בשעה טובה התארסנו, ועכשיו אנחנו מתלבטים מה לעשות לגבי טבעת האירוסין.
במחשבה ראשונה, אני חושבת לעצמי, למה שאני ארצה לקנות דבר כזה קטן, יקר ולא שימושי?? מה זה נותן לי בחיים בכלל?? ומה אם זה ילך לאיבוד - מי רוצה כזאת אחריות?
הארוס שלי הציע לקנות לי טבעת, ושזה לא משנה שזה יקר.
אבל לא נעים לי. למה אני צריכה את זה?
נראה שכל העולם קונים טבעות (יקרות) כשהם מתארסים, ושזה נהיה סוג של מוסכמה, ושאם יראו אותי מאורסת ובלי טבעת זה יראה מוזר.
אשמח לשמוע מכם, גם אתם התלבטתם? מה עשיתם בסוף?
לא חייבים לקנות טבעת שעולה אלפים...
את זה קונים לחתונה!
יכולים פשוט לקנות טבעת שאת אוהבת והיא פשוטה.לגמרי.
זה סתם כמו שאת אומרת : נהיה מקובל. אין פה עניין הלכתי או מנהג יהודי, כיוון שלאירוסין היום
אין שום תוקף הלכתי. לכן למה שלא תאמרי לו שזה נראה לך מיותר? אם הוא רוצה לתת לך משהו, שיקנה לך מתנה קטנה
אחרת במחיר סביר.(אם הוא נוהג לתת לך מתנות לפני החתונה.)
גם בחתונה לא חייבים לקנות טבעת יקרה, אפשר להסתפק בטבעת פשוטה. (החפץ שהחתן נותן לכלה אמור להיות כמדומני שווה פרוטה.)
אגב בעלי לא קנה לי טבעת אירוסין, אבל ההורים שלו נתנו לי איזושהי טבעת- לא נראית יקרה במיוחד. בחיים לא ענדתי אותה
ואף אחד לא שאל אותי למה אין לי טבעת.
מתחת החופה תקבלי טבעת...
אני חושב שזה מראה על מידות טובות שלך, ש"לא נעים לך" שיוציא הרבה כסף;
בלי להיכנס לשאלה מה לעשות למעשה.
[מה שכן, "שזה ייראה מוזר" בהקשר זה, לא נראה כ"כ שיקול. לפעמים יש בכך ענין. פה, לא בטוח]
איך את בלקבל? יש בחיי נישאין הרבה קבלה: בהתחלה של בעל, אח"כ בע"ה של ילדים, וכל החיים שמסביב
וזה נכון בכל הרבדים של החיים, הרבה קבלה, הרבה יכולת הכלה, הרבה מתם הענקה והשפעה מתוך זה.
לי לא היה פשוט להכיר ביופי שתכשיט נותן לאשתי, בשבילי זה היה שיעור בנתינה, במה אני יכול להשפיע, כמה אני יכול לשמח.
לה זה היה שיעור ביכולת לקבל בשמחה, בלב רחב, בלי לאמר "אתה לא צריך" על דבר שבהחלט נחמד לקבל...
כדאי כמובן לתאם ציפיות מראש (וכדאי גם להתחשב באילוצי תקציב...), אבל יש כאן מעשה ראשוני, כבר לא לגמרי בוסרי של נתינה וקבלה, ולא כדאי לחסום אתה זה...
מזל טוב!
לפעמי ה"לא נעים לי" הזה הוא לרועץ. לפעמים (אני לא אומרת שבמקרה שלך זה כך) זה גאווה מלובשת כענווה.
קונים לך, כך מקובל- תדעי לקבל ולא לדחות את זה.
ענווה גדולה זה לעמוד במקום של מקבל- בפשטות, בלי "לא נעימים" מיותרים.
ועונדת טבעת שהיא לא רוצה ולא כיף לה איתה ומעיק לה להסתובב עם 2000 ש"ח על היד והיא בלחץ שתאבד וכו'..
השעון שחמותי קנתה לי לא כ"כ יקר, ועדיין, פעם אחת הוא נשבר לי- ותיקנתי לבד. אבל הלב שלי נפל מפחד אם הוא היה נופל ונאבד..
וממש לא הצטערתי
הסכמתי לקבל אבל ממש לא היה הסגנון שלי
(הכלות אחרי סירבו יותר בנחרצות)
...
אבל אתה יודע - יש כאלה שמתחילים ללמוד קבלה אחרי החתונה...
זה גם בסדר..
מותר לאשה להגיד שיש משהו שהיא לא רוצה לקבל. שהיא לא רואה בו ערך.
אני לא רואה ערך בטבעת יהלום.
אני כן רואה ערך בשעון.
מאד שמחתי לקבל שעון יפה שאני בחרתי וחמותי שילמה עליו. (עד היום אין לי מושג כמה הוא עלה ולא מזיז לי. הוא יפה בעיני ושימושי)
היא שמחה לתת ואני שמחתי לקבל.
אם היא היתה מתעקשת על טבעת- והייתי נאלצת ללכת עם 2000 ש"ח על האצבע שבעיני אין לזה ערך או משמעות וזה רק מלחיץ אותי- אז מה התועלת שבעניין?
יש נשים פרקטיות שלא רואות סיבה להוציא על טבעת יותר מדי כסף. זה כולה תכשיט ותו לא.
(חוץ מזה שלפי רוב השירשורים שצצים פה לפני ואחרי כל חג- קודם שגברים ילמדו לתת, ואז נראה אותם מתלוננים שהאשה לא יודעת לקבל...)
קודם כל, אני אישה.
דבר שני, הקושי שלנו לקבל מגיע בד"כ מהצורך להיות בשליטה, לעשות רק מה שנראה לי נכון.
חלק מהחכמה הגדולה של זוגיות זה לקבל ולשמוח במה שמישהו אחר נותן, גם אם זה לא מה שרציתי או שחשבתי שאני צריכה. השיחרור הזה מאפשר לנו ללמוד ולהכיר דברים חדשים ומשמחים.
אני זוכרת שכשהייתי כלה לפני אי אלו שנים חמותי מאוד רצתה לקנות לי תכשיט. אני מעולם לא לבשתי תכשיטים ולא רציתי. ביקשתי מערכת סטריאו במקום זה. הם קנו, ואח"כ החליטו שבכ"ז הם רוצים לקנות גם תכשיט. היום, אני כ"כ נהנית ממנה, וזה דבר שבחיים לא הייתי קונה לעצמי, גם בגלל המחיר ובעיקר כי לא חשבתי שאני אשמח מזה.
ברגע שנפתחים לקבל, נפתחים לרעיונות חדשים, אפשר לגדול ולהתפתח. אחרת נישאר בדיוק מי שאנחנו היום וממש חבל.
וכמובן שכל הנ"ל חל בעיקר על כל שאר התחומים בחיים, ללמוד לקבל דרך חינוך אחרת משלך, דרך אחרת לחיות, ללמוד לקבל פינוקים, וכו'.
הרבה יותר חשוב ואפקטיבי לעשות את העבודה של לקבל את מה שנותנים לך ולהכיר תודה על זה-
בדברים של יומיום
אם הוא שטף כלים- אבל זה לא לגמרי כמו שאת עושה...
וקיפך כביסה- אבל לא לגמרי ישר כמו שאת מסדרת...
ושטף רצפה- אבל לא עשה מתחת לספה כמו שא משקיעה ועושה....
והכין לך סנדוויץ- אבל שכח שאת לא אוהבת חסה בכלל...
ןקנה לך פיציפקעס כמתנה, או כלי בית , או מטפחת- אבל זה לא לטעמך....
וכולי
כל יום, בדברים קטנים
תכשיטים -הם מתנה מאוד גדולה
חשוב שהם יהיו באמת מה שמתאים לאישה, מה שיהיה לרצון שלה, מה שמתאים להרגלי החיים והאשיות שלה
מאוד טוב לאישה להבין שהיא יקרה- שיש לה דברים יקרים, שמשקיעים בה
אבל לא טוב להכריח אישה- להתקע עם משו שאח"F לא טוב לה....
גם לי אישית אין טבעת יהלום
בעלי- אז ארוסי- קנה לי תכשיט אחר... מה שהתאים לי באופי אז- וגם היום
ולא חסר לי
ומאז- קנה לי עוד כמה דברים... לא כל חסכונות חיו הלכו על טבעת אחת - נשאר לעוד משו.... גם אם הטעם שלי השתנה או התפתח- יש אפשרות לזה...
ואם יום אחד יחסר לי יהלום- אז אני אבקש ממנו שיקנה לי למאורע חשוב בחיים שלנו
שמעתי פעם על מישי שקנו לה יהלום ללידה- כי לאירוסין היא לא רצתה....
צריך לזכור-
שיהלום הוא בסך הכל -אבן קטנה
וטבעת היא בסך הכל- רצועת מתכת
מה שבאמת עושה אותה חשובה- זה הלב של מי נתן, והשמחה של מי שמקבל, והחיבור שזה יוצר ביניהם
אז מה אם זה מוסכמה? זה לא הלכה. וזה אפילו מנהג גויים במקור..
אני לא רציתי טבעת- וביקשתי שיקנו לי שעון במקום.
ומכירה כמה שקנו טבעת פשוטה בלי יהלום, סתם טבעת יפה ואיכותית.
ועיצה שלי- לא להגיד סתם "לא רוצה" אלא להגיד " אני מעדיפה משהו אחר במקום כמו..."
כי אז זה פחות מעליב..
וזה ממש לא כל העולם! רוב חברותי קנו טבעות פשוטות ולא יקרות, או קנו בכלל דברים אחרים..
והם לא יקרות. תני לו לקנות לך משהו שלא יהיה לו כבד,
זה ישמח אותו, בתנאי שזה ישמח אותך.
יש גם את האבן הזאת שנראית כמו יהלום והיא לא, אם ממש חשוב לך לא להיראות מוזר בהקשר הזה.
רחלקהאבל לא על כל טבעת אפשר להלביש אותה במקום יהלום..
יש טבעות שצורפים אותם בטמפרטורות גבוהות שיהלום יעמוד בהם אבל זרקון לא, סה"כ זה פלסטיק.
אני חושב ששמעתי פעם שהרוסים ניסו לייצר יהלום באופן סינטטי וזה מה שיצא להם
אבל אולי זה שטויות.
מישהו יודע?
כי אני לא אוהבת טבעות, בטח לא כאלה עם יהלום. (לחתונה הייתה לי טבעת הכי דקה שאפשר, מזהב לבן, שהיום כבר לא עולה עליי...)
בחברה ממנה אני באה, קנו לאירוסין שעון זהב, ואני לא סובלת את זה ולא הסכמתי. התארסתי בלי כלום ולא היה אכפת לי.
הבת שלי , לא סובלת תכשיטים. חמותה התחננה לפניה , אבל היא לא הסכימה, כי היא ממש לא עונדת כלום. בסוף חמותה קנתה לה מעיל!
אני לא הבנתי בכלל מה הקשר בין טבעת הדורה לביני ובסוף חמותי הסכימה להתפשר וקנתה לי שרשרת ועגילים לחתונה. מזהב כמובן. על כסף היא לא היתה מוכנה לשמוע.
אגב, אם כבר טבעת, אז לדעתי רצוי לא עם יהלום "קופץ". זה כ"כ לא נוח אח"כ כשיש ילדים. מחילה, אבל אי אפשר לשטוף עם זה כלים וגם זה שורט לתינוק את הטוסיק בטעות כשמחליפים לו טיטול...
אם יש התעקשות על יהלום, לפחות שיהיה טבוע בתוך הטבעת ולא קופץ ממנה.
נו, מזל טוב, שאלו יהיו ההתלבטויות שלכם...
אני התעקשתי לא לקבל ולא מתחרטת על זה לרגע.
את הכסף הוא יכול להשקיע במשו אחר לבית שלא תיקנו אחרת..
שנים ביטלתי קבלת מתנות
השנה קנו לי טבעת מזהב
איני מבינה , אבל זה היה טוב בהרגשה
יכול להיות שהנשים זקוקות לתכשיט , אפילו שלא מודעות
אפילו שלא רוצות , התכשיט זה צורך נשי מודע או לא מודע
מאחלת מזל טוב
בס"ד
כשהגיע הזמן של האירוסים הלכנו לבחור טבעת ובחרתי טבעת עדינה מאוד.
היה לי חשוב מאוד להגיע ללימודים עם טבעת שהיא מעין הצהרה על גודל המאורע וגם כנגד אנשים שחושבים שאני פנויה בימים שבין בחירת הטבעת ועד לאירוסים (כשבוע..) היה לי חסר מאוד שלא הייתה עלי טבעת.
את לא מתחברת לסגנון הזה וזה לגיטימי לגמרי! אין שום בעיה לבחור טבעת שהיא לא מזהב/כסף אלא טבת יפה עדינה וזולה מארד/נחושת/ כל גבר אחר.. הסכמתי עם מי שכתב מעלי שזו דרך שלנו ללמוד לקבל. (גם עכשיו אחרי הנישואים אני לומדת לקבל כל מיני דברים שאני לא תמיד רוצה אבל ב"ה שיש אפשרות למשפחה לתת!)
והעיקר שיהיה במזל טוב!
ח
וגם בעיניו אין לזה משמעות מיוחדת.
פשוט תשוחחו...
לא חייבים. ארוסך רוצה כנראה לפנק אותך ולהביע את זה שהתארסתם ע"י קניית משהו לך. אז שיקנה משהו שאת כן אוהבת, תכשיט אחר או משהו אחר.
נשמה, את אישה ואת נשית, צאי מהחסכנות הזו.
אחרי שנים את עלולה מאוד להתחרט על ההתחשבות שלא במקום.
אחרי שנים לא תהיה לכם אפשרות להשקיע אלפים בתכשיטים (הלוואי שכן!)
יהלום לאישה זה לא רק הקישוט, זה הרבה יותר פנימי מזה.
לענוד זרקוניה זה לא מזכיר אפילו לענוד יהלום אמיתי.
זה עניין של הרגשה, על עצמך את לא יכולה לעבוד שזה "כמו" או "כאילו".
אני מציעה לך, בגלל שארוסך מציע מיוזמתו, לקנות תכשיט שישאר איתך לאורך שנים בע"ה.ותהני ממנו.
תסתכלי עליו בימים קשים ותיזכרי באהובך שחשב עלייך ובתקופת האירוסין המרגשת.
יכולה לספר לך שגיסתי לא רצתה יהלום מטעמי התחשבות צדקניים ומצטערת על כך עד היום (נשואה 15 שנה).
זה דבר פנימי, נשי, רגשי. זה לא דומה לעוד מכשיר חשמלי שתקבלי במקום זה לבית.
מזל טוב לאירוסין!
שתשרה בינכם השכינה לעד! 
יש משהו בקניין ובהשקעה.
כל מי שסביבי ונשואה אפילו שנים בודדות, מצטערת על כך שויתרה על יהלום..
לי ב"ה היו חברות שסיפרו לי בזמן על זה שזן התחרטו אז יש לי
ועכשיו הבעלים של הגיסות צריכים לעבוד קשה כדי להשלים להן חסכים...
הסיבה שבעבר נהגו לתת לאישה טבעת "יקרה" ושהדבר נטבע במסורת, היא כיוון שהטבעת הייתה מעין ערובה בשבילה ובשביל ילדיה בעת אסון (ה' ישמור) שתוכל על ידי מכירת התכשיט לממן לה למשפחתה מזון וצרכים בסיסיים...
אגב ל"סיבה" ההיסטורית הזאת נמצאו הרבה הוכחות היסטוריות בתוקפות מלחמה ומחסור בהם תועד שהנשים מכרו את תכשיטן ולרוב את טבעת האירוסין "המפוארת" כדי להציל משפחותיהן...
ולצערנו גם היום שמעתי על משפחות שנקלעו למצוקות והדבר היה לעזרה...
אז אל תראי את זה בתור מתנה בשבילך אלא ממש מתנה לכל הילדים העתידיים שלכם לא עלינו שלא תדעו צורך!!!!!!!
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.
זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.
יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.
אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.
כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.
עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.
אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו
עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.
מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.
לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.
יצא שכרו בהפסדו
המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.
אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...
והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..
נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...
