אני באמת חושבת שלא כל פגישה צריך לעשות משהו מפוצץ: בית קפה, מסעדה וכו'..

הרי אתם לא רוצים שזה יהיה עיקר הפגישה, אלא זה רק מתלווה לפגישה.

לכן, גם אם ברוב הפגישות תביא *רק* בקבוק מיץ ואיזה משו לנשנש (או אפילו רק בקבוק מיץ וכוסות), זה לא אמור להוריד ולו במקצת מערך הפגישה.

ס"ד גדולה!

אם אין כסף עכשיו לדייטים,

אז מה יהיה בחתונה ואח"כ?

ואח"כ.. יהיה בסדר בע"ה.

אם הוא מתחתן הוא כנראה יהיה ילד גדול לדאוג לעצמו ולא סמוך לשולחן ההורים שיממנו גם אחרי.

קצת עצוב לעודד אדם שבקושי מצליח לממן דייטים להסתפק בזה,

לחפש מישהי לחתונה כשאין בידו לממן את עצמו אחרי[ואם יכול לא לזרוק הכל על ההורים מה טוב].

אם אין כסף לדייטים- אז כן, להתחיל לעבוד ולחסוך כבר עכשיו!

כן, עדיף לעודד את פותח השרשור לחפש עבודה חדשה!

ממש חוסר אחריות כלכלי.....

להציע להסתפק במיץ זה אולי חיסכון לעתיד[ובגיל מסוים זה כבר ממש לא לעניין... אבל כרגע זה אולי עוד אחלה דרך לחסוך] אבל חובה להתחיל לחשוב על העתיד!

צריך להתחיל בלחפש עבודה לפני אישה.

זה בעיקר עניין של מנטליות, לענ"ד.

יש מי שבלי אוטו לכל אחד מבני הזוג כבר תחילת הנישואין, זה לא חיים.

ויש מי שיגור בקראוון באיזו התנחלות בשטחים הכבושים ומבחינתו התנאים האלו מספיקים להתחלה.

לא צריך להיות אחרי תואר שני בשביל להביא פרנסה התחלתית לזוג.

עולה עימו ואינה יורדת...

וכמובן יש את חובת הבעל לדאוג לפרנסה כמו שידוע שהרמב"ם אומר, וכמו שהכתובה אומרת....

אבל כמובן אם מישהו ממש רוצה לחסוך על האגורה של הקרונפלקס והקוטג'- זה בהחלט בחירה שלו... רק שאח"כ לא יבוא להתלונן בכל מיני פורומים שהוא לא מצליח להחזיק בית כלכלית, שנמאס לו וכו'.

אגב אח"כ שצריך לשלם גם את החובות של תחילת הנישואים וגם שכר לישיבות, אולפנות וכו'- זה נהיה הרבה יותר קשה....

להתחתן..

לאט לאט מסתדרים.

וכן מה שצריך בתחילת נישואין זה לא מה שצריך לאחר לידת תינוק.

וכאן זה קצת יותר מלסמוך על הנס.

השתדלות מינימלית.

ואם שנה אחרי החתונה גם יש תינוק כדאי לחשוב איך מגיעים למצב שלפני החתונה יהיה לך כסף לזוג לפחות אם אפשרות להתקדם ליותר.....

להיכנס למים בלי יכולת לצוף זה ממש חוסר אחריות.

ואני האחרונה שתסכים לסמוך על הנס.

ב. אני מצידי אעשה את ההשתדלות המירבית לחסוך ולסיים את התואר בשלום.

במקביל, הגיוני שאתחתן עם בחור ישיבה שעד כה ההורים ממנו לו את הישיבה והוא לא עבד,

וכעת הוא יתחיל לקחת את עצמו בידיים.

כל עוד יש לו תפיסה כלכלית דומה לשלי והוא לא חושב שהמלגה של הישיבה מספיקה, יהיה בסדר.

הרבה פעמים בשנים הראשונות חיים יותר בצמצום עד שמתייצבים.

תחשבי על זה שאם אנחנו לא רוצים לעודד רווקות מאוחרת, חייבים לשים גבולות לדאגה/ שעבוד הכלכלי.

אסור לרחף ואסור גם לתת לחשש הזה לשלוט על החיים=להתחיל לחשוב על נישואין אחרי דוקטורט.

כסף הולך וכסף בא.

גם אדם שלמד את המקצוע הרווחי ביותר והוא מתחתן עם עבודה מסודרת, לכי תדעי מה העתיד צופה לו.

יהיה בסדר בע"ה

עושים השתדלות ויהיה בסדר.

גם בלי עזרת ההורים.

בגילאי 23-28 הגיוני מאוד ששני בני הזוג לקראת סיום לימודים/אחרי ולפחות עובדים במקביל.

ויודעת מה, אני מעדיפה מציאות שבה בני 30 מתחתנים עם מקצוע וכסף ועתיד כלכלי מבני 21 שרק בחיתולי התואר/טיול אחרי צבא או ש"ל/ישיבה.

במציאות הזו יש יותר סיכוי לפרנס יפה את הילדים שיוולדו , לתת להם חינוך טוב, להשקיע בהם, וכן גם בענייני חוגים, השכלה ותזונתית והתפתחותית![ויש עוד המון!] מאשר חתונה בלי מחשבה כלכלית, ואח"כ קושי בפרנוס המשפחה.....

כמובן שהכל בעזרת ה'.

אבל ה' נותן לנו כלים שזה יהיה בעזרתו.... ותכנון כלכלי וחשיבה עתידית זה כלי מדהים.

בו הדורות מתארכים ואיכות החיים והבריאות עולה, ואנחנו עדיין מתנהגים באותה צורה בה התנהגנו במאה ה15? רק  בגלל שזו התרבות שלנו?

אני מבינה את החרדים והערבים שזה עיקרון בשבילם וכרגע אין סיכוי לשנות אותו.

אבל אצלנו יש יותר פתיחות. יותר הבנה.

ולמה עדיין מעודדים צעירים להתחתן מתחת לגיל 20?

למה כשילד בן 18 מתחתן מקבלים את המעשה הזה שלו בשמחה.

אני לא מעודדת רווקות מאוחרת (+30). אבל לדעתי זה פשוט מעשה לא מוסרי.

הוא לא קיבל הזדמנות לפתח את עצמו והוא אמור לפתח את הילדים שלו??

אמנם תוחלת החיים והבריאות התארכה בעשורים האחרונים  (מעט, ביחד לתהליכים של התפתחות גוף האדם- העשורים האחרונים לאומת "מהמאה ה15" זה כלום זמן!!)

אבל  גילאי הפוריות לא השתנו

ואם כבר השתנו- אז "לרעה"-

בימינו גיל ההתבגרות יורד- מתבגרים צעיר יותר

וגיל המעבר (לפחות של נשים) לא זז יותר מידי- גיל 37 הוא עדיין גיל 37....

חשוב בחיים לעשות כל שלב בזמן שלו

בשלב שבו הגוף פורה, בריא וחזק- זה השלב להביא ילדים, זה השלב להינשא ולהקים בית

בשלב שבו הגוף כבר לא פורה, אבל הגוף חזק והמוח עוד יותר מפותח (בן 40 לבינה) -זה השלב בחיים לפתח את עצמך, לעשות לימודים תובעניים וקריירות שלא מסתדרות עם הבית....

לפתח את עצמך כאדם אינדווידואל- צריך לעשות בין גילאי 15 עד 20

אחרי זה -השלב הבריא הבא של פיתוח האישיות שלך- היא פיתוח עצמך כחלק מאורגניזם- כחלק מזוג וממשפחה. (אחרת- הבנאדם נהיה שבלול בתוך עצמו... יותר מידי "מפותח אישית"... אני מדברת על הקיצוניות- לא על "רווקות זקנות" בנות 24....)

של אחרי זה -אחרי שהילדים עפים מהקן- יש שלב נוסף של פיתוח אישי- אינדווידואלי

דבר בעיתו מה טוב

אבל לדעתי המשפט גיל 18 לחופה כבר לא מתאים לדור.

גם אם הילד בעל יכולת רגשית מפותחת לגילו.

יש בזה יותר מדי הסתמכות על המזל וההורים.

כדי שאני והחבר'ה נוכל לפתח את הדיון ברצינות...

תמצא עבודה חדשה, ובלי קשר, תעבור לדייטים אצל ההורים...

לא בטוח יתאים לדייט ראשון

[אם כי לא בטוח שזה יותר זול...]

|חש|

לק"י

אם לא רותח או משו.

ואפשר להביא בקבוק מים גדול וכוסות מראש.

לק"י

זה בסדר גמור (בעיני לפחות..בנות! לא לכעוס עלי , זאת דעתי).

לק"י

אני לא אבין את ההתעקשות לשלם- סבבה וזה..

אבל לפעמים זה נותן הרגשה טובה גם לשלם.

|מחפש מתרגם| 

לק"י

לפעמים אני מציעה לשלם או להתחלק.

אני לא אריב על זה, לא רוצה- לא צריך..

תחשבי איך זה נראה אם הדייט הופך למאבק כוחות

אבל אני ממש מבינה את זה- שלא תמיד נעים שרק הצד השני משלם.

(אמרה לי מישהי לא מזמן משהו נכון- שבשלב מתקדם יותר, גם ככה יודעים שהולכים לקראת חתונה, ואז בדר"כ הכסף משותף- אז מה זה משנה מי משלם?!).

משלמת בחלק מהפעמים, במקרים שהבחור חושב שזה עושה עליי רושם שהוא לא נותן לי לשלם על עצמי

(רושם זה עושה, השאלה מאיזה סוג )

ואז אני אומרת פשוט: הפעם אני משלמת, וזהו

(פעם, היה אחד שנאחז כל הזמן במשפט ש"זה מנהג בחורי ישראל"- אז תהיתי לעצמי מה- להיות עקשנים, או לשלם? )

לא בשביל הדייטים הארורים אלא כדי לעמוד ברשות עצמך.

לק"י

תני לגבר לשלם!

עזבי, זו עוד סריטה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳