הרבה חום, ורגיעה, ותשומת לב אישית.

אם עברתם ונולדה תינוקת - יתכן שהיא מרגישה קצת חוסר-יציבות, אולי קצת יותר צורך בשימת לב.

אפשר לשבת ולשוחח בנחת, "לשחזר" את מעבר הדירה, ואיך אח"כ נולדה תינוקת.. ותוך כדי הזכרת הדברים, לתת לה להתבטא, להביע את הרגשותיה - אולי אפשר יהיה "לתקן" מושגים שנתפסו לא נכון, אם יש, להוסיף רוגע, ללמוד מה חסר לה וכו'.

כמו כן, לשוחח על הגן, לשמוע מה קורה שם.

דבר ראשון - שמבחינה נפשית היא חשה טוב.

ולהשתדל שיהיה כל יום זמן מסוים "רק איתה".

אחרי זמן מה, אפשר ביחד לחשוב איך מפחיתים את כמות היציאות הללו וכו'.

ענ"ד.

כמו קטע רגשי, למרות שכמו שכתבתי קודם זה היה גם לפני מעבר הדירה והלידה, אבל זו ילדה שצריכה תשומת לב יותר מרגיל(אוהבת צומי נקרא לזה) ,ובהתחשב בעובדה שדי היה קשה ללהגיע לזמן של "רק איתה " ב- 10 חודשים האחרונים ,אז לא היה לה קל, השאלה שלי :האם יש מה לבדוק נושא פיזי בגיל הזה ,כמו למשל שלפוחית קטנה וכדו' (דרך אגב האם זה תורשתי? כי לי היה ולכן אני הולכת לכיוון הזה) האם יש מה לגשת איתה למומחה לבדיקה?

לגשת למומחה לבדיקה - זה דבר אפשרי. אבל יש רבים ש"בורח" להם בגיל הזה, גם בלי בעיה כזו. והרי את אומרת שזה קורה גם עם הצואה.

אז ה"עזרה הראשונה" היא קודם כל בצד הרגשי, באהבה רבה, בתשומת לב נינוחה. זמן איתה וכו' - כמו שאמרנו. גם לבדוק היטב מה קורה בגן.

10 חודשים - זה המון זמן בשבילה..  אז קודם כל לסדר את זה. אפילו אם היה מתברר שהכל "רפואי" - היית צריכה להודות לה' שהיה משהו שעורר על הענין הרגשי.  קל-וחומר שכנראה הדברים אינם מנותקים.

אז מה שהכי חשוב כעת לענ"ד, זה לא מה ש"יוצא ממנה", אלא שימת הלב, החום והאיזון שנכנסים אליה.. וגם הדיבורים שיוצאים ממנה. מה היא אומרת.

אח"כ - בדברים האחרים. או כבדרך אגב. לא להתרכז בהם ע"ח העיקר. 

אצל הבת הגדולה שלי, מה שעזר זה טבלה. עכשיו אני עובדת גם עם הבן שלי (בן 4) עם טבלה. אצלו זה פחות עוזר, אבל בהחלט יש שיפור.

אני פשוט מציירת טבלה, ואומרת לו שבכל פעם שהוא ישמור על התחתונים יפה, נצייר חייכן (סמיילי בלעז) בריבוע אחד. ואחרי שכל הטבלה תהיה מלאה בחייכנים, נקנה לו הפתעה.

אני משתדלת לעודד אותו גם אם הוא קצת מפספס, למשל אם הוא שמר מאד יפה כמעט כל היום, ורק לקראת הערב הוא פיספס, אז אני אומרת לו "מה נעשה, כל היום שמרת יפה, ופתאום ברח. יש לי רעיון, בו נצייר רק עיניים, ואת הפה נשלים מחר כששוב תשמור יפה."

מידי פעם אני מדברת איתו על הטבלה, ומדברת איתו על איזו הפתעה הוא רוצה (לא משהו רציני, שטויות שעולות שקל. גם זה משמח ילדים).

כמו שאמרתי, אצל הבת הגדולה זה ממש עזר. מהרגע שהתחלנו את הטבלה, נגמרו הפספוסים. אצל הבן שלי שאני מתמודדת איתו עכשיו, זה עוזר יום כן יום לא, אבל השיפור בהחלט מורגש.

בהצלחה (לך וגם לי ).

דוקא ניסיתי מבצעים וכאלה עם טבלה מול העיניים ואפילו עשינו לימים ספורים כדי שישר תוכל לקבל את הפרס ולא למתוח אותה יותר מדי לא במיוחד עזר אהבתי את הרעיון של חלק מהסמיילי ביום כמעט מושלם 

היא מנסה להיות תינוקית בעוד תחומים? זה קורה גם בגן?

רוב הרטבות הלילה עם זאת, הן רק איחור התפתחותי, לא בעיה רגשית או מחלה גופנית. רק אחוז קטן, כ 10%-5% ממקרי ההרטבה הלילית נגרמים בגלל בעיה רפואית ספציפית. יש שני סוגים של מקרים: 

1. הרטבה לילית ראשונית שהיא למעשה המצב בו מעולם לא הושגה שליטה על השלפוחית 

2. הרטבת לילה שניונית, כשהילד או המבוגר מתחילים להרטיב שוב לאחר תקופה בה כבר הושגה שליטה על השלפוחית. 

למרות שישנו קשר בין גורמים פסיכולוגיים להרטבת לילה חשוב להפריד בין ההרטבה הראשונית לשניונית. במקרה של הרטבת לילה ראשונית הסיכויים שמדובר בהפרעה פסיכולוגית או התפתחותית הם קלושים, בעוד הרטבה שניונית לעומת זאת היא בעלת קשר חזק לקשיים פסיכולוגיים כגון מצוקה או לחץ נפשי שנגרמו בעקבות לחצים או פחדים שונים, טראומה וכן הלאה. כלומר אם הילד כבר נגמל לגמרי וחזר לכך, יש יסוד סביר לקחת אותו לטיפול. במקרה הזה ההרטבה אינה הבעיה אלא הסימפטום שלה.

אפשרויות לטיפול והתמודדות:

מיותר לומר כי להרטבת לילה, ראשונית או שניונית, ישנה השפעה עצומה על התפתחות ההערכה העצמית של הילד וכי היא מגבילה אותו מאוד. למעשה, התגלה כי לילדים שעדיין מרטיבים יש יותר בעיות התנהגות. בגלל שמיעוט מקרי ההרטבה בשינה נגרמים מבעיות רפואיות והרטבת לילה ראשונית אינה מקושרת לבעיות רגשיות, רוב הטיפולים מסתכמים בניסיון להגן על התפתחות הערכה העצמית של הילד ולהקל על ההתמודדות של הסביבה שלו.  במקרה זה רצוי לקבל סיוע שניתן על ידי צוות מקצועי הכולל גם פסיכולוג ילדים מנוסה, שיקנה לכם את הכלים המתאימים להתמודדות עם המצב.

בברכה, צוות מכון חיבורים 

לאור כחול : מה זה נקרא עוד תחומים ? 

היא בוכה הרבה מדברים שהיית מצפה מילדה בגילה לעבור עליהם בשקט,

היא גם משגעת מאד את אחד האחים שאחריה, לא זה שמיד אחריה אחד אחרי ,(בקיצור את הרביעי והיא השניה)

מצד שני אני יודעת מהגננות שלה, שתי אלה של שנה שעברה (עברנו דירה לעיר אחרת באמצע שנה) וגם זאת של השנה שבגן היא מתנהגת בבגרות מעבר לגילה.

לצוות מכון חיבורים תודה על התשובה המפורטת, אבל הדגשתי שאני מדברת על הרטבות יום, בלילה הילדה עם טיטול, פשוט כדי להוריד לה ולי חלק מהעול. (כל בוקר מצעים ופיזמה למכונה )

שאת מרגישה שהיא מנסה להיות תינוקת בכוונה.

למשל דיבור בצורה תינוקית, פתאום זוחלת הרבה על הרצפה, תמיד במשחק היא רוצה להיות התינוקת... כל מיני כאלה.

בכי לא מעיד, אלא אם כן את מרגישה שזה לא בכי "אמיתי". 

בכל אופן זה מה שהיה לבת שלי, והפסיכולוגית של הגן אמרה לי לשחק איתה הרבה משחקי דמיון כאילו היא התינוקת, ומצד שני להציב לה גבולות. שהיא תדע מתי נגמר המשחק ומצפים ממנה להיות בוגרת.

מה שעוד יכול לעזור זה להטיל עליה את הצורך להתלבש. למשל - אם היא מפספסת להכניס אותה לחדר עם בגדים נקיים ולומר לה שהיא תוכל לצאת כשהיא תהיה נקיה. רק קחי בחשבון שזה יכול להגביר את התופעה של הצואה בגלל ששם היא לא לגמרי יכולה לטפל בזה בעצמה...

בכל אופן שיהיה בהצלחה.

עכשיו כשהגדרת, זה ברור יותר, אבל היא בכלל לא בכיוון, לא בדיבור, לא בהתנהגות ולהיפך במשחקי כאילו, היא תמיד האמא, ויש לה מלא תינוקות.

וברור שכשצריך להחליף את הבגדים הרטובים זה תפקיד שלה (היא מתלבשת לבד לגמרי כבר שנה וחצי כולל גרביונים) כשזה מגיע לקטע של צואה, אני פשוט מקלחת אותה שיהיה לה נעים .

לא נראה לי שמגיע לה עונש על זה, להשאר מסריחה ומלוכלכת זה נראה לי מוגזם.

אגב, לא התכוונתי להשאיר מלוכלכת עם צואה. בלי להכנס לזה אם מגיע עונש או לא, להשאיר מלוכלכת זה בעיקר עונש בשבילך....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....