לא מאושרתwhy me

ראשית אציין כי אני לא דתיה

אני נשואה שנה ואני מרגישה שפשוט לא כיף לי עם בעלי, אני מרגישה סלידה ממנו, אני רק רוצה שזה ילך לעבודה ועצם הנוכחות שלו עושה לי רע ומועקה מעין מחנק.

אני לא אוהבת אותו, לא יצאנו הרבה לפני שהתחתנו רק כמה חודשים ואני חושבת שעשיתי טעות והתחתנתי איתו כי פחדתי להיות לבד, הוא אדם מקסים מאוד אבל מה לעשות שאין לי רגש אליו, אני ממש אפתית אליו ואנחנו כבר חושבים להתגרש

אני מרגישה שעצם היותי איתו זוהי פשרה ושמגיע לי יותר טוב מזה

אין לנו תחומי עניין משותפים, אני לא נהנהת איתו  אנחנו לא מבלים וגם שכן זה ממש סבל עבורי.

מההתחלה זה היה ככה, אפילו בירח הדבש לא הפסתקי לבכות, זה לא משהו ספציפית שהוא עושה, אלא התחושה הכללית שזה לא זה, שאני אומללה ורע לי ובטח שלא מאושרת

 

לא מאושרתיהושבעט5

חבל מאוד,ניסית ליצור שיחה להגיע להבנה שלו אותך ולהיפך?

אם כן ושום דבר לא הלך ,למרות שניסיתם להתחשב ולבוא אחד לקראת השני.

כדאי להגיע ליעוץ ואפילו לטיפול זוגי.

דיברנו אבל לאיזו הגנה ניתן להגיע כשאניwhy me

מרגישה שאני מתפשרת ולא טוב לי

|חיבוק|מאמע צאדיקה

ברוכה הבאה לפורום. 

 

אני צריכה לחשוב.... כתבת פה דברים מורכבים... אז גם אם נראה שלא עניתי כלום- תדעי שאני חושבת עלייך  

תודה לךwhy me

שבוע טוב

העלת מציאות סבוכהעדידפ

שאין בתשובה בפורום כדי לענות עליה, גם לא בשירשור שלם

 

אהבה זה רגש נרכש, ע"י מאמץ ועבודה של שני הצדדים.

אם תרצי, בתהליך של יעוץ אישי-זוגי ילמדו אותך לאהוב אותו, איך לעורר אהבה ואיך רצוי להתנהג כדי לחיות בטוב.

וזה דורש ברור עצמי ובחירה שלך.

בהצלחה!

נשמע קשהנקודה

 

במיוחד שלא כתבת שום סיבה הגיונית לכל הרגש השלילי שלך כלפיו.

וסלידה זה לא אפתיות...

 

יכול להיות שנראה שהכי קל להתגרש, אבל לא תמיד זה נכון.

 

כאשר נישאים תחת החופה נוצר קשר נשמתי עמוק בין הבעל לאישה.

מהות רוחנית אחת שמחברת בניכם.

 

אם יש רצון מצד שניכם- אפשר לעבוד על הזוגיות ולהביא אותה למקום טוב.

אהבה זה לא משהו שאו שיש או שאין.

אהבה זה רגש שניתן לפתח, על ידי מעשים, תודעה נכונה, פתיחות רגשית וכ'.

 

לפי הנתונים שאת כותבת- חבל סתם לפרק את הקשר הקדוש בלי שנעשתה עבודה כדי לשמר אותו.

 

(אגב הייתי גם ממליצה לבדוק אם את לא בהריון כי מכירה נשים שהרגישו בדיוק כך בגלל תופעות לוואי של ההריון

סלידה, מחנק מעצם הנוכחות שלו וכ')

 

בקיצור תחשבי על זה לעומק וברצינות.

 

ממליצה לך אפילו ללכת לאימון אישי או משהו כזה כי לא תיארת בעיות בזוגיות אלא משהו בנפש שלך.

לפי מה שכתבת התתנת מהפחד להישאר לבד, והינה את נשואה לאדם מקסים, אך לא מאושרת...

לעניות דעתי יש כאן מקום בנפש שזקוק להעצמה, חיזוק  וכ', כי שוב, ניראה שהמקור הוא בנפש שלך,

ומה שקורה בחיי הזוגיות זה רק השלכה של האמונות הנפשיות עליהם.

כל הנכתב כאן נכתב על בסיס הנתונים שאת כתבת. מן הסתם קיימים דברים שלא כתבת ועליהם אין דרך להגיב...

 

 

 

 

 

ההרגשה הזו כבר הרבה זמן לא משהו חדשwhy me

זה בא והולך, אבל אני כבר לא יכולה להתעלם מזה כי תחושת הכאב כי למה זה מגיע לי? להתחתן אבל לא להיות מאושרת, אם אנחנו יוצאים אני מרגישה שממש לא כיף לי איתו, אני לא יכולה לומר בדיוק למה, זה לא דברים שעשה חוץ מזה שאני מרגישה שמבחינה שכלית הוא פחות ממני וזה מפריע לי ובכלל יש בינינו המון פערים

זה לא ממש בעיה בזוגיות כי אנחנוwhy me

מסתדרים, לא רבים על דברים ואני לא ממש יכולה להצביע על דברים שאני לא סובלת אצלו, מה שכן, תחושת התסכול שלי והכאב מתבטאת ביחס לא יפה ומזלזל כלפיו, אני אומרת לו שזה טעות שהתחתנתי איתו ושאני לא מאושרת איתו. ואני לא יכולה להרגיש עוד את הכאב והסבל הזה כשאני יודעת שאפשר אחרת.

אז יש מקרים שהכל מצויין בינינו שבועיים ואז שוב התחושה חוזרת, וככה זה האמת מהזמן שהתחתנו, ממש זמן קצר בירח הדבש לא היה לי טוב ורק בכיתי

תפס אותי "הוא אדם מקסים מאד"אבא שמואל

לא כתבת מה הוא מרגיש כלפייך?

כשאת כותבת: "אני לא אוהבת אותו", אולי את מתכוונת שאת מרגישה שהוא לא אוהב אותך?

 

את ה"רגש" אפשר לסדר, בעיקר ע"י נתינה ונתינה ונתינה..

 

הוא אוהב מאוד, אכפתי ודואגwhy me

עושה הכל בבית, מאוד מראה אהבה אבל משום מה אני מרגישה שאני לא רוצה שום קירבה איתו ואפילו עצם זה שאנחנו בחדר ביחד מעורר בי רצון לקום ולברוח, אני לא יודעת, אולי יש בי משהו לא בסדר, אפילו אמא שלי אמרה שאני לא אמצא מישהו טוב כמוהו, ואולי זו הבעיה שהוא טוב מדיי, ובכלל, אנחנו מנסים הריון וכבר שנה אין הצלחה וזה גם הוסיף על הלחץ וגרם לי להרגשה שזה לא קורה כי אנחנו לא אמורים להיות יחד, אולי זה היה כדי שכל אחד מאיתנו יתקן משהו אצל האחר ונמשיך הלאה?

עיצהאבא שמואל

נראה לי: שורש הבעיה, כמו שכתבת "אני יודעת שאפשר אחרת".

 

אי אפשר אחרת!

ולא תמצאי משהו טוב יותר עבורך. ובעז"ה גם תפקדו. וכמובן ששמירת שבת משפיעה טוב בכל התחומים.

^^^^^^דניאל55אחרונה
חיבוק, לא יודעת מה לייעץ, רק חשוב לדעתי בנתייםאחתעם_בטן

עד שתבררו אם עתידכם ביחד, לחכות עם נסיון להריון...

ואם את רוצה בכל זאת לתת צ'אנס לקשר ואפילו רק בשביל עצמך, שתדעי שעשית כל שביכולתך למצוא את האחד שמתאים לך, ממליצה על ייעוץ עם פסיכולוג טוב שיעזור לכם לברר מה הלאה

חייב לשאול,כמוני כמוך

משהו שמסקרן אותי, אם את לא דתיה, איך הגעת דווקא לפורום הזה? (לא מהבחינה של מה את עושה פה בכלל, אלא מהכיוון שזה באמת מעניין לדעת...)

ולגבי שאלתך, איך הוא רואה את המצב?מה התגובה שלו?דיברתם ביניכם בצורה נוקבת? אם לא - הגיע הזמן,

ואם בכל זאת כתבת מה שכתבת, ברור שגירושין הם אופציה שפחות היית רוצה, אחרת - היית מתגרשת בלי לכתוב, אז, השאלה, עד כמה יש בך את הרצון להפוך את הקיים לטוב הרבה יותר, וכמה זה תלוי רק בך, וכמה יש את הרצון מצידו...

 

אמא חוזרת בתושבה ואני למדתיwhy me

שנה בבית ספר דתי, אני לא שומרת שבת אבל שומרת נידה כשרות וכו

 

 

התחושה הזו באה והולכת ואם שום דבר לא ישתנה אז מה השוני עכשו?

אני מרגישה שאין בינינו את החיבור הבסיסי הזה, כי הרי לכולם יש משברים אבל תמיד יש את המשהו הזה שמחזיק אותם יחד

ולנו פשוט אין. רק פחד מזה שאין לי לאן ללכת ועד כמה יהיה נורא להיות לבד בייחוד שהוא הפרנס העיקרי

מה הרקע המשפחתי שלך?כמוני כמוך

כמובן שאת לא חייבת לענות...

ועוד שאלה, עד כמה הוא יודע שאת "בכיס שלו" מהבחינה של הפחד להישאר לבד?

מה כוונה רקע משפחתי?why me

ונראה לי שיודע

"המשהו החזק שמחזיק אותם יחד"עוד מישהי

בס"ד

 

אני לא יודעת אם יש משהו חזק יותר מהרצון.

וזה לא דבר שאו שיש אותו או שאין, זה דבר שאנו מחליטים, מה אנחנו רוצים.

 

לגבי מחשבות אם תמצאי טוב יותר או לא זה לא רלוונטי.

אף אחד לא יכול לנבא מה צופן העתיד במקרה שתחליטי להתגרש.

השאלה היא האם את רוצה שזה יילך ביניכם או לא.

 

עניין הפערים יכול להיות מאד אובייקטיבי.

 עד כמה הוא פחות ממך מבחינה שכלית?

יש לכם שפה משותפת? תקשורת? תחומי עניין משותפים?

 

לרוב הנשים מאד קשה כשהבעל פחות מהם.

זה מתחיל בגובה, ממשיך בשכל וכ'.

יכול להיות שמלכתחילה לא היה נכון להתחתן. (לא בטוח, אבל ייתכן)

אבל כרגע כשאתם נשואים,

את צריכה לראות עם עצמך האם את מסוגלת להעריך ולכבד אותו על הטוב שקיים בו.

מכירה זוג (כיום סבא וסבתא להמון נכדים, ונינים כן ירבו) שהפער השכלי בניהם הוא משהו בלתי ניתן לתיאור.

היא רופאה, אישה גאון בכל תחום אפשרי.

הוא איש פשוט פשוט, כל חייו עסק בעבודת כפיים. אפילו חוש ההומור שלו קרוב יותר לקטנים שבנכדיו,

מאשר לאשתו, שלא לדבר על נושאים אחרים לדיון...

 הם אמנם התחתנו מ "התאהבות", אך זו התפוגגה מהר אחרי החתונה.

מה שהחזיק אותם ביחד היה תינוק בדרך....

אבל היות והם כבר נשארו ביחד, והאישה החליטה שזה בעלה והיא זורקת כל אפשרות אחרת מהראש,

היא מצאה את הדרך להיות מאושרת אתו. החום והאהבה שהוא מרעיף עליה עד היום, שובים את הלב כל פעם מחדש.

וכן, זה מאד מאד הדדי.

 

אל תקבלי כמובן מאליו את כל הטוב שהוא מרעיף עלייך, תתבונני בטוב שבו, תקדישי לזה זמן במשך היום.

לחשוב על הטוב שהוא נותן לך, על הטוב שבו כאם בפני עצמו. לפני שהוא מגיע הביתה.

תחשבי מה את יכולה לתת לו, איך להכין לו אוכל שהוא אוהב וכ'.

תראי כמה כוח יש בך, לשמח אותו. עצם היכולת לשמח את הזולת משמחת אותנו.

אנחנו נהנים לראות את הטוב שלנו מתקבל. נהנים כשטוב למישהו במיחצתנו.

ככל שתחשבי עליו טוב, ותעשי לו טוב רגש האהבה יוכל להתפתח.

לא כי לא מגיע לך מישהו טוב יותר, אלא כי לא מגיע לך להפסיד אדם שאתו את יכולה להיות מאושרת.

 

והאמת מעבר לסבל שלך- זה גם לא מגיע לו לחיות עם מישהי שלא אוהבת ומעריכה אותו,

שלא מסוגלת לקבל ממנו את הטוב שהוא מרעיף עליה.

 

נראה שכעת הכל בידיים שלך, נשמע שהוא מעוניין בקשר, משקיע ונותן מה שהוא מסוגל.

כעת העבודה שלך להחליט האם את רוצה, ואם כן מה את עושה בשביל זה.

בהצלחה רבה -ורק אושר!!

אגב- אהבה שעבדו כדי להגיע אליה לעיתים קרובות חזקה עשרות מונים מאשר כזאת שהתפתחה מעצמה.

כי אהבה כזאת היא תוצר של השקעה פנימית עמוקה מאד, והיא מגיעה ממקום עמוק מאד.

וזה משהו שיכול להחזיק ביחד עד מאה ועשרים ויותר...  בהצלחה.

הפערים הם גדוליםwhy me

תחומי עניין ממש שאין, לא כמו שאני רוצה ואין את העניין הזה של שיחה אינטלקטואלית כמו שאני אוהבת, וזה לא שאני מנסה להיות גאוותנית זה לא שאני איזה ד"ר, אבל יש הרבה דברים שלוקים בחסר

גם אני בהתחלה  אהבתי אותו אבל זו הייתה התאהבות והאהבה מאוד מהר נעלמה ואולי אפילו לא הגעתי לשלב הזה

נכון שהוא נותן לי אהב והחום  אבל אני לא מרגישה שאני רוצה ומסוגלת בכלל לקבל את זה ממנו

 

רק לגבי המשפט הזה ^^בת נוגה

לדעתי, המשהו החזק הוא פונקציה - גם, גם - של  ז מ ן .. הנישואין והחיים מקרבים ומלמדים המון אחד על השניה ולהיפך.

אז נשמע שזה מוקדם קצת להרגיש שאין את ה"משהו" הזה.

 

עוד דבר קשור - יש כאלו שלוקח להם יותר זמן להתרגל ולעבור בין מצבים שונים,

וזה עשוי להשפיע מאד על מדד "האושר" של נשואים טריים.

לפעמים עצם הזמן פלוס ההתרגלות למחשבה, לתפיסה ולחיים המשותפים - יוצרים חיבור גדול יותר.

 

חיבוקים, יקרה

מאחלת לך שלוות נפש והרבה אושר.

תוכלי להסביר מה מגיע לך "יותר מטוב מזה"?צדוק השמן

כנראה שאת כותבת את זה ממקום אמיתי וכואב, אבל מההודעות שלך קשה להבין במה בעלך נופל מהבעל האידיאלי שבעיניך יכול להיות איתו חיבור בסיסי.

 

כתבת שהתחתנת איתו כי פחדת להיות לבד, איך הפחד הזה גרם לך לבחור דווקא בו למרות שאת סולדת מימנו?

מבחינת ההרגשה והתחושהwhy me
שאיזה כיף שיש לי את במישהו הזה וכל זמן שאנו יחד כיף ואני לר רוצה שזה יגמר, כי בתחילה היה בינינו חיבור נפשי בגלל דברים דומים שעברנו הרגשתי שאני יכולה לשתף אותו והוא מבין אותי אבל לאחר שכבר נפתחתנו והכרתי אותו טוב לא היה עוד משהו שגרם לי לתחושת אושר
ודווקא החתונה הייתה הנקודת זמן הזו שבין טוב לרע?צדוק השמן

החיבור הנפשי היה טוב- עד שהתחילה הזוגיות? למה היום הוא לא יכול לתת לך את התחושה הטובה שהוא נתן לך אז? הרי זה לא שהוא השתנה. בחודשים שיצאתם ביחד, לא יצא לך לשים לב לתכונות שאת לא אוהבת אצלו?

 

 

גם אז היו התכונות אבלwhy me
חשבתי שיש יותר תכונות טובותוגם היום אני חושבת ככה אבל התכונות האלו שבאמת הרבה היו רוצות בבעל פשוט לא מסבות לי אושר
אלו תכונות שאפשר לכתוב אותן?צדוק השמן

כי אם זה שהוא אוהב, מכבד, מתחשב, מפרנס, עוזר בבית וגם יודע מה עבר עלייך - לא מסב לך אושר, אז מה כן?

כל מה שכתבת ואפילוwhy me
יותר מזה, מה שיסב לי אושר זה להרגיש שיש תחומי עניין ותחומי הנאה משותפים שניתן לבלות ולהרגיש הנאה ממשית נושאי שיחה כמו שאני אוהבת, ובגלל הרבה השכלית הרמה אני מרגישה שאני מתביישת בו בפומבי ולי לא נעים להיות איתו, יש לו צורת ביטוי נמוכה ושפה מה שאני מכנה אותה שפת שכונה ואני ממש ההפך, אולי יש כאלו שיחשבו שזה שולי אבל זה כל כך מפריע לי ברמה שזה עושה לי רע
פתחתי משתמש חדש ואנונימי במיוחד כדי להגיב...אנונימי לרגע

אני חייב לומר שמתגובה לתגובה אני מרגיש שגם הבעיה שלי היא בדיוק כמו הבעיה שלך. גם אני מרגיש שאשתי באה מתרבות של "שכונה" ואני ממש לא. גם אני מרגיש הרבה פעמים את התחושה הזאת שטעיתי.

עם כל זה, חשוב לי לומר לך (למרות שכמעט כולם פה כבר אמרו את זה): נסו ללכת ליעוץ זוגי מקצועי. למרות שנראה לך שזה לא יעזור, חשוב שתמצו עד תום את הסיכוי לבנות זוגיות בריאה.

טוב שאין לכם עדיין ילדים. ההבדל ביני לביניך הוא שלנו כבר יש ילדים, ולכן אני לא רואה את הגירושין כאופציה. מה לעשות - לא כולם זוכים לזוגיות רומנטית. אני כבר השלמתי עם זה. לך עדיין אין ילדים, ולכן אני מציע שלפני ילדים תשקיעו את כל המאמצים בנסיון ליצור חיבור אמיתי. אם הניסיון ייכשל - לכו על גירושין. אבל לא לפני שמנסים.

שיהיה הרבה בהצלחה!

בעלי אמר לי אתמול אני לא רומנטיwhy me

וככה אני, וזה נשמע כאילו זה לא משהו שניתן ללמוד או לפחות להשתדל

אבל כמו שאמרתי הוא כבר החליט

ואני לא יודעת מה אעשה כי אין לי פיזית שום מקום ללכת אליו

אני לא חושב שאת צריכה כבר לחפש לך מקום אחראנונימי לרגע

אל תמהרי לעזוב את הבית. מה שבעלך אמר דווקא נותן שביב של תקווה. אם זו הגישה שלו, אולי אפשר לתקן את זה בעזרת טיפול מקצועי.

כשגבר לא משקיע ברומנטיקה - לא פלא שהזוגיות לא טובה. אני מאמין שכל גבר יכול להיות רומנטיקן. לא צריך בשביל זה אופי מסוים - צריך רק להתרגל שהאשה צריכה להרגיש מחוזרת מידי פעם. זה דבר שצריך ויכול להיות במודעות, ותלוי רק ברצון טוב.

אני מציע בכל פה שתיגשו לטיפול, ותקבלו החלטה שאתם מנסים בעבודה משותפת לבנות זוגיות עשירה וטובה ככל הניתן. אולי עוד תגלו אחד את השני מחדש.

זה לא אני שעוזבת זה הואwhy me

הוא כבר הגיע להחלטה נחרצת ביותר

ואין עם מי לדבר, כמה שניסיתי להסביר לו זה כמו לדבר הכל

והאמת שבגלל כל התגובות פה ניסיתי לחשוב שסביר להניח שבחוץ יש הרבה יותר גרוע ממנו ואולי בכל זאת לנסות.

אבל הוא ממש אנטי ואמר שהספיק לו שהוא רוצה להיות רחוק ממני

גם הוא לא מרגיש מאושר איתךצדוק השמן

אני לא מקנא באף גבר שאשתו חושבת עליו את מה שאת כתבת על בעלך גם אם את לא אשמה. הוא בטח קלט אותך והחליט בשבילך. הרי איזה אושר יש בחיים עם אישה שמרגישה כלואה בזוגיות שהיא מוכנה לוותר עליה?

אולי זה עדיף לשניכם. אם את צעירה ולא דתיה, אז לא אמורה להיות לך בעיה לחזור לשוק הפו"פ בתור גרושה עם חוכמה שאחרי ניסיון.

 

שיהיה רק אושר לשניכם.

פני אליי באישי - אם בא לך כמובןosnatt

אני חושבת שאוכל לעזור מעט מניסיוני הדומה...

וואלה, אפשר גם ליצור קשר?רוצה בשלום

אני נשואה יותר משלש עשרה שנה ונמצאת במצב דומה של נישואים לבעל מקסים ללא רגש. בכל פעם שאני שומעת על אשה במצבי, זה גורם לי להקלה כל שהיא. קשה קשה קשה לחיות כך. כמובן שניסיתי טיפול פסיכולוגי, ייעוץ זוגי ועוד. עכשיו המחשבה על גירושין מורכבת מאוד. יש לנו חמישה ילדים והשישי בדרך... גם אצלינו יש את העניין של הפער השכלי ופשוט הרגשה שאין חיבור.. אשמח לקבל עצות מבעלי נסיון. כל עצה כזו היא קרש הצלה אמיתי

ילדים עושים באהבה או לא עושים בכללהרבנית ערבליך

איך מגיעים למצב שאין רגש כלפי הבעל ואין חיבור וכו' כמו שאת מתארת, והילד השישי כבר בדרך??? אין חיבור או יש חיבור? "ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל!" מה קורה בבית? הילדים מרגישים את החוסר אהבה מצידך? איך זה מצידו?

הלוואי וכך היה בפועלרוצה בשלום

אני מכירה לא מעט ילדים שבאו לעולם בלי שההורים אהבו...בעלי אמנם מאוד אוהב אותי, לטענתו. לי קשה מאוד להתחבר אליו

תחתכי עכשיוחלב ודבש

ואל תחכי.

אין לאף אחד שום סיבה להיות נשוי לאדם שסולדים ממנו ושאין כלפיו שום רגש.

נראה שהנשואין הללו היו טעות ומוטב לתקן אותה עכשיו לפני שתתקעו עם ילדים ובעיות אחרות.

הגזמת!!!נוגה---

מכמה מילים בפורום אתה מכריע????

 

מי שלא מבין בגיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם!!!

 

 

אם המצב הוא כפי שהיא מתארתחלב ודבש

אז אין שום סיבה להמשיך להיות ביחד.

אני לא הייתי נשארת נשואה לאדם שאני לא סובלת ולא אוהבת, מלכתחילה לא הייתי מתחתנת עם אחד כזה.

אבל טעות כזו אפשר לתקן ויפה שעה אחת קודם, חבל לבזבז את שנותינו היפות ביותר בלי אהבה.

אנחנו עדיין אנשים, ויכול להיות שההודעה נכתבהנוגה---

במצב רוח מסויים שיכול להשתנות, וזה לא המצב הרגיל שלה,

יש עוד צד למטבע,

יש דרכים לטפל,

יכול להיות שבעיה גדולה נגרמה בגלל דבר קטן שאם יודעים לאתר אותו, הכל יפתר בשלום.

 

נישואין זה לא החלפת גרביים.

 

ובטח לא המלצות כאלה על גבי הפורום, בלי להכיר את הנפשות הפועלות.

צריך מאוד להיזהר באמירות כאלה.

אתה לא יודע איזה משקל יש למילים שלך.

 

זו דעתי וזה מה שאני כותבתחלב ודבש

אם לך יש דעה אחרת אז תכתבי את דעתך.

אין שום סיבה לצנזר אלא אם זה נוגע לדברים אינטימיים.

ונשואין גרועים צריכים להתפרק בטרם פורענות, זו הסיבה שיש אפשרות הלכתית להתגרש.

מצער לשמוע השאלה אםחליל הרועים

 

זה באמת כל כך ברור, אם אין פוטנציאל למשהו, לשינוי, לעבודה עצמית משותפת ולחוד.

 

אני לא מהמקדשים את מוסד הנישואין בכל מחיר, אבל גם פתרון הגרושין הוא לא תמיד קל אם כי בהחלט קיים

נישואין הם ערך חשוב מאוד מאודבוזי נוזי

לא מתגרשים אם לא הולכים לטיפול משמעותי-

לא פגישה אחת או שתיים,

אלא תקופה של טיפול, אצל מטפל טוב ומומלץ.

רק אם אחרי תקופת הטיפול לא יהיה שיפור ברגש ביניכם, רק אז תוכלי לדעת אם להתגרש או לא.

חבל שתאבדי סתם את הנישואין אם הוא אדם שבבסיס שלו הוא טוב.

לא להתייאש לפני שמוצו האפשריות. חבל....

הרבה בהצלחה!!!

והלוואי ותגיעו לחיבור טוב !

 

נשמע שאת מחפשת התאהבות ולא אהבה.ender13

אהבה רוכשים בהשקעה ובבחירה.

לא מייעץ לך מה לעשות, את תבחני את היכולות והכוחות שלך.

חולק עליך לגמרי.אנונימי לרגע

מדבריך נשמע כאילו אתה סבור שקשר זוגי יכול להתפתח בין כל אחד ואחת, אם עובדים נכון על המידות.

למרות ששמעתי אנשים שאני מעריך שטוענים כך - אני סבור בביטחון גמור שזה לא נכון.

לכל אדם בריא בנפשו (קרי: להוציא את אלו שנמשכים לבני מינם, ואין כאן המקום להאריך...) יש פוטנציאל לקשר רומנטי. קשר כזה לא יכול להיווצר בין כל איש ואשה. יכול להיות שיש כאלו שמסוגלים להכיל טווח רחב מאוד, יחסית, של בני אדם, ויכול להיות שאנשים כאלו סוברים שכולם כמותם - אבל לדעתי זה לא נכון לחלוטין! מן הראוי שכל אחד ואחת יחפשו אדם שהם יכולים לקשור עמו את נפשם, ושנעים להם בחברתו. לא כל בעיה בזוגיות זה בגלל "בעיה" של אחד הצדדים...

אני לא אומר שלא ינסו לעבוד (כמו שכבר כתבתי לעיל), אבל חשוב לי שאנשים יכירו בבעיות שלנו כבעיות אמיתיות!

אני חושב שאחת הסיבות העיקריות (אם לא העיקרית שבהן) שאני לא ניסיתי להתגרש לפני ההריון הראשון, ושמלכתחילה בכלל התחתנתי עם אשתי, היתה שהאמנתי בתמימות לקביעה הזו ש"יהיה בסדר", וש"נעבוד על הזוגיות ובוודאי הכל יסתדר"...

ובכלל, לדעתי לא כל רב הוא יועץ זוגי. זה לא בחומר של בחינות הרבנות. מי שלא למד את הנושא ברמה גבוהה ולא התנסה בסטאז' אצל מומחה, מן הראוי שימנע מלעסוק בייעוץ זוגי. זה לא שונה מהותית מרפואה...

הבנת הרבה מאוד למרות שכתבתי מעט ender13

לא יצוייר שגבר ואשה נורמטיביים (לו יצוייר שיש דבר כזה) נתקעו באי בודד וברור לשניהם שאין ברירות אחרות, שיש להם רק אחד את השניה (וההפך) מה לדעתך הסיכויים שלהם לזוגיות מאושרת?

אני מביא ראיה לדברי בנישואין מאושרים לרוב בדורות קודמים שבהם הנישואין היו בשידוכים, יש מקורות לכך.

 

אלא, שאנחנו חיים בחברה מסויימת, עם אילוצים מאילוצים שונים.

אפשר לתת רשימה באורך של שרשור שלם לסיבות שנישואים מגיעים לפרוק.

לכן ברור שצריך לנסות למצוא התאמה כמה שיותר טובה לפני שמתחתנים.

א-ב-ל, לא צריך לשכוח את היסוד.

שאפשר, ברוב המצבים, ליצור זוגיות סבירה, ועם הזמן - מעולה, עם מספיק מאמץ ורצון.

כאן היא בפרוש אומרת שיש יסוד, אבל הרגש, שלפי התאור שלה קרוב יותר להתאהבות מאשר לאהבה, חסר.

את זה בהחלט אפשר לבנות, זה לא הבדל מהותי..

 

מדבריך נראה שהבנתי אותך נכון...אנונימי לרגע

סליחה על האריכות, אלו דברים הנובעים מן הלב...

לדעתי, הסיכויים של זוג אקראי שנתקעו באי בודד ליצור זוגיות טובה הם רק מעט יותר טובים משל זוג אקראי שחי בחברה. זאת בגלל שלדעתי ההיבט ההשוואתי הוא לא ההיבט העיקרי בבעיות זוגיות הבאות לידי ביטוי בתחושה ש"אין התאמה".

אני מאמין לחלוטין ברומנטיקה זוגית. לא כל זוג מאוהבים מההתחלה, וברור שיש הבדל בין אהבה שבתחילת הקשר לאהבה שלאחר כמה שנות נישואין, אבל למרות זאת אני חושב שיש חשיבות גדולה להתאמה.

לדעתי, התאמה זוגית היא לא רק כדי להקל על העבודה שבמהלך הנישואין (כמו שנשמע מדבריך), אלא היא דבר אמיתי וחשוב מאוד. כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה!

אני לא מזלזל בעבודת המידות וברצון, אבל אני מחשיב אותם ל"תיקונים מינוריים" לגבי עבודת הזוגיות (לא לגבי בנין האישיות), בעוד את ההתאמה אני רואה כעיקר שאין לו תחליף.

לצערי, אני מדבר מנקודת מבט של בעל נסיון כואב רב בשנים, שאין כאן המקום להכנס אליו מטעמי דיסקרטיות.

אינני מיקל ראש, חלילה, בעבודת המידות ובעבודת הזוגיות בפרט. שתיהן חשובות מאוד ושתיהן שלובות זו בזו.

לצערי, אנשים ממהרים לשפוט בני-זוג שיש להם בעיות בזוגיות, או שהחליטו להתגרש, וממהרים להכריע שבוודאי אחד הצדדים לפחות "אשם". אני יודע, כי גם אני הייתי כזה. אין חכם כבעל הניסיון, ואל לאדם לשפוט את חברו עד שיגיע למקומו.

לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג.

בנוסף למה שכתבתי כבר, אני חושב שאין להקל ראש גם בהיבט הצדדי והשגוי לכאורה של ההשוואה. צריך להשלים עם זה. דמיין לעצמך את המאכל הכי שנוא עליך - האם היית אוכל אותו במידה והיה זה המזון היחיד שהכרת מעודך? אני מניח שכן. האם היית אוהב אותו? ייתכן שכן. האם כעת עליך להתאמץ כדי לאהוב אותו? לא ולא. כל עוד אין ילדים - הגירושין הם תהליך יחסית פשוט, ולא כדאי לוותר על הסיכוי לזוגיות שמחה ובריאה, עד מאה ועשרים!

 

התגובה הקודמת הראתה שזה נוגע בך במקום אישי מאודender13

לפני הכל, אני יודע שלפעמים ואין ברירה אלא לפרק נישואין.

עכשיו לתגובתי:

הרשה לי לפרק את דבריך, לצערי אין לי כח בשעה כזו לכתוב דבר מסודר.

"ההיבט ההשוואתי" - אתה ממעיט מאוד בכוחה של החברה לכפות את הסטנדרטים בהם אנו חיים, בהיבטים עמוקים ביותר, באיך שאנחנו תופסים את עצמינו ואת הסובבים אותנו.

"רומנטיקה זוגית" היא התבלינים לא הלחם של הנישואין, על כל המשתמע מכך.

אם יש קישור ומחויבות נפשית עמוקה, מעט רומנטיקה תעשה המון, אם לא, שום רומנטיקה שבעולם לא תעזור.

אל תערבב "מאוהב" עם "אוהב" אלו דברים מנוגדים כמעט בכל היבט.

נכון, כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה.

מכיר את זה שאתה נכנס לעבודה חדשה בסביבה חדשה ולאט לאט זה משנה אותך? עכשיו תשליך את זה לנישואין.

כמה קשה זה? אני מניח שזה תלוי בין השאר באיזה גיל מתחתנים..

אכן, אני לא מדבר על עבודת המידות אלא על עבודה זוגית.

"לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג."

מסכים.

 

לגבי מאכל:

אני מכיר לא מעט אנשים שעברו לאכול טבעוני, לאחר מספר שנים חוש הטעם שלהם השתנה בתכלית.

מה שלגביך כמעט חסר טעם לגביהם הוא מעדן מלכים ומה שלגביך עשוי ומתובל היטב בשבילם בלתי אכיל.

רק משהו אחד-הקולה טובה

פעם לא כולם היו מאושרים בנישואים.

נכון שחלק מהשידוכים היו טובים, אבל הרבה מאד לא.

אבל פעם לא היו גירושים- כי אשה גרושה היתה נחשבת מתה בערך. בלי גבר שיגן עליה, בלי מפרנס.

אתה באמת חושב שנערה בת 16 שהשיאו אותה עם גבר בן 30 או 40 באמת היתה מאושרת איתו? מסופקני.. אולי אחת ל100 זה היה קורה..

לא לשכוח שפעם גם אושר נמדד בצורה שונהמשרת אם


מספר נקודות חשובותקרן עו"ד

כמו שאמרו כאן כבר לפני, גירושין איננו הפתרון האולטימטיבי. אני יכולה לומר לך מניסיוני, שבהרבה מקרים בהם אחד הצדדים רצה מאוד להתגרש מבן זוגו, אחר כך, לאחר מעשה, היה לו צער גדול מאוד. גירושין איננו עניין פשוט בכלל.

גם לי נראה שאת/ם צריכה/ים לפנות לייעוץ מקצועי וטוב על מנת לבדוק אפשרות של חידוש/יצירת אהבה ביניכם.

 

אני רוצה גם להוסיף, שאם כבר נכנסת לפורום הזה, שהוא פורום "מאמין"- דעי לך שברגע שבני זוג מתחתנים המשמעות היא שככה הקב"ה רצה. ואין בכלל ספק שאתם אמורים הייתם להתחתן ושיש לכם עבודה משותפת לעשות ביחד.   גם המחשבה שמגיע לך משהו יותר טוב, לא רק שאינננה מקדמת אותך לשום מקום, אלא היא גם איננה נכונה כלל ועיקר. מה שהקב"ה נותן, זה הכי טוב עבורך. את צריכה לברר עם עצמך, אולי בעזרת יועץ בעל אמונה ויראת שמיים, מה ה' רוצה ממך ומדוע את מרגישה את מה שאת מרגישה? איזה עבודה נדרשת ממך?  כשבאים על האדם ייסורים, הוא צריך לפשפש במעשיו. ייתכן ואת צריכה לעשות עבודה מאוד עמוקה וייסודית על מספר עניינים (כמו כולנו, לא רק את, כמובן).

אני יכולה עוד לומר לך, כי גם אם תחליטי להיפרד מבעלך- העבודה שתצטרכי לעשות בחיים תפגוש אותך במקום אחר- כלומר, אם לא תעשי את זה עכשיו תצטרכי לעשות זאת במקום אחר.

אם בכל זאת תרצי לסיים את הקשר, אנא עשי זאת יפה וללא מלחמות.

בהצלחה,

קרן קדרון, עו"ד ומגשרת (050-8756345) 

הרבה זוגות מתחילים גרוע וממשיכים נהדרמינימאוס

הערכה,  אהבה ותחומי עניין משותפים זה משהו שאפשר ליצור וממש לא גזירת גורל

כדאי לך להתחיל ליצור זוגיות ולא להיות פסיבית

ביהדות אומרים שאהבה נוצרת מנתינה. נסי להשקיע בו. לתת לו

כשאת מרגישה אוהבת אמרי לו זאת , הכיני לו משהו טעים שהוא אוהב , נסי לפרגן לו על זה שהוא בעל טוב, חרוץ או לא לא יודעת מה (אל תאמרי לו שאת לא אהבת אותו את רק עוזרת לעצמך להשתכנע)

 

לגבי בילויים ותחומי עניין - אם אין לכם היום משהו משותף נסו למצוא משהו אחר שאולי יעניין את שתיכם.

אנחנו גילינו פתאום אחרי שנתיים של נישואין ששתינו מאוד אוהבים לבשל וכיף לנו לבשל יחד

ולאומת זאת בטיולים ששתינו אוהבים יש לנו ממש טעם שונה. ואנחנו ממעטים לטייל מה שגרן להרבה חיכוכים ומריבות בהתחלה

 

ומעל הכול בקשי מאלוקים שיעזור לכם שיהיה לכם טוב ביחד.

 

 

 

 

 

 

 

תודה לכל מי שניסה לעזור אבלwhy me

בעלי כבר כנראה ככ פגוע מהיחס שלי אליו וכל המילים

והוא עוזב את הבית, וזו נשמעת כמו החלטה מאוד עם ביטחון ושיקול דעת ולא סתם אימרה באוויר.

מצטרף ל"אנונימי לרגע"לכו ליעוץ מקצועי לפני ששובריםender13
יעוץ טוב רק אם יש מצב לאהבה אבל אין תקשורת טובהצדוק השמן

זוג שנשוי שנה עם היכרות דלילה לפני כן לא אמור לצבור בתקופה הקצרה הזו משקעים שצריך לפרק. הבעיות שלהם יכולות לנבוע מקצרים בתקשורת ובהבנה ומבלבול ואז אפשר לגשר על הפערים. אבל אם יש לך גבר ואישה שמבינים מה מפריד ביניהם ויודעים עד כמה זה בעייתי וברור להם בדיעבד שזה מקח טעות - מה יעוץ יכול לחדש להם? זה לא זוג עם חמישה ילדים, בית ביישוב וחיי קהילה.

בגלל שאני לא מכיר מספיק את הסיפור של הלא מאושרת, אני בכל זאת מסכים אתכם שכדאי לה ובעלה לנסות יעוץ לפני שהם נפרדים.

 

מתוקה, כל מצב אפשר לשפר ולתקןעדידפ

אני מבינה שהוא החליט 

אבל הוא החליט כי הוא פגוע

כי לא חסכת ביחס קר ומנוכר,

וכמה הוא יכול להרגיש שאת עושה טובה?

 

ואני חושבת שאת יכולה וכדאי לך להתאמץ לעשות הכל ולתת מעצמך להשאיר אותו איתך ושיהיה לכם טוב יחד

 

מוכנה לעזור באישי

אבל אל תגידי לעצמך אח"כ מה יכולתי לעשות? זה הוא שעזב

כי את פגעת בו ויכולה לעצור את זה עדיין

 

הגיע הזמןחלב ודבש

שתמצאי לעצמך עורך דין טוב

כואב לשמוע שזה המצב, אבלנקודה

 

 

אם באמת את מאמינה שאין כבר עם מי לדבר,

להשקיע כוחות בלשקם מערכת יחסים פגועה עם אדם שאת לא אוהבת,

והוא מצידו לא רוצה בכך זה יותר מידי.

 

אם גם לאחר פרק סביר של מחשבה, ולאחר הריחוק את מרגישה הקלה מכך שהוא עזב את הבית,

ואני לא עניין להמשיך להתאמץ מכל הכיוונים במיוחד שאין ילדים.

מה שחשוב כעת זה שלא תאשימי את עצמך.

מה שהיה היה. כעת הבחירה שלכם היא איך להמשיך.

אם הוא החליט סופית באמת קבלי את זה כמשהו משמיים,

ולכן הדבר הכי טוב עבורך.

 

אם יש לכם התלבטויות- דברו על זה בפתיחות.

האם יש רצון הדדי אמיתי שזה יעבוד? מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה?

 

מה שחשוב זה שלא הפחד ינהל אותך, כמו שלא נכון להתחתן מתוך פחד להישאר לבד,

לא נכון להתגרש מתוך פחד ממה שמחכה בחוץ...

 

שהיה לך המון המון הצלחה, ומה שיהיה שיהיה בשמחה ובקלות עבור שניכם.

 

 

איזה נושא כאוב!! אני כתבתי את זה???קירבה

אני נשואה 11 שנים...

בגדול לא הייתי מתחתנת איתו. זה ממש טעות

לא בורחים לחתונה

כשמתחתנים כדי לא להיות לבד

ובעצם זה סוג של לבד

למרות שיש רגעים פה ושם שאני כן מאושרת

אבל זה לא זה!!

וזה כ"כ לא החלום ולא הכיוון

יש פה המון תגובות יפות ורעיונות טובים

 

אני בכל מקרה כנראה אשאר איתו וזהו וימשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד (עבודת  המידות)

 

אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך

 

אוי טעטע!!!

 

תעשי משהו אל תישארי ככה סתם!!

או תלמדי איך לחיות טוב לצידו .איך למצוא תחומי ענין שימלאו אותך  בשמחה

תדברי עם אנשים חכמים שינחו אותך איך לנהוג

 

בהצלחה רבה!

לכולנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

(שיניתי שם משתמש בשביל השירשור)

זה מעניין... אני רואה שהבעיה הזו מאוד נפוצהאנונימי לרגע

ספרתי פה כבר שלוש משתמשים (חוץ ממני ומפותחת השרשור) שדווחו על בעיה דומה בנישואין. מעניין אותי לשאול אתכם, שותפיי לצרה, מה גרם לכם להתחתן עם מי שלא היה לכם רגש כלפיו? האם זה היה רק כדי לברוח מהבדידות? מן צעד נואש שכזה..., או מעצות שקיבלתם מחברים? ואולי מרבנים?

אני סקרן לדעת מהו שורש הבעיה.

 

מסתבר שזה יותר נפוץ ממה שמוכנים להודותosnatt

לדעתי זה ממש כל מקרה לגופו

אצלי לדוגמא המחוייבות יצרה אנטי בתחילת הדרך ועודף ביקורת שלי - שבעזרת זמן, עבודה, ועניינים נוספים שמנעו ממני פשוט לקום וללכת - הצלחתי להתגבר על זה, וב"ה הולך ונעשה טווב

כל זוג והסיפור שלו - יש מקרים שבאמת אין מנוס מלפרק, אבל לדוגמא אם הייתי נכנעת ללחץ שתפס אותי פתאום הייתי מפספסת את בעלי היקר, שככל שעובר הזמן אני מבינה כמה אנחנו מתאימים, ולפעמים דווקא בגלל השוני - כשיש אהבה הרבה דברים פחות מפריעים

 

אבל ברור שצריך להתחתן עם רגש (ולא התאהבות וכדו' ) אבל רגש בסיסי של חיבה חייב להיות - אחרת הוא לא מגיע לעולם אחרי. וכבר שמעתי רבנים ויועצים זוגיים רבים מזהירים מפני זה וחוזרים ואומרים שאם אין חיבה בסיסית - אין לצפות שהיא תופיע לפתע אחרי החתונה

 

 

עקרונית אני מסכים, אבל העיקר זה הפרשנות...אנונימי לרגע

מהו אותו רגש בסיסי? אני זוכר שלי ייעצו ללכת על חתונה בגלל איזה ביטוי חיובי שאמרתי עליה. כלומר, נאחזים באיזה ביטוי הערכה או חיבה קטן, וזורקים לאחור את כל שאר הבעיות.

לפעמים מציגים את הדברים באופן דיכוטומי מדיי: האם זוגיות טובה נבנית מעבודה משותפת או מהתאמה אישית? לי ברור שהאמת נמצאת אי-שם באמצע, אם כי אני נוטה הרבה יותר לכיוון שהתאמה הזוגית היא העיקר, והעבודה, עם כל חשיבותה, היא התוספת. לדעתי, אם אין ניצוץ בין בני הזוג, אם אין את ההתרגשות מהפגישות - זה לא זה. לפעמים מציגים את זה כאילו מספיק שיש לך איזה עניין לחכות לפגישה, כאילו לסמן וי על המשבצת של חיבה - וזו טעות!

אני חוזר על מה שכבר הזכרתי: ייעוץ זוגי ובכלל זה ייעוץ לנפגשים, צריך להיות מאוד מקצועי. כשהיעוץ חובבני, עם כל הכוונות הטובות והיראת שמיים והנסיון האישי וכו' - הוא בא מהזווית הסובייקטיבית של היועץ. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" אמרו חז"ל.

הרמח"ל במסילת ישרים, במשל "גן המבוכה" שלו, מסביר למה רק הצדיקים יכולים להדריך את הבאים בשערי עבודת ה' - והוא צודק, אבל רק לגבי עבודת ה'...

בהחלט כל זוג והסיפור שלו וההתנהלות שלוקירבה

גם ככה יש  עליות וירידות גם אצל זוגות אוהבים מאוד. לא?!

אבל זה קשה פי כמה כשיש "ירידה" ואני עוד אומרת וואלה מלכתחילה לא רציתי אז בשביל מה להתאמץ כ"כ?

וכשיש ילדים זה לא מגיע להם. וזה עוזר לי לא להיות מפונקת

ושוב- לא הייתי רוצה לעבור מה שעברתי איתו שוב.

 

ומשהו שעוזר לי- שאני חושבת. נניח אתגרש. האם אוכל למצוא בעל שני שהוא יותר טוב ממנו?

אז בשביל בעל שני . כן הייתי נישאת אליו- יש מצב אז בסדר בראש שלי זה כמו שהתחתנתי פעמיים וזה כבר בסדרצוחק

 

ובאמת רציתי לציין שאני כבר אוהבת אותו כי אנו חיים יחד 11 שנה!! מתרגלים ונהיים שיכים אחד לשני

אבל   זה לקח הרבה הברה זמן!!!!!!  ולא הייתי חוזרת על להתחתן מתוך "חוסר ברירה!!!!!!!!!!!" בעז"ה.

 

שנזכה לשכינה!! 

יש הרבה אמת בדברים שכתבתender13
נכון, גם אני חושבת כךosnatt

 

שאלה קטנהosnatt

את הייעוץ ללכת לחתונה קבלת לפני שהצעת נישואין - או אחרי, בתור מאורס עם ספקות?

אם את רוצה, תפני אלי באישי.אנונימי לרגע
ומה קורה שזה היה ואז נעלם? או שרקwhy me

אצלי זה ככה?

אולי אצלך הרגש בא ממקום של חוסר בחייםצדוק השמן

שזה דבר לא נדיר בכלל.  יועץ זוגי דתי אמר לי פעם שכל הצעירים מתחתנים מתוך אהבה - ואצל הרבה מהם זו אהבה שתלויה בדבר. והדבר הזה הוא הרגשה פנימית של ריקנות, של פחד מלהתמודד עם החיים ולהגיע להישגים לבד, פחד מבדידות ועוד כל מיני חרדות. כשזה קורה, האהבה פועלת כמו סם או אלכוהול - היא ממכרת, היא נותנת תחושה טובה של כוח וביטחון בכך שהיא הפתרון המושלם לכל הבעיות. הצרה היא שזוגיות לא יכולה לענות על כל החוסרים, אבל את זה מגלים רק כשההשפעה חולפת.

 

אח"כ הוא הוסיף שבמידה מסוימת זה לא רע, כי בלי זה הרבה אנשים לא היו טורחים להתחתן בכלל.

 

מסתבר שלא כל הצעירים מתחתנים מאהבה. אני דוגמאאנונימי לרגע
אצלי הוא לא היה מההתחלה. היה רק יאוש מפגישות עקרותאנונימי לרגע

של שנים, ורצון נואש לצאת כבר מהבדידות.

מי שמתחתן בלי רגש ובלי משיכה הדדיתחלב ודבש

עושה את הטעות הגדולה ביותר של החיים שלו וכמעט אי אפשר לתקן את זה.

יתר על כן, מי שמתחתן בלי רגש של אהבה ומשיכה מפסיד את החלק הטוב ביותר של חיי הנשואין ונוטל על עצמו רק את הקשיים ואת הצרות והבעיות.

בן זוג זה לא נעליים שמודדים ולוקחים אם זה מתאים.

נכוןקירבה

בן זוג זה הדבר שהכי יכול להוריד או הכי יכול להעלות

אהבה זה מהחשובים

אחרת למה כולם מדברים עליה?

ורוצים ו...זקוקים!

 

אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים...

זכותך לחשובאבא שמואל

יש סיכוי גבוה מאד שמי שמתגרש ולא עשה שינוי אמיתי בעצמו, ימצא את עצמו שוב עם בן זוג אחר, באותו מצב כמו לפני הגירושין.

 

אני רושם כאן את דעתי בלבד.

מי שרואה בחיי נישואין קשיים צרות ובעיות, לא יפתח אהבה גם כלפי מי שהיה לו רגש ומשיכה לפני הנישואין. ומי שרואה בחיי נישואין אתגר, יצליח לבנות אהבה גם אם לפני הנישואין בקושי היה או כלל לא היה רגש.

 

מי שיכול להעלות על דעתו דמיון בין נעליים לבני זוג..

 

מתנצל מראש, תגובה זו באה בעיקר כדי לאזן

תודה רבה לךwhy me
זה מצב מאוד מסובך- אך גם מוכרמחושב

אני מכיר את המצב (לדעתי), שמצד אחד הכל טוב ונחמד. שאין שום דבר שרע לאישה, ואפילו טוב לה, הבעל נחמד, קשוב משקיע וכו' אבל עדיין האישה מרגישה משום מה שהיא לא מאושרת, קשה לחשוב על כך שהיא תמשיך להיות עם אותו אדם כל החיים, ומתוך כך (לדעתי) היא מתחילה לפתח מין חוסר נוחות איתו, כשהיא איתו והיא יודעת שהיא לא מרגישה שלמה להיות איתו לא נוח לה להיות איתו וזה אפילו יכול להיות מעצבן לאט לאט להיות איתו.

אחרי שהיא הגיע להחלטה שאולי היא לא ממשיכה איתו אז היא כבר מפחדת להשקיע בקשר סתם, אז היא מפסיקה להשקיע במרץ כמו בעבר. 

 (אני מקווה שקלעתי לסיטואציה הנכונה..)

בכל מיקרה לעניות דעתי כל זוג אם הוא רוצה הוא מסוגל לפתח זוגיות מאושרת מאוד. 

הכלל הכי חשוב שאני שמעתי לגבי חיזוק האהבה זה כמה שאתה יותר משקיע ככה אתה יותר אוהב, כמה שהאדם יותר עובד קשה למען השני, יותר משקיע למענו, חושב על דברים לשמח אותו ככה האדם יותר מאוהב בשני כי הוא נתן לשני חלק מהחיים שלו. הוא זורע בתוך הבן זוג שלו חלקים ממנו, מעצמו, וכך הוא יותר מחובר אליו.

כמובן שגם חשוב לדעת להתגבר על דברים שמרתיעים, לדעת לקבל אותם ולא לנסות לשפר\לתקן את הבן זוג אלא לקבל אותו איך שהוא ולאט לאט הבן זוג אוטומוטית ישתפר כי הוא ירצה להחזיר אהבה ולהשקיע מעצמו.

לסיכום לעניות דעתי כדי להגביר אצלך את האהבה והאושר תשקיעי בלי חשבונות מה יהיה אם יהיה. תני את כל כולך למען בעלך, תקומי מוקדם תכיני לי ארוחת בוקר מושקעת, וכשהוא חוזר מהעבודה תעשי לו הפתעה. תאמיני לי את לא תתאכזבי, כמה שיותר תשקיעי כך האושר שלך יגדל ויצמח.

הרבה בהצלחה. 

(אגב לדעתי אם תוותרי לעצמך, פעם הבאה לא יהיה יותר קל, הבעיה היא לא בנתונים הקיימים אלא בגישה, באיך שמשתמשים במה שקיים. אפילו את מבינה שיש לך בעל נחמד ומתחשב שמנסה לעשות לך טוב..)

אולי למישהו/י יש איזה דבר תורה בנושא הספציפי?קירבה

כמו למשל לענות בגישה תורנית לשאלות ששאלתי בשירשור:

1.

"אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך"

2.

 

"אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים..."

 
 
זה יהיה מאוד נחמד מצידו!
גם הטעויות שלנו הם מה' יתברך..אבא שמואל

http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=184

שאלה: האם זיווגו של כל אדם נקבע מן השמים כגזירה, או שאדם יכול לזכות באשה או בבעל טוב יותר ממה שנגזר עליו, או חלילה להיפך?

תשובה: אמרו רבותינו בגמרא (במסכת סוטה דף ב.), אמר ריש לקיש, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא על פי מעשיו, שנאמר (בתהילים פרק קכה.) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", (דהיינו שלא יבא זיווג רע לאדם טוב.), ומקשה הגמרא על מה שאמר ריש לקיש, והרי אמר רבי יהודה, אמר רב, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ואם כן כיצד אמר ריש לקיש שהזיווג נקבע על פי המעשים של האדם, והרי זו גזירה מן השמים, ומתרצת הגמרא, שבזיווג ראשון אדם זוכה במה שנגזר עליו, בלא קשר למעשים, אבל בזיווג שני אדם זוכה בזיווג על פי מעשיו. 
  
ובאמת שאף בזיווג ראשון, הזיווג תלוי במעשים של האדם, וכן פירש הגאון רבי טוביה הלוי (מהעיר צפת לפני כארבע מאות שנה), שמה שאמרה הגמרא שזיווג ראשון נגזר מן השמים על פי הבת קול, היינו שזיווג ראשון, אף אם לא יהיו שני הצדדים שווים לגמרי במעשיהם, רשעים גמורים או צדיקים גמורים, אלא צדיקים הם, ואחד צדיק ביותר, וכן הרשעים אחד מהם רשע ביותר, מכל מקום יבואו לידי נישואין, כיוון שכך יצא מפי השם יתברך על ידי הבת קול, אבל אם רב המרחק ביניהם, צדיק גמור עם רשעה גמורה, או להיפך, אז תתבטל הגזירה וידונו על פי מעשיהם. וזיווג שני הנעשה לפי מעשיו, הוא בדקדוק רב שיהיו שניהם שווים בערך הצדקות או הרשעות. ונאמרו בעניין זה עוד חילוקים רבים שאפשר שאדם יפסיד את הזיווג שנקבע לו מפי הבת קול, לטוב ולמוטב, ועל ידי מעשי האדם ותפילותיו יכול לגרום שיזכה בזיווג משובח. 
  
ומכל מקום, בעת שאדם מחפש זיווג, צריך לכוון מעשיו לשם שמים, לחפש זיווג לפי עניינו ולא לבא בדרישות מוגזמות או בדרישות חסרות טעם, שעל ידי כן יוכל לבא לידי הפסד. 
  
וידוע מעשה בהגאון האמיתי רבי משולם איגרא זלה"ה, (שחי לפני כמאתיים שנה,) שלמרות ימי עוניו ומרודו, היה שקדן עצום בתורה, והיה נחשב לבחור עילוי עצום וצדיק, והגביר העשיר רבי שמואל ביק נתן עיניו בו לקחת אותו חתן לבתו היחידה. וכאשר היה נשוי עם אותה נערה, ראתה שאינו מבין בענייני העולם וכולו שקוע בעניינים רוחניים, ודבר זה לא מצא חן בעיניה, ודרשה להתגרש ממנו, וגם אביה בראותו שבתו אינה מרוצה דרש ממנו לתת גט לבתו, ובצער ויגון רב עמד רבי משולם וגירש את אשתו בגט כפי רצונה ורצון אביה. 
  
ובאותה תקופה פרצה מחלוקת גדולה בין גדולי הרבנים בברודי, בעניין גט (שסידר רבי משה מינץ לבנו של הגאון רבי מרדכי זאב הזקן אב"ד לבוב) והיו שהכשירו את אותו גט, והיו שפסלו אותו. והחליטו שהגאון רבי ישעיה ברלין (רבה של ברסלוי) יכריע בדבר, בהיותו גאון עצום ובקי מאד בדברי הראשונים והאחרונים, ושלחו את השאלה לגאון נפלא זה, בצירוף חוות דעת של כמה מהרבנים האוסרים וכמה מן המתירים, ובין הרבנים הכותבים היה גם הגאון רבי משולם איגרא, שהציע חוות דעת בעניין. 
  
והנה בעת שהיה מעיין רבי ישעיה בתשובות שלפניו, נזדמן לברסלוי רבי שמואל ביק, הגביר מברודי, אשר בא לרגל מסחרו לברסלוי, ומצא לנכון לבקר בבית רב העיר הגאון רבי ישעיה ברלין, שהיה מכירו זה שנים רבות, וכשהיה רבי ישעיה מעיין בתשובתו של רבי משולם איגרא, שאל את רבי שמואל ביק אם הוא מכיר מי הוא זה הגאון רבי משולם איגרא, והשיב לו, כי הוא מכירו והוא צעיר לימים בן שבע עשרה שנה, ורבי ישעיה הביע את השתוממותו, לאמר, כל כך צעיר וידע רב לו בבקיאות עצומה ובגאונות נפלאה מיחידי הסגולה שבדור, שמע רבי שמואל ביק דברים אלו יוצאים מפי זקן גאוני הדור, נתכווץ ליבו בקרבו והתעלף, הזעיק רבי ישעיה את בני ביתו, והתיזו עליו מים עד ששבה אליו רוחו, ואז שאלו רבי ישעיה, מה לך כי נתעלפת, והשיב לו רבי שמואל, צעיר זה, חתני היה, ולצערי נאלץ היה לפי בקשתי לתת גט פיטורין לביתי. אמר לו רבי ישעיה, אם צעיר גאון זה היה בביתך, ואתה סילקת אותו מן הבית חייב אתה להתעלף פעם שנייה. לא ארכו הימים וזכה רבי משולם לישא את ביתו של הגאון רבי יצחק הורביץ רבה של ברודי, וחי בטוב ובנעימים.

 

עשיתי העתק הדבק, חיפוש בגוגל בנושא זה.

טוב אכתובחסדי הים
אבל קבלי את דבריי, כמי שחקר את הנושא באופן תאורטי בעומק, אבל לא מבין כמעט כלום ושום דבר בצעד המעשי, בקושי יצאתי עם בחורות.
הזוהר הקדוש כותב, שאדם יכול להתחתן עם הזיווג שלא מיועד/ת לו. זה יכול לנבוע מבחירה רעה, או מסיבות אחרות, שלא אפרט.
ישנה מחלוקת. התשב"ץ כותב שלאשה אין בחירה, או יכולת לקלקל בנושא זה, וזה רק תלוי בגבר, ואילו הרמ"ק כותב שיש גם צד לאשה.
עכ"פ יוצא מהזוהר, שאכן כן אדם יכול להתחתן עם מי שלא זיווגו.
הרמח"ל כותב, שגם במצב שהם לא מיועדים, ה' מחבר את נשמתם מבחינה רוחנית מתחת לחופה. אבל ברור, שזה לא חיבור טבעי.
ברור שלכתחילה עדיף להתחתן עם הזיווג המיועד לך, כי אז הקשר יותר טבעי. אבל יש יתרון מסוים, כשאדם לא מתחתן עם המיועד לו, כי הוא משיג את שלימות הקשר בעבודה הקשה, ולפעמים עצם העבודה מספקת אותו, יותר מחיבור טבעי.
נ.ב. לגבי עצם הנושא הנדון כאן, ראיתי להתיחס בסוף דבריי. ממה שקראתי והתבוננתי, אשה לא מספיק לה "בעל טוב", אלא היא צריכה "בעל מלהיב ומפתיע". אשה צריכה גבר שיטלטל אותה רגשית, בין בשעות שמחה, ובין בשעות עצב. זה מטיל חובה על שני הצדדים. הגבר צריך לנסות ולהלהיב את האשה ולגעת ברגשות שלה, והאשה צריכה לדעת שגבר מיועד לתת לה יציבות, ולא תמיד יש לו את היכולת לספק את ההרפתקאות הרגשיות הלגיטימיות שלה.
לא התיחסתי למקרה הפרטי כאן, כי גדול עלי להחליט באופן מעשי.
החיים שלך דבש..נשוי +

סליחה על הדוגריות.. מרגיש לי שאת וכל האומללים שכמותך ששואלים את עצמם "why me".. לא מחוברים.

התנצלות קטנה: באמת לא מתיימר להיות יועץ נישואים. קטונתי לגמרי, על אף האמירות הציניות. רק אשתף קצת מהלך מחשבותיי.

 

אותי הקטן לימדו כשהלכתי להתייעץ עם רבותיי, בהרבה מהשלבים בחיים, עוד לפני שהכרתי את רעייתי, וגם ביום החופה כשמתתי מפחד כמו כולם, ואחרי החתונה וכו' - שהשאלה היא מה המרכז שלך בחיים.

כל החיים עבדת כמו פרט, חווית את עצמך בלבד, הכל היה סביבך. וזה נכון, וזה אמיתי, וככה אמור להיות. ומגיע שלב של בשלות בחיים, שאתה מסוגל להבין שלא החוויות שלך עומדות במרכז. יש מטרה נעלה בחיים שהיא יותר חזקה מהחוויות שלך. זה לא מאפס אותם, והן חייבות להמשיך לשרת, אבל אתה מבין שאתה רק חלק ממשהו מסויים. זה ההבדל בין ילד שכשלוקחים לו את הסוכרייה הוא צורח כאילו נחרב העולם, ובאמת נחרב לו העולם. כי הוא נפגש עם העולם בצורה שהחוויות שלו עומדות במרכז. ואם לוקחים לו אותם - הורגים אותו. אבל מבוגר שייקחו לו סוכרייה והוא יצרח.. קצת מוזר. מצפים ממנו לאיפוק וכו'.. 

השלבים הבוגרים יותר הם כאלה שמסוגלים להבין שכל החיים שלך הם למען משהו.

בנקודת בשלות הזאת הרבה פעמים מתחתנים. וגם אם זה קורה קצת לפני או אחרי - לא נחרב העולם. החיים עצמם מלמדים אותך את מה שאתה צריך ללמוד.

גם כשיש ילדים, יעידו כל האבות והאימהות - הם לוקחים לך המון זמן מהחיים ו"גוזלים" ממך הרבה מהחוויות. אבל ברור כשמש בצהריים שזה הדבר הכי נפלא בעולם. ואם יש מישהו שאנחנו מוכנים להקריב כ"כ הרבה בשבילו זה הילד שלנו.

 

לא בא ללמד אותך לדחות סיפוקים או כל מיני תגיות מחנכות כאלה.. רק להסביר שאת נורמלית. וגם "אנונימי לרגע" נורמלי, ואני לא מכיר אחד, אולי אחד כן, אבל כמעט ואין מי שלא חווה רגעים מאד קשים בחיי הנישואים. וכולם חושבים מתישהו בחיים על להתגרש. במוקדם או במאוחר.

זה לגמרי לגיטימי. לא נעים.. אבל לגיטימי. 

 

יש לך בעל מקסים כנראה, מאד פגוע ובצדק, שאולי התמימות שלו והשכונתיות שלו הם עוגן חזק הרבה יותר מהשכל המפואר שלך. תראי כמה זמן הוא מצליח לסלוח לך, להסתכל בעין טובה על כל העלבונות שלך אותו. נראה לי שיש אחלה פרטנר לבנות חיים. ומתוך העבודה הזוגית, מתוך ההתמסרות להופיע בזוג הזה דבר כ"כ גדול - גם השאיפות הפרטיות מקבלות איזון ויוצאות לפועל.

 

את מעמידה את עצמך במרכז החיים שלך, כשכבר כנראה עבר השלב..

החיים האמיתיים, המאושרים יותר מכל הדמיונות שלנו, אלה שבונים אותם בשתי ידיים ובהמון זיעה, שווים כל הון, וכל ייסורים שהם.

אבל מי שהוא שקוע כ"כ עמוק בבוץ של עצמו, וכל פעם שהאחר כ"כ זר לו - הוא רואה בזה ראיה נוספת לזרות מלכתחילה.. אין לו סיכוי לצאת מזה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ברכתי נתונה לך.

 

אז מה אתה אומר?חלב ודבש

שכדאי לה להשאר תקועה עם מישהו שהיא לא סובלת?

איך בכלל אפשר להעלות על הדעת דבר כזה?

לנשוי +. זה כ"כ הרבה יותר מורכב מכפי שציירת זאת!קירבה

 

מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66
אתם עם רכב? שלל מסעדות מעולות קרובותמרגולאחרונה

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטוריאחרונה
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
קודם כל מבפנים. 🏠❤️נגמרו לי השמות

להתחיל מבראשית.

להתחיל ממה שמבפנים.

מבפנים החוצה.

לא החוצה פנימה.

 

קודם כל להתחיל בי. 

מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.

ואז החצי השני שלי.

כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.

כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.

היינו פה קודם.

ואחרינו ומשנינו כל השאר.

והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -

*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי

ל*זאת* יקרא אישה

כי מאיש לוקחה *זאת*

וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:

- *זאת* חוקת התורה.

- ו*זאת* הברכה.

- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

- *זה* אלי ואנווהו.

הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.

הייחודיות שלה, של אשתי.

זאת ולא אחרת.

וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.

להתכוונן אליה, ורק אליה.

זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.

 

ומה תפקידי כאן בעולם? -

לעובדה ולשומרה.

לעבוד על מה שעדיין אין.

ולשמור על מה שכבר יש.

כמה חשוב לשמור על היש והקיים.

ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.

גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -

אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.

אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו', 

אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,

אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.

לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.

להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.

שם לגדול

שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.

שם המיקוד.

בבית פנימה.

למשפחותם.

וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.

סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.

והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.

שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.

כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?

כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?

וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר. 

ללמוד להישאר בקשר

ללמוד לבנות קשר

ללמוד לתחזק קשר

ללמוד להעצים קשר

ללמוד לגדול בקשר

ללמוד לגדול מהקשר.

ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.

ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.

גן עדן של החיים עצמם, פנימה.

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

אולי יעניין אותך