בשעה טובה התארסנו, ועכשיו אנחנו מתלבטים מה לעשות לגבי טבעת האירוסין.
במחשבה ראשונה, אני חושבת לעצמי, למה שאני ארצה לקנות דבר כזה קטן, יקר ולא שימושי?? מה זה נותן לי בחיים בכלל?? ומה אם זה ילך לאיבוד - מי רוצה כזאת אחריות?
הארוס שלי הציע לקנות לי טבעת, ושזה לא משנה שזה יקר.
אבל לא נעים לי. למה אני צריכה את זה?
נראה שכל העולם קונים טבעות (יקרות) כשהם מתארסים, ושזה נהיה סוג של מוסכמה, ושאם יראו אותי מאורסת ובלי טבעת זה יראה מוזר.
אשמח לשמוע מכם, גם אתם התלבטתם? מה עשיתם בסוף?
לא חייבים לקנות טבעת שעולה אלפים...
את זה קונים לחתונה!
יכולים פשוט לקנות טבעת שאת אוהבת והיא פשוטה.לגמרי.
זה סתם כמו שאת אומרת : נהיה מקובל. אין פה עניין הלכתי או מנהג יהודי, כיוון שלאירוסין היום
אין שום תוקף הלכתי. לכן למה שלא תאמרי לו שזה נראה לך מיותר? אם הוא רוצה לתת לך משהו, שיקנה לך מתנה קטנה
אחרת במחיר סביר.(אם הוא נוהג לתת לך מתנות לפני החתונה.)
גם בחתונה לא חייבים לקנות טבעת יקרה, אפשר להסתפק בטבעת פשוטה. (החפץ שהחתן נותן לכלה אמור להיות כמדומני שווה פרוטה.)
אגב בעלי לא קנה לי טבעת אירוסין, אבל ההורים שלו נתנו לי איזושהי טבעת- לא נראית יקרה במיוחד. בחיים לא ענדתי אותה
ואף אחד לא שאל אותי למה אין לי טבעת.
מתחת החופה תקבלי טבעת...
אני חושב שזה מראה על מידות טובות שלך, ש"לא נעים לך" שיוציא הרבה כסף;
בלי להיכנס לשאלה מה לעשות למעשה.
[מה שכן, "שזה ייראה מוזר" בהקשר זה, לא נראה כ"כ שיקול. לפעמים יש בכך ענין. פה, לא בטוח]
איך את בלקבל? יש בחיי נישאין הרבה קבלה: בהתחלה של בעל, אח"כ בע"ה של ילדים, וכל החיים שמסביב
וזה נכון בכל הרבדים של החיים, הרבה קבלה, הרבה יכולת הכלה, הרבה מתם הענקה והשפעה מתוך זה.
לי לא היה פשוט להכיר ביופי שתכשיט נותן לאשתי, בשבילי זה היה שיעור בנתינה, במה אני יכול להשפיע, כמה אני יכול לשמח.
לה זה היה שיעור ביכולת לקבל בשמחה, בלב רחב, בלי לאמר "אתה לא צריך" על דבר שבהחלט נחמד לקבל...
כדאי כמובן לתאם ציפיות מראש (וכדאי גם להתחשב באילוצי תקציב...), אבל יש כאן מעשה ראשוני, כבר לא לגמרי בוסרי של נתינה וקבלה, ולא כדאי לחסום אתה זה...
מזל טוב!
לפעמי ה"לא נעים לי" הזה הוא לרועץ. לפעמים (אני לא אומרת שבמקרה שלך זה כך) זה גאווה מלובשת כענווה.
קונים לך, כך מקובל- תדעי לקבל ולא לדחות את זה.
ענווה גדולה זה לעמוד במקום של מקבל- בפשטות, בלי "לא נעימים" מיותרים.
ועונדת טבעת שהיא לא רוצה ולא כיף לה איתה ומעיק לה להסתובב עם 2000 ש"ח על היד והיא בלחץ שתאבד וכו'..
השעון שחמותי קנתה לי לא כ"כ יקר, ועדיין, פעם אחת הוא נשבר לי- ותיקנתי לבד. אבל הלב שלי נפל מפחד אם הוא היה נופל ונאבד..
וממש לא הצטערתי
הסכמתי לקבל אבל ממש לא היה הסגנון שלי
(הכלות אחרי סירבו יותר בנחרצות)
...
אבל אתה יודע - יש כאלה שמתחילים ללמוד קבלה אחרי החתונה...
זה גם בסדר..
מותר לאשה להגיד שיש משהו שהיא לא רוצה לקבל. שהיא לא רואה בו ערך.
אני לא רואה ערך בטבעת יהלום.
אני כן רואה ערך בשעון.
מאד שמחתי לקבל שעון יפה שאני בחרתי וחמותי שילמה עליו. (עד היום אין לי מושג כמה הוא עלה ולא מזיז לי. הוא יפה בעיני ושימושי)
היא שמחה לתת ואני שמחתי לקבל.
אם היא היתה מתעקשת על טבעת- והייתי נאלצת ללכת עם 2000 ש"ח על האצבע שבעיני אין לזה ערך או משמעות וזה רק מלחיץ אותי- אז מה התועלת שבעניין?
יש נשים פרקטיות שלא רואות סיבה להוציא על טבעת יותר מדי כסף. זה כולה תכשיט ותו לא.
(חוץ מזה שלפי רוב השירשורים שצצים פה לפני ואחרי כל חג- קודם שגברים ילמדו לתת, ואז נראה אותם מתלוננים שהאשה לא יודעת לקבל...)
קודם כל, אני אישה.
דבר שני, הקושי שלנו לקבל מגיע בד"כ מהצורך להיות בשליטה, לעשות רק מה שנראה לי נכון.
חלק מהחכמה הגדולה של זוגיות זה לקבל ולשמוח במה שמישהו אחר נותן, גם אם זה לא מה שרציתי או שחשבתי שאני צריכה. השיחרור הזה מאפשר לנו ללמוד ולהכיר דברים חדשים ומשמחים.
אני זוכרת שכשהייתי כלה לפני אי אלו שנים חמותי מאוד רצתה לקנות לי תכשיט. אני מעולם לא לבשתי תכשיטים ולא רציתי. ביקשתי מערכת סטריאו במקום זה. הם קנו, ואח"כ החליטו שבכ"ז הם רוצים לקנות גם תכשיט. היום, אני כ"כ נהנית ממנה, וזה דבר שבחיים לא הייתי קונה לעצמי, גם בגלל המחיר ובעיקר כי לא חשבתי שאני אשמח מזה.
ברגע שנפתחים לקבל, נפתחים לרעיונות חדשים, אפשר לגדול ולהתפתח. אחרת נישאר בדיוק מי שאנחנו היום וממש חבל.
וכמובן שכל הנ"ל חל בעיקר על כל שאר התחומים בחיים, ללמוד לקבל דרך חינוך אחרת משלך, דרך אחרת לחיות, ללמוד לקבל פינוקים, וכו'.
הרבה יותר חשוב ואפקטיבי לעשות את העבודה של לקבל את מה שנותנים לך ולהכיר תודה על זה-
בדברים של יומיום
אם הוא שטף כלים- אבל זה לא לגמרי כמו שאת עושה...
וקיפך כביסה- אבל לא לגמרי ישר כמו שאת מסדרת...
ושטף רצפה- אבל לא עשה מתחת לספה כמו שא משקיעה ועושה....
והכין לך סנדוויץ- אבל שכח שאת לא אוהבת חסה בכלל...
ןקנה לך פיציפקעס כמתנה, או כלי בית , או מטפחת- אבל זה לא לטעמך....
וכולי
כל יום, בדברים קטנים
תכשיטים -הם מתנה מאוד גדולה
חשוב שהם יהיו באמת מה שמתאים לאישה, מה שיהיה לרצון שלה, מה שמתאים להרגלי החיים והאשיות שלה
מאוד טוב לאישה להבין שהיא יקרה- שיש לה דברים יקרים, שמשקיעים בה
אבל לא טוב להכריח אישה- להתקע עם משו שאח"F לא טוב לה....
גם לי אישית אין טבעת יהלום
בעלי- אז ארוסי- קנה לי תכשיט אחר... מה שהתאים לי באופי אז- וגם היום
ולא חסר לי
ומאז- קנה לי עוד כמה דברים... לא כל חסכונות חיו הלכו על טבעת אחת - נשאר לעוד משו.... גם אם הטעם שלי השתנה או התפתח- יש אפשרות לזה...
ואם יום אחד יחסר לי יהלום- אז אני אבקש ממנו שיקנה לי למאורע חשוב בחיים שלנו
שמעתי פעם על מישי שקנו לה יהלום ללידה- כי לאירוסין היא לא רצתה....
צריך לזכור-
שיהלום הוא בסך הכל -אבן קטנה
וטבעת היא בסך הכל- רצועת מתכת
מה שבאמת עושה אותה חשובה- זה הלב של מי נתן, והשמחה של מי שמקבל, והחיבור שזה יוצר ביניהם
אז מה אם זה מוסכמה? זה לא הלכה. וזה אפילו מנהג גויים במקור..
אני לא רציתי טבעת- וביקשתי שיקנו לי שעון במקום.
ומכירה כמה שקנו טבעת פשוטה בלי יהלום, סתם טבעת יפה ואיכותית.
ועיצה שלי- לא להגיד סתם "לא רוצה" אלא להגיד " אני מעדיפה משהו אחר במקום כמו..."
כי אז זה פחות מעליב..
וזה ממש לא כל העולם! רוב חברותי קנו טבעות פשוטות ולא יקרות, או קנו בכלל דברים אחרים..
והם לא יקרות. תני לו לקנות לך משהו שלא יהיה לו כבד,
זה ישמח אותו, בתנאי שזה ישמח אותך.
יש גם את האבן הזאת שנראית כמו יהלום והיא לא, אם ממש חשוב לך לא להיראות מוזר בהקשר הזה.
רחלקהאבל לא על כל טבעת אפשר להלביש אותה במקום יהלום..
יש טבעות שצורפים אותם בטמפרטורות גבוהות שיהלום יעמוד בהם אבל זרקון לא, סה"כ זה פלסטיק.
אני חושב ששמעתי פעם שהרוסים ניסו לייצר יהלום באופן סינטטי וזה מה שיצא להם
אבל אולי זה שטויות.
מישהו יודע?
כי אני לא אוהבת טבעות, בטח לא כאלה עם יהלום. (לחתונה הייתה לי טבעת הכי דקה שאפשר, מזהב לבן, שהיום כבר לא עולה עליי...)
בחברה ממנה אני באה, קנו לאירוסין שעון זהב, ואני לא סובלת את זה ולא הסכמתי. התארסתי בלי כלום ולא היה אכפת לי.
הבת שלי , לא סובלת תכשיטים. חמותה התחננה לפניה , אבל היא לא הסכימה, כי היא ממש לא עונדת כלום. בסוף חמותה קנתה לה מעיל!
אני לא הבנתי בכלל מה הקשר בין טבעת הדורה לביני ובסוף חמותי הסכימה להתפשר וקנתה לי שרשרת ועגילים לחתונה. מזהב כמובן. על כסף היא לא היתה מוכנה לשמוע.
אגב, אם כבר טבעת, אז לדעתי רצוי לא עם יהלום "קופץ". זה כ"כ לא נוח אח"כ כשיש ילדים. מחילה, אבל אי אפשר לשטוף עם זה כלים וגם זה שורט לתינוק את הטוסיק בטעות כשמחליפים לו טיטול...
אם יש התעקשות על יהלום, לפחות שיהיה טבוע בתוך הטבעת ולא קופץ ממנה.
נו, מזל טוב, שאלו יהיו ההתלבטויות שלכם...
אני התעקשתי לא לקבל ולא מתחרטת על זה לרגע.
את הכסף הוא יכול להשקיע במשו אחר לבית שלא תיקנו אחרת..
שנים ביטלתי קבלת מתנות
השנה קנו לי טבעת מזהב
איני מבינה , אבל זה היה טוב בהרגשה
יכול להיות שהנשים זקוקות לתכשיט , אפילו שלא מודעות
אפילו שלא רוצות , התכשיט זה צורך נשי מודע או לא מודע
מאחלת מזל טוב
בס"ד
כשהגיע הזמן של האירוסים הלכנו לבחור טבעת ובחרתי טבעת עדינה מאוד.
היה לי חשוב מאוד להגיע ללימודים עם טבעת שהיא מעין הצהרה על גודל המאורע וגם כנגד אנשים שחושבים שאני פנויה בימים שבין בחירת הטבעת ועד לאירוסים (כשבוע..) היה לי חסר מאוד שלא הייתה עלי טבעת.
את לא מתחברת לסגנון הזה וזה לגיטימי לגמרי! אין שום בעיה לבחור טבעת שהיא לא מזהב/כסף אלא טבת יפה עדינה וזולה מארד/נחושת/ כל גבר אחר.. הסכמתי עם מי שכתב מעלי שזו דרך שלנו ללמוד לקבל. (גם עכשיו אחרי הנישואים אני לומדת לקבל כל מיני דברים שאני לא תמיד רוצה אבל ב"ה שיש אפשרות למשפחה לתת!)
והעיקר שיהיה במזל טוב!
ח
וגם בעיניו אין לזה משמעות מיוחדת.
פשוט תשוחחו...
לא חייבים. ארוסך רוצה כנראה לפנק אותך ולהביע את זה שהתארסתם ע"י קניית משהו לך. אז שיקנה משהו שאת כן אוהבת, תכשיט אחר או משהו אחר.
נשמה, את אישה ואת נשית, צאי מהחסכנות הזו.
אחרי שנים את עלולה מאוד להתחרט על ההתחשבות שלא במקום.
אחרי שנים לא תהיה לכם אפשרות להשקיע אלפים בתכשיטים (הלוואי שכן!)
יהלום לאישה זה לא רק הקישוט, זה הרבה יותר פנימי מזה.
לענוד זרקוניה זה לא מזכיר אפילו לענוד יהלום אמיתי.
זה עניין של הרגשה, על עצמך את לא יכולה לעבוד שזה "כמו" או "כאילו".
אני מציעה לך, בגלל שארוסך מציע מיוזמתו, לקנות תכשיט שישאר איתך לאורך שנים בע"ה.ותהני ממנו.
תסתכלי עליו בימים קשים ותיזכרי באהובך שחשב עלייך ובתקופת האירוסין המרגשת.
יכולה לספר לך שגיסתי לא רצתה יהלום מטעמי התחשבות צדקניים ומצטערת על כך עד היום (נשואה 15 שנה).
זה דבר פנימי, נשי, רגשי. זה לא דומה לעוד מכשיר חשמלי שתקבלי במקום זה לבית.
מזל טוב לאירוסין!
שתשרה בינכם השכינה לעד! 
יש משהו בקניין ובהשקעה.
כל מי שסביבי ונשואה אפילו שנים בודדות, מצטערת על כך שויתרה על יהלום..
לי ב"ה היו חברות שסיפרו לי בזמן על זה שזן התחרטו אז יש לי
ועכשיו הבעלים של הגיסות צריכים לעבוד קשה כדי להשלים להן חסכים...
הסיבה שבעבר נהגו לתת לאישה טבעת "יקרה" ושהדבר נטבע במסורת, היא כיוון שהטבעת הייתה מעין ערובה בשבילה ובשביל ילדיה בעת אסון (ה' ישמור) שתוכל על ידי מכירת התכשיט לממן לה למשפחתה מזון וצרכים בסיסיים...
אגב ל"סיבה" ההיסטורית הזאת נמצאו הרבה הוכחות היסטוריות בתוקפות מלחמה ומחסור בהם תועד שהנשים מכרו את תכשיטן ולרוב את טבעת האירוסין "המפוארת" כדי להציל משפחותיהן...
ולצערנו גם היום שמעתי על משפחות שנקלעו למצוקות והדבר היה לעזרה...
אז אל תראי את זה בתור מתנה בשבילך אלא ממש מתנה לכל הילדים העתידיים שלכם לא עלינו שלא תדעו צורך!!!!!!!
המלצות/דיס המלצות על המקום?
בעיקר מההיבט האנושי והאוכל.
מה זה "ההיבט האנושי"?
הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?
מועיל.
מקווה שיהיו עוד תשובות
אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.
תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).
הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.
אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.
(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).
הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים
אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.
איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃
ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה
ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.
כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין
בכל זאת חסר ניסיון בתחום
"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"
ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.
יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.
אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.
כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"
ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה
אבל היה חוזה מסודר
שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.
זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.
אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים
ארץ השוקולדורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא
היי, האם קיים חוף משפחות בכינרת שמשפחות דתיות יכולות לבוא אליו והלבוש צנוע? הבנתי שבבין הזמנים יש סיכוי טוב שכן
הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים
דרומית לכינר.
כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).
הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.
בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.
זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.
זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.
זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.
זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.
זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.
זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.
ודווקא עכשיו, בחופש הגדול שמציף אצל המון משפחות קשיים רבים - חשוב להתחזק בכך.
- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.
שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.
שיש לנו רצון להיות יחד.
שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.
ולהפנות את הכוחות שלנו פנימה ולא החוצה.
לא לכלות אותם בהשוואות חיצוניות בלתי פוסקות אלא לראות איך אנחנו מצליחים לגרום שאותם הכוחות האלה שלנו יופנו לאיך מתמודדים עם המציאות שלנו בצורה הטובה ביותר,
ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להדות עליו ולהעצים אותו.
ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו
אמונה באשתי
אמונה בבעלי
אמונה ותקווה גם לעתיד.
ולהזכיר לעצמינו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה -
ויש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות שנוכל לקחת אלינו:
לפני שיש סדר - יש תוהו ובוהו.
לפני שיש לידה - יש משבר. צירים.
אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!
כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.
הוא מזיז משהו.
מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.
גם אם יש כעס גדול - לכעס הזה יש שורש חיובי - הכעס הזה אומר לי בעצם שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי - אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!
ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה - נוכל לזוז באמת.
אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.
זה שורף. מאוד מאוד מאוד.
זה משבר.
זה שבר.
ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.
ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.
אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה -
נוכל להתחיל ולסדר מחדש
לסדר את החיים שלנו טוב יותר
נכון יותר
גדול יותר
נוכל לצמוח.
לצמוח אישית
לצמוח זוגית
לצמוח משפחתית.
נוכל להביא גם ללידה.
כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה - וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.
גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.
להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.
להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.
וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.
אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.
אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.
אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.
וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף - כך גם יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.
אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור - אנחנו עומדים כעת על המשבר.
ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,
אבל אנחנו גם בלידה.
בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.
ונזכור -
אחרי התוהו ובבוהו
אפשר לסדר מחדש
אפשר להתחיל
מבראשית
אפשר לגדול
ולהיות יותר טובים
ביחד. ❤
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה
או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל
מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי
יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...
חברות
אהבה
כבוד
תקשורת טובה
חשמלית ושמה תשוקה
מחוייבות לקשר.
הערכה הדדית.
אישות טובה.
מעבר לכך
מילה.
. מגע.
מתנות.
שרותים.
זמן.
שום דבר לא המצאה שלי.
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
קשה ככ
עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה
בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....
גם לפותחת @רק שואלת10
אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.
אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.
ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.
יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם
בהצלחה רבה רבה
אבל זה גם לא קל
כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך
וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.
גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..
אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל
והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו
אבל תודה רבה לך!
מקווה לטוב
אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)
לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.
לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב
אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.
למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.
זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.
עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.
לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.
יש הכל
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
גבר ואישה לא אמורים להיות דומים
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
