אל תגידי שלא חשבת על זה. 

לק"י

ואני לא זוכרת אם בכלל חשבתי על דרך האמצע של הרמב"ם..

וגם אם כן, לא חשבתי על הפירוט שלך.

באמת אומרים שפעילות גופנית מרגיעה.

הקושי הוא שצריכה להיות התמדה. 

כדי להישאר ערנית בלילות לבנים לפני מבחן

למצוא את הדברים שמרגיעים אותך ולעשות אותם לעתים קרובות.

למצוא מה מרגיע אותך בשעה הקשה ולעשות את זה אז.

לעשות דברים שאוהבים - בדרך קבע. לא רק כשקשה.

כמו להשקיע זמן בתחביבים.

אני לא יודעת מה מרגיע אותי

ואני לא יודעת מה אני אוהבת לעשות

אני אוהבת מאוד לשמוע מוזיקה, אבל לא תמיד זה מרגיע אותי.

במצבים מסויימים אני עושה את זה, כדי להתנתק מהסביבה.

נראה לי שזה עוזר, לא יודע...

וכ"כ לא פשוט.

בשכל הכל מסתדר לי,

אבל הרגש.. בעעעעעעעע

הפסקה מדי פעם לסיבוב בחוץ (עכשיו בערבים יש אוויר טוב קריר כזה שאני אוהבת), לשתות משהו

זה פתרון זמני.

אני רוצה גם פתרון שורשי.

או יוגה

זקוקה דחוף לרעיון פרקטי

האם זה באמת דחוף?

ואם כן, מה ההגדרה של דחוף?

משהו שאני רוצה (לא בטוח שצריך) עכשיו ולא סובל דיחוי

אולי משהו שאם לא יקרה עכשיו, כנראה שיקרה נזק כלשהו, נזק ממוני קטן

אולי בכלל דבר שיכול לגרום להרבה עוגמת נפש

ויש כאלה שסוברים שמשהו שתלוי בפיקוח נפש

אנחנו צריכים להבין שהעולם לא בורח

יש לנו הרבה זמן לעשות

החיפזון מהשטן אומר הפתגם הערבי,

והאמת, הוא צודק.

שאנחנו לחוצים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו בצורה פחות טובה

וזה מין מעגל אינסופי

כי אנחנו רוצים שיצא מצויין (גם כן פרפציוניזם שזאת לא מעלה טובה)

לחוצים,

עובדים בלחץ

בגלל זה יוצא לא טוב

עוד יותר נלחצים שלא טוב

וחוזר חלילה

אם נבין את המשנה באבות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה (אבות ב)

זה יכול להקל עלינו מאוד

המשנה אומרת שיש מלאכה

לא מתפקידנו לסיים את המלאכה או כל דבר בעולם

לא אנחנו האחראים הבלעדיים

אין לנו זכות לקחת קרדיט על זה

יש בורא לעולם

והוא זה שיחליט מתי המלאכה הזאת תגמר!

אך יחד עם זאת, אנחנו לא רשאים לשבת בחיבוק ידיים

אנחנו צריכים להבין שיש לנו חובה לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים

כן כן, את מה שאנחנו יכולים

לא פחות ולא יותר

אם נעשה פחות, אנחנו בטלים

ואם נעשה יותר אנחנו מתגאים מול הקב"ה.

לזכור תמיד הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם

והוא מנהל אותו טוב

תסמכי עליו

גם אם משהו לא הלך טוב

לא נורא

כנראה כך צריך להיות

תנסי לשפר לעתיד

אבל כרגע להבין שזה רצונו

זה נכון לכל דבר בחיים.

שמעת יעלי?!

ולתוכן:

א. זה באמת דחוף לי. אני ככה כבר הרבה שנים ואני על סף התמוטטות.

ב. אני ממש לא אדם פרפקציוניסט ובכ"ז..

ג. מה הגבול בין ההשתדלות שלי לבין המקום שאני צריכה לתת לה'?

לק"י

מה גורם ללחץ ולטפל בו- שילך ולא יחזור!

אאל"ט כתבתי לך על זה פעם משהו בהקשר אחר (בפורום השני),

כנראה שזה משו שקשור אצלך לכל תחומי החיים,

אז שווה לבדוק אותו ולמצוא את הדרך הנכונה לך.

ללמוד תורה.

 1. מודעות עצמית- ללמוד מה הם גבולות היכולת שלך, ולא להעמיס מעבר להם.

   שום דבר הוא לא סוף העולם, גם אם כל העולם מצפה ממך שתעשי אותו.

   בד"כ גם הגוף וגם הנפש יודעים לשלוח איתותים שעברנו את הגבול, נסי להקשיב להם.

 2. סדר- לארגן לך את המטלות ואת היום בצורה מסודרת,

אם יש צורך אפילו להכין בטבלאות מה את עושה ומתי.

 כשאת יודעת שמשימה א' תבוצע ביום שלישי

זה יפנה לך את האנרגיות של לזכור כל הזמן את קיומה ולהילחץ מתי תבצעי אותה,

כשהדברים כתובים ומסודרים מול העיניים- הכל רגוע יותר.

 כמובן להשתדל לעמוד במה שהצבת לעצמך, אבל אם פיספסת-

לא נורא, לא להיכנס מזה למחשבות מחלישות (לא רוצה לתת לך רעיונות,

אבל לרובינו יש כאלה שקופצים אוטומטית כשאנחנו מתאכזבים מעצמינו), לעבור הלאה למשימה הבאה.

3. להשאיר זמן מנוחה- זה מאוד אינדיבידואלי לכמה זמן מנוחה ביום את זקוקה, אבל ניתן לבדיקה,

 תתחילי בזמן מסויים (אם את מארגנת לך זמן תקחי בחשבון גם את ה"פסק זמן") ותשני אותו אם יש צורך,

תחליטי בעצמך מה את עושה בזמן הזה-

אפשר לא לעשות כלום, לישון, לקרוא ספר, לצאת לסיבוב, מה שבא לך באותו רגע.

אל תוותרי על הזמן שאת צריכה, עדיף להספיק משימה אחת פחות ואת השאר לעשות ביעילות ,

מאשר לעשות הכל אבל בחוסר יעילות.

4. דברי עם עצמך- 

 לפעמים במרוץ היומיומי אנחנו פועלים מכוח האנרציה/הרגשות, כדאי לעצור מידי פעם, 

בעיקר כשאת מרגישה שאת מתחילה לצאת מהרוגע ולעשות "סטופ",

תסבירי לעצמך ברוגע שקרה פה משהו, כדאי לשים לב אליו, ולחשוב מה עושים,

קצת כמו שמדברים לילד קטן- ברור, רגוע, בלי כעס, בלי הפרזות.

5. פרגני לעצמך- אנחנו מעולים בלהעביר ביקורת על כל דבר קטן שלא עשינו טוב או לא כמו שרצינו,

ובד"כ הרבה פחות טובים בלשים לב לדברים הטובים והמוצלחים שעשינו,

פרגון נותן כוח, מרגיע, ולא חייבים לחכות לקבל אותו מבחוץ,

גם לא תמיד אדם מבחוץ יודע להעריך את המאמץ האמיתי שהושקע באותה פעולה, 

ואת יכולה לעשות את זה הכי טוב שיש מול עצמך, אם רק תבחרי.

7. ועוד כלמיני דברים קטנים-

 ספורט, אוכל טוב, שינה טובה, לצאת לטבע, חברות, משפחה

וכל מה שעושה טוב לגוף ולנפש שלך

ששייכות בכל ההתקדמות שלנו בעבודת ה' בכלל, ובעבודת המידות בפרט. [לא קראתי את השרשור אז מחילה מראש אם אני חוזר על קודמים..]

א. לפני שעובדים על תיקון מידה, לברר את האמת והשקר שבה. ללמוד על המידה מתוך דברי חז'ל וגדולי ישראל, מה טוב בה, מה לא טוב בה, מתי כן נכון לכעוס, מתי לא. [אפשר לבקש מת'ח/רב/דמות תורנית/מאמין שגם כאן יוכלו לעזור בעניין הזה, הפנייה למקורות בגנות המידה, והשבח בהופכה. (או ההיפך,תלוי באיזו מידה מדובר..)

כאשר האמת ברורה, הרבה יותר קל לעבוד ולתקן.

ב. למקד את העבודה למקרים ספציפיים, ע"מ שהעבודה לא תהיה רק בגדר "אני רוצה לעבוד על מידת הכעס". אלא, להגדיר לעצמך בדיוק באיזה סיטואציות לא היית רוצה לכעוס. למשל: "אני רוצה להגיע למצב כזה, שכאשר משאירים לי לכלוך במקום אני לא כועס" "אני רוצה להגיע למצב שכאשר מציקים לי בהשכמה בבוקר אני לא כועס" .

כאשר המטרה ממוקדת וברורה, יותר קל להתקדם.

ג. חשוב מא-וד, לעבוד בהדרגה. למשל: להחליט בתור התחלה, "אני עד השעה 10 בבוקר, לא כועס בשום מצב." מכיוון שהנפש שלנו בנויה בצורה כזו שאם "נעמיס עליה" יותר מידי, הכל יתפוצץ ולא יילך. לכן צריך הדרגתיות. לאחר שעומדים 3 פעמים ביעד ביניים שהוצב, עוברים ליעד ביניים הבא, עד שקונים את המידה הרצויה. למשל: יעד כללי: לא לכעוס. יעד ביניים: לא לכעוס עד השעה 10 בבוקר. הצלחת 3 פעמים עד 10 בבוקר? הלאה, עד 11. הצלחת 3 פעמים עד 11?וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו הכעס בשליטתנו.

כמובן, שמשתדלים גם בשאר הזמן כמה שאפשר, אך העניין הוא- שהזמן שהגדרנו, הינו "זמן ברזל". לשם מנתבים את כל המאמצים,המחשבות, ואת כל כוחות הנפש. 

קצב ההתקדמות משתנה מאחד לאחד ומאחת לאחת לכן כל אדם יציב לעצמו יעדים ע"פ מה שהוא מכיר את עצמו.

כאשר מתקדמים בהדרגה, ההתקדמות הינה אולי טיפה איטית,אך בטוחה.

ד. להתפלל על זה,ולבקש מהקב'ה שיסייע. "הבא להיטהר, מסייעים בידו" "בדרך שאדם רוצה לילך-מוליכין אותו" 

ה. את הכל כדאי לעושת בצורה מסודרת בתוך מחברת/קלסר וכו'. מועיל ע'מ לעשות סדר בעבודה ובתכנון, וכן מועיל לראות את ההתקדמות לאחר זמן.

כל העצות הנ'ל מבוססות על חוברת "המדריך להתבוננות" (הרב שמואל טל), חוברת נפלאה על עיצות בעשיית חשבון נפש, והתבוננות לתוך עצמינו.

ב'הצלחה רבה,

"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" בע'ה

מובטח לך שתהיי רגועה באופן רחב בחיים

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו...