שתי דעות שנפגשתי בהן:
על פי הגמרה בנדרים לז:
תופעה זו היא הלכה למשה מסיני.
על פי המאירי והרד"ק: (מקורות ספציפיים בהזדמנות אם תהיה דרישה)
בעקבות הגלות היה בלבול בספרים, וכשאנשי כנסת הגדולה חידשו את התורה הם מצאו מחלוקות בין הספרים.
הם הכריעו לפי הרוב או לפי מה שנראה לפי דעתם.
וכשהם לא ידעו מה להכריע הם השאירו את שתי האפשרויות - אחת כקרי ואחת ככתיב.
לעניות דעתי, על פי הדעה השנייה הדבר מסתדר שאחת הצורות מצביעה על צורה קדומה בשפה.




