הספר "אוצר החסידים - ניו-יורק", שנדפס בימים אלה, סוקר את השפעתם החסידית של גדולי החסידים בדורנו. בפרק הסוקר את השפעתו החסידית של הרה"ח ר' מאיר אשכנזי ע"ה, נחשפות פרשיות מרתקות במיוחד, הנוגעות לחסידות חב"ד בתקופת השואה. חב"ד אינפו מתכבד לפרסם את הדברים ● רב ליטאי מסוים, שהתגורר בארצות הברית ושלט בוועד ההצלה, ייעד את הסיוע עבור תלמידי הישיבות הליטאיות בלבד, ואסר על הרב אשכנזי להפנותו אל התמימים החב"דיים ● לסיפור המלא
כח סיון התשע"ג (06.06.2013)
הספר "אוצר החסידים - ניו-יורק", שנדפס בימים אלה, סוקר את השפעתם החסידית של הרבנים החסידים:
הרב שמואל לוויטין, הרב אליהו יאכיל סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון, הרב מרדכי מענטליק, הרב שמואל זלמנוב, הרב חמ"א חודקוב, הרב מאיר אשכנזי, הרב מיכאל טייטלבוים, הרב אליהו חיים רויטבלאט, הרבשלמה אהרון קזרנובסקי, הרב זלמן שמעון דבורקין, הרב יהודה חיטריק, הרב יהושע קארף, הרב שניאור זלמן גוראריה, הרב בערל חסקינד, הרב יוחנן גורדון, הרב שלום מרוזוב, הרב משה לייב רודשטיין, הרב משה דובינסקי, הרב שניאור זלמן דוכמן, הרב דוד שיפרין, הרב משה דובער ריבקין, הרב יצחק דובער אושפאל, הרב מרדכי שוסטרמן.
הספר הינו המשך לרב המכר "אוצר החסידים - ארץ הקודש", שכבש את חנויות הספרים בסערה. הוא נערך על-ידי הרב יוסף אשכנזי, ויצא לאור על-ידי הוצאת הספרים "חזק".
בפרק הסוקר את השפעתו החסידית של הרה"ח ר' מאיר אשכנזי ע"ה, נחשפות פרשיות מרתקות במיוחד, הנוגעות לחסידות חב"ד בתקופת השואה. חב"ד אינפו מתכבד לפרסם את הדברים.
דמות אגדית
הגעתו של הרב מאיר אשכנזי לארצות הברית, בחורף תש"ז, עוררה התרגשות רבה. דמותו האגדית נודעה בקרב יהדות אמריקה, כזו שהצילה תלמידי ישיבות רבים, חב"דיים וליטאיים כאחד, מכליַה חס ושלום.
הרב אשכנזי כיהן כרב העיר שנחאי שבסין, בשליחותו של הרבי הריי"ץ. נוכחותו שם הייתה לפליטה עבור זרם ראשי הישיבות ותלמידיהם, שנהרו לסין וליפן, כמפלטם האחרון מפני הקלגסים הנאציים יימח שמם. הוא גייס עבורם אשרות כניסה לשנחאי ולארצות הברית, ודאג לכל מחסורם בגשמיות וברוחניות.
אחד מראשי הישיבות הליטאיות התבטא[1]: "הרב אשכנזי הציל את עולם התורה כולו, שהיה על סף כיליון מוחלט". הכול תיארו את ההשגחה הפרטית המופלאה, בהגעתו של הרב אשכנזי לשנחאי - טרם הגעתם של היהודים הפליטים, בבחינת: "ואת יהודה שלח לפניו גושנה".
התנהגותו האצילית של הרב אשכנזי, גילמה את אישיותו הפנימית, שהתחנכה בישיבת תומכי-תמימים בליובאוויטש. הרבי הריי"ץ התבטא אודותיו: "א ליכטיקע צורה, א צורה וואס לייכט" (פנים מאירות וזורחות), והבטיחוֹ כי פעולותיו למען התמימים בשנחאי יסייעוהו לנצח[2]. הרבי כתב, כי הרב אשכנזי ורעייתו היוו דוגמה ומופת של מסירות נפש עבור יהודים ויהדות, במצבים קשים במיוחד.
שנאה מקלקלת
עם הגיעו לארצות הברית, נקלע הרב אשכנזי לפרשייה משונה, שהעידה על זכויותיו העצומות, כמו גם על חרפתם של המתנכלים לתורת החסידות. להלן עיקרי הדברים:
בעת מלחמת העולם השנייה, הוקם בארצות הברית "ועד הצלה", עבור היהודים שנמלטו מאימת הנאצים. מעטפות הכסף ששיגר הוועד לשנחאי, יועדו אל הרב אשכנזי, שהיווה אביהם הגשמי והרוחני של הפליטים.
דא עקא, שהשנאה אל חסידי חב"ד קלקלה את השורה. רב ליטאי מסוים, שהתגורר בארצות הברית ושלט בוועד ההצלה, ייעד את הסיוע עבור תלמידי הישיבות הליטאיות בלבד, ואסר על הרב אשכנזי להפנותו אל התמימים החב"דיים.
בתקופה מאוחרת יותר, שוגרו מעטפות הכסף אל ראש ישיבת "מיר", שהקים את ישיבתו בשנחאי הודות לסיועו של הרב אשכנזי, ואף עליהן נרשם - בדומה לנוסח ששוגר אל הרב אשכנזי: "לחלק לכל בני התורה - לבד מחב"ד!" הרה"צ רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב זצ"ל, שהיגר לשנחאי, הודר אף הוא מכספי ההצלה, בטענה כי אינו "בן ישיבה"!
הרב אשכנזי אף התבקש על-ידי "ועד בני התורה", להשיג תחילה רישיונות כניסה לשנחאי עבור התלמידים ה"חשובים"[3]:
בעת שמקדימים להמציא אישור כניסה לתלמיד גרוע, בעת שהתלמיד החשוב טרם השיגו - אזי יוכל לגרום זאת ערבוביה ובלבול הדעת ומשבר המשמעת בהישיבות.. ולכן בקשתנו ושאלתנו לשמור על הסדר בלי שינויים ודילוגים.
פרשייה סוערת
סיועו העצום של הרב אשכנזי לחסידים ולליטאים כאחד, הגיע לאוזניו של הרב הליטאי מארצות הברית, אולם לא מנע את התנכלותו אל התמימים. תרומתו הנודעת של הרבי הרש"ב לפליטים הליטאיים, בימי מלחמת העולם הראשונה, אף היא לא מנעה ממחרחר הריב, ללבות את אש המחלוקת נגד החסידים, וללחום ללא לאות להדרתם של התמימים מכספי ההצלה.
פרשייה זו הסעירה את חסידות חב"ד באמריקה. הרבי הריי"ץ פעל רבות בעניין, ובאחת האסיפות של עסקני היהדות בארצות הברית, בה נכחו בשליחותו הקדושה, הרבנים החסידים, הרב שמואל לוויטין והרב שניאור זלמן גוראריה, הטיח הרב גוראריה בכמה מהנוכחים: "האם גיליתם לנדיבים את אפלייתם של חסידי חב"ד?!"
הרב אשכנזי ידע היטב, כי תורמי הכספים אינם מעלים בדעתם, את השימוש הציני הנעשה בהונם. הוא חילק את התרומות בין התלמידים החב"דיים והליטאיים כאחד, והתמיד בפעולותיו ללא משוא פנים.
דין תורה
נכדו של הרב אשכנזי, ייבדל לחיים טובים, הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי, מתאר את האבסורד הנורא, בו נתקל סבו עם הגיעו לניו-יורק:
"הרב הליטאי תבע את סבי לדין תורה, באשמת "גניבת" כספים. סבי פנה אל הרבי הריי"ץ בעניין, והופנה אל חתנו, הלוא הוא הרבי.
"הרבי הורה לסבי לטעון בדין-תורה, כי אף אם טענתו של הרב הליטאי הייתה צודקת, הרי שסכומי הכסף שהפנה סבי אל התמימים, הגיעו לו כתיווך עבור סיכון חייו בקבלת הכסף ובפריטתו. שכן, מדובר היה במטבע זר, שהחזקתו נחשבה לעבירה חמורה ביותר. סברה זו התקבלה על לבם של הרבנים".
רבותינו נשיאינו התבטאו בחריפות, אודות הנהגתו של הרב הליטאי. בעת פטירתו, בשנת תשכ"ג, הופעלו לחצים עצומים על כלל גורמי החסידות בארצות הברית, להשתתף בהלווייתו. הרבי נימק את היעדרותו, בכך שאותו רב גרם להזלת דמעות מעיניו הקדושות של הרבי הריי"ץ, עקב התנכלותו אל התמימים בשנחאי.
כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסטמר זצ"ל התעניין, בעת הגיעו להלוויה, האם הרבי נוכח במקום, ומשנענה בשלילה, ציין בהתפעלות: "יש לו כתפיים רחבות".
אסירי תודה
תלמידי הישיבות הליטאיות ורבניהם, לא היו מודעים כלל למאבק המתנהל מעל לראשם. הם היו אסירי תודה לפעולותיו של הרב אשכנזי למענם, והביעו את הערצתם אליו. כך לדוגמה, כתב הגאון הרב שמחה עלברג ע"ה[4]:
עשרים ושלוש שנים היה הרב אשכנזי בשנחאי. בכל אותן שנים עסק בתורה - בקדושה ובטהרה. קדושים היו ימיו וקדושים היו לילותיו. הוא אסף את כל ניצוצי הקודש של המקום וקלט אותם אל תוכו. הוא עבד קודם כול לתקן את עצמו. תמיד חיפש את הדרך אל השלמות הרוחנית, להזדכך ולהתקדש. ועבודתו לא הייתה לחינם. הוא נעשה עובד השם, שקל בפלס כל מילה, מדד כל צעד...
כמה עבודת השם הייתה בכל תפילת שמונה עשרה שלו בימי חול! כל מי שראה אותו בתפילתו - נעשה בעצמו חדור רגש של קדושה והתעלות. יהודי קדוש חי בשנחאי - ושמו היה: הרב מאיר אשכנזי.
הרה"ג ר' מרדכי לוברט ע"ה, מתלמידי ישיבת "חכמי לובלין" בשנחאי, תיאר את פעולותיו הרבות של הרב אשכנזי, וציין[5]:
הרב אשכנזי, יהודי תלמיד חכם, מחסידי , רב מקורי כמו שהורגלנו בבית, זקנו ופאותיו המלאים מעטרים את פניו, ו"טלית קטן" גדולה מכסה את בגדיו העליונים. עצם מראהו נתן לנו חיזוק גדול, רב כמו שהיינו רגילים לראות בבית. הרב אשכנזי היה אהוב ומקובל על כולם, בעל מידות טובות ולב רחום.
עדותו של הרב לוברט, אודות השפעתו של הרב אשכנזי בעצם דמותו, תואמת לבקשתו של הרבי מהרה"ח ר' יעקב יהודה הכט, כי הרב אשכנזי ינאם בפני ילדי ניו-יורק. כשציין הרב הכט את היעדר שליטתו של הרב אשכנזי בשפה האנגלית, הגיב הרבי: "חשוב שהילדים יראו "א ליכטיקע צורה" (פנים מאירות)". בהזדמנות אחרת, הגדיר הרבי את הרב אשכנזי: "בעל הוראה אמיתי".
הצלת נפשות
להלן ציטוט קצר מאיגרתם של התמימים משנחאי, מיום ח"י אלול תש"א, אל הרבי הריי"ץ[6]:
מהותו של התמים הרב אשכנזי בטח מכיר כ"ק היטב, ולמותר לכתוב מזה, אך אחת הננו יכולים להודיע לכ"ק, מה שיסב לכ"ק קורת רוח מיוחד, כי אהוב מאוד הנהו אצל כל יהודי שאנגהיי, בלי הבדל אם עני או עשיר, חרדים או חופשיים, אשכנזים או ספרדים, כולם אוהבים אותו אהבת נפש, ובהדרת הכבוד מיוחד מדברים אודותיו. שמענו מזה עוד בהיותנו בקאבע [שביפן], ובבואנו לכאן ראינו כי לא לחינם הוא,
כי עסקן נמרץ הוא לטובת הכלל כמו לטובת הפרט, ומהלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, וכולם הם בני ביתו, תמיד הנהו טרוד ומוטרד בענייני הכלל, ומה גם כהיום שהנהו עסוק בסידור כל הישיבות והרבנים, הנה ממש אין לו אף רגע שלו, ומבלי הבט על חלישותו - ירפאהו ה' יתברך - הנה מהבוקר עד הערב הנה הוא רץ לחפש דירות עבור הישיבות והרבנים.
מסירה ונתינה מיוחדת יש לו לטובת ישיבתנו תומכי תמימים, וכל עניין אף דבר קטן הנוגע לתומכי תמימים, נוגע לו במאוד מאוד, ויקר אצלו מכל יקר.
הנהגה נכונה
הרב מרדכי שמואל אשכנזי מוסיף, מה שסיפר סבו:
"לאורך השנים, שהו חלק מהחסידים במקומות נידחים, וסבלו מהיעדר תקשורת עם הרבי, אולם ידעו לכוון לדעתו הקדושה. כך לדוגמה, בעניינים הנוגעים לעבודת השם, קבעו את ההנהגה הרצויה בהתאם לתוצאותיה. וכלשונו הקדושה של הרבי[7]:
ובכמה משאלותיו - הנסיון יורהו דרכו, והתוצאות בפועל תחליטנה סופית.
"בשאלות הלכתיות-השקפתיות, לעומת זאת, מקובל היה אצל החסידים, כי יש להיוועץ ביהודי המתנכל ללימוד פנימיות התורה ולעדת החסידים - ולנהוג להיפך. סבי העניק דוגמה מופלאה לכך:
"בעת מלחמת העולם השנייה, פלשו הגרמנים יימח שמם לפולין, וחלק מתלמידי הישיבות השונות, כולל תמימים חב"דיים, נמלטו לווילנה. ביום חמישי בצהריים או בשישי בבוקר, פרסמה השגרירות היפנית בווילנה, כי החפצים בוויזה יפנית יוכלו להירשם, ולקבלה עד ליום שני בבוקר.
"סבי היה מעורה בעניין, בתפקידו כרבן של שנחאי והקהילה היהודית ביפן. לדבריו, הציבור הדתי היה שרוי במבוכה רבתי. מחד, נטען כי היפנים משתפים פעולה עם הגרמנים (נכונוּת שמועות אלו אומתה לאחר-מכן), ולפיכך אין להסתייע בהם. מאידך, יש לנצל את הזדמנות ההצלה.
"הקשר עם הרבי הריי"ץ נמנע באותה עת, והתמימים החליטו נחושה: "קבלה בידינו, כי בעת התלבטות אודות ההנהגה הרצויה, יש להיוועץ ביהודי המתנכל ללימוד פנימיות התורה ולעדת החסידים - ולנהוג להיפך". הם נועצו ברב ליטאי מסוים, שהתגורר בווילנה וענה היטב על הגדרה זו. הלה פסק נחרצות: "אסור על-פי דין תורה להסתייע ביפנים".
"בכך ניתב הרב המתנגד את הנהגתם של החסידים, אשר התאימה לפסיקתו הנחרצת של כ"ק האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב, שנמלט לווילנה ונודע בידידותו עם הרבי הריי"ץ, כי יש לקבל ויזה ולהינצל. כמותו אף סברו חלק מהמתנגדים, תלמידי ישיבות "קמיניץ" ו"מיר".
"החסידים מיהרו לקונסוליה היפנית, אך נתבעו לשלם מאה וחמישים דולר עבור כל ויזה. הם הבריקו איגרת לארצות הברית, והרה"ג ר' אליעזר סילבר ע"ה ריחף במסוק מעל העיר בוסטון ביום השבת, וגייס מאה וחמישים אלף דולר. הסכום שולם והוויזות שוחררו.
"הניצולים נדדו ליפן וממנה לשנחאי, שם התקבלו על-ידי סבי. חסידי חב"ד שנמנו עימהם, הקימו את הדור של אנ"ש והתמימים לאחר השואה, בניו-יורק, במונטריאול ובמקומות נוספים".
דבריו של הרב אשכנזי, תואמים לעדותו של הרבי, בהתוועדותו הקדושה מי"ט כסלו תשל"ו[8]:
בעת מלחמת העולם השנייה, היו כמה תלמידים של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, שהיו מנותקים ממנו, מכיוון שהוא היה מעבר לים. בעת שנמלטו מהנאצים יימח שמם, הגיעו לידי פרשת דרכים, ולא ידעו לאן לברוח. לשאול את כ"ק מורי וחמי אדמו"ר - לא היה שייך, משום שכאמור, שהה הוא אז מעבר לים, בריגה, ולא ניתן היה בשום אופן להתקשר עימו.
שאלתי אותם [את התלמידים של הרבי הריי"ץ], מה הם עשו. הם השיבו לי, שהם הלכו ושאלו שונא מה צריך לעשות, ועשו להיפך מדבריו. משום שבעת שהשונא אומר כך, זו ההוכחה הטובה ביותר, שיש לנהוג להיפך.
הרב אשכנזי מציין, כי שמע בעצמו מפי הרבי, באחת מהתוועדויותיו הקדושות, אודות מנהגם של החסידים לשאול יהודי המתנכל ללימוד פנימיות התורה ולעדת החסידים ולנהוג להיפך: "ראו בכך עניינים של הצלת נפשות ממש". חסידים טענו, כי כוונתו הקדושה הייתה, אודות הנהגתם של אנ"ש והתמימים בווילנה.
הרב שמואל לוויטין, הרב אליהו יאכיל סימפסון, הרב ישראל ג'ייקובסון, הרב מרדכי מענטליק, הרב שמואל זלמנוב, הרב חמ"א חודקוב, הרב מאיר אשכנזי, הרב מיכאל טייטלבוים, הרב אליהו חיים רויטבלאט, הרבשלמה אהרון קזרנובסקי, הרב זלמן שמעון דבורקין, הרב יהודה חיטריק, הרב יהושע קארף, הרב שניאור זלמן גוראריה, הרב בערל חסקינד, הרב יוחנן גורדון, הרב שלום מרוזוב, הרב משה לייב רודשטיין, הרב משה דובינסקי, הרב שניאור זלמן דוכמן, הרב דוד שיפרין, הרב משה דובער ריבקין, הרב יצחק דובער אושפאל, הרב מרדכי שוסטרמן.
הספר הינו המשך לרב המכר "אוצר החסידים - ארץ הקודש", שכבש את חנויות הספרים בסערה. הוא נערך על-ידי הרב יוסף אשכנזי, ויצא לאור על-ידי הוצאת הספרים "חזק".
בפרק הסוקר את השפעתו החסידית של הרה"ח ר' מאיר אשכנזי ע"ה, נחשפות פרשיות מרתקות במיוחד, הנוגעות לחסידות חב"ד בתקופת השואה. חב"ד אינפו מתכבד לפרסם את הדברים.
דמות אגדית
הגעתו של הרב מאיר אשכנזי לארצות הברית, בחורף תש"ז, עוררה התרגשות רבה. דמותו האגדית נודעה בקרב יהדות אמריקה, כזו שהצילה תלמידי ישיבות רבים, חב"דיים וליטאיים כאחד, מכליַה חס ושלום.
הרב אשכנזי כיהן כרב העיר שנחאי שבסין, בשליחותו של הרבי הריי"ץ. נוכחותו שם הייתה לפליטה עבור זרם ראשי הישיבות ותלמידיהם, שנהרו לסין וליפן, כמפלטם האחרון מפני הקלגסים הנאציים יימח שמם. הוא גייס עבורם אשרות כניסה לשנחאי ולארצות הברית, ודאג לכל מחסורם בגשמיות וברוחניות.
אחד מראשי הישיבות הליטאיות התבטא[1]: "הרב אשכנזי הציל את עולם התורה כולו, שהיה על סף כיליון מוחלט". הכול תיארו את ההשגחה הפרטית המופלאה, בהגעתו של הרב אשכנזי לשנחאי - טרם הגעתם של היהודים הפליטים, בבחינת: "ואת יהודה שלח לפניו גושנה".
התנהגותו האצילית של הרב אשכנזי, גילמה את אישיותו הפנימית, שהתחנכה בישיבת תומכי-תמימים בליובאוויטש. הרבי הריי"ץ התבטא אודותיו: "א ליכטיקע צורה, א צורה וואס לייכט" (פנים מאירות וזורחות), והבטיחוֹ כי פעולותיו למען התמימים בשנחאי יסייעוהו לנצח[2]. הרבי כתב, כי הרב אשכנזי ורעייתו היוו דוגמה ומופת של מסירות נפש עבור יהודים ויהדות, במצבים קשים במיוחד.
שנאה מקלקלת
עם הגיעו לארצות הברית, נקלע הרב אשכנזי לפרשייה משונה, שהעידה על זכויותיו העצומות, כמו גם על חרפתם של המתנכלים לתורת החסידות. להלן עיקרי הדברים:
בעת מלחמת העולם השנייה, הוקם בארצות הברית "ועד הצלה", עבור היהודים שנמלטו מאימת הנאצים. מעטפות הכסף ששיגר הוועד לשנחאי, יועדו אל הרב אשכנזי, שהיווה אביהם הגשמי והרוחני של הפליטים.
דא עקא, שהשנאה אל חסידי חב"ד קלקלה את השורה. רב ליטאי מסוים, שהתגורר בארצות הברית ושלט בוועד ההצלה, ייעד את הסיוע עבור תלמידי הישיבות הליטאיות בלבד, ואסר על הרב אשכנזי להפנותו אל התמימים החב"דיים.
בתקופה מאוחרת יותר, שוגרו מעטפות הכסף אל ראש ישיבת "מיר", שהקים את ישיבתו בשנחאי הודות לסיועו של הרב אשכנזי, ואף עליהן נרשם - בדומה לנוסח ששוגר אל הרב אשכנזי: "לחלק לכל בני התורה - לבד מחב"ד!" הרה"צ רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב זצ"ל, שהיגר לשנחאי, הודר אף הוא מכספי ההצלה, בטענה כי אינו "בן ישיבה"!
הרב אשכנזי אף התבקש על-ידי "ועד בני התורה", להשיג תחילה רישיונות כניסה לשנחאי עבור התלמידים ה"חשובים"[3]:
בעת שמקדימים להמציא אישור כניסה לתלמיד גרוע, בעת שהתלמיד החשוב טרם השיגו - אזי יוכל לגרום זאת ערבוביה ובלבול הדעת ומשבר המשמעת בהישיבות.. ולכן בקשתנו ושאלתנו לשמור על הסדר בלי שינויים ודילוגים.
פרשייה סוערת
סיועו העצום של הרב אשכנזי לחסידים ולליטאים כאחד, הגיע לאוזניו של הרב הליטאי מארצות הברית, אולם לא מנע את התנכלותו אל התמימים. תרומתו הנודעת של הרבי הרש"ב לפליטים הליטאיים, בימי מלחמת העולם הראשונה, אף היא לא מנעה ממחרחר הריב, ללבות את אש המחלוקת נגד החסידים, וללחום ללא לאות להדרתם של התמימים מכספי ההצלה.
פרשייה זו הסעירה את חסידות חב"ד באמריקה. הרבי הריי"ץ פעל רבות בעניין, ובאחת האסיפות של עסקני היהדות בארצות הברית, בה נכחו בשליחותו הקדושה, הרבנים החסידים, הרב שמואל לוויטין והרב שניאור זלמן גוראריה, הטיח הרב גוראריה בכמה מהנוכחים: "האם גיליתם לנדיבים את אפלייתם של חסידי חב"ד?!"
הרב אשכנזי ידע היטב, כי תורמי הכספים אינם מעלים בדעתם, את השימוש הציני הנעשה בהונם. הוא חילק את התרומות בין התלמידים החב"דיים והליטאיים כאחד, והתמיד בפעולותיו ללא משוא פנים.
דין תורה
נכדו של הרב אשכנזי, ייבדל לחיים טובים, הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי, מתאר את האבסורד הנורא, בו נתקל סבו עם הגיעו לניו-יורק:
"הרב הליטאי תבע את סבי לדין תורה, באשמת "גניבת" כספים. סבי פנה אל הרבי הריי"ץ בעניין, והופנה אל חתנו, הלוא הוא הרבי.
"הרבי הורה לסבי לטעון בדין-תורה, כי אף אם טענתו של הרב הליטאי הייתה צודקת, הרי שסכומי הכסף שהפנה סבי אל התמימים, הגיעו לו כתיווך עבור סיכון חייו בקבלת הכסף ובפריטתו. שכן, מדובר היה במטבע זר, שהחזקתו נחשבה לעבירה חמורה ביותר. סברה זו התקבלה על לבם של הרבנים".
רבותינו נשיאינו התבטאו בחריפות, אודות הנהגתו של הרב הליטאי. בעת פטירתו, בשנת תשכ"ג, הופעלו לחצים עצומים על כלל גורמי החסידות בארצות הברית, להשתתף בהלווייתו. הרבי נימק את היעדרותו, בכך שאותו רב גרם להזלת דמעות מעיניו הקדושות של הרבי הריי"ץ, עקב התנכלותו אל התמימים בשנחאי.
כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסטמר זצ"ל התעניין, בעת הגיעו להלוויה, האם הרבי נוכח במקום, ומשנענה בשלילה, ציין בהתפעלות: "יש לו כתפיים רחבות".
אסירי תודה
תלמידי הישיבות הליטאיות ורבניהם, לא היו מודעים כלל למאבק המתנהל מעל לראשם. הם היו אסירי תודה לפעולותיו של הרב אשכנזי למענם, והביעו את הערצתם אליו. כך לדוגמה, כתב הגאון הרב שמחה עלברג ע"ה[4]:
עשרים ושלוש שנים היה הרב אשכנזי בשנחאי. בכל אותן שנים עסק בתורה - בקדושה ובטהרה. קדושים היו ימיו וקדושים היו לילותיו. הוא אסף את כל ניצוצי הקודש של המקום וקלט אותם אל תוכו. הוא עבד קודם כול לתקן את עצמו. תמיד חיפש את הדרך אל השלמות הרוחנית, להזדכך ולהתקדש. ועבודתו לא הייתה לחינם. הוא נעשה עובד השם, שקל בפלס כל מילה, מדד כל צעד...
כמה עבודת השם הייתה בכל תפילת שמונה עשרה שלו בימי חול! כל מי שראה אותו בתפילתו - נעשה בעצמו חדור רגש של קדושה והתעלות. יהודי קדוש חי בשנחאי - ושמו היה: הרב מאיר אשכנזי.
הרה"ג ר' מרדכי לוברט ע"ה, מתלמידי ישיבת "חכמי לובלין" בשנחאי, תיאר את פעולותיו הרבות של הרב אשכנזי, וציין[5]:
הרב אשכנזי, יהודי תלמיד חכם, מחסידי , רב מקורי כמו שהורגלנו בבית, זקנו ופאותיו המלאים מעטרים את פניו, ו"טלית קטן" גדולה מכסה את בגדיו העליונים. עצם מראהו נתן לנו חיזוק גדול, רב כמו שהיינו רגילים לראות בבית. הרב אשכנזי היה אהוב ומקובל על כולם, בעל מידות טובות ולב רחום.
עדותו של הרב לוברט, אודות השפעתו של הרב אשכנזי בעצם דמותו, תואמת לבקשתו של הרבי מהרה"ח ר' יעקב יהודה הכט, כי הרב אשכנזי ינאם בפני ילדי ניו-יורק. כשציין הרב הכט את היעדר שליטתו של הרב אשכנזי בשפה האנגלית, הגיב הרבי: "חשוב שהילדים יראו "א ליכטיקע צורה" (פנים מאירות)". בהזדמנות אחרת, הגדיר הרבי את הרב אשכנזי: "בעל הוראה אמיתי".
הצלת נפשות
להלן ציטוט קצר מאיגרתם של התמימים משנחאי, מיום ח"י אלול תש"א, אל הרבי הריי"ץ[6]:
מהותו של התמים הרב אשכנזי בטח מכיר כ"ק היטב, ולמותר לכתוב מזה, אך אחת הננו יכולים להודיע לכ"ק, מה שיסב לכ"ק קורת רוח מיוחד, כי אהוב מאוד הנהו אצל כל יהודי שאנגהיי, בלי הבדל אם עני או עשיר, חרדים או חופשיים, אשכנזים או ספרדים, כולם אוהבים אותו אהבת נפש, ובהדרת הכבוד מיוחד מדברים אודותיו. שמענו מזה עוד בהיותנו בקאבע [שביפן], ובבואנו לכאן ראינו כי לא לחינם הוא,
כי עסקן נמרץ הוא לטובת הכלל כמו לטובת הפרט, ומהלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, וכולם הם בני ביתו, תמיד הנהו טרוד ומוטרד בענייני הכלל, ומה גם כהיום שהנהו עסוק בסידור כל הישיבות והרבנים, הנה ממש אין לו אף רגע שלו, ומבלי הבט על חלישותו - ירפאהו ה' יתברך - הנה מהבוקר עד הערב הנה הוא רץ לחפש דירות עבור הישיבות והרבנים.
מסירה ונתינה מיוחדת יש לו לטובת ישיבתנו תומכי תמימים, וכל עניין אף דבר קטן הנוגע לתומכי תמימים, נוגע לו במאוד מאוד, ויקר אצלו מכל יקר.
הנהגה נכונה
הרב מרדכי שמואל אשכנזי מוסיף, מה שסיפר סבו:
"לאורך השנים, שהו חלק מהחסידים במקומות נידחים, וסבלו מהיעדר תקשורת עם הרבי, אולם ידעו לכוון לדעתו הקדושה. כך לדוגמה, בעניינים הנוגעים לעבודת השם, קבעו את ההנהגה הרצויה בהתאם לתוצאותיה. וכלשונו הקדושה של הרבי[7]:
ובכמה משאלותיו - הנסיון יורהו דרכו, והתוצאות בפועל תחליטנה סופית.
"בשאלות הלכתיות-השקפתיות, לעומת זאת, מקובל היה אצל החסידים, כי יש להיוועץ ביהודי המתנכל ללימוד פנימיות התורה ולעדת החסידים - ולנהוג להיפך. סבי העניק דוגמה מופלאה לכך:
"בעת מלחמת העולם השנייה, פלשו הגרמנים יימח שמם לפולין, וחלק מתלמידי הישיבות השונות, כולל תמימים חב"דיים, נמלטו לווילנה. ביום חמישי בצהריים או בשישי בבוקר, פרסמה השגרירות היפנית בווילנה, כי החפצים בוויזה יפנית יוכלו להירשם, ולקבלה עד ליום שני בבוקר.
"סבי היה מעורה בעניין, בתפקידו כרבן של שנחאי והקהילה היהודית ביפן. לדבריו, הציבור הדתי היה שרוי במבוכה רבתי. מחד, נטען כי היפנים משתפים פעולה עם הגרמנים (נכונוּת שמועות אלו אומתה לאחר-מכן), ולפיכך אין להסתייע בהם. מאידך, יש לנצל את הזדמנות ההצלה.
"הקשר עם הרבי הריי"ץ נמנע באותה עת, והתמימים החליטו נחושה: "קבלה בידינו, כי בעת התלבטות אודות ההנהגה הרצויה, יש להיוועץ ביהודי המתנכל ללימוד פנימיות התורה ולעדת החסידים - ולנהוג להיפך". הם נועצו ברב ליטאי מסוים, שהתגורר בווילנה וענה היטב על הגדרה זו. הלה פסק נחרצות: "אסור על-פי דין תורה להסתייע ביפנים".
"בכך ניתב הרב המתנגד את הנהגתם של החסידים, אשר התאימה לפסיקתו הנחרצת של כ"ק האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב, שנמלט לווילנה ונודע בידידותו עם הרבי הריי"ץ, כי יש לקבל ויזה ולהינצל. כמותו אף סברו חלק מהמתנגדים, תלמידי ישיבות "קמיניץ" ו"מיר".
"החסידים מיהרו לקונסוליה היפנית, אך נתבעו לשלם מאה וחמישים דולר עבור כל ויזה. הם הבריקו איגרת לארצות הברית, והרה"ג ר' אליעזר סילבר ע"ה ריחף במסוק מעל העיר בוסטון ביום השבת, וגייס מאה וחמישים אלף דולר. הסכום שולם והוויזות שוחררו.
"הניצולים נדדו ליפן וממנה לשנחאי, שם התקבלו על-ידי סבי. חסידי חב"ד שנמנו עימהם, הקימו את הדור של אנ"ש והתמימים לאחר השואה, בניו-יורק, במונטריאול ובמקומות נוספים".
דבריו של הרב אשכנזי, תואמים לעדותו של הרבי, בהתוועדותו הקדושה מי"ט כסלו תשל"ו[8]:
בעת מלחמת העולם השנייה, היו כמה תלמידים של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, שהיו מנותקים ממנו, מכיוון שהוא היה מעבר לים. בעת שנמלטו מהנאצים יימח שמם, הגיעו לידי פרשת דרכים, ולא ידעו לאן לברוח. לשאול את כ"ק מורי וחמי אדמו"ר - לא היה שייך, משום שכאמור, שהה הוא אז מעבר לים, בריגה, ולא ניתן היה בשום אופן להתקשר עימו.
שאלתי אותם [את התלמידים של הרבי הריי"ץ], מה הם עשו. הם השיבו לי, שהם הלכו ושאלו שונא מה צריך לעשות, ועשו להיפך מדבריו. משום שבעת שהשונא אומר כך, זו ההוכחה הטובה ביותר, שיש לנהוג להיפך.
הרב אשכנזי מציין, כי שמע בעצמו מפי הרבי, באחת מהתוועדויותיו הקדושות, אודות מנהגם של החסידים לשאול יהודי המתנכל ללימוד פנימיות התורה ולעדת החסידים ולנהוג להיפך: "ראו בכך עניינים של הצלת נפשות ממש". חסידים טענו, כי כוונתו הקדושה הייתה, אודות הנהגתם של אנ"ש והתמימים בווילנה.
