הבעייה היא שהיא כבר תפוסה...היא אמא שלי (המרוקאית הכי עדינה בעולם שאני מכיר).

ב"הצלחה בחיפוש, אם אתה בטוח שזה הדבר שהכי מתאים לך, בטוח תמצא כזאת...אולי בקטע הזה ספציפית אתרי היכרויות יכולים לעזור יותר משדכנים, כי שם אתה יכול ישירות להתמקד על עדה, מן הסתם... (אתה בטח מכיר את אתרי ההיכרויות יותץר ממני, אבל ניחא... )

זה מכלול של דברים. המנטליות הספרדית-מרוקאית מאוד מתחברת לי טוב. היד הרחבה, יחד עם טוב לב ועדינות - זה השילוב המנצח מבחינתי. 

אני מכיר לא מעט ספרדיות עדינות מעדות אחרות, אבל אני מרגיש שזה יותר נפוץ אצל המרוקאיות...

צריך שזה יהיה קיים במי שאתה הולך להתחתן איתה, לא

עד כמה זה נפוץ או לא נפוץ בעדה שלה...

טוב לב ועדינות לא עוברים בתורשה, ככה שהעדה לא תהיה

ערובה לתכונות האלה.

אבל לא עדינה

אני ישר מדמיין אותה צופה במשחקי כדורגל

אני מקווה העונה הזאת להיגמל...

פגשת פעם אחת כזאת?

אמרת שהגעת למסקנה שזה מה שמתאים לך, אבל אתה לא מוצא אותן. אז איך הגעת למסקנה הזאת?

עוד 2 שאלות-

1. מה זה אומר עדינה במראה?

2. דווקא מרוקאית? או שגם סגנון אחר של ספרדיה? [נגיד טריפולטאית..  ]

פגשתי, אבל רוב המרוקאיות העדינות שאני מכיר - כבר נשואות...

לגבי עדינה במראה - אחת שהרושם הראשוני שמקבלים ממנה הוא רושם עדין. למשל, פנים עדינות ולא שמנות, צניעות, אצילות וכדו'.

דווקא מרוקאית? לאו דווקא. פשוט מרוקאיות עדינות אני רואה הרבה. אבל בהחלט אפשר למצוא גם פרסיות, ואפי' טריפולטאיות (אני טריפולטאי..;). אבל חשוב שתהיה די בהירה, אי אני לא מצליח להתחבר לעור כהה.

קורע.. אני יודעת שאתה טריפולטאי, למה חשבת שבדיוק זרקתי את הדוג' הזאת??

וסליחה על השאלה, אבל אם אתה מוריד את כל הלא מרוקאיות, ואח"כ את כל הלא עדינות, ואח"כ את כל הכהות, מה בדיוק נשאר???

תראי איזה יופי, אני מכוון את השדכנים בדיוק למה שאני מחפש, זה אמור להיות קל, לא? ;)

לא נראה לי שזה כ"כ הרבה...

[אגב, אתה בטח לא מעלה על דעתך שהשכנה שלך מסתובבת במקומות שכאלה..

בתכלס, אני לא כל כך בררן. באמת שנפגש הרבה עם כל העדות וכל הסוגים.

אבל אם באמת שואלים אותי מה אני חושב שמתאים לי - זה מה שמתאים לי! כך אני מרגיש מהניסיון שלי. ועד שאמצא מישהי כזאת, אנסה את כוחי בהצעות דומות.

אני ממש לא אוהבת להיות הרעה,

אבל רשימת הדרישות שלך שגדלה אט-אט, מתמיהה ומעוררת דחייה.

מילא- עדינה, אבל דווקא בהירה? ודווקא לא שמנה? ודווקא...

סורי אדון בחור, לך תעשה עבודה פנימית לפני שאתה ממשיך.

[לכל אחד יש דרישות ומשיכות וכו' אבל לא חושבת שנכון ככה להכליל, אולי דווקא האחת שלך בסוף תתגלה כ שחומה תימניה? ז-ה מה שיגרום לך לפסול אותה?]

עכשיו אני מבינה שלא ממש....

מבנה גוף זה לא דבר שנקרא לדעתי להיות בררן בנוגע אליו- למרות שקח בחשבון שהוא עתיד להשתנות עם הזמן.

צבע עור- מן הסתם הוא לא נתקע על גוון זהב עתיק או ורוד נצנצים אלא יש לו טווח מסוים (זה גם נושא שאני מניחה שיותר קל להתפשר בו).

ועדינה.. טוב הוא לא הגבר הראשון שמבקש משהו כזה, היה פה שרשור בנושא לפני כחודש...

מרוקאית- ... כנראה התחבר לקטע העדתי/ אופי, שיהיה לו בכיף.

חס ושלום, אני לא פוסל אף אחת בגלל מראה כזה או אחר. וההוכחה לכך היא האמת הפשוטה שאני בד"כ אפילו לא שואל על זה.

אך אם שואלים אותי, צייר לי את הדמות שאתה מחפש - כך אני אענה. זה מה שראיתי והכרתי שמתאים לי, ולבנות כאלו אני יותר נקשר. האם אני אדחה כל הצעה רק בגלל שהיא לא 'מרוקאית עדינה...' - ממש לא!! 

אז זה נשמע שאתה עושה טובה כזה- אתה יוצא עם מישהי, טוב אין ברירה, מלעשות שהיא שחומה? טוב, ננסה בכל זאת עוד פגישה...

יכול להיות שזה לא ככה בפועל, אבל לדעתי זאת ב-ד-י-ו-ק הבעיה, שאתה "ציירת" ויצרת לעצמך דמות בראש, שגם אם תתעלם ממנה ותנסה אחרות, זה צף ועולה ומפריע, ולפעמים מה שקורה שאנחנו נותנים לעצמנו תירוצים למה זה לא מתאים כשמתחת לפני השטח הבעיה באמת היא המראה.

ושוב- באמת שאני לא מאלו שיגידו לך *אחרי* שכבר נפגשת והיא לא מוצאת חן בעיניך- שתמשיך, כי מציאת חן היא סופר חשובה.

וכן, לכל אחד מאיתנו כמעט יש ציורים בראש, רצונות ומחשבות, אבל תזהר לא ללכת רחוק מידי בעניין, ואם הלכת רחוק, אולי תנסה לקבל עזרה כדי לחזור.

בע"ה בהצלחה...

ובכך גם מוציאה לי שם רע בפורום... 

אנשים, איפה העין הטובה שלכם? תודה רבה לכל אלו שפנו אלי בפרטי והציעו לי!

[אבל לא הבנתי למה פירסמת את זה פה אתמול, אם אתה בכלל תפוס?]

לו. זה מה שמושך אותו ומתאים לו, אז מה את רוצה? שיצא גם עם אשכנזיות שמנות וכהות רק כדי לא להיות בררן? אשריו שהוא יודע מה עושה לו את זה, למה הוא מתחבר, ועם הרבה תפילות הוא גם ימצא בע"ה.

<צ>

בגלל זה הוא כנראה עדין לא מצא....

רק חבל שהיא באמצע תיכון....

בקשר לעדינות אפשר להתווכח

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)