את ממש לא דפוקה,(בכלל לא האמת),והבעיה שאת מתארת נמצאת אצל אלפי בנות!אז דבר ראשון,זה לא קורה רק לך.(נשימה גדולה)
את יודעת מה זה אומר לעניות דעתי?שפשוט לא מצאת את החברות הנכונות.תאמיני לי,אני מכירה את ההרגשה הזאת.(מה אני עושה פה..אני לא קשורה..למי באמת יש כוח לדבר על זה עכשיו)ולא סתם במסכת אבות כתוב:'..וקנה לך חבר...' זה קשה ממש.אבל קודם כל-הכל תלוי בכוח הרצון.ולפי דעתי את יכולה לשנות את זה.אני יודעת שזה באמת קשה ומביך..אבל זו הדרך שתעזור לך.כל פעם בבוקר ובהפסקות,תיגשי לבנות,תיגשי לחברות או סתם תשבי בצד.את לא חייבת להשתתף בשיחה,פשוט תנסי למצוא מקום שיעניין אותך.עכשיו,נגיד והתיישבת ליד מספר בנות..אבל את פשוט משועממת רצח ולא מבינה מה עובר עליהן..תהפכי את המחשבות.תגידי לעצמך:אוקי,עכשיו לא כיף לי,לא נעים לי.נחכה קצת ואולי עוד מעט יהיה משהו שאני יכולה להסכים איתו..כי חברות זה לא בנות שמסכימות ורוצות לדבר איתך על כל דבר שאת רוצה.לכל אדם יש דעה שונה ומחשבות ותהיות שונות..אז צריך ללמוד להסתדר עם זה.ואם תתמידי בזה,וכמובן תתפללי לה' שיעזור לך,אני בטוחה שלאט לאט בנות ירצו להיות בחברתך וכבר יתחילו למצוא איתך מכנה משותף!ובנוגע להתנהגות.זה כבר עניין אחר..אם למשל את יותר מקפידה על צניעות והן פחות,או שהן קולניות ואת שקטה.זה לא סותר!באמת שזה לא סותר.להפך-תישארי בשלך,אל תשתני בשביל אחרים.ותאמיני לי כשתנסי באמת להתחבר מכל הלב ולהכריח את עצמך לא לא להסכים עם כל דבר(דבר שקרה לי למשל),תראי שלאט לאט תבוא הזרימה ובסוף תמצאי חברות טובות..עדיין אם זאת שנה אחרונה שלך(לפי מה שהבנתי)את באמת יכולה לשנות את זה בכל רגע.ואל תשכחי-תבקשי מה' שיכוון אותך לחברות הנכונות,שיעזור לך.ועוד משהו-תקראי בספר באינטרנט 'עבד השם' את הפסקה שאסור לך לפספס.זה הבסיס: 'העיקר,מה יגידו בשמיים'
קישור: ואני לא מצליחה להגיע אחרי הקישור אז:בהצלחה!ואם את צריכה הסבר למשהו לא מובן או משהו..אני פה!
http://www.ateret4u.com/online/f_01011.html#HtmpReportNum0000_L2

בס"ד

מוזמנת בשמחה לאישי כי אין לי כח כל כך לפרט כאן...

אולי בהמשך אפרט גם כאן.

אני בקושי מדברת עם בנות בכיתה..יש אולי 2 בנות שאני באמת מדברת איתן..

כתבת שאת לא מסתדרת עם בנות בגיל שלך, אז עם בנות בגיל אחר את כן מסתדרת?

ואל תתייאשי. כשנכנסים ליאוש זה ממש קשה לשנות דברים..אם תבואי בגישה שאת לא דםוקה הכל ילך לך יותר בקלות. ואני באמת מאמינה שאת לא דפוקה!

אם יש כאן צאט פרטי או משו כזה אנחנו יכולות לדבר וזה..או בסמסים, אין לי מושג איך זה הולך כאן בדיוק..

זה שאת בוגרת

ולא רדודה (כמו הרוב המוחלט של העולם...)

אני לא מדבר עם בנות

אבל אני בטוח שענבל תוכל לעזור לך

(קצת ניצלו"ש לא קשור לכותבת)

הרוב המוחלט של העולם הוא לא רדוד

יש בו כל מיני נקודות של אנשים שמעדיפים לשקוע עמוק בעולם הזה כי קשה להם כל כך דווקא בגלל שהם עמוקים!

אנשים שלא מספיק מבינים את קירבת ה'

ומנסים לברוח ממחשבות של עומק כדי לא להגיע למקום שבו אין תשובות

ואז להודות שהם לא יודעים למה הם חיים

הרוב לדעתי הוא של אנשים שבורחים מעומק ומהאמת המחייבת

חשבתי פעם כמוך וזה גרם לי לזלזל בהכל אבל אז פגשתי עוד מישי מיוחדת כמוני ועוד מישי וכך הלאה הרבה יותר מידי מישהויות בשביל לחשוב בהן נדירות 

וזה לדעתי התפקיד שלנו כאן להעמיד מול האנשים הבורחים את העובדה שיש אמת גדולה ושהם יכולים להפסיק לפחד לחשוב

ובקשר לכותבת השירשור...אולי העניין  הוא שאת בנאדם עם כל כך הרבה אמת שלא יכולה לעצום עיינים וזה מחייב אותך לברר ואז את עומדת במקום שרוב הבנות האחרות בגילך לא נמצאות בו

בס"ד

רדידות זאת לא תכונה, רדידות זאת בחירה.

אדם בוחר אם הוא רוצה להיות עמוק, ללמוד דברים, להתעמק בהם, או יותר שטחי ורדוד.

כמובן ששני הדברים צריכים איזון [כמו במקרה הזה], צריך ללמוד לפעמים לדבר גם על דברים שהם לא ברומו של עולם וצריך גם לדעת להתייחס ברצינות לנושאים ולא כל היום לדבר על שטויות.

יכולה לומר שאני לפני כמה שנים הייתי בדיוק כזאת.

לא יכולתי להתקרב לבנות בגילי וגם להרבה בנות שקטנות ממני...

הייתי "בוגרת לגילי" ואפשר לומר שיותר מדי נכנסתי להגדרה הזאת

חברות שלי היו מדברות על בגדים, סרטים, איפור, תכשיטים או על בנים אבל לא במובן העמוק מדי של זה

ואני לא יכולתי להתקרב, לא הבנתי מה הן מוצאות בזה, למה לעזאזל זה מעניין??

לא יכולתי להבין שבעצם הן יכולות להיות בנות מדהימות ומאוד עמוקות [יותר כשהן ביחידות מאשר כקבוצה אבל...].

ומה שעוד לא יכולתי להבין, זזה שצריך לפנות מקום גם לדברים הכביכול פחות חשובים האלה...

כן, יש מקום לדיבור על בגדים ועל שופינג ועל איפור ועל כל מיני דברים שהם לא מי יודע מה חיוניים להצלת העולם...

כמובן שיש עוד נקודה שזה כשכבר כן מדברים על דברים רציניים ואז יש בנות שחייבות להפוך את זה לרדוד וזול ומעצבן.

אני חושבת שזה קורה בעיקר כשהן בקבוצה...

אחת על אחת כמעט כל הבנות שאני מכירה מסוגלות להיות בוגרות להפליא, בצורה שבחיים לא הייתי מאמינה שהן מסוגלות להיות כאלה...

יש בנות שגם אחד על אחד הן לא מי יודע מה בוגרות והן מאוד ילדותיות ואליהן באמת אני לא אתחבר בצורה של חברת נפש, אלא סתם בתור בת מהכיתה, אני אוהבת כל אחת מהן אבל אני לא אשב ואדבר איתן...

אני חושבת שצריך להיכנס פה גם מקום של ענווה במובן מסוים...

של להבין שיכול להיות שאני יותר בוגרת, יכול להיות שיש לי ראייה יותר נכונה מלהן, אבל "מכל מלמדיי השכלתי" ואני שמעתי המשך, אני לא יודעת אם הוא במקור או לא, שרשום "ומתלמידיי יותר מכולם", דווקא מהתלמידים שכביכול אני אמורה לדעת יותר מהם הרי אני יותר גדולה ובטח ובטח שיותר בוגרת...

אבל דווקא מהם, דווקא מהם לומדים הכי הרבה.

אני עדיין מודעת לזה שאני די בוגרת לגילי, ולעומת בנות כיתתי אפשר לומר שאני בוגרת, ואני לא מכחישה את זה, אבל אני כן משתדלת להשתלב וכן משתדלת למצוא את מקומי...

אז שיחות נפש לרוב אעשה עם בנות לא בגילי חוץ מאחת מהכיתה שבאמת גיליתי שהיא ממש מדהימה ובוגרת...

אבל כיום אני כבר לא יכולה לומר שאני לגמרי סובלת... הבנתי את מקומי.

רק רקע קצר כדי שתביני מה אני בעצם חויתי +- [להרחבה באישי את יכולה גם לשאול פה אבל לא בטוח שאפתח פה הכל...]-

טוב, אז אני ענבל, מניחה שידעת את זה כבר, אני בת 17 כיתה י"ב.

אני נחשבת בוגרת לגילי מגיל די צעיר, אני חושבת שכבר מהכיתות ביסודי...

משהו כמו כיתה ג-ד.. [כמובן שבאופן יותר בולט רק לאחר מכן].

בקצרה-

א-ב לא היו לי חברות, בכלל. משום גיל ושום צורה. היו לי חברים כי הייתי בכיתה עם בנים...

בכיתה ג' הופרדנו מהבנים ועל כן לא הייתה לי חברה בכלל...

ואז כבר התחילו לראות ניצנים של בגרות מוקדמת.

ככה גם כיתה ד', היו לי המון תאקלים בכיתה.

כיתות ה-ו היו לי קצת חברות כי קרה מקרה מסוים שהוא לא רלונטי לעניננו.

ז-ח שוב לא היו לי יותר מדי חברות כי אני לא ניסיתי...

לא באתי לפעילויות, לא הייתי מעורבת, לא הייתי באה לבית הספר.

הייתי שונה מהן, הייתי יותר מדי רצינית ולא זורמת בכלל.

בצורה מפחידה שהיום אנשים מסתכלים עלי בהלם לפעמים כשאני אומרת את זה .

בכיתה ט' הגעתי לאולפנית חדשה, כיתה שאין בה אפילו לא בת אחת שנראית כמוני.

הרושם הראשוני היה על הפנים.

הרגשתי שם זוועה, הרגשתי שאין שם אף אחת שמדברת אלי, שיכולה לשמש כחברה שלי...

זאת הייתה שנה סיוטית.

עברתי שיחות עם הרב, עם המחנכת, עם היועצת והכל כדי שאצליח להיכנס ולו במעט לחברה.

באמצע אותה שנה גם נכנסתי לפה, דבר שגרם לי יותר להיפתח לאנשים ולהיות די חברותית [אם מישהו כאן אומר הפוך אני אשמח לשמוע ].

בסוף אותה שנה כבר הייתי די מעורבת ומאז ועד היום זה בעליות וירידות...

להגיד לך שאני לגמרי בתוך החברה ושאני יכולה לשבת איתן כל פעם שהן מדברות וכו'? אז לא, אני לא יכולה לומר לך דבר כזה.

יש פעמים שאני מרגישה שאני לא מסוגלת...

זה גם תלוי במוזה ובמצב"ר וגם תלוי בנושא.

אבל אני מסוגלת יותר, אני כבר לא מרוחקת מכולן, יש לי חברות בכיתה...

וכיום, למרות שקשה לי מאוד הרבה פעמים, אני שמחה שעברתי את התהליך הזה.

הוא לימד אותי הרבה וביגר אותי יותר מפעם וגם הפך את הבגרות שהייתה בי מלכתחילה לדבר טוב יותר ונעים יותר :9.

[גילוי נאות: היו שלבים שפשוט בכיתי על הבגרות הזאת, שהרגשתי שאני פשוט רוצה להיות כמו כולן, זורמת, יכולה להתפרק, ולא כל הזמן רצינית. זאת לא הייתה בגרות חיובית יותר מדי... צריך גם לדעת לעשות את הדברים האלה... אז אני עדיין לא מתפרקת ומשתוללת כי אני לא כזאת, אני די מאופקת אא"כ תפסתם אותי בשעה מאוחרת בצורת חרפון הזויה  אבל אני כן יותר שמחה, זורמת, יכולה לדבר ולצחוק.. ועל זה אני מודה, תמיד.].

מקווה שהובנתי

מקווה מאוד שלא דיברתי שטויות שלא קשורות אלייך

ואם את רוצה אני תמיד באישי

נושא שמדי קרוב לליבי...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....