אם את לומדת חינוך מיוחד..

בס"ד

אתן לומדות חינוך מיוחד, ועדיין לא הצלחתן לחנך אותנו 

ויפסיקו לגחך עליכן

בתור אחת שלא הולכת ללמוד שום חינוך כלשהו וכל העולם סביבו הולך ללמוד חינוך לגיל הרך/ חינוך על יסודי וחינוך מיוחד אני מרגישה קצת עוף מוזר- אני מודה.. 

אבל הייתי חייבת לשבור סטיגמה..

מעבר לזה שאני חושבת שיותר מתאים לי מה שבחרתי  

ואז אולי יהיה על מה לדבר.

אתה באמת חושב שהשיקול של כל מי שהלכה ללמוד את המקצוע הוא "כולן הולכות אז יאללה.."?

אם כן, משתתפת בצערך.

לבחור מסלול לימודים זה לא פשוט.

לכל אחת השיקולים שלה.

כואב לראות ששופטים ככה מקצוע כה ערכי.

(כן, ללמוד לתואר כמו כולם, ולהשקיע כסף כמו כולם, ולקבל משכורת לא הכי גבוהה , וכל זאת מטעמים ערכיים.

ואז להיקטלג כ"עוד אחת"..זה לא בסדר.)

ומי שעושה זאת בגלל זה, או סתם כי מתאים לה - יפה מאד.

ואגב, במחילה, "מימוש עצמי" אינו פחות אמירה "עדרית"... אמר את זה פעם איזה מאסלו (עם כל הכבוד הנדרש..), וזה הפך להיות סיסמה עולמית...

אצלנו, יש קודם אידיאליזם ומימוש רצון ה' (שזה גם ה"מימוש" הכי גדול של ערך האדם בבטלו עצמו מול קונו) - ואחת הדרכים לעשות זאת היטב, זה גם ע"י כך שבוחנים עד כמה הדבר מתאים לי אישית. כמובן, מותר גם סתם לעשות מה שטוב לי וכשר, אבל לא כאילו זה בראש סולם הערכים..

ולדעתי אם איזה מאסלו אמר כך,

הוא עדיין צודק (גם באשר הוא איזה מאסלו), וראוי לתשומת לב.

ולטעמי מימוש רצון ד' הוא שלא אזניח את כישוריי ואת הברכה שאני יכול להביא לאנושות

במימוש יכולותיי.

לא להפוך את הדברים: זה לא בעייתי בגלל ש"איזה מאסלו" אמר את זה - אלא כי כל הביטוי הזה, שאתה עצמך השתמשת בו, הוא בא ממנו, ולא מ"חשיבה עצמית" מיוחדת של מישהו..

והמציאות היא, שמאז שהתיאוריה הזו התפרסמה, הביטוי נהיה נפוץ, ולא לפני כן. לפני כן, זה אפילו היה נחשב "לא נעים" לומר..  אז כולם "פתאום" שינו את דעתם באופן עצמי?.. [עי' אצל הרב אלישע אבינר באיזה עלון השבת, שבדיוק הזכיר את זה כדוגמה לביטוי של "אופנה פסיכולוגית", שחרג מפרופורציות]

ואני אכן נזהרתי בדברי, ולא ביטלתי את הערך שיש בכך שהאדם יוציא לפועל את יכולותיו.

אבל הדברים בד"כ אינם "שחור-לבן", ויש כמה תחומים לעיתים שמתאימים לאדם, ויפה מאד אם ההכרעה היא אידיאליסטית.

ובנוסף - גם סדר העדיפויות בחשיבה (שגם אתה בעצם אכן נקטת בו בתגובתך הנוכחית, בצדק):

האם המטרה היא "אני" וזהו - או המטרה היא קודם רצון ה' ואיך אני עושה אותו הכי טוב.

ונכון שאדם צריך להכיר את יכולותיו המיוחדות, כדי להחיל דרכן את רצון ה' ביתר-כישרון.

אבל כשמישהי כותבת ש"מטעמים ערכיים" היא מוכנה לא להרוויח הרבה כ"כ, ועונים לה ש"פרנסה וריווח ומימוש עצמי" זה ערכי - אז זה לא בדיוק מצלצל כהעמדת הטוב, רצון ה', במרכז - וה"מימוש העצמי" כאמצעי להוצאתו לפועל.

ולכן - כמו שכבר הזכרתי לעיל, אם בתוך מה שאפשר לבחור ומתאים לכישורים (חוץ מ"שעת חירום" שאז צריך לעשות מה שטוב גם אם זה לא בדיוק מתאים), יש משהו ערכי ובגלל זה מעדיפים אותו - זה מצוין. הערכיות - קודמת. ה"מימוש העצמי", כלומר - הוצאה לפעל של כחותי המיוחדים, כלי ראוי לה.

ולזהות את רצון ה' שאכן מתגלם (לפחות בראייתי) במימוש העצמי הזה,

ולהתנתק מהתפיסה העדרית*, שגורסת כי אין רצון ה' בפיתוח ה"אני",

או בכלל מזדעזעת לנוכח כל הו"א של עיסוק ב"אני".

(* - אינני בא להאשים בהכרח מישהו מסויים שהוא נושאהּ של אותה תפיסה)

ואז זה אולי אכן "יצטלצל".

וכל עוד זה עדיין לא מצטלצל - זה עדיין עשוי להיות נכון.

אני מאמין שהתרבות האנושית מתפתחת,

ועשויה לאמץ לעיתים לא רק "אופנות" - אלא גם רעיונות בריאים וטובים.

לא מתממש "אוטומאטית" ב"מימוש עצמי".. זה בדיוק מה שניסיתי להסביר.

זה ההבדל אם עושים מה"מימוש" הזה ע"ז, או כלי כשר..

לא כל "מימוש עצמי" הוא עשיית רצון ה', תלוי למה מכוון העצמי הזה, ומה סדר העדיפויות שיש בראש, כמו שהסברתי.

והניסיון "להפוך את הטענה" בדבר העדריות של ציטוט מושג פסיכולוגי כזה, ולהחיל אותה כאילו יש "עדריות" בטענות שמסתייגות מהאדרה מופרזת של ה"אני" - אינו ראוי.

צריך להתייחס למה שנאמר - לא להקצין טענה כדי שיהיה נוח לתקוף אותה...

הרי כבר כתבתי לעיל כמה פעמים: תלוי מה העיקר ומה ה"כלי".

ואני לא כ"כ מכיר תפיסות ש"מזדעזעות לנוכח כל הו"א של עיסוק באני"... - זו שוב הקצנה לצורך נוחות התקיפה..

כאשר ה"אני" הופך להיות המרכז, והעיסוק בו מופרז ואובסיסיבי, אכן יש מקום להתקומם מול זה. ולצערנו, כיום יש תרבויות כאלה, שחלקן מושפעות גם מ"סולם העדיפויות" של מאסלו הנ"ל. 

לא צריך להקצין: ה"אני" חשוב וגם ההתחשבות בנטיותיו ראויה ולגיטימית; נתינת המקום לו לפני הערכיות, לפני רצון ה', או כאילו אוטומאטית הוא רצון ה' - זה עיוות.

מתי זה נבחן? לדוגמה כשיש משהו כמו שהוצג פה: דבר שגם מתאים לכישורים שה' נתן באדם, והוא מכריע בעדו בגלל האדיאליזם שבו..

ולעולם לא "יצטלצל" וגם לא יהיה נכון - ש"מימוש עצמי" בפני עצמו, ללא כל כווונה כללית יותר שתופיע ע"י "מימוש" זה  - הוא שיא האידיאל ורצון ה'...

וממילא, גם ההערה על "התרבות האנושית" אינה במקומה (כבר אמרתי: אין ענין להקצין מה שנאמר..): לא ביטלנו את ההבחנה שלה, אלא העמדנוה בסדר הערכים הנכון.  וזה מודגש דווקא בנושא זה: כי מה שרצה מאסלו - היה להציב במקום "הכי עליון" את המימוש העצמי. לא נכון. אצלנו כתוב, למשל: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".. לא "ואהבת לעצמך בלבד"..  "אני" זה חשוב מאד - אבל כחלק ממכלול גדול יותר. גם ה"אני" כך גדול יותר..

הוא שיא האידיאל ורצון ה'.

(כשם שעשיה ערכית מתוך עדריות איננה שיא כלשהוא)

אם בתוך מה שאפשר לבחור ומתאים לכישורים יש משהו ערכי ובגלל זה מעדיפים אותו - זה מצוין.

ומזה יוצא שהכשרון שבעזרתו ה' יתברך רצה שאותו אדם יפעל בעולם הוא הבסיס לבחירה, ובתוך שלל האופציות שאותו כשרון מאפשר, ישנה עדיפות כמובן לערכי מבין כולם.

ולפעמים ההיפך:

אדם מחפש במה הכי אפשר לעזור ולהיטיב - ושם הוא מחפש איזה תחום/אופן הכי מתאים לכשרונו.

וכמו שכתבתי: לעיתים יש גם "שעת חירום", ואדם מוותר על נטייתו לטובת האידיאל, כמו בכל מלחמה..

ויש גם אנשים ששאיפת ההטבה שלהם כ"כ גדולה, מתוך עבודתם העצמית - עד ש"הכי מתאים" להם, זה לעשות מה שהכי טוב..  זו מעלה.

סיפור קצר: היה קצין בכיר מאד שמודיעין בצה"ל, שחזר בתשובה תוך כדי שירותו, ופנה ללמוד במרכז הרב.

אחרי שנתיים, באו מהצבא לרצי"ה זצ"ל וביקשו להחזירו בגלל חיוניותו.

מידי פעם היה מגיע לרצי"ה להתייעץ על תפקידים חדשים. סיפר לי שהרצי"ה אמר לו בקביעות: מה שהכי מועיל לצבא..

לא סותר מה שנאמר לעיל - אבל מחדד..

די חוצפה מצדך להכליל ככה.

כ"כ הרבה בנות שלומדות את זה בגלל:
 

אידיאלים

רצון לתת מעצמם ולהוסיף אור וטוב בעולם

וגם- שם נמצא תחום ההתעניינות שלהן, מה לעשות. (מה שמאד מובן, כי זה מקצוע שמתאים לאופי של אישה, תרצה או לא.)

מה גם שהוראה ובמיוחד הוראת חינוך מיוחד זה עיסוק קשה ומתיש עם משכורת לא כ"כ גבוהה, - שלא סביר שכ"כ הרבה בנות ירצו לעסוק בזה רק בגלל שכולן עושות את זה. יש גבול לעדריות ולטיפשות שאפשר להאשים אנשים בהם.
 

אז ככה לנפנף "שיקולים עדריים"? חבל.

אני, לדוג', עד חצי שנה לפני שהתחלתי ללמוד- מבחינתי מקצוע החינוך היה האופציה האחרי האחרונה.

אמרתי שישלמו לי ולא אסכים ללמוד ולעבוד במקצוע הזה.

אבל אז הלכתי לייעוץ מקצועי, ואחרי כמה וכמה מבחנים וראיונות, הבנתי שאין, זה המקצוע שהכי מרתק אותי

והכי מעסיק אותי בשנים האלו.

הציעו לי גם עוד מקצועות (ניהול, ראיית חשבון..) ובכ"ז, זה הכי בלט.

קורה, או שגם אני הולכת אחרי העדר? 

אם זה לא היה "הכי מרתק" אותך - אלא ברשימה של מה שסביר עבורך, והיית מעדיפה אותו בגלל שיקולים של חסד ואידיאל ומידות טובות - זו גם לא היתה עבירה גדולה...

זה "עדר" מצוין. האמת נעשית עדרים-עדרים.... 

אלא בגלל מה שהתאים לך, ולכשרון שלך, וליכולות שלך.

בנות רבות, מעבר לכל יחס- שבוחרות מקצוע מסויים.

אנחנו מאמינים שלכל אדם יש האישיות שלו ומתנת האלוקים הספציפית בה הוא ניחן,

ברגע שאני רואה עיר שרובה סנדלרים או רובה נגרים, לדוגמא, יש כאן בעיה.

[חוצמזה ששאלתי בנות משפחה רבות וגם כמה ידידות שבחרו חינוך או חינוך מיוחד והן הודו לי שבחרו במקצועות הללו בעיקר כי כך כולן עשו]

אנא. התכבדו ובדקו את התפלגות שלל המקצועות הקיימים לפי בנות המגזר, ותופתעו.

בנות יותר רגשיות, יותר טובות עם ילדים, ולכן באופן טבעי יותר מתאימות לחינוך? אולי הריבוי המספרי נובע מכך שזה באמת תחום שמתאים לבנות?

אולי במגזרים אחרים הרדיפה אחרי המקצוע הנוצץ גורם לנשים להזניח את הנטייה הטבעית הזאת לטובת מקצועות כראיית חשבון ועריכת דין? אולי דווקא אצלנו המצב תקין?

לא קובע. תוהה...

אבל אני לא סבור שהנשים הן מין שוק בשר שמופנות ללימודים בשל ביקוש וצורך מגזרי.

[וכי מי שזכתה ויש לה גישה מעולה לילדים חייבת לעסוק דווקא במקצועות הללו? אין עוד?]

ולגבי תהייתך - אולי יש דברים אחרים לעשות עם כישורים כאלה. אולי הן זקוקות להכוונה יותר מדויקת.

אבל כבר לא מדובר ב"כי ככה כולן עושות". אולי פרשנות שגויה לכישוריהן. כבר יצאת מכלל עדריות ונכנסת לדיון אחר...

האמיתית שאכן קיימת - מה מתאים לי.

ש: מה מתאים לי באמת?

ת: ככה כולן עושות >> זה מה שמתאים לכולן >> זה מה שמתאים גם לי.

האמת, מניסיוני, בנות דוסיות מתפרסות על פני מתחם מסוים של מקצועות שעוסקות בטיפול בבני אדם. נתקלתי גם בהמון עובדות סוציאליות, מרפאות בעיסוק, וכן על זה הדרך. החינוך נפוץ יותר באופן שתואם גם את ביקושו הגדול הרבה יותר בשוק ובצורה התואמת למאפיינים נוחים אחרים שלו (גמישות באופי העבודה ובשעות וכד').

אם אני מבין נכון, עיקר הביקורת היא כלפי ההבדל בין המצב במקצועות הללו למקצועות לא "רגשיים" - משפטים, חשבונאות, מנהל עסקים, כלכלה, מדעים מדויקים, וכו'. זה נכון שבזה יש הבדל בין דוסיות לאחרות. אבל אולי היתרון דווקא אצלנו, כמו שהצעתי מקודם...

שלימודי חינוך מיוחד הם לא כמו מקצוע נגרות או סנדלרות, מהסיבה שהרבה בנות לומדות את זה גם כלימודי בסיס, בתכנון להמשיך עם זה הלאה להרבה מאד תחומים שיכולים לצאת מזה. (הוראה מתקנת, איבחונים, ריפוי באומנות, במוזיקה, בתנועה, ועוד דברים שלא בדקתי מספיק עדיין.) או פשוט כדי שיהיה להן את האופציה ללמד גם ילדי חנ"מ, ובעצם אח"כ ממשיכות לחינוך רגיל.

ז"א- לימודי החנ"מ יכולים להתפצל להרבה סוגי עיסוק אח"כ, ולכן גם הגיוני שהרבה ילמדו אותם מבין?

חו"מ, בעיר ממוצעת כמה סנדלרים כבר צריך?
לעומת זאת במציאות של ימינו לצערנו יש הרבה שצריכים עזרה בלימודים. הרבה סוגי פיגור, סוגי אוטיזם, הרבה סוגי התקשות, הרבה חריגים, הרבה קשב וריכוז ועוד, מה שמביא שוב למסקנתי לעיל.

לנפחים או לפחחים? ואז זה גיוון מספיק?

ווב שיש גם בנות שלומדות דברים אחרים.

וטוב שבעיר הזו יהיו אנשים שלא ילמדו נגרות. א ב ל, אם אני אראה באופן יחסי הרבה שלומדים נגרות, התופעה לא תראה לי מוזרה  וגם מובנת כאשר אדע שמהלימודים שלהם הם יכולים להמשיך להרבה סוגי עיסוקים שונים.

שונים" - הוא לא באמת כזה מגוון.

ופה אנחנו חלוקים.

שאפשר להגיע אליהם בעקבות הלימודים הבסיסיים הם לא כאלה מגוון.

(ז"א שקודם לא התכוונתי רק בשטח, אלא גם בהגדרה.)

בעזהי"ת.

ניתן לראות שחלק ניכר מהבנות בציבור הדתי הולכות ללמוד חינוך מיוחד בתואר ראשון.

אפשר לומר שזה בגלל עדר, אך כדאי לשים לב גם לנקודות נוספות:

1. בנות הן רגשיות יותר, ולכן מטבע הדברים הולכות ללמוד מקצוע שהרגש מודגש בו.

2. חנ"מ הוא תואר בסיס- אפשר להתפתח ממנו להרבה מקצועות אחרים.

3. זה תואר סביר, לא צריך להקיא דם בשביל לסיים אותו בשלום, העבודה בו אח"כ נוחה מאוד לאמא.

כמובן שיש גם "אפקט העדר", אך מההכירות שלי עם האוכולוסיה המדוברת- בנות באמת לומדות את זה כי הן בטוחות שזה מה שמתאים להן.. יש פה ושם חריגות, אבל זהו בגדול.

אפשר למצוא דוגמאות מוצלחות של "אפקט העדר" בכל פילוח של הציבוריות האנושית.

ה"אפקט" הזה תורם מאוד לביטחון שלנו בצעדים חשובים שאנו עושים (כן, גם בבחירת ישיבה!).

פעמים רבות הוא עושה בעצמו את ההבדל בין תעיה לשכנוע עצמי.

וכאשר קיים ביטוי לאפקט העדר, מה הפלא שהוא מעורר התקוממות מסויימת?

ומוביל לתוצאות מוצלחות, לכן כנראה הקב"ה ברא אותו.

ובכל זאת - היינו רוצים לבצע את ההכרעות החשובות שלנו מתוך מחשבה יותר צלולה ופתוחה.

לק"י

מי שלמדה חנ"מ יכולה לעבוד גם בחינוך רגיל וגם בחינוך מיוחד בכל הגילאים (מי שלמדה חנ"מ 6-21).

ויש מקומות שמעדיפים מורות שלמדו חנ"מ גם לכיתות הרגילות, כי להן יש יותר כלים (ובכל כיתה כמעט יש לפחות ילד אחד שצריך את זה. למרות שהכלים שמקבלים מתאימים להרבה ילדים ולא רק לאלה שיש להם קשיים).

אבל בחרתי חינוך (מתמטיקה).

זה עד כדי כך שונה?

במקום זה הן הולכות לרעות את צאננו וטפינו, שכוייח להן!

{ואם הן לא תשמרנה על התלמידים כמו שצריך הם יגיעו אליי..}

בתור אחת שלא לומדת חינוך מיוחד וגם לא חינוך רגיל...

אני נתקלת בתופעה הפוכה לגמרי:כל פעם שאני מספרת על הלימודים שלי

אז במקרה הטוב הבחור שואל: "ולמה לא חינוך?"

ובמקרה הפחות טוב:"מה זה התואר הזה? מה עושים איתו?" 

(ולא,לא בחרתי לעשות תואר במדעי הקקטוס זה תואר נורמלי לגמרי ואפילו מבוקש)

מסקנה:בנות ישראל יקרות,

מה שלא נבחר לעשות בחיים

תמיד יהיו תגובות מוזרות או מזלזלות

אז אולי הכי טוב פשוט להנהן בחיוך:

"כן,בחרתי ללמוד חינוך מיוחד\גיל הרך\מדעי הפסיפלורה!"...

לק"י

בסופו של דבר- מי שלמדה חנ"מ קיבלה גם כלים לחיים עצמם, גם אם היא בסוף תחליט לעשות הסבה למקצוע אחר.

(חוץ מזה, אצלינו במשפחה המורחבת הרבה מהבנים לומדים או עובדים בתחום המחשבים- אז מה?!

זה אומר שגם הם סתם הלכו לתחום, כי כולם הלכו??..).

ממני, שלמדה חנ"מ, וממש לא בגלל שכולן לומדות (לא נראה שאז ידעתי בכלל שזה מה שכו-לן לומדות!!).

ואני חושב שזה מקצוע מספר אחת, מבחינת האידאלים.

עדיין יש צורך לבדוק אם גם אני מאד מתאים לחנך.

כשיש שפע של מורים בשוק נוצר פחות ביקוש ויש יותר מובטלים

א"כ יוצא שהחברה מפסידה מכך.

לכן כשיש שפע במקצוע מסויים כדאי לכל אחד לבדוק האם אני באמת

מאד מאד מתאים. או  שאולי יש חברה יותר מוכשרים ממני בתחום הזה

ואני אלך ללמוד משהו שיותר מתאים לכשרונות המיוחדים שחנן אותי ה' בהם.

חוצמזה שלפחות אצל ביינישים אני חושב שיש הרבה שהולכים ללמוד הוראה כי

זה הכי פשוט מבחינתם. אחרי שלמדו כמה שנים טובות תורה וג"כ אין להם זמן וכסף

להשקיע על מקצוע יותר חשוב. העניין הוא, שזה שלמדת הרבה שנים תורה

לא אומר שאתה מתאים להעביר אותה לאחרים. יש ת"ח שהם לא כשרוניים

בכלל בללמד ומשניאים את הלימוד על התלמידים (בייחוד בגמרא).

ועוד כמו שאמרתי ללכת למקצוע פחות נפוץ מועיל יותר לכללות האומה בא"י,

כי ככל שיש יותר גיוון במקצועות הכלכלה מתפתחת בצורה יותר תקינה.

אבל יש לי הרהור כפירה קטן ולפיו העבודה היותר קשה וערכית היא בחינוך הרגיל...

עבדתי השנה בחנ"מ והיה לי סיוט!

הרבה יותר קל לי בחינוך הרגיל.

אני לומדת מקצוע שנחשב גברי משהו- מתמטיקה (כן, כבר היו לי קורסים שהייתי הבת היחידה שמה...). כולם מגיבים- "אה, אז את לומדת הוראה?"

"לא."

"אז מה תעשי עם התואר?"

אנשים לא חושבים שאני לומדת כי זה מעניין אותי? כי אפשר לעשות המון דברים אחרים בתואר במתמטיקה חוץ מהוראה? ואם בחור היה מספר שהוא לומד מתמטיקה היו מניחים מייד שהוא לומד הוראה?! חוץ מזה, מה עניינכם? שבעלי יפרנס אותי, אולי?

כבר יצא לי לצאת פעם עם בחור שהיה בטוח שאני לומדת הוראה (כנראה אמרו לו שאני לומדת מתמטיקה והוא הסיק לבד). מיותר לציין שזה היה ממש, אבל ממש, לא שייך...

ואני מאמינה שהרבה מאוד בנות לומדות חנ"מ, או חינוך, או עו"ס, או ריפוי בעיסוק כי זה נהוג, וזה נוח, והן לא כ"כ יודעות מה ללמוד ויש הרבה מקומות דתיים שמציעים כאלו מקצועות. לא- אין ספק שיש סיבה לתגובות האלה. ואני חושבת שצריך להפסיק לבנות כזה צפייה והערצה סביב מקצועות חינוך ולהגדיל את ההיכרות בעולם הדתי, וההערכה, למקצועות מגוונים יותר. (ולא רק- טוב, תיכנות זה גם חשוב. זה מפרנס. בעלך יוכל ללמוד תורה בשקט). 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון