הוא לא יסכים לקבל אותך כי את פחות".. נו, ב"ה שזכינו שבדורנו מישהי שחושבת "דוס מאד" לא יסכים לקבל אותה כי היא פחות - מצטטת בחתימתה את הרב קוק זצ"ל.  אם אלו ה"פחות" - מי יודע איזה מדרגה זה ה"יותר".....]

באמת, יש מספיק דברים שמפריעים, ויש מספיק פערים

שצריך לגשר עליהם,

בשביל שגרביים עם סנדלים גם יפריעו....

מי שמפריע לו צורת לבוש מסוימת- שלא ילך ככה בעצמו.

(מכוון לבנים ובנות כאחד)

בדייטים לא מחפשים מישו ש"ילך איך שאני הייתי הולכת אילו הייתי בן/ מישי שתראה איך שאני הייתי נראה אילו הייתי בת".

אנחנו לא מדברים על שורש וגרביים בגלל הצורה החיצונית של זה.

אנחנו מדברים על מה שזה מייצג (כמה פעמים היית בשיעור בתיכון שחפרו על זה שצניעות לא נמדדת בסנטימטרים, והבגד זה דגל ובלה בלה בלה?...

בכל מקרה לא רואה איך אדם שהולך עם שורש וגרביים יסכים לצאת איתי, בתור אחת שהולכת עם כפכפים ולק ירוק

למה כ-ל דבר שזז, שלא זז-

ישר הופכים בעולם הדייטים ל"מייצג" "מסמל" "מגלה עולם פנימי"

ראבק, הבחור סכ"ה הלך עם ג-רביים!!! מי שישמע...

ולא, לא תמיד זה מייצג.

ולא בטוח שלכל הביינישים בעולם, ללא יוצא מן הכלל,

שהולכים עם גרביים וסנדלים

יפריע שהאשה שלהם תלך עם כפכפים ולק ירוק.

ממש לא בטוח. כלומר, אני בטוחה שלא.

או יותר נכון התוודות.

הייתה לי תקופה קצרה בחיים שהייתי הולך בה עם שורש וגרביים.

עד עכשיו השתדלתי להדחיק את התקופה הזאת, אבל השרשור הזה העלה לי אותה בחזרה.

כיום, במבט לאחור אני מנסה להבין מה גרם לי לעשות את זה.

התשובה לדעתי היא חוסר מודעות.

כשאדם לא מודע הוא יכול לעשות דברים שנראים נורא, אבל בשבילו זה טבעי ואין לו בעיה עם זה.

סנדלים עם גרביים זה דוחה.

לדעתי זה מקביל לבחורה שלא עושה שערות ברגליים, שוב, חוסר מודעות.

גם חילונים וחרדים מבינים את זה, ולכן תוכלו לראות אך ורק ביינישים שהולכים כך

בחור שבוחר ללכת ככה פשוט מנותק לגמרי מאיך שהוא נראה ומה שהוא משדר.

אני מניח שיש גם בנות כאלה, ואז זה יכול להתאים

מה !

אין בכך שום דבר "דוחה"..

מוזר איך אנשים יכולים להפוך את מבטם-הסובייקטיבי למשהו כביכול "אובייקטיבי".

"חרדים וחילונים" לא "מבינים אחרת". הם פשוט לא רגילים כך. חרדים - כי זה "פחות מידי, ולא-דתיים, כי אינם רואים סיבה כיום. פעם, "לא דתי" עירוני-תרבותי לא היה הולך ברחוב ללא גרביים, אלא עם נעליים. ענין של זמנים, רגילות ואופנה. אצל אלו - נשאר "יותר ראיי" ללכת ברשות-הרבים כשכף הרגל מכוסה, ולאידך, נוח עם סנדלים..

אבל לעשות מזה "כשאדם לא מודע הוא יכול לעשות דברים שנראים נוראים".. "מנותק לגמרי מאיך שהוא נראה ומה שהוא משדר".. זה פשוט לא יאומן. אני חושב שדווקא מודעות כאלו, מראות אולי על "ניתוק" מסויים ממה שהן משדרות על הפרופורציות של אדם בין הפנים לחוץ, ובין תחושתו האישית ללגיטימיות של השני לחוש אחרת.

הכנה טובה לנישואין - לא להקצין יחס למבטים קצת אחרים כשהם בתחומי ה"לגיטימיות" ומעבר לכך. קל וחומר כשיש בהם גם כוונה ערכית כלשהי.

לא מדובר על אופנה.

לא מדובר על שיפוטיות ודקדקנות.

מדובר על מודעות בסיסית למראה החיצוני של עצמך

ובאמת, אם תקראי את השרשור המקביל בצמ"ע, ובמיוחד את התגובה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t541765#6072629

"ביניש לא אמור להתעסק/להבין בכללי אופנה

מה שיש ומה שנוח (ללימוד ותפילה) לובשים
בלי לחשוב איך זה נראה או מה יגידו"

זה נקרא חוסר מודעות.

זה לא נקרא לשפוט מישהו, אם הוא מכריז על עצמו שלא מעניין אותו איך הוא נראה

אין כאן איזה מסר נסתר או משמעות סמויה.

את יכולה לחשוב על איזה סיטואציה שתרצי, בסופו של דבר אם בחור מגיע כך לדייט פשוט לא מזיז לו כל החיצוניות.

ומכאן אפשר לדון אם זה טוב או לא.(יש הרבה בנות שזה מתאים להן בול)

רק צריך להבין את נקודת הפתיחה.

אם תחשבי קצת, אולי תביני שהדוגמא שהבאתי מהצד הנשי

מאד דומה לדעתי, אך לא כדאי לפתוח את הנושא הזה בפורום מפאת כבוד הבריות.

לק"י

זה מראה מכוער או מוזנח.

אבל זה פשוט לא נכון, זה ממש עניין של טעם (אני באופן אישי הולכת ככה לפעמים, ודוקא זה יפה בעיני).

זה כמו שאני מעדיפה חולצות טריקו פשוטות (אצל בנים) ואתה תבוא ותגיד לי שזה מראה על חוסר אכפתיות מהחיצוניות- זה פשוט לא נכון!

אבל נראה לי שאתה מודע לעצמך יותר מדי,

ולסביבה פחות מדי.

אם אתה לא מסוגל לקבל את זה

שיש אנשים שאוהבים את זה ובעיניהם זה יפה

גם אחרי שהם אומרים את זה בפירוש!!!!

יש לך בעיה חמורה בקבלת האחר

ולדעתי זה דבר הרבה יותר מפריע לחתונה.

ולהגיד למישהי שמה שהיא מעדיפה זה חוסר טעם

אני אפילו לא יודע איך לקרוא לזה.

אולי כדאי שתחזור למקומות האלה שאתה מדחיק.

מלבד הגרביים בסנדלים,

יש עוד כמה דברים שכדאי ללמוד מביני"שים....

גם אדם שהולך עם סנדלים וגרביים (שורש וגרביים, בשבילך) - גם אם הוא עושה את זה כי זה פשוט לא מעניין אותו, בסופו של דבר זה כן אומר שזה מה השהכי טוב לו, ולכן זה הטעם שלו. אדם שעושה מה שנוח לו זה לא אומר שאין לו טעם - זה אומר שיש לו טעם שאולי לפעמים שונה קצת מאחרים.

אם הוא היה בכוונה זורק על עצמו לפעמים דברים שממש לא נוחים לו, וכל יומיים היה מחליף סגנון לבוש סתם, אולי היית צודק בהנחתך שמדובר בבחור "חסר טעם" - אבל כאן זה לא המקרה. כאן מדובר בבחור נורמטיבי שמצא את הדרך שלו להתלבש בעולם, וכמו שגם במקרה שאתה תחליט שמי שלא הולך עם ג'ינס אלא רק עם דגמ"ח כל חייו, אין לו טעם - זה פשוט לא יהיה נכון כמה שלא תתאמץ להגיד את זה, ואותו בחור ימשיך לא ללכת עם ג'ינס פשוט כי זה לא מתאים לו, ומשהו אחר יותר מתאים.

מצטער, אתה לא יכול לכפות את הנחות היסוד שלך על כולם לאחד זה מתאים ולאחר לא.

ואם כל דבר אצלך נמדד רק על פי הסביבה החיצונית זה כבר בעייה גדולה מאוד, כי אחרת אתה אומר שכל הדוסיות שהולכות עם שרוול ארוך ועם חצאיות מטאטא, ועם 4 שכבות כדי לא להבליט כלום, "אין להן טעם" ו"הן לא יודעות להתלבש" ו"כולם ברחוב חושבים שזה מוזר" - אבל לא ככה, מצטער. זאת בחורה שמאוד מודעת לעצמה ויודעת בדיוק מה היא רוצה ללבוש.

וכנ"ל גם גבר שהתקבע בשלב זה או אחר על לבוש מסויים, לא משנה מה הסיבה לכך. זה הטעם שלו, תגיד מה שתגיד.

תעשה ניסוי ותשאל בייניש שהולך עם דגמ"ח וטריקו מדוע הוא מתלבש כך

(אפשר גם כאן בפורום)

התשובה לא תהיה "מצאתי את הדרך שלי להתלבש בעולם"

אלא "לא ממש מזיז לי מה אני לובש, וזה נוח מספיק וזול וגם כולם הולכים ככה אז זה בסדר"

אם תמצא כמות שאומרת אחרת, אז תגיד לי ואשקול שוב את דעתי בעניין

אך לפי מה שאני מכיר כנראה שזה לא יקרה.

לא אמרתי לקנות רק מותגים וגי'נסים ב500 ש"ח

אפשר להסתפק בהרבה פחות ועדיין לא להיות מוזנחים

(אגב, רוב הציבור המכונה ביינישים בסדר גמור מהבחינה הזאת, אני מדבר על מיעוט קטן)

בחורה צנועה לא אומר בחורה מוזנחת

ואפשר ללכת עם שרוול ארוך והכל ועדיין להראות טוב ומושקע

ובנות כמו שתיארת - נשמע שהן סתם לא מייחסות ערך למראה שלהן

אחרת הן היו קצת יותר מטפחות את עצמן

ללכת עם דגמ"ח סנדלים וגרבים

ועדיין להראות טוב.

תעשה ניסוי כאן בפורום

ןתשאל ביני"ש שהולך עם דגמ"ח וטריקו

וסנדלים עם גרבים במקביל 

(כן, כן, יש כאלה )

ותגלה שהתשובה היא

'ממש חשוב לי איך שאני נראה

ואני חושב שזה יפה'.

באמת מענין ת'סבתא שלי

אם ההוא במדרכה ממול הולך עם גרבים

ואם זה אומר שהוא לא מכבד את עצמו

או לא מספיק מודע....

ומלבד זאת, גם בלי סקר

השרשור הזה מספיק.

היו פה כמה שכתבו שזה יפה בעיניהם

והם לפעמים גם הולכים ככה.

אבל אתה בחרת להתעלם מזה,

או שבחרת להגדיר אותם כחסרי מודעות,

או אפילו שמת אותם במחלקת 'המוניים/ מכוערים/ קוטג' מקולקל'......

בבקשה - אני. ויודע מה? אני גם לא מתבייש בזה.

כשזה יותר נוח ומתאים לי, אני בהחלט הולך עם גרביים וסנדלים. בשאר הזמן אני רק עם סנדלים.

אני אומנם מקפיד שהן לא תהיינה קרועות, מלוכלכות או סתם בלויות, וכשצריך אני קונה חדשות - אבל באמת לא מזיז לי שאחרים חושבים שאני "חייב" ללכת עם נעליים.

ויותר מזה - אני גם הולך עם דגמ"ח ועם טריקו, וזה הכי מסתדר לי בעולם. אני שונא חולצות עם הדפסים, זה מזעזע בעיני, ומה שהכי יפה לי אישית בעין זה חולצה פשוטה חלקה, בלי שום צורך ליצור עניין, וכן, טריקו.

וכנ"ל לגבי מכנסיים - אני פשוט לא מסתדר עם ג'ינס ולא רואה בהם ולו חצי אידיאל או "אופנה" שאני "חייב" לצעוד אחריה.

כזה אני, וכאלה עוד אחרים. תתמודד.

ואני, ממש אבל ממש לא "זרוקה" או "הולכת שכבות סחבות" או משהו כזה...

לפעמים עם דגמ"ח וטריקו.

לפעמים ג'ינס וגולף.

לפעמים סנדלים.

לפעמים נעליים.

אצל ההורים עם סנדלים וגרביים בשבת (זה ממש חשוב לאבא...)

(ד"א, אבא שלי הוא דוגמא מצוינת לזה דוקא...

חולצה לבנה בתוך המכנסיים, עט פרקר בחור של הכפתור,

וסנדלים עם גרביים.)

כולם יפים בעיני.

היתה גם תקופה (לפני קרוב ל 10 שנים...)

שגם הלכתי ככה ביום חול.

אני לא חושב שזה כתם אפל בעברי.

אני לא חושב שלא הייתי מודע אז לאיך אני נראה.

אני לא חושב שאהבתי אז קוטג' מקולקל.

חשבתי שזה יפה.

גם היום אני חושב שיפה שחשבתי אז

ללכת כמו שאני מוצא לנכון למרות

שבעיני אנשים מסוימים זה חנוני או ביני"שי.

יותר מזה:

אני לא חושב שיש עוד מגזר שמצטיין בסממן לבוש מסוים,

שהייתי מעז לתקוף אותו ככה

תוך הבעת זלזול בפומבי ושאט נפש בלתי מוסברת.

זה שהיית ככה פעם,

לא אומר שאתה יכול לקבוע היום

שבגלל שזה לא מוצא חן בעיניך ועיני עוד

כמה אנשים שאתה מכיר ומעריך את הטעם שלהם,

שזה הזנחה וגועל נפש.

שהולך עם בגדים מסוימים

כי מאוד אכפת לו איך הוא נראה - 

ככה בדיוק הוא נראה.

לק"י

ואגב, לא רק בינשיים הולכים כך..

אני במשך כמה שנים הלכתי עם סנדלים וגרביים בחורף כי היה לי קר (ואני לא אוהבת נעליים סגורות..).

וזהו, גם לי נמאס מהויכוח העקר הזה!

רק כדאי שתשים לב שלכל אחד יש דיעה אחרת, וכל עוד הוא לא קוטל אנשים- זה לגיטימי.

ואני רואה כסטייה חמורה מההלכה וכעבירה דאורייתא.

(אני לא מדבר עכשיו על לבוש סטנדרטי, אלא על ה"נורמות" המקובלות כיום בעיקר אצל הבנות שכל הממעיט הרי זו משובחת... מצטער, נורמה או לא נורמה - וגם כמה שזה נראה "יפה" מבחינה חיצונית - זה דוחה ומגעיל).

אני לא צריך לשאול אף אדם ממוצע. לא אכפת לי איך חילוני בתל אביב או איך דתי בורגני בגבעת שמואל הולך - שהוא, יבושם לו איך שהוא הולך, ושלא יעיר לי על איך שאני הולך, אחרת יהיה לי כל כך הרבה דברים אחרים להעיר לו, על זה שהוא שומע שירת נשים (דתי בורגני בגבעת שמואל), או על זה שהוא נוסע בשבת/חי עם החברה שלו לפני נישואין (חילוני בתל אביב) - ושכל אלו הם דברים שהם בכלל לא בנורמה של הדת ושל תורת ישראל. 

אז עם כל הכבוד, יש דברים קצת יותר שחשוב להתעסק בהם, מלבוש חיצוני. לא אמרתי ללבוש סמרטוטים, אל תסלף את דבריי - אמרתי, שכל אחד מוצא את הטעם שלו, ושיקפוץ העולם. במיוחד העולם המערבי.

בעיניי אמריקאים, גם ההודים לא יודעים איך להתלבש ובכל זאת יש להודים תרבות משלהם והם יחליטו שהם רוצים שהבנים ילכו בשמלות, אז בן שירצה ילך בשמלה ולא יתבייש בזה, ובן שרוצה ילך בג'ינס ולא יתבייש בזה, ובן שרוצה ילך שם עם נעלי מעצבים שעולים 700 שקל לנעל אחת, ולא יתבייש בזה. איש הישר בעיניו יעשה.

" על זה שהוא שומע שירת נשים (דתי בורגני בגבעת שמואל)"

לא התכוונתי להכליל וזה היה רק לצורך מתן דוגמא.

אני מתנצל בריש גלי בפני כל מי שנפגע חלילה ממה שאמרתי, וחוזר בי מדבריי - זה לא נאמר לצורך פגיעה באנשים, אבל אם זה פוגע, זה כבר רע...

אז תעשו כאילו אתם מוחקים את המילה דתי בורגני מגבעת שמואל, ובמקומה תכתבו "דתי ששומע שירת נשים". 

עכשיו אני בסדר?

שוב פעם סליחה, באמת, כנראה כתבתי בלי לחשוב יותר מידי על ההשלכות...

סתם "הסתבכות" של דיון (קורה לפעמים. מה שנקרא -מטפסים על עץ גבוה..),

או מניע אחר. אבל חרג לגמרי מגבול הסבירות.

[לידיעתך, ובאמת לטובתך, חוששני שבחורה שהיתה קוראת "חריפות" כזאת בגלל "גרביים" - היתה פוסלת על זה הרבה לפני הגרביים עצמם, מחשש ויכוחים קשים על דברים של מה-בכך] 

וגם, בקשר ליופי של זה- אז, אני מכירה לא מעט בנים שאוהבים את זה,

וגם אני חושבת באופן אישי שדגמ"ח עם חולצת טריקו זה הרבה יותר יפה מאשר ג'ינס עם חולצה מעוצבת.

זה עניין של טעם, זה שאתה הלכת כך בעבר מתוך אי מודעות- לא אומר שאחרים לא הולכים כך מתוך מודעות...

ולהקשר של זה-

לי אישית יש טעם מאוד טוב, ואין לי שום בעיה לצאת עם בחור שהולך ככה- גם אם זה מחוסר מודעות.

אני לא מתחתנת עם הלבוש שלו,

ולא רואה ערך נעלה בזה שלבעלי תהיה מודעות ללבוש שלו, יש כמה דברים הרבה יותר חשובים מזה..

סלח לי. אני שונא ג'ינסים ושונא בגדי מותגים.

לא בגלל שמישהו גוי אחד שרוצה לעשות הרבה כסף ישב באיזה מפעל בחו"ל ועיצב את האופנה של היום, אני צריך להיכנע לו ולתכתיבים שלו.

אני רואה מה יש בשוק, מה מתאים לי, מה אני חושב שגם מתאים להלכה, והולך איתו.

אז כן, אם אני הולך עם דגמ"ח זה כי זה נוח לי וכי אני חושב שזה מה שאני רוצה. אני לא עושה את זה מאילוץ בכלל, וזה שאתה מחליט לקבוע שאני מוזנח - זה בעייה של איך שאתה תופס אנשים אחרים, ולא שלי.

ממש אין לי עניין להיגרר אחרי תרבות המערב, אני לוקח בגד כפונקציה וככלי בלבד, ואני זה שבוחר איך להשתמש בכלי, איפה כמה ומתי.

זה ש"כולם" קבעו שג'ינס משופשף זה הכי יפה - מעניין ת'סבתא שלי.

אם היינו הולכים אחרי מה ש"כולם" אומרים, גם לא היה לנו אינטרנט מסונן, לא היינו שומרים נגיעה, היינו שומעים שירת נשים וגם היינו מדליקים אור בשבת כי הלכה זה מיושן (וכן, הקצנתי, אני מודע לזה).

וסלח לי - אבל בת ישראל קדושה שמתלבשת בלבוש "דוסי" כמו שתיארתי - בעיניי זה הכי מקסים בעולם ואני מת שאשתי תהיה כזאת (למרות שזה לא מוכרח ואפשר גם אחרת) - הן ממש מייחסות ערך למראה שלהן. אבל הן, בשונה ממך, מייחסות גם ערך למראה הפנימי ויודעות להציב ערכים אחד מול השני ולדעת איך לאזן ביניהם.

זה לא מדובר שבכוונה הן לובשות סמרטוטים מגעילים - הן לובשות בגדים נאים מאוד, לסגנון שלהן, רק שה"אופנה" ההיא שונה מהאופנה ששולטת היום ברחוב.

אחרת, לפי דבריך, אני חייב להתחתן עם בחורה שהולכת ברחוב עם גופייה עם מחשוף עמוק אבל שהגופיה היא גופיית "מעצבים", ושהמכנסיים שלה הם כל כך אופנתיים עד שכמעט לא נשאר מקום לבד בשבילם... בעעע...

סלח לי - את האופנה שלך, תשאיר מחוץ לתפיסה של כל אחד ואחת פה, אל תכפה אותה עלינו...אתה רוצה, תתלבש איך שאתה חושב שצריך להתלבש, ותתחתן עם מי שאתה חושב שמתלבשת יפה (מרחם עליך ועליה, אבל לא משנה) - אבל בהחלט אל תגיד לנו איך אנחנו צריכים לחשוב.

לק"י

הזנחה- עזובה, אי סדר, רשלנות.

וחוץ מזה, שיכול להיות שמישו אוהב דוקא מראה מוזנח- זה הטעם שלו!

ולכן להגיד שזה חוסר טעם זה מגוחך..

ואגב, נהנתי מאוד בהתחשבות שלך בדעתי, למרות שממש לא אכפת לי מה אתה חושב על הטעם האישי שלי <צ>

שאת מסתכלת על הפנימיות של האדם ולא על המראה החיצוני שזו מידה טובה.

ולכן את מעדיפה אנשים כמוך, שלא משקיעים אנרגיה בחיצוניות

מה לעשות שרוב העולם לא זכה לכך.

[ובשולי הדברים, לאהוב טעם מוזנח זה כמו לאהוב קוטג' מקולקל, זה בסדר אבל גורם להרמת גבה]

אתה שולל לגמרי את הלגיטימיות

של דעה המנוגדת לשלך.....

לא מגלים את העבר האפל שלך. אם הסוד יחשף, ככל הנראה תישאר רווק לנצח...

לק"י

הרבה מתייחסים ל"שורש וגרביים" כאל סגנון מסויים (שמי שלא מתחברת אליו- יכולה לפסול בגלל זה).

אבל, יש מצב שזה נובע מסיבות אחרות:

1. מדובר בכהן שלא נוהג לעלות לדוכן ברגליים יחפות, ולכן הוא לובש גרביים גם עם סנדלים.

2. טיפוס שסובל מקור, אבל לא אוהב נעליים סגורות.

3. חייב ללכת עם גרביים, אבל חם לו עם נעליים סגורות (נניח מישו שסובל מסדקים ויובש בכפות הרגליים).

אפשר לחשוב על עוד כמה סיבות..אז קצת לחשוב טיפה לפני שפוסלים מישהו בגלל ה"שורש והגרביים" שלו.

התחשבות הדדית. דרך ראויה.

לא של הסנדלים, של אישיותו.

אם הוא אדם טוב, רגיש ואכפתי - לא יפריע.

לפי דעתי שורש וגרביים זה מראה חנוני,

אם כבר- עדיף שורש בלי גרביים או נעלי הרים, רדבק וכו'..

אבל כמו שכבר כתבתי- לא אפסול מישהו בגלל זה.

יש דברים "קצת" יותר מהותיים..

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.

דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.

כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

לק"י

ותזהרו בשיחות אישות.

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף