לא יודע אם כל היום ממש, אבל הוא כן מסתובב עם תפילין בזמן הלימוד. אז לדעתי יש בנות כאלה יקבלו גם אותך.

מי שם בשקיק?

אשמח לתגובות..

סורי על ההקפצה..

כאן אם שנייה לא עונים לך

אתה מוצא ת'צמך אי שם למטה..

אז לא כ"כ יוצא "לקנות חלב" - אבל אם כן אז כן.

כשמתפנים - חולץ ולאחר מכן מניח שוב.

גולש עם תפילין

(השאלה במקומה, אך נא לא להפוך לדיון על תפילין כל היום)

יכול להיות שזה ירתיע בהתחלה, והשאלה פשוט איך אתה מציג את זה, ואיך אתה מסביר את עצמך (החלטה, התמודדות, הצד ההלכתי וכו').

ואחרי זה- כמו עוד הרבה דברים אחרים- השאלה איך זה משתלב עם השקפת העולם של הבחורה (אחרי שהסברת, וגם בכללי...).

דוגמה ללמה זה אולי לא יסתדר- כי זו חומרה. למשל- דודים שלי לא סומכים על העירוב ברוב המקומות, אבל אחרי שלדוד שלי נולדה הבת הבכורה הוא הבין שזה לא משתלב ועשה התרת נדרים.

זהו, כי ביקשת לא להפוך את זה לדיון על למה עושים ככה...

האמת שהייתי בטוחה שזו בדיחה.. עכשיו אני מתחילה לקלוט שזה רציני...

יכול להיות אולי שהמבחר מצטמצם אבל בעזרת ה' תמצא אותה.

אני חושבת שזה היה מרתיע אותי בפגישות.

אם בעלי היה אומר לי שרוצה לנהוג כך אחרי החתונה (ויש דברים בסגנון הזה שהוא התחיל אחרי החתונה) - אני חושבת שהייתי מסכימה, לאחר מחשבה.

לק"י

ויש מצב שזה היה גורם לי לצחוק (אולי סתם ממבוכה, לא מזלזול חלילה).

עד שהייתי מתרגלת.

בכל מקרה- כדאי שהבחורה תדע מראש שאתה מתכוון לבוא ככה לפגישה, שלא יהיה אי הבנות או מבוכה מיותרת.

ויכול להיות שהיה אפילו משמח אותי.

אבל, זה לא אומר שאני רוצה בעל מחמיר בכללי או על אחרים או על חשבון דברים אחרים.

תורת ארץ ישראל 

נראלי שזה לא מתאים לי...

אני חשבתי שמדובר שבחייו הפרטיים בבית מדרש.. בבית הוא ככה.

וכשיוצאים אז כרגיל.

אבל לא.

אז נראה לי שזה לא הכי יתאים לי.

בחור קדוש.

ויש מקומות שכך זה מנהג המקום-- כמו ברובע היהודי.

כשאני הולכת שם ורואה תמקומיים עם התפילין, הולכים בסימטאות ירושלים העתיקה, אני מרגישה גאולה!!

האם לא לזה חיכנו יותר מ2000 שנה?!?! עוד מזמן הרומאים ששלטו בירושלים ותקפו את התנאים ע״כ שהניחו תפילין

אנחנו מחכים ללכת עם העטרה הזו על הראש...

מי שזוכה ויכול, אשריו!

ללכת עם תפילין, אם תפתחו כזה שרשור אענה בע"ה.

|מחזיק בשיניים לא לענות|

לי זאת נראה גאווה

להשיג על הרב שלי

ועל כל הראשונים והאחרונים,

אם מי שאינו מצוי בעולם לימוד התורה

מתיימר לחלוק על גדולי עולם..

אז..

הוא מצחיק.(ביטוי עדין, הלא כן?)

האם את יודעת בכלל

מה ההבדל בחיוב שחירות

ברצועות התפילין לבתים?

אינטואיציה הלכתית

(שמישהו אומר "נראה לי כך" - והוא בטוח צודק, עקב השפעת התורה על מוחו)

אפילו לרוב הגדולים אין.

 ולכן   מחקתי את "עולם התורה"

ותיקנתי ל"עולם לימוד התורה"

והכוונה היא למי שהלימוד הוא עיסוקו

"שיהא עיקר תלמודך ועיסוקך בהם"

לצורך העניין:

אני,או בחורים מהשיעור שלי בישיבה, ולא מחזיק מעצמי איזה צדיק, בכלל לא,

(אני מביא את זה בשיא הזהירות ורק לצורך ההמחשה)

לומד כ16 שעות תורה ביום,

ואני בקושי מרשה לעצמי לומר

שאני חלק מהעולם הזה.

מי נכנס לשם בשופי?

רבנים שכל מעייניהם בתורה

את כל חיים הקדישו ומקדישים ללימודה.

ומכיוון שאמרת לי שאת לא משיגה

על מו"ר שליט"א, אין לי בעיה.

כט"ס.

 סחטיין!!!!

(מה זה כט"ס?)

כל טוב סלה

ברצינות, אם אתה לומד 16 שעות סביר להניח שתצטרך אישה מתאימה.

כך שמסתמא מי שתתאים לך לא תהיה לה בעיה שאתה מניח תפילין.

סליחה, תרצה שאתה תניח תפילין.

חזק ואמץ!

כשלמד בוולוז'ין.  מה שהוא כותב זה שלצדיקים גדולים יש תשוקה להניח תפילין כל היום, לא יצר הרע חס וחלילה.

חשוב ביותר.

ומאיפה החתימה??

שאני מסתובבת עם תפילין. 

(ותרגיעו. אני לא.)

(אני מניחה רק בק"ש.)

סתם, סתם. אני חוששת שאנשים יקחו אותי ברצינות...

ואם היא מניחה תפילין ממקום טהור -

א. לא מגלה את זה לאף אחד.

ב. לא מתוך רצון להראות שהיא כמו גבר.

ג. כי זה מה שהיא חושבת שה' רוצה ממנה.

ד.למדה וביררה את זה אצל הרב,  וכך הודרכה  (לא, לא בפורום לנ"ו).

ולמה אני אסכים - כי אני עובד את ה'.

ואני רוצה שגם אשתי תהיה כזו בע"ה. ב-אמת.

מי שהנחת תפילין מתאימה להן.

ולמה?

מכיוון שבאופן גורף זה לא אמור להיות כך.

מי שאמר/ה קודם "תורת ארץ ישראל" - קלעה בול.

אין הגדרה טובה מזו.

ולמה ללכת עם תפילין כל היום מהצד שלך זה עבודת ה' אמיתית, ואם היא תלך כך אז לא?

(אתה בוחן כליות ולב? שיודע שהיא לא עושה את זה מתוך יראת שמיים וכו?(

אמרתי שצריך שיבוא ממקום טהור.

ומאיפה אני יודע?

אני יכול לשאול אותה מאיפה זה בא.

(על אשתי אני אסמוך, בע"ה).

אבל שוב, הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי,

ולכן אין טעם לדוש בעניין.

|מחזיר לשאלת הפתיחה|

במי שהולך עם תפילין כל היום שזה לא בא ממקום טהור.

זהו.

ולו רק בגלל כי מתפילין כל היום אצל גברים אין רתיעה, וזה לא מעצבן, אז למה למהר לחשוד.

ובכלל.. זה לא קשור, גם אם גבר הולך ממניעים לא טהורים - עדין לא סביר שהם יהיו מניעים זוועתיים.

באסה.

התכוונתי כבר להציע לך לצאת איתי

ולמרות זאת מתחתנים..

הרבה מהם עם בנות ממדרשת טהר (גם כן ביד בנימין..)

אם מעניין אותך המס של השדכן שם תנסה באישי.. 

(נ.ב. סביר להניח שיקח הרבה זמן עד שאראה את זה, אז אתה יכול לשלוח סמס לנייד 0542223499)

בעלי רוב היום עם תפילין,

אבל הוא לא יילך ככה לקניות

ובודאי שלא לדייט...

בעיניי זה לא שייך,

אבל זו דעתי האישית

אולי זה פיצול אישיות? |מנחש|

עכשיו כבר אחרי שקיעה...

אני לומד..

ובא מדי פעם.

ולא הולכים עם תפילין בלילה כפי שציינו..

ככה לא תסתבך

- אני לא רוצה להשלות או לשקר,

זה נראה לי לא מוסרי.

בכ"מ הערה חכמה:

אני שואל ת'כלס-

זה יהיה בסדר?

יפריע?

יוסיף?

יוסיף סיפור לאוסף?

אם נגיד תיפגש איתה ביום, אז גם תבוא עם תפילין?

אני שואלת לא כי זה מפריע... אלא כי לפי מה שהבנתי יש עניין להיות עם תפילין כשעסוקים בקודש...

לא שדייט זה לא קודש... אבל זה סוג אחר של קודש...

כך כתוב בשו"ע אבל לא עושים את זה כי צריך להימנע מהיסח הדעת וקלות ראש

כיום יש מח' לאדם שחושב שהוא יכול לעמוד בזה האם יש בזה משום יוהרה או לא

לגבי של יד או שתיהן - לא זה המקום.

זה פשוט קשה לשבת מול אדם עם תפילין.

אם אתה רוצה שהפגישה תזרום בטוב, תבוא בלי.

תספר לה כמובן שביום אתה הולך עם...

אני אומרת את זה מנסיון-

בעלי הולך עם תפילין במשך היום.

אבל אם הוא היה מגיע ככה לפגישה, ועוד פגישה ראשונה-

זה פשוט לא היה עובר...

יתרון

(תורת החיים, הרב זילברמן, רמבמיסטים). ויכול להיות שחלק גדול מאלה שזה מפריע להן, לא יסתדרו גם עם דברים אחרים שקשורים לסגנון.

(אבל אולי בכל זאת התפילין זו נקודה בולטת יותר).

אז - צדקת בני.

מה עושים?

או שאפשר לצפות מהן להיות יותר פתוחות לסגנון הזה.

להביא בדיחה שעלתה לי בנושא הזה: (אוף, לא נכנסה לי כל הכותרת....)

בחור אחד פוגש את חברו בחול המועד, מניח תפילין ל"ע.

ושואל אותו "מה אתה עושה?? חול המועד היום!"

אז עונה לו החבר "כן, אבל לא להניח תפילין בחוה"מ זה איסור דרבנן, ואני לא כזה מקפיד...."   ("מקפיד" במלעיל כמובן, למי שצריך הסבר לבדיחה)

(האמת שעלתה לי בדיחה אחרת אבל עוד לא החלטתי אם ראוי לספר אותה פה, אז נסתפק בדברים האלה)

הייתי חותכת.

לא מתאים לי לצאת לדייט 

כשיש למישו תפילין על הראש...

לא רגילה,

אני לא אצליח לזרום-

מבחינתי הולכים ככה בתפילה, וזהו

חשבתי שאת הולכת לחתוך לו את התפילין...

זה באמת סיטואציה קצת מצחיקה אם באמצע הדייט הוא ישאל אותך "תגידי, התפילין שלי באמצע הראש?"

95% שהוא סתם תמהוני. מי שתניח כך לגביך יש לה על מה לסמוך. תגיע בלי. אם הקשר יתחזק, תשאל אותה לדעתה ותלך לפי זה.

השאלה אמיתית?

אם אתה מתכוון ללכת ככה-

וודאי שאצל הרבה זה יהי עוד סיפור לאוסף,

אז הייתי ממליצה לך לומר את זה בשלב ההצעה,

שכך אתה בכוונתך לבא לדייט הראשון...

סתם כדי למנוע דייטים מיותרים

או, שתצא בלילה, ואחרי כמ פגישות תעלה את זה,

ותראה איך היא מגיבה.

בהצלחה

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)