עיצה דחופה! בתור נשואים טריים..סיכה

בס"ד

 

שלום לכם, אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי! למרות שזה ארוך!

ב"ה לפני כחודש וקצת התארסתי עם בחור מקסים אחרי שיצאנו חצי שנה בערך.

ההתייעצות שלי היא לגבי המראה החיצוני (שגוזר ממנו את עניין המשיכה, אהבה, התאהבות וכו'), שבראשית הקשר - לא הפריע לי. אולי קצת אבל לא ברמה של דחייה/סלידה. היה לי רגעים של רתיעה אך קשה לי לפענח האם זה מעצם העובדה שחייתי כל חיי בחברה נפרדת והמציאות החדשה של קשר עם גבר מלחיצה אותי או שהוא עצמו גורם לי לזה.

חשוב לי לציין, שהבחור באמת מדהים! בעל מידות טובות, ירא שמיים, משפחה טובה. יש בינינו תקשורת טובה כך שמבחינה שכלית באמת הכל יושב מושלם.

אך העניין הוא לגבי הרגש שמתעורר בי שוב בשלב הזה, ומלחיץ אותי כי התארסנו כבר ב"ה.

אני לא יכולה לספר לו כל הזמן (לרוב אני מספרת) על הספקות שעולים לי, כי זה יכול להלחיץ גם אותו.

 

השאלות שעולות לי כל הזמן, אני באמת שלימה עם ההחלטה הזאת? עם הבחירה בו? הוא באמת מוצא חן בעיניי?

אני מרגישה שכן יש דברים שמפריעים לי מבחינה חיצונית ופה נמצאת הבעיה, כי זה לא דברים שהפריעו לי לאורך כל הקשר. כן הייתה לי משיכה אליו, לא תמיד היה יצר לגעת בו אך הרבה פעמים כן. וכן היה לי כמה פעמים שהוא מאוד מצא חן בעיניי.

העניין הוא שזה לא תמידי, ואני לפעמים מרגישה שאני לא שלימה עם זה בכלל...ואולי המראה החיצוני שלו גורם לי לדחייה? אבל איך זה אפשרי אם כן היה לי רגעים שרציתי לגעת בו? ואיך הקשר נמשך חצי שנה? (למרות שעברנו הרבה)

 

לא תמיד יש לי רגש אהבה סוחף כלפיו...שאני מחכה כבר ליום שבו נתחתן.

אבל זה לא תמיד, ולפעמים כן יש. באותו אופן, לא תמיד אני מתגעגעת אליו, לא תמיד יש לי חשק אליו, משיכה כלפיו וכו'.

 

השאלות שלי הן:

1. לגבי הרגש אהבה, איך מדליקים אותו? למה הוא לא תמידי? האם זה אמור להלחיץ אותי שהוא לא תמידי?

2. מה לגבי המראה החיצוני? כמה חשוב לתת עליו דגש? איך אני אדע שהוא לא גורם לי לדחייה?

3. מה לגבי שלמות הלב שלי בבחירה הזאת? האם זה גם אמור להלחיץ אותי? שלפעמים עולים לי ספקות?

 

הוא הרבה פעמים מרעיף במילות חיבה ואני מוצאת את עצמי לא תמיד מרגישה את מה שהוא מרגיש ולא נעים לי מצד אחד לא לענות לו כי הוא כן מצפה לזה, בכל זאת זה קשר, והוא הדדי. מצד שני, אולי משהו לא בריא בקשר הזה ואני משלה אותו בזה שאני אומרת לו "גם אני".

דבר נוסף, לפעמים כשיש ירידות רגשיות, לרוב זה חד צדדי, אם לי יש ירידה - הוא נלחם ומצליח להתעלות. אם לו יש ירידה - אני נלחמת ומצליחה להתעלות.

חשוב לי לציין שלגבי המראה החיצוני, קיבלתי חוות דעת לא מפרגנת מאמא שלי. והרגשתי את זה מעוד כמה סובבים (שכנראה לא העזו להגיד).

 

והדבר הכי חשוב, טוב לנו ביחד. אני נהנית להיפגש איתו (לא תמיד בקוצר רוח) לא מחכה שהפגישות ייגמרו ולפעמים מתבאסת שנגמרות, לרוב כיף לי לשוחח/להתכתב איתו.

 

*לאורך כל הקשר, נורא נורא רציתי שהוא יצליח והתפללתי על זה. אני לפעמים מרגישה שאין לי מושג אם זה בגלל שהוא מאוד מצא חן בעיניי או מלחץ סמוי שלי להינשא. וכשאני משליכה את זה על הלחץ הסמוי אני חוששת שאולי מיהרתי ועשיתי טעויות ואני מפחדת לפגוע בו..

 

 

תודה רבה רבה! אשמח מאוד שתעזרו לי! אני ממש חייבת עצות!!!!

חברים אשמח שתתייחסו, זה ממש קריטי!סיכה

 

לא יודעת מה לייעץ, אבל כן יחס...בלי מקוריות

אני לא יודעת לענות על כל השאלות, אבל אני יכולה לספר לך קצת מניסיון אישי.

 

קודם כל- נראה לי הכי טבעי שיהיו ספיקות! את הולכת לעשות צעד גדול. זה לא מפתיע בכלל. ועוד במשהו שאף פעם לא התנסית בו, אז איך יודעים? 

שוב, מניסיון אישי, וגם ממה ששמעתי מבנות אחרות- לא באמת יודעים. ויש המון חששות, אבל אחרי החתונה מגלים כמה זה כיף וטוב, הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה לפני, וגם הרבה פחות מלחיץ (בכל התחומים, ממש לא מדברת דווקא פיזית). 

 

וקצת על מראה חיצוני מניסיוני האישית. זה היה אחד הנקודות שהיה לי הכי קשה לגביהם גדי להחליט להתחתן איתו או לא. לא הרגשתי בכלל משיכה חיצונית למרות שהיה לי כ"כ טוב רגשית, שכלית וכל הדברים הנוספים. כ"כ הערכתי אותו והוא כ"כ שימח אותי ורק רציתי להיות איתו- אבל לא יותר מזה. מבחינתי רציתי להתחתן איתו רק כדי להיות איתו יותר זמן. לראות אותו כל יום בארוחת ערב וכשותף לחיים שלי. אבל ידעתי שזה לא יכול להיות מספיק!

באופן אירוני, דווקא בעלי נחשב כבעל מראה טוב. כשהוא סוף סוף פגש את המשפחה שלי כולם אמרו לי בהלם שהוא ממש חתיך. (אחותי התוודתה שהוא נראה יותר טוב מבעלה, אמא שלי אמרה שהוא נראה יותר טוב מכל הגברים במשפחה ובקיצור קיבלתי הרבה הערות). ואני דווקא הופתעתי, כי מה לעשות, משהו בו לא היה נראה לי...

אני חושבת שמישהי זרקה לי איזו הערה על זה או משהו, ופתאום הבנתי שמה שמנע ממני כל הזמן לחשוב שהוא נראה טוב (והוא נראה טוב!) היה משהו רגשי. נלחצתי מזה שאני אחשוב שהוא יראה טוב וממש חסמתי את עצמי מלראות את זה. יכול להיות שמלחיץ אותך מה יקרה אם תחשבי שהוא נראה טוב? שזה כביכול לא בסדר להימשך אליו?

אני יודעת שרק אחרי שהתארסנו ואיזשהו לחץ ירד התחלתי להימשך אליו, והאמת שרב המשיכה הפיזית גם באה אחרי החתונה, אחרי שהיינו מותרים ויכלנו לגעת (אני מניחה שאת שומרת נגיעה ממה שהבנתי). כי ברגע שאפשר לגעת אני חושבת שגם פיזית וגם רגשית הרבה דברים נפתחים.

 

אני לא יודעת מה לייעץ בכלל, ורק לספר מניסיון אישי שלי. מקווה שזה מעודד. 

ושיהיה בהמון הצלחה!

תודה רבה!!!סיכה

אני די הזדהיתי עם הסיפור שלך למעט עניין החוות דעת מהסובבים. כי אצלי החוות דעת לא היו מפרגנות והיה לי ממש קשה לקבל את זה, וזה הכניס בי הרבה ספקות ופחדים שאולי המראה החיצוני חשוב מאוד מאוד ואולי הייתי יכולה למצוא מישהו יותר יפה וחתיך ואני מפחדת שזה יבוא לי אחרי החתונה חלילה.

אנחנו שומרים נגיעה ב"ה ולפעמים כשבמחשבה עולה לי הדמיון שאנחנו כן יכולים לגעת אחד בשניה, לרוב זה כן עושה לי טוב ומשמח אותי.

אבל כל הרגשות גם הטובים וגם הלא, לא יציבים. ותמיד  אני נלחצת שאולי משהו לא בסדר בקשר. אני כן שמחה להיות איתו וכשהוא מודיע לי שהאו מגיע אני ממש שמחה.

זה תקופה מבלבלת!בלי מקוריות

והיא נגמרת בסוף, ב"ה. או בחתונה או בפרידה

 

אני ממש מהססת להגיד לך שתתעלמי מהדברים (כי גם אני הייתי ככה, ותהיתי הרבה אם אני רק מדיימנת שהקשר כ"כ טוב כי אני רוצה את זה או שזה באמת ככה- במיוחד בהתחלה כשהוא היה בקורס קצינים ולא הייתי רואה אותו שבועות וכמעט לא מדברת איתו ככה שלפעמים חשבתי שהזיתי את הקשר...) כי נראה לי כ"כ נורא להיכנס לקשר שבסוף לא יהיה טוב לך. הייתי ממליצה אולי לדבר עם חברות טובות נשואות שמכירות אותך. קודם כל, מניחה שתשמעי שהן עברו דברים דומים (ואם לא, אז הן כנראה מהמעצבנות האלה שידעו בפגישה הראשונה שהוא יהיה בעליהן והתארסו אחרי שבוע והתחתנו אחרי חודש וכרגע יש שלישייה בדרך. לא מומלץ לפנות אליהן.) וגם כי הן מכירות אותך והרבה פעמים אנשים מבחוץ מזהים יותר טוב ממנו מה אנחנו מרגישים.

 

קשה לי להאמין שהוא מכוער. ואם הוא יפה בענייך זה הדבר היחיד שבאמת משנה. אני זוכרת שאחותי אמרה לי פעם שגם אם יבוא בחור בדיוק כמו בעלה עם מעלות טובות כמוהו- זה לא ישנה, כי לה ולבעלה כבר יש עבר משותף וייחודי לשניהם. ככה אני מניחה שגם אם יבוא בחור חתיך שיהיה רווק פנוי ומקסים- זה לא יהיה אותו דבר כי יהיו לכם, בעז"ה, קשר משותף שהוא שלכם בלבד. 

 

המון בהצלחה!

בחתונה או פרידה? אני מעדיפה בחתונהסיכה

מחילה ממך, רק לא הבנתי מה הכוונה "מהססת להגיד לך שתתעלמי מהדברים...כי נראה לי כ"כ נורא להיכנס לקשר שבסוף לא יהיה טוב לך" קצת מלחיצה אותי האמרה הזאת כי אני מרגישה כאילו יש אולי משהו לא טוב שצריך לבחון אותו שנית ולבדוק אם הקשר הזה ראוי.

 

יצא לי לשוחח עם חברות טובות נשואות בעיקר עם אחת שנשואה כבר כמה שנים וב"ה ליוותה אותי לאורך כל הקשר הזה וגם בקשרים קודמים (שהיו קצרים כולם). אבל כל הקושי הזה צף מחדש כי אני לפעמים חושבת שאולי לא הייתי אמיתית עם הנתונים שהבאתי לה בגלל הרצון שלי להמשיך איתו או חלילה מתוך רחמים לנתק איתו את הקשר (למרות שבאמת היו לי הרבה הזדמנויות לעשות זאת) ואז אני מוצאת את עצמי מפחדת לתאר את הכל מחדש ואולי להעלות נקודות חדשות (שבתחושה האישית שלי בלבד! לא משהו שקשור אליו, כי הוא באמת בחור מדהים).

אני זוכרת שהתייעצתי עם אנשים ובעיקר איתה וכן פחדתי להגיד דברים שיביאו לתוצאה של ניתוק הקשר, חששתי מזה ממש! וזה נשמע כאילו סילפתי את האמת ואת הדברים שבאמת קרו בקשר הזה, ממש לא. שכלית, אני מרגישה שאמרתי הכל, אולי ייפיתי מעט את הדברים שיישמעו בצורה יותר יפה אבל לא הסתרתי כלום, זה פשוט בהרגשה שלי.

 

הוא לא מכוער, מי שלא רגיל אליו הוא כן נראה מעט מוזר. הקטע הוא שמי ששידכה בינינו, כשהיא תיארה לי אותו היא כן ציינה את המראה החיצוני שהוא נראה לא יפה ולא מכוער (בלשונה המעטה, ככה זה היה נשמע) וכשפגשתי אותו שאלתי את עצמי לאחר כמה פגישות למה היא אמרה את זה, הוא נראה יותר טוב ממה שציפיתי.

אבל ברור שהעבר המשותף והחיים המשותפים מעלים אותו בעדיפות שלו (לא רק זה, יש עוד הרבה דברים ב"ה) אבל לצערי הרב, כן מצאתי את עצמי עורכת השוואות שאולי הייתי מוצאת מישהו יותר יפה רק יפה, כי בהרגשה שלי, ימישהו יותר טוב ממנו, אני לא אמצא...אבל היצר הרע אומר שאולי אמצא יותר יפה וטוב כמוהו...ה' יעזור

 

דבר נוסףסיכה

לפעמים אני מרגישה שהוא יותר יפה ממני. למרות שבחוץ אומרים לי שאני יותר יפה ממנו

לא התכוונתי להלחיץבלי מקוריות

רק לא לדחוף לשום כיוון! זו החלטה שלך בלבד!

 

נשמע לי שאת רק מחפשת הרגעה אז אני נוטה להאמין שכמו שאת מעדיפה, זה יסתיים בחתונה (די ענית לשאלה של עצמך, לא?)

ראיתי שכתבת בהמשך למישהי "הוא נורא מרגיע אותי. כשאני איתו, בפגישה הכל מתיישב לי בפרופורציות ואני כאילו רגועה לגמרי."

זה כבר נשמע טוב- אם כשאת איתו נעלמים הספקות אז זה הסימן הכי חזק שטוב לך איתו.

אולי תדברי עם חברה שלך בלי ל"טייח" דברים. אני בספק שהיא תציע לך את דעתה בכל מקרה- הרבה פעמים דיבורים טובים עם חברות טובות רק מבהירות לעצמך מה את מרגישה.

חח אני גם חושבת שאני מחפשת רק הרגעהסיכה

מה שכתבתי לעניין הזה שהוא מרגיע אותי זה לא בעניין הספקות בלבד וגם לא תמיד. יש פעמים שאני בפגישה ועולים לי הספקות לגביו. להערכתי, פחות ממה שעובר לי כשאני לא איתו.

כשהתכוונתי לזה שהוא מרגיע אותי זה היה בעיקר בדברים אחרים שלאו דווקא קשורים לקשר שלנו. אני סתם אתן דוגמא שכאשר אני עצבנית ממשהו מסויים בבית , בלימודים או בחברה - כשאני מדברת איתו,זה מקבל פרופורציות אחרות לגמרי ואני הרבה יותר רגועה. גם בלי שהוא יגיד כלום.

 

אתמול ניסיתי לדבר איתה בלי ל"טייח" דברים, וזה אכן עזר כי באמת זה רק הבהיר לעצמי מה אני מרגישה, רק שאתמול כשדיברתי איתה, הרגשתי שהיא טיפה מודאגת ורק בהמשך השיחה היא ציינה שהרגעתי אותה. זה עזר לי כמובן אבל לא לגמרי ולכן הייתי זקוקה לעצתכם.

רק משהו קטן..0 אלישבע 0

לפי דעתי זה ש"ייפת" את המצב דווקא מראה כמה שאת רוצה להתחתן איתו!

הרי אנחנו בדרך כלל מנסים לשכנע אחרים על דברים שאנחנו רוצים.

 

ולגבי המשיכה לגעת, במיוחד אחרי שציינת שגדלת בחברה מעורבת, זה ממש לא מדד עכשיו לגבי כמה את רוצה להתחתן איתו!

אל תדאגי, זה יגיע לך אחרי החתונה..

 

המון בהצלחה!!

אלישבע, תודה רבה!סיכה

אני גם הרגשתי לאורך כל הקשר שזה שפחדתי להגיד את כל האמת באמת זה בגלל הרצון שלי להתחתן איתו. כי ידעתי כל הזמן שזה מה שחיפשתי והרגשתי שקיבלתי יותר טוב ממה שציפיתי. אבל לא במראה החיצוני שמפה בעצם מתחילה הבעיה...ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שהכל עובד כ"כ מצויין וטוב ובגלל מראה חיצוני שאפילו לא גורם לי לדחייה אני אפסול את הקשר הזה.

 

ציינת שלהיפך, גדלתי כל חיי בחברה נפרדת ובאתי ממשפחה שאמא שלי היא חד הורית. מעולם לא היה לי מודל אמיתי של זוגיות נכונה (רק מהטלוויזיה) גם סבא וסבתא הלכו לעולמם כשהייתי צעירה.

בכל אופן, בגלל שהמשיכה לגעת לא תמידית אבל היא כן מופיעה לפעמים וזה שאתם אומרים שזה לא מדד, זה מרגיע אותי.

 

שוב תודה רבה!! אני ממש ממש מעריכה את זה! תבורכו!קורץ

מעולם לא היה לי מודל אמיתי של זוגיות נכונהמשיחי

"מעולם לא היה לי מודל אמיתי של זוגיות נכונה (רק מהטלוויזיה) "

 

לדעתי מכאן נובעת הבעיה,את חושבת שאהבה זה כמו בסרטים ומכאן מתחילה הטעות שלך,

 

צריך לדעת שאהבה זה הרבה יותר מזה כי סרט זה רץ במשך שעה וחצי וזה נגמר אבל אהבה אמיתית זה לכל החיים.

 

אז דעתי,

שתתנתקי מהאשליות שבסרטים,ותיתחברי למציאות!

 

מקווה שעזרתי,בהצלחה!

אני לא חושבת שזה שורש הבעיה אבלסיכה
עבר עריכה על ידי סיכה בתאריך כ"א באלול תשע"ג 22:18

אני לא חושבת שזה שורש הבעיה אבל בהחלט היא מוסיפה. כי שורש הבעיה כאמור (לפי עניות הבנתי כמובן) נובע מהלחצים שלי לגבי הספקות. כי ספקות זה כמובן דבר טבעי ונורמלי, ואני נלחצת מזה שיש לי ספקות ומעצימה את זה יותר. ההבנה שספקות זה דבר נורמלי הן ככל הנראה מושפעות מעניין הסרטים, כי שמה אהבה מתוארת כדבר טוטאלי ולא כך המציאות.

ואני משתדלת לעשות הרבה מאמצים להתנתק מזה....בע"ה!

תודה רבה שהארת את עיניי ועל התגובה!

ה"יותר יפה" לבד -ד.

זה שטויות.

דעתיד"ר שוקו

אני לא רוצה לכתוב דברים שאני לא מבין בהם, אז אני אתייחס רק לחלק מההודעה שלך.

1. רגש זה דבר שמשתנה, וזה שהוא לא תמידי זה דבר טבעי בהחלט! (כתבת: "טוב לנו ביחד. אני נהנית להיפגש איתו (לא תמיד בקוצר רוח) לא מחכה שהפגישות ייגמרו ולפעמים מתבאסת שנגמרות, לרוב כיף לי לשוחח/להתכתב איתו." זה מראה שאת במקום טוב!)

3. גם ספיקות זה דבר טבעי, אבל חשוב לא לזלזל בזה. אם חשבת על זה כמו שצריך והגעת להחלטה מתוך שכל ולא רק מתוך רצון להתחתן אז זה ממש ממש טבעי שיבואו ספיקות!

 

מקווה שעזרתי.

מזל טוב

שוב תודה רבה, ד"ר שוקוסיכה
אני יודעת שספקות הן דבר טבעי ונורמלי. ואפילו מעידים שהקשר בריא. אבל הם משתקים, לפעמים מורידים את החשק להתקדם בקשר כי אולי משהו לא טוב ואז אני מתלבטת למרות שאני יודעת בוודאות שאין מקום לפסול בשלב כזה בגלל דברים כאלה...הבעיה היא שאני מנסה לשחזר אחורה ואני לא מצליחה להחליט האם באמת החלטתי מתוך. רצון להתחתן או באמת מתוך השכל מה שנראה לי יותר הגיוני כי אחרת הייתי סתומה ומפגרת אם הייתי מושכת קשר תקופה ארוכה כשבאמת היו לי די הרבה הזדמנויות לנתק אותו..וב"ה זה משמיים..רק אני צריכה חיזוק
לא יודע מה לייעץד.

רק מעיר על "מושגים" שהוזכרו:

 

"המראה החיצוני שנגזר ממנו ענין המשיכה, אהבה" וכו'. אהבה אינה "נגזרת" מהמראה החיצוני. ואוי לה לאהבה שנגזרת משם. לכל היותר - מראה חיצוני יכול להפריע להיווצרותה, או לעודד אותה. ולפעמים, אהבה לאדם בכלל משנה את ה"הסתכלות" על מראהו.

 

לא שמעתי על "יצר לגעת בו" כמדד להתאמת נישואין או לקשר פנימי (לא אומר שלא יכול לקרות דבר כזה).

 

וככלל, שיש תנודות ברגש - זה דבר מצוי. אך אינני יכול לדעת ספציפית לגבי המקרה הזה.

 

ועוד דבר - "חוות דעת" של אחרים על ה"מראה" שלו, זה גרוע מאד. וגם בשביל הנתון הספציפי של ה"מראה" וכמה הוא חשוב, צריך להשתדל להיות עצמאית ככל האפשר.

זה מה שהתכוונתי לגבי המראהסיכה
כי באמת אני לרוב כן מרגישה אהבה כלפיו (כמובן בגבול שקיים לפני הנישואין כי היא מקבלת משמעות אמיתית רק אחרי) שלמרות שמפריע לי לפעמים דברים חיצוניים..הם בכלל לא מפריעים לי פתאום ואני אפילו אוהבת אותם (שוב, בתנודות)

היצר לגעת בו נובע ממשיכה פיזית שאמורה בע"ה להתממש אחרי החתונה, חשבתי שזה כן מדד ולכן הזכרתי אותו שהוא כן קיים אך גם פה, לעיתים.

אם אתה אומר שכלל יש תנודות, ולא יודע לגבי המקרה הזה, יש לך עצה איך אוכל לדעת? אולי לפנות לגורם מקצועי? אני כן חוששת מניתוק הקשר, גם, לפעמים (נמאס לי כבר לכתוב את זה)

לעניין החוות דעת על המראה החיצוני אני יודעת שזה גרוע אבל לא הבנתי את כוונתך שבשביל הנתון הספציפי הזה צריך להיות עצמאית וכו'...

אשני למענה! תודה רבה!
התרשמותיד.

בענ"ד, זה שאת במצב נורמלי לגמרי.

 

את יכולה להתייעץ בגורם "מקצועי" אם זה יכול לעזור לך. מישהו דתי שמבין את ההווי שלכם.  ותתכווני שאם יתברר שהכל בסדר, אז עשית את זה רק כדי להיות רגועה יותר, ולא תכניסי לך בראש כאילו מההתחלה היו לך "ספיקות חריגים".. יש את זה להרבה - לא כולם שואלים, וגם קצת קשה להקיש ממקרה למקרה.

 

ככלל, כדאי להתרכז באישיות, באדם, לא להכניס בראש באופן מלאכותי שמראה זה "מאד מאד חשוב". מה שחשוב זה שהאדם הוא טוב ומתאים בכיוון, וגם מתאים אישית, ספציפית, אוהבים אותו ורוצים בו. יש כאלה שסובייקטיבית מראה מסוים מחזק אותם או "חוסם" אותם. זה לא משהו "אידאולוגי", אלא מציאות שהיה יותר טוב שלא היתה קיימת - אבל אי אפשר להתעלם ממנה.

לכן אם מישהו/י מרגיש שהמראה של השני בלתי נסבל עליו - נו, אז השני לא צריך לסבול מכך שהצד החיצוני תופס כזה מקום אצל מי שמסתכל כך ולהרגיש פחות רצוי בגלל זה.. 

 

וזה מה שהתכוונתי לגבי ה"עצמאות". את צריכה לענ"ד להשתדל להיות יכולה "להעיף לכל הרוחות" את חוות הדעת של אחרים, הן לגבי משקלו של מראה בכלל, וקל וחומר לגבי המראה שלו ספציפית.

 

להשתדל להיות עצמאית, להתרכז באישיותו, לשכוח קצת מה"התלבטות" ולראות האם טוב לכם. כמובן, אם כל הזמן "מנקר" בראש מה שאומרים אחרים, אז זה חלק מהנתון שלך, רק חבל שזה יהיה כך. את אמורה להתחתן איתו, אם תתחתנו, ולא אף אחד אחר.

 

יתכן שאם תנהגי כך, ולא יהיו "אחרים" ברקע, אז תחושי יותר את עצמך ביחס אליו (אבל אל תעשי את זה בכח.. פשוט תחליטי שנגיד לשבוע, את לא חושבת על הנושא של המראה בכלל, ולא מודדת "משיכות".. סתם מדברים אדם עם אדם. ותחליטי שאחרי השבוע את מתבוננת במצב. אבל לצורך זה - ממש לא חושבת על כך באותו השבוע..  ואל תעשו "תחרות" בלהגיד אחד לשני כל מיני "הצהרות", תשאירו משהו לאחרי החתונה..)

 

כך נראה לענ"ד.

דן. תודה רבה!סיכה

כל הגורמים המקצועיים שהתייעצתי איתם כולל רבנים, נתנו לי את ברכת הדרך ואמרו שאין לי ממה לחשוש.

אבל הבעיה שלי בעניין הזה היא שאני עצמי לא בטוחה, ומעלה לעצמי השערות "אני מניחה שהם לא יודעים את התמונה כולה" ואז זה מכניס בי חוסר ביטחון בעצה שלהם.

 

אני משתדלת מאוד להתעלם מהתגובות של הסביבה, אני לא שומעת אותם הרבה. והיתה לי תקופה של יותר משבוע (לא באופן מודע) שהתעלמתי מהחוות דעת ובאמת היו לי די הרבה רגעים שממש נהנתי להסתכל עליו, וראיתי שהוא הכי יפה בעיניי ואפילו יותר ממני. וברגעים האלה גם כשעלו לי לראש ה"חוות דעת" הרגשתי שהן לא מעניינות אותי בכלל ואני יודעת בדיוק מה אני מרגישה.

 

ד"א, כתבת:

"את אמורה להתחתן איתו, אם תתחתנו, ולא אף אחד אחר." אני נורא נלחצת מה"אם תתחתנו" באופן כללי, שאולי זה לא בר ביצוע ויש מצב שחלילה ניפרד? אין לי מושג מאיפה מגיע הפחד הזה, האם בגלל שאני לא רואה את החיים שלי בלעדיו או כי יש לי לחץ סמוי להינשא?

הדבר שאני הכי רוצה בעולם, זה להינשא לו , למרות כל הפחדים והספקות. כי אני רוצה להיות איתו.

אבל הנקודה העיקרית בעניין הזה היא שאני שואלת את עצמי למה אני לא מתעלמת מהספקות האלה אם זה דבר טבעי? ומנגד, עולה בי המחשבה "למה שאני אתעלם מזה? אולי זה משהו שאני צריכה לשים לב אליו ועם כל הקושי למנוע אותו כמה שיותר מוקדם" (הכוונה לפרידה המום)

 

וסליחה על האורך של ההודעות, אבל זה ממש עוזר לי! תודה רבה, ה' ישלם שכרכם!

 

 

אל תפחדי.ד.

כתבתי "אִם" כדי לא להלחיץ לשום כיוון. את צריכה להשתדל להיות נינוחה, והדברים יבואו מתוכך.

 

לגבי זה שאת "לא מתעלמת מהספקות" - אל דאגה, זה הכי טבעי למצב הזה. הרי את חוששת...

 

אני מתרשם שהרבנים והיועצים ששאלת, ידעו על מה הם מדברים.

 

 

אולי תנסי שני דברים: האחד, לחשוב - נניח שביטלת, את מרגישה טוב?..

 

דבר שני - תנסי אולי כמו שהצעתי מקודם. שבוע בלי "מראה", ובלי לחשוב על התלבטויות. פשוט נפגשים בנחת, כאילו אתם מכירים כעת. ותראי מה יהיה. אולי תיווכחי שעצם הלחץ שאת "עומדת להתחתן".. זהו.." הוא הגורם לספק?..

ואם יהיה לך קשה "לא לחשוב" - תאמרי לעצמך שזה עצמו לצורך הענין. זה יכול לעזור לא לחשוב על כך.

 

ונקוה שתרגישי עם זה מצוין.

תודה רבה על הסבלנות! מעריכה את זה מאודסיכה

אני יודעת שאני אדם שנלחץ מדברים קטנים מאוד, ק"ו כשאני לקראת קבלת החלטה במיוחד בדבר הזה שברגע שמחליטים אין דרך חזרה.

 

לגבי השני דברים שהצעת:

 

1. ניסיתי לחשוב על זה, במחשבה הראשנית אני ישר אומרת לעצמי "ממש לא! אין מצב שאני עושה את זה בחיים",

כשאני חושבת שוב, אני אומרת לעצמי "תהיי אמיצה, אל תפחדי לקבל את ההחלטה הזאת! עדיף עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידיי" ואז כשאני חושבת לעומק ומתבססת על עצם הקשר שלי איתו אז אני חושבת "השתגעת? זה הוא! איך תעשי את זה? אחרי כל מה שעברתם ביחד? ולמרות כל היתרונות שיש לו ושהוא בדיוק מה שחיפשת ויותר טוב ממה שיכולת לקבל?"

אני מניחה ובעיקר מקווה שזה בגלל שאני לא רואה את החיים שלי בלעדיו. אבל גם פה, לצערי הרב עולה נקודה אחרת, אולי זה מהפחד שלי לבטל אירוסים באופן כללי? תמיד חששתי מזה!!!!

זה בדיוק העניין, שכל ספק שעולה לי מביא איתו יתרון וחסרון וזה מה שגורם אצלי לבלבול.

 

2. לגבי ההפסקה של המחשבות האלה לשבוע, זה רעיון טוב! ננסה אותו באופן מודע!

 

והלוואי שארגיש מצויין!

 

שוב, תודה רבה! באמת!!!

וואו דן, כל מילה!!יטבתה
2 דברים שציינת היו דווקא דוחפים אותי להתחתן:אוחא

1. תגובת סובבייך למראה של הארוס שלך - איך הם קשורים לעניין? מי יחיה איתו עד 120 - את או הם? הם יכולים להביע דעה אם חלילה הבחינו באיזו מידה מקולקלת, אבל בעניין הזה - אין להם זכות להביע את עמדתם.

 

במקרה שלי, ההורים שלי קצת נרתעו מהמראה של בעלי (לא אהבו בחורים עם זקן, אפילו שאחי גידל זקן ופאות ארוכות כשנכנס לישיבה הגבוהה. גם אני לא חשבתי שאתחתן עם בחור מזוקן, אבל התכונות הנפלאות שלו שבו אותי, והמראה שלו כבר לא היה מבוגר ודוסי מדיי כמו שראיתי בפגישות הראשונות...).

ב"ה אני אחת שלא מעניין אותה מה אחרים חושבים חיוך גדול והתחתנתי איתו ב"ה!!!!

 

עכשיו - המשפחה שלי מקבלת אותו מאוד מאוד יפה, ובכלל לא מפריע להם המראה החיצוני שלו!!

 

אל תשכחי שאחרים לא מכירים את ארוסך כ"כ. בעז"ה כשיכירו - המראה שלו לא יפריע להם בכלל!!! מניסיון קורץ

 

אם היית מרגישה כ"כ לא נעים להיראות בקרבתו - היית מגלה את זה מזמן, והיית חותכת. מאחר שב"ה התארסת איתו - כנראה שזה לא העניין... בבקשה אל תחטפי עכשיו רגליים קרות! חיוך

 

2. את מאורסת - תמיד צפים ועולים בתקופת האירוסין דברים "לא סגורים", חששות קטנות שהיו/לא היו ונדחפות עכשיו למרכז הבמה. אני הדחקתי את ההתלבטויות שהיו לי בתקופה הזו, כי ידעתי בבירור שאלו ניסיונות היצר להניע אותי מלהתחתן, מלעשות את הדבר הנפלא הזה שנשמתנו מחכה לו עוד 40 יום לפני בריאתה.

 

יצאת הרי חצי שנה, ואני מאמינה שאם היו דברים מהותיים - לא היית מתארסת איתו. סמכי על עצמך!!! אחרי החתונה את תראי עוד יותר את ההתאמה ביניכם אי"ה, שלא תביני איך לא התחתנת איתו יום אחרי שהכרת אותו קורץ

 

אם המראה החיצוני שלו היה באמת מפריע לך - לא היית "מחזיקה מעמד" חצי שנה איתו. זו דעתי חיוך גדול 

 

 

עצתי: תתמקדי בדברים הטובים בארוסך (אפילו תרשמי לך אותם על דף, וחלילה ברגעים "קשים" - תקראי אותם שוב ושוב), תשמחי שטוב לך איתו! 

 

אל תחשבי על איך הוא בעיני אחרים, כי הם עוד יתרגלו, ואפילו יאהבו אותו!! (את אולי לא חושבת על זה, אבל יהיה למשפחה שלך טוב, אם לך יהיה טוב! אם הם יראו שטוב לך איתו - הם יאהבו גם אותו. שוב - מניסיון שלי ושל חברות שלי חיוך גדול).

 

אל תשכחי שהיצר ינסה הרבה להניע אותך מלהתחתן עם ארוסך. אל תוותרי לו! נשיקה

 

הרבה הרבה הצלחה!!!

 

נשמח לשמוע בקרוב בשורות טובות!!!

אוהב

אוחא, תודה רבה התשובה המעודדת והמחזקת!סיכה

1. ברור לי שאני הולכת לחיות איתו עד 120 וזה גם מה שליווה אותי כשעלו לי הספקות לגבי המראה החיצוני, ידעתי שזה דבר שאם הוא אמור להפריע למישהו - זה רק לי.

את ציינת שאת אחת שב"ה לא מעניין אותה מה אחרים חושבים - זה כ"כ נפלא, כי אני לא כזאת בכלל. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי שואלת על דברים אחרים בחיים "מה אנשים יגידו".

והאמת שאת צודקת, אני אישית כפי שאני מכירה את עצמי, אם לא נוח לי להיות עם בן אדם מסויים אני לא יכולה לסבול את זה  וישר מחפשת דרכים להתחמק. ואיתו לא עשיתי את זה (מעטות הפעמים אולי 5% מתוך הקשר כולו שכן ניסיתי).

 

ואני חוששת מאוד מרגליים קרות! מצד שני אני שואלת את עצמי אולי התעלמתי מהחששות האלה לפני, ואז זה לא רגליים קרות...אופ כמה חששות ופחדים, זה לא נגמר!

 

2. בדומה למה שכתבתי ב1, אני מרגישה שהדברים שצפים לי עכשיו זה דברים שצפו לי גם לפני שהתארסנו כשחשבתי בוודאות שפתרתי אותם ועברנו את זה. וזה חוזר וצף שוב ומערער לי את הביטחון שאולי לא פתרתי את זה נכון, למרות שהיו אנשים נשואים שליוו אותי ועזרו לי ב"ה.

אני משתדלת לסמוך על עצמי ולהחדיר לי לראש שאין לי מה לדאוג, וזה הכל טבעי ונורמלי. אבל זה עוזר למעט זמן.

 

 

ועצתך החכמה, משתדלת מאוד להתמקד בדברים הקודמים אבל גם פה, זה עוזר למעט זמן. אני שמחה שטוב לי איתו ב"ה! והוא באמת בחור מצויין. מה גם שחשוב לי לציין - שזה לא דבר שהרבה מצליחים לעשות; הוא נורא מרגיע אותי. כשאני איתו, בפגישה הכל מתיישב לי בפרופורציות ואני כאילו רגועה לגמרי.

 

לגבי ההתרגלות של אנשים למראה שלו ושלהם יהיה טוב אם לי יהיה טוב, אני מרגישה את זה קורה כשאני מלאה ביטחון בקשר שלי איתו. ומעבר לזה, גם אם הם לא ממש מראים את זה, למען האמת זה לא מעניין אותי. כי אני יודעת מה אני מרגישה.

 

והיצר הרע, אם רק לא היה רע כ"כ...

 

תודה רבה רבה!! תבורכי! באמת חיזקת אותי!קורץ

ולכולם, תודה רבה רבה! עוד עצה..סיכה

באמת חיזקתם אותי!

 

דבר שחשוב לי להדגיש:

 

אני מטבעי אדם מתלבט והססן בהחלטות.

 

אבל שאלה חשובה:

האם לאור כל מה שכתבתי לעיל נראה משהו שמדאיג ועליי לחשוב שנית על הקשר?

ואם חלילה חלילה כן (המום) לשתף אותו בזה?

 

אשמח לתשובה!! תודה רבה לכולכם! ה' יברך אתכם וימלא משאלות לבכם לטובה!

בע"ה אך ורק בשורות טובות לכולנו!

לא נראה לענ"ד,ד.

משהו אובייקטיבי שמדאיג...

 

הדבר היחידי ש"מדאיג", זה שאת דואגת יותר מידי..

 

וזה כנראה לא התחיל מעכשיו, ולא ייגמר עם עכשיו..

 

 

אז אולי כדאי, שחוץ מההתבוננות בנושא הספציפי הזה, תרגילי את עצמך לקחת דברים יותר בנחת, בחיוך (אני מניח שגם דברים שלא "קריטיים" כמו הנושא הזה יכולים לגרום לך התלבטויות), להאמין ביכולת שה' נתן לך.

 

הצלחה רבה.

אולי תנסי לא להפגש איתו...??????????????

לעשות מעין הפסקה קטנה ממנו בלי להלחיץ אותו ולעשות בירור עם עצמך.

אם לא תנסי לשבת עםם עצמך לבד ולחשוב על הדברים ואולי  לרשום אותם כמו יתרונות חסרונות וכו..

(אל תשכחי שלכולם יש מחשבות שניות ואולי זה לא זה וכו...)סה"כ לפי מה שכתבת פה את יחסית נראת שלימה עם ההחלטה שלך...ועוד משהו מי מבטיח לך שיש יותר יפים/טובים/חכמים ממנו בחוץץ.....

בהצלחה ותבשרי לנו בשורות טובות במהרה!!!

 

אני לא רוצה הפסקהסיכה
דווקא כשאני איתו הרבה יותר קל לי..כל הספקות עולות בעיקר כשאני בלעדיו וגם לא עסוקה. יש לציין שאני בחופש כבר תקופה די ארוכה..החוסר מעש הזה מביא לידי מחשבות..וזה גם מה שקרה לי לפני שהתארסנו כשהייתי בחופש..זה מתעצם הרבה יותר...
אני מפחדת מהפסקה..אני לא חושבת שזה יעיל
נכון. זה כנראה לא השלב לדבר כזה..ד.
יתכן שלא כתבת כל מה שאת מרגישה,אלמונית 0

אבל לפי התגובות שלך זה נראה טבעי לגמרי למצב של ארוסין- בו היצר הרע מנסה לסכסך.

בין הארוסין לחתונה זה השלב הכי קשה, בו עולים הרבה מאד ספקות. זה מצב בינים- מצד אחד החלטתם ומצד שני אתם עדין לא יחד (סופית בעז"ה). לכן להרבה מאד זוגות עולים ספקות רציניים לגבי הקשר (הרבה אנשים חושבים שוב אם ההחלטה הזו נכונה כדי לנצל את הזמן לפני החתונה, כי אחרי החתונה קשה יותר להיפרד). אבל רובם המוחלט של הזוגות מתחתנים בכל זאת וחיים באושר.. סביר שלמישהי שיש לה אופי מתלבט והססן (כמו שתיארת את עצמך) יהיו יותר חששות בתחום.

נשמע גם שהחששות נובעות מתגובות הסביבה. אם חשוב לך מאד תגובת הסביבה, ובמיוחד תגובת הוריך, ואת צריכה 'אישור' מהם על ההחלטות שלך (אני גם כזו, ולפעמים זה בעיה), סביר שתגובה שלהם תשאיר אצלך רושם ותגרום לך לראות את הבחור אחרת, כמו שהם אמרו עליו. אולי יעזור לך אם תחשבי על זה שברגע שהם יכירו אותו (לפי התיאורים הוא בחור מממש טוב) זה פחות יפריע להם ויתכן שהם אפילו לא יבינו למה הם חשבו עליו את זה. אולי תנסי לשכנע את עצמך שאמרו עליו שהוא יפה...

חשוב גם שתקחי לתשומת ליבך שכשמדברים על מראה חיצוני מתכוונים שאת צריכה לחשוב הוא בסדר (זה לא משנה אם בחורה נראית נורא, אם הבחור חושב שהיא יפה הכל בסדר) ולכן אם כשאת איתו את לא חושבת שהוא נראה רע, זה לא אמור להיות בעיה לענ"ד (בסך הכל רוב הזמן תהיו לבד בבית...)

לגבי משיכה, נראה לי שזה באמת עניין של תקופות (אולי זה באמת הורמונלי). לי אישית לא היה כמעט רצון לגעת בבעלי לפני החתונה, וזה הגיע אחר כך. (יתכן שזה קשור גם לזה שאתם שומרים נגיעה ואת למדת מאז ומתמיד שזה אסור, כך שאת מתרגלת להתרחק עכשיו, וזה עלול להרחיק גם נפשית).

בהצלחה!

הי מתוקהבטוב

קודם כל, את ממש מאורסת, אלו ספקות מאד טבעיים ואת בסדר ולא צריך לחשוב על הקשר מחדש, אם המצב הוא כפי שתיארת. גם תיארת דברים יפים ביניכם שהם משמעותיים- אוהבת להיות איתו, אתם מחזקים זה את זה.

לגבי שאלותייך-

רגש הוא לא תמידי- זה עניינו שהוא רגש והוא לא קבוע. איך להדליק אותו? בד"כ בכניסה לפנימיות. אמירה פנימית מהלב שלך ללב שלו. להסביר רגעים קטנים שחשבת עליו, איך את צריכה אותו. כמה שמחת בו. גם אם עכשיו את לא מרגישה כך, לשמר את הרגעים  (הפנינים) שהרגשת הכי מאושרת בעולם, ולספר לו עליהם ואז זה מעלה לו את הרגשות הללו גם. זו רק דוגמא אחת. גם להקשיב ולתת לשני תשומת לב והכלה זה מאד מחזק את הרגש האינטימי ביניכם. כל אחד מרגיש שיש לו מקום ושהשני מבין אותו ושבכל העולם יש לכם את הסוד שלכם, הקשר שלכם שנותן לכם חיזוק פנימי..

אני לא מבינה מה הקשר ביין מראה חיצוני למשיכה להתאהבות לאהבה עשית פה סלט גדול. גם אם הבחור חתיך ביותר זה לא אומר שכל רגע שתראי אותו תרצי לגעת בו...מצטערת...משיכה (בעיקר אצל האישה) זה בד"כ נובע מהרצון להתקרב וזה פשוט לא קשור למראה. גם אם מרגישים דחייה, יכול להיות שזה נתלה במשהו חיצוני כמו אף מכוער, אבל עצם ההסתכלות על אדם , רק על האף שלו, היא חיצונית ומרחקת אותך. אם לדוג' במקום להתסכל על האף תקשיבי למילים שהוא אומר, תראי שהאף שלו עדיין נשאר מכוער (מה לעשות, דוגמן הוא לא יהיה) אבל החיוך שלו מאיר את כל כולו. זו רק דוגמא.

לגבי מה שאחרים אומרים- מה זה משנה?????? וכבר אמרו זאת לפני.

לעניות דעתי, אם היו לך הרבה רגעים שרצית להתקרב אליו, וטוב לך איתו אז זה לא נשמע שהוא דוחה אותך.

אני לא חושבת שמה שצריך להיות בין בני זוג זה שכל רגע שנפגשים או מסתכלים זה על זה ייש משיכה מטורפת ונראים הכי יפים בעולם. יש את הרגעים הללו של משיכה (וצריך להיזהר באירוסים) ויש את הרגעים שהוא נראה הכי מאיר והכי זוהר בעולם. אבל זה לא כל הזמן.

עצתי- תסתכלי עליו כמכלול, אל תנסי לבדוק, יש משיכה, אין משיכה ,איך הוא נראה וכ', אלא, פשוט תהיי איתו, כי נשמע שאת אוהבת אותו...

בהצלחה!

 

 

 

בטוב, הדברים שלך ממש נכנסו ללבסיכה
עבר עריכה על ידי סיכה בתאריך כ' באלול תשע"ג 15:29

תודה רבה על העצות המחזקות! למעשה, אני יודעת שבשורה התחתונה הקשר הזה טוב ונכון לי.

כי מבחינה שכלית באמת הכל יושב נפלא ב"ה..הרגש פחות יציב. והוא הרבה מושפע מהמראה החיצוני והחוות דעת שמפריעות לי להתקדם רגשית..כי ניצנים של הרגש קיימים..יש לי לא מעט רגעים שאני זוכרת בוודאות שנהנתי מכל רגע איתו והתבאסתי מאוד שהפגישות נגמרו, מצידי היה להיפגש איתו כל יום. כשהוא היה אצלי שבת כ"כ נהנתי ללכת לישון כשידעתי שאני אראה אותו בבוקר וזה לא ערב שהייתי איתו והוא נגמר..אלא הוא ממשיך בבוקר. גם משיכה פיזית הייתה קיימת.


אבל מנגד, היו גם רגעים הפוכים. לא באופן קיצוני. קצת פחות מתגעגעת, לא היה משנה לי אם הפגישה תמשיך או תיגמר (אבל אולי זה כי הייתי עייפה, אין לדעת מגניב ) , פעמים של חוסר חשק אליו/לקשר בכללי..אומנם ידעתי שהמראה החיצוני גם הרבה פעמים הפריע לי ואולי זה הושפע מהחוות דעת של הסביבה , שכאמור באופן כללי גם בדברים אחרים בחיים אני מושפעת מהם לצערי וחסרת ביטחון בעצמי.

 

אחרי ששיתפתי אותו מעט בתחושות ופחדים שלי (לא כמו פה כדי לא להלחיץ אותו ולפגוע בו) הגענו למסקנה שכנראה שורש הבעיה הוא בחוסר ביטחון שלי בעצמי ובהחלטות שלי באופן כללי, הלחץ שלי מסיפורים שאני שומעת, הניתוח המעמיק שלי על כל פרט קטן שלרוב דורש התעלמות.

ואני מוסיפה, שלענ"ד בגלל שזה לא מה שציפיתי מבחינה חיצונית ודמיינתי מראה אחר, זה מעכב אותי בהתחברות הרגשית המלאה אליו שתוביל אותי להשלמה וביטחון בקשר...שלפעמים מהדהד בעוצמות נמוכות גם כשאני איתו. אני מקווה שבאמת זה מגיע משם ולא חלילה נורות אדומות שמהבהבות ואני מתעלמת מהן.

ועם כל זה, שכחתי שאני ב"ה מאורסת וזה כמובן טבעי ונורמלי. אבל זה לא משכיח את המחשבות..זה מרגיע מעט והן צפות ועולות שוב...ואז זה כבר לא עוזר..

שוב פעם, מתנצלת על האורך. תודה רבה רבה! עזרתם לי מאוד..אין לכם מושג כמה! שאזכה להשיב לכם בשמחות בע"ה! תבורכו!

קשה לענות חיצוניתרפואה זוגית

קשה מאוד לענות על השאלה שלך באופן חיצוני. 

מצד אחד משיכה היא דבר חשוב בקשר בין גבר ואשה והעדר משיכה עלול בהמשך לייצר בעיות בזוגיות. 

מצד שני, גם כאשר קיימת משיכה ניתן להיכנס במצב של חרדה וסטרס לספקות לגבי קיומה. זה מסוג הדברים שנעלמים במצבי לחץ וספק. את מציגה את שני הצדדים וקשה לשפוט באינטרנט מה המקור ומה התוצר. נסי להירגע, לחוות את המפגש עמו באופן לא שיפוטי בלי לחשוב כל הזמן מה את מרגישה. כך אולי תוכלי לשוב ולחוות את הזוגיות באופן ישיר ולא שיפוטי. 

תודה רבה!סיכה
אם יש בדעתי את ההגדרה הנכונה לגבי משיכה אז היא קיימת...אבל לא באופן תמידי. ז"א שלפעמים אני מרגישה אותה מאוד חזק, לפעמים לא מרגישה אותה/לא שמה לב אליה, ולפעמים מרגישה מעט מרוחקת ואולי אומרת "מזל שאנחנו עדיין אסורים"..זה לא כ"כ יציב.
המשיכה מוגדרת אצלי (וסליחה אם זה בוטה, זה רק לשם ההתייעצות) כרצון לגעת בבן הזוג, לחבק/לנשק, רצון להיות איתו, לחיות בקרבתו, והנאה להסתכל עליו.
וכמובן שכל הפרמטרים הנ"ל לא תמיד באים ביחד ויכולים גם להיות מחולקים, ולהשתנות מפעם לפעם. כלומר, לפעמים אני יכולה להרגיש שבא לי רק לגעת ולהיות איתו ולא להסתכל..ופעמים אחרות אני יכולה להרגיש שבאלי רק להסתכל ולא לגעת ולהיות איתו...מקווה שהובן ההסבר.
תודה רבה רבה! אשמח למענה!
מנסה לתת הסבר לשינויים בתחושותבנה ביתך בקרוב

את מדברת על שינויים בתחושות. לפעמים כך ולפעמים כך.

יכול להיות שהשינויים בתחושות נובעות משינויים הורמונליים אצלך. זה הגיוני. אומרים שבזמן הביוץ יש יותר משיכה, בזמנים אחרים פחות. לפעמים אולי עלולה להיות דחיה (ממגע, לא מהאדם עצמו).

 

ויכול להיות שתחושות החוסר משיכה, וכל הספקות , פשוט נובעים ממתח ומחשש מהעתיד הלא נודע. לדעתי זה טבעי ביותר.

 

מתוך מה שכתבת, אני רוצה לחזק אותך. בעזרת-ה' נשמע שהוא יהיה בעל טוב בשבילך.

תתחתני בשימחה, אל תתני ליצר הרע להפריע, ובעזרת ה' יהיה לך אושר ושמחה כל החיים.

וואו, תודה רבה!סיכה

זה בהחלט יכול להיות הגיוני לפי מה שאת מתארת...כי אני די מזדהה עם התיאורים של הירידות הרגשיות בעניינים האלה, כי באמת כשהזכרתי בתגובות הקודמות את עניין המשיכה והדחייה, הודאגתי קצת שזה קרה כי אני יודעת בוודאות שבפגישות הראשונות לא הרגשתי דחייה בכלל ! ואחרי זה כשהרגשתי קצת נלחצתי מזה, אבל כמו שאת אומרת יכול להיות שזה  נובע משינויים הורמונליים. ובע"ה אני מקווה שאת צודקת! כי זה דומה מאוד למה שאני מרגישה...ולפעמים כך ולפעמים כך, לפעמים זה רגש חזק וסוחף, לפעמים לא. ולפעמים באמצע.

 

תודה רבה רבה! וחיזקת אותי מאוד עם השתי שורות אחרונותקורץ

תבורכי!

 

מנסה לעזורנונימי

קודם כל חשוב שתדעי שזה טבעי שיש חששות והתלבטויות, במיוחד אחרי שמחליטים. להתחתן זו לא החלטה פשוטה.

 

קצת מהניסיון שלי, גם אנחנו יצאנו חצי שנה והתחתנו אחרי עוד חצי שנה. גם במהלך הקשר היו לי הרבה התלבטויות, רובם קשורות למראה החיצוני.

הוא לעומת זאת החליט מהר מאד.

אחרי שהחלטתי היו לי עוד התלבטויות- כששמתי אותן על השולחן הבנתי שאני מסתכלת חיצונית, הוא אוהב אותי, טוב לי איתו, המידות שלו מדהימות אותי כל פעם מחדש ומה שמפריע לי זה דברים קטנים וחיצוניים.

לפי מה שאת כותבת אין לך סלידה ממנו, ולכן אני חושבת שזה תחושות שיעברו עם הזמן.

 

אל תתייחסי לחוות דעת של אחרים, הם לא יחיו איתו- את צריכה להחליט אם זה מפריע ועד כמה.

 

ועוד דבר קטן- החששות האלה שבאים לאחר ההחלטה הן בדר"כ תוצאה של עבודה קשה של היצר הרע. עומד להיות כאן דבר מדהים, קשר בין איש לאישה ולכן היצר הרע מנסה להכניס בנו חששות ופחדים- אל תתני לו להיות חלק מהשיקול דעת שלך!

 

לגבי האהבה והרגש- כשהחלטתי להתחתן הרגשתי שמהמקום שבו אנחנו נמצאים יש רק דרך אחת לעלות-להתחתן.

קשר לא יכול להחזיק מעמד רק עם חברות בלי מחויבות וקשר עמוק ואמיתי ולכן זה טבעי שלא תמיד תרגישי עליות, אחרי החתונה, בעז"ה, הקשר מתחזק יותר- מדהים עד כמה!

 

מקווה שהועלתי,

שיהיה בהצלחה

את‏ ‏רוצה‏ ‏לעשות‏ ‏סקנדל‏ ‏לעצמך‏ ‏‏?‏the truck man
ראשית‏!‏‏ ‏אם‏ ‏יש‏ ‏ספק?!...‏ ‏אז‏ ‏אין‏ ‏ספק‏!

אין‏ ‏לך‏ ‏טעם‏ ‏לנסות‏ ‏להבעיר‏ ‏בעצמך‏ ‏את‏ ‏אש‏ ‏האהבה‏!‏
למה‏?‏‏ ‏כי‏ ‏גם‏ ‏אם‏ ‏תשפכי‏ ‏עליה ‏בנזין‏ ‏היא‏
‏תכבה‏ ‏מהר‏ ‏מאוד‏!‏‏ ‏כשזה‏ ‏לא‏ ‏זה‏ ...‏ ‏זה‏ ‏לא‏ ‏זה‏!‏
אם‏ ‏יש‏ ‏לך‏ ‏ספק...‏ ‏תחתכי‏!‏‏ ‏אל‏ ‏תעשי‏ ‏משהו‏ ‏
שאת‏ ‏עלולה‏ ‏להצטער‏ ‏עליו‏!‏‏ ‏אם‏ ‏יש‏ ‏ספק‏?‏! -‏ ‏אז‏ ‏אין‏ ‏ספק‏!‏

אבל....‏ ‏מצד‏ ‏שני,‏ ‏בתור‏ ‏אחד‏ ‏שלא‏ ‏שם‏ ‏ממש‏ ‏
דגש‏ ‏על‏ ‏המראה‏ ‏ושם‏ ‏יותר‏ ‏דגש‏ ‏על‏ ‏התוכן‏,‏
‏אם‏ ‏מבחינה‏ ‏מנטאלית‏ ‏טוב‏ ‏לך‏ ‏איתו‏?‏! -‏ ‏go for it!

גם‏ ‏אני‏ ‏לא‏ ‏סמל‏ ‏היופי‏ ‏והחן,‏ ‏אבל‏ ‏עם‏ ‏כל‏ ‏זה‏ לא‏ ‏הייתי‏ ‏רוצה‏ ‏
שאישה‏ ‏תשלה‏ ‏אותי‏ ‏ובסוף‏ ‏אתאכזב.‏ ‏אם‏ ‏לא‏ ‏בא‏ ‏לך‏ ‏עליו‏ ‏
בגלל‏ ‏מראה‏ ‏חיצוני‏ ‏שהקב‏"‏ה‏ ‏נתן‏ ‏לו.‏ ‏את‏ ‏לא‏ ‏חייבת‏
‏להחזיק‏ ‏אותו‏ ‏אם‏ ‏הוא‏ ‏לא‏ ‏מוצא‏ ‏חן‏ ‏בעייניך,‏ ‏וברוב‏ ‏המצבים‏ ‏זה‏ ‏מגיע‏ ‏לגירושין.‏‏ ‏אז‏ ‏חבל‏!‏‏‏ ‏ויהיו‏ ‏כאלו‏ ‏שיגידו‏ ‏שאני‏ ‏מגזים‏!‏
אבל‏ ‏זה‏ ‏לצערי‏ ‏המצב‏ ‏היום

לא‏ ‏משנה‏ ‏מה‏ ‏תחליטי,‏ ‏אני‏ ‏מאחל‏ ‏לך‏ ‏ולו‏ ‏ש‏ה'‏‏ ‏יצליח‏ ‏דרככם‏ ‏בכ‏ל !‏
אל תתני לאנשים להשפיע עליךzmil
חחח אני משתדלת, תודה רבה! סיכה
אני חושבת שהיית יותר מידיי קיצוני..סיכה

כשיש ספק, יש ספק. אם זה היה כ"כ פשוט וקל שכאשר יש ספק אז אין ספק..אחוזי הנישואין היו יורדים בחצי לפחות אם לא יותר. תמיד יש ספקות וזה ברור, השאלה איך מתייחסים אליהן ואיך מחליטים על סמך זה. לצורך זה דרוש התייעצות, ממה שהבנתי מכל המגיבים היקרים פה זה שאין לי ממה לחשוש, הדברים הרגיעו אותי ב"ה ואני יכולה לבשר שאני ב"ה מרגישה בהרבה יותר טוב! נפגשתי איתו מאז והיה נפלא ב"ה! זה רגש עולה ויורד אבל כמו שאמרו חכמים לפניי - ככה זה , ובתקופת אירוסים ככל שמתקרבים לחתונה זה יכול להתעצם אם לא נלחמים בזה כמו שצריך.

 

הזכרתי שאני מפחדת שאני משלה אותו בזה שאני ממשיכה וכביכול אומרת "גם אני" למחמאות שלו. אבל לא אמרתי שאני חושבת / בטוחה בזה...לפי מה שכתבתי קודם, החשש הוא הגיוני ואם מידי פעם יש לי ירידה רגשית, זה לא אומר שאני משלה אותו - זה אומר שהקשר בריא וטוב.

 

ומפה להגיד שחלילה אפשר להגיע לגירושין זה נראלי רחוק...ואפילו מאוד. ולמען האמת קצת הלחיץ אותי אחרי כל התגובות המרגיעות למעלה...אבל זו דעתך.  אני לא חושבת שאני מחזיקה אותו בכח למרות שהוא לא מוצא חן בעיניי. אני גם לא חושבת שהוא לא מוצא חן בעיניי, הוא כן. אבל לפעמים אני חוששת שלא ומפה כמו שהקדמתי ואמרתי מתחילה הבעיה.

 

תודה רבה!

ואמן בע"ה על האיחולים ;)

רגשיהושבעט5

חששות הן דבר טבעי ומובן.

לגבי רגש יש להפריד בין הרגש שבתקופת הארוסים לבין זה שאחר הנישואים גם כזוג צעיר ובהמשך כזוג ותיק.

הרגש מתפתח מהנתינה ההדדית של אחד לשני ,של הויתור אחד לשני.

אסיים בסיפור קצר לפני כמה שנים היינו בדוידקה בירושלים.

עבר שם זוג מבוגר (להערכתי הם היו נשואים 50 שנה) הם הלכו יד ביד (זוג מבוגרים חרדי נעצרו לשבת לנוח בספסל והסתכלו אחד לשני בעיניים היה במבט המון רגש ואהבה עצומה.

יכול להיות שבאמת בגלל זהסיכה

בגלל העובדה שהקשר שלנו ארוך וב"ה אנחנו שומרים נגיעה ועדיין לא גרים אחד עם השניה ככה שעניין הנתינה הוא עדיין לא לגמרי מתממש וגם המגע לא בא לידי ביטוי מה שמעלה עוד יותר את החששות והספקות כי הם באמת רק מצד הרגש. מצד השכל הכל מושלם ב"ה! ובאמת יותר ממה שציפיתי תודה לאל.

אז אני מקווה שבע"ה הרגש והאהבה יתפתחו ויתעצמו עם השנים..בשנות נישואין טובות ומאושרות בע"ה! כמו הזוג הזה!
בע"ה אצל כל ישראל..

 

תודה רבה!קורץ

אפשר המלצה?אורין
אני אחשוב על זה בע"ה בל"נ, תודה רבה!סיכה
לא קראתי הכל, אבלנתנאל ואודיה

אני רוצה לתת נקודה למחשבה-

קיימת בעיה אצל רב האנשים בעולם- שחרור השליטה.

כל אחד רוצה לדעת מראש כמה שאפשר על הלך החיים שלו. כשיש שבירת שגרה זה מערער לנו את הביטחון.

ולפעמים זו העבודה הפנימית שלנו. "הרפו ודעו את ה'". אנחנו עושים את כל ההשתדלות מצידנו ומגיע שלב שבו אנחנו צריכים לתת לקב"ה להמשיך הלאה.

אני לא אומרת חלילה שלא צריך לבדוק אם אתם מתאימים, אלא עם הבדיקות שלנו לזכור שהקב"ה ניהל את העניינים כמו שהם.

המצב שלך מוכר וקיים אצל הרבה זוגות(לפעמים גם אחרי חתונה) שחיים באושר..

הרבה מזל טוב והחלטות טובות!

לכל דבר מתרגליםorad120

בדרך כלל, כאשר מכירים את האדם - פחות רגישים למראה החיצוני.

>>>>>>>>>>סיגפו

כשאת אוהבת מישהו את כבר פחות שמה לב לחיצוניות,כי את יודעת כמה שהוא מקסים,אז בשבילך הוא הכי יפה גם חיצונית..לפחות ככה זה אצלי..

מתוך נסיוןנעמי23

אני יגיד לך את האמת, גם לי לפני החתונה היה לי סיפור דומה , הייתי איתו תקופה בערך חצי שנה ולא הכי התחברתי למראה שלו.

אבל לפעמים כן הייתי מוצאת בו זוויות מסוימות שכן אהבתי, ולפעמים עד כדי כך דחייה.

אבל בכ"א מה שבעיקר נמשכתי זה הקשר שהיה ביננו , האופי וכו' ואני חושבת שזה מה שהשפיע עליי לקבל את ההחלטה כן לקבל אותו איך שהוא.

 

ובאמת אחרי שהתחתנתי והכרתי יותר את הפנימיות שלו , אז יכלתי להשלים עם המראה החיצוני שלו.

כיום אני נשואה עם ילדים,והאמת? שאין לי זמן לחשוב על המראה החיצוני שלו חחח כבר השלמתי ואני חושבת שהוא הבעל הכי יפה שיש !....

ובאמת שלא היה בו משהו מכוער, זה סתם הייתה עצת היצר  , הוא רואה שהזוג הולך למטרה קדושה הוא מייד מנסה להסיט ולתת קו למחשבות מדומיינות....

הייתי במקום מאד דומהלבביתוש

היו לי ספקות ופחדים פחות בקטע  של מראה אלא בקטעים אחרים.

גם אני כמוך אדם הססני ומתלבט

גם אצלי כשהייתי איתו היה לי קל יותר (כי נהנתי  בד"כ) ובלעדיו- קשה כי הספקות עלו והשתלטו.

זה קורה להרבה אנשים ברמות שונות.

הבנתי מדברייך שאת לא רוצה להיפרד ממנו. אני עשיתי זאת על דרך השלילה. בגלל שלא רציתי לאבד אותו, אז נשארתי.

למרות שכל הזמן חששתי וזה היה לופ קשה מאד מאד! זה כבר פגע בבריאותי אפילו.

אני נעזרתי בפסיכולוגיות ובפסיכיאטר! (קיבלתי המלצות מהרב פירר )

 

והסוף טוב. נשואים כמעט 15 שנה ב"ה!

 

במצבי לחץ  יש נטיה להעצים את הקשיים . אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית. זה צריך להיות משהו ממוקד שיעזור לך לברר עם עצמך מה קורה וכמובן יקל  עלייך. גם אם זה במחיר של אלפי שקלים.

 

קשה לענות, אבל מסתברלדבר יפה
עבר עריכה על ידי לדבר יפה בתאריך כ"ג באלול תשע"ג 02:22

שכשהקשר יתחזק עם הנישואין, ה''בעיה''' תיעלם... ותהיי מאושרת.

 

אגב נראה, שאמא שלך טעתה ב''פרגון'' שלה... היא לא אמורה להתחתן, ואם את מאושרת מה לה כי ''תפרגן'' חוות דעת שכזו...

אני מנסה להבין האם זה לחץ אמיתי שלך אישי, או שבעיקר לחץ מהסובבים אמא וכו' מה אומרים מה חושבים, שאם כן - כדאי לצפצף ולראות שלך, ורק לך, יהיה טוב וכיף..., ומזווג הזיווגים שהנחה עד היום ימשיך להנחותכם על מי מנוחות, עד מאה ועשרים ויותר....בל

 

חייבת לענות!גילה1

מזכיר לי אותי לפני חצי שנה...

המשפחה סביבי בכלל לא התלהבה (הייתה אחת שבלי בושה אמרה מה שהיא חשבה...) המזל שלי היה שאמא שלי עודדה אותי בעיניין וכל הזמן אמרה לי לשים פס על כולם.

והיום אני חושבת לעצמי- איזה לא נורמלית הייתי וכמה תסכולים יכולתי לחסוך מעצמי אם לא הייתי מקשיבה להם...

היום אני נשואה באושר חצי שנה ב"ה וכל יום מודה לה' על שזיכה אותי בבעלי ומבינה עד כמה חיצוניות לא משחקת בחיים ועד כמה אין קשר בין אהבה לחיצוניות, פשוט לדעתי שני קווים מקבילים שלא נפגשים....

עם זאת, אני חושבת שזה בכל זאת עינין אישי ואני מכירה כאלה שהעניין החיצוני כן משפיע עליהם וברור לי שאם הן לא יתחתנו עם מישהו יפה לא יהיה להן טוב פשוט כי העניין החיצוני מאד קריטי אצלם.

אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך- עד כמה דברים חיצוניים משפיעים עלייך. תנסי לחשוב אפילו עם חברות שלך- האם היה מרתיע אותך להתחבר למישהי שהיא לא הכי הכי (להתחבר לא ברמה של "שלום שלום" אלא באמת קשר מאד טוב) ?

אני יודעת שיהיו  כאלה שיגידו שאין מה להשוות אבל אני כן חושבת שזה עיניין של תפיסה כללית וכל השאר נובע רק מהסיבה שבכל זאת אנו אנשים מושפעים מהסביבה והעבודה שלנו היא להתגבר על זה.

אם את חושבת שאת בנאדם שדברים חיצוניים פחות משפיעים עליו אז אני חושבת שאהבה בינכם רק תתעצם ותגבר (ואפילו מהסיבה הפשוטה שהיא רק פנימית ואין בה השפעה של חיצוניות)

 

החלטות טובות!

הייתי במקום שלך בעת אירוסי..גולנית

בס"ד

 

גם לי זה קרה פעם התלהבתי מהמראה שלו פעם הוא הגעיל אותי.. פעם ככה פעם ככה.. ובעיני כולם הוא חתיך הורס... הבנתי שזה נובע מלחץ.. במיוחד בתקופת האירוסין.. ללפעמים אמרתי מה אני עושה איתו.. בטוח יש מישהו יותר טוב בשבילי אבל מצד שני הוא היה מקסים ואהב אותי והיה עם ביטחון בשמים אז זה הרגיע אותי.. אני זוכרת שבחתונה הוא הסתפר כשהוא בא לכסות אותי התאהבתי בו...והוא היה בעיני הכי יפה שיש.. ושבוע אחרי החתונה שוב הוא הגעיל אותי.. כל הזמן זה היה ככה.. אבל אחרי חודשיים הכל עבר.. התחלנו לבנות יחד את הבית שלנו אז הכל מתגמד.. החיצוניות כבר לא משחקת תפקיד ואת נקשרת למישהו ואוהבת אותו וכבר לא אכפת לך ממה שמסביב (לפחות ככה ה היה אצלי) היום אני במקום שכאשר אני נזכרת בתקופה הזאת אני צוחקת... מבינה שזה נבע מלחץ אולי מבעיות אישיות שלי.. אבל אני כבר נשואה לו באושר ויש משברים ויש עליות וירידות אבל אני לא מתחרטת לרגע שהתחתנתי איתו... וכל המחשבות האלה שהיו נגמרו.. פעם ב... מלא מלא מלא זמן שיש משברון אני משווה אותו לבחורים אחרי ואולי לזה שיכולתי למצוא מישהו יותר טוב.. אבל זה חולף וכמעט ולא קיים כי הבניה שעשינו כל כך רצינית והאהבה עצומה שהכל נעלם.. צריך פשוט לשמור על זוגיות טובה.. ה' יעזור לכם.. ותזכרי גם שיש זוגות שמרגישים שהם הכי מאוהבים ונמשכים והבן זוג שלהם יפה ואז הם מתחתנים ומתחיל להיות בעיות בזוגיות ואז האישה פתאם לא נמשכת לבעלה והוא נראה מכוער ביעיניה וכו'.. קיצר גם זה יכול לקרות...

תודה רבה לכולם!סיכהאחרונה

היד תקצר מלהכיל, לכן לא עלה בידי להגיד לכולכם אבל קראתי הכל !

הלוואי והייתם יודעים כמה עזרתם לי! ב"ה הכל התקדם מצויין ועודנו! בע"ה שימשיך, והכל ילך בנחת, בקלות ובשמחה! ולא אזדקק לעצות נוספות מהסוג הזה! אבל באמת, זו היתה הצלה לדעתי.

י-ה"ר שהקב"ה יברך אתכם בכל טוב! ותזכו אתם וכל בני משפחותיכם לשנה טובה, מתוקה ומבורכת!

וכתיבה וחתימה טובה

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך