חבל מאוד,ניסית ליצור שיחה להגיע להבנה שלו אותך ולהיפך?

אם כן ושום דבר לא הלך ,למרות שניסיתם להתחשב ולבוא אחד לקראת השני.

כדאי להגיע ליעוץ ואפילו לטיפול זוגי.

מרגישה שאני מתפשרת ולא טוב לי

ברוכה הבאה לפורום. 

אני צריכה לחשוב.... כתבת פה דברים מורכבים... אז גם אם נראה שלא עניתי כלום- תדעי שאני חושבת עלייך  

שבוע טוב

שאין בתשובה בפורום כדי לענות עליה, גם לא בשירשור שלם

אהבה זה רגש נרכש, ע"י מאמץ ועבודה של שני הצדדים.

אם תרצי, בתהליך של יעוץ אישי-זוגי ילמדו אותך לאהוב אותו, איך לעורר אהבה ואיך רצוי להתנהג כדי לחיות בטוב.

וזה דורש ברור עצמי ובחירה שלך.

בהצלחה!

במיוחד שלא כתבת שום סיבה הגיונית לכל הרגש השלילי שלך כלפיו.

וסלידה זה לא אפתיות...

יכול להיות שנראה שהכי קל להתגרש, אבל לא תמיד זה נכון.

כאשר נישאים תחת החופה נוצר קשר נשמתי עמוק בין הבעל לאישה.

מהות רוחנית אחת שמחברת בניכם.

אם יש רצון מצד שניכם- אפשר לעבוד על הזוגיות ולהביא אותה למקום טוב.

אהבה זה לא משהו שאו שיש או שאין.

אהבה זה רגש שניתן לפתח, על ידי מעשים, תודעה נכונה, פתיחות רגשית וכ'.

לפי הנתונים שאת כותבת- חבל סתם לפרק את הקשר הקדוש בלי שנעשתה עבודה כדי לשמר אותו.

(אגב הייתי גם ממליצה לבדוק אם את לא בהריון כי מכירה נשים שהרגישו בדיוק כך בגלל תופעות לוואי של ההריון

סלידה, מחנק מעצם הנוכחות שלו וכ')

בקיצור תחשבי על זה לעומק וברצינות.

ממליצה לך אפילו ללכת לאימון אישי או משהו כזה כי לא תיארת בעיות בזוגיות אלא משהו בנפש שלך.

לפי מה שכתבת התתנת מהפחד להישאר לבד, והינה את נשואה לאדם מקסים, אך לא מאושרת...

לעניות דעתי יש כאן מקום בנפש שזקוק להעצמה, חיזוק  וכ', כי שוב, ניראה שהמקור הוא בנפש שלך,

ומה שקורה בחיי הזוגיות זה רק השלכה של האמונות הנפשיות עליהם.

כל הנכתב כאן נכתב על בסיס הנתונים שאת כתבת. מן הסתם קיימים דברים שלא כתבת ועליהם אין דרך להגיב...

זה בא והולך, אבל אני כבר לא יכולה להתעלם מזה כי תחושת הכאב כי למה זה מגיע לי? להתחתן אבל לא להיות מאושרת, אם אנחנו יוצאים אני מרגישה שממש לא כיף לי איתו, אני לא יכולה לומר בדיוק למה, זה לא דברים שעשה חוץ מזה שאני מרגישה שמבחינה שכלית הוא פחות ממני וזה מפריע לי ובכלל יש בינינו המון פערים

מסתדרים, לא רבים על דברים ואני לא ממש יכולה להצביע על דברים שאני לא סובלת אצלו, מה שכן, תחושת התסכול שלי והכאב מתבטאת ביחס לא יפה ומזלזל כלפיו, אני אומרת לו שזה טעות שהתחתנתי איתו ושאני לא מאושרת איתו. ואני לא יכולה להרגיש עוד את הכאב והסבל הזה כשאני יודעת שאפשר אחרת.

אז יש מקרים שהכל מצויין בינינו שבועיים ואז שוב התחושה חוזרת, וככה זה האמת מהזמן שהתחתנו, ממש זמן קצר בירח הדבש לא היה לי טוב ורק בכיתי

לא כתבת מה הוא מרגיש כלפייך?

כשאת כותבת: "אני לא אוהבת אותו", אולי את מתכוונת שאת מרגישה שהוא לא אוהב אותך?

את ה"רגש" אפשר לסדר, בעיקר ע"י נתינה ונתינה ונתינה..

עושה הכל בבית, מאוד מראה אהבה אבל משום מה אני מרגישה שאני לא רוצה שום קירבה איתו ואפילו עצם זה שאנחנו בחדר ביחד מעורר בי רצון לקום ולברוח, אני לא יודעת, אולי יש בי משהו לא בסדר, אפילו אמא שלי אמרה שאני לא אמצא מישהו טוב כמוהו, ואולי זו הבעיה שהוא טוב מדיי, ובכלל, אנחנו מנסים הריון וכבר שנה אין הצלחה וזה גם הוסיף על הלחץ וגרם לי להרגשה שזה לא קורה כי אנחנו לא אמורים להיות יחד, אולי זה היה כדי שכל אחד מאיתנו יתקן משהו אצל האחר ונמשיך הלאה?

נראה לי: שורש הבעיה, כמו שכתבת "אני יודעת שאפשר אחרת".

אי אפשר אחרת!

ולא תמצאי משהו טוב יותר עבורך. ובעז"ה גם תפקדו. וכמובן ששמירת שבת משפיעה טוב בכל התחומים.

עד שתבררו אם עתידכם ביחד, לחכות עם נסיון להריון...

ואם את רוצה בכל זאת לתת צ'אנס לקשר ואפילו רק בשביל עצמך, שתדעי שעשית כל שביכולתך למצוא את האחד שמתאים לך, ממליצה על ייעוץ עם פסיכולוג טוב שיעזור לכם לברר מה הלאה

משהו שמסקרן אותי, אם את לא דתיה, איך הגעת דווקא לפורום הזה? (לא מהבחינה של מה את עושה פה בכלל, אלא מהכיוון שזה באמת מעניין לדעת...)

ולגבי שאלתך, איך הוא רואה את המצב?מה התגובה שלו?דיברתם ביניכם בצורה נוקבת? אם לא - הגיע הזמן,

ואם בכל זאת כתבת מה שכתבת, ברור שגירושין הם אופציה שפחות היית רוצה, אחרת - היית מתגרשת בלי לכתוב, אז, השאלה, עד כמה יש בך את הרצון להפוך את הקיים לטוב הרבה יותר, וכמה זה תלוי רק בך, וכמה יש את הרצון מצידו...

שנה בבית ספר דתי, אני לא שומרת שבת אבל שומרת נידה כשרות וכו

התחושה הזו באה והולכת ואם שום דבר לא ישתנה אז מה השוני עכשו?

אני מרגישה שאין בינינו את החיבור הבסיסי הזה, כי הרי לכולם יש משברים אבל תמיד יש את המשהו הזה שמחזיק אותם יחד

ולנו פשוט אין. רק פחד מזה שאין לי לאן ללכת ועד כמה יהיה נורא להיות לבד בייחוד שהוא הפרנס העיקרי

כמובן שאת לא חייבת לענות...

ועוד שאלה, עד כמה הוא יודע שאת "בכיס שלו" מהבחינה של הפחד להישאר לבד?

ונראה לי שיודע

בס"ד

אני לא יודעת אם יש משהו חזק יותר מהרצון.

וזה לא דבר שאו שיש אותו או שאין, זה דבר שאנו מחליטים, מה אנחנו רוצים.

לגבי מחשבות אם תמצאי טוב יותר או לא זה לא רלוונטי.

אף אחד לא יכול לנבא מה צופן העתיד במקרה שתחליטי להתגרש.

השאלה היא האם את רוצה שזה יילך ביניכם או לא.

עניין הפערים יכול להיות מאד אובייקטיבי.

 עד כמה הוא פחות ממך מבחינה שכלית?

יש לכם שפה משותפת? תקשורת? תחומי עניין משותפים?

לרוב הנשים מאד קשה כשהבעל פחות מהם.

זה מתחיל בגובה, ממשיך בשכל וכ'.

יכול להיות שמלכתחילה לא היה נכון להתחתן. (לא בטוח, אבל ייתכן)

אבל כרגע כשאתם נשואים,

את צריכה לראות עם עצמך האם את מסוגלת להעריך ולכבד אותו על הטוב שקיים בו.

מכירה זוג (כיום סבא וסבתא להמון נכדים, ונינים כן ירבו) שהפער השכלי בניהם הוא משהו בלתי ניתן לתיאור.

היא רופאה, אישה גאון בכל תחום אפשרי.

הוא איש פשוט פשוט, כל חייו עסק בעבודת כפיים. אפילו חוש ההומור שלו קרוב יותר לקטנים שבנכדיו,

מאשר לאשתו, שלא לדבר על נושאים אחרים לדיון...

 הם אמנם התחתנו מ "התאהבות", אך זו התפוגגה מהר אחרי החתונה.

מה שהחזיק אותם ביחד היה תינוק בדרך....

אבל היות והם כבר נשארו ביחד, והאישה החליטה שזה בעלה והיא זורקת כל אפשרות אחרת מהראש,

היא מצאה את הדרך להיות מאושרת אתו. החום והאהבה שהוא מרעיף עליה עד היום, שובים את הלב כל פעם מחדש.

וכן, זה מאד מאד הדדי.

אל תקבלי כמובן מאליו את כל הטוב שהוא מרעיף עלייך, תתבונני בטוב שבו, תקדישי לזה זמן במשך היום.

לחשוב על הטוב שהוא נותן לך, על הטוב שבו כאם בפני עצמו. לפני שהוא מגיע הביתה.

תחשבי מה את יכולה לתת לו, איך להכין לו אוכל שהוא אוהב וכ'.

תראי כמה כוח יש בך, לשמח אותו. עצם היכולת לשמח את הזולת משמחת אותנו.

אנחנו נהנים לראות את הטוב שלנו מתקבל. נהנים כשטוב למישהו במיחצתנו.

ככל שתחשבי עליו טוב, ותעשי לו טוב רגש האהבה יוכל להתפתח.

לא כי לא מגיע לך מישהו טוב יותר, אלא כי לא מגיע לך להפסיד אדם שאתו את יכולה להיות מאושרת.

והאמת מעבר לסבל שלך- זה גם לא מגיע לו לחיות עם מישהי שלא אוהבת ומעריכה אותו,

שלא מסוגלת לקבל ממנו את הטוב שהוא מרעיף עליה.

נראה שכעת הכל בידיים שלך, נשמע שהוא מעוניין בקשר, משקיע ונותן מה שהוא מסוגל.

כעת העבודה שלך להחליט האם את רוצה, ואם כן מה את עושה בשביל זה.

בהצלחה רבה -ורק אושר!!

אגב- אהבה שעבדו כדי להגיע אליה לעיתים קרובות חזקה עשרות מונים מאשר כזאת שהתפתחה מעצמה.

כי אהבה כזאת היא תוצר של השקעה פנימית עמוקה מאד, והיא מגיעה ממקום עמוק מאד.

וזה משהו שיכול להחזיק ביחד עד מאה ועשרים ויותר...  בהצלחה.

תחומי עניין ממש שאין, לא כמו שאני רוצה ואין את העניין הזה של שיחה אינטלקטואלית כמו שאני אוהבת, וזה לא שאני מנסה להיות גאוותנית זה לא שאני איזה ד"ר, אבל יש הרבה דברים שלוקים בחסר

גם אני בהתחלה  אהבתי אותו אבל זו הייתה התאהבות והאהבה מאוד מהר נעלמה ואולי אפילו לא הגעתי לשלב הזה

נכון שהוא נותן לי אהב והחום  אבל אני לא מרגישה שאני רוצה ומסוגלת בכלל לקבל את זה ממנו

לדעתי, המשהו החזק הוא פונקציה - גם, גם - של  ז מ ן .. הנישואין והחיים מקרבים ומלמדים המון אחד על השניה ולהיפך.

אז נשמע שזה מוקדם קצת להרגיש שאין את ה"משהו" הזה.

עוד דבר קשור - יש כאלו שלוקח להם יותר זמן להתרגל ולעבור בין מצבים שונים,

וזה עשוי להשפיע מאד על מדד "האושר" של נשואים טריים.

לפעמים עצם הזמן פלוס ההתרגלות למחשבה, לתפיסה ולחיים המשותפים - יוצרים חיבור גדול יותר.

חיבוקים, יקרה

מאחלת לך שלוות נפש והרבה אושר.

כנראה שאת כותבת את זה ממקום אמיתי וכואב, אבל מההודעות שלך קשה להבין במה בעלך נופל מהבעל האידיאלי שבעיניך יכול להיות איתו חיבור בסיסי.

כתבת שהתחתנת איתו כי פחדת להיות לבד, איך הפחד הזה גרם לך לבחור דווקא בו למרות שאת סולדת מימנו?

החיבור הנפשי היה טוב- עד שהתחילה הזוגיות? למה היום הוא לא יכול לתת לך את התחושה הטובה שהוא נתן לך אז? הרי זה לא שהוא השתנה. בחודשים שיצאתם ביחד, לא יצא לך לשים לב לתכונות שאת לא אוהבת אצלו?

כי אם זה שהוא אוהב, מכבד, מתחשב, מפרנס, עוזר בבית וגם יודע מה עבר עלייך - לא מסב לך אושר, אז מה כן?

אני חייב לומר שמתגובה לתגובה אני מרגיש שגם הבעיה שלי היא בדיוק כמו הבעיה שלך. גם אני מרגיש שאשתי באה מתרבות של "שכונה" ואני ממש לא. גם אני מרגיש הרבה פעמים את התחושה הזאת שטעיתי.

עם כל זה, חשוב לי לומר לך (למרות שכמעט כולם פה כבר אמרו את זה): נסו ללכת ליעוץ זוגי מקצועי. למרות שנראה לך שזה לא יעזור, חשוב שתמצו עד תום את הסיכוי לבנות זוגיות בריאה.

טוב שאין לכם עדיין ילדים. ההבדל ביני לביניך הוא שלנו כבר יש ילדים, ולכן אני לא רואה את הגירושין כאופציה. מה לעשות - לא כולם זוכים לזוגיות רומנטית. אני כבר השלמתי עם זה. לך עדיין אין ילדים, ולכן אני מציע שלפני ילדים תשקיעו את כל המאמצים בנסיון ליצור חיבור אמיתי. אם הניסיון ייכשל - לכו על גירושין. אבל לא לפני שמנסים.

שיהיה הרבה בהצלחה!

וככה אני, וזה נשמע כאילו זה לא משהו שניתן ללמוד או לפחות להשתדל

אבל כמו שאמרתי הוא כבר החליט

ואני לא יודעת מה אעשה כי אין לי פיזית שום מקום ללכת אליו

אל תמהרי לעזוב את הבית. מה שבעלך אמר דווקא נותן שביב של תקווה. אם זו הגישה שלו, אולי אפשר לתקן את זה בעזרת טיפול מקצועי.

כשגבר לא משקיע ברומנטיקה - לא פלא שהזוגיות לא טובה. אני מאמין שכל גבר יכול להיות רומנטיקן. לא צריך בשביל זה אופי מסוים - צריך רק להתרגל שהאשה צריכה להרגיש מחוזרת מידי פעם. זה דבר שצריך ויכול להיות במודעות, ותלוי רק ברצון טוב.

אני מציע בכל פה שתיגשו לטיפול, ותקבלו החלטה שאתם מנסים בעבודה משותפת לבנות זוגיות עשירה וטובה ככל הניתן. אולי עוד תגלו אחד את השני מחדש.

הוא כבר הגיע להחלטה נחרצת ביותר

ואין עם מי לדבר, כמה שניסיתי להסביר לו זה כמו לדבר הכל

והאמת שבגלל כל התגובות פה ניסיתי לחשוב שסביר להניח שבחוץ יש הרבה יותר גרוע ממנו ואולי בכל זאת לנסות.

אבל הוא ממש אנטי ואמר שהספיק לו שהוא רוצה להיות רחוק ממני

אני לא מקנא באף גבר שאשתו חושבת עליו את מה שאת כתבת על בעלך גם אם את לא אשמה. הוא בטח קלט אותך והחליט בשבילך. הרי איזה אושר יש בחיים עם אישה שמרגישה כלואה בזוגיות שהיא מוכנה לוותר עליה?

אולי זה עדיף לשניכם. אם את צעירה ולא דתיה, אז לא אמורה להיות לך בעיה לחזור לשוק הפו"פ בתור גרושה עם חוכמה שאחרי ניסיון.

שיהיה רק אושר לשניכם.

אני חושבת שאוכל לעזור מעט מניסיוני הדומה...

אני נשואה יותר משלש עשרה שנה ונמצאת במצב דומה של נישואים לבעל מקסים ללא רגש. בכל פעם שאני שומעת על אשה במצבי, זה גורם לי להקלה כל שהיא. קשה קשה קשה לחיות כך. כמובן שניסיתי טיפול פסיכולוגי, ייעוץ זוגי ועוד. עכשיו המחשבה על גירושין מורכבת מאוד. יש לנו חמישה ילדים והשישי בדרך... גם אצלינו יש את העניין של הפער השכלי ופשוט הרגשה שאין חיבור.. אשמח לקבל עצות מבעלי נסיון. כל עצה כזו היא קרש הצלה אמיתי

איך מגיעים למצב שאין רגש כלפי הבעל ואין חיבור וכו' כמו שאת מתארת, והילד השישי כבר בדרך??? אין חיבור או יש חיבור? "ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל!" מה קורה בבית? הילדים מרגישים את החוסר אהבה מצידך? איך זה מצידו?

אני מכירה לא מעט ילדים שבאו לעולם בלי שההורים אהבו...בעלי אמנם מאוד אוהב אותי, לטענתו. לי קשה מאוד להתחבר אליו

ואל תחכי.

אין לאף אחד שום סיבה להיות נשוי לאדם שסולדים ממנו ושאין כלפיו שום רגש.

נראה שהנשואין הללו היו טעות ומוטב לתקן אותה עכשיו לפני שתתקעו עם ילדים ובעיות אחרות.

מכמה מילים בפורום אתה מכריע????

מי שלא מבין בגיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם!!!

אז אין שום סיבה להמשיך להיות ביחד.

אני לא הייתי נשארת נשואה לאדם שאני לא סובלת ולא אוהבת, מלכתחילה לא הייתי מתחתנת עם אחד כזה.

אבל טעות כזו אפשר לתקן ויפה שעה אחת קודם, חבל לבזבז את שנותינו היפות ביותר בלי אהבה.

במצב רוח מסויים שיכול להשתנות, וזה לא המצב הרגיל שלה,

יש עוד צד למטבע,

יש דרכים לטפל,

יכול להיות שבעיה גדולה נגרמה בגלל דבר קטן שאם יודעים לאתר אותו, הכל יפתר בשלום.

נישואין זה לא החלפת גרביים.

ובטח לא המלצות כאלה על גבי הפורום, בלי להכיר את הנפשות הפועלות.

צריך מאוד להיזהר באמירות כאלה.

אתה לא יודע איזה משקל יש למילים שלך.

אם לך יש דעה אחרת אז תכתבי את דעתך.

אין שום סיבה לצנזר אלא אם זה נוגע לדברים אינטימיים.

ונשואין גרועים צריכים להתפרק בטרם פורענות, זו הסיבה שיש אפשרות הלכתית להתגרש.

זה באמת כל כך ברור, אם אין פוטנציאל למשהו, לשינוי, לעבודה עצמית משותפת ולחוד.

אני לא מהמקדשים את מוסד הנישואין בכל מחיר, אבל גם פתרון הגרושין הוא לא תמיד קל אם כי בהחלט קיים

לא מתגרשים אם לא הולכים לטיפול משמעותי-

לא פגישה אחת או שתיים,

אלא תקופה של טיפול, אצל מטפל טוב ומומלץ.

רק אם אחרי תקופת הטיפול לא יהיה שיפור ברגש ביניכם, רק אז תוכלי לדעת אם להתגרש או לא.

חבל שתאבדי סתם את הנישואין אם הוא אדם שבבסיס שלו הוא טוב.

לא להתייאש לפני שמוצו האפשריות. חבל....

הרבה בהצלחה!!!

והלוואי ותגיעו לחיבור טוב !

אהבה רוכשים בהשקעה ובבחירה.

לא מייעץ לך מה לעשות, את תבחני את היכולות והכוחות שלך.

מדבריך נשמע כאילו אתה סבור שקשר זוגי יכול להתפתח בין כל אחד ואחת, אם עובדים נכון על המידות.

למרות ששמעתי אנשים שאני מעריך שטוענים כך - אני סבור בביטחון גמור שזה לא נכון.

לכל אדם בריא בנפשו (קרי: להוציא את אלו שנמשכים לבני מינם, ואין כאן המקום להאריך...) יש פוטנציאל לקשר רומנטי. קשר כזה לא יכול להיווצר בין כל איש ואשה. יכול להיות שיש כאלו שמסוגלים להכיל טווח רחב מאוד, יחסית, של בני אדם, ויכול להיות שאנשים כאלו סוברים שכולם כמותם - אבל לדעתי זה לא נכון לחלוטין! מן הראוי שכל אחד ואחת יחפשו אדם שהם יכולים לקשור עמו את נפשם, ושנעים להם בחברתו. לא כל בעיה בזוגיות זה בגלל "בעיה" של אחד הצדדים...

אני לא אומר שלא ינסו לעבוד (כמו שכבר כתבתי לעיל), אבל חשוב לי שאנשים יכירו בבעיות שלנו כבעיות אמיתיות!

אני חושב שאחת הסיבות העיקריות (אם לא העיקרית שבהן) שאני לא ניסיתי להתגרש לפני ההריון הראשון, ושמלכתחילה בכלל התחתנתי עם אשתי, היתה שהאמנתי בתמימות לקביעה הזו ש"יהיה בסדר", וש"נעבוד על הזוגיות ובוודאי הכל יסתדר"...

ובכלל, לדעתי לא כל רב הוא יועץ זוגי. זה לא בחומר של בחינות הרבנות. מי שלא למד את הנושא ברמה גבוהה ולא התנסה בסטאז' אצל מומחה, מן הראוי שימנע מלעסוק בייעוץ זוגי. זה לא שונה מהותית מרפואה...

לא יצוייר שגבר ואשה נורמטיביים (לו יצוייר שיש דבר כזה) נתקעו באי בודד וברור לשניהם שאין ברירות אחרות, שיש להם רק אחד את השניה (וההפך) מה לדעתך הסיכויים שלהם לזוגיות מאושרת?

אני מביא ראיה לדברי בנישואין מאושרים לרוב בדורות קודמים שבהם הנישואין היו בשידוכים, יש מקורות לכך.

אלא, שאנחנו חיים בחברה מסויימת, עם אילוצים מאילוצים שונים.

אפשר לתת רשימה באורך של שרשור שלם לסיבות שנישואים מגיעים לפרוק.

לכן ברור שצריך לנסות למצוא התאמה כמה שיותר טובה לפני שמתחתנים.

א-ב-ל, לא צריך לשכוח את היסוד.

שאפשר, ברוב המצבים, ליצור זוגיות סבירה, ועם הזמן - מעולה, עם מספיק מאמץ ורצון.

כאן היא בפרוש אומרת שיש יסוד, אבל הרגש, שלפי התאור שלה קרוב יותר להתאהבות מאשר לאהבה, חסר.

את זה בהחלט אפשר לבנות, זה לא הבדל מהותי..

סליחה על האריכות, אלו דברים הנובעים מן הלב...

לדעתי, הסיכויים של זוג אקראי שנתקעו באי בודד ליצור זוגיות טובה הם רק מעט יותר טובים משל זוג אקראי שחי בחברה. זאת בגלל שלדעתי ההיבט ההשוואתי הוא לא ההיבט העיקרי בבעיות זוגיות הבאות לידי ביטוי בתחושה ש"אין התאמה".

אני מאמין לחלוטין ברומנטיקה זוגית. לא כל זוג מאוהבים מההתחלה, וברור שיש הבדל בין אהבה שבתחילת הקשר לאהבה שלאחר כמה שנות נישואין, אבל למרות זאת אני חושב שיש חשיבות גדולה להתאמה.

לדעתי, התאמה זוגית היא לא רק כדי להקל על העבודה שבמהלך הנישואין (כמו שנשמע מדבריך), אלא היא דבר אמיתי וחשוב מאוד. כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה!

אני לא מזלזל בעבודת המידות וברצון, אבל אני מחשיב אותם ל"תיקונים מינוריים" לגבי עבודת הזוגיות (לא לגבי בנין האישיות), בעוד את ההתאמה אני רואה כעיקר שאין לו תחליף.

לצערי, אני מדבר מנקודת מבט של בעל נסיון כואב רב בשנים, שאין כאן המקום להכנס אליו מטעמי דיסקרטיות.

אינני מיקל ראש, חלילה, בעבודת המידות ובעבודת הזוגיות בפרט. שתיהן חשובות מאוד ושתיהן שלובות זו בזו.

לצערי, אנשים ממהרים לשפוט בני-זוג שיש להם בעיות בזוגיות, או שהחליטו להתגרש, וממהרים להכריע שבוודאי אחד הצדדים לפחות "אשם". אני יודע, כי גם אני הייתי כזה. אין חכם כבעל הניסיון, ואל לאדם לשפוט את חברו עד שיגיע למקומו.

לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג.

בנוסף למה שכתבתי כבר, אני חושב שאין להקל ראש גם בהיבט הצדדי והשגוי לכאורה של ההשוואה. צריך להשלים עם זה. דמיין לעצמך את המאכל הכי שנוא עליך - האם היית אוכל אותו במידה והיה זה המזון היחיד שהכרת מעודך? אני מניח שכן. האם היית אוהב אותו? ייתכן שכן. האם כעת עליך להתאמץ כדי לאהוב אותו? לא ולא. כל עוד אין ילדים - הגירושין הם תהליך יחסית פשוט, ולא כדאי לוותר על הסיכוי לזוגיות שמחה ובריאה, עד מאה ועשרים!

לפני הכל, אני יודע שלפעמים ואין ברירה אלא לפרק נישואין.

עכשיו לתגובתי:

הרשה לי לפרק את דבריך, לצערי אין לי כח בשעה כזו לכתוב דבר מסודר.

"ההיבט ההשוואתי" - אתה ממעיט מאוד בכוחה של החברה לכפות את הסטנדרטים בהם אנו חיים, בהיבטים עמוקים ביותר, באיך שאנחנו תופסים את עצמינו ואת הסובבים אותנו.

"רומנטיקה זוגית" היא התבלינים לא הלחם של הנישואין, על כל המשתמע מכך.

אם יש קישור ומחויבות נפשית עמוקה, מעט רומנטיקה תעשה המון, אם לא, שום רומנטיקה שבעולם לא תעזור.

אל תערבב "מאוהב" עם "אוהב" אלו דברים מנוגדים כמעט בכל היבט.

נכון, כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה.

מכיר את זה שאתה נכנס לעבודה חדשה בסביבה חדשה ולאט לאט זה משנה אותך? עכשיו תשליך את זה לנישואין.

כמה קשה זה? אני מניח שזה תלוי בין השאר באיזה גיל מתחתנים..

אכן, אני לא מדבר על עבודת המידות אלא על עבודה זוגית.

"לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג."

מסכים.

לגבי מאכל:

אני מכיר לא מעט אנשים שעברו לאכול טבעוני, לאחר מספר שנים חוש הטעם שלהם השתנה בתכלית.

מה שלגביך כמעט חסר טעם לגביהם הוא מעדן מלכים ומה שלגביך עשוי ומתובל היטב בשבילם בלתי אכיל.

פעם לא כולם היו מאושרים בנישואים.

נכון שחלק מהשידוכים היו טובים, אבל הרבה מאד לא.

אבל פעם לא היו גירושים- כי אשה גרושה היתה נחשבת מתה בערך. בלי גבר שיגן עליה, בלי מפרנס.

אתה באמת חושב שנערה בת 16 שהשיאו אותה עם גבר בן 30 או 40 באמת היתה מאושרת איתו? מסופקני.. אולי אחת ל100 זה היה קורה..

כמו שאמרו כאן כבר לפני, גירושין איננו הפתרון האולטימטיבי. אני יכולה לומר לך מניסיוני, שבהרבה מקרים בהם אחד הצדדים רצה מאוד להתגרש מבן זוגו, אחר כך, לאחר מעשה, היה לו צער גדול מאוד. גירושין איננו עניין פשוט בכלל.

גם לי נראה שאת/ם צריכה/ים לפנות לייעוץ מקצועי וטוב על מנת לבדוק אפשרות של חידוש/יצירת אהבה ביניכם.

אני רוצה גם להוסיף, שאם כבר נכנסת לפורום הזה, שהוא פורום "מאמין"- דעי לך שברגע שבני זוג מתחתנים המשמעות היא שככה הקב"ה רצה. ואין בכלל ספק שאתם אמורים הייתם להתחתן ושיש לכם עבודה משותפת לעשות ביחד.   גם המחשבה שמגיע לך משהו יותר טוב, לא רק שאינננה מקדמת אותך לשום מקום, אלא היא גם איננה נכונה כלל ועיקר. מה שהקב"ה נותן, זה הכי טוב עבורך. את צריכה לברר עם עצמך, אולי בעזרת יועץ בעל אמונה ויראת שמיים, מה ה' רוצה ממך ומדוע את מרגישה את מה שאת מרגישה? איזה עבודה נדרשת ממך?  כשבאים על האדם ייסורים, הוא צריך לפשפש במעשיו. ייתכן ואת צריכה לעשות עבודה מאוד עמוקה וייסודית על מספר עניינים (כמו כולנו, לא רק את, כמובן).

אני יכולה עוד לומר לך, כי גם אם תחליטי להיפרד מבעלך- העבודה שתצטרכי לעשות בחיים תפגוש אותך במקום אחר- כלומר, אם לא תעשי את זה עכשיו תצטרכי לעשות זאת במקום אחר.

אם בכל זאת תרצי לסיים את הקשר, אנא עשי זאת יפה וללא מלחמות.

בהצלחה,

קרן קדרון, עו"ד ומגשרת (050-8756345) 

הערכה,  אהבה ותחומי עניין משותפים זה משהו שאפשר ליצור וממש לא גזירת גורל

כדאי לך להתחיל ליצור זוגיות ולא להיות פסיבית

ביהדות אומרים שאהבה נוצרת מנתינה. נסי להשקיע בו. לתת לו

כשאת מרגישה אוהבת אמרי לו זאת , הכיני לו משהו טעים שהוא אוהב , נסי לפרגן לו על זה שהוא בעל טוב, חרוץ או לא לא יודעת מה (אל תאמרי לו שאת לא אהבת אותו את רק עוזרת לעצמך להשתכנע)

לגבי בילויים ותחומי עניין - אם אין לכם היום משהו משותף נסו למצוא משהו אחר שאולי יעניין את שתיכם.

אנחנו גילינו פתאום אחרי שנתיים של נישואין ששתינו מאוד אוהבים לבשל וכיף לנו לבשל יחד

ולאומת זאת בטיולים ששתינו אוהבים יש לנו ממש טעם שונה. ואנחנו ממעטים לטייל מה שגרן להרבה חיכוכים ומריבות בהתחלה

ומעל הכול בקשי מאלוקים שיעזור לכם שיהיה לכם טוב ביחד.

בעלי כבר כנראה ככ פגוע מהיחס שלי אליו וכל המילים

והוא עוזב את הבית, וזו נשמעת כמו החלטה מאוד עם ביטחון ושיקול דעת ולא סתם אימרה באוויר.

זוג שנשוי שנה עם היכרות דלילה לפני כן לא אמור לצבור בתקופה הקצרה הזו משקעים שצריך לפרק. הבעיות שלהם יכולות לנבוע מקצרים בתקשורת ובהבנה ומבלבול ואז אפשר לגשר על הפערים. אבל אם יש לך גבר ואישה שמבינים מה מפריד ביניהם ויודעים עד כמה זה בעייתי וברור להם בדיעבד שזה מקח טעות - מה יעוץ יכול לחדש להם? זה לא זוג עם חמישה ילדים, בית ביישוב וחיי קהילה.

בגלל שאני לא מכיר מספיק את הסיפור של הלא מאושרת, אני בכל זאת מסכים אתכם שכדאי לה ובעלה לנסות יעוץ לפני שהם נפרדים.

אני מבינה שהוא החליט 

אבל הוא החליט כי הוא פגוע

כי לא חסכת ביחס קר ומנוכר,

וכמה הוא יכול להרגיש שאת עושה טובה?

ואני חושבת שאת יכולה וכדאי לך להתאמץ לעשות הכל ולתת מעצמך להשאיר אותו איתך ושיהיה לכם טוב יחד

מוכנה לעזור באישי

אבל אל תגידי לעצמך אח"כ מה יכולתי לעשות? זה הוא שעזב

כי את פגעת בו ויכולה לעצור את זה עדיין

שתמצאי לעצמך עורך דין טוב

אם באמת את מאמינה שאין כבר עם מי לדבר,

להשקיע כוחות בלשקם מערכת יחסים פגועה עם אדם שאת לא אוהבת,

והוא מצידו לא רוצה בכך זה יותר מידי.

אם גם לאחר פרק סביר של מחשבה, ולאחר הריחוק את מרגישה הקלה מכך שהוא עזב את הבית,

ואני לא עניין להמשיך להתאמץ מכל הכיוונים במיוחד שאין ילדים.

מה שחשוב כעת זה שלא תאשימי את עצמך.

מה שהיה היה. כעת הבחירה שלכם היא איך להמשיך.

אם הוא החליט סופית באמת קבלי את זה כמשהו משמיים,

ולכן הדבר הכי טוב עבורך.

אם יש לכם התלבטויות- דברו על זה בפתיחות.

האם יש רצון הדדי אמיתי שזה יעבוד? מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה?

מה שחשוב זה שלא הפחד ינהל אותך, כמו שלא נכון להתחתן מתוך פחד להישאר לבד,

לא נכון להתגרש מתוך פחד ממה שמחכה בחוץ...

שהיה לך המון המון הצלחה, ומה שיהיה שיהיה בשמחה ובקלות עבור שניכם.

אני נשואה 11 שנים...

בגדול לא הייתי מתחתנת איתו. זה ממש טעות

לא בורחים לחתונה

כשמתחתנים כדי לא להיות לבד

ובעצם זה סוג של לבד

למרות שיש רגעים פה ושם שאני כן מאושרת

אבל זה לא זה!!

וזה כ"כ לא החלום ולא הכיוון

יש פה המון תגובות יפות ורעיונות טובים

אני בכל מקרה כנראה אשאר איתו וזהו וימשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד (עבודת  המידות)

אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך

אוי טעטע!!!

תעשי משהו אל תישארי ככה סתם!!

או תלמדי איך לחיות טוב לצידו .איך למצוא תחומי ענין שימלאו אותך  בשמחה

תדברי עם אנשים חכמים שינחו אותך איך לנהוג

בהצלחה רבה!

לכולנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

(שיניתי שם משתמש בשביל השירשור)

ספרתי פה כבר שלוש משתמשים (חוץ ממני ומפותחת השרשור) שדווחו על בעיה דומה בנישואין. מעניין אותי לשאול אתכם, שותפיי לצרה, מה גרם לכם להתחתן עם מי שלא היה לכם רגש כלפיו? האם זה היה רק כדי לברוח מהבדידות? מן צעד נואש שכזה..., או מעצות שקיבלתם מחברים? ואולי מרבנים?

אני סקרן לדעת מהו שורש הבעיה.

לדעתי זה ממש כל מקרה לגופו

אצלי לדוגמא המחוייבות יצרה אנטי בתחילת הדרך ועודף ביקורת שלי - שבעזרת זמן, עבודה, ועניינים נוספים שמנעו ממני פשוט לקום וללכת - הצלחתי להתגבר על זה, וב"ה הולך ונעשה טווב

כל זוג והסיפור שלו - יש מקרים שבאמת אין מנוס מלפרק, אבל לדוגמא אם הייתי נכנעת ללחץ שתפס אותי פתאום הייתי מפספסת את בעלי היקר, שככל שעובר הזמן אני מבינה כמה אנחנו מתאימים, ולפעמים דווקא בגלל השוני - כשיש אהבה הרבה דברים פחות מפריעים

אבל ברור שצריך להתחתן עם רגש (ולא התאהבות וכדו' ) אבל רגש בסיסי של חיבה חייב להיות - אחרת הוא לא מגיע לעולם אחרי. וכבר שמעתי רבנים ויועצים זוגיים רבים מזהירים מפני זה וחוזרים ואומרים שאם אין חיבה בסיסית - אין לצפות שהיא תופיע לפתע אחרי החתונה

מהו אותו רגש בסיסי? אני זוכר שלי ייעצו ללכת על חתונה בגלל איזה ביטוי חיובי שאמרתי עליה. כלומר, נאחזים באיזה ביטוי הערכה או חיבה קטן, וזורקים לאחור את כל שאר הבעיות.

לפעמים מציגים את הדברים באופן דיכוטומי מדיי: האם זוגיות טובה נבנית מעבודה משותפת או מהתאמה אישית? לי ברור שהאמת נמצאת אי-שם באמצע, אם כי אני נוטה הרבה יותר לכיוון שהתאמה הזוגית היא העיקר, והעבודה, עם כל חשיבותה, היא התוספת. לדעתי, אם אין ניצוץ בין בני הזוג, אם אין את ההתרגשות מהפגישות - זה לא זה. לפעמים מציגים את זה כאילו מספיק שיש לך איזה עניין לחכות לפגישה, כאילו לסמן וי על המשבצת של חיבה - וזו טעות!

אני חוזר על מה שכבר הזכרתי: ייעוץ זוגי ובכלל זה ייעוץ לנפגשים, צריך להיות מאוד מקצועי. כשהיעוץ חובבני, עם כל הכוונות הטובות והיראת שמיים והנסיון האישי וכו' - הוא בא מהזווית הסובייקטיבית של היועץ. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" אמרו חז"ל.

הרמח"ל במסילת ישרים, במשל "גן המבוכה" שלו, מסביר למה רק הצדיקים יכולים להדריך את הבאים בשערי עבודת ה' - והוא צודק, אבל רק לגבי עבודת ה'...

גם ככה יש  עליות וירידות גם אצל זוגות אוהבים מאוד. לא?!

אבל זה קשה פי כמה כשיש "ירידה" ואני עוד אומרת וואלה מלכתחילה לא רציתי אז בשביל מה להתאמץ כ"כ?

וכשיש ילדים זה לא מגיע להם. וזה עוזר לי לא להיות מפונקת

ושוב- לא הייתי רוצה לעבור מה שעברתי איתו שוב.

ומשהו שעוזר לי- שאני חושבת. נניח אתגרש. האם אוכל למצוא בעל שני שהוא יותר טוב ממנו?

אז בשביל בעל שני . כן הייתי נישאת אליו- יש מצב אז בסדר בראש שלי זה כמו שהתחתנתי פעמיים וזה כבר בסדר

ובאמת רציתי לציין שאני כבר אוהבת אותו כי אנו חיים יחד 11 שנה!! מתרגלים ונהיים שיכים אחד לשני

אבל   זה לקח הרבה הברה זמן!!!!!!  ולא הייתי חוזרת על להתחתן מתוך "חוסר ברירה!!!!!!!!!!!" בעז"ה.

שנזכה לשכינה!! 

את הייעוץ ללכת לחתונה קבלת לפני שהצעת נישואין - או אחרי, בתור מאורס עם ספקות?

אצלי זה ככה?

שזה דבר לא נדיר בכלל.  יועץ זוגי דתי אמר לי פעם שכל הצעירים מתחתנים מתוך אהבה - ואצל הרבה מהם זו אהבה שתלויה בדבר. והדבר הזה הוא הרגשה פנימית של ריקנות, של פחד מלהתמודד עם החיים ולהגיע להישגים לבד, פחד מבדידות ועוד כל מיני חרדות. כשזה קורה, האהבה פועלת כמו סם או אלכוהול - היא ממכרת, היא נותנת תחושה טובה של כוח וביטחון בכך שהיא הפתרון המושלם לכל הבעיות. הצרה היא שזוגיות לא יכולה לענות על כל החוסרים, אבל את זה מגלים רק כשההשפעה חולפת.

אח"כ הוא הוסיף שבמידה מסוימת זה לא רע, כי בלי זה הרבה אנשים לא היו טורחים להתחתן בכלל.

של שנים, ורצון נואש לצאת כבר מהבדידות.

עושה את הטעות הגדולה ביותר של החיים שלו וכמעט אי אפשר לתקן את זה.

יתר על כן, מי שמתחתן בלי רגש של אהבה ומשיכה מפסיד את החלק הטוב ביותר של חיי הנשואין ונוטל על עצמו רק את הקשיים ואת הצרות והבעיות.

בן זוג זה לא נעליים שמודדים ולוקחים אם זה מתאים.

בן זוג זה הדבר שהכי יכול להוריד או הכי יכול להעלות

אהבה זה מהחשובים

אחרת למה כולם מדברים עליה?

ורוצים ו...זקוקים!

אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים...

יש סיכוי גבוה מאד שמי שמתגרש ולא עשה שינוי אמיתי בעצמו, ימצא את עצמו שוב עם בן זוג אחר, באותו מצב כמו לפני הגירושין.

אני רושם כאן את דעתי בלבד.

מי שרואה בחיי נישואין קשיים צרות ובעיות, לא יפתח אהבה גם כלפי מי שהיה לו רגש ומשיכה לפני הנישואין. ומי שרואה בחיי נישואין אתגר, יצליח לבנות אהבה גם אם לפני הנישואין בקושי היה או כלל לא היה רגש.

מי שיכול להעלות על דעתו דמיון בין נעליים לבני זוג..

מתנצל מראש, תגובה זו באה בעיקר כדי לאזן. 

אני מכיר את המצב (לדעתי), שמצד אחד הכל טוב ונחמד. שאין שום דבר שרע לאישה, ואפילו טוב לה, הבעל נחמד, קשוב משקיע וכו' אבל עדיין האישה מרגישה משום מה שהיא לא מאושרת, קשה לחשוב על כך שהיא תמשיך להיות עם אותו אדם כל החיים, ומתוך כך (לדעתי) היא מתחילה לפתח מין חוסר נוחות איתו, כשהיא איתו והיא יודעת שהיא לא מרגישה שלמה להיות איתו לא נוח לה להיות איתו וזה אפילו יכול להיות מעצבן לאט לאט להיות איתו.

אחרי שהיא הגיע להחלטה שאולי היא לא ממשיכה איתו אז היא כבר מפחדת להשקיע בקשר סתם, אז היא מפסיקה להשקיע במרץ כמו בעבר. 

 (אני מקווה שקלעתי לסיטואציה הנכונה..)

בכל מיקרה לעניות דעתי כל זוג אם הוא רוצה הוא מסוגל לפתח זוגיות מאושרת מאוד. 

הכלל הכי חשוב שאני שמעתי לגבי חיזוק האהבה זה כמה שאתה יותר משקיע ככה אתה יותר אוהב, כמה שהאדם יותר עובד קשה למען השני, יותר משקיע למענו, חושב על דברים לשמח אותו ככה האדם יותר מאוהב בשני כי הוא נתן לשני חלק מהחיים שלו. הוא זורע בתוך הבן זוג שלו חלקים ממנו, מעצמו, וכך הוא יותר מחובר אליו.

כמובן שגם חשוב לדעת להתגבר על דברים שמרתיעים, לדעת לקבל אותם ולא לנסות לשפר\לתקן את הבן זוג אלא לקבל אותו איך שהוא ולאט לאט הבן זוג אוטומוטית ישתפר כי הוא ירצה להחזיר אהבה ולהשקיע מעצמו.

לסיכום לעניות דעתי כדי להגביר אצלך את האהבה והאושר תשקיעי בלי חשבונות מה יהיה אם יהיה. תני את כל כולך למען בעלך, תקומי מוקדם תכיני לי ארוחת בוקר מושקעת, וכשהוא חוזר מהעבודה תעשי לו הפתעה. תאמיני לי את לא תתאכזבי, כמה שיותר תשקיעי כך האושר שלך יגדל ויצמח.

הרבה בהצלחה. 

(אגב לדעתי אם תוותרי לעצמך, פעם הבאה לא יהיה יותר קל, הבעיה היא לא בנתונים הקיימים אלא בגישה, באיך שמשתמשים במה שקיים. אפילו את מבינה שיש לך בעל נחמד ומתחשב שמנסה לעשות לך טוב..)

כמו למשל לענות בגישה תורנית לשאלות ששאלתי בשירשור:

1.

"אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך"

2.

http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=184

שאלה: האם זיווגו של כל אדם נקבע מן השמים כגזירה, או שאדם יכול לזכות באשה או בבעל טוב יותר ממה שנגזר עליו, או חלילה להיפך?

תשובה: אמרו רבותינו בגמרא (במסכת סוטה דף ב.), אמר ריש לקיש, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא על פי מעשיו, שנאמר (בתהילים פרק קכה.) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", (דהיינו שלא יבא זיווג רע לאדם טוב.), ומקשה הגמרא על מה שאמר ריש לקיש, והרי אמר רבי יהודה, אמר רב, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ואם כן כיצד אמר ריש לקיש שהזיווג נקבע על פי המעשים של האדם, והרי זו גזירה מן השמים, ומתרצת הגמרא, שבזיווג ראשון אדם זוכה במה שנגזר עליו, בלא קשר למעשים, אבל בזיווג שני אדם זוכה בזיווג על פי מעשיו. 
  
ובאמת שאף בזיווג ראשון, הזיווג תלוי במעשים של האדם, וכן פירש הגאון רבי טוביה הלוי (מהעיר צפת לפני כארבע מאות שנה), שמה שאמרה הגמרא שזיווג ראשון נגזר מן השמים על פי הבת קול, היינו שזיווג ראשון, אף אם לא יהיו שני הצדדים שווים לגמרי במעשיהם, רשעים גמורים או צדיקים גמורים, אלא צדיקים הם, ואחד צדיק ביותר, וכן הרשעים אחד מהם רשע ביותר, מכל מקום יבואו לידי נישואין, כיוון שכך יצא מפי השם יתברך על ידי הבת קול, אבל אם רב המרחק ביניהם, צדיק גמור עם רשעה גמורה, או להיפך, אז תתבטל הגזירה וידונו על פי מעשיהם. וזיווג שני הנעשה לפי מעשיו, הוא בדקדוק רב שיהיו שניהם שווים בערך הצדקות או הרשעות. ונאמרו בעניין זה עוד חילוקים רבים שאפשר שאדם יפסיד את הזיווג שנקבע לו מפי הבת קול, לטוב ולמוטב, ועל ידי מעשי האדם ותפילותיו יכול לגרום שיזכה בזיווג משובח. 
  
ומכל מקום, בעת שאדם מחפש זיווג, צריך לכוון מעשיו לשם שמים, לחפש זיווג לפי עניינו ולא לבא בדרישות מוגזמות או בדרישות חסרות טעם, שעל ידי כן יוכל לבא לידי הפסד. 
  
וידוע מעשה בהגאון האמיתי רבי משולם איגרא זלה"ה, (שחי לפני כמאתיים שנה,) שלמרות ימי עוניו ומרודו, היה שקדן עצום בתורה, והיה נחשב לבחור עילוי עצום וצדיק, והגביר העשיר רבי שמואל ביק נתן עיניו בו לקחת אותו חתן לבתו היחידה. וכאשר היה נשוי עם אותה נערה, ראתה שאינו מבין בענייני העולם וכולו שקוע בעניינים רוחניים, ודבר זה לא מצא חן בעיניה, ודרשה להתגרש ממנו, וגם אביה בראותו שבתו אינה מרוצה דרש ממנו לתת גט לבתו, ובצער ויגון רב עמד רבי משולם וגירש את אשתו בגט כפי רצונה ורצון אביה. 
  
ובאותה תקופה פרצה מחלוקת גדולה בין גדולי הרבנים בברודי, בעניין גט (שסידר רבי משה מינץ לבנו של הגאון רבי מרדכי זאב הזקן אב"ד לבוב) והיו שהכשירו את אותו גט, והיו שפסלו אותו. והחליטו שהגאון רבי ישעיה ברלין (רבה של ברסלוי) יכריע בדבר, בהיותו גאון עצום ובקי מאד בדברי הראשונים והאחרונים, ושלחו את השאלה לגאון נפלא זה, בצירוף חוות דעת של כמה מהרבנים האוסרים וכמה מן המתירים, ובין הרבנים הכותבים היה גם הגאון רבי משולם איגרא, שהציע חוות דעת בעניין. 
  
והנה בעת שהיה מעיין רבי ישעיה בתשובות שלפניו, נזדמן לברסלוי רבי שמואל ביק, הגביר מברודי, אשר בא לרגל מסחרו לברסלוי, ומצא לנכון לבקר בבית רב העיר הגאון רבי ישעיה ברלין, שהיה מכירו זה שנים רבות, וכשהיה רבי ישעיה מעיין בתשובתו של רבי משולם איגרא, שאל את רבי שמואל ביק אם הוא מכיר מי הוא זה הגאון רבי משולם איגרא, והשיב לו, כי הוא מכירו והוא צעיר לימים בן שבע עשרה שנה, ורבי ישעיה הביע את השתוממותו, לאמר, כל כך צעיר וידע רב לו בבקיאות עצומה ובגאונות נפלאה מיחידי הסגולה שבדור, שמע רבי שמואל ביק דברים אלו יוצאים מפי זקן גאוני הדור, נתכווץ ליבו בקרבו והתעלף, הזעיק רבי ישעיה את בני ביתו, והתיזו עליו מים עד ששבה אליו רוחו, ואז שאלו רבי ישעיה, מה לך כי נתעלפת, והשיב לו רבי שמואל, צעיר זה, חתני היה, ולצערי נאלץ היה לפי בקשתי לתת גט פיטורין לביתי. אמר לו רבי ישעיה, אם צעיר גאון זה היה בביתך, ואתה סילקת אותו מן הבית חייב אתה להתעלף פעם שנייה. לא ארכו הימים וזכה רבי משולם לישא את ביתו של הגאון רבי יצחק הורביץ רבה של ברודי, וחי בטוב ובנעימים.

עשיתי העתק הדבק, חיפוש בגוגל בנושא זה.

סליחה על הדוגריות.. מרגיש לי שאת וכל האומללים שכמותך ששואלים את עצמם "why me".. לא מחוברים.

התנצלות קטנה: באמת לא מתיימר להיות יועץ נישואים. קטונתי לגמרי, על אף האמירות הציניות. רק אשתף קצת מהלך מחשבותיי.

אותי הקטן לימדו כשהלכתי להתייעץ עם רבותיי, בהרבה מהשלבים בחיים, עוד לפני שהכרתי את רעייתי, וגם ביום החופה כשמתתי מפחד כמו כולם, ואחרי החתונה וכו' - שהשאלה היא מה המרכז שלך בחיים.

כל החיים עבדת כמו פרט, חווית את עצמך בלבד, הכל היה סביבך. וזה נכון, וזה אמיתי, וככה אמור להיות. ומגיע שלב של בשלות בחיים, שאתה מסוגל להבין שלא החוויות שלך עומדות במרכז. יש מטרה נעלה בחיים שהיא יותר חזקה מהחוויות שלך. זה לא מאפס אותם, והן חייבות להמשיך לשרת, אבל אתה מבין שאתה רק חלק ממשהו מסויים. זה ההבדל בין ילד שכשלוקחים לו את הסוכרייה הוא צורח כאילו נחרב העולם, ובאמת נחרב לו העולם. כי הוא נפגש עם העולם בצורה שהחוויות שלו עומדות במרכז. ואם לוקחים לו אותם - הורגים אותו. אבל מבוגר שייקחו לו סוכרייה והוא יצרח.. קצת מוזר. מצפים ממנו לאיפוק וכו'.. 

השלבים הבוגרים יותר הם כאלה שמסוגלים להבין שכל החיים שלך הם למען משהו.

בנקודת בשלות הזאת הרבה פעמים מתחתנים. וגם אם זה קורה קצת לפני או אחרי - לא נחרב העולם. החיים עצמם מלמדים אותך את מה שאתה צריך ללמוד.

גם כשיש ילדים, יעידו כל האבות והאימהות - הם לוקחים לך המון זמן מהחיים ו"גוזלים" ממך הרבה מהחוויות. אבל ברור כשמש בצהריים שזה הדבר הכי נפלא בעולם. ואם יש מישהו שאנחנו מוכנים להקריב כ"כ הרבה בשבילו זה הילד שלנו.

לא בא ללמד אותך לדחות סיפוקים או כל מיני תגיות מחנכות כאלה.. רק להסביר שאת נורמלית. וגם "אנונימי לרגע" נורמלי, ואני לא מכיר אחד, אולי אחד כן, אבל כמעט ואין מי שלא חווה רגעים מאד קשים בחיי הנישואים. וכולם חושבים מתישהו בחיים על להתגרש. במוקדם או במאוחר.

זה לגמרי לגיטימי. לא נעים.. אבל לגיטימי. 

יש לך בעל מקסים כנראה, מאד פגוע ובצדק, שאולי התמימות שלו והשכונתיות שלו הם עוגן חזק הרבה יותר מהשכל המפואר שלך. תראי כמה זמן הוא מצליח לסלוח לך, להסתכל בעין טובה על כל העלבונות שלך אותו. נראה לי שיש אחלה פרטנר לבנות חיים. ומתוך העבודה הזוגית, מתוך ההתמסרות להופיע בזוג הזה דבר כ"כ גדול - גם השאיפות הפרטיות מקבלות איזון ויוצאות לפועל.

את מעמידה את עצמך במרכז החיים שלך, כשכבר כנראה עבר השלב..

החיים האמיתיים, המאושרים יותר מכל הדמיונות שלנו, אלה שבונים אותם בשתי ידיים ובהמון זיעה, שווים כל הון, וכל ייסורים שהם.

אבל מי שהוא שקוע כ"כ עמוק בבוץ של עצמו, וכל פעם שהאחר כ"כ זר לו - הוא רואה בזה ראיה נוספת לזרות מלכתחילה.. אין לו סיכוי לצאת מזה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ברכתי נתונה לך.

שכדאי לה להשאר תקועה עם מישהו שהיא לא סובלת?

איך בכלל אפשר להעלות על הדעת דבר כזה?

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.