אם אתה יודע שאתה תחזיק את עצמך חזק שם זה אפשרי,מנסיון.

אבל אם זה מקום שממש לא מתאים לך(אתה עם שורש וגרביים+חולצה מכופתרת,וכל השאר לא)אולי כדי לך לחפש מקום אחר...

בכ"מ בהצלחה!!

קודם כל לגבי הישיבה אני נעול עליה כאילו יש שם עוד חברים כמוני והכל אבל הרב לא..

דבר שני..אני דמות מאוד חזקה ב"ה ז"א-שאני ב"ה לא מתדרדר בקלות וזה..ההורים שלי טוענים שזה יכול מתישהו כן להשפיע עלי ולכן..

אחי פנימיה זה דבר בונה כייפי. והכל. חבל שתפספס. אם אתה רוצה הרחבה בוא לאישי..

אם זה היה טלוי בי ההיתי ממזמן שם..(אלא אם כן ההיתי רואה שזה בעיתי מבחינת השיכבה שהיא באמת ממש לא תורנית וכו'..)

כמה שהוא חזק.וכבר אמרו חז"ל שאל יאמין בעצמו אדם עד יום מותו

אבל לא ישנה בפנימיה מסיבות מיוחדות.

אני גם לא מגיעה לטיולים וכדו' מסיבות בראותיות.

ונכון שכל פעם אני שומעת "יו! איזה כיף היה אתמול בערב" או "איזה פעילות שווה הייתה שלשום", אבל אני יודעת שאין לי איך לשנות את המצב (שאני ישנה בבית ולא בפנימיה) ועם כל הקושי, אני שמחה עם זה!!

יש הרבה מאד מאד מה להדרדר בפנימיה, ואני חושבת שההורים שלך יודעים מה הם עושים.

וגם מי שהוא לא בפנימיה יכול להיות מאד מחובר ומעורה בכיתה שלו!! (שוב - מניסיון...) מספיק שאתה מגיע בבוקר ומאיר פנים לכמה מהחברה, שואל איך היה אתמול (ולא מקנאה!! אלא מהתעניינות כנה!) אז החברים יתעניינו בך, ירצו להיות החברים שלך וכו'...

מקווה שהובנתי

ב"הצלחה!!!!

ואני גם לא יוצא לטיולים וכו' מסיבות בריאותיות...

וכן,זה קשה לפעמים-אבל לומדים לראות את הצד הטוב והנחמד

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....