יש גם בנות דוסיות מאוד שהלכו לצבא.

[אווווווווווווו]

לק"י

בשלב מסויים- השירות כבר נהיה רחוק, ופחות מעניין את הצד השני..

וגם אם תתחילי לצאת תוך כדי השירות או מיד אחריו, כשכל הנושא עוד טרי- אני לא בטוחה שהרבה יפסלו בגלל זה.

הרבה הצלחה בשירות וגם אח"כ!

בס"ד

אני גם לא יודעת כמה אני צודקת..

אבל זאת בהחלט ההרגשה, והיא לא רק שלי...

כאילו מותווה לנו נתיב מסוים שבו כל בת דוסית חייבת לעבור...

ואם היא איפושהו בדרך סוטה קצת אז היא כבר לא דוסית ולא רלונטית להרבה סוגים של בחורים.

|בני״ש לשעבר |

אם נניח בן היה עושה שירות צבאי עורפי כי דג טונה בשטח לא זורם לו כלכך והוא מתגעגע לבית. התפקיד שלו לא מזהיר אבל הוא עושה אותה כמו שצריך ולא עשה בעיות משמעת והיה ילד טוב של הרס״ר. הייתן פוסלות בחור כזה?

(זה לא אני, הייתי בקרבי שנה וארבע).

בס"ד

תלוי מאיזו סיבה..

אם זה כי הוא מתגעגע הביתה אז זה לא רק עניין של קרבי או לא, זה עניין של אופי שרוב הסיכויים שלא כל כך יתאים לי אבל לא אפסול על זה.

ועל ג'וב בכללי בטוח לא אפסול.

אא"כ זה מעצלנות...

(גם על חסר שירות לא אפסול...)

בנים היו פוסלים אותך כי בחרת לעשות שירות ״לא מועיל״ כי ״התעצלת״ בשירות (לא שזה באמת לא מועיל. הקצנתי). מחילה שככה אני תוקף אבל קצת צרם לי שהגדרת אדם שאוהב בית בתור עצלן. מה לעשות? לא מעניין אותו הצבא כלכך והוא רוצה לסיים כמה שיותר מהר ולחזור לישיבה.

בס"ד

לא הבנת אותי

לא הגדרתי אדם שאוהב בית כעצלן...

אמרתי שעם עצלן לא אשמח לצאת..

מישהו שמנסה לעשות לעצמו חיים קלים כי לא בא לו להתאמץ בשביל כלום זה לא טיפוס שמתאים לי ולא בטוחה שהוא היה מתאים למישהי (בכל זאת על דברים בחיים צריך לעבוד...).

בחור שאוהב בית ורק רוצה לחזור לישיבה (אגב, אני הבנתי מהאוהב בית שהוא ממש קשור לסינר של אימא ולכן אמרתי שלא בטוח שיתאים לי אבל שלא אפסול...) אני בשמחה אפגוש אותו.

האם את שלמה עם זה שאדם יפסול אותך כי לא בא לך להתאמץ בשירות? הוא יאמר לעצמו למה הבחורה לא עשתה משהו מועיל חוץ מלשבת במשרד ולתייק תיקיות ולהכין קפה לבוס? היא כנראה לא כזו אידיאלוגית.... ואת היית מתעצבנת ואומרת שזה חארטה כי זה מה שאת מתחברת ובזה את טובה. כנ״ל לאותו בחור שלא מעניין אותו לקפוץ מעל הקיר ולנקות מא״גים אלא לעשות שבוע-שבוע במטבח (ועוד בשבוע בבית הוא הולך לעבוד לי אישור כי המשכורת לא משהו) כי בזה הוא סבבה ומאושר עם זה.

מה היית אומרת? הוא לא מתאים לאף אחד???

בס"ד

הייתי מבינה אדם שהיה פוסל על זה...

והייתי מעדיפה לצאת עם אדם שמוכן להתאמץ קצת..

(אגב, בצבא ממה ששמעתי עבודה במטבח זה לא כזה פשוט )

שוב, השאלה היא בעיקר למה הוא לא מתאמץ?

אם זה כי אין לו עניין בקרבי והוא רק רוצה להעביר את השירות ולחזור לישיבה אז בשמחה אצא איתו.

אבל אם זה כי פשוט אין לו כוח להשקיע בחיים אז איך הוא בכלל יוכל לפתח משהו עם מישהי?

גם זוגיות זה דבר שצריך להתאמץ בשבילו.

אם זה אדם שמסיבות הגיוניות הלך לג'וב ממש לא הייתי פוסלת.

אם זה כי הוא אוהב שאחרים עושים את העבודה והוא יושב ו"מסתלבט" אז לא.

(כל דבריי נאמרים א. לא מניסיון. ב. לא בשלב הבירורים המקדימים... זאת אומרת שאם יציעו לי ג'ובניק כנראה שלא אתחיל לחקור אותם למה הוא ג'ובניק...)

אבל כן, זה די מאתגר כי קמים מאוד מוקדם וצריך לבשל אוכל למאות או אפילו לאלפים.

אני כן מסכים איתך. אדם שלא משקיע זה דבר בעייתי וצריך לעבוד על זה אבל צבא זה טיפה אחרת... גם החיילים הכי ממושמעים הם לפעמים ״ראש קטן״ ולא ממש אכפת להם מהסביבה. בסה״כ הם רוצים לחזור הביתה ולנוח כי השגרה מעצבנת והמפקדים עוד יותר מעצבנים (בצבא הייתי גם טיפה ככה וזה עלה לי ביוקר). יש חיילים שהם בוחרים בשגרה נוחה יותר כי הם לא מסוגלים להיות בשגרה של חייל קרבי (ויש לי חבר עם קשיי הסתגלות בישיבה שלמדתי והוא למדן-על) למרות שפיזית הוא היה מסוגל ללכת לקרבי. יש גם חיילים קרבים שכל ההכשרה אצלם הולכת בקלות והם עושים מלא שטויות למרות שקיבלו שכויעח מהמפקדים.

לדעתי אדם שעשה ג׳וב לא משהו לא מראה על דבר בעייתי גם אם זה מסיבה של עצלות נטו, אבל כנראה יחלקו עליי.

בס"ד

והייתי יוצאת עם ג'ובניק.

כנ"ל עם אחד שלא עשה צבא.

על זה לא אפסול

ואני לא מכירה צבא...

אולי אתה צודק...

בכל אופן לא אפסול ואני מאמינה שיש עוד הרבה בנות כמוני

כמו שאתה בעצמך אמרת- יש מצבים בחיים שדומים לצבא, שנדרשים בהם כישורים דומים למה שנדרש בצבא.

כן, אני מצפה מבעל שיהיה גברי ויתפוס פיקוד במצבים שמחייבים את זה- כמו למשל כשאשתו תצטרך ללדת, זה המון עבודה להיות מלווה של יולדת!!! מניסיון..

וכן אני יודעת שיש גברים שהם לא "גבריים", אבל אני גם יודעת שיש בנות שמסוגלות להכיל את זה.

וכמו שהקולה אומרת- כשיוצאים לדייטים מחפשים את החסרונות של האדם, ובודקים אם אני מסוגל להתמודד עם זה..

אז מי שיכולה- בכבוד.

שגירז טנקים להנאתו-עשה תורנות מטבח-לא ניקר בשמירת לילה (לקח אחריות!)-נבחן בגבורה רבה בבוחן מסלול-ירה בנשק פעם ב.... באיזה מטווח...-וכמובן חיזק את עוצמתו הנפשית בתרבות יום אלף

לא יצליח להיות מלווה של יולדת.

אז איך את הצלחת? אפילו קומונרית לא היית...

הכל דמיונות - אין איך לייפות את זה

אני לא יודעת מה בעלך עשה בצבא,

אבל אחי בקרבי, והוא יכול בכיף להעביר 3 שנים בסטלה,

ולפי השרשור הזה היא גם תוציא אותו גבר.

לעומת זאת, הסרטים ההוליוודיים כנראה יעשו פחות טוב לבן שירות פה שיודע איך לגעת ולהתחבר לילדים (כי אם מדברים על הקמת בית, זה פשוט לא רלוונטי).

אגב, בעקבות דיון אחר בפורום אחר איתך,

בחג שאלתי פה מישהו שמתעסק עם הגיוסים כבר המון שנים, 

בלי שהספקתי להוציא כמעט מילה - הוא אמר שהוא לא ראה דבר כזה, כמות פטורים רפואיים כמו בשנים האחרונות.

על כל נזלת.

אז עוד יותר...

[שוב, לא כותבת לך, כי את כבר בחרת את בחירתך. מחזקת את מה שכבר אמרו לפני פריסבי ועוגת גבינה]

אני אחזור שוב ואומר- אני לא מדברת פה על ההתאמה לכלל הבנות, אני מדברת על סוג מסויים של בנות, שאני בתוכן.

מי שחושבת שהיא מסוגלת להכיל את זה שיהיה לה בהנאה.

יש הרבה בנות שלא בעניין, וזה גם לגיטימי.

[ואני אומרת את זה בתור אחת ששבעה דייטים עם ג'ובניקים איכותיים לחלוטין, אבל לא בשבילי..]

אני חושבת שמרוב "לקבל את השונה" כבר הנורמלים נהיו חריגים פה..

ואוסנת, הערה אישית שאני מרגישה צורך לכתוב לך אותה כאן:

לא יזיק לך אם תלמדי להתבטא בצורה נעימה ולא מעליבנית. אני לא נפגעתי מהסגנון כתיבה שלך כי אני לא טיפוס שנעלב בטח ובטח מאנשים וירטואלים, אבל בהחלט סלדתי מזה.

במיוחד כשאת כותבת גם הודעות "מחבקות" ו"נחמדות", אני תוהה לעצמי לאן הלכה אותה נחמדות, ומנסה לאמוד את אחוזי הכנות שלה..

אם לך היה מאוד משמעותי שבעלך יהיה קרבי,

זה יפה וזה טוב.

זה לא אומר שמישהי צריכה לחפש את זה

או לחשוב שזה אומר משהו.

זה לא באמת כזה מעיד על החיים האמיתיים.

על היכולת האישית או הזוגית של הבן אדם.

זה אומר שהיה לו כושר לא נמוך מדי,

פרופיל מתאים, ורצון להיות קרבי.

אני בספק אם היה שם יותר רצון לתרום,

או יותר מימוש עצמי.

זה ממש לא מעיד על אופי.

נגיד, אם הוא היה ממש חכם, לדוגמה,

הוא היה מגיע למודיעין או אנעארף.

אם כבר, זה יכול באותה מידה להעיד גם על ההפך:

שוביניזם, אגואיזם ומאצ'ואיזם.

ומכיון שאני בטוח שכאן תתקוממי,

לפחות תסכימי איתי

שכמו שזה לא מעיד על זה,

זה לא מעיד גם על שום דבר אחר.

בס"ד

(מוזמנת לדבר איתי שוב... על זה ובכללי )

ואני לא מפחדת שלא ארגיש שאני תורמת...

אם לא אני אעשה את זה יצטרכו מישהי אחרת שתעשה את זה אז כנראה שזה כן יעיל במובן מסוים...

אבל מבחינת העולם...

לא יודעת.

סביר שאלך על זה למרות הכל אבל זאת הרגשה כזאת ששמעתי מעוד חברה שלי, שבשידוכים למשל זה יישמע פחות ממישהי שעשתה עם נוער בסיכון או קומונריות כי הן כאילו נחשבות ליותר טובות, דוסות ותורמות.

ולאו דווקא בשידוכים, בכללי לאנשים... פשוט בשידוכים זה נראה כאילו זה גם משפיע..

מה, רק לי זה נראה ככה?

זה כמו שפעם הרגשתי ככה לגבי הדרכה...

שמי שמדריכה נחשבת יותר..

מה אני באמת המוזרה היחידה?

ותקראי שוב את השרשרת שלך עם פריסבי.

זה לא אומר שהם טובים יותר.

זה לא ואמר שהם נכונים יותר.

זה לא אומר שהם מתאימים יותר, או דוסיים יותר,

או תורמים יותר.

זה הרבה יותר בולט לעין להיות קומונרית,

ומטבע הדברים מה שיותר בולט

יותר מושך תשומת לב.

אבל זה לא אומר כלום.

ואת לא מוזרה.

רוב העולם מורכב מאנשים שהם לא קומונרים.

כמות העובדים המשרדיים היא די מפתיעה

ומההודעות שלך דוקא עולה תמונה

של אישיות לא אפורה ולא שגרתית

ככה שנראה לי שאין לך מה להתבייש במה שאת עושה..

אגב, כמו שחבר שלי אמר לי פעם,

לא מתחתנים עם הצעות.

אחרי שמציעים לך קומונר,

את גם נפגשת איתו, ואז

את יכולה גם לגלות

מיהו באמת מאחורי הכותרת המרשימה.

אה, וגם הוא יגלה מי את

נתפסתי פה לקומונרים דוקא,

אבל זה נכון על כל דבר

ומופנה לשני המינים ולכל המקצועות כאחד

ללא הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות

אפילו הציעו לי להמשיך לעבוד שם כי יהיה להם קשה בלי העזרה , ובחיים לא חשבתי לפני כן שזה עוזר - עד כדי כך עוזר לאחראית שלי שצילמתי לה מסמכים,סרקתי,הקלדתי , העברתי חומר מאגף אחד למשנהו ? אז מסתבר שזו עזרה , לא כמו נוער בסיכון ואחרים אבל מסתבר שזה תורם.

אף פעם לא שמעתי שכך מקטלגים בנות - אם היא עשתה כך אז הוא לא ירצה אותה כי היא לא נחשבת בעיניו . כל אחד ודרכו היא . אני התחברתי יותר למשרדי וזה מה שעשיתי (וד"א אם את רוצה להרגיש יותר סיפוק מהשירות המשרדי תתנדבי אחה"צ אני עשיתי את זה וזה מדהים וממצה וכיף !!)

כולי תקווה שלא באמת כך הבחורים מסתכלים ובוחנים את הבחורות שאתם הם אמורים לחלוק את שארית חייהם.

בהצלחה בהחלטות ושנשמע רק בשורות טובות

לק"י

תצאי עם בחורים יחסית מבוגרים, שכבר עברו את השלב הקטנוני של החיים, והם מבינים ששירות לאומי זה לא הכל בחיים..

ואני לא מציעה לך לצאת עם בני 30, אבל 22-23 וכדו'.

(כן, סיימתי עכשיו שנתיים קומונה בסניף לא פשוט.. א-ב-ל זה רק בגלל שזה מה שהתאים ל-י) 

כל סוגיית השירות הלאומי היא שאלה גדולה במדינה ולדעתי לא מקבלת ערך נכון.

צריך שכל איש ידע ויבין ( =) ) שבמקום שיש תקן שירות- זה כי השירות חשוב למדינת ישראל! כ-ל מ-ק-ו-ם!! 

גם בתקן הכי "זותר" שיש- מדינת ישראל צריכה אותו ולכן היא משקיעה בדירה, דמי כיס וכו'.. 

ברגע שתביני שהשירות הוא משמעותי בכל מקום, ותרגישי שאת עושה את הדבר הכי משמעותי בו יכולת לתרום (ויכול להיות שזה משרדי, או בעלי חיים, או זקנים.. ממש ממש לא חייב להיות חינוך) - אני בטוחה שגם הבחורים ישימו לב למה שתרמת וכו'

אני לא אומרת להתמלאות גאווה על פועלייך.. אבל להכיר בכך שאת נמצאת עכשיו בשנה של נטו נתינה למדינה ולעם, בדרך שהכי מתאימה לך (ויכוליות שהרבה "שפיציות" לא היו מצליחות לעשות את מה שאת עושה כי הן פשוט בנויות אחרת וכל אחת נותנת ממה שהיא יכולה) ועם השאיפה לתת כמה שיותר.. 

אז אני משערת שזה לא משנה אם תעשי חינוך או משרדי.. 

מה שכן- אני לא בן ולכן אני לא יודעת עד כמה זה משפיע עליהם (אם בכלל) 

וגם- כן, תתפלאי כמה קומונריות (פשוט מהתחום הזה אני באה) יש שעדיין לא נשואות.. ככה שאני לא חושבת שזה תלוי בזה כל כך.. בנוסף גם יש בנים שמחפשים את הריאליסטיות יותר, השקטות יותר לעיתים וכו'.. 

המון בהצלחה =) ומקווה שחתן לא יהיה השיקול שלך בבחירת השירות.. 

[היה עינוי מתמשך, אבל אם לך זה זורם- לבריאות]

אני מאוד מבינה את הלך המחשבה שלך,

ומנגד אני עונה:

שזה טיפשי ביותר לצפות מכולן לעשות עבודה "אידיאליסטית" והופכת עולמות.

מהסיבה הפשוטה שכולנו שונות זו מזו.

יש טבע בולט לאוריינטציה טובה עם אנשים,

ויש אנשים שמסתדרים יותר עם שקט ויצורים דוממים כמו מחשבים.

ומי שיפחית בערך בחורה כזאת... בואי נגיד שמבחינתי הוא "לא הכי אינטילגנט" במילים מאוד עדינות וסוף פסוק.

בהצלחה רבה, בעתיו ובזמנו

גם עבודה משרדית- יש ויש.

למשל-

תקן בבית משפט, שידוע כבעייתי מבחינת צניעות

לעומת תקן באגודת אפרת...

ואל תדאגי, שרות לאומי זה ממש לא המדד המשמעותי להכרויות...

ואם למישהו באמת יהיה אכפת אם עשית שירות "שווה" ואת לא אחת כזאת וזה לא מתאים לך,

אז כנראה שגם הוא לא מתאים לך. 

מי שיפגש איתך ואת תמצאי חן בעיניו לא יפסול אותך על זה. 

ואם כן, שוב, הוא לא בשבילך.

שירות לאומי ומיקומו לא תופס מקום משמעותי בבירורים (בשונה מסוג הישיבה של הבחור-הסדר,מכינה או גבוהה, שכן מהווה שיקול יותר רציני).

העיקר שתלכי למקום שבו תוכלי לתרום למדינה מכשרונותייך ולא להתבזבז בתפקיד שלא מתאים לך.

(אחת שעשתה שירות לאומי שנה אחת עם זקנים, ושנה שנייה במוזיאון, ולא הייתה קומונרית, ולא הייתה במרכז להעמקת יהדות, ולא הייתה בתפקיד חינוך.)

בהצלחה!

למה רגשות הנחיתות האלה? נראה לי שזאת הבעיה שלך

נ.ב.

השירות הלאומי נועד להיות התנדבות, תרומה לקהילה 

אם התרומה שלך היא כפקידה אז זה גם תרומה

וממה שאני יודעת, בתקופתי לפחות, היו לא מעט שלא עשו שום דבר חשוב ולא בדיוק תרמו ואיך שהוא העבירו את הזמן שם בגלל שצריך לעשות שירות לאומי

ואם כל כך חשוב לך לתרום תמיד אפשר להתנדב לכל מיני דברים שחשובים בעיניך

גם בצבא יש את הלוחמים הקרביים

ויש את המחסנאים, טבחים, מיחשוב, משגיחי כשרות וכו

לא אומר הרבה על מידת הדוסיות. ולמרות שיש לי נטייה להעדיף קרביים זה לא בדיוק המדד שלי

ולא חושבת שיש מדד כזה בשירות לאומי, שאני בכלל בספק לגבי התרומה שלו באמת

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)