[2] והוא הדין במקרים יותר מצויים כגון שלכלכו הוריו את בגדיו או איבדו או שברו חפץ השייך לו, או גרמו לו באיזה אופן לעלבון ובושה, בכל אלה אסור לו לדבר כנגדם.

[3] ע' פרש"י בראשית כד' ג'. ובפרט שאם אחר שואל דבר כשהוא נמצא עם אביו לא יקפוץ להשיב לפני אביו. ובס' המוסר לר"י כלץ זצ"ל פ"ה שאין לבן להרבות דברים בפני אביו אלא"כ נתן לו רשות לדבר. 

[4] ע' באבות ה' ט' וכש"כ באביו ואמו. וכ"כ להדיא בס' היראה לרבינו יונה.

[5] ופשוט שאם במה שיקדים לדבר לפני אביו ימנע מאביו צער ובושה או במקום שע"י שידבר אביו יגרם חילול ה', מותר.  

[6] אגרת התשובה לרבינו יונה אות קיב'.

[7] ואב שמחל על הכאתו בזיונו קללתו וצערו אין בזיונו וצערו מחול, ואפילו אביו מצווהו לצערו (בין צער הגוף ובין צער הנפש) אסור לציית לו. כן מבואר מהשו"ע סי' רמא' סעי' ג'. וכ"כ הברכ"י סקי"ג וסקי"ד ובשיו"ב סק"ח ובבא"ח פר' שופטים אות כב ובשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' נה' ובשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' לב' ובשו"ת מנח"י ח"א סי' כז' ובשו"ת שבה"ל ח"ב סי' קיב'. ודלא כמנ"ח מצוה מח'. 

[8] וע' בשו"ת להורות נתן ח"ה סי' נג' שאם אם הבן מאחר לבוא לבית ויודע שהוריו דואגים מחוייב מייד להודיעם על התעכבותו. וכן אם התארחו הבן או הבת אצל הוריהם בשבת וחזרו לביתם יודיעו להוריהם כשהגיעו בשלום, כדי שלא ידאגו. ובן המשרת בצה"ל במקום סכנה לא יודיע להוריו על כל פעילות ופעילות כדי שלא יחששו. ע' בזה בס' חסידים סי' תקעה' ובפלא יועץ ערך 'בשורה'. 

[9] ובס' חסידים סי' תקעג' שצריך ליזהר שלא לריב עם אחיו ואחיותיו שמלבד שהוא רע לכשעצמו, מצער בזה לאביו ואמו, ואף לאחר פטירת הוריו, אם רב עימהם מצעור להוריו. וע' בס' בן יכבד אב עמ' עח' בשם החזו"א שבן הרוצה לשנות את שם משפחתו ואביו מתנגד לזה, צריך לשמוע לאביו.

[10] שו"ע סי' רמא' סעי' א' ושאפילו אחת מיתתם אסור לקללם. ובס' חרדים מצות התשובה פס"ו סעי' ז' שמטעם זה צריך ליזהר שלא יתקוטט עם בנ"א שמא יקללו להוריו. וע' בשו"ת אדמת קודש ח"ב סי' ח' שגם בכתב אסור לקלל הוריו.

[11] שו"ע שם סעי' ו'. ובשיו"ב סי' רמא' ובבא"ח שופטים סעי' כג' שאפילו אם מבזם בליבו הוא בכלל ארור. וע' בכה"ח סי' שמג' סקכ"ה שכששומע אביו שבנו מבזה לאמו יגעור בו אפילו שהוא קטן, וכן אם רואה האם שמבזה הבן לאביו תגער בו. וע' בבא"ח פר' שופטים את כה' שאסור לבן למחול כששומע שאחר מבזה לאביו (אבל ודאי שלא יתקוטט איתו או יכנו) אלא ישיב על דבריו. ובשו"ת משנ"ה ח"ב יו"ד סי' קטז' שאם ע"י תגובתו יש חשש שהמבזה יוסיף עוד יותר לבזות, יותר טוב שישתוק. וביפה ללב ח"ג סק"ו שהוא הדין אם מכיר באביו ואמו שרצונם שלא למחות על דברי המבזה, ואדרבא יצטערו אם ישיב על דבריו, ישתוק. וע' בשו"ת שלמת חיים סי' שיט' שאם אביו מפורסם בחסידות צריך הבן ליזהר ביותר בירא"ש ובדקדוק המצוות כי לפי מדרגת אביו, כשיראוהו הבריות לבן שאינו מדקדק מאוד במעשיו (אע"פ ששומר ההלכה) הוא ביזוי לאב.  

[12] רמ"א שם סעי' א'. ובשו"ע שם סעי' ד' שאפילו היו הוריו רשעים גמורים אסור להכותם או לקללם. ופשוט שאם אביו מכהו וחושש לחייו, רשאי להתגונן מפניו אף אם יצטרך להכותו. וע' בילק"י כבוד הורים עמ' תש' שאם הכה את הוריו בילדותו טוב שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה וכפרה כשיגדיל.

[13] בית לחם יהודה סי' רמ'. ובשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' נה' ובשערים המצויינים בהלכה סי' קצג' סק"ב ע"פ הש"ך יו"ד סי' שלח' סק"א ובלב אברהם ח"ב יד' יב' שאם חלה אביו במחלה הידועה או במחלה אחרת והוא חולה מסוכן ומצווה לבנו שיספר לו האמת על דבר מחלתו, אסור להבן להגיד לו כדי שלא יתייאש ויוחמר מצבו. ובילק"י כבוד הורים עמ' שט' שבמצבים מיוחדים שמותר לגלות לאביו, יעשה כן ע"י אחרים.

[14] ס' נס להתנוסס סי' יח'.