האמת היא שזה קטע די ישן שלי (3 שנים..) ואחד הבודדים שהוא לא שיר ככה שיכול להיות שהוא פחות טוב. אבל בכל זאת אשמח אם תביעו את דעתכם.
"ויקבלו כולם את עול מלכותך"
כבר מרחוק אני שומע את קולות התפילה.
קולם של המון אדם, ערב רב שכולו עוסק באחת, בתפילה.
הכותל מלא בשעה זו יותר מבכל שעה אחרת של היום, יהודים זורמים ממנו ואליו, ישנם כאלו שכובע לראשם ואחרים מעדיפים את השטריימל, ישנם את אלו המעדיפים את הכיפה הסרוגה בלבן וכחול ולעומתם מתנוססת הכיפה המצויצת של חסידי ברסלב.
מבטי נח גם על כמה דמויות מהוססות, מכווצות קמעה, מביטות בשילוב של רגש וחשש על מאות האנשים שסביבם, על ראשם נחה כיפה לבנה וקטנה שכאילו מתכווצת מבושה ומנסה שלא להיראות.
זוהי שעת בין הערביים וההמונים זורמים למנחה של שמחת-תורה, קריאות של "מינחֶה" ו"צֶנטֵר, צֶנֵטר!" נישאות לחלל האוויר יחד עם קולם המסתלסל של יוצאי המזרח שעדיין מתנגן בהקפות. בליל קולות וצבעים מקיף אותי, הנכנס לחפש מניין למנחה, אני נכנס למניין של לובשי-השחור, מבטאם כבד והמילים היוצאות מפיהם מתובלות בריח של גמרא ומפרשים, גפילטע וצ'ולנט, לצידי עומדת בתפילה קבוצת חסידים, על ראשם כיפות לבנות שעליהם מתנוסס בגאון שמן של רבי נחמן, שירה בוקעת מפיהם, שירה של שמחה וקריאה למשיח.
בצידי השני נמצאת גם היא קבוצה הקוראת למשיח, אך הפלא ופלא, המשיח אינו אותו משיח והקולות עולים וגובהים ומצטרדים לקריאת תפילת העמידה.
לאחר התפילה יהודי טוב יישב וילמד, אני ניגש לחדרי הלימוד הגדושים מפה לפה, קולות התורה נשמעים ברקע, ש"ס ופוסקים מחכים לעובר שרק יבוא ויקטוף.
ולומדים רק רגע קט וכבר..."מעיריב! מעיריב!" הרחבה אינה גדושה כבר כשאנו מוצאים לנו מניין שנראה שונה מכל קודמיו הקולות שקטים ורגועים והתפילה מתחילה.
אנו מתפללים עם חזן שמתפלל ב"הבוירה אשכנוזיס" ולאחר שמונה-עשרה אני שוקע, ככל אדם מישראל, בהרהורים.
מה רואה ריבון העולמים כשהוא מביט עלינו מכיסאו?
אני מביט סביבי וצופה, אני רואה מניין אחד של חסידים ואחר של מתנגדים, אחד של יוצאי עדות תימן ושכנו מלא במרוקאים. האחד מתהדר בדגל הצהוב של חב"ד והאחר בקפוטה של אדמו"רו.
בצד מתווכח לו אמריקאי עם יוצא עדות מזרח ולצידו מתווכח המפד"לניק עם החרדי.
ואני בוש ונכלם, מה רואה אלוקים ממעון קודשו מן השמיים?
ההוא מתווכח עם השני וההוא בז לאחר, אחד צועק על חברו ורעיהו מרים עליו יד.
הרי כל הרואה יבוש וכל הצופה יבוז לנו!
אני שקוע בהרהורי כשהחזן מגיע ל"עלינו לשבח", אני מסתכל בסידור וקורא את התפילה, ואז מביט סביבי שוב, אני רואה את מנייני שלי, עם החזן האשכנזי שלצידו יושב האדם מעדות המזרח, עם האדון האמריקאי המתיישב בנוחות לצד החרד התימני עם הפאות המסולסלות.
מזווית עיני אני נוכח בחב"דניק אחד המנהל שיחה ערה עם אדם ללא כיפה, שניהם מחייכים ושמחים.
אני עוצר במשפט אחד באמצע התפילה ומביט סביבי שוב,
"ויקבלו כולם את עול מלכותך"
אני מקשיב לקולות האנשים,למילותיהם, לרצונם, ונוכח שכולם מקבלים עליהם באהבה עול מלכות שמיים מול שריד בית מקדשנו החרב, אני מביט בכותל ולפתע נראה שהוא קורן אלי, כמאשר.
במבט החדש הזה כל המראות מסביבי כאילו משתנים, כאילו כל כיפות המוני בית ישראל מתמזגות לאחת יפה ובוהקת ומחייכת,
ובאופן מפתיע זו היא כיפתו של האחד שאינו דתי, הכיפה הקטנה והלבנה,
רק עכשיו, היא כבר אינה מתכווצת מבושה ונראית היפה מכל.
