לק"י

להקשיב לה, להיות מאוד רגישה ולשים לב למה שהיא צריכה.

אולי אם זה יעשה לה טוב- לעזור לה להתעסק בדברים אחרים, שלא יהיה לה את כל היום לחשוב עליו.

לק"י

אני לא מכירה את החברה שלך ולא את החבר שלה, אבל לפעמים למשפחה יש סיבה טובה למה לא לאהוב את הקשר בין שני אנשים.

אני לא רוצה להגיד סתם- אבל אם למשפחה שלה הייתה סיבה טובה, אז אולי בסופו של דבר החברה שלך הרוויחה..

שנשמע בשורות טובות בעז"ה!

כדאי לדון לכף זכות. ולא לחשוב כמה הבחור הזה לא בסדר.

ישועות ונחמות. שנזכה לשמוע על חופתה בקרוב

באמת נורא.

אין אפשרות שהיא תשוחח עם ההורים. תשמע מה הם רצו, תסביר להם מה קרה מזה...

ואז - או שהיא תהיה יותר שלמה עם הפסקת הענין;

או שהם ישנו גישה וניתן יהיה לבדוק אם אפשר לחדש

[אם כי, אכן, זה קצת תמוה, שבגלל יחס "לא הכי" של המשפחה, בחור מבטל]

היא כבר ניסתה לדבר עם ההורים שלה והם כבר היו מוכנים לבוא לקראת...

כי ראו כמה שהיא שבורה מהפרידה הזאת...

אבל אז הבחור כבר לא רצה...

כי הרגיש שעושים לו "טובה"

לנסות למצוא מישהו מבוגר שיש לו השפעה על הבחור.

שיסביר לו שזה לא "לעשות טובה", אלא להבין שהם צריכים לזוז הצידה מפני רצון ביתם בענין הזה, ויכולים לתרגל את עצמם להסתכל עליו אחרת.

ושבכלל, כל זמן שזו לא היא ש"עושה טובה" שהיא מוכנה, אלא כל הבעיה זה ההורים - צריך לקחת בפרופורציות אחרות לגמרי. וסה"כ - הרי ההורים לא באמת מכירים אותו - אז אם הוא מאמין ביכולתו, מן הסתם גם הם יכולים לשנות מבפנים מבט עליו עם הזמן.

אבל אני חוזר שוב: נראה לי תמוה קיצוניות התגובה הזו שלו. אם כי אינני יודע מה היה שם ומה "שידרו" ההורים ולמה.

ההורים שידרו דחיה לא אליו...

אלא למהות הקשר עם החברה שלי...

אותו הם אהבו...

פשוט אמרו שהחברה שלי צריכה משהוא יותר גבר שעשה כבר צבא...\ולא אחד שרק עכשיו מתגייס...

אתה מבין???

על כאלה שטויות חברה העיר...

הזויייייי איזה מעצבנים....ההורים שלה...

ההורים צריכים לתקן.

אולי יסכים למחול...

והבחורה יכולה להחליט בגיל זה, כשמדובר על בחור כשר, אם זה טוב לה..

והורים שמתערבים הם סתם גורמים לעוגמת נפש...

כי עם כל הכבוד להורים...ויש כבוד...

למה לעזאזל להתערב לילדה שלהם,שהיא כבר לא ילדה...היא בת 21...

למה להתערב.???????????????????

תנו לה את מרחב המחיה להחליט היא כבר לא ילדה קטנה שמתלבטת איזה גלידה לבחור...

אם היא תרצה את עזרתכם תאמינו שהיא תפנה אליכם...

ההורים של החברה שלי ממש הגזימו בהתערבות שלהם...

עד כדי כך שביום שהיא הגיעה בפעם הראשונה להורים של הבחור...

אמא שלה ואחותה שלחו לו לפלאפון הודעות של דחיה כמו:

'הקשר הזה לא רצוי,ואם תעשו צעדים שטותיים מבלי להיוועץ בנו ולהתעלם ממנו,כך גם אנחנו נתעלם מכם,משפחת אלחי'(שם בדוי...)

ואז כשחברה שלי הגיעה אליהם אז האמא של הבחור אומרת לה:"תגידי מה קרה  היום בבוקר???עם ההודעות שאחותך ואמא שלך שלחו???"

וחברה שלי לא מבינה מה רוצים ממנה...

ואז חברה שלי קולטת שבעצם באמת אחותה ואמא שלה שלחו לאותו הבחור הודעות זוועתיות של דחיה,אותו..

נכון מזעזע???

כל האמון שלה מול ההורים שלה נפגע....

זה באמת מזעזע.

אלא אם כן היו למשפחתה סיבות כבדות מאד (נניח, רק אתמול השתחרר מהכלא...).

אפשר להבין את תחושת הבחור.

שוב, צריך לראות אם יש מישהו מבוגר שיכול להתערב בענין - ומכיר גם את משפחתה - אולי רב מנוסה ועם חוכמת חיים.

ושיכול להביא את ההורים להתנצלות עמוקה בפניו.

ממילא הם צריכים לעשות זאת - ואולי זה גם ישקם את הענין.

כבר משהוא מבוגר דיבר והתערב בעניין...

3 רבנים היו מעורבים בזה...

שגדולים ממני וממך..

ההורים לא יתנצלו כי הם איתנים בדעתם(חצופים ומעצבנים...)

והוא לא ערבי,לא השתחרר מהכלא לא...

ההורים שלה גם אמרו שהוא בעל מידות טרומיות וטובות מאד מאד...

אבל הקשר שלה איתו לא נכון לחברה שלי ...

זה לא קשור לאופי של הבחור בכלל...

"הקשר שלה איתו לא נכון לחברה"?....

הפירוש של הפשט...שהקשר לא טוב לי ככה הוריי חשבו ...(זאת אני המאורסת לשעבר...)

נראה שההורים הללו זקוקים לסדרת חינוך, ממש כך.

אני חושב שכדאי לערב בסיפור גורם שלישי, בעל השפעה חזקה על ההורים. אולי סמכות תורנית, יש אנשים שזה גורם להם קצת להתכופף...

אני דווקא חושב שאם שני הצדדים באמת רוצים בקשר ורק ההורים עומדים בדרך, לא כדאי להתייאש מזה. לפעול באסרטיביות להעמיד את ההורים במקומם, שיבינו את חומרת מעשיהם. שיתחננו בפני בתם והבחור שיסלחו להם.

אבל אז מה זה יעזור???

במילא הבחור לא ירצה לחזור...

הם כבר הבינו חומרת מעשיהם והשפעתם השלילית...

כי החברה שלי לא פריירית והיא אפילו שלמה מחיר כבד ולא יצאה איתם לנופש השנה כדי שהם יבינו שהיא מאד מאד מאד כועסת עליהם...

עיקר הבעיה הוא שהבחור לא מוכן לחזור, מכיוון שהוא מרגיש ש"עושים לו טובה".

הדרך לפתור את זה שההורים ישדרו לו בצורה הכי חד משמעית שיכולה להיות שהם טעו לגביו, הם ממש אוהבים ומעריכים אותו, והם ממש מתחננים שהוא יסלח להם ויחזור לבתם. ההורים הם אלה שצריכים להביא לכך שהבחור יבין שבאמת רוצים אותו, וכך הוא יוכל לחזור בלי לחשוש שהוא הולך לסבול מההורים האלה כל ימיו כי הם סתם עשו לו טובה.

לכן, המוקד הוא ללחוץ על ההורים להשפיל קצת את עצמם, לשבת עם הבחור, ולדבר איתו בכנות ובישירות על מה שקרה ועל מה שהם רוצים שיקרה.

ווואו זה רעיון מעולה ממש...

שמי שבישל את הדייסה הקלוקלת הוא יהיה גם אחראי לתקנה מהקלקול שלה...

תודה רבה ננסה את זה....

למרות שנראה לי שבגלל שהבחור הזה עדין וביישן הוא לא יוכל להראות את פניו 

אל מול הוריה...

מרב בושה ומבוכה...

והוא לא חייב "להראות את פניו".

הם יכולים לכתוב לו, לשוחח טלפונית וכו'.

לק"י

לפעמים אנשים מהצד יכולים לראות דברים שהבחורה שנמצאת בתוך הקשר לא רואה, לא שמה לב אליהם.

אני ממש לא יודעת לגבי המקרה הספציפי הזה, יכול להיות באמת שהמשפחה שלה סתם מגזימה ומדובר בבחור טוב שמתאים לה, והם משומה לא אוהבים אותו.

אבל, יכול להיות שהם רואים בעייתיות בקשר עצמו או בבחור, ולכן הם כ"כ אנטי נגדו.

אני לא חושבת שהדרך שבה הם פעלו היא הדרך הנכונה והטובה בכל מקרה.

אבל לבוא ולהגיד שבכל מקרה ההורים לא אמורים להתערב- זה ממש לא נכון בעיני.

ניקח דוגמא קיצונית- אם הם רואים עליו תסמינים של בעל מכה, הם לא אמורים להתערב ולנסות להפסיק את הקשר?!

גם בחורה בת 21 עדיין לא תמיד יודעת ומבינה הכל..ולפעמים צריך מישו מבחוץ שיפקח את העיניים.

וזה גם לא ברור בכלל שאם היא תצטרך עזרה היא תבקש אותה.

הרבה פעמים נראה לנו שאנחנו יודעים הכל ומבינים לבד, ולא חושבים שלפעמים הרגש גורם לנו להתעלם מאיתותים.

לגבי המקרה הספציפי- אם ההורים מוכנים לבוא לקראתו, למה הוא לא מוכן לנסות שוב?!

זה קצת מוזר מצידו..

אולי הם יאהבו אותו אחרי הנישואים, ואם לא יאהבו- לפחות לא ישנאו אותו??

ממש ממש מצב כואב...

בא לי לבכות...

גמאני אמרתי לה איך זה הגיוני שאת כ"כ רוצה לבוא לקראתו ולהשתדל ושדברת עם מלא רבנים שלו והלכת והתרוצצת כדי שהדברים יסתדרו גם מול המשפחה שלך למולו...

והוא כך בהינף יד לא מוכן עוד לשמוע וכ"כ סגור על עצמו...

זה מאד קיצוני לומר למישהיא שהיא אישתך...

וארי יום יומיים לחתוך את הקשר..

נכון שזה מוזר???

אם הבחור באמת אוהב אותה ורוצה אותה ורואה אותה בתור אשתו.איך יכול להיות שהוא מוותר ככה בקלות?????!!!!

אני חלילה לא בא לשפוט אף צד!!אבל באמת לא ברור לי הקטע הזה..

אני חייבת להיות חברה טובה של עצמי...

כל הסיפור הזה קרה לי...

כתבתי את בתור סיפור מסגרת...חהחהחהח=)

האמת שזה אני,זה קרה לי ולא לחברה שלי...

בכל אופן אני חייבת להיות חברה טובה של עצמי...

מה אכפת לך להגיד לי מי זה החבר???

זה ממש מסקרן את החברה שלי...

ים, בית קפה, מעיין טיול וכדו'..

והדבר באמת הכי חשוב פשוט להקשיב לה.

בהצלחה 

היא לא מסכימה לצאת למקומות שהיא אוהבת כי אלה הם מקומות שמזכירים לה אותו...

מבינה???

קהלת, ט-ד

אם הבחור מעדיף שלא להמר על חייו, אני בהחלט מבין אותו. לי יש חבר שכבר בשלב האירוסין קלט שהולכת להיות לו חמה- קרירה, אבל הוא רצה להיות "גבר גבר" והתעקש שהוא אוהב את הבת שלה וגו'. לא עברו עשרה חודשים ומ"גבר גבר" הוא הפך ל"גבר גרוש".

עם העובדה שחמתו וחמיו לא אהבו אותו הוא היה מוכן להתמודד, אבל בתנאי שאשתו תהיה לעזר כנגדו גם בזה ולמרבה היגון היא לא הייתה. יום אחד חמתו דרשה מימנו לעזוב את הבת שלה ולחזור להוריו ולה לא היה את האומץ להגן על בעלה. ושיהיה ברור- הוא רחוק מלהיות טיפוס אלים או דוחה.

יכול להיות שהארוס של החברה שלך הרגיש שיתכן מצב אחרי החתונה שהוא יהיה בצד אחד ואשתו תהיה יחד עם הוריה בצד השני. אז הוא עשה את מה שמתאים לאדם חכם לעשות במקרה כזה. יכול להיות שגם המשפחה שלה קלטה אותה שהיא גם לא סגורה על רגשות שלה כלפיו ולכן היא לחצה עליהם חזק.

גם אני לא עשיתי רושם טוב על המשפחה של אשתי בתקופת האירוסין ועד היום הם לא משוויצים בי בתור החתן שלהם, אבל לפחות אשתי מגבה אותי גם במחיר של ריחוק מהם.

לק"י

לעניות דעתי כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע או מישהו שמבין בנושא.

כדי לדעת איך לחיות בשלום עם בן הזוג ולא לגרום גם לו לקצר עם ההורים שלו, ואולי אפילו למצוא דרך לחבר בין שני הצדדים.

וחוץ מזה, שלפעמים עם הזמן מתחברים, גם אם מלכתחילה הייתה התנגדות.

כשסבא וסבתא שלי התחתנו, אמא של סבא שלי לא רצתה את סבתא שלי בתור כלה (סבתא שלי הייתה יותר פתוחה במושגים של פעם, נגיד- היא הייתה הולכת לחתונות..).

בסופו של דבר- סבתא רבא שלי אהבה את סבתא שלי, והיא גם גרה אצל סבא וסבתא שלי עד שהיא נפטרה.

אני זאת שהבחור לא התארס איתה בסוף...

והוא ידע שאני אהיה בצד שלו..

אתה יודע מה רברר את זה...

כי אם הוא לא היה בטוח בזב שאהיה בצידו כשנתחתן אז אולי יהיה פתח...

תודה רבה על הרעיון...

לא הבנתי את הפסוק....תסביר לי..

קודם  כל זה ממש יפה שאת ככה דואגת לה, נשמע שאת באמת מעוניינת לתמוך בה, זה בכלל לא ברור מאליו....

אם מקומות שהיא אוהבת לא באים בחשבון-

אז כדאי לשדר לה שאת איתה,

אבל לשדר לה בצורה שמתאימה לה, באופן שעושה לה טוב,

לדבר איתה במינונים קצת יותר גבוהים מהרגיל- שהיא תרגיש שהיא לא לבד..

אחרי כזה קשר, היא בטח מרגישה נורא בודדה, במיוחד אם ההורים גרמו לזה-

אז התמיכה מהם מן הסתם היא לא ברמה גבוהה מאוד, 

להיות איתה- אפילו בבית, לשמוע מוזיקה שהיא אוהבת,

ושהיא תחוש את הדאגה הזאת שלך אליה, זה מחמם

החברה שעמדה להתארס היא בעצם אני...

בהתחלה פשוט התפדחתי להזדהות שזה אני...

אז הבנת??!

אני חייבת ורוצה להיות החברה הכי טובה של עצמי...

שתדעי לך שזו מעלה גדולה, לרצות לעזור לעצמך.

תנסי להתפלל מלא,

גם כשאין לך כח/לא מצליחה להתכוון,

ותבקשי כל הזמן מה' שישא אותך על כפיו,

ושתרגישי איך שהוא- הקב"ה ממלא אותך בטוב!!

שתדעי רק שמחה מעתה,

אמנם זה עוד מוקדם, אבל אלול בכל זאת...

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה- וברכותיה!!"

איזה צדיקה שאת....

תודה רבה רבה חיזקת  מאד...

לא השקיעו סתם בשביל טרול,

התגובות פה עזרו לי מאד מאד..

דבר ראשון,הניק של אחותי היה פתוח ולא שמתי שאני מתכתבת בשמה...

מותר לטעות...

דבר שני אני בטוחה שאם זה היה קורה לך אז גמאת לא היית רוצה שמהתחלה ידעו שזה את

וגמאת היית תופרת לזה סיפור מסגרת שאת בתור חברה של משהיא שזה קרה לה ולא היית רושמת ישר שזה את...

האם זה בעייתי שאני ממשיכה לחזר אחריו אחריי שהוא מבחינתו כבר לא רוצה...

חיזור זה אומר שאני מתכתבת איתו,מתקשרת אליו (הוא לא עונה)למרות שהוא אומר לי כל הזמן שזאת החלטה סופית והוא מבקש שלא אתקשר אליו ואצור איתו קשר בכל דרך שהיא....

ושולחת לו מכתב גם לבי בדואר...

וגם פירסמתי מכתב לגילוי דעת במדור גילוי לב לשבת שתבוא -הקרובה...

מי שיקרא את זה ידע במה מדובר כבר...

וגם,

החיזור נעשה דרך רבנים שלו ,דרך צד שלישי שיגשר...

מה אתם אומרים??

האם זה נקרא to mutch???

או שזה יותר בקטע של לא לאבד דבר שהיה לי יקר מאד???

לק"י

לפנות אליו ככה..

ככה די בטוח שגם אם תהיה לו איזו מחשבה לחזור- הוא לא יעשה את זה!

תני לו את הכבוד להחליט מה שנראה לו.

אולי כשיעבור קצת הזמן- תוכלי לברר בעדינות דרך צד שלישי אם השתנה משהו.

בהצלחה

זה עושה ההיפך...

אכן, את לא רוצה לאבד דבר יקר - אבל צריכה גם לדעת לעצור.

אם יובן לו לגמרי שהמשפחה מתחרטת על התנהלותה, והוא בכל זאת לא רוצה - אז סימן שהתברר שזה לא.

ומה שלא - טוב גם לך שלא. גם אם ברגש הראשוני זה קשה.

את צריכה כעת להתמתן. להמתין קצת. לעסוק בדברים אחרי - ומה שצריך להיות בעז"ה יהיה.

בהמשך למה שכתבתי לך: תפסיקי לרדוף אחריו!!!

לא תשיגי מכך את מה שאת רוצה. [אולי רק לנפח לו את האגו...]

כבדי את רצונו. ולכי הלאה. 

מי את מאיפה את יכולה להעיד שהסיפור אמיתי????

אוף תעני אני מאד מסוקרנת לדעת איך את מכירה אותי?ואיך את מכירה את הסיפור????

לא הבנתי למי לפנות באישי??אם הכוונה לפנות לבחור אז עזוב כי הוא כבר נפרד ולא רוצה בכלל שאתקשר...

ואת הבחור - תעזבי לנפשו ולנפשך.

זה סוג של צ'אט עם כותב ההודעה.

על מנת לפתוח אחת כזאת, את לוחצת על "שיחה עם המחבר/ת" שמתחת להודעה.

אבל אין טעם שנדבר. לטובת שתינו...

שבת שלום!!

בטוח שעדיין עזרת, לטרול או לקורא אחר

נכון את צודקת חהחהחהחה חמודה שאת

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר